לפני כבוד השופט טל פפרני, סגן הנשיאה
התובעת
אלמוניתת”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד שרין סולן
נגד
הנתבעים
.1 פלונית”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד אודליה חן
.2 X בע”מחברות XXXXXXXXX
.3 XX בע”מחברות XXXXXXXXX
.4 פלוניתת”ז XXXXXXXXX
נתבעים 2-4 ע”י ב”כ עוה”ד שמואל לביא
פסק דין
פסק הדין מכריע בשני הליכים כמפורט להלן:
תלה”מ 38473-12-20 – תביעה רכושית אותה הגישה התובעת (להלן: “התובעת”) נגד בן הזוג לשעבר (להלן: “הנתבע”) לאיזון משאבים.
תלה”מ 24151-02-22 – תביעת התובעת נגד הנתבע ובעלי דין נוספים ביניהם, הנתבעות 2-3: XX בע”מ, ו-X בע”מ (להלן: “נתבעות 2-3″ (בהתאמה) או החברות”). במסגרת תביעה זו, עתרה התובעת לפסק דין הצהרתי, לפיו היא זכאית להירשם כבעלת מחצית מהון המניות בחברות, לחילופין זכאית לסכום השבחת המניות שרשומות ע”ש הנתבע. עוד בקשה להכריז על חלקה בזכויות מקרקעין שונות הרשומים על שם הנתבע בלבד ונרכשו במהלך החיים המשותפים, לרבות זכויות שנרשמו על שמה של נתבעת 4 – אחותו של הנתבע, גב’ פלונית (להלן: “נתבעת 4”) המשמשת נאמנה על נכסי הנתבע, כך לשיטתה.
רקע:
הצדדים נישאו זל”ז כדמו”י 22.10.2010, ומנישואים אלה נולדו להם שלוש בנות, ילידות: 2012, 2016, ו- 2017.
הנתבע גרוש ללא ילדים ממערכת נישואיו הקודמת.
לאורך כל תקופת החיים המשותפים, הצדדים חיו בשכירות, וביתם האחרון היה במקום מושב החברות ועסקיהן.נישואי הצדדים עלו על שרטון, הם נפרדו, והתובעת עזבה את בית המגורים המשותף.
בהסכמת הצדדים נקבע כי יום 17.6.2020 הוא המועד הקובע (להלן: “המועד הקבוע”).
אין מחלוקת כי הצדדים לא חתמו על הסכם ממון.קיימת מחלוקת ביחס לטענה לפיה הנתבע ניסה להביא את התובעת לחתום על הסכם ממון טרם הנישואין.
תמצית ההליכים:
ביום 17.12.2020 הגישה התובעת במסגרת תלה”מ 38473-12-20 תביעה רכושית לאיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון, תשל”ג – 1973 (להלן: “חוק יחסי ממון”) ולפירוק שיתוף במקרקעין. בתביעה הרכושית הנ”ל עתרה התובעת לאזן את הרכוש שנצבר ע”י הצדדים וכל זכות או רכוש נוסף הרשום על שם הנתבע, לרבות מניות, פיקדונות וזכויות אחרות. בנוסף, עתרה התובעת למינוי רואה חשבון או כל מומחה אחר לצורך בירור רכוש הנתבע והערכת הזכויות המשותפות. בהמשך הוגשה בקשה נפרדת לצירופן של הנתבעות 2-4 להליך זה.
ביום 23.3.2021 ניתנה החלטה המאשרת צירוף שתי החברות, וכן את נתבעת 4 להליך תלה”מ 38473-12-20.בין היתר, נקבע כי לאור טענות התובעת, לפיהן היא בעלת זכויות בחברות מכוח חייהם המשותפים של בני הזוג, ברי כי צירופן הכרחי לצורך בירור יעיל של התובענה. כך גם לעניין נתבעת 4, אשר לטענת התובעת שימשה נאמנה לכספיו/נכסיו של הנתבע. בהעדר צירוף נתבעים 2-4 לא ניתן יהיה ליתן פתרון שלם ויעיל בפלוגתות שעולות במסגרת התביעה, והדבר עלול לגרום לסרבול והכבדת ההליך שלא לצורך.
ביום 5.6.2021 הגיש הנתבע כתב הגנה, ובו טען כי כלל הרכוש והחברות הוקמו ונרכשו טרם נישואי הצדדים. לתובעת אין זכויות בחברה או ברכוש אחר הרשום ע”ש הנתבע בלבד או על שם הנתבע יחד עם צדדי ג’.בין הצדדים קיימת הפרדה רכושית ברורה ומדובר בנכסים חיצונים.
ביום 15.6.2021, התקיים דיון במעמד הצדדים, בתום הישיבה ניתנה החלטה על העברת התיק להליך גישור [בהסכמת הצדדים], וכן על הפרדה בין התביעה ע”פ חוק יחסי ממון לתביעה לפס”ד הצהרתי.
ביום 8.11.2021 הורתי כי התיק יוחזר למסלול הדיוני הרגיל ויוגש כתב תביעה מתוקן במסגרת תלה”מ 38473-12-20, אשר יתייחס אך ורק לטענותיה של התובעת כלפי הנתבע, מכוח זכויות שנצברו לצדדים במהלך החיים המשותפים.
ביום 10.2.2022 הגישה התובעת תלה”מ 38473-12-20, כתב תביעה מתוקן בגדרו עתרה למתן הסעדים הבאים:
באותו מועד, הגישה התובעת, במסגרת תלה”מ 24151-02-22 תביעה נפרדת נגד הנתבע והנתבעות 2-4, בגדרה עתרה למתן הסעדים שלהלן:
ביום 17.4.2022 ניתנה החלטה למינוי רו”ח ירון ואקנין כמומחה מטעם בית המשפט – על מנת שיישום ויעריך את כלל הזכויות והחובות שצברו הצדדים מיום נישואיהם 22.10.2010 ועד למועד האיזון 17.6.2020 (להלן: “התקופה הרלוונטית”), לרבות זכויות פנסיוניות או סוציאליות שנצברו או נרשמו לכל אחד מן הצדדים בתקופה הרלוונטית או זכויות אחרות שהיו למי מהצדדים – חסכונות, קרנות השתלמות, קופות גמל, פיצויים, ניירות ערך, אג”ח, זכויות בחשבונות בנקים, פקדונות, פוליסות ביטוח, מניות וכו’ במועד הקובע.
ביום 23.5.2022 ניתנה החלטה לפיה בנוגע לזכויות בחברות שעה שאין מחלקות כי אין זכויות רשומות לתובעת בהן לעת זו, חוו”ד תתייחס לזכויות של בני הזוג הקיימות.
ביום 22.12.2022 הניח האקטואר חוות דעתו בתיק. להלן אביא את פרק הסיכום:
ביום 1.3.2023 בהסכמת הצדדים נחתם צו להסרת עיקול על הזכויות בגו”ח XXXX/XXX, זאת עד למועד השלמת הרישום ע”ש הנתבע.
ביום 25.6.2023 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה, במסגרתה נשמעה עדות התובעת, אשר חזרה בה מטענתה לשיתוף במניות החברות ודרשה להכריע בעניין זכאותה להשבחת המניות בלבד (ראו: תמלול מיום 25.6.2023, עמ’ 12 שו’ 28-29). בנוסף, התובעת חזרה בה מטענתה, כי הנתבע נקט באלימות כלכלית נגדה ראו: תמלול מיום 25.6.2023, עמ’ 36 שו’ 19). עדות התובעת התאפיינה בחוסר בקיאות בהתנהלותו העסקית, הרכושית והכלכלית של הנתבע.
ביום 6.12.2023 התקיימה ישיבת הוכחות שנייה במסגרתה נשמעו – אחיו של הנתבע מר ע’ – עדותו התייחסה לזכויתיו בנתבעת 3- הינו, חברת X בע”מ, אשר לדבריו השקיע בה מעל מליון ₪. עוד נשמעה אחותו של הנתבע – גב’ פלונית, עדותה התאפיינה בחוסר ידע ובקיאות בעסקת הרכישה של הדירה ב-XXXXXXX, העדה לא ידעה מועדי העברות כספים ולא פרטים חשובים ביחס לעסקה. בנוסף, נשמעה עדותו של הנתבע, ממנה עלה שהוא הרוח החייה מאחורי כלל עסקאות הנדל”ן לרבות העסקה ביחס לנכס ברח’ XXXXXXX.
גדר המחלוקת:
המחלוקת העיקרית הצטמצמה לזכויות התובעת בהשבחות החברות המוגבלות במניות שהנתבע מנהל ומחזיק במניות, נכון ליום הגשת התביעה. (כאמור התובעת בחקירתה חזרה בה מעתירתה לקבלת זכויות במניות החברה ואף בסיכומיה התמקדה בדרישת מינוי מומחה לצורך הערכת ההשבחות). בנוסף קיימת מחלוקת בנוגע לשיתוף התובעת בזכויות מקרקעין שהנתבע רכש במהלך החיים המשותפים בפרט הזכויות בנכס הידוע ברח’ XXXXXXX (להלן:”הנכס XXXXXXX”). מנגד, הנתבע טוען כי החברות הוקמו עובר לנישואי הצדדים ולתובעת אין בהן כל זכות. ביחס לנכסי המקרקעין – רכישתם בוצעה במימון מלא מכספי הנתבע או מתחלוף נכס אחר שנרכש טרם הנישואין, על כן, גם בזכויות אלו אין לתובעת מאומה.
דיון והכרעה:
מאחר שהתובעת עתרה לסעדים ביחס לאותם נכסים בשתי התביעות, נוצרה השפעה ניכרת להכרעה בהליך אחד על זכאותה לסעד אחר בהליך הנוסף (למשל: הכרעה בתלה”מ 24151-02-22 בזכאות התובעת לקבלת זכויות כלשהן בנכס ב XXXXXXX, תשפיע על עתירתה במסגרת תלה”מ 38473-12-20 לקבלת דמי שכירות עבור הנכס הנ”ל). לפיכך, איני רואה טעם לבצע דיון והכרעה באופן נפרד בשני ההליכים, ושתי התביעות יוכרעו תחת פרק זה בהתאם לכותרות.
מסגרת נורמטיבית-חוק ופסיקה (העתירה לזכויות בחברה ולזכויות בנכסי מקרקעין)
נוכח מועד ומקום נישואי הצדדים ומאחר שלא נערך ביניהם הסכם ממון, אזי בעניינם חל חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל”ג-1973 (להלן: “חוק יחסי ממון”) המחיל את המשטר הרכושי בשמו הידוע – הסדר איזון המשאבים.
חוק יחסי ממון – הלכת השיתוף הספציפי ותחלוף נכס
הסדר איזון המשאבים הוא הסדר אובליגטורי – דחוי, לפיו במהלך חיי הנישואין אין לבן זוג אחד זכות קניינית ברכוש בן זוגו, רק מפאת חיי הנישואין (ראו: סעיף 4 לחוק יחסי ממון). על פי ההסדר, במהלך הנישואין, שומר כל אחד מבני זוג על זכויותיו ברכושו שלו, והשיתוף בין בני הזוג מתרחש רק עם פקיעת הנישואין או עקב מותו של בן זוג, או במועד מוקדם יותר (ראו: הנסיבות המפורטות בסעיף 5א לחוק יחסי ממון). במועד ביצוע ההסדר, מתבצעת הערכת שווי לנכסיהם של בני הזוג (נכסים משותפים ונכסים השייכים לכל אחד לחוד). נכסי בני הזוג מחולקים ביניהם שווה בשווה, כך שאם קיים הפרש לטובת אחד מבני הזוג, הוא ישלם לבן הזוג השני את מחצית ההפרש, באמצעות מתן זכויות בנכס או תשלום כספי. ( ראו: סעיף 6(ב) לחוק יחסי ממון; ע”א 1229/90 חנוך נ’ חנוך, פ”ד מה(5) 584 (1991); ע”א 803/00 שטיינמץ נ’ שטיינמץ (2001); ע”א 11550/04 סיטבון נ’ סיטבון (2007)) .
על אף האמור לעיל, בית המשפט יכול להורות כי נכסי בני הזוג לא יחולקו ביניהם שווה בשווה, אלא באופן אחר, אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה לא שוויונית (ראו: אפשרויות המנויות בסעיף 8 (1) – (4) לחוק יחסי ממון).
בהתאם לאמור בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, הסדר איזון המשאבים מתייחס לכל הנכסים שנצברו למי מבני הזוג במהלך הנישואין, למעט:
(א) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(ב) גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג מאת המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;
(ג) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם.
מהאמור לעיל, אנו למדים כי כעיקרון, נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין, אינו נחשב כנכס משותף. נקודת המוצא העולה מחוק יחסי ממון, הינה כי נכס המצוי בבעלות אחד מבני הזוג, ערב הנישואין, נותר בבעלותו ואינו נכלל במסת הנכסים שיש לאזן בעת הגירושין. משמע, אין מדובר בנכס משותף אשר יחולק בין הצדדים שווה בשווה או באופן אחר, אלא בנכס השייך אך ורק לבן הזוג אשר הרכוש היה ברשותו בטרם הנישואין.
עם זאת, קיימת אפשרות להוכיח שיתוף ספציפי בנכס שהיה שייך לאחד מהצדדים קודם לנישואין. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבעה ההלכה כי אין בהוראות חוק יחסי ממון כדי למנוע מבעל דין לא רשום להוכיח זכויותיו בנכס חיצוני מכוח דוקטרינת כוונת השיתוף הספציפי וזאת מכוח הדין הכללי כלומר על פי דיני החוזים, דיני הקניין, דיני הנאמנות וחוקים נוספים. (ראו:ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי , פ”ד מט (3) 529 , רע”א 8672/00 אבו רומי נ’ אבו רומי ואח’, פד נו(6) 175, 183 (2002); ע”א 7687/04 ששון נ’ ששון, פ”ד נט(5) 596, 615 (2005); בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני (2012)).
ההלכה מתייחסת גם לתחלוף של נכס, כלומר לנכס שנרכש במקום הנכס המקורי. הפסיקה הכירה בהלכת התחלוף, כאשר הנכס נרכש במהלך הנישואין ממקורות שנצברו על ידי בן הזוג טרם הנישואין, יהא הדין החל על הנכס, כדין החל על נכס שנרכש לפני הנישואין, היינו אינו חלק ממסת הרכוש בר האיזון. עם זאת, “אם רק חלקו של הנכס מומן ממקורות שנצברו עובר לנישואין, הרי שנכס זה עשוי אף הוא להיכלל בנכסים המשותפים לבני הזוג, שכן ערבוב מקורות המימון השונים יצביע על כוונת בני הזוג ליצור שיתוף גם בנכס זה” ( ראו: בג”ץ 8214/07 פלונית נ’ פלוני ואח’ (15.2.2010), ע”א 686/85 מערבי נ’ מערבי פ”ד מ(2)634).
נכס חיצוני – נטל ההוכחה על הטוען לשיתוף
נטל ההוכחה לקיומה של כוונת שיתוף ביחס לנכס חיצוני טרם הנישואין, מוטל על הטוען לקיומה, כאשר בן זוג הטוען כי נכס שהיה בידי בן זוגו טרם הנישואין והרשום על שמו הוא נכס משותף, עליו להביא ראיות חד משמעיות ולהוכיח כוונת שיתוף ספציפית בראיות פוזיטיביות של ממש. הנטל המוטל על הטוען לקיומה של כוונת השיתוף הספציפית מקורו, בין היתר, בכלל אשר מקורו בדין העברי לפיו “המוציא מחברו עליו הראיה”.כמו כן, נובע עקרון זה מחוק יחסי ממון, לפיו אם בני זוג לא עשו ביניהם הסכם ממון – יחול עליהם ההסדר בחוק יחסי הממון, אשר לפיו רכוש שמקורו חיצוני או לפני הנישואין – הוא רכוש אישי ועקרונות השיתוף לא יחולו עליו. בן זוג שחל עליו חוק יחסי ממון ודורש שיוקנו לו מחצית הזכויות בנכסים הרשומים על שמו של בן הזוג האחר, יצטרך להוכיח גם קיומו של “דבר מה נוסף” שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי, מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם היו לתקופה ארוכה וממושכת.
אפשרות זו, של שיתוף מכוח הדין הכללי, מטרתה עשיית צדק, חלה גם על נכסים “חיצוניים” להסדר איזון המשאבים, לרבות נכסים הרשומים על שמו של בן הזוג אחד והיו בבעלותו ערב הנישואין, או שהתקבלו במתנה או בירושה במהלך חיי הנישואין. (ראו: בג”צ 1727/07 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול לערעורים; בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני; ע”א 7750/10 מרים בן גיאת נ’ הכשרת היישוב ואח’ ).
כאשר עסקינן בנכס משפחתי מובהק, כגון בית המגורים, תגדל הנטייה לראותו כנכס משותף במקרים המתאימים, בשונה מנכסים אחרים, שבעניינם תידרש הוכחה ברורה של כוונת שיתוף. בדרך זו, אותה מערכת נסיבות העשויה להוביל למסקנה לפיה נוצר שיתוף ספציפי בדירת המגורים, לא תחייב בהכרח מסקנה דומה בנוגע לנכס אחר. ברוב המקרים בהם קיבלו בתי המשפט טענות שיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות מצדו של בן הזוג הטוען לשיתוף. (ראה : בע”מ 1398/11 דלעיל, פסקה 17). בכל הנוגע לדירת המגורים, הפסיקה נתנה מעמד מיוחד בכל הקשור לדוקטרינת “כוונת השיתוף הספציפי”, וניתן דגש לאופייה הייחודי של דירת המגורים כנכס משפחתי מובהק וכנכס המשמעותי ביותר, ולעיתים אף היחיד, של בני הזוג.נוכח המעמד המיוחד אותו נתנה הפסיקה לדירת המגורים נטל הראיה קל יותר אך אין די בעצם הנישואין כדי לקבוע שיתוף בנכס שהיה שייך לבן זוג לפני הנישואין. לצורך הקניית זכויות בדירת מגורים הרשומה של שם בן זוג אחד לבן זוג האחר, על האחרון להראות נסיבות עובדתיות, נוסף על עצם קיום הנישואין.
בפסיקת בתי המשפט נקבעו מספר מבחני עזר לצורך בחינת קיומו של אותו “דבר מה נוסף”, [הרשימה אינה סגורה], הכל כדלקמן:
האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.
האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה.
האם לבן הזוג השני דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר על שמו.
אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהן התגוררו בני הזוג בדירה.
האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.
שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.
נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני.
רכישה במהלך חיי הנישואין – נטל הראיה מונח על כתפי בן הזוג הטוען שאין שיתוף
הגישה הינה שונה כאשר הנכס נרכש במהלך חיי הנישואין ולא לפניהם ואז נטל הראיה מונח על כתפי בן הזוג הטוען להעדר שיתוף, משמע נטל הראיה מתהפך. הינו, כאשר נכס נרכש במהלך חיי הנישואין ונרשם ע”ש אחד מבני הזוג בלבד ולא על שם שניהם מתקיימת חזקה כי זהו נכס משותף, והכל נוכח הוראות סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, לפיהן שווים של נכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין – יאוזן בין בני הזוג, בחלקים שווים ללא קשר לרישום.סעיף 9 לחוק יחסי ממון קובע במפורש, כי אין די ברישום נכס על שם אחד מבני הזוג כדי להוכיח שיש למעט נכס זה מאיזון המשאבים. כמו כן, בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון הקובע את הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין ואת החריגים לזכות זו, נקבע בס”ק (3) כחריג “נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם”. הינו, על מנת שלא לכלול נכס מסוים בנכסי האיזון הנערך עם פקיעת הנישואין של בני הזוג – יש צורך במסמך בכתב. הסדר ממון איננו ההסדר האפשרי היחיד שחוק יחסי ממון מתייחס אליו לצורך חלוקת נכסים. סעיף 3(א) לפרק השני לחוק יחסי ממון קובע, כי אם לא עשו בני הזוג הסכם ממון יראו אותם כמסכימים להסדר איזון משאבים.
גם אם ניתן היה להגיע למסקנה שבמהלך חיי הנישואין ביצעו בני הזוג הפרדה רכושית, שהיא הפרדה לגיטימית, עם פקיעת הנישואין ובהעדר הסכם ממון יחול הסדר משאבים – והחרגת הנכס תקפה רק אם נעשה הסכם בכתב בין הצדדים. במצב זה, הנטל מוטל דווקא על בן הזוג הטוען כי יש להוציא הנכס ממסת הרכוש בר האיזון. כלומר על מי שטוען שאין שיתוף בנוגע לנכסים שנרכשו במהלך הנישואין – מוטל נטל ההוכחה.
השבחה של נכס חיצוני עשויה להיחשב – לצרכי איזון המשאבים – משום נכס חדש
בפסיקה נקבע כי ההשבחה עצמה הינה ברת איזון בין בני הזוג. בנוסף הפסיקה עמדה על ההבחנה שבין השבחת נכס חיצוני שמקורה בהשקעת עבודה או משאבים של בני הזוג או אחד מהם הידועה כ”השבחה אקטיבית”; לבין השבחה “טבעית” או “חיצונית” שמקורה בנסיבות חיצוניות כדוגמת: עליה בשוק הנדל”ן, ריבית וכיו”ב, המכונה גם “השבחה פאסיבית”. (ראו: שחר ליפשיץ, יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס’ 4 לחוק יחסי ממון, חוקים א’ 2009, 227, 265-266; עמ”ש (ת”א) 1279/07 פלונית נ’ פלוני (מיום 28.6.2010), סעיפים 43-44).
השבחה מהסוג השני, הינו “השבחה הפאסיבית” – דין “הפרי”, במהלך החיים המשותפים, כדין “העץ”, אשר נוצר קודם לחיים המשותפים ואזי ההשבחה אינה ברת איזון. (ראו: עמ”ש (חי’) 23541-01-17 פלונית נ’ פלוני [פורסם במאגרים המשפטיים] (2017)). רק במקרה הראשון, ההשבחה היא בגדר נכס חדש ועצמאי בר איזון, ובלבד שהתקיים בה אחד משניים:
א. השבחת הנכס החיצוני דרשה מאמץ מתמשך במהלך הנישואים, בהיקף רחב הדורש הקדשת זמן ומומחיות.
ב. כאשר ישנו שיתוף של בן הזוג, שאינו הבעלים של הנכס, בניהול הנכס החיצוני, ונעשה שימוש במשאבי המשפחה לצורך השבחת הנכס החיצוני, כך שקיים ערבוב בין הפירות המופקים מהנכס החיצוני לכלל הנכסים הזוגיים.
עוד הובא בספרות המשפטית בנוגע להשבחת “נכס חיצוני” כדלקמן:
“מקרים אלה יהיו אכן חריגים. השיקולים שיש לשקול יימצאו בארבעה מישורים: הראשון, אופי ומהות ההשבחה; השני, המאמץ שעשה בעל הנכס החיצוני שכתוצאה ממנו הנכס הושבח; השלישי, תרומת בן הזוג של בעל הנכס להשבחת הנכס, אפילו הייתה זו תמיכה שאפשרה לבעל הנכס לתעל את זמנו ומאמציו להשבחתו; הרביעי, משך הנישואים ואיכותם”.
(ראו: נסים שלם, יחסי ממון ורכוש – הדין והפסיקה, עמ’ 225).
נכס הרשום על שם אחד מבני הזוג
כאמור לעיל, סעיף 9 לחוק יחסי ממון קובע במפורש, כי אין די ברישום נכס על שם אחד מבני הזוג כדי להוכיח שיש למעט נכס זה מאיזון המשאבים. הפסיקה ייחסה משקל רב לסוגיית הרישום של דירת המגורים על שם אחד מבני הזוג . רישום נכס שנרכש בתקופת הנישואין על שם אחד מבני הזוג, אין בה, כשלעצמה, כדי להטות את הכף, באופן אוטומטי, לקביעה כי אין עסקינן בנכס בר איזון. מדובר בשאלה של הוכחה. בן הזוג שאינו רשום יכול להראות כי הנכס נרכש מכספים משותפים ובמאמץ משותף על ידי שני הצדדים, ויש בכך משום הוכחה לגבי כוונת שיתוף. (ראו : ניסים שלם, יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה, מהדורה שניה, תשע”ט, עמ’ 251-252 (להלן: “שלם”); עמ”ש (חי’) 53079-06-20 פלונית נ’ פלוני [פורסם במאגרים המשפטיים] (2.12.2020) ).
אפילו נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג טרם הנישואין, אך במהלך תקופת הנישואין הוכחה לגבי נכס זה כוונת שיתוף יהפוך לנכס בן איזון. במיוחד כשעסקינן בדירת מגורים (יחידה) לשני בני הזוג. הכל כאמור כרוך בהוכחת כוונת שיתוף ( ראו: בע”מ 2948/07 פלונית נ’ פלוני (18.4.2007); בע”מ 10734/06 פלוני נ’ פלונית (14.3.2007); שלם עמ’ 193-199; רע”א 8672/00 אבו רומי נ’ אבו רומי פד”י נו(6), 175)).
הערת אזהרה ומעמדה
לאחרונה ניתנו שני פסקי דין בבית המשפט העליון, האחד – מחליש את מעמדה של הערת האזהרה ואילו פסק הדין השני, כך נראה, חיזק את מעמדה. שני פסקי הדין נגעו למעמדה של הערת האזהרה במסגרת הליכי חדלות פרעון. נראה כי בית המשפט העליון טרם אמר את המילה האחרונה בעניין זה.
במקרה הראשון במסגרת פסק הדין אפשר בית המשפט העליון לנאמן לבטל הסכמי מכירת דירות עם רוכשים ולמחוק הערות אזהרה של רוכשי דירות בשל העובדה שהפרויקט נקלע לקשיים. בכך יש כדי ריקון מתוכן של הערת האזהרה והבטוחות שניתנות לרוכשים, בפרט במסגרת פרויקטים מסוג התחדשות עירונית. יש לציין כי בית המשפט העליון סייג את הדברים וקבע, כי מדובר בנסיבות חריגות ואף הדגיש, כי אין בפסיקה זו משום הלכה כללית או “הכרעה בשאלה באילו נסיבות יש למחוק הערת אזהרה”. (ראו: ע”א 459/20 מרדכי חכם נ’ עו”ד מור נרדיה, מנהל מיוחד(
על פי הפסיקה שמחזקת מעמדה של הערת אזהרה נאמר, כי הערת אזהרה ובכלל זה התחייבות להימנע מביצוע עסקה בהתאם לסעיף 126(א)) לחוק המקרקעין, תשכ”ט-1969 (להלן:” חוק המקרקעין”) מקנה לזכאי ע”פ ההתחייבות (בהתאם לסעיף 127(ב)) לחוק המקרקעין , עדיפות על פני נושיו של בעל המקרקעין שפשט את הרגל. קריאה פשוטה של סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין מגלה כי הוא אינו עורך כל הבחנה בין הערת אזהרה שלילית לבין הערת אזהרה חיובית. הוא חל על כל סוגי הערות האזהרה המפורטות בסעיף 126 לחוק המקרקעין. הסעיף אינו מבחין בין התחייבות לביצוע עסקה לבין התחייבות להימנע מביצוע עסקה. הוא קובע נורמה מהותית, המשריינת את זכות בעל ההערה מפני פגיעה ע”י אחרים שגם להם זכויות נגד בעל המקרקעין. הרציונל מאחורי רישום הערת אזהרה – שהיא בבחינת נורה אדומה מהבהבת המתריעה בפני כל על קיומו של “מטען” שהמקרקעין נושאים לזכות בעל ההערה. הערת האזהרה “מייחדת” את המקרקעין להבטחת זכויותיו של בעל ההערה; ומשמע שבמצב של חדלות פירעון, מוקנית לבעל ההערה, עדיפות במקרקעין על פני נושים אחרים של החייב. יודגש כי העובדה שנוסח הערת האזהרה אינו מסגיר את פרטי ההתחייבות שבבסיסה, אין בה כדי להפחית ממעמדה. (ראו: ע”א 3042/19 אביחי ורדי, נאמן לנכסי החייב יצחק יפה נ’ אלימלך רייכמן,מיום 29.12.2020)
מן הכלל אל הפרט (העתירה לזכויות בחברות וזכויות בנכסי מקרקעין)
זכאות התובעת לזכויות בחברות /מניות/ השבחה
טרם אתעמק בבחינת טענות הצדדים, אדגיש תחילה כי חברה בע”מ הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. היינו – עם הקמת החברה כל המשאבים הכלכליים שהושקעו בה עוברים לבעלות החברה עצמה, וכך היא ממשיכה להתנהל, עצמאית, תוך הפרדה מבעלי המניות. החברה היא הנהנית מהכח לשלוט בנכסיה (ראו: אירית חביב-סגל, דיני חברות, כרך א’, 2007, פרק ג’).
בחינת טענה לכוונת שיתוף ביחס לנכסים חיצוניים, ראוי שתיעשה תוך התחשבות בכוונת הצדדים הספציפיים ולאורח חייהם. יש לכבד את ההוראה המתייחסת לנכסים חיצוניים כאל נכסים פרטיים ששווים לא יאוזן, מכאן שהראיות בדבר כוונת שיתוף צריכות להיות ממשיות ואין להסתפק במשאלת לב ובציפייה של בן הזוג הלא-רשום כבעלים.
במקרה עסקינן, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע הקים את החברות בשנים 2001 ו- 2004 שנים רבות טרם הנישואין בשנת 2010.הדבר עולה בבירור מהאסמכתאות השונות שצרף לכתב הגנתו (ראו: נספח 1 לכתב ההגנה בתלה”מ 24151-02-22, לרבות דו”חות רווח והפסד ועוד אסמכתאות שצירף הנתבע אשר הוגשו לרשויות בזמן אמת וטרם נישואי הצדדים). לפיכך, שתי החברות הן בגדר “נכס חיצוני”.
במסגרת ההליך עסקינן, נוכח הקמת החברות זמן רב טרם הנישואין, איני נדרש לבחון את השקעות הנתבע או אחיו ומי בפועל מחזיק במניות, זאת בשים לב לאמור בחקירת האח מר ע’ ( ראו: תמלול מיום 6.12.2023, עמ’ 23). אדגיש כי התובעת לא חלקה בחקירתה לפניי כי נתבעת 3, נסגרה בשנת 2016 וכלל הפעילות נעשתה באמצעות נתבעת 2 (ראו: תמלול מיום 25.6.2023, עמ’ 5 שו’ 19-38).
כאמור, התובעת חזרה בה מטענתה לקבלת זכויות במניות /חברות, ועמדה על טענתה לקביעת חלקה בהשבחות החברות. מכל מקום, אני קובע כי התובעת לא הוכיחה שהייתה כוונת שיתוף ספציפי בחברות ולא עמדה בנטל המוגבר בנסיבות העניין. יש לזכור כי אין מדובר בדירת מגורים, אשר בדרך כלל נחשבת כנכס משותף לבני הזוג, אלא בחברות שהוקמו טרם נישואי הצדדים. התובעת מעולם לא נרשמה כבעלת מניות ולא הוכיחה כי זכתה לתפקיד רשמי או בעל השפעה מהותית בחברות.דיון בטענות התובעת כפי שעולה כתבי הטענות, יובא להלן:
א. חיי נישואין תקינים ומאמץ משפחתי לרבות 3 בנות משותפות
אתחיל בסתירות הרבות הקיימות בטענות התובעת. במקור – בכתב הטענות הראשון, הרבתה התובעת לתאר את הנתבע כמי שנקט נגדה באלימות כלכלית, טענה שכשלעצמה טומנת בתוכה כוונת העדר שיתוף. אומנם, התובעת בחקירתה חזרה בה מהטענה כאמור לעיל, אך עדיין, בכתבי הטענות העדכניים, ניתן למצוא טענות עובדתיות רבות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת, כדוגמת הטענות לפיהן התובעת הייתה מעורבת בפעילות החברות ועם זאת, הייתה הצד שטפל וגדל את הבנות וכן ניהל את משק הבית ועקב כך יכול היה הנתבע להתפתח ולעסוק ברכישת נדל”ן. עוד אפנה לעובדה כי הצדדים ניהלו שני חשבונות בנק נפרדים, ונטען כי הנתבע הסתיר ממנה מידע ביחס לעיסוקיו (ראו: סעיפים 17-28 לכתב התביעה בתלה”מ 38473-12-20). האמור מדבר בעד עצמו – הנתבע דאג לא לשתף את התובעת בקבלת החלטות בנוגע לעיסוקיו, והקפיד על הפרדה ביניהם. לצד האמור בכתבי הטענות אביא את החלקים הרלוונטים מחקירת התובעת לפניי, הכל כדלקמן:
“…
ש’: אז את אומרת ענית לטלפונים , מה עוד?
ת’: מה זאת אומרת? עשיתי הכל, עשיתי את המכירות, עשיתי את הניהול של האירוע,
ש’: שנייה, המכירות זה בXX, אני שואל אותך על X,
ת’: על X גם, מכירות של אירועים פרטיים, כשהיה אירוע פרטי העבירו אותו אלי ואני הייתי צריכה לעבוד איתו, הייתי צריכה לדבר עם כל הספקים של הזוג או של הבר מצווה או מה שזה לא יהיה, הייתי צריכה לתאם איתם את הכל,
ש’: ז”א התרכזת בתחום האירועים,
ת’: נכון, נכון.
ש’: זאת התה העבודה שלך,
ת’: אני שנים הייתי הפנים של המקום, אנשים פגשו אותי.
ש’: באירועים?
ת’: כן.
ש’: יודעת להגיד כמה אירועים היו בתוך..
ת: בX?
ש’: בX,
ת’: אה אוקיי, אתה מדבר על X,
ש’: לפני זה לא היו אירועים,
ת’: בX מה?
ש’: לא היו אירועים, האירועים היו בגן האירועים, בXX,
ת’: רק החתונות היו גם בגן אירועים, והיו חתונות שהיו עוברות גם לפארק מים, כן, לX, זה היה הכל מישמש 1 גדול.
ש’: השלב האחרון, אתה אמרת שעבר אירועים לשם,
ת’: גם לפני זה היו,
ש’: אבל זה משהו זניח,
ת’: זה לא היה הרבה, זה היה בנוסף, זה היה בנוסף,
ש’: את יכולה להסכים איתי שעיקר הפעילות של X לא הייתה אותם אירועים פרטיים,
ת’: נכון, אני מסכימה איתך,
ש’: היתה עבודה מאוד מפיקים ומול עסקים.
ת’: נכון,
ש’: אוקיי, וזה לא היה התחום שלך.
ת’: לא, אבל כשהיה אירוע פרטי אז הם אמרו לי לגשת אליו,
ש’: אני מדבר עכשיו, אני לא מדבר כרגע על אירוע פרטי, אני מדבר על החברות ועל העסקים ובזה לא היית מעורבת, נכון?
ת’: בכל הלוגיסטיקה שמאחורי הקלעים?
ש’: בכל מה שקשור בלקוחות האלה של עסקים וחברות זה לא היה התחום שלך.
ת’: נכון, זה פלוני עשה, פלוני דיבר עם כולם, פלוני עשה את הפגישות,
ש’: זה היה הרוב המכריע של הפעילות,
ת’: בX? נכון.
ש’: *לא ברור* וכשהיית חותמת, היית חותמת על הזמנות או על הסכם עם…
ת’: הייתי מציעה הצעות מחיר כשהוא היה צריך שאני אוציא לו הצעות מחיר,
ש’: יופי, וזה היה של איזו חברה?
ת’: אני לא זוכרת,
ש’: אני אזכיר לך.
ת’: אתה מדבר על איזו חברה, איזו חברה מכרתי או איפה זה היה?
ש’: אני שואל אותך מול איזו חברה XX או X ,
ת: כשהוא היה טס לחו”ל, הייתי עושה את ההצעות מחיר לX בשבילו, כי הוא לא היה יכול לעשות את זה, הוא היה עושה את כל הפגישות עם כל המפיקים ומראה להם את המקום, ואחר כך יושב איתם על הצעות מחיר,
ש’: לא, אל תקפצי מנושא אנחנו מתמקדים באירועים, האירועים היית חותמת על הצעת מחיר מטעם XX או מטעם X?
ת’: XX, XX זה היה XX,
ש’: ובX את אומרת שכפלוני נסע לחו”ל,
ת’: הייתי עוזרת ללקוחות,
ש’: אז רק עוזרת לו וחותמת בשבילו כי הוא לא נמצא.
ת’: לא, מוציאה לו את ההצעות מחיר לא היא צריכה לחתום עליהם.
ש’: או-קיי, ז”א נגדיר את זה כאיזושהי עזרה טכנית שהיית מסייעת לו לוגיסטית כי הוא נמצא בחו”ל,
ת’: זה מה שאישה טובה עושה, פרגנת לבעלה שיטוס לחו”ל ותומכת בו ובעסק, מה זאת אומרת?
ש’: כמה פעמים פלוני טס לחו”ל לבדו?
ת’: הוא לרוב נוסע לבדו,
ש’: באיזה תדירות?
ת’: הרבה,
ש’: תגדירי לי,
ת: הרבה, לפחות פעמיים, 3, ל-3 שבועות,
ש’: פעמיים שלוש במה?
ת’: בשנה.
ש’: בשנה?
ת’: ל-3 שבועות, הייתה תקופה שהוא לא טס בגלל שב-4.5 שנים נולדו לנו 3 בנות, זה קצת לא היה.
ש’: אומרת פעמיים 3 בשנה לשלושה שבועות?
ת’: כן, זה בטח פחות או יותר מה שהוא טס,
ש’: זה כשהוא טס לבד,
ת’: לרוב הוא טס לבד. מאז שהבת שלנו הראשונה נולדה אני ופלוני טסנו ביחד פעם אחת עם הילדה וזהו, חוץ מזה הוא טס לבד.
ש’: ואם אני אומר לך שמה שאת אומרת עכשיו הוא לא נכון,
ת’: אז אני אשמח שתתקן אותי, או-קיי,
ש’: 2013 פלוני טס *לא ברור* ב 2014 פעם ב 2015 פעם אחת, מסתדר לך?
ת’: לא יכולה להגיד לך בדיוק,
ש’: 2016 ו-17 הוא לא טס אפילו פעם אחת,
ת’: כי גם ג’ וגם ג.ו’ נולדו והייתי בשמירת הריון, הוא לא יכל לטוס.
ש’: ב 18 פעם אחת, זאת אומרת שזה נסיעות בודדות בתקופת הנישואין,
ת: בסדר,
ש’: לא כמו שאת מספרת לנו 3 נסיעות בשנה לשלושה שבועות.
ת’: אני זוכרת שהוא טס יותר אבל בסדר,
….
ש’: הרלוונטיות אדוני מהימנות הדברים של העדה, העדה מספרת שכשהיא נאלצה להחליף את הנתבע בזמן שהוא לחו”ל לתקופות ארוכות 3 פעמים בשנה היא עבדה בחברת, היא כאילו ניהלה, *לא ברור* בחברת X ומתברר שהוא לא נסע כ”כ הרבה כמו שהיא טוענת, נסע מעט ,
עו”ד חן: דרך אגב אדוני, רוב הנסיעות פה זה נסיעות משותפות. *לא ברור*
ת’: איזה משותפות? אני לא טסתי עם פלוני שנים, מאז שהילדה נולדה טסנו פעם אחת ביחד,
כב’ השופט: החלטה הוגש וסומן נ 1. שאלה הבאה,
ש’: זה נכון, חלק מהנסיעות היו משותפות, נכון?
ת’: לפני שהילדות נולדו הם היו משותפות אחרי שהלידות נולדו היינו פעם אחת בתאילנד עם הקטנה, עם הגדולה שלנו שהייתה קטנה אז וזהו.
ש’: את מוכנה לתת גם תדפיס מקביל של הכניסות והיציאות כדי שנוכל לבדוק,
ת’: אם כבודו יחליט שזה רלוונטי, אז בשמחה, אני יכולה,
ש’: התפקיד שעשית של המכירות בXX, לא אהבת את התפקיד הזה, נכון?
ת’: זה לא שלא אהבתי את התפקיד, אני מאוד מאוד אוהבת אנשים, זה העבודה שלי היום, אני עובדת בתחום הפסיכיאטרי, אני מאוד מאוד אוהבת אנשים, אני אוהבת לשבת איתם, אוהבת לעזור להם, אני מאוד מאוד תמכתי בכל הזוגות שהגיעו אלינו, אני יודעת להתחתן זה לא דבר פשוט, אני לא יכולתי גם להיות במכירות, גם להיות בשיווק, גם להיות בקשרי לקוחות, גם ללוות את כל הזוגות האלה לחופה, היה לי טלפונים מהבוקר עד הלילה, אמרתי לפלוני שזה TOO MUCH עם ילדות, אני בהריון, אני לא יכולה לעשות את המכירות יותר, הוא הביא את ע’ וזה התפצל ל-2.
ש’: ובעצם התפקיד הזה של המכירות, בעצם לפנייך היה שכיר עשה את זה, עובד שכיר,
ת’: כן, חבר של פלוני,
ש’: וגם אחרייך עשה את זה עובד שכיר,
ת’: ע’, כן, שנה 1 עשה את זה,
ש’: ואת מסכימה איתי שהעובד השכיר שעשה את זה לפנייך ועשה את זה אחרייך הוא לא שותף בחברה, הוא עובד שכיר שעשה עבודה,
ת’: ולא נשוי לפלוני,
ש’: נכון, וגם את עובדת שכירה שעשתה עבודה,
ת’: אני לא טוענת להיות שותפה בחברה, אני טוענת לרווחים המשותפים שנצברו במהלך הנישואים, אני לא טוענת שותפות בחברה.
ש’: אז את אומרת שבזכות זה שאת היית אשת מכירות בXX, בזכות זה את שותפה, את שותפה לשרווחים של החברה,
ת’: לא, בזכות זה שאני הייתי נשואה לפלוני 10 שנים והוא עבד בחברה ואני עבדתי בחברה וכולנו ביחד עבדנו כעסק משפחתי אז אני טוענת הרווחים שבזמן שבו היינו נשואים, שהם חצי שלי…”.
(ראו: תמלול 25.6.2023, עמ’ 3-4)
הדגשות שלי טל פפרני
עוד מחקירת התובעת
“…
ש: ע”י הפקדה בחשבון הפרטי שלך? ז”א, כל עוד עבדת, קיבלת משכורת, נכון? בתקופה שעבדת,
ת: תמיד קיבלתי משכורת, תמיד עבדתי,
ש: כמה שעות עבדת ביום?
ת: זה תלוי בעונה, זה משתנה, זה משתנה, יכול להיות שהייתי עובדת 12 שעות ביום של אירוע יכול להיות שהייתי עובדת 4 שעות,
כב’ השופט: במשך שנות הנישואים, היו לך עוד מקומות עבודה?
ת: כן, עבדתי, כשהתחתנתי עם פלוני עבדתי בהוסטל לנפגעי נפש, אני באה מתחום השיקום הפסיכיאטרי, עבדתי בהוסטל של נפגעי נפש, עזבתי כמו פלוני רצה שאני יעבוד בגן, ולקראת סוף הנישואים עבדתי גם עוד פעם כמדריכה שיקומית בדיור מוגן של נפגעי נפש.
כב’ השופט: כמה שנים בעצם עבדת בעסק ששייך לפלוני?
ת: התחלתי לעבוד ב-…., יוני או …. הגן אירועים נסגר, כמו שסיפרתי מקודם, הוא נסגר בחורף, בסוף …., וכל האירועים עברו לפארק מים, ואחרי זה נפח העבודה שלי מאד ירד גם הייתי עוד פעם בהריון עם ילדה שלישית.
כב’ השופט: רגע, זה מ-2011 עד?
ת: 2016,
ש: 2014,
כב’ השופט: 2014 או 2016?
נתבע 1: לא היה לנו שתי ילדות בדרך?
ת: 16,
כב’ השופט: 16?
ש.: בואי, תספרי לנו, את אומרת שזה בגלל שאת היית בהריון, בדרך לא היו לך הריונות בין 2011 ל 2016?
ת: נכון, אני עבדתי גם בשמירות הריון וחודשיים אחרי שילדתי את הראשונה שלי פלוני דרש שאני אחזור לעבודה כי הוא חייב אותי, אז חזרתי,
כב’ השופט: ומה את עושה? מה? מה עשית מ-2016 ועד היום?
ת: ב-2016, בראשון ב-…. ג’ נולדה, האמצעית שלנו, אחרי 10 חודשים עוד פעם נכנסתי להריון ואחרי כמה חודשים לשמירת הריון, אז מה שעבדתי זה בלטפל בילדות, כולן ינקו את גיל מאד מאוחר, ולהתעסק במשרד בעיקר, טלפונים, לשנות כל מיני דברים באתרים, באתר שהקמתי של העסק,
כב’ השופט: עד מתי?
ת: זה כל הזמן היה, זה עבודה שוטפת, זה היה בקטנה, לקראת הסוף זה באמת פחת ופחת, העבודה גם בגלל שנסגר הגן אירועים וזה יותר היה הדברים שפלוני ביקש ממני שנייה לעשות במשרד,
כב’ השופט: אבל מתי זה פסק לחלוטין?
ת: אחרי הלידה של ג.ו’, או בשמירת הריון של ג.ו’, ש…
כב’ השופט: מתי זה היה?
ת: ג.ו’ נולדה בסוף יולי של 2017, אז אני חושבת בסביבות תחילת 2017, מה שכבר כמעט ולא עשיתי,
כב’ השופט: ומ 2017 במה את עוסקת?
ת: ב-2017 הייתי בהריון ואז ילדתי, פתחתי קצת לפני עסק של תכשיטים, היה לי חנות, ניסיתי להרים את זה, אבל עם כל ההריונות והשמירות לא הצלחתי והתחלתי לעבוד בדיור מוגן, אני חושבת, ב-2019, בתחילת 2019,
כב’ השופט: ואז שם את עובדת עד היום?
ת: לא לא, בקורונה התפטרתי כשעזבתי את הבית והיה קורונה ועשיתי תואר שני, לא יכולתי גם לעבוד בזה, אז בקורונה התפטרתי ועכשיו אני עובדת בבית חולים פסיכיאטרי כמנהלת שיקום של מפעל מוגן,
כב’ השופט: ממתי?
ת: אני עושה את זה כבר 8 חודשים אני חושבת,
כב’ השופט: ומה המשכורת שלך?
ת: 5150 ויש לי עסק של …. שאני מוכרת בשבתות שאני מכניסה ממנו בסביבות 4000 בחודש, משהו כזה,
כב’ השופט: ומה הייתה המשכורת שלך כשעבדת?
ת: בין 7 ל-8 בחודש,
כב’ השופט: אז המשכורת שלך היום בערך תשעת אלפים שקל?
ת: משהו כזה…”.
(ראו: תמלול 25.6.2023, עמ’ 33-34)
הדגשות שלי טל פפרני
עוד מתוך חקירת התובעת
“….
ש.: טוב, עכשיו אני לגמרי אקצר, אמרת קודם שטיפלת בילדות, תאשרי לי בבקשה שהיו לך מטפלות ועוזרות בבית ומנקה.
ת: בתקופות מסוימות כן, תקופות מסוימות לא,
ש.: אוקיי,
ת: לא היו מטפלות, זה לא היה ככה, ממש לא.
ש.: תאמרי לי, לגבי החנות האינטרנטית שדיברת קודם,
ת: כן,
ש: במהלך הנישואים, מי שילם עבור החנות, מי פתח לך את החנות האינטרנטית?
ת: הרבה שולם מהחשבון האישי שלי, אני פתחתי, מה ז”א מי פתח? אני פתחתי אותה,
ש: כן, אבל מי *לא ברור*
ת: אני הקמתי אותה, אני עבדתי שעות על גבי שעות כדי להקים אותה, זה היה מאוד קשה,
ש.: מי שילם עבור הוצאות או השקעה או כל דבר, מהחשבון הפרטי שלך?
ת: אני ופלוני,
ש: את ופלוני? או-קיי, ובאיזה שנה זה היה?
ת: גם ההכנסה שלי, שיש משכורת שלי לתוך החשבון שלי, היא גם של פלוני, כמו שהמשכורת שלו היא גם שלי,
ש: אני רוצה,
ת: אני ופלוני,
ש.: באיזה שנה הפכת את החנות לאינטרנטית?
ת: אני מה זה לא זוכרת, אני יודעת שהייתי בהריון עם ג.ו’ כשלמדתי צורפות, אבל הייתי רק 3 שיעורים כי כבר לא יכולתי לשבת,
ש: היו לך הכנסות מהחנות?
ת: מעטות מאוד, זה בלתי אפשרי עם תינוקות להקים עסק חדש,
ש: וזה נכנס לחשבון שלך הפרטי ההכנסות הללו מהעסק?
ת: זה שילם את עצמו, לא כל כך היה, זה שילם את ההוצאות.
ש: הבנתי.
ת: לא היה רווחים אם זה מה שאת שואלת,
ש: תגידי לי בבקשה, בתביעה המקורית שלך הראשונה את טוענת לאלימות כלכלית מצד הנתבע, למה התכוונת? הוא מידר אותך, את ממש כותבת את המילה אלימות כלכלית, למה התכוונת?
ת: שוב, זה עצות שקיבלתי מהעו”ד הקודם ולכן פיטרתי אותם.
ש.: גברת את כתבת שהיו לך חיים עם אלימות כלכלית, למה התכוונת? את אומרת שהעו”ד אמר לך לכתוב שהיה לך אלימות כלכלית? אז לא הייתה לך אלימות כלכלית?
ת: תראי, פלוני קמצן גדול,
ש: פלוני קמצן מאד גדול, אוקיי,
ת: אבל זה,
ש.: קמצן זה לא הופך אותו אלים, את יודעת,
ת: הוא לא הסכים שאנחנו נעשה חשבון משותף לבית, להוצאות של הבית, הוא רצה לשלוט בהכל, הוא רצה
ש: הוא לא רצה לשתף אותך בעצם,
ת: לא, הוא רצה שליטה, זה לא שהוא לא רצה לשתף אותי, יש יש כוונת שיתוף מלאה, בן-אדם חיי איתי 10 שנים עשה אתי 3 ילדות, אנחנו חיינו בעסק, גרנו בתוך העסק, התכוונו לקנות בית משותף ב-XXXXXXXX, זה לא, זה לא התסריט …
ש: ז”א זה שעשיתם 3 בנות זה הופך אותך אוטומטית ל…
ת: את טוענת שפלוני שהיה אלים כלכלי כלפיי?
ש: את טוענת, הגברת, בתביעה שלך , לא אני, את כתבת את זה לא אני. אז את צריכה לתת לנו תשובה, הוא היה אלים כלכלית או לא היה אלים כלכלית? תחליטי, את בתצהיר שלך
ת: הוא לא היה אלים כלכלית,
ש.: זאת אומרת אז זה שקר מה שכתבת, התצהיר שלך היה שקרי בתביעה, כי את יודעת אם את חוזרת בך…
ת: הוא היה טעות,
ש.: את חוזרת בך מהתביעה שלך בעצם,
ת: מהתביעה הראשונה,
ש.: כן
ת: אני יכולה לחזור בי מהתביעה הראשונה, עובדה שיש תביעה,
ש: את יכולה לחזור בך, *לא ברור*
ת: אני לא יודעת…”.
(ראו: תמלול 25.6.2023, עמ’ 35-36)
הדגשות שלי טל פפרני
בדומה לכתבי הטענות, גם מחקירת התובעת עולה גרסה שאינה תומכת בסעדים להם עתרה. התובעת לדבריה, היתה עסוקה עיקר זמנה בטיפוח הבית והמשפחה, גידלה 3 בנות, מנגד, טוענת כי השקיעה בחברה עמל רב וזכאית למחצית ההשבחות.בחקירתה מודה התובעת כי היא עותרת לקבלת השבחות בחברה מכוח נישואיה לנתבע [תקופה של 10 שנים ו 3 בנות משותפות]. אינני סבור כי עלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה לחיי נישואין תקינים ומאמץ כלכלי משותף. אכן במהלך חיי הנישואין התובעת התפתחה הן אקדמית והן תעסוקתית. לתובעת משלח יד עצמאי. לדבריה, היא משתכרת כיום יותר מאשר השתכרה טרם מועד הנישואין. לא משכורתה היום עולה על שקבלה בעת עבדה אצל הנתבע בחברות.האמור בגרסת התובעת בחקירתה (חיי נישואין ו3 בנות) אינו מספיק לשם הוכחת כוונת שיתוף ספציפית בחברות, ובפרט כאשר עסקינן בנכס עסקי.אין די בגרסתה אף כדי להצדיק קבלת חלק בהשבחות.אל מול גרסת התובעת טען הנתבע כי החל מתחילת החיים המשותפים, הוא ביקש מהתובעת לחתום על הסכם ממון, דבר שלא הוכחש. הנתבע נעתר לבקשותיה להשתלב בקורסים ולימודים מתקדמים והתובעת הודתה באמור. היינו, מהלך שמיעת העדויות, גרסת הנתבע לפיה לא היה מאמץ משותף בניהול או הקמת החברות, קבלה תימוכין מגרסת התובעת עצמה.הוכח כי לכל היותר התובעת עבדה בחברות, לפרק זמן מסוים. התובעת עצמה עושה שימוש בלשון חשבון הבנק “האישי”, ונסתה לזקוף לעצמה את הקמת החנות האינטרנטית.גרסתה זו, כשלעצמה, מקפלת בתוכה טענה להפרדה רכושית בינה לבין הנתבע.
ב. השקעתה, פעולותיה הרבות ושיתופה בפועל של התובעת בחברות או בניהולם.
אף אם הטענות הנ”ל היו מוכחות במלואן, ואין כך הדבר [בפרט באשר למידת מעורבות התובעת בניהול החברות], ניתן יהיה, לכל היותר, לראות כנכס בר איזון, בהשבחת החברות, בתקופת החיים המשותפים. עם זאת, כלל המאמצים עליהם הצביעה התובעת, אינם עולים כדי מאמץ שיש בו ללמד על שותפות במלוא “גזע העץ”; ואף לא בהשבחת השווי (אותו חלק בו “גדל והתפתח גזע העץ” בתקופת החיים המשותפת), אביא להלן חלקים נוספים רלוונטיים מחקירת התובעת, להלן:
“…
ש’: כספים אישיים שלך, האם את יכולה לענות לי או תאשרי לי שאת בעצם לא הכנסת שום כסף שלך אישי לחברות,
ת’: אני לא יכולה להגיד דבר כזה.
ש’: אז את יכולה לאשר לי שלא הכנסת כספים?
ת’: לקראת הסוף פלוני מכר שטח שנקנה מכספים משותפים שלנו ושם אותו בX כדי לשלם על שטח אחר שX קנתה, אז אני לא יכולה להגיד לך שכן או לא.
ש’: אני לא שואל על כספים ממכירה של נדל”ן כי זה שאלה אחרת, אני שואל כספים שלך אישית, האם את הכנסת כסף משלך לחברות?
ת’: עניתי לך,
ש’: את אומרת רק מאיזו מכירה של נכס נדל”ן, אבל כסף שלך אישית את יכולה לאשר לי שלא הכנסת,
ת’: לא.
ש’: לא. תאשרי לי שאת לא חתמת אף פעם על שום חוזה של החברות,
ת’: פלוני הוא בעל החתימה היחיד.
ש’: לא שמעתי?
ת’: פלוני הוא בעל החתימה היחיד, נכון.
ש’: ואת.. תעני לי על השאלה, תאשרי לי שאת לא חתמת..
…
ש’: תאשרי לי שלא חתמת על שום חוזה..
ת’: מאשרת.
ש’: תודה. את גם לא ידעת בזמן אמת איזה חוזים נחתמים,
ת’: חלקם ידעתי, בטח שכן, כל פעם שהיה חוזה שהיה צריך לחתום על חוזים של הקיבוץ פלוני סיפר לי מה הוא עובר מול הקיבוץ, זה לא היה פשוט כל שנה.
ש’: אבל לא היית במעמד החתימה?
ת’: לא.
ש’: את יודעת כמה חשבונות בנק היו לכל חברה?
ת’: אלה שאני יודעת.. יכול להיות שיש עוד שאני לא יודעת מהם, אז יכול להיות שלא.
ש’: חתמת על ערבויות לבנקים?
ת’: לא.
ש’: של החברות?
ת’: לא
ש’: חתמת על ערבויות לספקים של החברות?
ת’: לא
ש’: את יודעת שיש כאלה ערבויות אישיות?
ת’: ערבויות אישיות מול בנקים? שהוא לקח הלוואות, אתה מתכוון? לזה אתה מתכוון?
ש: לחברות
ת: כן,
ש’: את יודעת שיש ערבויות כאלה?
ת’: כן.
ש’: את באת פעם אחת לפלוני ואמרת לו אני רוצה להיות גם כערבה להתחייבויות של החברה, בנק או לספקים?
ת’: הוא לא ביקש ממני אף פעם.
ש’: את יודעת מה זה דיבידנד שהחברה מחלקת?
ת’: כן,
ש’: החברות חילקו אי פעם דיבידנד?
ת’: לא.. החברות *לא ברור*
ש’: את יודעת למה לא?
ת’: למה?
ש’: כן
ת’: מיסים, כי זה יקר…”
(ראו: תמלול 25.6.2023, עמ’ 3-4)
הדגשות שלי טל פפרני
ניתן להתרשם בבירור מחקירת התובעת, כי לא הוכחה טענתה בדבר ניהול החברות בצוותא עם הנתבע. התובעת נטלה חלק צנוע בפעילות החברות כעובדת שכירה, ובגין עבודתה קבלה שכר בהתאם. אין די בכך על מנת ללמד על שותפות בחברות ולא על מאמץ מיוחד שיביא לחלוקה של ההשבחות. יש לציין כי החברה, נתבעת 3 נסגרה בשלב מסוים, כפי שהודתה התובעת עצמה, עובדה שבהחלט משליכה על סוגיית ההשבחות אם בכלל. עוד ניתן ללמוד כי אין בסיס לטענת התובעת באשר ל”וויתורה” כביכול על קריירה מקצועית לטובת השקעתה בחברות או לטובת התפתחות הנתבע בלבד. לא כך היו פני הדברים. התובעת סיימה תואר שני, ופתחה חנות אינטרנטית ויש לה משלח יד נוסף. נדמה שכלל הפעולות בוצעו מתוך בחירתה שלה, לרבות החלטתה שלא להמשיך לעסוק בחברות.
בכל הקשור לערבוב הכספים הפרטיים והעסקיים, גם אם עלה בידי התובעת להראות כי לא נעשתה הפרדה ברורה; אין בכך כדי ללמד על כוונת שיתוף בחברות ולא בהשבחות, הרי אין מחלוקת כי לתובעת היה חשבון בנק משלה וכי היא קבלה שכר בגין עבודתה.
בנסיבות בהן הוכח שהתובעת לא ניהלה בפועל את החברות, לא הייתה שותפה לקבלת החלטות ניהוליות וכספיות, לא נערך הסכם בכתב והנתבע מעולם לא העניק לה ייפוי כוח או חתימה על ערבות כלשהי, אין די בהעסקתה של התובעת כעובדת, בכדי ללמד על כוונת שיתוף ספציפית בחברות. גם הטענה לעבודה מאומצת כאשר הנתבע היה נעדר אינה מביאה לשינוי התוצאה. התובעת לא הוכיחה כי הדבר בוצע בתדירות גבוהה, וגרסתה ביחס לכך הייתה מפוקפקת ולא עקבית.
הוכחה דווקא כוונה פוזיטיבית לאי שיתוף בעסקי ובנכסי הנתבע מלפני הנישואין, זאת לנוכח דרישת הנתבע לעריכת הסכם ממון. אמנם התובעת סרבה, ואולם, אינני מקבל את טענתה לעניין זה, ודומני כי הדבר מחזק את גרסת הנתבע, הכל כפי שיובא בהרחבה להלן.
ג. אינדיקציה נוספת ומרכזית לשותפות הכלכלית בין הצדדים ולשיתוף הספציפי ביניהם, תולה התובעת בהעדר חתימת הצדדים על הסכם ממון.
התובעת הודתה בחקירתה הנגדית שלא נערך בינה לבין הנתבע הסכם ממון אך הוא בקש להחתים אותה לפני עו”ד והיא סירבה לחתום, הכל כדלקמן:
“…
ש: טוב, תאמרי לי, תאשרי לי שהיית בת 25 כשהכרת את פלוני,
ת: נכון,
ש: בסעיף 108 לתצהיר שלך,
ת: שלי?
ש: כן, את טוענת הנתבע יכל לערוך איתי הסכם ממון ולבצע הפרדת רכוש ולא עשה, נכון? את זוכרת את הסע’ הזה?
ת: כן,
ש: את זוכרת אותי גברת, מגיל 25?
ת: בטח,
ש: בטח, בואי תספרי לנו מה עשית אצלי במשרד כשהיית בגיל 25?
ת: פלוני ביקש שנעשה הסכם, שנלך אלייך ושתספרי לנו מה בעצם התהליך,
ש: ל?
ת: להסכם ממון,
ש: להסכם ממון. אז אני אחזיר אותך קצת אחורה, אני אזכיר לך, את זוכרת שאחרי שהסברתי, התחלת לבכות?
ת: אני ? אצלך במשרד?
ש: כן,
ת: לא,
ש: לא זוכרת,
ת: כי זה לא קרה.
ש: לא קרה. את זוכרת…
ת: אני זוכרת שהיית מאוד לא נעימה, זה מה שאני זוכרת,
ש: בואי אני אזכיר לך עוד משהו, את זוכרת שאחרי שבכית יצאת החוצה להירגע, וכשחזרת אני אמרתי לפלוני, כדי שלא לעורר, בכל זאת הייתם לפני חתונה, נכון? הייתם לפני חתונה?
ת: נכון,
ש: את זוכרת שאמרתי לפלוני ולך שממילא הרי כל מה שהוא עשה לפני הנישואין יישאר שלו, זה מה שקובע החוק? את זוכרת את המשפט הזה?
ת: לא, זה קרה לפני 13 שנים,
ש: נכון,
ת: זו לא הייתה חוויה נעימה, לא,
ש: או-קיי, תאמרי לי, מה את כן זוכרת מאותה פגישה?
ת: מה אני כן זוכרת מאותה פגישה?
ש: כן,
ת: שהיא הייתה נורא משפילה ומאוד לא נעימה, שגם ככה מלכתחילה,
ש: מה שמעת?
ת: מלכתחילה לא רציתי להיות שם, אמרתי לפלוני שאני לא מוכנה להסכם ממון, שזה לא משהו שאני מאמינה בו בערכים שלי, חיים משותפים הם חיים משותפים, ומה ומה אני זוכרת אחרי זה מה? בתוך הפגישה עצמה?..”.
(ראו: תמלול מיום 25.6.2023, עמ’ 29)
הדגשות שלי טל פפרני
כפי שעולה מהמצוטט לעיל, התובעת מודה כי הנתבע ביקש להסדיר את הנושא הרכושי טרם הנישואין, הצדדים אף פנו יחד למשרד עורכי דין, והתובעת סרבה לכך.בנסיבות דנן נדמה כי הפרשנות אותה מתיימרת התובעת להעניק לעצם אי החתימה על הסכם ממון, חרף רצונו של הנתבע לעריכת הסכם כזה, אינה מתיישבת עם אורח חיי הצדדים הספציפיים, ודווקא עובדה זו מלמדת, כשלעצמה, על העדר כוונת שיתוף מצד הנתבע.אין די בהעדרו של הסכם ממון, על מנת ללמד על כוונת שיתוף כללית בנכסי הצדדים, ובוודאי שאין די בכך כדי ללמד על כוונת שיתוף ספציפית בחברות ובנכסים עסקיים, זאת בפרט שעה שהוכח כי אחד הצדדים רצה בכך על מנת להסדיר את ההפרדה הרכושית, והצד האחר סירב.
ד. מצגים והבטחות מצד הנתבע עליהם הסתמכה התובעת
אינני סבור כי עלה בידי התובעת להוכיח מצגים והבטחות מצד הנתבע בדבר היותה שותפה לכלל רכושו, ובפרט ביחס לרכוש שנצבר על ידו טרם הנישואין ומכלל הראיות עולה תמונה הפוכה.
השבחה בחברות
כאמור, הפסיקה והספרות המשפטית הכירו בכך כי השבחה של נכס, שהיה למי מבני הזוג קודם לנישואין, אשר נוצרה במהלך הנישואין, עשויה להיחשב – לצרכי איזון המשאבים – משום נכס חדש. בענייננו, נוכח כלל האמור לעיל, הגעתי למסקנה לפיה גרסת הנתבע עדיפה, ולא מצאתי כי בין הצדדים התקיימה כוונת שיתוף. לאור הסתירות הבולטות בגרסת התובעת, כפי שהובא לעיל, גם אם אקבל את עמדת התובעת כי היא סייעה לנתבע בפעולות הנטענות על ידה, אין בעצם הסיוע בכדי להקנות לתובעת זכויות בגוף החברה. מסקנה דומה בכל הנוגע להשבחת החברה.
ראשית -לא הוכח כי נעשה שימוש במשאבי המשפחה לצורך השבחת הנכס החיצוני. התובעת שינתה מפעם לפעם את גרסתה ביחס היקף עבודתה מחוץ לבית.
שנית, הצדדים מעולם לא נהלו חשבון בנק משותף, ואין כל אינדיקציה אחרת לשיתוף התובעת בחברות למעט העסקתה כעובדת לפרק זמן מסוים.
שלישית, התנהגות הצדדים על פני שנים, יצרה אווירה של הפרדה רכושית, זאת החל מהפרדת חשבונות הבנק. הצדדים מעולם לא רכשו נכסים משותפים, חיו בדירה שכורה תקופות ארוכות. גם כאשר נרכשו נכסי המקרקעין מושא המחלוקת, לא נרשמו ע”ש הצדדים יחד. כפי שאפרט בהמשך בהרחבה, בכל הנוגע לרכישת הנכסים, התובעת לא הוכיחה מקורות מימון עצמיים שלה.שני הצדדים הקפידו לנהל את חשבונותיהם בנפרד מבלי לשתף את הצד האחר בקבלת החלטות ובניהול החשבון.
מכאן אעבור לבדיקה אם השבחת החברה דנן דרשה מאמץ מתמשך במהלך הנישואים, בהיקף רחב הדורש הקדשת זמן ומומחיות. אבחן את המקרה עסקינן לפי דרישת הפסיקה, שצוטטה בספרו של המלומד נסים שלם לעיל.ניתן לראות כי מרבית התנאים הדרושים לא התקיימו, הכל כפי שיפורט בהרחבה להלן:
א. לא הוכחו אופי ומהות ההשבחה. שני הצדדים העידו כי נתבעת 2 נסגרה סמוך לשנת 2016 . ורק נתבעת 3 נותרה פעילה. הנתבע צרף מכתב מטעם רואה החשבון, ובו נטען כי גם נתבעת 3 מצויה בהפסד נצבר החל משנת 2016 (ראו: נספח כד’ לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע). התובעת לא ביקשה לזמן את רואה החשבון לעדות וחקירה ואף לא ידעה בחקירתה להתמודד עם שאלות הנוגעות למצב החברה.גרסתה נבנית על ספקולציות ותחושה אישית כי החברה מרוויחה, הכל ללא תימוכין.
ב. לא הוכח המאמץ שעשה הנתבע כבעל הנכס החיצוני, אשר כתוצאה ממנו הנכס הושבח. אין ספק כי לנתבע רווח נוסף, המתקבל ממכירת נכסי מקרקעין, לא מעט עסקאות שבוצעו מהלך 10 שנים. הרווח אותו מפיק הנתבע, לרבות הכנסתו מדמי שכירות, בהחלט משמשים מקור הכנסה. נראה כי הכנסות נתבעת 2, היו יציבות לאורך שנות הנישואין, והתובעת אשרה בעדותה את האמור. אביא חלק רלוונטי מעדות התובעת אשר תומך במסקנתי, להלן:
“…
ש’: ואת מודעת לזה שהרווחים האלה שהתחילו לפני הנישואים, והמשיכו במשך השנים, הם רווחים די יציבים במשך השנים?
ת’: כן, העבודה ששמנו הביאה רווחים, נכון, יציבים, צודק.
ש’: אני אומר שזה התחיל לפני הנישואין. לפני שאת עבדת, שאת מספרת שאת עבדת, התחיל לפני..
ת’: נכון נכון.
ש’: והמשיך.
ת’: נכון, אין ספק,
ש’: פארק המים של חברת XX נסגר, נכון?
ת’: נסגר ב-2016, היה 2016, היה את הדיון, אני יודעת כי הבת שלי נולדה בדיוק אז, הבת השנייה שלנו, היה את הדיון לפתוח ב-2016 את הגן אירועים לקיץ 2016, דחו את הדיון בשביל הרישיון, פלוני ויתר, אמר טוב, נעביר את כל האירועים של גן אירועים לפארק מים, העברנו את מי שהסכים לעבור לפארק מים, עשינו את החתונות של הגן אירועים בפארק מים כי הכל מקשה אחת, זה נקרא מתחם אירועים X, זה היה אותו משרד, זה הכל היה מקשה אחת, אז העברנו פשוט לפארק מים את כל החתונות האלה, וזו הייתה השנה האחרונה שהיה חתונות במתחם אירועים X בעצם.
ש’: ובעצם בחברת XX שהפעילה את גן האירועים, את מודעת לזה שיש הפסדים?
ת’: לא, אני מודעת לזה שיש להם שטח מאוד מאוד גדול ב XXXXXXX ששווה הרבה מיליונים, זה מה שאני יודעת.
ש’: אני שואל אותך..
ת’: אתה יכול לצחוק יש נסח טאבו,
ש’: אני שואל אותך ברמת הפעילות העסקית,
ת’: אני לא יודעת מה קורה שמה, לא,
ש’: אם יתברר שיש הפסדים, את מוכנה גם לשאת בהפסדים האלה?
ת’: אני מוכנה לשאת במה שאני מוכנה על פי חוק.
ש’: אני שואל אותך, אם יש הפסדים את גם תשאי בהפסדים?
ת’: אם זה מה שהשופט יחליט אז זה מה שהשופט יחליט.
ש’: ואם יש התחייבויות, את גם תשאי בהתחייבויות?
ת’: שוב אותו דבר, אותה תשובה,
כב’ השופט: השאלה, מה את חושבת שצריך להיות, גבירתי?
ת’: מה אני חושבת שצריך להיות? אני יודעת שאין הפסדים, אחרת פלוני לא היה נלחם.
כב’ השופט: מה הסיבה, מה הסיבה שהגשת תביעה לבית המשפט?
ת’: הסיבה היא שאנחנו 10 שנים, אני עבדתי בפארק מים, עבדתי בגן אירועים, הייתי עם פלוני, חיינו בתוך העסק, חיינו את העסק, כל החיים שלי היה שמה, 10 שנים, 10 שנים אנחנו פיתחנו ופיתחנו ופיתחנו והרווחנו עוד ועוד כספים מעבודה משותפת ומהעבודה של פלוני ואנחנו מתגרשים ואני רוצה חצי מהרווחים האלה, זה מה שאני רוצה…”.
(ראו: תמלול פרו’ מיום 25.6.2023, עמ-5-6)
ג. אין כל הוכחה פוזיטיבית משכנעת לפיה התובעת , כבת זוגתו של הנתבע בעל הנכס, תרמה באופן ישיר להשבחת הנכס. תקופת נישואין של כ- 10 שנים (שניים מבחינת הנתבע), לרבות 3 ילדים משותפים לעולם, אלו כשלעצמם אינם יכולים לזכות את התובעת בזכות להשבחות.
ד. מדובר בתקופה קובעת בינונית. לגבי איכות הקשר הזוגי אני בספק אם הקשר היה איכותי לאורך הדרך. אין מחלוקת כי התובעת היא זו שבחרה לסיימו. לא ניתן להתעלם מטענת התובעת עצמה כנתה את הנתבע בחקירתה “קמצן גדול” על אף שלכאורה חזרה מטענתה לאלימות כלכלית.
אני סבור כי בצירוף כלל השיקולים המובאים לעיל, יוצא כי התובעת לא הוכיחה זכאותה בחלק מהשבחות החברה ככל שיש כאלו. קביעה זו מבוססת על עקרונות שהותוו בבית המשפט העליון ובערכאות השונות (ראו: עמ”ש (ת”א) 1279/07 פלונית נ’ פלוני; בתמ”ש (ירושלים) 21342/04 א.ש. נ’ ד.ש וכל האסמכתאות המאוזכרות שם ).
לאור המסקנות אליהן הגעתי תחת פרק זה, מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הצדדים , כדוגמת הטענות הנוגעות לזכויות צד ג’ בחברות, בפרט ביחס לטענה כי האח ע’ שותף בנתבעת 2. או טענות ביחס להשכרת יחידית הדיור שהרשות נתבעת 2 ושיתוף התובעת בדמי שכירות, מילא התוצאה לא תשתנה, והתובעת לא הביאה בדל ראיה התומכת בטענותיה שהרחיבה עליהם דווקא בסיכומם.
שיתוף בנכסי מקרקעין
השאלה הראשונית הנשאלת במקרה דנן הנה: מדוע נרשמו הזכויות בנכסים על שם הנתבע בלבד? מקום שהתובעת טוענת לבעלות בהן בחלקים שווים?
לאור הוראות הדין וההלכה הקיימת (סעיף 9 לחוק יחסי ממון והפסיקה המחייבת שהובאה לעיל), אמנם אין מדובר בסוף דבר ואולם, אין ספק כי מדובר בנתון מהותי הדורש בירור והתייחסות.
לגרסת הנתבע, מימון הרכישות השונות, במהלך החיים המשותפים, נעשה מתחלוף נכסים שהיו בבעלותו הבלעדית עובר לנישואין. בהתאם לכך, הרישום משקף נאמנה את מצב הבעלות בנכסים ולתובעת אין זכויות כלשהן.
התובעת בכתב תביעתה לא הציגה כל גרסה ברורה בנוגע לנסיבות רישום הנכסים על שם הנתבע בלבד, ובחרה להציג גרסה הנוגעת לתרומתה לתא המשפחתי, וכן תרומתה הכלכלית לחברות וערבוב הכנסות. התובעת הדגישה את חתימתה על מסמכי המשכנתא ביחס לנכס בX1.
בנסיבות הנ”ל , נוכח המחלוקת הקיימת בנוגע לנכסים שנרכשו במהלך החיים המשותפים, לגביהם טוענת התובעת לשיתוף, כאשר מנגד הנתבע מחזיק בגרסה כי הנכסים ממונו מתחולף נכסים חיצונים שהיו ברשות הנתבע עבור לנישואיו לתובעת או מכספים ששיכים לו בלבד, חלה חובה לבחון כל נכס בנפרד, בפרט את מקורות המימון.
אבחן את טענות הנתבע ביחס לזכויות הנמצאות בבעלותו כיום ואלו שנרכשו ערב הנישואין ובמהלך הנישואין ,לרבות דרך המימון הנטענת לשיטתו בנוגע לכל נכס בנפרד.
הנתבע הציג את כלל הסכמי המכר והתובעת לא טענה דבר ביחס לנכונות ההסכמים ולא הציגה ראיות להפרכתן (ראו: תצהיר עדות ראשית של הנתבע החל מנספח א1-טז). עוד הוצגו אסמכתאות בנוגע לתשלומי מיסים שבצע הנתבע (ראו: תצהיר עדות ראשית של הנתבע החל מנספח כב’ – כד’).
לאחר עיון בכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה לפיה טרם הנישואין, היה לנתבע הון אישי, ועד ליום 24.5.2010 צבר לכל הפחות סך של כ- 780,000 ₪ (להלן:”הסכום בקופה הראשונית”), (הסכום מורכב ממכירת הדירה ברח’ XXXXXX, מגרש X, מגרש X, כולם ברווחים) לרבות תשלום חלק מהתמורה עבור הנכס בX1. כלל הנכסים המתוארים, נרכשו ונמכרו עובר לנישואי הצדדים. בידי הנתבע נותר מגרש מס’ …. ו-מגרש מס’ …..בנקודת זמן זו, אין חשיבות רבה לסכומי תשלומי המיסים ומקור התשלום, שכן אנו מצויים בתקופה טרם מועד הנישואין, כלומר אין מדובר בקופה משותפת.
יש לציין כי התובעת בכתב התביעה המקורי, לא ידעה להצביע על פרטי נכסי המקרקעין אותם רכש הנתבע במהלך החיים המשותפים. רק לאחר שהנתבע פרש את כלל נכסיו וצירף את הסכמי הרכישה במסגרת הגנתו, עתרה התובעת לשיתוף בזכויות אותן הציג הנתבע. עובדה זו מחזקת את טענת הנתבע, בדבר העדר כוונת שיתוף.חרף האמור אעבור לבחינת טענות הצדדים, ביחס לנכסים שנרכשו במהלך תקופת הנישואין (למעט הנכס בX1), הכל כפי שאפרט להלן:
הנכס X1 [נרכש ביום 4.5.2010- נמכר 7.11.2016]
על התובעת מוטל הנטל להוכחת שיתוף ספציפי בנכס הנ”ל. אין חולק כי מועד החתימה על הסכם הרכישה היה טרם הנישואין. ההסכם נערך ונחתם מול הנתבע בלבד. בחנתי את גרסת הנתבע ביחס למקורות המימון. נמצא כי הנתבע שילם סך של 750,000 ₪ מתמורת הנכס, זאת מכספי הקופה הראשונית שהייתה לו. המחלוקת מצומצמת ביחס לתשלומי המשכנתא על סך 500,000 ₪. הנתבע טוען כי שמה של התובעת מופיע על מסמכי המשכנתא בלית ברירה, זאת מאחר וביום נטילת המשכנתא היו הצדדים נשואים, והבנק סירב לאשר את העסקה ללא חתימת בת הזוג. מנגד, התובעת מחזיקה בגרסה כי מגיעות לה זכויות בנכס, זאת מאחר שהיא חתומה על מסמכי המשכנתא והתמורה שולמה בתקופת החיים המשותפים. גרסת הנתבע נתמכת בראיות רבות, זאת לעומת גרסת התובעת שאינה נתמכת בבדל ראיה. אכן התובעת חתומה על הסכם המשכנתא אך מתבססת בעיקר על תקופת הנישואין כמקור המזכה אותו בזכויות בנכס. אביא את יתר השיקולים שפועלים לחובתה להלן:
ראשית, התובעת הודתה בחקירה לא פעם, שלא היה ערבוב בין הכנסתה להכנסת הנתבע, וכי שני הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים. ביחס לסוגיה הספציפית, התובעת לא ידעה להצביע על אופן נטילת חלק בתשלומי המשכנתא, הכל כדלקמן:
“…
ש: אני שואל אותך אם את יכולה להראות לי איזשהו חשבון בנק, איזושהי קופה, איזשהו מקום ששם היה המקום ששם מתרחש הערבוב הזה, איפה זה היה?
ת: לא ככה התרחש הערבוב הזה, הוא עשה את זה בדרכים אחרות,
ש: איפה הוא התערבב?
ת: בזה שהוא חתם איתי את המשכנתא, בזה שאחרי זה שהוא הלווה כספים ואחר כך קנה איתם נכסים, הוא עשה הרבה מאוד ערבובים, הטבלה שהוא שלח, הטבלה שהוא שלח היא בלאגן שלם שאני בכלל לא מבינה איך לקרוא אותה מרוב שהיא לא מדויקת,
ש: אמרת קודם ששום שקל מהחשבון שלך לא הלך לשום עסקה, אז איך יכול להתערבב?
ת: לא אמרתי את זה ששום שקל,
ש.: אמרתי ששום שקל מחשבונות שלך לא *לא ברור*
ת: מחשבון הבנק, בוא נדייק כי זה, זה שזה לא היה בחשבון הבנק זה לא אומר שזה לא שייך לי. זה שהכספים נשארו בתוך העסק שאנחנו עבדנו בשבילו ביחד, אנחנו היינו משפחה, גידלנו 3 ילדות ביחד, זה היה עתיד של שנינו, זה מה שהוא אמר לי, את שותפה שלי בדיוק עד פה שלך בדיוק כמו שלך, את צריכה לעבוד פה בדיוק כמו שזה שלך.
ש: זה את מספרת, ואת אומרת,
ת: אני מספרת,
ש: בעצם הטענה שלך לערבוב מתבססת בעצם על עצם הנישואים, זאת אומרת עצם זה שאתם נשואים,
כב’ השופט: זה נאמר כבר מספר פעמים, אדוני, תודה רבה…”.
(ראו: תמלול מיום 25.6.2023 עמ’ 27).
הדגשות שלי טל פפרני
שנית, התובעת טוענת כי המשכנתא על הנכס, נפרעה במהלך תקופת הנישואין, הינו ממשאבים משותפים. עם זאת היא לא הביאה ראיות שתכליתן הוכחת החלק שנפרע על ידה. לא היתה כל מניעה לקבלת פירוט מלא של סכומי המשכנתא, על מנת להציג תמונה מלאה, דבר שלא נעשה בענייננו.
שלישית, הנכס היה מושכר שנים רבות, הכל בתקופת החיים המשותפים. עם זאת, הסכם השכירות וכל יתר ההתחייבויות בכתב הנוגעות לנכס נעשו מול הנתבע בלבד(ראו: נספח ה’ לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע).
רביעית, הנכס נמכר במהלך חיי הנישואין בשנת 2016. גם הסכם המכר נעשה מול הנתבע בלבד. בחקירתה, הודתה התובעת כי היא אינה מודעת ולא בקיאה בכלל ההתעסקות בנכסים (ראו: תמלול מיום 25.6.2024, עמ’ 19 )
לאור התמונה הכללית מהתנהלותם הכלכלית של הצדדים, כפי שהצטיירה מהעדויות שהובאו בפרק הקודם, אני קובע כי התובעת לא עמדה ברף הנדרש להוכחת שיתוף ספציפי בנכס ואף לא זכות לקבלת חלק בפירות ששולמו בעבר, קרי דמי השכירות, טרם מכירתו של הנכס בשנת 2016.
מגרש X2, רכישה מיום 14.5.2012- לא נמכר
הנכס נרכש במהלך החיים המשותפים. על הנתבע הנטל להוכיח שהנכס אינו משותף והמימון בוצע באמצעות כספים שמקורם מתחלוף נכס חצוני. לאחר עיון בהסכם הרכישה, הגעתי למסקנה לפיה הנתבע הצליח להצביע על כך שהרכישה הספציפית מומנה במלואה מהקופה שהייתה לו ערב הנישואין כפי שפרטתי לעיל. עלות הרכישה עמדה על סך של 400,000 ₪ שעה שאין מחלוקת שהיה בידי הנתבע לכל הפחות 780,000 ₪ באותה עת בקופה (סכום שנוצר ממכירה ורכישה טרם הנישואין).דהיינו, הנכס הנ”ל מהווה תחלוף של נכס חצוני באופן מלא, ולתובעת אין בנכס זה זכויות כלשהן.
סיכום, ביחס לנכס הנ”ל הנתבע הצליח להראות כי היה בידו סכום מספיק לשאת במלוא תמורת הנכס, ולו שהסכומים שציין אינם מדויקים, מועדי הרכישה והמכירה תומכים בגרסתו ביחס לנכס זה וניתן לקבוע כי אין לתובעת חלק במימון כלל (ראו: נספח ט’ לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע), וכך גם לגבי הזכויות.
נכס בX3- נרכש מיום 7.1.2013 ונמכר ביום 15.1.2015
הנכס נרכש במהלך החיים המשותפים. על הנתבע הנטל להוכיח את גרסתו שהנכס אינו משותף והמימון נעשה באמצעות כספים מתחלוף נכס חצוני. לאחר עיון בהסכם הרכישה, הגעתי למסקנה לפיה הנתבע הצליח להצביע על כך שהרכישה הספציפית מומנה במלואה מהקופה שהייתה לו ערב הנישואין כפי שפרטתי לעיל.הנתבע שילם סך של 130,000 ₪ בלבד (בקופה נותרו 380,000 ₪ לפני התשלום הנוכחי ויותר 250,000 ₪ לאחר ביצוע התשלום הנוכחי).הנתבע לא נדרש לשלם את מלוא התמורה עבור הנכס שעלה במועד רכישתו 650,000 ₪, זאת מאחר שהוא נמכר כעבור שנתיים בלבד, כנגד תשלום של 850,000 ₪, הינו, ביתרת זכות (רווח) זאת מבלי שהנתבע נדרש להשלים את מלוא התמורה המקורית שהייתה אמורה להתבצע בתשלומים לפי שלבי הבניה, כעולה מהסכם הרכישה.הוכח כי הנתבע לא בצע תשלומים מקופת המשפחה והעסקה בוצעה כאשר המימון הבסיסי והיחידי בוצע מכספים שהיו לנתבע בקופה שהייתה לו ערב הנישואין ועל סך 130,000 ₪ בלבד.
סיכום, ביחס לנכס הנ”ל אין לתובעת חלק במימון (ראו: נספחים י’ ו- יא’ לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע), וכך גם לגבי הזכויות.
מגרש X4 רכישה מיום 18.11.2014- לא נמכר
בדומה לשני הנכסים שהובאו לעיל, גם בעת רכישת הנכס הנ”ל היה עדיין בידי הנתבע יתרת זכות בקופה.הנתבע טען כי התמורה עבור הנכס שולמה חלקית מהקופה ללא צוין סכום, ויתרת המימון בוצעה ממכירה של הנכס בX3 (רווח+ קרן 330,000 ₪). לכאורה הגרסה בפרט מועד הרכישה 18.11.2014 אינה מתיישבת עם מועד מכירת הנכס של הX3 שנמכר מאוחר יותר ביום 15.1.2015.מנגד, אין להתעלם כי עדיין היה בחזקת הנתבע סכום שיכול לממן את העסקה במלואה, הינו 250,000 ₪ (היתרה בקופה) וכאן הקופה לכאורה מתאפסת. עיון במועדי התשלום בהסכמי הרכישה והמכר (ראו: נספח יא’ ונספח יב’ לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע) מראה כי הנתבע בצע את הרכישה של מגרש X4 הנ”ל עם שותפים וכי התמורה בוצעה בפעימות – הינו גרסתו אפשרית, וזאת גם בלי לאפס את הקופה לחלוטין. התובעת לא טענה אחרת ולא הביאה מסמכים שיפריכו את האסמכתאות שהציג הנתבע.
סיכום, ביחס לנכס הנ”ל אין לתובעת חלק במימון (ראו: נספח יב’ לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע), וכך גם לגבי הזכויות.
מגרש X5 רכישה מיום 3.8.2015- לא נמכר
לטענת הנתבע, המימון לרכישת נכס זה, בוצע בחלקו מהקופה והיתרה מהלוואה (ללא פירוט נוסף).הגרסה מעלה קשיים מסויימים, בפרט ביחס לאפשרות כי הקופה התרוקנה עם רכישת מגרש X4.עם זאת, אם נתבונן על מצב הנתבע באופן כללי, נראה כי היתה לו יתרת זכות בסך של 850,000 ₪ לכל הפחות, סכום שנותר ממכירת דירת הX3. גרסתו של הנתבע לפיה הוא לא נדרש למימון מלוא הסכום לרכישת מגרש X4, סבירה, ולפיכך, ניתן לממן מיתרת הקופה את מלוא סכום הרכישה של מגרש X5.אמנם, לא מצאתי בחומר הראיות אסמכתא לנטילת הלוואה במועד זה, ואולם, עדיין, בהתאם לחישובים שבצעתי בידו הנתבע היה סכום כסף שהספיק לביצוע הרכישה.
סיכום, ביחס לנכס הנ”ל הנתבע הצליח להראות כי היה בידו סכום מספיק לשאת במלוא תמורת הנכס, ולתובעת אין כל זכות בנכס זה.
מחצית ממגרש X6 רכישה מיום 14.12.2016 (הנכס XXXXXXX – נמכר ביום 14.7.2019
הנתבע טען, כי המימון בוצע בחלקו מהקופה (לאחר שנכנסה יתרה ממכירת הנכס X1), ויתר תשלום התמורה בוצע מנטילת הלוואה מובטחת במשכנתא, על סך של 286,994 ₪. בהתאם לחישוב שבצעתי, הגרסה הגיונית, ונראה כי היה ברשות הנתבע מלוא הסכום לצורך רכישת מחצית המגרש הנ”ל.כאן המקום להתייחס לעובדות שעלו מחקירת הצדדים, ויתר החומר המצוי בתיק.מחקירת הנתבע ואחותו [הנתבעת 4],נראה כי המגרש נרכש במלואו על ידי הנתבע, שעה שהנתבע רכש את המחצית השנייה עבור אחותו, ונשא במלוא התמורה. בסה”כ הנתבע שלם לכל הפחות 2,125,000 ₪, דבר שלא הוכחש על ידו בחקירה כפי שאציג להלן:
“…
ש: ששילמת סך של סך של מיליון שישים ושתיים עבור מחצית המגרש X6 בXXXXXXX?
ת: יכול להיות.
ש: אבל אנחנו…
ת: אם הצהרתי, אז כן.
ש: אנחנו יודעים שאתה שילמת בנוסף גם עבור פלונית עוד מיליון שישים ושתיים, ואז אני שואל מהיכן היה לך לשלם שתי מיליון מאה עשרים וארבע אלף ש”ח?
ת: מכרתי את הדירה בX1 והיה לי כסף.
ש: כמה קיבלת עבור מכירת הדירה בX1?
ת: 1.933 מ’.
ש: כמה שילמת מס שבח?
ת: אפס.
ש: כמה שילמת לעו”ד שייצג אותך בעסקה?
ת: אפס.
ש: כמה שילמת למתווך?
ת: אפס.
ש: כמה שילמת…
ת: לא, העו”ד קיבל. לא, לא, העו”ד קיבל כסף. העו”ד קיבל כסף, זה היה חי שוורץ, הוא קיבל כסף, לא זוכר כמה.
ש: כמה שילמת לסילוק משכנתא? כי הייתה לך משכנתא עם ש’.
ת: 230000? לא זוכר, רשום שם בטבלה. רשום בטבלה בדיוק כמה, אם כזה מעניין אותך…”.
(ראו: תמלול מיום 6.12.2023, עמ’ 26)
הדגשות שלי טל פפרני
כלומר, בשונה מגרסת הנתבע בכתבי טענות, בנקודת הזמן הנוכחית היו לו הוצאות כפולות, והוא רכש מגרש שלם, דבר שלא הכחיש בחקירתו.למרות האמור, הנתבע הציג גרסה שלא הופרכה,לפיה גם אם מימן את רכישת חלקו הנוסף של המגרש, שהוא שווה ערך לחלקו, עדיין נותר ברשותו מקור מימון חצוני, מתחלוף נכס אחר (מכירת הנכס בX1), אשר מספיק גם עבור רכישת נכס זה. לא למותר לציין כי מחצית הנכס נמכרה בשנת 2019, וגם כאן, ההסכם ויתר מסמכי היסוד של העסקה הם ע”ש הנתבע בלבד.
נוכח המסקנה אליה הגעתי, כמפורט לעיל, ביחס למקורות המימון ששימשו של רכישת נכס זה, מתייתר הצורך לדון בטענת התובעת לפיה המחצית השנייה של הנכס, שממונה במלואה ע”י הנתבע ונרשמה ע”ש נתבעת 4 , מהווה עסקה למראית עין ומדובר בנכס ששיך לנתבע בלבד. כבר ציינתי לעיל לצד תמצית העדויות, כי נתבעת 4 הותירה רושם לפיו היא אינה שולטת ברבדי העסקה, לרבות הודאתה ביחס להעדר מקורות מימון מטעמה באותה עת. ייתכן וקיים טעם בטענות התובעת בעניין זה, ואולם הדבר אינו יכול לשנות את התוצאה, שכן, כפי שציינתי לעיל, לנתבע היו מקורות מימון חיצוניים לביצוע מלוא העסקה, ולתובעת אין יד ורגל במימון הרכישה.
רכישה הנכס בX7 מיום 18.7.2018- מכירה ב-8/2020
הנכס הקודם, מגרש X6, שולם בחלקו מנטילת משכנתא, ולפיכך, היה לנתבע סכום קרוב לסכום אותו הוא נדרש לשלם בגין הנכס בX7 (לטענתו שולם 700,00 ₪ ). הסכום ששולם מקורו מתחולפי נכסים לפני הנישואין.הינו גרסת הנתבע הוכחה.עיון בראיות הנתבע מעלה כי תשלום הסך של 700,000 ₪ בוצע בשלושה מועדים 30.7.2017 ו- 18.1.2018 וביום 18.8.2018 (ראו: נספח יח’ עמ’ 286, לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע). לטעמי, גם ביחס לנכס זה, לתובעת אין זכויות. התמונה הכללית המצטיירת הנה כי הנתבע דאג לבצע הפרדה ולבטא אותה במהלך הנישואין. מדובר בקופה שנוצרה לנתבע לפני הנישואין, שהביאה לגלגול ורווחים במהלך השנים, עוד לפני הנישואין.
ביחס ליתר הנכסים השוכנים בחו”ל, לגביהם טענה התובעת לשיתוף ספציפי, כפי שנטען בכתב התביעה, נראה כי התובעת זנחה את טענותיה. כך עולה הן מחקירות העדים,שלא נשאלו ולו שאלה אחת בנושא, וכך גם עולה מסיכומיה.בדומה לכך, ביחס לנכסים לגביהם עתרה התובעת לזכויות, מכוח הערת אזהרה הרשומה ע”ש הנתבע, גם כאן, לא הוצגו שאלות בחקירת הנתבע בנושא, הנקודה לא מוצתה כלל ועיקר, ומכל מקום הטענה לא הוכחה.למותר לציין כי הערת אזהרה אינה מוכיחה זכות קניין בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל.
זכויות סוציאליות
זכויות הסוציאליות מסוג הפרשה לקופות גמל, ביטוחי מנהלים, קרנות השתלמות ופיצויי פיטורין, הוכרו כנכסים ברי איזון.זכויות משמשות לרוב הבריות כמקור עיקרי לפרנסה לעת זקנה, ומיועדות להעניק לאדם “גב כלכלי” ורמת חיים נאותה, בשנים שבהן כושר ההשתכרותו הולך ופוחת. (ראו: נסים שלם, יחסי ממון ורכוש – הדין והפסיקה, עמ’ 201-206; (ראו: דברי בית המשפט העליון בבע”מ 4860/16 פלונית נ’ פלוני (מאגרים משפטיים, 05.09.2017). בהתאם לפסיקה, בהעדר הסכמה או נסיבות מיוחדות אחרות, יורה בית המשפט על איזון הזכויות ע”פ מועד הגמילה. הפסיקה דגלה לאורך שנים באיזון נדחה, כלומר ביצוע איזון משאבים בין בני זוג במועד בו יגמלו הזכויות והן תהפוכנה לנזילות ולא בכפייה של היוון על צד שאינו מעוניין בכך. כלומר, היוון בוצע רק כאשר הייתה הסכמה של שני הצדדים לכך אך לא בכפיה. לבית המשפט שיקול דעת לפי נסיבות העניין לקבוע את מסלול האיזון, ויש לבחון כל מקרה לגופו.
חוות דעת בעניין הוגשה ביום 22.12.2023. שני הצדדים ויתרו על זכותם לשלוח שאלות הבהרה, ולא עתרו לזימון המומחה לחקירה, ושניהם עתרו לקבלת האופציה השנייה בחוו”ד. נוכח הסכמת הצדדים אני מורה על ביצוע איזון הזכויות הסוציאליות בהתאם לאופציה ב’ בחוות הדעת המומחה ירון וקנין מיום 22.12.2023.ככל הדרוש ניתן להגיש פסיקתא מתאימה לחתימה.
רכבים
התובעת עתרה בכתב התביעה לקבל את זכויות בכלי רכב מסוג שב…. הרשום על שם הנתבעת 2. מדובר ברכב אשר לשיטת התובעת עצמה נמצא בבעלות החברה. התובעת טענה לשותפות בחברה או השבחותיה, אך טענותיה נדחו כמפורט לעיל. לפיכך, גם הטענה במצב דברים זה הטענה ביחס לחלוקת רכב השב….. נדחית.
התובעת הודתה כי היה ברשותה רכב מסוג א…. אותו מכרה תמורת 95,000 ₪ בחודש …. ואין מניעה כי הנתבע יקבל חלקו על סך 47,500 ₪, ולפיכך, אני מורה כי הנתבע זכאי לקבל מהתובעת את חלקו ברכב זה בסך של 47,500. הסכום ניתן לקיזוז במסגרת האיזון הכולל, וככל שלא יועבר לידי הנתבע בתוך 60 יום מיום פסק הדין ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום.
מוניטין אישי ועסקי – נכסי קריירה
טענות הצדדים
לטענת התובעת, לנתבע מוניטין אישי. יש לראות בכושר ההשתכרות של הנתבע ובפוטנציאל ההשתכרות נכס בר איזון. התובעת לקחה חלק נכבד בתפעול החברות, תרמה לפרנסת הבית ולטיפוח הזוגיות. הנתבע טוען, לא הוכח כל ויתור מצד התובעת. הנתבע לא למד דבר בתקופת הנישואין. לא הוכח מוניטין אישי ובוודאי לא כזה שהינו תולדה של החיים המשותפים העומד בקריטריונים הקבועים בפסיקה.
מסגרת נורמטיבית – נכסי קריירה
מוניטין אישי
באשר לשאלה מהם “נכסי הקריירה”, מדובר בכושרו של האדם להשתכר, בשיפור הכושר להשתכר בתקופת הנישואין. כושר זה מורכב, מכישוריו של האדם, ומיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. ברי כי אלה קשורים זה לזה ועשויה להיות ביניהם חפיפה. בנסיבות מסוימות עשויים בני-זוג לעמול יחד, תוך מאמץ משותף, על הגברת כושר השתכרותו של אחד מהם. להשקעה זו פוטנציאל כלכלי ניכר. אם יפורק הקשר הזוגי מבלי שהיא תובא בחשבון, ייווצר פער בין שני בני-הזוג, ההולכים כל אחד לדרכו. “נכסי הקריירה” שנצברו אצל אחד מבני הזוג הינם פרי השילוב בין מקורות שונים, שתמיכתו של קשר הנישואין הוא אך אחד מהם. חלק זה ראוי להביא בחשבון המשאבים העומדים לרשותם של בני הזוג עת מפורק הקשר הזוגי. זאת כברירת מחדל, שעליה יכולים הצדדים להתנות לפי הוראות הדין. התפישה המתאימה לחלוקת “נכסי הקריירה”, גם בגדר הלכת השיתוף, דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים. יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק. כללי החלוקה והאיזון לפי נסיבות המקרה.
ישנם מספר מדדים לחישוב. נקודת המוצא עשויה להימצא בפוטנציאל ההשתכרות של בן-הזוג, המבטא את מימוש נכסי הקריירה שנצברו. מגדר חשבון האיזון יש להוציא את החלק שיש לייחס לכישרון האישי, ליכולת הטבועה באדם, לתקופה שלפני תחילת הקשר הזוגי ולתקופה שלאחר סיומו ולמרכיבים נוספים שאין להם תלות בקשר הזוגי. החלק שנותר הוא התוצר של המאמץ המשותף, ואותו יש לחלק ברגיל בין בני-הזוג בחלקים שווים. עם זאת, יש להתחשב גם בנתונים נוספים, ובכללם: משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני-הזוג ואופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני-הזוג – בין ראשית הקשר הזוגי לבין סופו – נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הוויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד – ככל שניתן לאתר מרכיב זה.על דרך הכלל, וככל שהדבר אפשרי ומועיל, עדיפה שיטת התשלום החד-פעמי על פני שיטת התשלומים העיתיים. הערכאה המבררת היא זו שתתאים את הסדר התשלום הראוי לפי מידותיהם של בני-הזוג שבפניה. שעה שנקבע תשלום חד-פעמי, ניתן לרכך את החשש מפני הטלת נטל כבד על המשלם בדרך של חלוקת הסכום למספר תשלומים.( ראו: בע”מ 4623/04 פלוני נ’ פלונית פ”ד סב(3) 66 ,כן ראו סיכום סוגיית המוניטין האישי/נכסי קריירה: שלם, פרק 3).
אפנה לדברי הש’ שילה בתיק 47769-01-12 [פורסם במאגרים המקוונים], אשר סוקר את התפתחות ההלכה בנושא. השופט שילה מפנה לפסק הדין שניתן על ידי השופטת גליק בעניין 52231-09 ביחס לתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הענקת פיצוי בגין הפרשים בכושר השכרות. באותו עניין, קובע הש’ שילה כי האישה זכאית ל 1% לכל שנת נישואין מפער השכר בין הצדדים, כדלקמן:
“ההלכה המשפטית גורסת כי הכללת כושר ההשתכרות ב”נכסי הנישואין” תיעשה בכפוף לתנאים מסוימים ובהם ניתן למנות מ”מעוף הציפור”, שלושה יסודות (כאשר בד”כ הטענה היא כי בן הזוג הביתי הוא שאפשר לבן הזוג האחר לפתח את הקריירה שלו): (א) בן זוג “ביתי” מחד גיסא ובן זוג “קרייריסטי” מאידך גיסא; (ב) קיים “פער דרמטי” בכושר ההשתכרות של בני הזוג;
(ג) נישואים לאורך זמן. ”
לפיכך מוניטין ייקבע לעיתים בגין כושר השתכרות “ביתר” או צבירה ביתר,וכפיצוי הצד שהקריב את הקריירה שלו לטובת התא המשפחתי”.
בפרשת פלונית, אותו עניין, נאמרו על ידי השופט שילה הדברים הבאים:
“במקרה דנן, לאור פער ההשתכרות המשמעותי ואורך חיי הנישואין, שיקולי צדק מחייבים מתן פיצוי מסוים לאישה בגין מרכיב זה ואולם הדבר ייעשה לתקופה קצרה יחסית. ככלל, השיטה לפיה הפיצוי יהיה אחוז מהפער בגין כל שנת נישואין הוא ראוי. נראה לי כי את משך הזמן שבו ישולם פיצוי זה, יש לגזור מהיקף הפער וכן בהתחשב בהיקף הנכסים שקיבל בן הזוג הביתי במסגרת האיזון הכולל ויכולתו למצות את פוטנציאל הכנסתו מכאן ואילך. נראה כי משך הזמן שבו ישולם פיצוי זה ייקבע בהתאם לקריטריונים הבאים שלא יהוו רשימה סגורה: היקף הפער בכושר ההשתכרות, גיל בן הזוג הביתי ואפשרות כניסתו למעגל העבודה, האם בן הזוג הביתי נושא בנטל העיקרי של גידול הילדים וגיל הילדים שנותרו במשמורתו, היקף הרכוש שבן הזוג הביתי מקבל כתוצאה מאיזון המשאבים, היקף השכלתו של בן הזוג הביתי והמועד שהוא עתיד לקבל את חלקו בפנסיה של בן זוגו. בענייננו, מאחר והאישה מקבלת סכום משמעותי במסגרת איזון המשאבים וילדיה גדולים, כך שהיא יכולה לצאת לעבוד באופן מלא, יש לפצות אותה בגין הפרשי ההשתכרות על הצד הנמוך דהיינו בגין תקופה של שלוש שנים בלבד. [ההדגשה שלי ט.פ.]
מוניטין עסקי
מוניטין הוגדר כסכום העודף של שווי העסק מעל ומעבר לנכסים המוחשיים. רוכש המוניטין מצפה כי הלקוחות ימשיכו להגיע אליו מכוח המוניטין הנצבר של העסק. לענין שיטת חישוב מוניטין עיסקי- בחברה או עוסק מורשה, שלא ניתן להעריכם לפי שווי ניירות ערך נסחרים, יש לשים הדגש על שיטות המבוססות על אומדן פוטנציאל הרווחיות העתידי ותזרים מזומנים של העסק. שיטת “היוון תזרים מזומנים” זכתה להיות השיטה הראויה להערכת שוויין של מניות. שיטה זו מכריחה את המעריך ליתן דעתו בין היתר על ניתוח מצבה התחרותי של הפירמה בענף, ניתוח הענף בעתיד וסיכויי צמיחתו, ניתוח צרכי השקעה ברכוש קבוע ובהון חוזר. הערך המתקבל לפי שיטה זו יגלם בתוכו גם את המוניטין של העסק.
מן הכלל אל הפרט (נכסי קריירה)
התובעת עמדה בסיכומה על חיוב הנתבע בתשלום בגין פערי השתכרות.בענייננו, אין מחלוקת כי הנתבע החל בעבודתו בחברות וחיי מרכיכה ומכירת נדל”ן, זאת עוד טרם הנישואין, והמשיך בכך גם בתקופת הנישואין. אין מחלוקת כי הנתבע צבר הון לא מבוטל.התובעת אמנם הרחיבה את השכלתה במהלך שנות הנישואין ואף את הכנסתה, עם זאת לנוכח נסיון השנים האחרונות טרם פרוד הצדדים, נראה כי פוטנציאל השתכרותו העתידי של הנתבע, גדול יותר מזה של התובעת, זאת בפרט מנכסי הנדל”ן שיוכלים להפיק עבורו הכנסה חודשית בהמשך.
תקופת הנישואין – החל מיום ….., …… – 10 שנים, מדובר בפרק משמעותי [אם כי לא על הצד הגבוהה], כנדרש על פי הפסיקה.
בן זוג ביתי – במקרה לפנינו, ספק אם ניתן להתייחס אל התובעת כאל “בן זוג ביתי”, שכן היא עובדת, ומפרנסת עצמה בכבוד, עם זאת, זאת במסגרת מערכת החיים המשותפים, מקובלת עלי עמדתה כי היא זו ששימשה ההורה אשר הקדיש את עיקר זמנו לטיפוח המשפחה והילדים.
פער בכושר ההשתכרות – על אף שאינני נדרש בהליך זה לקבוע את גובה הכנסת הצדדים, אפנה לחוות דעת האקטואר ולפערים בזכויות הסוציאליות שמדברים בעד עצמם. הפער בין זכויות הצדדים, שנצברו בתקופת החיים המשותפים כ- 160,000 ₪ התובעת לעומת כ- 950,000 ₪ הנתבע. אמנם אין מדובר בנתון מדוייק, ואולם מעריך כי היחס בין הכנסות הצדדים 35% התובעת – 65% הנתבע.
לנוכח כלל המרכיבים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין הפרש השתכרות, ועל אף שה”וויתור” המקצועי של התובעת אינו משמעותי, שוכנעתי לפסוק לטובת התובעת. מוניטין ייקבע לעיתים בגין כושר השתכרות “ביתר” או צבירה ביתר,וכפיצוי הצד שהקריב את הקריירה שלו לטובת התא המשפחתי (ראו: בתמ”ש 52231-09מ.ב נ’ ע.ב).
ביחס לדרך החישוב ולגובה הסכום שיש לפסוק קיימות גישות שונות בפסיקה ובספרות המשפטית. איני נדרש לפרט את כלל הגישות במקרה דנן, אני מוצא כי הגישה הרווחת יותר בעולם המערבי, הינה המתאימה לניסבות העניין, בגדרה אין צורך בחישוב קנייני מדויק ואולם יש צורך להעניק פיצוי אקוויטבילי לבן הזוג שכושר ההשתכרות שלו נמוך משמעותית מזה של בן זוגו לעת הגירושין. פיצוי זה, לוקח בחשבון הן את הרווחים והן את ההפסדים שנגרמו לכושר ההשתכרות של שני בני הזוג במהלך הנישואים והן את ההסתמכות של אחד מבני הזוג על כושר ההשתכרות של בן זוגו, גם אם כושר השתכרות זה לא צמח בהכרח במהלך הנישואין (ראו: מאמרו של פרופ’ ליפשיץ (בעמודים 270-306), מציג המחבר כמה מודלים להתמודדות עם פערי השתכרות בין הצדדים לעת גירושין).
בנוגע לסכומים, עיון בפסקי דין שניתנו בבתי המשפט לענייני משפחה, עולה כי נפסקים סכומים הנעים לרוב בין 100,000 ₪ ל – 200,000 ₪ כשיש פערי השתכרות משמעותיים. (ראו: ע”מ 740/08 פלוני נ פלונית (ניתן ביום 19.11.08) אישר בית המשפט המחוזי בדעת רוב, תשלום חד פעמי לאישה שלא עבדה בעוד בעלה השתכר כ – 14,000 ₪ בחודש, כפיצוי בגין פערי כשר השתכרות, סך של 200,000 ₪; תמ”ש 3640/10 א.ב נ’ צ.ב. (ניתן ביום 15.5.12) פסק כב’ השופט פלקס במקרה בו כושר ההשתכרות של האיש עלה פי ארבע על זה של האישה, פיצוי בגובה של 160,000 ₪ בגין פערי ההשתכרות; תמ”ש 6990/07 ס.ש. נ’ י.ש. (ניתן ביום 10.5.09) קבעה כב’ השופטת אלון פיצוי בסך של 170,000 ₪ בגין הפרשי כושר השתכרות, כשהאישה עבדה בעבודות מזדמנות והאיש השתכר כ – 7,500 ₪ לחודש).
מכל המבואר לעיל ובהתחשב בעובדה כי לתובעת השכלה, אני סבור כי על הנתבע לשלם לה בגין הפער בכושר ההשתכרות, סכום חד פעמי בגובה של 180,000 ₪.
תקופת הפיצוי – כאמור לעיל, בפרשת פלונית, מגיע בית המשפט למסקנה כי יש לפרוס את הפיצוי על פני תקופה של 3 שנים, ודומני כי כך גם יש לנהוג במקרה דנן. לפיכך אני מורה כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 5,000 ₪, זאת החל מיום פסק הדין ולמשך 36 חודשים רצופים.
באשר למוניטין עסקי- זה לא נתבע במפורש ובסיכומים רק עמדה על תביעתה להפרשי שכר. למעלה מן הצורך, וכאמור לעיל, התובעת עבדה כשכירה בחברה, ולא הצביעה על תרומה ממשית שהביאה להגדלת המוניטין העסקי של החברה כפי שהובהר לעיל בפרקים קודמים. המדובר בחברות שהוקמו לפני הנישואין. התובעת לא הוכיחה כי כניסתה או עזיבתה את החברה העלתה או הורידה למוניטין העסקי בין מתרומתה שלה או מתרומתו של הנתבע. אני דוחה טענה זו.
סוף דבר:
התביעות מתקבלות בחלקן המצומצם כמפורט לעיל.
הוצאות – לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ”ט בסך של 7,500 ₪.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
ניתן היום, י”ד אב תשפ”ד, 18 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
