לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
המבקשא. א
ע”י ב”כ עו”ד מוופק אבו יונס
נגד
המשיבהפ. ק
החלטה
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופטת גילה ספרא-ברנע) בתיק תמ”ש 38611-07-23 מיום 24.6.24 (להלן: “התיק קמא” ו- “ההחלטה קמא”, בהתאמה) במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למנות מומחה בתחום ההנדסה, למתן חוות דעת בדבר אפשרות חלוקת בניין המגורים לשתיים או שלוש יחידות דיור נפרדות, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע וההחלטה קמא
2. המבקש הינו אלמן, בן זוגה לשעבר של המנוחה, ס. ד ז”ל (להלן: “המנוחה”). מנישואיהם נולדו ארבעה ילדים, נכון למועד הגשת בקשת רשות הערעור שלושה מהם בגירים ואחת קטינה. המנוחה הלכה לעולמה ביום 0.0.2023.
3. המשיבה היא אחותה של המנוחה. בין המבקש למשיבה (להלן גם: “הצדדים”) מתנהלות מספר תביעות בבית משפט קמא הנוגעות לעזבון המנוחה. במסגרת התביעות קמא, המבקש ביקש צו ירושה והתנגד לקיום צוואות המנוחה; המשיבה ביקשה לקיים את צוואת המנוחה מיום 6.12.2022; מר א. א. (בנם של המנוחה והמבקש כאן) מבקש לקיים את צוואת המנוחה מיום 3.10.2021.
4. בין הצדדים ניטשה מחלוקת באשר לנכס שהנו בית מגורים בשטח קרקע של 122 מ”ר (להלן: “הבית”). הנכס בנוי על מקרקעין הידועים כחלקה 00 בגוש 00000 ב… (להלן: “המקרקעין”), בשטח של כ- 1099 מ”ר.
5. התובענה קמא הוגשה על ידי המבקש, לפינוי וסילוק ידה של המשיבה במקרקעין ומכל חלקי הבית הנ”ל, לאפשר למבקש כניסה ושימוש בבית, וכן להשיב לו מלוא החזקה והשימוש במקרקעין (כך נטען בכתב התביעה קמא).
6. ביום 7.5.2024, הגיש המבקש בקשה בתיק קמא, “למינוי מומחה/ מהנדס מטעם בית המשפט” לבדיקת הבית, שהנו מבנה בן שלוש קומות, ולמתן חוות דעת על השינויים שבוצעו בו, ולאפשרות החזרת המצב לקדמותו וחלוקת הבית לשתיים או שלוש יחידות דיור נפרדות.
לטענת המבקש, המנוחה ואחותה המשיבה ביצעו שינויים בבית טרם פטירת המנוחה, כגון אטימת כניסות ועבודות לשינוי המצב הקיים, ומניעת חזרת המבקש לבית. עוד נטען בבקשה, כי נכון למועד הגשתה, הבית עומד שומם ונטוש ואיש לא גר בו. לטענת המבקש, המשיבה חזרה להתגורר עם בעלה בכפר …; הבת הקטינה התגוררה עם המשיבה (דודתה) בכפר, והבנות הבגירות מגיעות גם כן לבית הדודה בכפר.
לעמדת המבקש, לא יעלה על הדעת שהבית עומד נטוש ולא נעשה בו שימוש, כאשר במקביל, המבקש שהנו הבעלים ובעל זכות קניינית בבית, יתגורר בשכירות ויימנע ממנו השימוש בבית או בחלקו, ולו באופן זמני עד לבירור המחלוקות בין הצדדים. מאחר שמדובר בבניין בן 3 קומות, ניתן להפוך אותו לשתיים או שלוש יחידות דיור נפרדות, ובדיקה פרטית מקדימה אצל מהנדס העלתה כי אכן הדבר אפשרי בנקל.
7. המשיבה הגיבה לבקשה ביום 30.5.2024, במסגרתה התנגדה לבקשת המבקש. לטענתה, לא ניתן להבחין בין חלקי הבית ולכן הבקשה למינוי מומחה לבחינת פיצול בין יחידות דיור לא מתיישבת עם הסעד העיקרי בתביעה קמא, שעוסק בבית כולו ולא בחלקים ממנו. כמו כן, טענה כי מינוי מומחה לבדיקת פיצול הבית לא נמצא במסגרת הפלוגתות בתיק ולא הוזכר בכתב התביעה, ולכן מהווה שינוי או הרחבת חזית, להם היא מתנגדת. המשיבה התנגדה לכל סעד זמני של חזרת המבקש לבית, הזהה לסעד העיקרי בתביעתו, מה שמהווה לטענתה שימוש לרעה בהליכים ומצדיק דחיית הבקשה. לדברי המשיבה, המבקש לא מתגורר בבית מאז ינואר שנת 2020 ובדחיית הבקשה יישמר למעשה המצב הקיים.
כמו כן העלתה המשיבה טענות בדבר אי זכאות המבקש לכל זכות במקרקעין ו/או בבית, אשר לטענתה הועברו למנוחה בירושה מאביה, ואף לפי צוואת המנוחה הזוכה היחידה היא המשיבה. לחילופין טענה כי המבקש והמנוחה נפרדו טרם מותה ולכן איננו בחזקת יורשהּ.
8. בהחלטתה מיום 2.6.2024, קבעה השופטת קמא כי הבקשה תידון בדיון קדם המשפט הקרוב, שהתקיים ביום 24.6.2024 במעמד הצדדים ובאי כוחם. במסגרת הדיון מיום 24.6.2024 ניתנה ההחלטה קמא:
“1. כאמור בהחלטה מיום 21.2.24, התביעה בתמ”ש 38611-07-23 [התובענה קמא, ח”ש] תידון לאחר מתן ההחלטה בענין הזכויות בירושת המנוחה.
2. בית המשפט מקדם את התיק על אף חוסר שיתוף הפעולה בין ב”כ הצדדים לקראת דיון הוכחות, וקביעת המסגרת הראייתית שתהיה בפני בית המשפט.
3. טענות הצדדים ביחס לבית מוכרות, אף מלפני פטירת המנוחה, וביתר שאת לאחר מכן, וגם נדון ענין צו מניעה.
4. איני מוצאת בשלב זה הצדקה למינוי מהנדס לבחינת האפשרות של חלוקת הבית, טרם הכרעה בעניין הירושה ועוד בעניין טענות א’ לזכותו בבית.
5. הבקשה נדחית בשלב זה.
…”.
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
9. המבקש חזר על טענותיו שנטענו בבקשתו קמא, ושסוכמו בסעיף 6 לעיל. הוא הוסיף וטען, בין היתר:
ב. במהלך התקופה עובר לפטירת המנוחה, המבקש היה מסוכסך עמה ובחר מיוזמתו להתרחק ולגור בנפרד ממנה, בשכירות, והמנוחה נותרה לגור בבית עם ילדיהם. עם פטירת המנוחה, החליט המבקש לשוב ולהתגורר בבית עם ילדיו, אולם להפתעתו במהלך ימי האבל סולק מהבית בקללות ובאיומים על ידי המשיבה, שמנעה ממנו להיכנס לבית.
ג. טעה בית משפט קמא, עת לא בחן את הפרמטרים שנקבעו בפסיקה, לרבות מאזן הנוחות בין הצדדים שנוטה לטובת המבקש. הרי הנזק שנגרם וממשיך להיגרם למבקש בהיותו מורחק מביתו, לא עולה בקנה אחד עם היעדר הנזק למשיבה, ככל שתינתן האפשרות למבקש, לחזור לגור בבית.
ד. טעה בית משפט קמא עת קשר בין שאלת בחינת חזרת המבקש למגורים בבית, לבין שאלת ההכרעה בזהות יורשי המנוחה ו/או בירור הזכויות הקנייניות שטוען להן המבקש בבית. המבקש הנו בעלים של לפחות מחצית מהבית, בעוד שלמשיבה אין כלל זכות שהיא בבית.
ה. בית משפט קמא היה צריך לתת חלופה אחרת מלבד הסעד הדרסטי שהנו המשך מניעת המבקש מלשוב לבית. לא ברור מדוע לא ניתן לאפשר למבקש לשוב לבית, עד למתן הכרעה סופית בכל המחלוקות, ובזמן שבפועל אין נגד המשיב צו מניעה. מדובר בפגיעה לא מידתית במבקש ובזכויותיו הבסיסיות, לגור בבית מגוריו.
ו. כיום אין כל מניעה או הגבלה או צו מניעה שימנע מהמבקש מלעשות שימוש ומגורים בביתו, עד מתן הכרעה סופית בתובענה קמא.
דיון והכרעה
10. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (להלן: “התקנות”).
להלן אנמק את החלטתי.
11. עסקינן בהליך המצוי בתחילתו, כששאלת הזכויות בבית ו/או במקרקעין, לצד שאלת זהות יורשי המנוחה, וכן היקף חלקם בעזבון המנוחה, טרם התבררו וממילא לא הוכרעו.
12. מכאן עולה לכאורה, כי מעבר להיותה של ההחלטה קמא החלטה דיונית (ועל כך נעמוד להלן, כנימוק נוסף לדחיית רמ”ש זה אף ללא תשובה), לא היה מקום להורות על מינוי מומחה כמבוקש, מהטעם שחוות דעת בנושא דנן איננה נדרשת בשלב זה של הדיון. נפנה בנדון לסעיפים 4-5 להחלטה קמא, שם הדגש הושם על “בשלב זה”. היינו לא נשלל מינוי של מומחה כאמור בהמשך ההליך, ככל שכך יסבור אז בית משפט קמא.
13. ודוק – המבקש פועל למעשה לשינוי המצב הקיים כעת, בו איש מהצדדים לא תופס חזקה בבית; הלכה למעשה הוא מבקש לשנות את המצב ולאפשר לו להתגורר בבית, ולמצער בחלקו. זאת קשה לאפשר, בשלב זה של ההליכים קמא, ובטרם התבררה תמונת הזכויות וכן זהות יורשי המנוחה וחלקם בעזבונה.
14. לא זו אף זו – המבקש אף מבקש לערער נגד קביעת בית משפט קמא, לפיה תידון התובענה קמא לאחר מתן החלטה בענין הזכויות בירושת המנוחה (סעיף 9(ד) לעיל). אלא שקביעה זו כבר נקבעה בהחלטת בית משפט קמא מיום 21.2.2024 (סעיף 6 להחלטה שם). החלטה זו חלוטה כעת, משלא הוגשה בגינה בקשת רשות ערעור. מכאן כי לא ניתן לבקש לערער עליה כעת.
15. מעבר לכך, דחיית הבקשה למנות מומחה להנדסה כאמור לעיל בשלב זה של ההליך, היא החלטה דיונית בה ממעטת ערכאת הערעור להתערב.
נאמר לא אחת בפסיקה, כי החלטה אם למנות מומחה אם לאו היא החלטה דיונית מובהקת המצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים בלבד.
ראו לענין זה:
רע”א 1657/23 קורוצ’קין נ’ המרכז הרפואי ברזילי, פסקה 4 (15.3.2023);
רמ”ש (נצ’) 11314-01-23 א.ח. נ’ נ.פ., פסקה 28.7 (26.3.2023);
16. יפים לענין זה דברים שכתבתי ברמ”ש (חי’) 31181-09-22 ד.ק. נ’ א.ש. ואח’ (30.10.2022), כדלקמן:
“… דחיית הבקשה למנות מומחה כאמור לעיל בשלב זה של ההליך, היא החלטה דיונית בה ממעטת ערכאת הערעור להתערב (וכפי שנראה…להלן, יש אפשרות כי בית המשפט קמא יידרש לה בהמשך ההליך).
במצב דברים זה, ומשההחלטה נומקה, לא ראיתי להתערב בהחלטה קמא.
נאמר לא אחת בפסיקה, כי בהחלטות דיוניות כאמור, לערכאה המבררת נתון שיקול דעת רחב, וכאמור ערכאת הערעור ממעטת להתערב; התערבות בהחלטות מעין אלו שמורה למקרים חריגים בלבד” (ציטוט מפסקה 17).
17. לאור כל זאת לא מצאתי בנסיבות העניין כי נפלה טעות בהחלטה קמא, שהיא במהותה דיונית, שתצדיק, באופן חריג, את התערבות ערכאת הערעור.
18. לאור כל זאת שוכנעתי לדחות בקשת רשות ערעור זו אף ללא בתשובה.
19. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר החלטה זאת לצדדים.
החלטה זאת מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, י”ב תמוז תשפ”ד, 18 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
