לפני כבוד השופטת אספרנצה אלון
בעניין הקטין
ל’ ת”ז XXXXXXXXX
ע”י אפוטרופוס לדין עו”ד סנדרה בוכהיים דה ונד
עפ”י מינוי מכוח חוק הסיוע המשפטי
המערער
א’ ת”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד גבי ברנדס
עפ”י מינוי מכוח חוק הסיוע המשפטי
נגד
המשיבים
.1 המחלקה לשירותים חברתיים- קרית לחיים
עו”ס לחוק נוער- גב’ צביה בק
2. היועץ המשפטי לממשלה
ע”י ב”כ עוה”ד מהלשכה המשפטית
משרד הרווחה והביטחון החברתי
רח’ חסן שוקרי 5, חיפה
.3 ש’ ת”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד קרן גולד בן יאיר
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת בית משפט לנוער בבית משפט השלום בחיפה בתיק נזקקות 57443-06-24 מיום 01.10.2024 (כב’ השופטת הבכירה עדנה בן לוי) (להלן: “בית משפט קמא”), אשר הורתה על הוצאת הקטין XXX ממשמורת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד שתקבע את מקום חסותו בפנימיית בית זינגר בכפר יחזקאל (להלן: “הקטין”, “הפנימייה” בהתאמה). תוקף הצו לשנה ממועד קליטתו של הקטין בפנימייה. אחת לשלושה חודשים יועבר דיווח לבית משפט קמא מה מצבו של הקטין. בהיעדר דיווח, יקוצר הצו (להלן: “החלטת בית משפט קמא”).
ברקע יצוין כי המערער והמשיבה 1 הינם בני זוג, הורים לארבעה ילדים, המוכרים למחלקה לשירותים חברתיים מספר שנים סביב קשיים כלכליים וטענות על אלימות במשפחה כלפי שלושה מתוך ארבעה ילדיהם – XXX, XXX והקטין מושא הערעור. XXX והקטין מושא ההחלטה, כבן 7 ו-4 חודשים, מסרו אשמה ותיארו אירועים קשים ומתמשכים של אלימות המערער כלפיהם. ביום 27.06.2023 ניתן צו המורה על הוצאת הקטינים XXX ו- XXXלפנימייה, והקטין מושא ההחלטה הוצא למרכז חירום בבית שבתי לוי לצורך הגנה מידית וכן לצורך ביצוע אבחונים.
הקטין עבר אבחון מקיף במסגרת מרכז החירום בבית שבתי לוי, אשר העיד כי הקטין מצוי בסיכון גבוה להמשך התפתחותו וכי צרכיו אינם נענים. בשל גילו הצעיר והמוטיבציה של הוריו לגדלו וחרף המלצות גורמי הטיפול והדאגה של גורמי המקצוע, נעשה ניסיון לשלבו בקהילה תחת צו השגחה ותוכנית טיפול, אשר לא יושמה במלואה על ידי ההורים ובמקביל הקטין המשיך להיות חשוף לאירועי אלימות/תכני אלימות בעצימות גבוהה.
בערעור שלפניי טען המערער, אביו של הקטין, כי בית משפט קמא הורה על הוצאתו של הקטין בצו משמורת לפנימייה, זאת מבלי שקיים דיון ומבלי שהתייחס לטיעוני המערער, שטען כי היה מקום לעשות ניסיון אמיתי לבניית תכנית טיפול בקהילה, וזאת לאור גילו של הקטין ולאור הטלטלות הרבות שחווה הקטין בתקופה האחרונה. המערער טען כי שיתף פעולה עם כל גורמי הטיפול ונמצא בטיפול עקבי וממושך במרכז למניעת אלימות. לטענת המערער לא יכול להיות כי סכסוך קצר בין ההורים יביא להוצאתו של קטין כבן 7 בלבד מבית הוריו, שהוא חריג גיל להשמה בפנימייה בהתאם לנוהלי משרד הרווחה ובפרט בטרם מוצו הליכי הטיפול בקהילה תוך שרשויות הרווחה כלל לא מנסות לבנות תכנית טיפול בקהילה. עוד טען המערער כי לא התקיימה וועדת תכנון נוספת ולא נבדקו אפשרויות נוספות מלבד הפנימייה, הבנויה כביתנים ולא משפחתונים, באופן המקשה עוד יותר על ילד כה צעיר. לטענת המערער, בית המשפט קמא לא קיים דיון לאחר שהוגשה לו הודעת עדכון ואף התעלם מחוות הדעת הפסיכיאטרית שצירף המערער לפיה ההמלצה הטיפולית היא בניית תכנית טיפול בקהילה הכוללת טיפול רגשי וטיפול תרופתי לקטין. עוד הוסיף המערער כי הקטין סובל מהרטבה, נושא אליו כלל לא ניתן לו התייחסות, דבר אשר עלול לגרום לקטין בושה גדולה וחוסר טיפול בפנימייה, כי לא ברור אם הפנימייה אכן תענה על צרכיו של הקטין, כי יש לתת את הדעת למקרה בו אחיו של הקטין חזר הביתה לחופשה כשעל ידיו סימנים כחולים שלטענתו נגרמו לו בשל אלימות מצד מדריך בפנימייה, כי יש לעשות כל מאמץ על מנת למצות את תכנית הטיפול בקהילה, כי טובת הקטין הינה להישאר במשמורת הוריו, כי בנם הצעיר של הצדדים מצוי במשמורת הוריו ולא התבקשה כל בקשה להכרזתו כקטין נזקק, ומכאן בית המשפט התבקש לקבל את הערעור ולהורות על ביטול החלטת בית משפט קמא, תוך מתן הוראה כי הקטין ימשיך להיות בצו השגחה בקהילה, תוך יישום תכנית הטיפול שהומלצה בחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו.
המשיבה, אם הקטין, הצטרפה לעמדת המערער, טענה כי בית משפט שגה בהחלטתו, כי הסמכות הנתונה לבית משפט קמא קיימת אך ורק במקרי קיצון בהם קיים צורך מידי בשל חשש מפגיעה קשה ולאחר שנמצא כי החלופות המתונות אינן מספקות מענה, כי לא נשקלו אפשרויות מידתיות אחרות שלא יביאו לניתוקו של הקטין מהוריו ומכאן שדין הערעור להתקבל.
ב”כ היועמ”ש הגיש תגובתו, שם טען כי עסקינן בקטין שנזקקותו נקבעה והוכרעה בהחלטה מיום 28.11.2023, ויסודה היא על בסיס סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך-1960 (להלן: “חוק הנוער”). נזקקות זו היא זו שעמדה בבסיס הכרעתו של בית משפט קמא בבואו לדון בדרכי הטיפול בקטין, בהתאם לסעיף 3 לחוק הנוער. נטען כי המערער אינו חולק על העובדות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, אלא על המסקנות שלכאורה נדרש היה להסיק מהן, ובפרט כי אין כל מניעה שהקטין יישאר במשמורת הוריו ויקבל מענה לצרכיו בקהילה. ב”כ היועמ”ש הבהיר כי הוא ער לנקודת המוצא כי אין טוב לילד מאשר להיות עם הוריו, אך הדגיש כי זאת בכפוף לכך שאין סכנה לשלומו ולבריאותו הגופני והנפשי. נטען כי בחקירת הילדים שנערכה, הקטין ואחותו XXX דיווחו על אלימות קשה מצד המערער ופגיעה פיזית על ידי שימוש באביזרים. על אף שילוב ההורים במרכז למניעת אלימות, המשיבה לא הגיעה לטיפול ולמפגשים הפרטניים, ההורים הכחישו את האלימות בביתם ולא הכירו באחריותם למצבו של הקטין, מכאן שהבקשה לשינוי דרכי הטיפול נבעה לא אך בשל אירועי אלימות, אלא מהבנת הגורמים הטיפוליים כי ההורים אינם לוקחים אחריות על מעשיהם, אינם מפנימם את הפגיעה והנזק הנגרמים לקטינים כתוצאה מחשיפתם לאלימות ואינם מכירים בסכנה להתפתחותם התקינה. ב”כ היועמ”ש טען כי גילו הצעיר של הקטין לא נעלם מגורמי הטיפול ובשל חריגות גילו הופנתה הבקשה לשילובו בפנימייה לקבלת אישור מגורמי הפיקוח במשרד הרווחה, אשר נבחנה ואושרה. זאת ועוד, בשל גילו הצעיר נבנתה בפנימייה תכנית קליטה וטיפול מיוחדת עבורו. עוד צוין כי הבחירה בפנימייה המדוברת כמקום השמתו של הקטין, היא פנימיית בית זינגר, נבעה מעמדת גורמי הטיפול והסכמת יתר המשתתפים בוועדת תכנון וטיפול שנערכה ביום 02.07.2024, מתוך רצון וכוונה לשמור על הקשר האחאי של האחים, וכן התנגדות להפרדתם, שכן טובת הקטין לשהות יחד עם אחיו. באשר לטענה כי בית משפט קמא לא קיים דיון נוסף לאחר קבלת התייחסות הפנימייה לקליטתו של הקטין, הרי שלא נפל כל פגם שכן הדבר לא הותנה בכך. באשר לחוות הדעת הפסיכיאטרית שצורפה לעמדת המערער, נטען כי זו אינה קריאה ומעולם לא הוצגה לגורמי הטיפול ברווחה, למרות פניות חוזרות ונשנות. באשר לטענת ההרטבה, הרי שהקטין יקבל מענה לכך במסגרת הפנימייה. באשר לטענת אירועי האלימות שאירעו מול אח הקטין, מבירור עם הפנימייה נמצא שהאירוע דווח, המדריך הושעה מתפקידו וכן פוטר. באשר לטענת האח הקטין שלא הוצא ממשמורת הוריו, הרי שהשארתו בבית ההורים הותנתה על ידי גורמי הטיפול בשילובו במעון יום, דבר שההורים שיתפו פעולה עמו. עוד נטען כי בהערכה הפסיכולוגית שנערכה לקטין במרכז החירום נמצא שהקטין חי בחוויה של בדידות, לא מוגן בתוך עולם מלא סכנות וכי הרגש היחידי שהוא חש הינו פחד. בהערכה הפסיכולוגית שנערכה לקטין במרכז החירום נמצא שהקטין זקוק לטיפול רגשי ולמסגרת משפחתית סבלנית ומיטיבה. הקטין לא שולב בטיפול רגשי ומצבו לא השתפר אלא הידרדר והדיווחים שהתקבלו מבית הספר היו מדאיגים, לרבות ריבוי מקרי אלימות, ביניהם אף קשים, סערה רגשית, חוסר פניות ללימודים וכיו”ב. עוד נטען כי המערער, המתנגד להחלטת בית המשפט, נמצא רוב שעות היום בעבודה. אם הקטין, המשיבה, מבינה שאינה יכולה לתת לקטין את המענים הנדרשים לו ומבינה שטובתו בתקופה הזו הינה שילובו בפנימייה יחד עם אחיו. לקטין קיימת הזכות ליציבות והתפתחות תקינה, הגוברת על זכות ההורים לקבל הזדמנויות חוזרות לתיקון התנהלותם. נוכח כל האמור, ב”כ היועמ”ש סבור היה כי דין הערעור להידחות.
האפוטרופסה לדין הגישה תגובתה, שם טענה בתמצית כי על אף חזרתו של הקטין משך שנה לבית הוריו ולקהילה, לא חל כל שינוי בדינמיקה בין ההורים, ומצבו נותר ללא שיפור ואף מדאיג ביותר, כאשר זה נצפה כבוי, ללא פניות ללמידה, צובר פערים לימודיים, אינו משולב בטיפול רגשי ואינו מקבל את המענים להם הוא זקוק. נטען כי הקטין ממשיך להיות חשוף לאירועי אלימות, לחלופין סכסוכים ביו הוריו, אשר כשלעצמם ידועים כפוגעניים, המשליכים ישירות על מצבו ותפקודו של הקטין. נטען כי יש לדחות את טענת המערער בקשר לפגמים שנפלו בהליך שהתנהל בבית משפט קמא, לרבות הטענה כי לא נבחנו פתרונות אחרים או חלופיים, כי נבנתה תכנית קליטה מפורטת בפנימייה לצורך קליטתו של הקטין, תוך ציון שישולב בקבוצה הצעירה המונה 12 חניכים וחניכות וכי בקבוצה עוד שני ילדים בני 7, וכן אחיו מאשר שיסייע בהשתלבותו. נוכח מצבו הרגשי והתפקודי המדאיג של הקטין, נדרשת התערבות ומתן מענה וסביבה המותאמת לצרכיו בהקדם האפשרי, זאת בשים לב לשיהוי עד כה והיעדר שינוי בהתנהלות / דינמיקה בין ההורים.
דיון והכרעה
עסקינן בדיני נפשות. הן של הורי הקטין, והן של הקטין עצמו.
כידוע, זכותם של ההורים להחזיק בילדיהם ולגדלם היא בגדר זכות אדם טבעית וראשונית. זכותם של ההורים לקיים חובתם כלפי ילדיהם יוצרת את האוטונומיה ואת הפרטיות של התא המשפחתי, ושוללת ככלל את התערבותם של גורמים חיצוניים ביחידה המשפחתית.
“אין חולק כי הסעד של הוצאת קטין ממשמורת האחראי עליו הינו הסעד החמור והפוגעני ביותר שיש באמתחתם של גורמי הרווחה, לצורך טיפול והגחה על קטין. לא בכדי סעיף 3(4) לחוק הנוער מורה כי סעד של הוצאת קטין ממשמורת האחראי עליו יכולה להיעשות אך ורק אם ראה בית המשפט “שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה […]”. סעד זה הוא מוצא אחרון שנועד להבטיח את הטיפול בקטין נזקק ואת ההשגחה עליו כאשר כל האמצעים האחרים אינם בנמצא, לחלופין אינם יעילים עוד. יש לנקוט בסעד זה במשורה ובזהירות, ועל המדינה מוטל נטל משמעותי כדי להצדיק התערבות כה בוטה בתא המשפחתי ובקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם.” (עיינו לדוגמה ענ”א (מחוזי חיפה) 45709-02-22 א’ ל’ נ’ ק’ (נבו 24.5.2022)).
יחד עם זאת, אין הדבר מוחלט, שכן אוטונומית ההורים לגידול ילדיהם תמיד כפופה לטובת הילד. במצבים ונסיבות מסוימות, חייבת המדינה לפעול לטובת הילד ולהגנתו.
“האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין. מכאן סמכותם של בתי-המשפט ושל רשויות הסעד להתערב – בנסיבות מוגדרות – בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד. “במצבים מסוימים, צומחת מן החובה לפעול לטובת הילד ולהגנת שלומו הגופני והנפשי זכותה וחובתה של המדינה לפעול באופן אשר יש בו התערבות ופגיעה באוטונומיה האמורה”” (עיינו דנ”א 6041/02 פלונית נ’ פלוני, נח(6) 246 (2004) והאסמכתאות המצוינות שם).
באשר לשתי הטענות העיקריות של המערער, האחת היא כי לא יכול להיות שסכסוך קצר בין ההורים יביא להוצאתו של קטין מבית הוריו, והשנייה כי היה מקום לעשות ניסיון אמיתי לבניית תוכנית טיפול בקהילה, אין לי אלא שלא להסכים עמו. העובדות לאשורן מבהירות כי לא מדובר בהחלטה שהתקבלה בפזיזות ובחופזה על ידי בית משפט קמא, על בסיס אירוע חד פעמי, אלא על בסיס מכלול רחב של ממצאים, שכלל עדויות מגורמים שונים, ובדגש ביחס למצבו של הקטין. בנוסף, אם עד כה לא התגבשה לה תוכנית טיפול בקהילה, הרי שהדבר מדבר בעד עצמו כי כלל לא בטוח שהדבר ייעשה מעתה ואילך. ובאשר לזמן שיחלוף – הרי שזמן זה הינו זמן שיגבה מהקטין עצמו, זמן שכבר נגבה ממנו בשנה וחצי שחלפו מיום הוצאותו למרכז חירום.
עסקינן במשפחה המוכרת למערכת הרווחה מספר שנים.
הורי הקטין מוכרים לרשויות הרווחה נוכח קשיים כלכליים וטענות המשיבה על אלימות במשפחה כלפיה. שני הקטינים XXX והקטין שעניינו מובא לפניי, תיארו אירועים קשים ומתמשכים של אלימות המשיב כלפיהם.
ביום 27.06.2023, במסגרת דיון בבית המשפט לנוער בחיפה, נרשם כי “חקירות הילדים מעלות חשש כבד כי הילדים אינם מוגנים בביתם וחשופים לאלימות קשה. בנסיבות אלו חובה להגן על הילדים ובזאת באופן מיידי. […]”. במסגרת ההחלטה האמורה ניתן צו משמורת זמני למשך 30 ימים, שניים מהקטינים, אחיי הקטין דנן וילדי המשיבים, הוצאו לפנימייה, הקטין מושא הערעור הוצא למרכז החירום בית שבתי לוי לצורך הגנה מיידית וכן ביצוע אבחונים. עניין זה אירע ונכתב כשנה וארבע חודשים טרם מתן החלטת בית משפט קמא
ביום 30.07.2023, במסגרת בקשה להארכת צו המשמורת הזמני ב-60 ימים נוספים, עלה כי: “לא התחיל הליך טיפולי עם ההורים”. צו המשמורת הזמני הוארך עד ליום 08.10.2023. יוצא שהצורך בהליך טיפולי עם ההורים נדרש כבר לפני כשנה ושלושה חודשים טרם החלטת בית משפט קמא.
הקטין נקלט כאמור במרכז החירום בית שבתי לוי, וביום 01.10.2023 עבר אבחון פסיכולוגי, בו נרשם כדלקמן: “[…] חי בחוויה עמוקה של בדידות, הוא מכיר ויודע לתאר באופן סכמתי יחסי משפחה וקשר בין ילדים והורים, אולם אלו מרוקנים או מלאים בפחד ובתוקפנות הרסנית. […] חש כי אין מי שיגן וישמור עליו. הוא חש בודד ולא מוגן בתוך עולם מלא בסכנות. הדרך שלו להתמודד עם סכנות אלו היא בעזרת הכחשה וניתוק. כאשר הוא מוצף ולא מצליח להתנתק, הפתרון שלו הוא הרסנות וכליה. […] אין לו משאבים פנימיים להישען עליהם כדי להירגע ולהתחזק. במישור הבינאישי, אין לו תחושה של אמון וביטחון שיעזרו לו וירגישו כלפיו אמפתיה או חמלה. […] הרגש היחיד אותו הוא מצליח לבטא הינו פחד. פחד מפני העולם, האחרים ועצמו. עולם הדחפים שלו סוער והרסני. הדחפים של […] למצוקה הוא הרס וכליה. האפקט העיקרי שלו הוא עצב. השילוב של עצב עם תוקפנות, מעמידים אותו בסכנה של דיכאון וקושי משמעותי להיעזר ולהישען. […] זקוק מאוד לטיפול רגשי ולמסגרת משפחתית סבלנית ומיטיבה כדי לפצח אמון וללמוד מחדש איך לבטוח ולהיעזר בדמויות מבוגרים. […].”. הדברים מדברים בעד עצמם. גם כאן, הוזכר הצורך בטיפול רגשי, זאת כשנה טרם מתן החלטת בית משפט קמא.
ביום 21.11.2023 ניתן דו”ח סוציאלי על ידי צוות טיפול של בית שבתי לוי בקשר לקטין, אשר בסיכומה נרשם כי: “תהליך ההדרכה ושיקום המערכת המשפחתית הוא ממושך מאוד, תוצאותיו לא ברורות, והוא מותנה בתהליך שיעשה […] (האב המערער – א.א.) בטיפול הפרטני שלו בתחום האלימות, וכן בנכונותה של […] (האם המשיבה – א.א.) הן להתמסר לתהליך טיפולי משל עצמה והן לצאת לעבודה ולסייע במצב הכלכלי הקשה של המשפחה. תהליך הדרכת ההורים ויכולת לראות הפנמה ושיפור במיומנות הזוגית וההורית, אם יתמידו, יימשך חודשים ארוכים. […].” חלק ההמלצות היה כדלקמן: “מומלץ להסדיר בעת הזאת מסגרת חוץ ביתית ל[…] עם עדיפות לסידור במשפחת אומנה בשל גילו הצעיר, עד לסיום תהליך פרטני ותהליך הדרכה הורית מקיף שישפוך אור על יכולותיהם של […] לספק עבורו לטווח ארוך סביבה יציבה עקבית בטוחה ונטולת אלימות. תוך לקיום מפגשים מודרכים בינו לבין הוריו וכן עם אחיו.”
ביום 28.11.2023 הוכרז הקטין כקטין נזקק. יחד עם זאת, ועל אף הדו”ח הסוציאלי והמלצותיו, הקטין לא הוצא ממשמורת הוריו. בית המשפט ציין בהחלטה האמורה כי: “[…] שני הנתונים הללו ונתונים נוספים מביאים אותי למסקנה כי נכון להיום יש לתת עדיפות לעמדה כי יש להחזיר את […] למשמורת הוריו עם תכנית טיפול מפורטת כאשר כל אחד מהגורמים מבין את התוכנית, יודע מה מוטל עליו ומקבל את תוכנית כולל מימון כספי אם יש צורך בכך על מנת לאפשר לכל אחד מהגורמים לגבש תוכנית טיפול מתאימה ל […] בקהילה, מורה כי בשלב זה […] יהיה תחת צו משמורת במרכז החירום ועד קבלת החלטה אחרת. […].” ביום 21.12.2023, במסגרת החלטה שיפוטית, הוחזר הקטין למשמורת הוריו, תוך החלטה כי ישולב בבית ספר וצהרון עד השעה 17:00, ישולב במרכז “יובלים” ויהיה תחת צו השגחה עד ליום 30.06.2024. יוצא אפוא, כי בית משפט קמא ביכר את החזרת הקטין למשמורת הוריו, עם “תוכנית טיפול מפורטת”. הדברים כאמור נכתבו כאחד עשר חודשים טרם מתן החלטת בית משפט קמא.
ביום 28.06.2024 צו ההשגחה של הקטין הוארך עד ליום 30.06.2025. עוד הוחלט כי: “עדכון לגבי הטיפול הרגשי ל […] יועבר לבית המשפט עד 05.09.2024.”
ביום 04.07.2024 הגישה עו”ס לחוק הנוער בקשה לשינוי הצו ומקום חסותו של הקטין, כך שהקטין יצא ממשמורת הוריו, כשמקום חסותו יהיה יחד עם אחיו בפנימייה. הבקשה התבססה על תסקיר עובדות משלים, שם צוין כי המשיבה פנתה בבקשה לצאת למקלט לנשים מוכות, וכן תוארו מצבי הסלמה בין המשיבים ההורים שהגיעו לכדי מריבות, צעקות וקללות וכיו”ב.
בפסקה האחרונה לבקשה האמורה, צוין כדלקמן: “הקטין […] ממשיך להיות חשוף לאלימות ולמצבי סיכון המתקיימים בין המשיבים יש דיווחים הדדיים של המשיבים על אלימות כלפי הילדים. יש אווירה אלימה בבית, […] מכתיבת התסקיר, הדו”ח הסוציאלי והוועדה הובהר כי יש בעיות אמון בקשר עם ההורים, לא ניתן לבנות תוכנית טיפולית כאשר הבסיס הוא אמון ועבודה משותפת. לכן, יש מקום לסייע בדחיפות ל […] ולהגן עליו ממציאות חיים פוגענית זו. […].” על אף החלטות בית משפט קמא, האווירה האלימה בבית ההורים והקטין לא פסקו, נראה כי לא ניתן היה לבנות תוכנית טיפולית.
ביום 14.07.2024, במסגרת החלטה שיפוטית, נרשמו הדברים הבאים: “[…] היום בדיון התבררו הדברים הבאים: “1. לרווחה אין כל תוכנית טיפול מוגדרת ל[…] ותוכנית הטיפול תבנה לאחר קבלת החלטה שיפוטית. […] 5. בנסיבות אלה ברור כי […] אינו מקבל את המענה לצרכיו בבית ולכן אין כל בסיס לצו השגחה ואני מורה על ביטול צו ההשגחה. 6. לא תתקבל כל החלטה נוספת לגבי […] אלא לאחר שתונח בפני בקשה מבוססת, מוגדרת וברת ביצוע באופן מיידי וכן תונחנה בפני עמדות כל הצדדים. […] 7. בשלב זה הכרזת הנזקקות תשאר בתוקף. […]”. על אף חלוף הזמן, אין לקטין כל תוכנית טיפול. הקטין אינו מקבל את המענה לצרכיו בביתו, וזאת על אף הזמן שניתן להורים לעשות כן. בית משפט מצא כי הגיע הרגע לבחון חלופות אחרות.
בהודעת עדכון שהגישה עו”ס לחוק הנוער, נושאת תאריך 11.09.2024, נרשם כי המסמכים אודות הקטין הוגשו לפנימייה, כי התקבלה תשובה חיובית מהפיקוח לשילובו בה, כי הקטין ישולב בביתן הצעיר בקבוצה המונה 12 ילדים מכיתות א’-ה’ ואחיו ישהה איתו בקבוצה. עוד צוין כי זימונים להורי הקטין לפגישה לא נענו, כי ההורים חזרו להתגורר יחדיו, אך מרגע חזרתם “אין שום פניה לשירותי הרווחה. אין שום פניה לסיוע בקבלת טיפול לשיקום יחסיהם, הלכה למעשה, לא נעשה שום דבר בתא המשפחתי לשינוי המצב, כאשר אין שינוי בנסיבות שהובילו לבקשה שהקטין צריך לצאת לממסגרת חוץ ביתית יחד עם אחיו בפנימייה.”. יוצא כי התקבל דיווח שהפנימייה יכולה לקלוט את הקטין בין כותליה, וכי מנגד, ההורים, לא עשו דבר כדי לשנות את המתרחש בתא המשפחתי שלהם, אשר היו אלה שהובילו לבקשה להוצאותו ממשמורתם.
בהחלטה שיפוטית מיום 15.09.2024 נרשם כי: “2. מהבקשה עולה עוד כי ההורים חזרו לחיים משותפים והקשר הטיפולי שהחל, לפחות בין גורמי הטיפול משיבה – פסק. 3. על כן יש לומר כי במציאות חיי של […] לא חל כל שינוי והגורמים שמביאים לפגיעה בקטין שרירם וקיימים. מציאות חיים זו איננה מאפשרת מתן כל טיפול ל […] בקהילה. 4. עד היום בית המשפט נמנע מהוצאת […] ממשמורת הוריו, לאחר האבחון במרכז החירום, עקב גילו הצעיר, אולם נראה כי לא ניתן לטפל ב […] בהיותו במשמורת הוריו […]”. בית משפט קמא הסיק, ולא בפעם הראשונה, כל שכן לא בהפתעה, חופזה, שרירות הדעת וכיו”ב, כי לא חלו שינויים בגורמי הפגיעה בקטין. על אף שזה ביכר עד כה את משמורת הוריו, הרי שלא ניתן להמשיך עוד לבכר כך במצב האמור. בית משפט קמא ביקש את התייחסות הפנימייה לשאלה כיצד ייתנו מענה לקטין, אשר הינו ילד צעיר מאוד, לרבות כמה ילדים בגילו של הקטין נמצאים בפנימייה ואיזה מענים מיוחדים יינתנו לו.
הפנימייה הגישה תכנית קליטה של הקטין, נושאת תאריך 30.09.2024. בסיכום המסמך נרשם כי “אנו נערכים לקליטתו של […]. בפנימיית הבית לילד שוהים ילדים צעירים, בני גילו של […]. הקבוצה מכוונת ומותאמת בכל הרמות פיזית ובתוכן הדברים, תוכניות העשרה וכיו”ב. על אף התנגדותם של ההורים להשמה, נוצר קשר אישי, רציף וחיובי של הצוות הטיפולי בפנימייה עם האם […]. להערכתו ההורים ישתפו פעולה עם הצוות לטובת הקלה וריכוך הקליטה של […].” הפנימייה הביעה דעתה כי היא יכולה לקלוט את הקטין לבין כותליה.
דו”ח תפקודי לימודי בעניינו של הקטין, שהוצא מאת בית הספר “דגניה מיום 01.11.2024, מתאר את הקטין כילד מתוק עם לב גדול, הזקוק מאוד לתשומת לב, יחס וקירבה, עם פוטנציאל ללמידה וליצירת קשרים חברתיים מיטביים, אך זקוק לכלים ולהכוונה. מבחינה תפקודית קיים “קושי בהבנת סיטואציות חברתיות, קשה לו להתחבר חברתית, מייצר סביבה אלימה ותוקפנית, מרגיש כל הזמן שרוצים מותקף ושרוצים לפגוע בו, ולכן מגיב בתוקפנות. […] מאיים על תלמידים במהלך השיעורים, משתמש המון פעמים בידיים מכיוון שלא מצליח לייצר תקשורת תקינה עם בני גילו. […].” מבחינה רגשית דווח כי הקטין “ילד כבוי, עם מצב רגשי תנודתי, קשיי וויסות משמעותיים. מסתובב עם פנים עצובות ועיניים כבויות, אינו מרבה לחייך, נראה כעוס ולא מרגיש בטוח או שייך, מתקשה לסמוך על הצוות החינוכי ולייצר קשרים משמעותיים עבורו. לעיתים מגיע כעוס ועצבני מהבית ובשל כך מתקשה לתפקד בצורה מותאמת במהלך יום הלימודים.”
מסמך מיום 05.11.2024, שנכתב מאת ראש תחום טיפול בילדים, מתבגרים וצעירים של מרכז יובלים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, כלל את הדברים הבאים: “[…] כשמתארים ההורים את הקשיים ההתנהגותיים של בנם אין ביכולתם לחבר זאת לדינמיקה האלימה בביתם בעבר או בהווה. […] נעדרת הבנה של סטינג, חשיבות ההגעה בזמן והחשיבות במתן משאב טיפולי עבור בנם שמגלה סימפטומים התנהגותיים חריפים כגון: התפרצויות זעם, הרטבה, לא נשמע לקול הוריו ומערים קשיים בהתארגנות בבקרים. ההורים לא ראו כל קשר בין הסימפטומים של בנם למתרחש בבית. תהליך ההערכה העלה שאלה באשר ליכולתם להתארגן ולהתפנות להדרכת הורים. לא מתאפשר טיפול בילד נפגע אלימות כשאין הכרה של הוריו לפגיעה בו, שיתוף פעולה של ההורים עם הגורמים המטפלים והתחייבות להתארגן להליך טיפולי רציף ומתמשך.”
הצורך בהליך טיפולי ניתן זה זמן רב טרם החלטת בית משפט קמא, ההליך הטיפולי הינו קרדינלי לטובת הקטין וטרם החל. מהמסמכים שהוצגו, לא נראה כי קיימת התכנות של ממש להתנעת הליך טיפולי רציני ומשמעותי בקטין. האם יש מקום להורות על הזדמנות נוספת, זאת על אף חלוף זמן כה רב מאז שתוכנית הטיפול נדרשה? סבורתני כי התשובה לכך הינה בשלילה, וזאת מתוך הבנה כי הקטין הוא זה אשר ישלם את המחיר. “זמן ילד” הוא זמן יקר מפז, ודברים שניתן היה לתקן אתמול כבר לא יוכלו לתקון מחר.” (בע”מ 4746/13 פלונית נ’ עו”ס לחוק הנוער המחלקה לשירותים חברתיים לב העיר למשפחה בעיריית תל אביב-יפו (נבו 04.07.2013)).
יודגש, התרשמתי מההורים כי הם אוהבים בכנות את בנם הקטין ומעוניינים בטובתו. סבורתני כי “הנר טרם כבה”, והלהבה יכולה, בעזרת סיוע מקצועי רחב ומקיף, שיש בו כדי “להתעצם לאור גדול”.
נוכח התרשמותי כי טובת הקטין הוא הוצאה ממשמורת הוריו לפנימייה, יחד עם חובת איזון טובה זו עם זכות ההורים לגידולו, אני סבורה כי נכון יהיה להורות על קיצור הצו לתקופה של כחצי שנה, היינו עד ליום 30.06.2025, קרי משך כחצי שנה, וכי בזמן זה יוכלו ההורים, יחד עם רשויות הרווחה, להתכנס אל עבר התנעת הליך טיפולי משמעותי, לצורך שינוי הדינמיקה המשפחתית, אשר היוותה עילת הוצאת הקטין בצו המשמורת הזמני שניתן כבר בחודש יוני 2023. בשל קיצור התקופה, הדיווח שיועבר לבית משפט קמא ייעשה כל חודשיים, להבדיל משלושה חודשים.
באשר לטענת סימני החבלות שנמצאו על אח הקטין בפנימייה, עו”ס לחוק הנוער דיווח לבית משפט קמא כי המדריך המדובר שנטען כי הוא זה שביצע החבלות, הורחק עד סיום החקירה המשטרתית. עו”ס הפנימייה הגישה את תגובת הפנימייה כי אח הקטין חזר מחופשה מביתו במצב רוח לא טוב, דיבר בצורה תוקפנית ומזלזלת והתנגד לקחת את הטיפול התרופתי שלו, עד אשר התרצה. בערב החל מתפרע והתנגד לסור לחדר הצוות כדי לא להפריע לקבוצה. המדריך הובילו ביד על מנת שילכו יחדיו לחדר הצוות, אז התפרע ונתן אגרוף ובעיטה למדריך, ניסה לברוח והחל מרביץ לעצמו. המדריך התערב פיזית כדי למנוע זאת, לאחר מכן נרגע והלך לישון. בדיווח נוסף נרשם כי בשום שלב לא הופעלה נגדו אלימות אלא שמירה בזמן התפרצות זעם, שעלולה, כפי שקרה, להסתיים בחבורות כחולות וסימנים, וכי טיפול בהתפרצויות זעם הינו מצב מורכב מאוד לצוותי ההדרכה. תלונה הוגשה למשטרה. בהחלטה שיפוטית לגבי אח הקטין נקבעו הסדרים לגבי חזרתו לפנימייה, לרבות ההחלטה הבאה, היא כדלקמן: “10. אין בהחלטתי זו כדי לשנות דבר לגבי ילדים אחרים של המשיבים הנמצאים בפנימיית כפר יחזקאל (הפנימייה – א.א.), לגביהם יחולו כללי הפנימייה כולל מועד החזרה מחופשת החג כפי שנקבע לכלל הילדים שיוצאים לחופשת חג […].” אינני סבורה כי יש לאירוע זה כדי להשליך על עניינו של הקטין. אין מדובר בטענה של אלימות כלפי כלל ילדי הפנימייה. עניינו של אח הקטין נבדל מעניינו של הקטין מושא פסק הדין.
באשר לטענת המערער ביחס לחוות הדעת הפסיכיאטרית שצירף לפיה ההמלצה הטיפולית שניתנה היא בניית תכנית טיפול בקהילה הכוללת טיפול רגשי וטיפול תרופתי לקטין, הרי שנימוקיי בקשר לטיפול בקהילה, או יותר נכון, היעדרה משך כל הזמן הזה עד כה, עומדות בעינן גם לגבי רכיב זה של הערעור. בנוסף, אציין כי קראתי את סיכום הביקור (להבדיל מחוות דעת פסיכיאטרית), ונראה כי זו נשענה על מידע חסר, שאינו מקיף את כלל המידע שהיה מונח בפני בית משפט קמא על כלל מורכבות הצדדים ויחסיהם, לרבות החלטות בית משפט קמא לאורך ציר הזמן הרב וכן הדיווחים השונים של גורמי הרווחה. בנוסף, החלטת בית משפט קמא לא נבעה בשל קביעה כי לקטין בעיות פסיכיאטריות נפשיות (ההערכה ניתנה על ידי פסיכיאטר לילד, “ללא עדות בבדיקה לתסמינים פסיכוטיים וללא סיכון מידי”). כן אינני סבורה כי המלצת הפסיכיאטר (“לאור כך המלצותיי: שעה לפי שינה יש להימנע ממסכים, יש להתקין מסנני תוכן על המדיה החברתית אליה נחשף, יש לעודד פעילות חברתית – תנועת נוער, חוג דרך המתנ”ס, המשך מעקב שירותים חברתיים בעירם […]) יש בה כדי להוות מענה מספק לצורך טובת הקטין.
באשר לעניין ה”הרטבה בלילה” של הקטין, אני סבורה כי מדובר בסימפטום להבדיל מהבעיה עצמה. העניין לא מחייב את התייחסותו של בית משפט קמא לצורך קבלת החלטה, כמו כן מדובר באירוע שאינו שייך אך ורק לעולמו הפרטי של הקטין, אלא בגדר תופעה הקיימת בקרב ילדים רבים, וחזקה שפנימייה המתעסקת על בסיס יומיומי עם ילדים קטנים, תדע לתת מענה לעניין.
באשר לטענה כי בנם הצעיר של הצדדים מצוי במשמורת הוריו ולא התבקשה כל בקשה להכרזתו כקטין נזקק, הרי שכולי תקווה כי כל ילדי ההורים ישובו במהרה לגדול במשמורת הוריהם, וגם כאן, אין מעניינו של בנם הצעיר של הצדדים כדי להשפיע על עניינו של הקטין מושא פסק הדין.
סוף דבר – הערעור נדחה, למעט הערתי כי תוקף הצו יהיה לתקופה של עד 30.06.2025, ודו”ח יוגש לבית המשפט קמא כל חודשיים.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, י’ כסלו תשפ”ה, 11 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
