בפניי : כבוד השופטת לירון זרבל קדשאי
בעניין :המנוחה
המבקש :מנהל העיזבון
נ ג ד
היורשים : 1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
4. פלונית
5. פלונית
6. פלוני
7. פלונית
8. פלוני
9. פלונית
10. פלונית
11. פלונית
ע”י ב”כ עו”ד ליאור טל ואח’
12. פלונית
13. פלונית
14. פלונית
15. פלוני
ע”י ב”כ עו”ד ארז בורג
16. פלוני ז”ל
17. פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס)
ע”י ב”כ עו”ד ארז בורג
המשיב :היועץ המשפטי לממשלה
החלטה
בפניי בקשת מנהל העיזבון (להלן – “המנהל”) לפסיקת שכר טרחתו והשבת הוצאותיו בהתאם לתקנות הירושה, תשנ”ח-1998.
המנוחה הלכה לעולמה ביום 12.11.2018. ביום 5.5.19 ניתן צו ירושה על ידי בית הדין הרבני בחיפה שנקב ביורשיה על פי דין, שהם או יורשיהם נקובים לעיל. עיזבונה של המנוחה כלל דירת מגורים ב[…] וחשבון בנק (להלן – “הדירה” ו”החשבון” בהתאמה). ההליך דנן נפתח על ידי חלק מהיורשים לשם מינוי מנהל עיזבון, על רקע סכסוך חריף בין היורשים, ונדון בפני מותב קודם ובפניי. אקדים ואומר כי בין היורשים שרר סכסוך מר שדרש את התערבותו של בית המשפט במחלוקות שונות. על-אף שאין חולק כי עיזבונה של המנוחה צנוע, ההליך תלוי ועומד 5 שנים ודומה כי רק כעת הגיע לסיומו.
לטענת המנהל, ניהול העיזבון מצוי בישורת האחרונה ולמעשה תם אך לא נשלם. עסקת המכר המורכבת שנערכה בין היורשים ביחס לדירת המנוחה מומשה והליך רישום הזכויות הסתיים. כספי העיזבון ותמורת המכר מצויים בחשבון נאמנות. בטרם יחולקו, עותר המנהל לפסוק את שכר טרחתו והחזר הוצאותיו.
אל נימוקי הבקשה
המנהל עותר לפסיקת שכר טרחה בשיעור 4% מערך העיזבון. לטענתו, המאמצים שהשקיע בניהול העיזבון בנסיבות העניין מצדיקות פסיקת השיעור המבוקש – שיעור חריג מתוקף תקנות הירושה, תשנ”ח-1998 (להלן – “תקנות הירושה”).
המנהל סוקר בקצרה את הנתונים המורכבים בתיק דנן ואת הפעולות להן נדרש. בתמצית, המנוחה הותירה אחריה יורשים רבים על פי דין, וצו הירושה בעניינה ניתן לבקשת היורשים, טרם מינויו וטרם פתיחת ההליך דנן. את הבקשה למינוי מנהל עיזבון הגישו לבית משפט זה חלק מהיורשים, על רקע סכסוך ומחלוקת בין כלל היורשים. יתירה מכך, הבקשה הוגשה לאחר שהיורשים שפתחו בהליך זה, הקדימו ורשמו את צו הירושה על הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין, כך שהזכויות בדירה נרשמו בהתאם לצו הירושה על שמם של 17 יורשים שונים, כל אחד בהתאם לחלקו בעיזבון. זהו אפוא מצב הדברים ההתחלתי ששרר ערב מינוי המנהל לתפקידו.
עם מינויו פעל המנהל לאיתור נכסי המנוחה, דירה וחשבון בנק בלבד כאמור, ורשם הערות על מינויו בהתאם. לאחר מינויו נתקל בסוגיות המורכבות הכרוכות בניהול העיזבון על רקע הסכסוך בין הצדדים. אלו הן זירות המחלוקת השונות להן נדרש המנהל:
חשבון הבנק – למנוחה היה חשבון יחיד, שיתרתו הועברה לחשבון הנאמנות שפתח המנהל לשם ניהול העיזבון.
המחסן – היורשים סברו כי המנוחה החזיקה זכויות בנכס מקרקעין נוסף על הדירה – מבנה ששימש מחסן צר מידות ב[…], אשר היורשים לא ידעו לספק פרטים אודותיו (להלן – “המחסן”). על פי תיאור המקום פעל המנהל לאיתורו בפנקסי המקרקעין העדכניים וההיסטוריים, אך העלה חרס בידיו. גם פנייה לעיריית […] ורשות המיסים לא העלתה אינדיקציה לקיומו של המחסן. לפיכך ערך סיור במקום לפי הכוונת היורשים, אך לשווא. לבסוף התברר כי במקום נבנה מגרש חניה גדול, על קרקע פרטית.
משיכת הכספים מהחשבון – מבדיקה שערך המנהל עלה כי לאחר פטירת המנוחה נמשכו כספים מחשבונה, בשיעור לא מבוטל. המנהל נדרש לדבר, ומצא כי הכספים נמשכו לכאורה על ידי חלק מהיורשות. אלה זומנו לבירור שערך מולן ותושאלו על ידו, תוך תיעוד הדברים בפרוטוקול, והן סיפקו הסברים לחלק מהמשיכות. המנהל נדרש לבירור עם כלל היורשים, כיצד ירצו לפעול נוכח הנסיבות. חלק מהיורשים ניאותו לוותר על השבת הכספים, בעוד אחרים עמדו על כך. העמדות השונות רוכזו בטבלה שהגיש המנהל לבית המשפט, לשם מתן הוראות מתאימות. בדיון שהתקיים במעמד המנהל ביום 26.6.24 הגיעו היורשים לפשרה בסיועו של בית המשפט והסוגיה באה אל פתרונה.
מכירת הזכויות בדירה – המנהל מזכיר כי היורש מס’ 8 (להלן – “היורש הרוכש”) ביקש לרכוש מהיורשים את הזכויות בדירה. המנהל זימן את כלל היורשים למשרדו על מנת לגבש הסכמה לאופן חלוקת העיזבון. היורשים לא נתנו אמון ביורש הרוכש ובחוות הדעת השמאית שהציג. בשל חוסר האמון בין היורשים ביקש המנהל את אישור בית המשפט לפנייה לשמאי מקרקעין לשם קבלת חוות דעת, ונעתר. המנהל ערך עמו ביקור בדירה. השמאי העריך את שווי הדירה ב – 740,000 ₪.
הואיל והיורשים עדיין נותרו חלוקים ביחס למכירת הדירה, פנה המנהל לבית המשפט בבקשה למתן הוראות וביקש לערוך התמחרות כדין בין היורשים, ונעתר. המנהל ערך התמחרות על כל הכרוך בכך, לרבות הזמנת כלל היורשים, קבלת הצעות רכישה וערבויות מתאימות, עריכת תרשומת וכד’. ההצעה שהתקבלה היתה הצעתו של היורש הרוכש, שעמדה על גובה הערכת השמאי.
כאמור, היורשים כולם נרשמו כבעלי זכויות בנכס עוד בטרם מונה המנהל, ולא ניתן היה לממש את המכר על דרך הסכם בין היורשים. המנהל נדרש אפוא לערוך הסכם מכר בין 17 צדדים. אלא שלאחר ההתמחרות וגיבוש ההסכם, הודיעו חלק מהיורשים כי הם חוזרים בהם מרצונם לערוך עסקת מכר, ודרשו כי בינם ובין היורש הרוכש תיערך עסקת מתנה. לפיכך נאלץ המנהל לערוך 10 תצהירי מתנה בין כל אחד מיורשים אלה לבין היורש הרוכש ו – 10 תצהירי מתנה ליורש הרוכש, כמו גם לדווח לרשות המיסים על עסקאות המתנה (על דרך 11 דיווחים נפרדים), ולהוציא אישורי עירייה וועדה מקומית. בערבו של יום הכירה רשות המיסים בדיווחים והנפיקה אישור להעברת הזכויות.
לגבי היורשים האחרים, נדרש המנהל לערוך הסכם מכר מול היורש הרוכש, בתמורה לחלק היחסי של כל יורש בדירה. גם בהקשר זה נערכו 9 דיווחים לרשות המיסים, השומות השונות שולמו, והעברת הזכויות הושלמה. אעיר כי במועד הגשת הבקשה דנן, טרם הועברו זכויותיה של יורשת מס’ 12, […], הואיל והמנהל נאלץ להתמודד עם עיקולים שנרשמו תכופות על זכויותיה. בתגובתו מיום 8.10.24 ציין המנהל כי העברת הזכויות הושלמה. המנהל מונה אפוא 16 עסקאות מכר, בתמורה ושלא בתמורה, עבורן נערכו תצהירי מקבלי ונותני מתנה, הסכם מכר, שטרות, מסמכים לרישום הערות אזהרה, דיווחים לרשות המיסים, טיפול בהעברת הזכויות וכיוצ”ב.
השכרת הדירה – המנהל מזכיר סוגיה נוספת שנכרכה בניהול העיזבון. כשביקר בדירה גילה כי מתגוררת שם שוכרת, שאינה מבני המשפחה ואינה קשורה למי מהם. התברר כי היורש הרוכש השכיר את הדירה, ללא ידיעת המנהל או היורשים, ואף שלשל את שכר הדירה לכיסו. המנהל פעל מול היורשים והיורש הרוכש להשבת מרבית הכספים שגבה, אותם הפקיד בחשבון הנאמנות. כמו כן נדרש להקים מנגנון, בהסכמת היורשים, להשבת יתרת הכספים על ידי קיזוז מחלקו של היורש הרוכש בדירת המגורים לטובת חלק מהיורשים.
לטענת המנהל, היקף המאמצים שהשקיע בניהול העיזבון חריג מההיקף המקובל ביחס לעיזבונות דומים ואף אינו הולם את שוויו הצנוע של העיזבון. מאמצים אלה נבעו מהסכסוך בין היורשים ופעולותיהם כמפורט לעיל, והן מן הטעם שהוא מונה לאחר שהזכויות בדירה נרשמו זה מכבר על שמם של כל היורשים.
היקף העיזבון
המנהל מעמיד את שוויו של העיזבון כדלקמן:
שווי הדירה – 740,000 ₪.
חשבון הבנק – 127,268 ₪.
כספי השכירות שהשיב היורש הרוכש – 29,000 ₪.
הסכום שנמשך ע”י היורשות מהחשבון והושב בהסכמה – 7,800 ₪.
סך הכל – 904,068 ₪.
הסכמת היורשים
המנהל הקדים ופנה ליורשים לשם קבלת הסכמתם לבקשתו. המנהל צירף לבקשתו תכתובת בינו ובין היורשים וערך את עמדתם בטבלה:
[…]
לתגובתו מיום 8.10.24 צירף המנהל אף את עמדתה של היורשת מס’ 12, המתנגדת לבקשה ולפסיקת שכר טרחה כלשהו למנהל.
בתגובתו האמורה המנהל התייחס עוד לעניינו של היורש מס’ 6, אשר בעת פטירת המנוחה היה מצוי בהליך חדלות פירעון, ובעיצומו של ההליך דנן זכה בהפטר כדין. המנהל התייחס לדין ודברים שקיים עם הנאמן בתיק הפש”ר, אשר מצא כי יש להעביר את חלקו של היורש מס’ 6 בעיזבון לקופת הפש”ר. לדברי המנהל כל השגה על עמדת הנאמן נדרשת להתברר בבית המשפט לפש”ר, הוא המוסמך לתת הוראות מתאימות בהקשר זה. לפיכך, בהעדר הוראות אחרות סבור כי עליו לפעול כהוראת הנאמן ולהפקיד את חלקו של היורש מס’ 6 בקופת הפש”ר. בית המשפט המוסמך יחליט, ככל שיתבקש, האם יועברו הכספים ליורש מס’ 6 או לנושיו.
החזר הוצאות
המנהל צירף לבקשתו סימוכין להוצאות עבור אגרות בית המשפט בשיעור 1,454 ₪ ואגרות ששולמו עד כה ללשכת רישום המקרקעין בשיעור 75 ₪. הוא עותר עוד לאשר מראש תשלום אגרות נוספות במידת הצורך ועד סיום תפקידו.
דיון והכרעה
תקנות הירושה, תשנ”ח-1998 (להלן – “תקנות הירושה”) מסדירות את סוגיית שכר טרחתו של מנהל עיזבון, באופן המצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט ובלשון מפורשת. תקנה 45ב לתקנות מורה כדלקמן:
45ב.(א) בית המשפט יקבע למנהל העיזבון שכר בעד מילוי תפקידיו כמנהל עיזבון ועשיית הפעולות שבסמכותו, שלא יעלה על 3% משווי העיזבון; השכר ייקבע בהתחשב, בין השאר, בשווי הכולל של נכסי העיזבון, בסוג הנכסים שבעיזבון, בטיב הפעולות שביצע מנהל העיזבון ובהיקפן, וכן בהתחשב בפעולות שביצע מנהל העיזבון שקדם לו, אם היה כזה, ובשכר שנפסק לו.
(ב) כלל ניהול העיזבון פעולות חריגות או שנדרש מאמץ מיוחד לביצוע תפקידיו הרגילים של מנהל העיזבון, רשאי בית המשפט להגדיל את שכרו ובלבד שהשכר שייקבע לא יעלה על 4% משווי העיזבון.
(ג) לשכר הטרחה שיקבע בית המשפט לפי תקנות אלה ייווסף מס ערך מוסף.
מחוקק המשנה נקב בשיעור 3% כרף עליון לשיעור שכר הטרחה “בעד מילוי תפקידו” של מנהל עיזבון. שיעור שכר טרחה של 4% משווי העיזבון שמור ל”פעולות חריגות” או “מאמץ מיוחד”. כמו כן, הפסיקה רואה בשיעור שכר טרחה של 3% משווי העיזבון כשיעור מרבי, ולא שיעור רגיל או מקובל (ת”ע (ת”א) 16758-04-12 עיזבון המנוחה ה׳ ג׳ ז״ל נ’ א׳ ב׳ א׳, מיום 2.12.16; ור’ גם ע”מ (ת”א) 1243/07 אלמוני, עו”ד נ’ פלוני, מיום 6.9.09). להלן תמצית ממצה מן ההלכה הרווחת:
“המשמעות היא כי אין זה מובן מאליו שמנהל העזבון יזכה לאישור שכר טרחה בגבול העליון הקבוע בתקנה. ההיפך הוא הנכון, סביר להניח שה’ממוצע’ בקביעת שכר טרחה של מנהל העזבון יתקרב יותר לאמצע, היינו % 2- % ½ 1. שכר טרחה גבוה של 3% משווי העזבון אמנם ישולם במקרים המתאימים, אבל רק כאשר השילוב בין שווי העיזבון להיקף פעולות הניהול, הינו כזה המצדיק שכר טרחה מקסימאלי […] יחד עם זאת, בית-המשפט רשאי לחרוג משכר זה ולהגדיל אותו לכדי 4% משווי העזבון אם כלל ניהול העזבון פעולות חריגות או שנדרש מאמץ מיוחד לביצוע תפקידיו הרגילים של מנהל העזבון” (בש”א 1568/07 ת”ע 105990/03 ד.א. ז”ל נ’ י. (ג) א, מיום 22.7.2007; ר’ גם ת”ע (חי’) 10422-06-14 עו”ד פלונית נ’ פלונית, 27.7.21).
הפסיקה עמדה עוד על יחס הפוך בין היקף העיזבון לבין שיעור שכר הטרחה: “סבורני, כי בנוסף לכללים אלה, יש לקבוע כי מנהל העזבון יהא זכאי לקבל שכר טרחה בשיעור של 3%, באותם מקרים שבהם שווי נכסי העזבון הינו נמוך יחסית (פחות מ-500,000 ₪). שכן במקרים אלה עלול להיווצר מצב שמנהל העזבון יבצע פעולות רבות בניהול של עזבון בהיקף קטן יחסית, יקבל שכר טרחה שאינו עומד ביחס ישר לפעולותיו” (ת”ע (טב’) 14335-03-09 אלמונית ז”ל נ’ פלונית (קטינה), מיום 26.7.11; ולמקרה ההפוך ר’ עמ”ש (ת”א) 9661-06-19 עו”ד פלוני מנהל עיזבון (לשעבר) נ’ יורשי המנוח אלמוני ז”ל, מיום 27.2.2020; ר’ גם ת”ע (ת”א) 15853-03-12 ג’, מנהל העיזבון נ’ ב’, מיום 30.11.14 לרבות הדוגמאות המובאות מן הפסיקה).
ועוד – הלכה היא כי לא רק היקף העיזבון מהווה רכיב בעל משקל, אלא גם ובעיקר היקף הפעולות להן נדרש מנהל העיזבון ומורכבותן (ע”א 153/77 אלואשוילי נ’ סמואל, פ”ד לב (1) 627). עוד נקבע בהקשר זה כי “בין שני השיקולים ‘שווי העיזבון’ ו’מורכבות הניהול’, ניכר כי יש להעדיף את האחרון” (ע”מ (ת”א) 1243/07 אלמוני, עו”ד נ’ פלוני, לעיל).
מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בכללותו, אני מקבלת את בקשת המנהל במלואה. להלן נימוקי.
התיאור התמציתי המובא לעיל וסוקר את המשוכות השונות בהן נתקל המנהל בעת ניהול העיזבון, אמנם ממצה את הדברים אך אינו מייצג או משקף את היקפם. למותר לחזור על התיאור הואיל וכמעט כל אחת מהסוגיות להן נדרש המנהל הגיעה אף לפתחו של בית המשפט. מעבר לצורך לפנות לבית המשפט חדשות לבקרים בבקשות מנומקות, ולשמש בעל דין בהליך המשפטי על כל המשתמע מכך, נדרש המנהל אף להשיב לטענות שהעלו היורשים השונים. הלכה למעשה נדרש המנהל ללווי מתמיד של בית המשפט נוכח המחלוקות בין היורשים הרבים, המסוכסכים מלכתחילה, והצורך במתן הוראות. אציין כי מאמציו הרבים של המנהל נשאו פרי, וכמתואר לעיל, עלה בידיו לפתור חלק מן המחלוקות בין היורשים ללא צורך בפניה לבית המשפט. ללמדך על מאמציו הרבים שרק חלק מהם השתקפו בהליך המשפטי שפניי.
לעניין מכירת הדירה, אטעים כי על אף שהיה מדובר במכירה “פנימית” בין היורשים, הסכסוך בין היורשים הפך את מימושה למלאכה מורכבת ביותר, עד כדי הצורך בעריכת התמחרות, בעוד שבד בבד עם עסקת המכר נרתם המנהל לחלץ את היורשים מסכסוך מר על רקע מעשיו החד-צדדיים של היורש הרוכש. אזכיר כי חלק מהיורשים חזרו בהם והעניקו את חלקם ליורש הרוכש ללא תמורה. על כך יש להוסיף את המצב הרישומי שהכביד מאוד על מימוש רצון היורשים ודרש מאמצים רבים מצד המנהל. אדגיש כי תיאורו של המנהל עלה בתמצית, בעוד עיון בשלבי ההליך, שנמשך 5 שנים כאמור, יעלה עוד פרטי-פרטים רבים שהעסיקו את המנהל ואת בית המשפט, שאינם מפורטים בבקשה.
לא ניתן להמעיט עוד במאמצים שנדרשו מצד המנהל ביחס למשיכת הכספים מחשבון המנוחה. עיקר מאמציו נעשו מחוץ לכותלי בית המשפט כמתואר לעיל. מחלוקת זו באה אל סיומה לאחר דיון במעמד הצדדים בו השתתף אף המנהל. לשם הפשרה, ומבלי להודות במיוחס להן, השיבו שתיים מהיורשות סך של 3,900 ₪ כל אחת לידי העיזבון.
סבורני אפוא, כי ניהול העיזבון היה כרוך במאמצים רבים. אלה נבעו מריבוי היורשים, מהמצב הרישומי שנוצר טרם מינויו של המנהל, ומהסכסוך בין היורשים, אשר חדשות לבקרים הניב מחלוקות נוספות על אלה הקיימות, והניח משוכות חדשות בפניהן ניצב המנהל, תוך כדי עבודתו. כאמור לעיל, הפסיקה נתנה את הבכורה למורכבות ניהול העיזבון והפעולות להן נדרש המנהל, על פני שוויו של העיזבון. הטעם לכך הוא קיומן של נסיבות בהן חרף שוויו הנמוך של העיזבון, יידרש מנהל העיזבון לפעולות ומאמצים רבים ויזכה לשכר טרחה בשיעור שאינו הולם את מאמציו. אני מוצאת כי נסיבות אלה מתקיימות בענייננו. אני מוצאת עוד כי מאמציו של המנהל בענייננו נופלים בגדר “פעולות חריגות” ו”מאמץ מיוחד” כדרישת תקנה 45ב(ב) לתקנות הירושה.
אוסיף כי ממעוף הציפור, ועל רקע כל המפורט בהחלטתי זו, סבורני כי שכר הטרחה אותו דורש המנהל, בסך 36,163 ₪, הולם את מאמציו, אם לא למטה מכך.
בנוגע לשווי העיזבון, איני מוצאת קושי עם הנקוב בבקשה כדלהלן:
שווי הדירה – 740,000 ₪.
חשבון הבנק – 127,268 ₪.
כספי השכירות שהשיב היורש הרוכש – 29,000 ₪.
הסכום שנמשך ע”י היורשות מהחשבון והושב בהסכמה – 7,800 ₪.
סך הכל – 904,068 ₪.
הואיל ולא עלו טענות מצד היורשים בהקשר זה, ומשום שוויו הצנוע של העיזבון, לא מצאתי לנכון לעסוק באפיון שווי הנכסים השונים בהתאם להוראות תקנה 45ז(ב) לתקנות הירושה. בענייננו יש לראות בתמורת מכר הדירה כשוויה ביום מימושה, ובהתאם להוראות תקנה 45ז(ב)(2). ביחס לכספי המנוחה, אין מקום לשערך את כספי השכירות שהשיב הרוכש והכספים שהשיבו היורשות לעיזבון, למועד פטירת המנוחה. ספק עוד בעיני נוכח היקף הסכומים המדוברים, ובהנחה ולא תהיינה מחלוקות עובדתיות, אם ניסיון לשערך את הסכומים האמורים יניב פער שיש בו ממש.
עמדת היורשים
מעמדות היורשים, אותן היטיב המנהל לסכם, נראה כי רובם מסכים לשכר הטרחה המבוקש בשיעורו המלא. עיינתי בתכתובת בין היורשים לבין המנהל בהקשר זה, לרבות בעמדתה של היורשת מס’ 12. התרשמתי כי המנהל הביא בפניי היורשים את בקשתו במלואה, ויידע אותם על זכותם שלא להסכים למבוקש או לשיעור המבוקש. לא מצאתי כי מי מבין היורשים שהתנגדו למבוקש העמיד נימוק שיצדיק את דחיית הבקשה או שיביא לשינוי בעמדתו המנומקת של בית המשפט.
סוף דבר
על בסיס כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
אני מקבלת את בקשת המנהל ומעמידה את שכר טרחתו על שיעור 4% משווי העיזבון כנקוב לעיל ובצירוף מע”מ.
אני מקבלת את בקשתו להשבת הוצאות כנקוב בבקשה, ומאשרת מראש הוצאות עבור אגרות במידה ותידרשנה או שנדרשו מאז שהוגשה הבקשה.
אני מקבלת את עמדת המנהל, ולפיה חלקו של היורש מס’ 6 ביתרת כספי העיזבון יועבר לקופת הפש”ר בעניינו, וכך אני מורה.
במידת הצורך רשאי המנהל להגיש בקשה לאישור על סיום תפקידו.
ההחלטה מותרת לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים ובכפוף לתיקוני הגהה.
המזכירות תמציא את ההחלטה למנהל ולצדדים.
ניתנה היום, ב’ חשוון תשפ”ה, 03 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
