לפני כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערערת
מ’
נגד
המשיבים
.1 מרכז בריאות הנפש -מעלה הכרמל
.2 הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית
.3 היועץ המשפטי לממשלה
.4 משרד הבריאות/המשרד הראשי
נוכחים:
ב”כ המערערת: עו”ד אמיר סאבא (סיוע משפטי)
המערערת בעצמה בליווי מלווה מבית החולים
ב”כ המשיבים: עו”ד דרור קנריק שריג (פרקליטות מחוז חיפה- אזרחי)
פרוטוקול
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהתכנסה ביום 17.07.2023 בבית החולים “טירת הכרמל” (להלן: “הוועדה הפסיכיאטרית”, “בית החולים” בהתאמה) מכוח סעיף 10(ג)(1) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 (להלן: “החוק”), בה הוחלט על הארכת אשפוזה של המערערת בחודש ימים (להלן: “החלטת הוועדה הפסיכיאטרית”).
נימוקי הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת היו כדלקמן:
“בקשה להארכת הוראת אשפוז בחודש.
חולה דו קוטבית בת 41 במצב פסיכוטי מתגוררת עם אמה המתמודדת עם מחלת הסרטן, אינה עובדת מ-2109, אושפזה במצב פסיכוטי פעיל עם מחשבות שווא פרנואידיות מרעיבה עצמה שוקלת 35 ק”ג שותה רק קפה תוקפנית בעיקר כלפי המשפחה. מטופלת בקנאביס בפיברומיאליגה אנדומטריוזיס. איימה לפגוע בעצמה במספריים דיווחה על שמיעת קולות שפוקדים עליה לפגוע בעצמה. רגזנית חשדנית סף גיורי נמוך משפחתה נגדה השכנים פגעו בה. לדבריה אנשים ברחוב תקפו אותה ניסו להוציא ממנה כספים מרגישה שהלכה לאיבוד. חסרת תובנה דורשת לבטל קצבת נכות הושתלו בראשה מחשבות אובדניות וקולות פוקדים והיא פעלה על פיהם חשבה לחתוך הצוואר. חולה במצב פסיכוטי פעיל וחריף מסכנת עצמה באופן מיידי וכן אחרים. מאריכים אשפוזה עד חודש ימים. שקלנו חלופת אשפוז אין בעת הזאת כל אפשרות לחולה אין כל תובנה למצבה מצהירה כי לא תיקח טיפול מסכנת עצמה.”
בדיון שבפניי שטח כל צד את טענותיו כפי שעולה מפרוטוקול הדיון.
התרשמתי באופן ישיר מהמערערת, עברתי על טופס ההפניה לוועדה פסיכיאטרית מיום 17.07.2023, עיינתי בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני הוועדה הפסיכיאטרית ומקרדקס ודוחות סיעודיים בעניינה של המערערת לפני ואחריה התכנסותה של הוועדה הפסיכיאטרית.
לאחר כל אלה, ובדגש על כך שזהו למערערת אשפוזה הראשון, אשפוז כפוי, אשר הינו פוגעני ביותר ועל הפסיקה יש לעשות בו שימוש רק כאשר כל חלופות האשפוז האחרות נבחנו באופן עמוק וענייני ונמצא שאין הם אפשריים כלל על מנת להשיג את מטרת חלופת האשפוז הכפוי. ראו לעניין זה דברים שנכתבו ברע”פ 2060/97 כרמלה וילנצ’יק נ’ הפסיכיאטר המחוזי – תל-אביב [24 עמ’], נב(1) 697 (1998): “…אשפוזו של אדם בבית-חולים לחולי נפש קשה ומר הוא למאושפז ולבני משפחתו, ומשנעשה האשפוז שלא מרצונו של המאושפז, יש בו משום אחת הצורות החמורות והמדכאות של שלילת חירותו של האדם…”.
יפים הדברים שנכתבו על ידי כבוד השופט י’ דנציגר ברע”א 9716/10 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה (נבו 12.01.2011): “נניח כי הוועדה השתכנעה שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 10(ד) לחוק טיפול בחולי נפש, סבורני כי עדיין מוטלת עליה, כמו גם על הרופאים המטפלים הפונים בבקשה אליה, החובה לבחון ולנמק מדוע אין בחלופה אחרת שאיננה אשפוז כפוי כדי להשיג את מטרת האשפוז (למשל טיפול מרפאתי כפוי כאמור בסעיף 11 לחוק לטיפול בחולי נפש או שהות בחלופה מוסדית אחרת מחוץ לכתלי בית החולים) [השוו: רע”א 546/10 פלוני נ’ בית החולים “שערי מנשה” ([פורסם בנבו], 18.2.2010), פסקה ט”ז להחלטת השופט א’ רובינשטיין]. בהקשר זה בוודאי שרלבנטית ההערכה האם המשך הטיפול במבקש באמצעות חלופה אחרת הינו אפשרי כלל והאם תשיג חלופה כאמור את מטרות האשפוז הכפוי.” במצב כגון זה, בחינת חלופת אשפוז באופן עמוק וענייני יותר מתחייבת ביתר שאת.
לאור האמור לעיל, הריני מורה כי הוועדה הפסיכיאטרית תתכנס בעניינה של המערערת וזאת לא יאוחר מיום חמישי הקרוב 03.08.2023, תבחן בשנית את מצבה של המערערת ובאם ימצא כי אין מצבה מאפשר עדיין את שחרורה מחוץ לבית החולים, תבחן האם אין חלופות אשפוז שיהיו מידתיות יותר ופוגעניות פחות .
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לבית החולים ותסגור התיק.
<#4#>
ניתן והודע היום י”ד אב תשפ”ג, 01/08/2023 במעמד הנוכחים.
אספרנצה אלון, שופטת
