לפני
כבוד השופט סארי ג’יוסי
מבקש
א’ ב’
ע”י ב”כ עוה”ד סיגל אלון
נגד
משיבות
1. ג’ ד’
2. ח’ ט’
ע”י ב”כ עוה”ד שחר ולנר
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופט ניר זיתוני) (להלן: “בית משפט קמא”) בתמ”ש 36871-05-23 מיום 19.05.2024 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למינוי שמאי.
תמצית העובדות:
הצדדים הינם אחים, שלושת ילדיה של המנוחה י’ ל’ ז”ל (להלן: “המנוחה”) אשר הלכה לעולמה ביום 2020xx.xx. והותירה אחריה צוואה מיום xx.xx.2010. בה הנחילה את עזבונה לשלושתם בחלקים שווים.
בבעלות המנוחה בית המצוי ברחוב x בx, הידוע כחלקה x ..(להלן: “המקרקעין/הנכס”).
בפסק דין מיום 05.04.2023 נדחתה התנגדות המבקש וניתן צו לקיום צוואת המנוחה (ת”ע 32184-07-22).
בין הצדדים מתנהלים שני הליכים בפני בית משפט קמא:
הראשון, תמ”ש 36871-05-23 – תביעה מיום 15.05.2023 אשר הגישו המשיבות כנגד אחיהן המבקש לחלוקת העיזבון בדרך של מכירת הנכס וחלוקת תמורתו בהתאם לצוואת המנוחה שאושרה, ולחיוב המבקש לפנות את הנכס ולשלם דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשה בנכס (36871-05-23). המשיבות הפנו לאמור בצוואת המנוחה ביחס לנכס אשר הורתה כי באין הסכמה פה אחד בין היורשים, וכך הוא במקרה דנן, הנכס יימכר ותמורתו תחולק שווה בשווה בין היורשים.
השני, תמ”ש 32785-05-23 – תביעה אשר הגיש המבקש לפסק דין הצהרתי ולפירוק שיתוף בדרך של חלוקה בעין. המבקש טען בין היתר כי בנכס קיימות לו זכויות השייכות לו בלבד, בשונה מאחיותיו היורשות, וכי יש לגרוע זכויות אלה מהעיזבון ולזכותו בהן תחילה, טרם פירוק השיתוף בנכס. כך טען כי יש לו זכויות של מקים בכך שהוא הקים את ביתו בו הוא מתגורר ויחידה נפרדת בגינה, זכויות של בעל רישיון בתמורה ובלתי הדיר וזכויות של משביח.
ביום 28.05.2023 הגיש המבקש בקשה למתן צווים, ובפרט למינוי שמאי כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שייתן חוות דעת בה יתייחס לכלל הסוגיות המצויות במחלוקת בין הצדדים וכי חוות דעתו תכלול החלופות האפשריות לפירוק השיתוף בנכס, שווי נפרד של כל אחד משני הבתים שבנכס לצורך מכר בשוק החופשי, שווי המקרקעין בשלמותם, שיעור דמי שימוש ראויים בגין כל בית ובגין הבית כולו, שווי ביטול רישיון מגורים למבקש בבית, והערכת שווי ההשבחה שביצע המבקש במקרקעין.
המשיבות בתגובתן לבקשה שהוגשה ביום 03.07.2023 טענו כי בקשה למינוי שמאי שיבצע הערכות שווי בנוגע לזכויות הנטענות על ידי המבקש, אינה מבססת כל טיעון אשר יצדיק זאת, וכי ככל שהמבקש יצליח בסוף ההליך להוכיח את כלל טענותיו, הרי אז יהיה מקום למנות שמאי. לטענתן, ככל שהמבקש יזכה בנכס לאחר התמחרות שתתבצע לגביו במכירה בשוק החופשי למרבה במחיר, יוכל לפצל את הנכס ככל והדבר יתאפשר תכנונית.
ביום 18.07.2023 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש ממספר טעמים: ראשית, נקבע כי הסמכויות שהמבקש עותר להקנות לשמאי המומחה יוצאות דופן בהיקפן והדרך המקובלת היא להכריע תחילה במחלוקות העובדתיות והמשפטיות ורק לאחר מכן למנות שמאי מומחה שיאפשר הכרעה במחלוקות בעלות אופי שמאי. שנית, נקבע כי הטענה לפיה נדרש מינוי שמאי על מנת להכריע בתביעת המשיבות לדמי שימוש היא בעלת ממשות כשלעצמה אך אין בה כדי להצדיק מינוי שמאי בהיקף המבוקש וכי מטעמים מעשיים יהיה צורך לעדכן את חוות הדעת בשלב ההכרעה בהליכים ולכן יש להעדיף הכרעה במחלוקות טרם מינוי שמאי. שלישית, נקבע כי בעבר הצדדים נעזרו בחוות דעת שמאי בשלב המו”מ לקראת הסכם כולל, ולא עלה בידם להגיע להסכם וכי עמדת בית משפט קמא בהליך הקודם הועלתה לצורכי פשרה והסדר כולל ואין בכוחה לבסס משפטית מינוי מומחה בשלב מוקדם. עוד נקבע כי ביקור במקום בשלב מוקדם זה לא יסייע לקדם הכרעה מהירה במחלוקת. חמישית, נקבע כי לו היה נעתר בית משפט קמא לבקשה, לא היה מדובר בסוף פסוק בכל הנוגע למינוי מומחים בהליכים שעניינם חלוקת עיזבון לפי צוואה שקוימה.
המבקש השלים בשעתו עם החלטת בית משפט קמא ולא חלק עליה.
לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 28.02.2024, ביום 17.03.2024 שב המבקש והגיש בקשה למינוי שמאי כמומחה מטעם בית המשפט, והיא דומה במהותה לבקשתו הקודמת. נטען כי חוות דעת שמאי נדרשת באותה העת לצורך הליך גישור אליו הופנו הצדדים בהסכמתם.
ביום 17.05.2024 הגישו המשיבות תגובתן לבקשה למינוי שמאי במסגרתה טענו כי מדובר בבקשה שניה באותו נושא המהווה “ערעור” על החלטת בית משפט קמא שניתנה ביום 18.07.2023 שם נקבע כי אין למנות שמאי לפני שמכריעים במחלוקת בין הצדדים. עוד נטען כי אין מקום למנות שמאי אלא לפרסם הנכס למכירה ולאפשר לכל אחד מהיורשים להציע סכום גבוה יותר מההצעה הגבוהה ביותר שתתקבל ממציע חיצוני.
החלטת בית משפט קמא:
ביום 19.05.2024 ניתנה החלטת בית משפט קמא מושא בקשת רשות הערעור במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למינוי שמאי, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבות בסך של 1,000 ₪. נקבע כי אמנם ההחלטה מיום 18.07.2023 היא החלטת ביניים ובית המשפט יכול לבחון אותה מחדש ככל שחל שינוי נסיבות, אך במקרה דנן הסכמת הצדדים לפנות לגישור אינה בבחינת שינוי נסיבות המצדיק לשנות את ההחלטה הקודמת. נקבע כי כל עוד המגשרת לא פנתה בנושא לבית המשפט, אין לומר כי יש הצדקה לשנות את ההחלטה הקודמת על נימוקיה.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור:
המבקש מיאן להשלים עם החלטת בית משפט קמא והגיש את בקשת רשות הערעור המונחת כעת בפניי.
לטענת המבקש, בירור חלק משמעותי מרכיבי תביעתו מחייב כימות וקביעות של מומחה מסוג של שמאי, אשר יוסמך לתת חוות דעתו וכי גם תביעת המשיבות כוללת רכיבים המחייבים מינוי שמאי. עוד לטענת המבקש אין כל טעם בדחיית מינוי שמאי לעת מתן פסק הדין, שכן אז, הסכסוך יידע עוד גלגולים.
עוד לטענתו אף אם יסתבר כי לא היה מקום למנות שמאי הדבר ימצא מענה בהוצאות משפט לחובתו וכי ככל ויימצא בסופו של יום כי יש צורך במינוי שמאי שלא מונה, ייגרם נזק רב המתבטא בהמשך ההתדיינות המשפטית והגשת תביעה נוספת. לטענתו מדובר בעיתוי נכון למינוי מומחה לפני מועד שמיעת ההוכחות בבית משפט קמא.
המבקש טוען כי הוא רכש מעמד של “בר רשות בלתי הדירה” בדירת המגורים בה הוא מתגורר יחד עם משפחתו, אשר בנוי על המקרקעין בצמוד לבית המנוחה, מכוח הסכם בינו לבין המנוחה אשר משתמע מהתנהגותם במשך שני עשורים ואשר ניתן לו בתמורה להשקעות כספיות משמעותיות מצידו המחייבות הערכה של מומחה מטעם בית המשפט.
עוד הפנה המבקש לסעיף 3 להחלטת בית משפט קמא מיום 17.02.2023 (ת”ע 27737-06-22, 32184-07-22, 32134-07-22) בציינו כי בית משפט קמא מראשית ההליכים ראה לנכון למנות שמאי ואף המליץ לצדדים להסכים לכך.
אשר על כן, טוען המבקש כי יש להיעתר לבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
המשיבות הגישו תשובתן ביום 17.07.2024 על אף שזו לא נתבקשה, במסגרתה נטען כי בית משפט קמא דחה פעמיים בקשה למינוי שמאי באומרו כי אין מקום למינוי שמאי לפני ההכרעה במחלוקות ובקשת רשות הערעור הוגשה שלא כדין שכן מדובר בבקשה זהה לבקשה קודמת שהגיש המבקש. עוד טענו כי המבקש מעוניין למנות שמאי על מנת שיחווה דעתו בזכויות שהמבקש לא טרח להוכיח ושאין לו כל זכות משפטית לקבלן.
דיון והכרעה:
לאחר קריאה מעמיקה של בקשת רשות הערעור על נספחיה ושל תיק בית משפט קמא מצאתי כי יש לדחותה.
עניינה של בקשת רשות הערעור שבפני היא החלטת ביניים של בית משפט קמא, במסגרתה נדחתה בקשה למינוי שמאי על מנת שיחווה דעתו בדבר אפשרות פירוק השיתוף בעין, וכן על מנת שיבצע הערכת שווי נפרדת של הבתים המצויים במקרקעין, יעריך שווי הנכס בכללותו לצורך מכר הנכס בשוק החופשי, יעריך דמי שימוש ראויים בגין כל בית ובגין הנכס כולו, יעריך שווי ביטול רשות המגורים בבית המבקש ויעריך את שווי ההשבחה בנכס בגין העבודות שביצע המבקש בבניית ביתו.
המבקש הגיש את בקשתו בשנית, זאת לאחר שהצדדים פנו לגישור ולטענת המבקש חוות דעת השמאי נחוצה במסגרת הליך הגישור, תסייע בניהול המו”מ, ותהווה בסיס להמשך ההתדיינות המשפטית ככל והגישור לא יצלח.
מסכים אני עם החלטת בית משפט קמא כי הסכמת הצדדים לפנות להליך גישור, אינה בגדר שינוי נסיבות אשר מצדיק שינוי החלטה קודמת בעניין מינוי השמאי. על המבקש להצביע על שינוי נסיבות שחל מאז ניתנה ההחלטה הקודמת ביום 18.07.2023, המצדיק בחינה מחודשת של בקשתו.
למעלה מן הצורך, סבור אני, כי נכון נהג בית משפט קמא משלא מינה לכתחילה וגם בהמשך שמאי, ותמים דעים אני עם עמדתו לפיה מן הראוי להכריע תחילה במחלוקות העובדתיות והמשפטיות טרם מינוי שמאי. אמנם אך ביחס לטענה בדבר השבחות בגינן טוען המבקש כי הוא זכאי לשווין של אלה, הרי שהוכחתן לרוב שונה מהוכחת יתר הטענות, ולפעמים יש להיעזר בשמאי, לא רק לשם בחינת שווין אלא לשם הכרעה בשאלה אם אכן בוצעו כאלה, באיזה היקף ועוד, אך אין משמעות הדבר כי פטור המבקש מהנחת תשתית ראייתית, ולו מינימלית, לשם תמיכה בטענתו זו.
ודוק: גם אם בסוף ההליך ובשים לב להכרעות שיתקבלו בשלל הטענות שהעלו הצדדים, בין אם אלה בדבר השבחות, בין אם אלה סביב רישיון ושוויו, שיעור דמי השימוש ובין אם אחרות, אין כל הצדקה בשלב מוקדם זה, טרם הכרעה במחלוקות האמורות, להידרש להערכת שווין במסגרת חוות דעת שמאית, שהרי ההכרעה שתתקבל באותן טענות ומחלוקות לבטח תייתר הצורך בהערכה שמאית לגבי חלקן של אלה. יחד עם זאת אין ספק כי הערכה שמאית, אף בשלב מוקדם זה, לפעמים עשויה לסייע לצדדים בהגעה לפשרה ולהסדר מוסכם, אולם לשם כך יש לקבל הסכמת שניהם.
אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות והעירבון, ככל שהופקד, יוחזר למבקש.
מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ט’ אב תשפ”ד, 13 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
