מספר פל”א 157285/2022
לפני כבוד השופטת אושרת חנה בר
המאשימה
מדינת ישראל
על-ידי ב”כ עו”ד מוחמד אבו צבייח ועו”ד שמעון שימן
נגד
הנאשם
עלי אבו כף (עציר) ת”ז 302588199 – בעצמו
על-ידי ב”כ בת אל חיים
<#1#>
פרוטוקול
<#4#>
גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בדיון מיום 21.11.22, בעבירות המיוחסות לו בכתב
האישום, עבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה כלל, עבירה ללא סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ועבירה של נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה בניגוד לסעיף 2 לפקודת רכב מנועי.
טיעונים לעונש:
טיעוני מאשימה לעונש
ב”כ המאשימה טען כי שמדובר בנאשם שהינו בלתי מורשה כלל בפעם הרביעית והגדיל לעשות ואף נהג בפסילה בפעם השלישית.
ב”כ המאשימה עמד על כך כי הנאשם נהג בזמן פסילה בגין תיק הריגה ונדון בשנת 2011, בגין עבירה זו למאסר של שנים ולפסילה לתקופה של 8 שנים.
עוד עמד ב”כ המאשימה על כך כי לאחר גזר הדין בגין ההריגה, נהג הנאשם פעם נוספת בהיותו בלתי מורשה, בזמן פסילה עם נהיגה פוחזת ונידון שוב למאסר של 30 חודשים ופסילה בת שנה.
לדבריו, יש בכך כדי להראות על המסוכנות של הנאשם וההפרה הבוטה מצידו כלפי החלטות בית משפט.
ב”כ המאשימה טען למתחם הענישה ביחס לרכיב המאסר שעומד בין 10 חודשים ל- 24 חודשים, תוך הפניה לפסיקה התומכת במתחם הענישה לו עתר.
ב”כ המאשימה טען כי על בית המשפט לקחת בחשבון את הפסילה בגינה נהג, וכן ישנן נסיבות שלא קשורות לעבירה ביחס לנאשם זה כאשר, הוא נעצר באיזוק, קרע את האזיק ונמלט ויש בכך כדי להשפיע על העונש שיש להטיל על הנאשם.
לפיכך, עתר ב”כ המאשימה להשית על הנאשם את הרף העליון של מתחם הענישה ביחס לרכיב המאסר, פסילה ארוכה בת שנים, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה על תנאי וקנס.
המאשימה הגישה רישום פלילי ותעבורתי של הנאשם וכן גזר הדין נשוא המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם.
טיעוני ההגנה לעונש
ב”כ הנאשם בטיעוניה לעונש ביקשה לאבחן את הפסיקה לה עתרה המאשימה מהמקרה דנן, תוך שהיא טוענת יש לתת משקל לכך שעברו של הנאשם ישן, לכך שהפסיקה כוללת הרשעה בעבירות נוספות כגון שכרות, מה שאין כן בענייננו.
ביחס לביצוע העבירות הנדונות, טענה ב”כ הנאשם כי הנאשם נהג בתחנת דלק, בשטח עפר סמוך לביתו ולא בכבישי הארץ וללא ילדים ברכב, זאת לצורך מילוי מיכל דלק. לדבריה, אמנם מדובר בטעות בשיקול הדעת של הנאשם, אך הנסיבות כאן אינן חמורות.
ב”כ הנאשם טענה כי מתחם הענישה בתיק זה הינו בין חודשיים לבין הרף הגבוה המגיע ל-12 חודשי מאסר.
ביחס לבריחת הנאשם, טענה ב”כ המאשימה, כי המדינה לא הגישה כתב אישום על הפרת הוראה חוקית, אלא עיון חוזר ולפיכך נסיבות הבריחה אינן חמורות ואינן כוללות ביצוע עבירות נלוות. ב”כ הנאשם טענה כי הבריחה נעשתה על רקע תקופה של לחץ בכתובת האיזוק וחתונת אחת הערבות.
ב”כ הנאשם עמדה על נסיבותיו האישיות של הנאשם, כאשר הנאשם עבר תאונת דרכים קשה כהולך רגל. הוא סבל מחבלת ראש, שברים בגולגולת, דימום ומחי וחבלה בעמוד השדרה והצוואר. ב”כ המאשימה הגישה תיעוד רפואי.
לדבריה, מעצרו בתיק זה קטע את השיקום הרפואי הממושך שעבר.
הנאשם אב ל- 3 ילדים קטינים וכן מטפל ב- 3 ילדים של אחיו.
עוד טענה ב”כ הנאשם, כי המעורבות של הנאשם בפלילים הייתה בנעוריו, זאת לאור העובדה כי גדל בסביבה דלה. עם זאת, לטענתה, מאז שחרורו ממאסר הוא עושה מאמצים לנהל חיי משפחה והוא שילם את המחיר על עברו.
דיון
סעיף 40 ב לחוק העונשין קובע כי העיקרון המנחה בענישה הינו עיקרון ההלימה. על בית
המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם בשים לב לשלושה פרמטרים:
ערך החברתי המוגן שנפגע מהעבירה ומידת הפגיעה בו, מידת אשמתו של הנאשם והנזק שצפוי להיגרם מהעבירה, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
לאחר קביעת מתחם ענישה, יקבע בית המשפט את העונש הראוי אשר יוטל על הנאשם במקרה שבפניו.
בענייננו, הנאשם הורשע, כאמור לעיל, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בהיותו בלתי
מורשה כלל וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.
העבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בהיותו בלתי מורשה מחמת אי כשירות כלל בהן הורשע הנאשם, הן עבירות חמורות אשר משקפות מעל לכל זלזול בוטה של הנאשם בהחלטות שיפוטיות, בהוראות החוק, וכן טומנות בחובן סיכון ממשי לציבור המשתמשים בדרך, נהגים והולכי רגל כאחר.
חומרה יתירה נודעת בתיק זה לעניין מקור הפסילה, כאשר הנהיגה בזמן פסילה הינה, בין היתר, בגין פסילה שהוטלה במסגרת גזר דין בתיק של הריגה.
לעבירת הביטוח יש היבט כלכלי.
הערכים המוגנים שנפגעו בעבירות שביצע הנאשם הם הגנה על שלומם וביטחונם של ציבור
המשתמשים בדרך, כיבוד תשלומי ביטוח, כיבוד הוראות החוק והחלטות של גורמי אכיפת החוק ובתי המשפט.
על החומרה שבעבירות שביצע הנאשם ראו דברי בית המשפט העליון, ביחס לעבירות של נהיגה בפסילה ובלתי מורשה כלל:
רע”פ 1211/12 אברהם ישראלי נ’ מדינת ישראל (15.2.12):
“עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו) וזו עיקר וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלו יקרו חלילה בעת נהיגה כזו…”.
רע”פ 6115/06 מדינת ישראל נ’ מוראד אבו-לבן (8.5.07):
“נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית המשפט; הוא מוכיח כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב”.
בית משפט העליון קבע ביחס לעבירה של נהיגה בידי בלתי מורשה כדלקמן :
“נהיגה ללא רישיון היא “איום נע” על נוסעי הכביש וכמובן על הנוהג… ויאה לה ענישה של ממש, גם לצרכי הרתעה, לא כל שכן למי שכבר כשל.” (רע”פ 3149/11 בראנסי ראסם נגד מ”י, כב’ השופט א. רובינשטיין, ניתן ביום 15.5.2011).
בעפ”ת 25225/03/13, יבין גיטנס נגד מדינת ישראל, כב’ השופטת הבכירה נ. אוהד, מחוזי מרכז, ניתן ביום 16.6.13, מדובר בבלתי מורשה בפעם הראשונה עם תאונת דרכים ללא עבר תעבורתי ועם עבר פלילי, ונאמרו הדברים הבאים :
“אין מקום לסליחה ואין מקום לרחמים למי שמבצע עבירה זו לראשונה בחייו. דווקא הגישה הסלחנית שהייתה עד כה למבצעי העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה על ידי בלתי מורשים הביאה לתופעה הרווחת של נהיגה בידי בלתי מורשה פעם אחר פעם אחר פעם…
לפיכך העונש ההולם לעבירת נהיגה על ידי בלתי מורשה, כבר בפעם הראשונה, הוא מאסר בפועל…”
להלן פסיקה הנוגעת למדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ביחד עם עבירות נלוות :
רע”פ 5244/17 תורגמן נ’ מדינת ישראל (12.9.17) המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה ללא רישיון; בזמן פסילה; ללא ביטוח וללא רישיון רכב. המבקש בעל עבר פלילי. בית משפט קמא גזר על המבקש: 7 חודשי מאסר בפועל, הורה על הפעלת שני מאסרים מותנים בחופף; 12 חודשי מאסר על תנאי; 4 שנים פסילה בפועל; 10 חודשי פסילה על תנאי; הפעלת התחייבות כספית ע”ס 10,000 ₪. ערעור שהוגש ע”י המשיבה התקבל באופן שהמאסר הועמד על 10 חודשים, והמאסרים המותנים הופעלו במצטבר כך שהיה על המבקש לרצות במצטבר 20 חודשי מאסר, הפעלת ההתחייבות שהוטלה על המבקש בוטלה. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם. בקשת רשות ערעור נדחתה.
רע”פ 1076/16 חיים כהן נ’ מדינת ישראל (11.2.16). המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף (פקע 8 שנים) וללא ביטוח. למבקש עבר פלילי ותעבורתי מכביד. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר ל- 20 חודשי מאסר וכן פסילה בת 2-5 שנים וגזר על המבקש 18 חודשי מאסר (שכללו הפעלת תנאי) וענישה נלווית. ערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי נדחה, בקשת רשות ערעור נדחתה.
רע”פ 8013/13 אמיר מסעוד נ’ מדינת ישראל (18.12.13): המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף (פקיעה של 13 שנה) וללא ביטוח. בית משפט קמא קבע מתחם של 7-20 חודשי מאסר, וגזר 12 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. המבקש חזר בו מהערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור נדחתה.
עפ”ת (חיפה) 54081-11-14 דהן נ’ מדינת ישראל (11.3.15). המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ללא רישיון נהיגה תקף (פקיעה של 8 שנים), בשכרות (440 מ”ק) וללא ביטוח וצירף תיק נוסף של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (8 שנים). בית משפט קמא גזר על המערער 4 חודשי מאסר, פסילה בת 3 שנים, וענישה נלווית. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי והורה שרכיב המאסר שהוטל ירוצה בדרך של עבודות שירות.
בעפ”ת (מחוזי באר-שבע) 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים, כב’ השופטת שלו, ניתן ביום 20.1.2020 (להלן – פרשת גניים) נאמרו הדברים הבאים:
“לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זלזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק.
עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת” (רע”פ 665/11 אבו עמאר נ’ מדינת ישראל (24.1.11)). יפים בהקשר זה דברי כב’ השופט לוי ברע”פ 6115/06 מדינת ישראל נ’ אבו-לבן (8.5.07):
“נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב… על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי ‘מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו … דינו – מאסר שלוש שנים'”.
עוד נקבע שם :
“מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מצטברת של 88 חודשים, ובעת שרישיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ- 14 שנה, ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק. נתונים אלו… חייבים היו לבוא בחשבון… בעת קביעת מתחם העונש ההולם למעשי המשיב; ולא היה מקום שבית המשפט יקבע מתחם “אמורפי” .. המתייחס באופן כללי לעבירות בהן הורשע, ללא התייחסות לנסיבותיהן”.
נראה על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ”ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע”פ 1211/12 ישראלי נ’ מדינת ישראל (15.2.12)). הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע”פ 1483/19 ליפשיץ נ’ מדינת ישראל (6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ):
“נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק… בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש”.
בעפ”ת (מחוזי ב”ש) 59810-07-12, דרור אביטל נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 9.10.12 נקבע מפכי כב’ השופטת חיימוביץ:
“מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה.”
מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע בעפ”ת (מחוזי ב”ש) 43966-08-13 , חאלד זידאן נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 21.1.14, מפי כב’ השופטת חיימוביץ:
“הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים.”
מדיניות הענישה הנוהגת לנהיגה בזמן פסילה במקרים דומים של נהיגה בזמן פסילה בגין תאונת דרכים קטלנית, מעלה כי הוטלו עונשי מאסר החל ממאסר בעבודות שירות וכלה במאסרים בפועל מאחורי סורג ובריח.
רע”פ 541/19 כהן נ’ מדינת ישראל (30.1.2019), המבקש הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירת נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. המבקש נהג מונית אשר הפר פסילה של 12 חודשים שהוטלה בגין גרם מוות ברשלנות. בית המשפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם את העבירות שביצע המבקש הוא מאסר בפועל בטווח שבין 6 ל-20 חודשים, לצד ענישה נלווית, וגזר על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 12 חודשים והפעיל עונש מאסר מותנה של 10 חודשים באופן חופף. לנאשם נרשמו 37 הרשעות קודמות. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה כמו גם קשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
ברע”פ 5111/16 קלדרון נ’ מדינת ישראל (4.7.2016), בית המשפט העליון אישר עונש מאסר בפועל של 9 חודשים תוך הפעלת עונש מאסר מותנה באופן חופף ועשרה חודשי פסילה בפועל. באותו מקרה דובר בנאשם אשר נהג בזמן פסילה, ללא רישיון וללא ביטוח, לא ציית לאות שוטר ונהג בקלות ראש. הנאשם הפר פסילה שהוטלה בתיק של גרם מוות ברשלנות ונהיגה בשכרות.
עפ”ת (מחוזי -חי’) 57268-05-15 מדינת ישראל נ’ פארס אבו חמדה (21.9.2015), המשיב הורשע
על פי הודאתו בנהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא תעודת ביטוח . המשיב נפסל מלהחזיק רישיון
נהיגה בעקבות הרשעתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות, ביצע את העבירה בחלוף כשבעה
חודשים ובעודו מרצה את עונש עבודות השירות. לחובתו 38 הרשעות קודמות בתחום התעבורה
וכן עבר פלילי. המשיב מוכר כנכה צה”ל. בית המשפט לתעבורה גזר על המשיב, בין היתר, פסילה
ל-24 חודשים שתצטבר לכל פסילה אחרת, והאריך את המאסר המותנה בשנתיים נוספות ויתר
רכיבי ענישה.
ערעור על קולת העונש לבית המשפט המחוזי התקבל, וקבע כי התחשבות בנסיבותיו של המשיב כמו גם בהודייתו שהביא לחסכון בזמן שיפוטי יקר יבואו לידי ביטוי בחפיפת העונש המותנה . בסיכומו של דבר נגזרו על המשיב 4 חודשי מאסר בפועל, הופעל המאסר המותנה של 8 חודשים באופן חופף כך שבסך הוטל על המשיב 8 חודשי מאסר בפועל.
עפ”ת (מחוזי -ב”ש) 24428-02-11 קונסטנטינוב נ’ מדינת ישראל (3.5.2011), הנאשם נהג בשנת 2009 בכלי רכב הגם שרישיונו נפסל ל-10 שנים בשל הרשעתו ב-2003 בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. בית המשפט קמא הטיל על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס, פסילה ל-15 שנים. ערעור על חומרת העונש התקבל ונקבע כי עונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות.
בעפ”ת (מח’ מרכז) 47128-12-12 סמבור נ’ מדינת ישראל (28.4.13), התקבל ערעורו של נאשם, אשר הורשע בביצוע עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף ועוד. בית משפט השלום גזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, וכן פסילה בפועל למשך 7 שנים. בית המשפט המחוזי הפחית את עונש המאסר ל-10 חודשים ואת תקופת הפסילה ל-3 שנים.
להלן הפסיקה נוגעת למדיניות הענישה בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה כלל :
בעפ”ת 17539-07-12 (מחוזי מרכז), אבו דחל נגד מ”י, כב’ השופטת הבכירה נגה אוהד, ניתן ביום 24.6.13, הורשע נאשם בעבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה לסוג רכב ונהיגה בפסילה, אי ציות לשוטר וללא ביטוח, הושתו עליו 9 חודשי מאסר בפועל ופסילה למשך 10 שנים ושם נאמרו הדברים הבאים :
“די בנהיגה ראשונה על רכב של בלתי מורשה כדי להצדיק עונש כואב ומכביד. עונש מסוג זה יהווה הרתעה שלא תבוצע נהיגה נוספת על ידי אותו נהג בלתי מורשה וכן לבלתי מורשים אחרים בכח.
ככל שבלתי מורשה מבצע המשך נהיגה לאחר שנתפס, לאחר שנענש ועל אחת כמה וכמה לאחר שיודע כי הינו פסול מנהיגה ואף הפקיד רישיונו בבית משפט, העונש לו מחויב בית המשפט הוא עונש כבד.
נראה לי כי ריבוי עבירות נהיגה בידי בלתי מורשים, ריבוי עבירות נהיגה בעת פסילה על ידי בלתי מורשים, מחייב העלאת רף הענישה למאסר בפועל (ולא בעבודות שירות) כבר מביצוע עבירת נהיגה ראשונה על ידי בלתי מורשה.”
עוד נקבע:
“נהיגה בלי רישיון משמעה הסטטוטורי נהיגה ללא כישורי נהיגה, וממילא סיכון הזולת. ומעבר לכך נאמר לא אחת, כי משמעות נהיגה כזאת, בהיעדר ביטוח, היא גם הטלת פיצוי הנפגעים על הציבור”. (רע”פ 2666/12, עטאללה נגד מ”י, ניתן ביום 23.4.12).
בעפ”ת (מחוזי חיפה) 59233-05-15, יוסף גואר נגד מ”י, כב’ השופטת רונית בש, ניתן ביום 10.6.16, הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה וללא ביטוח, בית משפט גזר עליו חודשיים מאסר בפועל, הפעלת 7 חודשי מאסר מותנה במצטבר, 5 חודשי מאסר מותנה לשנתיים מיום שחרורו, ושנתיים פסילה, דובר בנאשם שבעברו שתי הרשעות קודמות של נהיגה ללא רישיון נהיגה והערעור נדחה וכך נקבע שם :
“כך גם במקרה דנן, מן הראוי ליתן קדימות לאינטרס הציבור על פני נסיבותיו האישיות של המערער ושיקולי שיקומו, זאת בהינתן חומרת העבירות בהן הורשע ועברו התעבורתי, כל שכן נוכח העובדה שהמערער לא החל להשתלב בהליך טיפולי. לפיכך ונוכח התנהלות העבר של המערער, הרי שלא ניתן לקבוע כי המערער השתקם או כי קיים סיכוי של ממש כי ישתקם, כאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין. אשר על כן, בנסיבות העניין, אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל סיכוי לשיקומו של המערער.
…
נוכח האמור לעיל … העונש שהוטל הו על המערער אינו חורג כלל מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות.”
הרע”פ 2208/16, יוסף גוהר נגד מ”י, על החלטת המחוזי נדחה.
בעפ”ת (מחוזי מרכז) 18158-03-13, דוד חן נגד מ”י, כב’ השופט הבכירה נוגה אוהד, ניתן ביום 16.3.13 – נדון ערעור בגין הרשעה של נאשם בהיותו בלתי מורשה ללא ביטוח, רשלנות ואי ציות לאות צהוב, בעברו הרשעה דומה ועבירות נוספות הושתו עליו 15 חודשי מאסר בפועל ופסילה לתקופה של 5 שנים, שם נאמרו הדברים הבאים :
“לא היה די לו בנהיגה הראשונה בהיותו בלתי מורשה, אלא הוא חוזר פעם אחר פעם ועולה על רכב בהיותו בלתי מורשה, ומבצע עבירות נוספות הוא מהווה פצצה מתקתקת בכל עת שהוא נמצא על הכביש. הסיכון מפניו ממשי ואין צורך להמתין לתוצאות נוראיות של תאונת דרכים בעקבות נהיגתו על מנת להענישו בכל חומרת הדין. די בעובדה כי המערער שבפניי בז לחוק, לבתי המשפט, לביטחון הציבור ולחייו שלו עצמו, שכן גם הוא עשוי להיפגע בנהיגתו בהיותו בלתי מורשה.”
בעפ”ת (מחוזי ב”ש) 22585-11-12, מדינת ישראל נ’ אשורוב, כב’ השופטת טלי חיימוביץ, ניתן ביום 3.12.12, נדון ערעורו על נאשם ללא הרשעות קודמות בתעבורה, שהורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון מעולם ונהיגה ללא ביטוח תקף. על הנאשם הושתו 15 ימי מאסר בפועל, שמונה חודשי פסילה, קנס ופסילה על תנאי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביטל את רכיב המאסר בפועל. כב’ השופטת חיימוביץ קבעה כי מתחם הענישה בעבירה של נהיגה ללא רישיון אינו מתחיל במאסר בפועל אלא במאסר מותנה ותלוי בנסיבות המקרה:
“לטעמי, גם על פי הפסיקה המקובלת בה עיינתי, מתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אינו מתחיל במאסר בפועל, אלא הוא נע בין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל למשך מספר חודשים ואף שנה, בהתאם לנסיבות העבירה.
…
נסיבות אלה, דהיינו, העדר עבר תעבורתי, הודיה מהירה, ביחד עם נהיגה על רכב קל, מעמידות את העבירה ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם”.
ברע”פ 11892/05 יוסף כולי נ’ מדינת ישראל, תק-על 2006(1) 3388, דובר בנאשם שהינו בלתי מורשה בפעם השנייה, כאשר אין לחובתו מאסר מותנה. בית משפט לתעבורה השית עליו מאסר בפועל של 3 חודשים מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה, 8 חודשים לשנתיים, פסילה בפועל לשנתיים וקנס.
הערעור למחוזי נדחה. בהתייחס בית משפט המחוזי לכך שהמבקש נתפס פעמיים ברציפות באותה עבירה. הרשות לערעור לעליון נדחתה אף היא. לנאשם שם עבר פלילי עשיר, הכולל עבירות הקשורות לנהיגה.
מתחם הענישה ביחס לרכיב המאסר בעבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה, בנסיבות של נהג בלתי מורשה לנהיגה כלל, נע ממאסר מותנה ועד מאסר בן שנים (עפ”ת (ב”ש) 22585-11-12 אליעזר אושורוב נגד מדינת ישראל) וביחס לרכיב הפסילה בת 6 חודשים ועד מספר שנות פסילה והכל בהתאם לנסיבות המקרה.
באשר למידת אשמו של הנאשם, הרי שעסקינן בנאשם שנוהג בהיותו בלתי מורשה כלל ובזמן פסילה ביודעין, וזאת לא בפעם הראשונה ביחס לשתי העבירות הנדונות.
מדובר בנאשם הנוהג בהיותו בלתי מורשה בפעם הרביעית ובזמן פסילה בפעם השלישית.
זאת ועוד כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה של 5 חודשים, בין היתר, מגזר דין בעבירות של בלתי מורשה כלל ונהיגה בזמן פסילה, זאת ביחד עם עבירות פליליות נוספות הנוגעות לנהיגה.
יצוין, כי כאשר מדובר בעבירות חוזרות ונשנות המבוצעות ביחד ובשילוב עם עבירות נוספות, כאשר קיים עונש מאסר תלוי ועומד, כאשר הרקע בעומד בבסיס עבירת הפסילה הינו תאונה קטלנית בעבירת הריגה – דבר המהווה נסיבה לחומרה, הרי שיש מקום להחמיר על מנת להגן על שלום הציבור.
28נסיבות ביצוע העבירות
על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 24.03.2022 בשעה 10:00 או בסמוך לכך נהג הנאשם ברכב פרטי בתחנת דלק במחלף לקייה, שעה שהוא בלתי מורשה ואשר מעולם לא הוציא רישיון נהיגה כלל וכשהוא פסול לנהיגה ביודעין.
הנאשם נוהג בזמן פסילה בגין שתי פסילות :
בתאריך 25.07.2011 הנאשם נפסל בנוכחותו במסגרת ת”פ 28629-11-11 בבית משפט מחוזי באר שבע, בין היתר, לעונש של פסילה לתקופה של 8 שנים מיום שחרורו ממאסר (26.11.2014).
בתאריך 24.02.2016 הנאשם נפסל בנוכחותו במסגרת ת”פ 95257-11-15, בין היתר, לעונש של פסילה לתקופה של 12 חודשים, זאת במצטבר לכל פסילה אחרת, מיום שחרורו ממאסר (27.06.2019).
מתחם עונש ההולם
לאור חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם ושילובן, לנוכח קיומן של שתי פסילות בפועל נשוא הפסילה דנן אחת מהן בגין קטלנית, לנוכח הערכים החברתיים שנפגעו, לאור מדיניות הענישה הנהוגה, לאור הישנות העבירות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן ביחס לרכיב המאסר נע בין מאסר בפועל של 6 חודשים לבין 24 חודשי מאסר בפועל. ביחס לרכיב הפסילה נע בין שנתיים פסילה ועד חמש שנים.
נסיבות אחרות שאינן נעוצות בעבירה
בית המשפט זוקף לזכות הנאשם את הודאתו בכתב האישום ללא הסדר טיעון והעובדה שחסך זמן שיפוטי יקר.
כעולה מעברו התעבורתי של הנאשם הנאשם בלתי מורשה ואולם צבר לחובתו 2 הרשעות קודמות, בגין עבירות זהות של בלתי מורשה (שתי עבירות) ונהיגה בזמן פסילה, אותן ביצע ביחד עם עבירות פליליות.
יצוין כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה אינה מדווחת ברישום התעבורתי ואולם גזר הדין נשוא המאסר המותנה הוגש (ת”פ 95257-11-15) ומתוכנו עולה כי הנאשם הורשע גם בעבירה של נהיגה בפסילה, בנוסף ליתר העבירות.
כעולה מעברו הפלילי של הנאשם, לנאשם 8 הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות זהות של נהיגה בהיותו בלתי מורשה ובזמן פסילה. כמו כן, מיוחסות לנאשם עבירות של החזקת אגרופן, נהיגה פוחזת, גניבה מרכב (מספר עבירות), גניבה, התפרצות למקום מקורים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (מספר עבירות), הריגה, הפרת הוראה חוקית (מספר עבירות), הדחה באיומים, שיבוש מהלכי משפט, איומים קשירת קשר לביצוע פשע והתחזות לאחר במטרה להונות. מדובר בעבר פלילי מכביד.
הנאשם נשא עונשי מאסר בעברו.
כעולה מעברו הפלילי והתעבורתי, הנאשם הורשע במסגרת תיק 59257-11-15, בבית משפט השלום בראשון לציון, גזר דין מיום 24.2.2016, בין היתר, בעבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה פוחזת, גניבת רכב, גניבה, התפרצות למקום מגורים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אי ציות לרמזור אדום, נהיגה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. בגזר הדין נידון הנאשם לעונשים הבאים :
30 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלת שני מאסרים מותנים, אשר אחד מהם הוא מאסר מותנה שהוטל עליו במסגרת תיק ההריגה, פסילה לתקופה של 12 חודשים מיום שחרורו במצטבר לכל פסילה אחרת, 7 חודשי מאסר לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע, 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות רכוש מסוג עוון ועבירות תעבורה בהן הורשע, פסילה מותנית 12 חודשים למשך 3 שנים.
לפיכך, כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה לתקופה של 5 חודשים.
נסיבות אישיות
הנאשם אב לשלושה ילדים קטינים וכן מטפל גם בשלושה ילדים קטינים של אשתו, אשר היתה נשואה לאחיו שנפטר.
כמו כן, הנאשם אשר עבר תאונת דרכים קשה כהולך רגל במהלכה נחבל חבלות ראש קשות , שברים בגולגולת, דימום מוחי, חבלות קשות בעמוד שדרה. הוא אושפז ונזקק להליך שיקומי. הוגשו מסמכים רפואיים.
ב”כ הנאשם הגישה מסמכים רפואיים הנוגעים לנאשם מהם עולה כי עבר תאונה קשה, חבלת ראש קשה, הובהל שהוא מורדם ומונשם, לבית חולים, עבר ניתוח לניזוק הדימום המוחי וכן לקיבוע חוליות בצוואר ולאחר כחודש אשפוז הועבר למרכז הרפואי לשיקום בבית לווינשטיין.
אין חולק, כי הנאשם בהתנהגותו הביע זלזול בוטה בהחלטות ביהמ”ש, ולא בפעם הראשונה, סיכן סכנה של ממש את ציבור המשתמשים בדרך ועיון בפסיקה מעלה כי בנסיבות המקרה דנן, יש להרתיע נהגים מסוג זה על ידי החמרה בעונשם.
חומרת המעשים במקרה זה נעוצה במספר גורמים עיקריים:
האחד – באירוע ספציפי זה כשל הנאשם ונהג רכב ביודעו כי הוא בלתי מורשה לנהיגה כלל ופסול לנהיגה, שהינן עבירות מן העבירות החמורות שבפקודת התעבורה.
השני – העבירות בוצעו ולא בפעם הראשונה ביחס לכל אחת מהעבירות, הנאשם נשא מאסר של ממש בגינן בעבר ושעה שתלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה משמעותי לתקופה של 5 חודשים.
השלישי – חומרה יתירה נודעת בתיק זה ביחס למקור הפסילה, שהינה בגין אירוע של גרימת תאונת דרכים קטלנית בה קופחו חיי אדם וכן בגין פסילה נוספות.
אף על פי כן, קבע המחוקק חריג אשר בהתקיימו, יכול ביהמ”ש לחרוג ממתחם העונש ההולם, וזאת כאשר נאשם עבר הליך שיקומי.
הנאשם שבפני לא עבר כל הליך שיקומי ממשי.
הנאשם שבפניי הביע בגזר הדין נשוא המאסר המותנה בר ההפעלה כי הוא מבקש סליחה ומביע רצונו להשתקם ואולם ביצוע העבירות הנדונות ולא בפעם הראשונה, מעיד יותר מכל כי דברי הנאשם היו מהפה אך החוץ.
הנאשם נשא מאסרים בפועל בעברו, בין היתר, בגין עבירות זהות אותן ביצוע ביחד עם עבירות פליליות נוספות.
הנאשם לא הפנים את חומרת העבירות ולא הפיק לקחים מהעונשים שהוטלו עליו בעבר.
גם עונש המאסר על תנאי התלוי מעל ראשו כחרב- לא הרתיעו אותו מלחזור ולאחוז בהגה בהיותו בלתי מורשה ובזמן פסילה, זאת לאחר שחרורו ממאסר.
במקרה זה הנאשם נהג בזמן פסילה בגין שתי פסילות תלויות ועומדות, כאשר האחת מהן מקורה בתיק קטלני בה קופחו חיי אדם. הנאשם נדון, בין היתר, לעונש של 8 שנות פסילה מיום שחרורו. בסמוך לאחר שחרורו ממאסר בגין ההריגה ובתחילתה של תקופת הפסילה שהוטלה בגין ההריגה, שב ונהג בהיותו בלתי מורשה, בזמן פסילה ביחד עם עבירות פליליות חמורות נוספות הקשורות בנהיגה. גם בגין אירועים אלה, נדון למאסר בפועל ולפסילה נוספת בת שנה, תוך הפעלת מאסרים מותנים.
זאת ועוד, הנאשם הודה בעבירות הנדונות רק לאחר שנעצר בפעם השניה בגין אירוע זה, עת ברח ממשמורת חוקית, קרע את האזיק ונמלט.
התנהלות זו של הנאשם עולה בקנה אחד עם עברו הפלילי ממנו עולה כי הנאשם הורשע במספר עבירות של הפרת הוראה חוקית וכן יש בעברו מספר הרשעות גם בגין עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, דבר המעיד כי אין לנאשם מורא מפני החוק.
ב”כ הנאשם טענה כי העבירות הקודמות המיוחסות למשיב הינן ישנן. אכן מדובר בעבירות שבוצעו בטווח של עשר שנים קודם לעבירות הנדונות, ואולם אין ליתן משקל רב לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות הקודמות בהן הורשע, שכן מרבית השנים בעשור האחרון שהה הנאשם מאחורי סורג ובריח ולאחר שחרורו ממאסר שב וביצע עבירות דומות.
ב”כ הנאשם ביקשה ליתן משקל למצבו הרפואי של הנאשם ולכך שההליך השיקומי הרפואי אותו עובר הנאשם נקטע בגין המעצר בעבירות הנדונות.
בעניין זה אין ליתן כל משקל משמעותי, שכן מעיון בתעודות הרפואיות שהוגשו לבית המשפט מטעם ההגנה (נ/1), עולה מפורשות כי הנאשם נמנע מתקשורת עם הצוות הרפואי במרכז השיקומי, הנאשם אינו משתף פעולה בטיפולים הרפואיים במחלקה ואף הגדיל לעשות ועזב על דעת עצמו את המרכז הרפואי השיקומי.
לפיכך, אין כל מקום להתחשב במצבו הרפואי של הנאשם שעה שהוא עצמו אינו נרתם לשיקום עצמי ואין כל הליך שיקומי רפואי בפועל בעניינו. במידה והנאשם יזדקק לטיפול רפואי יוכל לקבל זאת במסגרת כותלי הכלא.
ב”כ הנאשם טענה כי נסיבות ביצוע העבירות הנדונות אינן חמורות, שכן הנאשם נהג בתחנת דלק, לא בכביש הארץ וללא ילדים ברכב.
אינני רואה עין בעין עם ההגנה. נסיבות ביצוע העבירות הן חמורות מאוד, שכן ההגעה אל תחנת הדלק והנסיעה בתוך מתחם תחנת בדלק מהווה סיכון של ממש לציבור הנהגים והולכי הרגל השוהים בדרך אל תחנת הדלק ובתוכה. אין בעובדה כי לא היו ילדים ברכבו של הנאשם כטענת ההגנה כדי לשנות מחומרת נסיבות ביצוע העבירות.
מהאמור עולה, כי אין בנסיבות האישיות להן טוענת ב”כ הנאשם, כדי להביא לטעמי להקלה
במיקום הנאשם ברף התחתון של המתחם.
הנאשם הוא זה שהביא את עצמו למצב בו הוא נמצא כיום ולאפשרות כי יוטל עליו עונש של מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח בנסיבותיו.
אשר לאופן הפעלת מאסר מותנה, הרי שלאור סעיף 58 לחוק העונשין, הפעלת עונש מאסר הינה במצטבר ורק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת יורה בית המשפט על חפיפת עונשי מאסר.
בענייננו ביחס למאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם, הרי שלאור התנהלותו הבעייתית של הנאשם בהליך דנן, הבריחה מאיזוק, לאור הישנות העבירות, לאור העובדה כי בעברו הופעלו כנגדו מאסרים תלויים ועומדים ולא היה בכך כדי להרתיעו והוא שב וביצע עבירות זהות זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר, הרי שיש להפעיל את המאסר המותנה במצטבר לכל עונש מאסר שיוטל על הנאשם 0ראה, עפ”ת (מחוזי באר שבע) 21538-8-19, מ”י נגד ג’ניים, ניתן ביום 20.1.20).
לאור מכלול השיקולים שהובאו לעיל, מצאתי לנכון למקם את הנאשם במרכז מתחם הענישה ביחס לרכיב המאסר שיוטל עליו ולהפעלת המאסר המותנה במצטבר לעונש המאסר שיוטל.
כמו כן, גם ביחס לרכיב הפסילה הרי שמצאתי לנכון למקום אותו סמוך לרף העליון של המתחם.
סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים :
משיתה על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים מאחורי סורג ובריח.
מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי של 5 חודשים, מתיק ת”פ 59257-11-15, בית משפט השלום בראשון לציון, גזר דין מיום 24.02.2016, במצטבר לעונש המאסר שהוטל בתיק זה.
סה”כ מוטל על הנאשם בתיק זה עונש מאסר בפועל לתקופה של 21 חודשים מאחורי סורג ובריח.
זאת בניכוי ימי מעצרו מיום 27.3.2022 ועד יום 9.6.2022, ומיום 1.9.2022 ועד היום (כולל).
הנני פוסלת את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 שנים בפועל.
הפסילה תהא במצטבר לכל עונש פסילה אחר.
הפסילה תימנה מיום שחרורו מהכלא כפוף לאישור שב”ס אודות סיום המאסר.
הנני משיתה על הנאשם מאסר מותנה של 8 חודשים וזאת למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או בלתי מורשה, אשר יחל מיום שחרורו ממאסר.
הנני פוסלת את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אשר תחל מיום שחרורו ממאסר.
בנסיבות אלה בהן נידון הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח לא מצאתי לנכון להשית עליו רכיב של קנס.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי מהיום.
<#5#>
ניתנה והודעה היום י”א כסלו תשפ”ג, 05/12/2022 במעמד הנוכחים.
אושרת חנה בר, שופטת
