בית משפט לענייני משפחה באילת
תלה”מ 24972-03-24 ב.ש. נ’ י.
מספר בקשה:3
בפני
כב’ השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
מבקשת
ע.ב.ש.
מיוצגת ע”י עו”ד אבי מיכאלי
נגד
משיב
ח.י.
החלטה
בבקשה לקבלת פסק דין בהעדר הגנה
1. לפני תביעה שהוגדרה “כתב תביעה-לאכיפת פסק דין”.
2. בתביעתה עתרה התובעת בסעיף העתירות לסעדים הבאים:
“[…] על אכיפת זמני השהות של הקטינים עם הנתבע באופן שיקבע שהם בגדר חובה ולא רשות. […]
להטיל על הנתבע סנקציה כספית בגין הפרה של זמני השהות לרבות התייחסות לשעות זמני השהות וזאת על מנת למנוע את המשך הפרתן תוך פגיעה בקטינים כאמור לעיל.
ליתן בנוסף כל סעד אחר על פי שיקול דעתו אשר ימנע את הפגיעה האנושה בנפש הקטינים הרכים”.
3. תביעתה של התובעת לאכיפת פסק הדין התבססה על הסכמות בינה לבין הנתבע להסדרי שהות אשר הושגו במסגרת דיון בתביעת מזונות אותה הגישה כנגד הנתבע. ביום 31/5/2023 התקיים דיון בתביעת המזונות וב”כ הצדדים הודיעו לפרוטוקול שהגיעו להסכמות הבאות:
“הגענו להסכמה שמזונות שני הקטינים יעמדו על סך 3,700 ₪ לחודש החל מיוני 2023, שזה כולל מדור וכל המחציות. האם תמשיך לקבל את הקצבאות עבור הקטינים לרבות קצבת נכות עבור הילד ע..
מאחר והאב עוזב את אילת זמני השהות יהיו סוף שבוע אחת ל – 4 שבתות, האב יבוא לאילת וישהה איתם ביחידת דיור שישכור. אחת ליום הוא יוכל לעשות שיחת וידאו עם הילדים בשעה 19:00. כרגע זה יהיה דרך הטלפון של האם כי לילד הגדול עדיין אין טלפון.
אנו מסכימים כי האחריות ההורית תהא לאם”
הסכמות אלו קיבלו תוקף של פסק דין והתיק נסגר.
4. התביעה שלפני הוגשה כעבור כ- 10 חודשים מיום מתן פסק הדין ביום 11/3/24.
5. יום לאחר הגשת כתב התביעה ביום 12/3/2024 הגישה התובעת בקשה לסעד זמני שכותרתה “בקשה לסעד זמני -אכיפת פסק דין”.
6. באותו יום הוגשה בקשה נוספת בה עתרה המבקשת לאשר לה לבצע מסירה של כתב התביעה באמצעות תחליף המצאה. המבקשת טענה שהצורך בתחליף המצאה הוא בשל סירובו העיקש של המשיב והיעדר שיתוף פעולה מצדו למסירת כתובתו העדכנית. בא כוח המבקשת ציין שהמשיב לא שינה את כתובתו במרשם האוכלוסין וכתובתו עדיין רשומה בכתובתה של המבקשת בעיר אילת חרף עזיבתו את העיר. מבלי להקדים המאוחר לתיק לא צורף אישור ממשרד הפנים על כתובתו של המשיב (גם אם זו באילת). משכך טען בא כוחה של התובעת “…אשר על כן ולאור האמור לעיל נראה כי אין מנוס מהגשת בקשה זו לבית המשפט אשר מתבקש לעשות שימוש בסמכותו ולהורות על תחליף המצאה למשיב על פי שיקול דעתו אשר יאפשר לח”מ לבצע מסירה כדין של כתב התביעה והבקשה לסעד זמני לידי המשיב”.
ביום 13/3/2024 ניתנה החלטה על גבי הבקשה “לסעד זמני -אכיפת פסק דין”: “לתגובת המשיב תוך 15 יום מהמצאה כדין על ידי ב”כ המבקשת אישור מסירה יוגש לתיק תוך 5 ימים ת”פ לסריקת אישור המסירה ליום 20/3/24”
7. על בקשתה של האם להמצאה באמצעות תחליף המצאה ניתנה החלטה ביום 13/3/2024 “משעה שהתובעת יודעת את מספר הטלפון של האב יישלח החומר באמצעות ווטסאפ הבקשה לעת הזו נדחית”. בו ביום עדכן בא כוח התובעת על ביצוע מסירה של כתב התביעה באמצעות הווטסאפ.
ביום 6/5/2024 הגישה התובעת “בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה”. בהחלטה על הבקשה שניתנה ביום 11/5/24 נקבע ” טרם מתן החלטה בבקשה זו תודיע המבקשת מה הבסיס החוקי לבקשתה בתביעה כבר כיצד תומך פסק הדין של כבוד השופטת בן דור תומך בכך תזכורת פנימית 1/6/24″. (הטעות בכפל המילה תומך במקור).
8. תגובת המשיבה הוגשה ביום 12/5/24.
התובעת הפנתה למספר פסקי דין המקימים לדעתה את מתן פסק הדין בהעדר הגנה:
התובעת הפנתה לפסק דינו של כבוד השופט שוחט ב-רמ”ש 18810-05-21 וציטטה ממנו. מבלי להקדים המאוחר אין בפסק דינו של כבוד השופט שוחט מענה לתהייה בהחלטה מיום 11/5/24 בטרם מתן ההחלטה שכן אין במובא ממנו אלא מושכלות יסוד לרבות הסיפא עליה תלתה התובעת יהבה “שתי הוראות חוק אלו מקנים לביהמ”ש שורה של כלים להתמודדות עם סרבנות קשר”. הדיון שם נסב בהקשרנו בשאלת סמכותו של בית המשפט לשלול מזונות מהקטינה מושא הדיון בשל ניכור הורי. נקבע שם ששלילת מזונות אינה אחד מהכלים להתמודדות עם סרבנות קשר. בפסק דינו הבהיר כבוד השופט שוחט גם את משמעות פסיקתו של כבוד השופט גביזון ב- תמ”ש 3089-05-13 (גם אליו הפנה בא כוח התובעת ס’ 3 להבהרתו) שם “[…] המדובר […] בעתירה של סבים להיות בקשר עם נכדם, עתירה לה נעתר ביהמ”ש, תוך שהוא מחייב את הסבים את האם ואת הקטין, מכוח סמכותו לפי סעיף 68 (א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לקחת חלק בהליך הטיפולי”.
פסק דין נוסף אליו הפנתה התובעת הוא של כבוד השופטת אורית בן דור ליבל ב- תלה”מ 15749-02-21 .
9. זה המקום לאתנחתא טרם התייחסות לפסק הדין של כבוד השופטת בן דור ליבל. ראוי להדגיש שעובדות מקרה שהובילו למתן פסק הדין הן בליבו של פסק הדין וברי שאין מקרה אחד דומה למשנהו. לא בכדי טורחים בתי המשפט בתיאור העובדתי בפסקי הדין. הוצאת אמירה שיפוטית, (גם אם אינה הלכה) מתוך כוונה להעיד על הנורמה תוך ניתוק מהעובדות אין לה דבר וחצי דבר עם תרומה להליך.
10. פסק דינה של כבוד השופטת בן דור ליבל ניתן לאחר קבלת תסקיר עו”ס לסדרי דין וקיום דיון הוכחות. ויתמה השואל: הרי הנתבע לא הגיש הגנה וכיצד ניתן יהיה להמשיך בהליכים?
באנלוגיה לדברים שהובאו בקשר לארגז הכלים של בתי המשפט הרי שבארגז הכלים של עורכי הדין כלים לאיתורו של בעל דין. דומה שקשה להעלות על הדעת אי מציאתו של בעל דין בארץ ומכוח כך האפשרויות המשפטיות העומדות לרשותו של עורך הדין.
11. בקציר האומר יודגש שהעובדות בפסק דינה של כבוד השופטת בן דור ליבל שונות בתכלית. שם טען האב שהסדרי השהות שהוסכמו בינו לבין האם היו הסדרי “רשות”. האב טען זאת בהסתמך על המילה “רשאי” שצורפה להסדרי השהות. משכך, ומשעה שהאב עשב שימוש בפרשנותו זו לקיום הסדרי השהות ביקשה האם להפכם להסדרי שהות מחייבים, ולהטיל על האב סנקציה ככל שיופרו על ידו.
המקרה שלפני שונה. בפסק הדין שתיקף את הסכמות הצדדים ובהסכמות עצמן אין הסדרי ‘רשות’ של הסדרי השהייה של האב עם הילדים או כוונה משתמעת מההסכמה שמדובר בהסדרי שהות שלאב הזכות לקיימם אם לאו. נהפוך הוא. הלשון הקובעת את הסדרי השהות ציווית: ” זמני השהות יהיו […]”. אם כך מה טעם במתן פסק דין נוסף אם נכונה טענת האם שהאב אינו מקיים את פסק הדין הראשון המחייב אותו בהסדרי שהות עם הילדים? כיצד יסייע פסק דין נוסף? אמור מעתה שאין כל מקום לחיוב נוסף, פסק דין נוסף, ביחס להסדרי השהות המוסכמים.
12. באים אנו למהות הבקשה והיא הסנקציה הכספית אשר תחייב את האב בהסדרי שהות ובכך תמנע “פגיעה אנושה” בקטינים. ביני לביני איני יודע מכוח מה נטענת טענה זו ועל בסיס מה שעה שאין לפני כל אסמכתא של איש מקצוע המתקף זאת. ברי שהקשר של הילדים עם האב הוא קריטי ומשמעותי להתפתחותם. אין צורך להכביר מילים על כך. אלא מאי? שהתובעת סוברת שהסנקציה הכספית תמנע את אותה פגיעה אנושה, ולא היא.
משאמרנו זאת תמצתנו את הכשל שבבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה שדווקא בה יש משום פגיעה אפשרית בקטינים. צא וחשוב. לו התקבלה הבקשה ונפסק סך כלשהו על כל אי עמידה בהסדרי השהות (על פי שקול דעת בית המשפט וללא קשר לצורך כלשהו של הילדים) האם בכך היה הדבר מיטיב את מצבם הנפשי של הילדים? דומני שלא. ההפך הוא הנכון. קביעה כזו הייתה “משחררת” את האב מחיי הילדים והוא, אם יש ממש בטענות התובעת, היה עשוי להחליף את המהות בתשלום זה.
13. חלקי אינו עם אלה המאמינים בסנקציות כספיות בהליכי הורות מקל וחומר שהקביעה היא אפריורי. לטעמי הדרך הנכונה היא מתן מענה לצרכי הילדים על פי הנצמח מהתעלמות האב מהסדרי השהות, מהצורך לשהות עם ילדיו. מתן פסק דין כמבוקש מובילה לטעמי לתוצאה הפוכה מהמבוקש- לפחות על פי המוצג בתביעה.
14. בהקשר זה ראוי לציין שההמתנה בת כ- 10 חודשים לאכיפת הסדרי שהות עם האב מחייבת בהכרח התבוננות של איש מקצוע, עו”ס לסדרי דין שכן מניין לתובעת מה העכבות בקשר המתחדש בין האב לילדים ובעיקר להפך, הכיצד נכון לעשות כן? כיצד נכון לחדש הקשר?
15. מבלי לגרוע באמור ותפיסתי שלי את מקומן של סנקציות כלכליות בהורות ראוי היה לקרוא את דבריה של כבוד השופטת בן דור ליבל בהקשר זה ובזו הלשון:
“השתכנעתי אפוא שהתסקיר מהווה תשקיף נאמן למסכת העובדות והמציאות שנדונה בבית המשפט. מסכת עובדתית זו מנחה את המסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה, כפי שבאו לידי ביטוי בהמלצות לקביעת זמני שהות שהם בגדר חובה וכן לקביעת זמני שהות הכוללים לינה, כפי שנקבע בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין.
התובעת עתרה לחיוב הנתבע בסנקציה בגין הפרת הסדרי השהות של הקטינים עמו. סנקציה היא בעלת היבט עונשי ומהווה כרגיל אמצעי אכיפה הננקט בדיעבד, לאחר אזהרה מתאימה ותוך שיקול דעת, וככלל אין זה מתאים לקבוע סנקציה מראש ובוודאי שלא מתוך כוונה לעודד קשר הורה ילד. קביעה מראש של סנקציה לא בגין הפרעה לקשר של אחד ההורים אלא כתמריץ שלילי להורה שלא יקיים קשר עלולה לגרום בדיוק את ההיפך. היא עלולה להעצים את הסכסוך בין ההרים והיא איננה עידוד לקשר החם והרצוי בין הורה לילדו. עיון בפסיקת בתי המשפט מגלה כי עיתים, גם כאשר הייתה הסכמה בין הצדדים על קיום הסדרי שהות עם הקטינים, סבר בית המשפט כי הוספת סנקציה המחייבת הורה לקיים את הסדרי השהות המוסכמים יכולה להרע ולהזיק לתא המשפחתי, כך בתמש (חדרה) 3426/02 – ס. י. נ’ ס.א. ת.ז. (פורסם בנבו, 29.8.07)] נקבע ע”י כב’ השופטת גליק כי יש לבטל סעיף שנוסף להסכמות הצדדים לפיו יוטלו סנקציות כספיות על ההורה אשר יפר את הסדרי השהות שנקבעו לו : “… בדיעבד הסתבר שדווקא סעיף זה, עקב נסיבותיהם המיוחדות של הצדדים, עמד להם לרועץ והחריף את הקרע ביניהם, וכתוצאה ממנו גם את הקרע עם הקטינים. לפיכך ולאחר שראיתי את התסקירים ונוכחתי בדינמיקה המשפחתית הכוללת, מצאתי כי דווקא ביטולו של סעיף זה יהיה לטובת הקטינים, לעומת השארת הסעיף על כנו”. ” (תלה”מ (י-ם) 15749-02-21 ע’ נ. נ’ (29/3/2024) ס’ 25-24 לפסק הדין).
16. לאור כל האמור לעיל הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נדחית.
17. ראוי היה להשית על התובעת (המבקשת) הוצאות לטובת אוצר המדינה. ברם, לעת הזו לא מצאתי לעשות כן ורק מן הטעם שהיא מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי.
18. מתיר פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.
19. תואיל המזכירות לסגור הבקשה.
ניתנה היום, י’ סיוון תשפ”ד, 16 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
