לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיא חגית מטלין
המבקשת
ק.מ.
ע”י ב”כ עו”ד אביטל אדרי
נגד
המשיב
ד.מ.
ע”י ב”כ עו”ד שרלי פז
החלטה
לפני בקשה למזונות זמניים שהגישה האם כנגד האב עבור 2 קטינים: מ’ ילידת 2018 (כבת 5 שנים ו-10 חודשים) ו-ד’ יליד 2020 (בן 4 שנים).
הקטין ד’ הינו בעל צרכים מיוחדים ומקבל גמלה בסך 1,676 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי.
בכתב התביעה ובבקשה למזונות זמניים טוענת המבקשת (להלן: “המבקשת” או “האם”) כי עובדת כ*** עצמאית בX ומשתכרת סך של כ-16,400 ₪ בשנה, ו-1,366 ₪ לחודש (צורף לבקשה דו”ח רווח והפסד לשנת 2023 – נספח ב’).
מנגד טוען המשיב (להלן: “המשיב” או “האב”) כי המבקשת מנהלת עסק משגשג לקוסמטיקה ואף מקבלת לקוחות בביתה, והכנסתה הינה לפחות פי 10 מזו שמצהירה, ומגיעה ל- 13,000 ₪ לחודש, ואף מעבר לכך.
המשיב צירף צילומים מדפי יומן לכאורה של המבקשת (ראה: נספח ד’ לתגובה מיום 25.2.4), מהם לטענתו עולה כי ממוצע ההכנסה היומי של המבקשת עומד על סך של 582 ₪ ליום המהווים הכנסה לטענתו של 15,132 ₪ לחודש.
המבקשת פירטה בתצהיר מיום 26.2.24 כי עובדת כעצמאית ועוסקת ב-***, ***, *** ו-*** וכי אין לה עיסוק נוסף.
המבקשת צירפה ביום 26.2.24 דו”ח שנתי לשנת 2022 ממנו עולה, כי הכנסותיה מעסק הינן 22,456 ₪, כמו כן צירפה דו”ח רווח והפסד לשנת 2022 ממנו עולה כי הרווח הנקי הינו 22,456 ₪, דהיינו, 1,871 ₪ לחודש.
למרות הכנסתה החודשית הנמוכה הנטענת והמוצהרת של התובעת בסכום של כ- 1,870 ₪ לשנת 2022 ו- 1,370 ₪ בשנת 2023, מעיון בדפי חשבון שצירפה המבקשת לחודשים 06/23 – 12/23 להודעה מיום 26.2.24, עולה כי נכון ליום 23.2.24 נמצאת ביתרת זכות של כ- 19,000 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 30.1.24 הייתה 26,665 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 31.12.23 הייתה 40,637 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 30.11.23 הייתה 36,362 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 26.10.23 הייתה 27,139 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 22.9.23 הייתה 22,022 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 31.8.23 הייתה 22,454 ₪.
מעיון בדפי החשבון הללו, אף עולה כי מדי חודש אלפי שקלים מועברים/מופקדים לחשבונה של התובעת באמצעות הביט, העברה בנקאית, תשלום מ-‘***’, זאת בנוסף לסכומים שקיבלה בחלק מחודשים אלו ממס הכנסה.
כך לדוגמא:
מיום 1.2.24- 24.2.24 הועבר לחשבונה סכום כולל של 3,176 ₪, וכן קיבלה ממס הכנסה סכום של 6,300 ₪.
בחודש 01/24 הועבר לחשבונה של המבקשת סכום כולל של 3,213 ₪.
בחודש 12/23 הועבר לחשבונה של המבקשת סכום כולל של כ- 13,671 ₪. בנוסף התקבל סכום ממס הכנסה של 3,150 ₪.
בחודש 11/23 הועבר לחשבונה של המבקשת סכום כולל של כ- 7,031 ₪. בנוסף התקבל סכום מביטוח לאומי של 13,408 ₪.
בחודש 10/23 הועבר לחשבונה של המבקשת סכום כולל של כ- 12,966 ₪.
בחודש 9/23 הועבר לחשבונה של המבקשת סכום כולל של כ- 9,746 ₪.
לטענת המשיב, עיקר הכנסתה של המבקשת הינה במזומן.
מעיון בדפי חשבון הבנק שצורפו ע”י המבקשת כמפורט לעיל, עולה כי סכום ההוצאות בכרטיס אשראי שירד ביום 2.2.24 היה 10,000 ₪, וביום 2.1.24 היה 5,000 ₪.
בתצהיר שהגישה המבקשת ביום 4.3.24 מציינת כי רכשה רכב מסוג *** בחודש 11/23 בסכום של 70,000 ₪ ומשלמת מדי חודש החזר הלוואה בסכום של 1,617 ₪.
לעניין זה טען המשיב, כי המבקשת רכשה לאחרונה רכב חדש מסוג *** בסכום של כ- 120,000 ₪ ומעבר להון העצמי ששילמה, לקחה הלוואת רכב שהתשלומים החודשיים שלו עולים על גובה השתכרותה.
מהאמור לעיל עולה, כי הסכומים המופקדים בחשבונה של המבקשת עולים על ההשתכרות הנטענת שלה בהתאם לדו”חות הכספיים שצירפה. לא נעלם מעיני כי לא הובאו בחשבון הוצאות המבקשת בעסק, המחזור הכולל בניכוי הוצאות.
ואולם, יתרות הזכות בחשבונה של המבקשת בסכום של עשרות אלפי שקלים כמפורט לעיל, ההפקדות החודשיות לחשבונה, תשלום ההלוואה החודשית בסכם של 1,600 ₪ לחודש עבור רכישת רכב, הוצאות כרטיס אשראי בסכום של 5,000 ₪ לחודש ו- 10,000 ₪ לחודש, אינן מתיישבות לכאורה עם השתכרותה החודשית הנמוכה הנטענת והמוצהרת של המבקשת, בסכום של כ- 1300- 1,800 ₪ לחודש.
לפיכך, בשלב מקדמי זה ומבלי לקבוע מסמרות מצאתי כי השתכרותה החודשית של התובעת גבוהה מהשתכרותה הנטענת.
לטענת המשיב משתכר בין 8,000 ₪ ל-8,500 ₪ לחודש מעבודתו ב-***. לטענת המבקשת המשיב עובד ב-*** ומשתכר בין 8,000 ₪ ל- 9,000 ₪ לחודש, וכן עובד בלילה כ- ***ומשתכר מעבודה זו כ-8,000 ₪ לחודש, סך כל הכנסותיו של המשיב, לטענתה הן כ-20,000 ₪ נטו לחודש.
בתגובה המתוקנת למזונות זמניים מיום 25.2.24 טען המשיב כי עבד בעבודה חלקית נוספת תקופה של כ- 3 שנים, כ-*** עד סוף חודש ינואר 2024 (צורף אישור ממקום העבודה הנוסף של המשיב נספח ו’ לתגובתו- לפיו עבד בחברת *** כ- *** מיום 15.3.21-1.2.24).
המשיב צירף לתגובתו מיום 25.2.24 תלושי שכר מעבודתו בחברת *** לחודשים 01/23 עד 09/23 מהם עולה, כי ממוצע הכנסותיו נטו (בניכוי ניכויי חובה) הינו 6,674 ₪ לחודש.
לטענתו הפסיק עבודתו שם בעקבות הקרע בין הצדדים ולאחר סילוקו מדירת המגורים.
כמו כן צירף המשיב תלושי שכר לחודשים 01/23 עד 12/23 מעבודתו ב-*** מהם עולה כי ממוצע ההכנסות נטו הינו 10,086 ₪ לחודש.
כך שמחישוב ההכנסות משתי העבודות עולה כי המשיב השתכר כ- 16,760 ₪ נטו לחודש.
תמוהה העובדה כי לאחר כ- 3 שנים בהן עבד המשיב בשתי העבודות בחר עם פרוץ הסכסוך בין הצדדים להפסיק עבודתו, ללא כל הסבר המניח את הדעת.
מעיון בדפי החשבון שצירף המשיב להודעה מיום 3.3.24, לחודשים 06/23 – 12/23 עולה כי נכון ליום 29.12.23 נמצא ביתרת זכות של כ-37,000 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 30.11.23 הייתה 93,082 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 24.10.23 הייתה 87,309 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 29.9.23 הייתה 88,520 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 20.8.23 הייתה 87,188 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 28.7.23 הייתה 75,401 ₪, יתרת העו”ש נכון ליום 30.6.23 הייתה 71,531 ₪.
מהנתונים המפורטים לעיל ניתן לראות כי לשני הצדדים יתרות זכות גבוהות בחשבונם.
המבקשת מתגוררת עם הקטינים בדירת המגורים בה התגוררו הצדדים יחד. תשלום שכר הדירה בגינה הינו 3,300 ₪ לחודש (צורף חוזה שכירות – נספח א’).
לטענת המשיב מתגורר בדירה ב-*** ומשלם בגינה דמי שכירות בסך 3,000 ₪ לחודש וכן 1,000 ₪ לחודש בגין הוצאות אחזקת הבית (צורף חוזה שכירות -נספח ב’).
האם עתרה למזונות זמניים בסכום של 2,000 ש”ח עבור כל קטין בתוספת 1,671 ₪ בגין המדור והוצאות המדור. עוד עתרה לחיוב המשיב בדמי טיפול בסך 400 ₪ עד הגיע הקטין ד’ לגיל 5 וכן במחצית עלות חוג לכל קטין.
מנגד טען המשיב, בתגובה מיום 25.2.24 כי יש להעמיד את מזונות הקטינה מ’ לכל היותר על סכום של 1,000 ₪ לחודש, אשר צריך להיות מחולק בין שני ההורים. ולעניין מזונות הבן ד’ טען המשיב, כי יש בקצבת הנכות כדי לכסות את צרכיו ולכן אין לחייבו במזונותיו.
לעניין המדור טוען המשיב, כי כל אחד מההורים אמור לשאת בהוצאות המדור בו מתגורר.
הקטין ד’ הינו בעל צרכים מיוחדים ומקבל גמלה בסך 1,676 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי אשר מתקבלת לחשבונה של המבקשת. בנוסף, האם מקבלת קצבת ילדים בסך של 371 ₪ לחודש.
לעניין הסדרי השהות- לטענת המבקשת, המשיב לא פגש בקטינים מזה כשבועיים למעט פעם אחת בה הגיע למסגרת החינוכית של הקטינים.
לטענת המשיב הסדרי השהות בינו לבין הקטינים מתקיימים פעמיים בשבוע מתום המסגרת החינוכית ועד לשעה 19:00, וזאת בהתאם להסכם אליו הגיעו הצדדים.
יצוין כי לא צורף הסכם.
מתצהיר שצירפה האם ביום 26.2.24 לעניין הסדרי השהות שהתקיימו מיום 1.12.23 –25.2.24, עולה כי במהלך החודש וחצי האחרונים לקח האב את הקטינים בקושי פעמיים בשבוע לשלוש שעות, ללא לינה ולא בסופי שבוע.
מתצהיר שצירף האב ביום 3.3.24 לעניין הסדרי השהות שהתקיימו מיום 1.12.23 – 25.2.24 עולה כי החל מחודש ינואר 2023 לוקח את הקטינים מבית האם ו/או מהמסגרות החינוכיות פעמיים בשבוע למשך כשלוש שעות (בין 16:00 ל-19:00), סה”כ- 6 שעות שבועיות.
מעיון בתצהירים עולה כי מדובר בהסדרי שהות מצומצמים ללא לינה, שאינם כוללים אף סופ”ש.
משכך נטל גידול הקטינים בשלב זה מוטל ברובו על כתפי האם.
יצוין כי לא הוגשה תביעה לעניין הסדרי שהות, אף לא הוגש הסכם כפי שטען המשיב שאליו הגיעו הצדדים.
טענות הצדדים לעניין הכנסותיהם, פוטנציאל ההשתכרות, מקומן בשלב הראיות ושם יתבררו.
בעניינינו, שני הקטינים בשלב זה הינם מתחת לגיל 6, ובעניין זה נקבע כי יש להמשיך ליישם את הדין האישי החל והלכת בע”מ 919/15 אינה חלה לגביהם (ראה: רמ”ש (מחוזי-מרכז) 14655-06-17 ר.ק נ’ ק ד.ק., פורסם בנבו, 26.9.17).
לאור כל האמור, ולאחר עיון בבקשה בתגובה, במסמכים ובתצהירים שהוגשו, לאור ההכנסות הנטענות, אף נוכח הסדרי השהות הנטענים ונוכח גילם של הקטינים, מוחלט כדלקמן:
לעניין הקטין ד’ – אני מורה כי קצבת הנכות שמקבל תיחסך עבורו בחשבון מיועד שתפתח האם תוך 14 יום, ופרטיו יועברו על ידה לאב 7 ימים ממועד פתיחתו.
מחשבון זה ישולמו כל הוצאותיו החינוכיות (כולל תשלום לצהרון, קייטנה, וחוגים בהם ייטול חלק), הוצאותיו הרפואיות, החריגות והלא חריגות.
ככל שיהא צורך בהשלמת מימון צרכים אלו והסכום בחשבון לא יספיק, יישאו ההורים ביתרה בחלקים שווים, בכפוף להצגת תיעוד בעניין ההוצאות שהוצאו וקבלות בפני האב.
ככל שתיוותר יתרה היא תיחסך עבורו באותו חשבון ולא יעשה בה שימוש אחר, אלא בהסכמה משותפת של ההורים ועבור צרכים מיוחדים של ד’ בלבד.
תוקף חיוב זה מיום 10.3.24.
בשלב זה ומשהקטין ד’ נמצא בצהרון עד השעה 16:00, לא מצאתי לפסוק עבורו דמי טיפול.
האב ישלם למזונותיהם הזמניים של שני הקטינים סכום של 1,300 ₪ לחודש עבור כל אחד מהם, ובסה”כ 2,600 ₪ לשניהם יחד.
כמו כן יישא האב ב-40% מהוצאות המדור (בסכום שלא יעלה על 3,300 ₪ לחודש) בסכום של 1,320 ₪ לחודש עבור שני הקטינים, בכפוף להצגת חוזה שכירות תקף במועדיו על שם המבקשת עם צד ג’ שאינו בן משפחה.
ככל והאם תקבל סיוע בשכר דירה יקוזז סכום הסיוע מדמי השכירות והאב ישתתף ב-40% מהיתרה.
עם הגיעה של הקטינה מ’ לגיל 6 ונוכח הסדרי השהות המצומצמים, בשלב זה יוותר סכום המזונות והמדור עבורה על כנו.
בנוסף יישא האב במחצית הוצאות החינוך: גן, הוצאות חינוך בבית הספר (בניכוי מענק החינוך שתקבל האם מהמל”ל בתחילת שנה), מחצית הוצאות חוג, קייטנה בחודשי הקיץ, ובמחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינה מ’ שאינן מכוסות ע”י הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים, בכפוף להצגת קבלות.
תוקף החיובים הינו מיום הגשת התביעה- 24.1.24.
קצבת הילדים מהמל”ל תועבר לידי האם.
טענות הצדדים יישמעו בדיון הקרוב.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ”ה אדר א’ תשפ”ד, 05 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
