0. לפני כבוד השופט אריה נאמן
בעניין הקטינים: א’ ש’
ב’ ש’
המערער:מ’ ש’
ע”י ב”כ עוה”ד שי שמחיוב
נגד
המשיבהא’ ל’
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ”ש קמא מיום 10.11.24 (כב’ השופטת יפעת שקדי שץ) במסגרתה נפסקו מזונות זמניים לטובת המבקש בגין שני הקטינים המצויים עימו, כשלטענת המבקש מדובר במזונות זמניים נמוכים עד מאד בשים לב לנתוני התיק.
הערה מקדימה כללית כל ההדגשות בציטוטים שיצוטטו, אינן במקור אלא אם צוין אחרת.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, אשר הוחלו גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020,
שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, וזאת בכפוף לקביעתי בדבר הדיון הקרוב הקבוע לצדדים, מהטעמים שיפורטו.
מדובר בשני קטינים, כבני 13 ו- 11, השוהים עם המבקש ונמצאים במשמורתו בפועל, כשבשלב זה אין כל הסדרי שהות עם המשיבה מפאת סירובם של הקטינים.
בית המשפט בהחלטתו מושא הערעור, מפרט את הנתונים שעמדו בפניו לצורך קביעת המזונות הזמניים, לרבות את חוסר המידע שלא עמד בפניו:
הכנסות המבקש: שכר ממוצע של כ-10,800 ₪ לחודש, בתוספת הכנסה צדדית מהעברת אימוני כושר בסך של כ-1,500 ₪, בתוספת קצבת נכות לגביה המבקש לא טרח לפרט מהו גובהה, על אף שהתבקש בהחלטה מפורשת לצרף אישור כאמור.
דהיינו, הכנסות המבקש כפי שעמדו לפני בית המשפט הינן בסך של כ-12,300 ₪ + קצבת נכות לא ידועה שהמבקש בחר שלא להבהיר את גובהה.
הכנסות המשיבה: שכר ממוצע של כ-17,500 ₪.
הוצאות מדור: המבקש נושא בתשלום דמי שכירות בסך 5,000 ₪, לעומת המשיבה שלא פירטה דבר בעניין זה.
המבקש הינו נשוי ולפיכך חולק את נטל הוצאות הבית עם רעייתו, לעומת המשיבה שהינה גרושה ללא זוגיות אם כי קיימת אי בהירות בעניין זה לאור הנטען בתגובתה.
צרכי הקטינים: לטענת המבקש: הוצאות אחזקת הבית = כ-1,500 ₪; כלכלת הבית = כ-1,500 ₪; הוצאות שוטפות של הקטינים = כ-3,000 ₪; דהיינו: סך ההוצאות הנ”ל עומד על כ-6,000 ₪, כאשר העובדה שהמבקש הינו נשוי ומתגורר עם רעייתו בבית יש לה השלכה לעניין הוצאות אחזקת הבית וכלכלת הבית (כ-3,000 ₪) ויש לקחת זאת בחשבון ולזקוף את חלקה של הרעייה בהוצאות אלו.
זמני שהות: הקטינים אינם שוהים עם המשיבה כלל. לטענת המשיבה מדובר בסרבנות קשר שהמבקש הוא הגורם לה ואילו המבקש טוען כי סרבנות הקשר הינה בעטיה של המשיבה בלבד.
לאחר שבית המשפט קמא מפרט את כל הנתונים הנ”ל, מציין בית המשפט קמא בסעיף 14 להחלטתו, שהביא בחשבון את המשמעות של השהייה המלאה של הקטינים בבית המבקש, מנגד הביא בחשבון את הספק בשלב מקדמי זה בעניין שיעור תרומתו של כל צד לסרבנות הקשר של הקטינים עם המשיבה, ולאחר שקלול כלל הנתונים מצא לנכון לחייב את המשיבה בהוצאות הקטינים בסך של 500 ₪ לכל ילד, קרי, 1,000 ₪ לשני הקטינים.
אך זאת יש להדגיש: בית משפט קמא בעצמו קובע באופן מפורש בסיפא של החלטתו, “כי הסכום נקבע בהתחשב בכל הנסיבות, לרבות העדר הקשר והמשמעות של העדר הקשר, ותוך תחימת החיוב בצרכים מינימליים ביותר. מודגש כי החלטה זו היא זמנית והיא מבוססת על החומר המצוי בפני כעת, על המצב הקיים כעת, ותוך הבהרה כי אין בפני מידע לגבי היקף הוצאות המדור של המשיבה, היקף הכנסותיה מהעסק החדש והאם היא חולקת משק בית עם בן זוג (לאור המידע הקודם המצוי בתיק והנטען בכתב ההגנה), משכך, סוגיית המזונות תשוב ותיבחן עם התבהרות התמונה והבהרת מידע נוסף”.
הנה כי כן בית משפט קמא מודע לכך שמדובר במזונות מינימליים ביותר (“תחימת החיוב בצרכים מינימליים ביותר”), תוך הבהרה כי יש בפניו מידע חסר, ועל כן בית המשפט קובע במפורש ש”סוגיית המזונות תשוב ותיבחן עם התבהרות התמונה והבהרת מידע נוסף”.
לא זו אף זו, אלא שבהחלטה מאוחרת יותר, מיום 17.11.24, חוזר בית המשפט ומציין כי אכן היו בפניו נתונים חסרים וכי מדובר בהחלטה זמנית כפי שצויין “ובמידת הצורך היא תשוב ותיבחן”.
המבקש משיג על החלטתו של בית משפט קמא וטוען בעיקר כי מדובר בסכום מזונות נמוך ביותר לאור פער ההכנסות בצירוף זמני השהות המלאים של הקטינים עימו בלבד, כמו”כ טוען המבקש כי מעיון בהליכים הקודמים ניתן ללמוד שהאחריות לסרבנות הקשר נופלת על המשיבה בלבד.
ראשית אציין כי לא ברורה לי תלונתו של המבקש לעניין הכנסות הצדדים, כשהוא מצידו לא ראה לנכון לפרט לבית משפט קמא את גובה קצבת הנכות שהינו מקבל, כשעיון בתיק קמא מעלה שעוד ביום 19.9.24 ניתנה החלטה המורה למבקש לצרף אישור על גובה הקצבה אותה הוא מקבל, למרות החלטה זו המבקש לא צירף אישור כאמור ותחת זאת צירף דפי חשבון בנק תוך הפנייה: “יובהר שאת גובה קצבת הנכות ניתן לראות בתדפיסי החשבונות”, אלא שעיון בדפי החשבון מעלה שהתשלומים המתקבלים ממשרד הביטחון אינם קבועים כלל ועיקר ומשתנים מחודש לחודש, בחודש אוגוסט הקצבה עמדה על כ-4,000 ₪, בחודש יולי הקצבה עמדה על כ-4,600 ₪, בחודש יוני הקצבה עמדה על כ-6,200 ₪, בחודש מאי על כ-5,000 ₪, וכן על זה הדרך. במקום לצרף אישור כדבעי או לפחות לפרט במילים את גובה הקצבה ולספק הסבר לתשלומים המשתנים, הסתפק המבקש בהנחת דפי החשבון לעיני ביהמ”ש, מתוך ציפייה שביהמ”ש יהיה “הפקיד” שלו וינסה לדלות נתונים מדפי החשבון…
לא זו אף זו, אלא שאף בבקשת רשות הערעור לא טורח המבקש לתקן האמור, ובמקום לציין באופן מפורש מה גובה קצבת הנכות, הוא מסתפק במילים הבאות: “כמו כן המבקש מקבל קצבת נכות מהמדינה בשל היותו נכה צה”ל אשר נפצע אנושות בשנת 2001” (סעיף 47 לרמ”ש) – ברם כמה קצבת נכות הינו מקבל? אין כל פירוט…
אציין כבר עתה, כי ניסיונו זה של המבקש להתחמק מהבהרה ברורה באשר לגובה קצבת הנכות תוך צירוף אסמכתאות, בהחלט עלול להעלות חשד כזה או אחר, ורק בשל כך היה מקום לדחות את בקשת רשות הערעור.
מאידך, לא יכולה להיות מחלוקת כי פסיקת מזונות זמניים, הגם שהינה זמנית, צריכה להיות פסיקה ראויה, ולא “תוך תחימת החיוב לצרכים מינימליים ביותר” כלשונו של בית משפט קמא. מזונות זמניים אינם אמורים להיות מזונות “מינימליים ביותר” אלא מזונות ראויים ותואמים, תוך ראיית התמונה הרחבה ככל האפשר בנסיבות התיק והצדדים, תוך שמנגד יש להביא בחשבון כי הליך פסיקת מזונות זמניים הינו מהיר ונשען מלכתחילה על תמונה חלקית בלבד.
אלא שבנידונינו לא היה מנוס לבימ”ש קמא מלהסתפק בשלב זה במזונות מינימליים – לאור חוסר המידע המהותי שלא עמד בפניו. יתכן כי טוב היה עושה בימ”ש קמא, אם במקרים מסוג זה של חוסר במידע מהותי היה קובע דיון בבקשה למזונות זמניים, מאידך לא ניתן להתעלם מיומנם העמוס של שופטי המשפחה ובצורך לתעדף קביעת דיוני ביניים. על כן מצד אחד בימ”ש לא קבע דיון לצורך השלמת המידע ותחת זאת קבע מזונות מינימליים “תוך תחימת החיוב לצרכים מינימליים ביותר”, ומאידך ראה לנכון להדגיש – אף פעמיים – כי סוגיית המזונות תשוב ותיבחן עם התבהרות התמונה והבאת מידע נוסף.
המבקש עותר בערעורו שאקבע שיעור אחר של מזונות זמניים, אך כאמור אותו חוסר מידע שעמד בפני בית משפט קמא, עומד גם בפניי, ואינני סבור שיש ביכולתי לקבוע שיעור מזונות תואם כזה או אחר כשקיים חוסר במידע מהותי.
על כן, בשים לב לכך שבית משפט קמא עצמו היה מודע לכך שמדובר בפסיקת מזונות מינימלית ביותר וזאת לאור חוסר המידע מצד הצדדים, לרבות חוסר המידע מצד המבקש לעניין קצבת הנכות שעל פניו מדפי החשבון עולה כי היא איננה נמוכה כלל ועיקר, ובשים לב לכך שבית משפט קמא עצמו ציין, הן בהחלטה מושא הערעור והן בהחלטה מאוחרת יותר כי סוגיית המזונות תשוב ותיבחן עם התבהרות התמונה והבאת מידע נוסף, ובשים לב לכך שקבוע לצדדים דיון קדם משפט ביום 5.2.25 דהיינו בעוד פחות מחודשיים, אינני מוצא לנכון להתערב בשלב זה בהחלטתו של בית משפט קמא, תוך קביעה כי במועד הדיון הקרוב יהיו רשאים הצדדים להעלות את טענותיהם לעניין המזונות הזמניים, תוך השלמת כל המידע הנדרש, וככל שבית משפט קמא יראה לנכון להידרש ולשנות את גובה החיוב, לכאן או לכאן, יעשה זאת כמיטב שיפוטו ובהתאם לסמכותו.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור, וזאת בכפוף לכך כי בקדם המשפט הקרוב יידרש בית משפט קמא לעניין המזונות הזמניים לאחר השלמת התמונה מצד הצדדים ויחליט בהתאם להשלמת המידע שיונח בפניו, האם יש מקום לשנות את גובה החיוב של המזונות הזמניים.
משלא נדרשה תשובה אין צו להוצאות והעירבון ככל שהופקד יוחזר למפקיד באמצעות ב”כ.
פסק דין זה מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, י’ כסלו תשפ”ה, 11 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
