לפני
כבוד השופטת שירלי שי
תובע
ר’ ג’
ע”י ב”כ עוה”ד שי שמחיוב
נגד
נתבעת
נ’ ג’ פ’
ע”י עוה”ד מארי עשהאל
החלטה
ביום 8.11.2023 הגיש התובע תביעה בענין הקטינה, בתם המשותפת של הצדדים – ג’, ילידת 8.9.2018 (להלן: “הקטינה”), בתלה”מ 16319-11-23, בה עתר לשני סעדים:
לאכוף את הוראות פסק הדין ביחס להמשך הליך התיאום ההורי והטיפול הרגשי של הקטינה, על מנת להבטיח את קיום צרכי הקטינה והתקשורת ההורית הרציפה בנושאים ההוריים השונים בהווה ובעתיד.
להורות לד”ר קיבינסון להגיש בתוך 45 יום חוו”ד בנושא קביעת מרכז החיים של הקטינה לשנת הלימודים הבאה, בהתאם להוראות פסק הדין.
כבר כאן יובהר כי מאז פתיחת הליך זה, נפתחו הליכים נוספים בענין הצדדים, והסוגייה היחידה שנותרה במחלוקת הינה סוגיית המסגרת החינוכית בה תלמד הקטינה בשנת הלימודים הקרובה, וזו תידון ותוכרע במסגרת החלטה זו.
עוד יצוין לשם השלמת התמונה כי פסק הדין אליו מפנה התובע בתביעתו הינו פסק דין שניתן בהסכמה, בתיק קודם שהתנהל בענין הקטינה – בתלה”מ 27291-04-21, ביום 16.3.2023 (להלן: “פסק הדין”).
במסגרת פסק הדין נקבעו, בין היתר, זמני השהות של הקטינה עם כל אחד מהוריה, אופן הטיפול הרגשי לקטינה, המשך תיאום הורי אצל ד”ר קיבינסון למשך שנה ואופן נשיאת ההורים בהוצאות הקטינה. לגבי מסגרת חינוכית לשנת הלימודים הקרובה נקבע, בסעיף 6, כי, בתום שנה של תיאום הורי ובכפוף לכך ששני הצדדים מגיעים ומשתפים פעולה עם ד”ר קיבינסון, זו האחרונה תגיש עמדה לגבי השאלה האם יש לבחון את שינוי המסגרת החינוכית של הקטינה, שעד כה התחנכה במסגרת החינוכית בקיבוץ.
הנתבעת, במסגרת תגובתה עתרה לדחות את התביעה, תוך שציינה שד”ר קיבינסון “התפטרה” מתפקידה לאחר חודשיים ממתן פסק הדין, לטענתה בשל התנהגות התובע, יחד עם זאת ציינה כי אין לה אמון בד”ר קיבינסון ואין לה יכולת כלכלית לשאת בתיאום הורי בתשלום. לגבי המסגרת החינוכית טענה הנתבעת כי יש לאפשר לקטינה להמשיך ולהתחנך במסגרת החינוכית אליה הולכים ילדי הקיבוץ, בשל רצף חינוכי המטיב עימה, יחד עם כל חבריה ובכל מקרה ד”ר קיבינסון אינה המומחית שיכולה לקבוע את המסגרת החינוכית של הקטינה, שלא מכירה את הקטינה ומעולם לא פגשה בה או בגננות שלה או במטפלת שלה.
במהלך חודשים רבים הגישו הצדדים בקשות רבות לענין חלוקת החגים והחופשות, ומאחר וסוגייה זו נפתרה והחלטה זו אינה בענין זה, אלה לא יפורטו.
ביום 4.1.2024 הגיש התובע בקשה בהולה לרישום הקטינה לשנת הלימודים הבאה, בה עתר להורות על רישומה של הקטינה, במקביל, בשני מוסדות חינוך, האחת על פי רצונו – לבית הספר הקהילתי בXXX, והשניה לבית הספר האזורי במועצה האזורית XXX. בית המשפט הורה לתובע לפתוח בהליך חדש ואכן ביום 9.1.2024 הגיש התובע תביעה חדשה, בתלה”מ 22040-01-24, שעניינה רישום הקטינה לשנת הלימודים הבאה. במסגרת הליך זה קבע בית המשפט, ביום 28.1.2024, על רישום כפול של הקטינה לשנת הלימודים הבאה, בשתי מסגרות החינוך המפורטות בטענות הצדדים. יחד עם זאת ציין בית המשפט בהחלטה זו כי “יובהר כי ככל ולא תהיה הסכמה סופית בין הצדדים, למסגרת החינוכית אותה תפקוד הקטינה, תוגש בקשה מתאימה, מספיק זמן לפני פתיחת שנת הלימודים”.
ביום 14.2.2024 הגישה הנתבעת בקשה לקביעת המסגרת החינוכית של הקטינה, בה עתרה להורות כי הקטינה תמשיך במסגרת החינוכית עם החברים שלה, “XXX”, עימם גדלה ב- 4.5 שנים האחרונות. התובע בתגובתו התנגד לבקשה, והבהיר מדוע חשוב, כך לשיטתו, לבחון את השאלה במסגרת מקצועית ועל ידי מומחה. במסגרת תגובתו ציין כי לשיטתו דווקא המסגרת החינוכית בXXX טובה יותר לקטינה, לה יש יתרונות רבים אל מול החסרונות שבאלטרנטיבה לה עותרת הנתבעת.
בית המשפט קבע דיון במעמד הצדדים, בשני ההליכים שבכותרת, ליום 21.3.2024.
ביום 21.3.2024 התקיים דיון במעמד הצדדים, בשני ההליכים שבכותרת בו הגיעו הצדדים להסכמות בענין הפסקת התיאום הורי, חלוקת זמני שהות והוספת שם משפחתה של הנתבעת כשם משפחה נוסף לקטינה. לענין המסגרת החינוכית לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות, לרבות לא לענין זהות המומחה שיתן חוות דעת. התובע עתר כי ד”ר קיבינסון תמונה כמומחית ולחלופין, מכון שלם, אשר ערך לצדדים בחינת מסוגלות הורית. הנתבעת עתרה למינוי העו”ס או האפוט’ לדין תוך שהתנגדה לשמות המומחים שהציע התובע.
נוכח האמור בית המשפט, בהחלטה מיום 27.3.2024, מינה את ד”ר ביילי, כמומחה מטעמו לשם בחינת המסגרת החינוכית של הקטינה. במסגרת המינוי התבקש המומחה לבחון את המסגרת החינוכית העדיפה ביותר לקטינה, הטובה ביותר עבורה והנכונה לה בהתחשב במספר פרמטרים לרבות גילה, חבריה, יכולת התאקלמותה במסגרות חדשות וכל פרמטר נוסף שיסבור שיש לקחת בחשבון. המומחה התבקש להגיש חוות דעתו בתוך 30 יום, והצדדים חויבו לשאת בשכר טרחתו בחלקים שווים.
ביום 28.3.2024 הגישה הנתבעת בקשה להורות לעו”ס מחלקת הרווחה להגיש תסקיר בענין המוסד החינוכי של הקטינה, לאחר שהבהירה כי ד”ר ביילי אינו יכול לקבל את המינוי.
ביום 3.4.2024 הגיש ד”ר ביילי הבהרה מטעמו כי שגה בהבנת המינוי, ומשקיבל לידו את החלטת בית המשפט, נכון לקבל את המינוי.
או אז הגישה הנתבעת בקשה לפסילת ד”ר ביילי תוך שטענה כי אין ביכולתה לשאת בעלות חוות דעת פרטית. יחד עם זאת הקדישה סעיפים רבים בבקשה לפסילת המומחה בשל טענות ספציפיות המכוונות אליו, ביניהן, שהוא ידוע כמומחה לניכור הורי בעל אג’נדה ברורה של העדפת אבות על פני אימהות העומד בראש עמותה שמגדירה את עצמה כפועלת לסיוע לגברים במצוקה, וכי הוא שותף לד”ר קופל, במסגרת נוספת/אחרת, שבמסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, טיפל בתובע באופן פרטי.
התובע התנגד לבקשת הפסילה, תוך שטען כי מדובר בהחלטה של בית המשפט, ולא בדרישה שלו, ולאחר שהנתבעת התנגדה למינוי ד”ר קיבינסון, והכל במטרה למסמס את הבדיקה כפי שעושה במהלך חצי שנה. לטענות הספציפיות שהעלתה הנתבעת כנגד ד”ר ביילי השיב התובע כי אינו מכיר את ד”ר ביילי, מעולם לא פגש אותו או שוחח עימו, ואין כל אמת בטענותיה כנגדו.
ביום 13.5.2024 ניתנה ההחלטה כדלהלן:
ביום 21.5.2024 הגישה הגב’ רוני עמית, “הצהרת מומחה מטעם בית המשפט”, לפיה אין לה כל קרבה או ענין אישי עם מי מהצדדים והיא מקבלת על עצמה את המינוי.
ביום 26.5.2024 הגיש התובע בקשה לפסילת המומחית החדשה שמונתה – הגב’ רוני עמית, בטענה כי מפרסומיה במרשתת עולה בבירור כי כל פועלה, מרצה ועיסוקה מכוונים לקידום אינטרסים של נשים בכל תחומי החיים. כי היא מנהלת את מרכז “תמורות” כקהילה של “נשים משנות מציאות” לצורך קידום נכוחות נשית בצמתי הכרעה ולפיכך ברור, כך לשיטת התובע, מה תהיה התוצאה של חוות דעתה ולאן תיטה המלצתה. עוד הוסיף התובע וציין כי ב”כ הנתבעת פנתה אל המומחית ושלחה לה רשימה של חומרים לצורך הכנת חוו”ד והדבר עולה כדי זיהום הליך הבדיקה וגם מטעם זה יש להורות על פסילתה. באותה בקשת הפסילה שב וחזר התובע על עתירתו למינוי מכון שלם.
הנתבעת הגישה תגובה מטעמה בה התנגדה נחרצות למינוי מכון שלם בטענה שד”ר שרי, אשר מנהל את המכון, הורשע עקב פגיעה מינית במטופלת. לטענת הנתבעת יש להותיר את מינוי גב’ עמית שאינה מצויה בניגוד עניינים, שהינה מקצועית ואין עדות לחוסר מקצועיותה, ואין לתפיסת עולה כדי להצביע על חוסר יושרה או חוסר הגינות, בוודאי לא בהקשר של בחינת מסגרת חינוכית לקטינה בת 6.
ביום 2.7.2024 דחה בית המשפט את בקשת פסילת גב’ עמית כמומחית מטעם בית המשפט, בקובעו כך:
ביום 25.7.2024 ומשלא הוגש דבר, נתבקשו הצדדים להודיע האם המומחית התחילה את עבודתה והאם יש צפי להגשת חוות הדעת. בהתאם להחלטה זו עדכנו הצדדים כי פנו למומחית, ואף נקבעו פגישות ראשונות ונקבעה פגישה נוספת של האב עם המומחית ביום 30.7.2024. על החלטה זו בית המשפט “הזכיר” לצדדים כך “לתשומת לב הצדדים מועד תחילת שנת הלימודים….”.
ביום 12.8.2024 הוגשה חוות דעת המומחית, בסופה ניתנו ההמלצות הבאות:
עוד באותו היום נתבקשו הצדדים ליתן תגובתם בתוך 3 ימים.
תגובת הנתבעת הוגשה ביום 15.8.2024 ובה ביקשה לאמץ את המלצות המומחית. לענין טיפול רגשי עתרה הנתבעת להורות כי זה יהיה דרך גורם ציבורי בשל קושי כלכלי לשאת בעלות טיפול פרטי.
ביום 15.8.2024 הוגשה בקשה מטעם התובע למתן אורכה להגשת תגובה עד ליום 26.8.2024, בשל היעדרות ב”כ מהארץ.
בית המשפט בהחלטתו על בקשת מתן האורכה ציין כי על אף שמדובר בפגרה והנסיבות המפורטות בבקשה הגיוניות, מהות ההליך ומועד תחילת שנת הלימודים, מקשים על היעתרות לבקשה. משמעות קבלת הבקשה הינה שעד לתחילת שנת הלימודים הקטינה לא תדע היכן לומדת. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי הצעתו לצדדים הינה להגיע להסכמות, תוך שההלכות בדבר חוות דעת מומחה ידועות, ולטובת הקטינה לדעת, מהר ככל האפשר, מהי המסגרת החינוכית בה עתידה לשהות כבר בתחילת שנת הלימודים הקרובה.
לצערו של בית המשפט הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, והתובע הגיש את עמדתו לדוח המומחית, ובמועד. בעמדתו טען כי טיעונים רבים מטעמו לא קיבלו שום התייחסות בדוח, כי המומחית לא ציינה את אורח החיים הפורה והמיטבי אותו מקיימת הקטינה במחיצתו מאז ומתמיד וכי התעלמה לחלוטין מכך שהוא עובד פחות שעות מהנתבעת. לשיטתו המומחית לא עשתה בדיקות עצמאיות או מקצועיות וכל המלצותיה מבוססות על השקפת עולם ואג’נדה מגדרית. עוד הוסיף התובע וטען כי ההליך זוהם מראשיתו על ידי הנתבעת וכי כבר מלכתחילה התריע על התנהלותה הפסולה של הנתבעת. במסגרת התגובה ציין התובע כי שלח למומחית שאלות הבהרה ועתר לאפשר לצדדים להגיש תגובה משלימה לאחר קבלת תשובות ההבהרה וכן לקבוע דיון בהול במסגרתו יתאפשר לו לחקור את המומחית בחקירה נגדית על חוות הדעת.
ביום 21.8.24 בית המשפט ביקש עדכון המומחית, עד למחרת בשעה 12:00 מתי עתידה להשיב לשאלות ההבהרה שנשלחו אליה. ביום 22.8.24 הגישה המומחית הודעת עדכון לפיה נשלחו אליה 39 שאלות הבהרה, כאשר כל שאלה מורכבת משאלות נוספות ולאור חשיבות הסוגיה העומדת על הפרק, יעשה מאמץ לסיים את המענה עד ליום 25.8.2024 ואכן תשובותיה הוגשו ביום 25.8.2024 .
דיון והכרעה
כבר בראשית פרק זה יאמר כי במקרה דנן בית המשפט מקבל את עמדת המומחית לפיה טובת הקטינה הינה רישומה במסגרת החינוכית במועצה האזורית, בקיבוץ XXX, והכל בשל הנימוקים שיפורטו בפרק זה.
עוד יצוין כבר בתחילת פרק זה, כי נוכח סד הזמנים הקצר ופגרת בית המשפט מחד, והצורך ואף החובה, לאפשר לקטינה להתחיל את שנת הלימודים הבאה במועדה, במסגרת חינוכית, מאידך, בית המשפט אינו יכול להיעתר לבקשת התובע להמתין להכרעה עד קיום דיון וחקירת המומחית. ככל שהתובע יעמוד על כך, יקבע דיון לאחר תום הפגרה, אולם לא יהיה בכך בכדי לעכב החלטה זו.
יחד עם זאת יודגש כי התובע הגיש שאלות הבהרה רבות למומחית, ועולה מתשובותיה כי התייחסה ברצינות וביסודיות רבה לכל אחת מהשאלות. אומנם אין בכך בכדי למנוע אוטומטית מהתובע לדרוש את חקירתה, אולם יש בכך בכדי להעיד כי ניתנה לתובע האפשרות למצות את רוב הפעולות המשפטיות העומדות לו על פי דין, והוא עשה כן, ונתונים אלה עומדים בפני בית המשפט, בבואו להכריע בסוגייה.
הפסיקה קבעה בשאלת בחירת מסגרת החינוך, כי יש לבחון מספר שיקולים, וביניהם בטחון ויציבות בחיי הקטין; הבטחת השתלבות הקטין במסגרת חינוכית עתידית; פגיעה בסדר יומו של הקטין; הבטחת קיומה של מסגרת חברתית שוטפת לקטין; שיקולים לעניין קשיי ההורים ומשקלם; מעמד ההורה המשמורן; רצון הילד ושמיעתו. ראו החלטת חברתי כב’ השופטת מלר-שלו בתלה”מ (פ”ת) 1080-08-18 פלונית נ’ אלמוני (נבו, 10/8/21) והחלטת כב’ השופט זגורי בי”ס (משפחה נצרת) 56923-08-21 פלונית נ’ פלוני (נבו 31/8/21).
ולבחינת הפרמטרים בנסיבות שלפנינו:
השתלבות בכתה א’ והמשכיות חברתית – המעבר לכתה א’ הינו מעבר משמעותי ביותר, אם לא הגדול שביניהם, ואף אם מהבחינה של שינוי מסגרת חינוכית – ממסגרת של גן למסגרת של בית ספר. יחד עם זאת זה הגיל הצעיר שנדרש מקטין לעשות את המעבר, ואין נדרש ממנו בגיל כה צעיר, להוכיח בגרות, עצמאות, עמידה על רצונו וכיוצ”ב. במצב דברים זה, כאשר מדובר במעבר למסגרת חדשה – בית ספר, שאינה מוכרת בשלב זה, ולא ניתן להשוותה למעברים אחרים, לחברים, איתם רגיל הקטין להיות ואותם מכיר, משקל רב. במקרה דנן, הבחירה במסגרת החינוכית בקיבוץ XXX, הינה מתן אפשרות לקטינה ללמוד עם אותם ילדים אשר היתה עימם בגן, במשך כל השנים האחרונות (כ- 4 שנים), אותם כבר מכירה, ובכך לחסוך ממנה את הצורך בלהסתגל, בנוסף למסגרת חדשה, גם לחברה חדשה.
בענין זה אפנה גם לדוח המומחית אשר כותבת “מבחינה חברתית, ג’ משולבת כיום בצורה טובה בחברת ילדי הגן בקיבוץ. נראה שתורמות לכך השהות במסגרת הגן וכן הפעילויות השונות בהן היא לוקחת חלק בקיבוץ. מנגד, אין כיום לג’ קשרים חברתיים בXXX. מאליו מובן שהדבר קשור בכך שהיא אינה מתחנכת בישוב. יחד עם זאת, נראה שג’ לא לקחה עד כה חלק בפעילויות בלתי פורמליות שיכלו לתרום להיכרות מסוימת עם ילדים בני גילה” – עמוד 23 לדוח.
לענין השתתפות הקטינה בפעילות חינוכית בXXXX, טוען התובע כי בניגוד לעמדת המומחית הקטינה לוקחת חלק בפעילויות המתאימות לבני גילה בXXXX, בגינות משחק, בחוגים, בספרייה ועוד, ועל כך גם נשאלה המומחית בשאלות ההבהרה והשיבה כי התייחסותה בחוות הדעת היתה לתכנים שתיארו ההורים כאשר התובע בעצמו תיאר כי כאשר הקטינה מצויה אצלו סדר היום שלה קבוע הוא כולל בדרך כלל פעילויות בבית ובחצר ומעט יציאה לסביבה ולפעילויות בקהילה.
נוכח האמור אין בית המשפט יכול לקבל את טענות התובע לפיהן יש לעובדה שהקטינה נולדה בXXXX וכי היא דור שלישי למשפחה מוותיקי היישוב, יתרון לרישומה במסגרת חינוכית בXXXX, ועל כך גם השיבה המומחית. עם כל הכבוד, טענת התובע כי המומחית התעלמה מהשייכות החברתית המולדת של ג’ ביישוב שלה, גם אם נכונה, אינה בעלת משקל. כך גם לא יכול לקבל בית המשפט את עמדת התובע לפיה מאחר ומדובר במסגרת חינוכית הנמצאת בקיבוץ אחר, מדובר במסגרת חינוכית זרה, תוך התעלמות מהעובדה שזו המסגרת החינוכית ההמשכית לגן בו שהתה הקטינה, אליה ממשיכים באופן ישיר, כל הילדים ששהו בו.
אחריות הורית משותפת ומעמד כל אחד מההורים בקשר לשמירת חלוקת זמני השהות אל מול היציבות של הקטינה – אין בקביעת המסגרת החינוכית כדי לשנות ו/או לפגוע בזמני השהות של כל אחד מהצדדים עם הקטינה, ולראיה, התנהלות הצדדים בשנים האחרונות. גם כאשר התחנכה הקטינה בגן, בקיבוץ, לא היה בכך בכדי להשפיע על החלטות בית המשפט לענין זה, או על קיום זמני השהות בפועל. משכך, בית המשפט אינו יכול לקבל את טענת התובע לפיה קיים חשש כי המשך לימודי הקטינה במסגרת החינוכית הקיבוצית עלול לגרום לניתוק הקשר שלו עימה, וכדברי המומחית “יש לציין שחששות אלו אינם באים לידי ביטוי בחיי היום יום כרגע. כמו כן ברמה התפקודית ניתן לשמור על מבנה קשר דומה למתרחש כיום, אם ג’ תתחנך במערכת החינוך של XXX” – עמוד 21 לדוח.
בענין זה הפנה התובע שאלות למומחית כמו מדוע בחרה לציין שחששותיו אינם באים לידי ביטוי בחיי היום יום וכיצד הגיעה למסקנה זו, ותשובתה של המומחית היתה כי חששות התובע באו לידי ביטוי בחוות דעתה יחד עם זאת זמני השהות כיום מתקיימים באופן קבוע כאשר אף במהלך הכנת חוות הדעת הקטינה היתה בחופשה משפחתית עם כל אחד מהוריה – תשובה מס’ 15.
אולם מעבר לכך, ואולי אף להיפך מטענת התובע – משמעות היעתרות לבקשת התובע למסגרת חינוכית בXXXX דווקא היא זו אשר תחייב שינוי ביציבות הקיימת של הקטינה בהקשר של חלוקת זמני השהות במידה מסויימת, וזאת מאחר והקטינה לא תהיה בצהריים במסגרת חינוכית, כפי שהיא תהיה לו תלמד בקיבוץ. התובע מבקש שהקטינה תשהה עימו כל יום לאחר תום המסגרת החינוכית, קרי בצהריים, גם בימים בהם לנה בבית האם, ושהנתבעת תאסוף אותה אליה, אחה”צ, בימים שהיא אמורה לשהות עימה.
בענין זה כותבת המומחית “שינוי זה בסדר היום יכול להקשות במידה מסוימת על ג’, מכיון שהוא יחייב אותה לגיוס כוחות נוסף להתמודדות עם השינוי, מעבר להתמודדות הטבעית עם המורכבות שבהסתגלות למסגרת החדשה. בנוסף, קיים חשש כי הדבר יעורר מחדש את הקונפליקט בין ההורים, לאחר שהצליחו להגיע ליציבות מסוימת עם המעבר לזמני שהות שוויוניים” – עמוד 24 בדוח.
המומחית אף נשאלה בשאלות ההבהרה בענין זה וחזרה על עמדתה כי הצעתו של התובע לפיה הקטינה תהיה אצלו בשעות הצהרים בימים שהיא עם הנתבעת, גם אם באופן חלקי, מהווה שינוי של זמני שהות ומומלץ לא לערוך כל שינוי בזמני השהות, שעלול להפר את האיזון אליו הגיעה המשפחה – תשובה מס’ 11 לשאלה מס’ 11.
מקום מגורי ההורים ופניותם – כהמשך ישיר לסעיף הקודם, גם לענין זו, על אף שמצא מקום בטיעוני התובע, לא סבור בית המשפט כי יש ליתן משקל. גם אם בית המשפט יקבל את טענות התובע שהוא פנוי וזמין במשך כל שעות היום, ואף התפטר ממרבית עיסוקיו כדי להתמסר לגידול וחינוך ילדיו, אין בטענות אלה כדי להשפיע על ההכרעה. לא מדובר בקטינה אשר זקוקה, יותר מילדים אחרים, לזמן נוסף מטעם מי מהוריה מחד, ולא מדובר באם אשר אינה זמינה, כלל וכלל, לצורכי הקטינה, מאידך.
בענין זה הוסיף וטען התובע כי לא רק שהוא פנוי וזמין לקטינה בימי שהייתה עימו, הוא אף “ערוך לקיים את השגרה הזו גם בימי השהות של האם” (סעיף 32 לתגובה מיום 7.3.2024) וטענה זו בעייתית בפני עצמה, ולענין זה ראו האמור בסעיף 35 לעיל.
יכולתה של הקטינה להתמודד עם השינויים והבטחת קיומה של מסגרת חברתית שוטפת עבורה – הקטינה דווחה כי מי שבשלה לעלות לכתה א’, ילדה עם תפקוד תקין, נינוחה ורגועה בדרך כלל ויוצרת קשרים תקינים עם הצוות והילדים כאחד. עם זאת בעבר סבלה מבעייתיות של התאפקות שבאה לידי ביטוי בכך שלא הלכה לשירותים בגן, עד שהיתה עושה צרכים ללא שליטה. בענין זה הופנתה הקטינה לטיפול, בו ממשיכה עד היום, תוך שצוין כי קיבלה סיוע במסגרת הגן, שתרם לסיום סימפטום ההתאפקות. לא ברור אם במסגרת חינוכית שונה, בעיר, תוכל לקבל הקטינה מעטפת סיוע כפי שקיבלה במסגרת הקיבוצית, וקיים סיכוי כי שינוי מסגרת חינוכית באופן זה, לרבות השינוי בהקשרים החבריים הקיימים, יגרום לרגרסיה גם בענין זה.
לענין קיום מסגרת חינוכית שוטפת עבור הקטינה, מעבר לעובדה שלימודים בקיבוץ מהווים עבורה התנהלות זהה לחבריה, במסגרת זו היא גם תוכל להיות עם חבריה בשעות הצהריים, בבית הילדים, באופן שניתן יהיה לקיים מבנה התנהלות דומה לזה שמתנהל כיום.
רצון הקטינה – מאחר ומדובר בקטינה בת כ- 6 שנים בלבד, לא ניתן לבחון את רצונה באופן מלא, לא נכון לשמוע את קולה ואולי אף אין מקום ליתן משקל, או לכל הפחות לא משקל מהותי ומשמעותי, לדבריה. יחד עם זאת, המומחית ציינה כי כאשר שאלה את הקטינה מה היא חושבת שיקרה לה בבית הספר, הקטינה השיבה שהיא רוצה ללכת לבית הספר של ילדי הקיבוץ יחד עם חבריה מהגן – עמוד 15 לדוח המומחית.
הפער בין מסגרות החינוך – לא מצאתי בטיעוני מי מהצדדים יתרון של מסגרת חינוכית זו על השניה, בהיבט הלימודי/מקצועי, ועולה כי שתי המסגרות חיוביות. אשר על כן נתתי משקל רב יותר להמשכיות, לרצף, וכאמור לעיל, למסגרת החברתית. המסגרת החינוכית שהציע התובע, על אף שמקובלת עמדתו לגבי רמת החינוך הגבוהה שבה, אינה מקדמת את טובת הקטינה ו/או מציעה לה יותר מעבר לזו שמציעה לה המסגרת החינוכית לה עתרה הנתבעת, ואינני מקבלת את טענות התובע לגבי דירוג איכות מערכת החינוך בקיבוץ XXX, בוודאי כאשר זו נטענה ללא כל סימוכין.
המומחית אף הוסיפה ופירטה כי “נראה שמצב ביניים בו ג’ תלמד בXXXX ותהיה בבית הילדים בצהרים יקשה עליה את ההשתלבות החברתית, כמו המצב בו לא תתחנך עם ילדי הקיבוץ” – עמוד 24 לדוח.
בפסיקה נקבע כי בדרך כלל חוות דעתו של מומחה שמונה ע”י בימ”ש תאומץ על ידו, אלא אם כן ישנה סיבה משמעותית ובולטת לעין שלא לעשות כן: “משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן”(ע”א 293/88 חב’ יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ רבי [פורסם בנבו]).
ראו לעניין זה גם דבריה של כב’ השופטת ארבל בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני[פורסם בנבו]: “משהוגשה לבית המשפט חוות דעת מומחה שמונה על ידו, מה משקל יראה לתת לחוות הדעת ולהמלצת המומחים? בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, “…אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה”.
מכל האמור לעיל סבור בית המשפט כי לא הוצגו טעמים מיוחדים אשר מצדיקים סטייה מהמלצת המומחית, אשר הגישה דוח מפורט ויסודי, לרבות שענתה על 39 שאלות הבהרה, ביניהן אף עמדה על טעותו של התובע בקשר לעמותה שלכאורה מנהלת – תשובה מס’ 34. מקצועיותה של המומחית לא מוטלת בספק, למרות טענות התובע, ואלה עולות בקנה אחד עם התכנים שעלו, התרשמות בית המשפט, היכרותו את הצדדים, ועמדתו.
נוכח האמור סבור בית המשפט כי המסגרת החינוכית המטיבה יותר עבור הקטינה, במעבר בין גן לכתה א’, כאשר לא נמצא יתרון לימודי מקצועי למסגרת אחת, תהיה המסגרת החינוכית אליה תסתגל הקטינה בקלות רבה יותר. בשל העובדה כי חבריה של הקטינה הולכים יחדיו למסגרת החינוכית בקיבוץ XXX, ומסגרת זו מהווה המשך ישיר ורציף למסגרת החינוכית בה שהתה עד היום, וכאשר מדובר בקטינה שגם כיום משולבת בצורה טובה בחברת ילדי הגן בקיבוץ, מירב הסיכויים כי הסתגלותה של הקטינה למסגרת זו תהיה מהירה יותר וקלה יותר.
לאור כל האמור לעיל הריני מורה כי הקטינה תלמד, בשנת הלימודים הבאה, במסגרת החינוכית של המועצה האזורית, בקיבוץ XXX.
בסופם של דברים בית המשפט לא יכול להתעלם מהתנהלות ההורים שניהם, אשר הותירו את בתם היחידה, קטינה כבת 6 בלבד, אשר עולה לכתה א’, בחוסר וודאות מוחלט, היכן תלמד, עד עתה. התנהלות הצדדים לא במקרה הובאה בפירוט מעלה, כי זו מוכיחה, שוב, כי במקום לשים את טובת הקטינה בסדר עדיפות ראשון, עסוקים ההורים בתחרות ביניהם, בטובתם, במי ינצח ובמי יפסיד, ובמי יטיל מורא גבוהה יותר על בית המשפט, כאשר תוצאת התנהגותם עגומה ככלל ולגבי הקטינה בפרט. אם סבר מי מההורים כי בהתנהלותו זו הקטינה אינה מעורבת, הוא טעה ובגדול. הצדדים גוזרים על בתם הקטינה, הכל כך צעירה, מעורבות בהליכים משפטיים, בין אם ישירה ובין אם עקיפה, מזה כ- 4 שנים, ומוטב כי ישכילו לחדול מכך, ויבחרו לשים את התחרות מי ינצח, שהפכה לשיח היחיד המתקיים ביניהם, בצד.
ככל שהתובע עומד על חקירת המומחית יודיע על כך לבית המשפט בתוך 7 ימים, כאשר ימי הפגרה במנין הימים. ככל שלא יוגש דבר יראה זאת בית המשפט כוויתור על המשך ההליך ותינתן הוראה על סגירת ההליך.
נוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתאם לתקנות החדשות היה על בית המשפט לחייב בהוצאות משפט ובהתאם להתנהלות הצדדים על הצד הגבוה. יחד עם זאת, ועל מנת שלא ללבות אש ולהוסיף לתחרות שבין ההורים, כאשר לנגד עיני בית המשפט עומדת טובת הקטינה הא ותו לא, איני עושה צו להוצאות.
תואיל המזכירות להמציא החלטה זו לצדדים לאלתר, ולקבוע ת.פ. בעוד 7 ימים.
ניתנה היום, כ”ב אב תשפ”ד, 26 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.