לפני
כבוד השופטת שירלי שי
תובעת/מבקשת
ש’ כ’
ע”י עוה”ד אסתר שלום
נגד
נתבע/משיב
ש’ ד’ ב’ כ’
ע”י עוה”ד וטו”ר יונתן אליאס
החלטה
בפניי בקשה לקביעת מסגרת חינוכית של הקטינים, ילדיהם של הצדדים.
רקע בתמצית:
הצדדים הינם הורים לשני ילדים משותפים – מ’ מ’, יליד x.x.2018, כבן 6.5 בעת מתן החלטה זו, ול’ י’, יליד x.x.2019, כבן 5.5 בעת מתן החלטה זו (להלן: “הקטינים”).
הצדדים חתמו על הסכם גירושין ביום 19.7.22 אשר אושר על ידי בית הדין הרבני ביום 1.9.22 (להלן: “הסכם הגירושין”).
לפני פרידת הצדדים התגוררו הם יחדיו בי’.
התובעת (להלן: “האם”) העתיקה את מקום מגוריה לי’, והתגוררה בשכונת ג’. כעת מתגוררים האם עם הקטינים בשכונת ק’.
הנתבע (להלן: “האב”) נותר להתגורר בי’.
לענין המסגרת החינוכית קבעו הצדדים, בסעיף 15 להסכם הגירושין, כך:
חלוקת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהצדדים נקבעה בהסכם הגירושין בסעיף 18 כדלהלן:
ביום 15.5.24 הגישה האם תביעה בענין חינוך הקטינים, במסגרתה עתרה, בין היתר, להורות על רישום הקטין מ’ מ’ לבית ספר ש’ חב”ד. כמו כן, עתרה להורות כי בבוא היום גם הקטין י’ ל’ ירשם לאותו בית ספר.
ביום 19.6.24 הגיש האב בקשה לצו מניעה האוסר על האם לפעול באופן חד צדדי ואוסר עליה לרשום את הקטינים למוסד החינוכי “ש’ חב”ד”.
ביום 21.6.24 הגישה האם תגובה לבקשה לצו מניעה.
עוד באותו היום, 21.6.24 הגיש האב כתב הגנה.
ביום 23.6.24 דחה בית המשפט את בקשת האב לצו מניעה תוך שהבהיר כי האם רשמה את הקטינים בהתאם להחלטת בית משפט, שניתנה במסגרת תיק י”ס, עוד ביום 24.3.24. בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי בהחלטה שניתנה ביום 24.3.24 נקבע במפורש כי הרישום הינו לצורך שריון מקום בלבד. עוד ציין בית המשפט כי ככל שהצדדים לא יצליחו להגיע להסכמות יהיה עליהם לנהל הליך חדש ומתאים, וכך עשתה האם.
דיון בהליך העיקרי נקבע ליום 17.7.24.
ביום 1.7.24 הגיש האב בקשה להתיר רישום הדדי של הקטינים גם למוסדות החינוך של חסידות חב”ד בג’, בדיוק כפי שהותר רישום הקטינים לבקשת האם. לאחר שהוגשה תגובת האם, אשר התנגדה לבקשה, קבע בית המשפט כי הבקשה תידון בדיון הקבוע ליום 17.7.24.
נוכח בקשת הצדדים לדחיית הדיון, ובשל דחיפות הנושא הנדון, בית המשפט קבע לצדדים דיון בפגרה, ליום 6.8.24.
בדיון שהתקיים במעמד הצדדים טען כל אחד מהצדדים את טענותיו ואלה יובאו להלן בתמצית.
טענות האם בתמצית
האם מבקשת לרשום את הקטינים במוסד החינוכי “ש’ חב”ד” אשר נמצא בשכונת ק’ בי’, בסמוך לאזור מגוריה, מוסד עם חינוך דתי הכולל לימודי ליבה.
נכון לעת הגשת הבקשה הקטינים מתחנכים בשכונת ג’ בי’, מרחק של כ- 40 דקות נסיעה ממקום מגורי האם, דבר המקשה עליה ועליהם טכנית.
לטענת האם על פי חלוקת זמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין רוב הזמן הקטינים במחיצתה, בעיקר באמצע השבוע, והם שוהים עם האב רק בסופי שבוע, 2 סופי שבוע ברצף, על כל סופ”ש שהם שוהים עימה.
לטענת האם האב לא פעיל בחיי הקטינים ולא יוצר עימם קשר באמצע שבוע ומי שמגדלת אותם זו היא.
לטענת האם היא אינה עוד חב”דניקית, אולם יחד עם זאת מקפידה קלה כחמורה על צביון דתי הדוק בבית כולל כשרות, כולל שבת.
האם מבקשת שהקטינים ילמדו במסגרת חינוכית בה יקבלו חינוך טוב ובה מלמדים לימודי ליבה ועל כן מתנגדת לרישום הקטינים במסגרת החינוכית בג’, שם לשיטתה אין לימודי ליבה מלאים.
האם הדגישה כי רצונה לרשום את הקטינים למסגרת חינוכית “ש’ חב”ד” אינה לשם ערעור הצביון הדתי של הקטינים אלא להיפך.
יחד עם זאת מאחר ויש פער בין ההורים, באופן שמירתם על הדת, טובת הילדים, לטענת האם, להתחנך במסגרת חינוכית עם ילדים שגם להם הורים מזרמים שונים, בין אם אדוקים יותר לדת ובין אם פחות.
לשיטתה של האם המסגרת החינוכית “ש’ חב”ד” מהווה גשר בין העולמות, ועל אף שהסכם הגירושין אינו מחייב את הקטינים, המוסד החינוכי לו עותרת עומד בתנאים שקבעו הצדדים בהסכם הגירושין.
האם הוסיפה וטענה כי התנגדותו של האב אינה עניינית, שהוא בעצמו אינו חב”דניק, לא שומר כשרות ולא מתפלל בבית כנסת, הוא רק מציג חזות חרדית וכל מטרתו נקמנות, ולראיה הוא זה שרשם את הקטינים לקייטנה של בנים ובנות יחדיו.
טענות האב בתמצית
לטענת האב הצדדים התגוררו בי’, טרם גירושיהם, ולמדו במוסדות של חסידות חב”ד, והמוסד החינוכי “ש’ חב”ד” אינו משתייך לחסידות חב”ד, ולדוגמא – אין במוסדות אלה הפרדה בין בנים לבנות.
לטענת האב הסכמתו למעבר של האם והקטינים לי’ היתה בכפוף להתחייבות האם לרשום את הקטינים למוסדות חינוך של חסידות חב”ד ולא בכדי כך נכתב בהסכם.
יתר על כן מוסיף האב, כי ככל שהאם מבקשת להפר את הוראות ההסכם, הוא יעתר לשינוי האחריות ההורית, כי מבחינתו התנאים בהסכם הגירושין היו שלובים.
לטענת האב ההסכמה בהסכם הגירושין אינה ניתנת לפרשנות והיא חד ערכית – מסגרת חינוכית של חסידות חב”ד.
לטענת האב גם האם יודעת שהמוסד החינוכי “ש’ חב”ד” אינו מתאים לקטינים, שחיים אורח חיים חרדי.
לענין המרחק שבין המסגרת החינוכית בג’, אליה מבקש האב לרשום את הקטינים, לבין מקום מגוריה של האם, ביחס למרחק שבין מגורי האם ל”ש’ חב”ד”, טוען האב כי אין פער גדול.
בסוגיית לימודי ליבה טוען האב כי מבחינתו הקטינים היו צריכים ללמוד בת’ ת’, שם אין לימודי ליבה בכלל, וכפשרה הוא מסכים שהם ילמדו בג’, המשלב גם לימודי ליבה.
מינוי מומחה, עמדתו והמלצותיו
בתום הדיון בית המשפט מינה את ד”ר גוטליב כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: “המומחה”).
המומחה נתבקש ליתן המלצה לגבי המסגרת החינוכית בה ילמד הקטין מ’ מ’ בשנת הלימודים הקרובה תוך בחינת טענות הצדדים, מקום מגורי הקטין והמרחק למסגרת החינוכית, התאמת אופי חיי הקטינים בכל אחד מהבתים למסגרת החינוכית, השוני בין מסגרות החינוך המוצעות תוך התייחסות להסכם הגירושין שם נרשם “לימודים בחסידות חבד”.
ביום 18.8.24 הגיש המומחה את חוות הדעת תוך שהמליץ כך:
“ניתן לאפשר למ’ מ’ (ובהמשך גם לאח שלו) ללמוד בת’ ת’ חב”ד שבג’ וזאת בתנאי שאכן מדובר בבית ספר ממלכתי חרדי אשר מלמד את מלוא מקצועות הליבה”.
האם, בכתבי הטענות שהגישה לאחר קבלת חוות דעת המומחה ועדכוניו שבה וחזרה על אותן הטענות כמעט, אולם מאחר וחזרה עליהן שוב ושוב, יובאו עיקריהן בתמצית:
שינוי המסגרת החינוכית היא על מנת שהקטינים יוכלו ללמוד תורה בשילוב עם לימודי ליבה. ככל שבבית ספר ת’ ת’ חב”ד שבג’ היו לימודי ליבה, תביעה זו לא הייתה מוגשת.
בית הספר ת’ד ת’ בחב”ד ג’ דוגל בלימודי תורה כאשר ישנם מעט לימודי חול כפי שעולה משיחת הטלפון עם מנהל ת’ ת’ בחב”ד שבג’.
במסגרת חוות הדעת צויין כי הצדדים במהלך המפגש עם המומחה העלו מסגרת חינוכית נוספת כאופציה ללימודי הקטינים, בית ספר ח’, השייך לזרם חרדי דתי לאומי, אשר ירדה מהפרק בשל התנגדות ההורים ואולם דברים אלה אינם נכונים, שכן זו הייתה הצעת האם והאב התנגד לכך בטענה שבית ספר ח’ אינו ברוח חב”ד.
הצעה נוספת של האם כי הקטינים ילמדו במסגרת חינוכית חרדית לאומית של הרב ז’, ירדה מהפרק לאור התנגדותו של האב בטענה כי המסגרת אינה משתייכת לזרם חב”ד.
האב לא ניסה למצוא כל פשרה לאורך כל ההליך ולשיטתו המסגרת החינוכית המתאימה היא תלמוד חב”ד תוך שהפנה להסכם הגירושין.
האב אינו פוגש את הילדים מבחירה ומנסה לחנכם “בשלט רחוק” (סעיף 15 לתגובת האב).
בית ספר ש’ שייך לרשת חב”ד אשר מכיל משפחות בעלות צביון דתי, חילוניות ומסורתיות.
יש לקחת בחשבון את זמן הנסיעה מביתה של האם למסגרת החינוכית בשעות הבוקר כמו גם השבתם מן המסגרת החינוכית, שכן היא שוהה עם הקטינים במהלך השבוע וכל הנטל רובץ עליה.
קביעת מסגרת חינוכית של הקטינים בת’ ת’ יכולה להשליך על עתידם של הקטינים שיכול ולא ימשיכו ללימודים גבוהים ולשרות צבאי וזה מצב בלתי נתפס עבור האם.
האב, עת שהקטינים שוהם עמו בימי שישי (כשלוש פעמים בחודש, בתקופות בהם האב נמצא בארץ) יוכל לשלוח אותם למסגרת ברוח חב”ד שפי ששולח אותם כיום.
לימודי הליבה הם קריטיים ועל כן יש לרשום את הקטינים לבית הספר ש’ חב”ד.
גם האב, בכתבי הטענות שהגיש לאחר קבלת חוות דעת המומחה ועדכוניו שב וחזר על אותן הטענות כמעט, אולם מאחר וחזר עליהן שוב ושוב, יובאו עיקריהן בתמצית:
מאמץ את המלצות חוו”ד ומסכים כי הקטין מ’ מ’ ימשיך ללמוד באותה המסגרת החינוכית בת’ ת’ ויתחיל את לימודיו בכיתה א’ בשנת הלימודים תשפ”ה, במסגרת חינוכית ת’ ת’ חב”ד.
ישנו איזון ראוי בחוו”ד המומחה בין טובתו של הקטין לעולם התוכן והחינוך בה הקטינים מצויים מגיל ינקות, לבין הרצון והחשש של כל אחד מההורים.
על פי רשימת ספרי הלימודים לשנת הלימודים התשפ”ה בת’ ת’ חב”ד ג’ עולה כי הילדים לומדים מלבד מקצועות הקודם את המקצועות הבאים: חשבון כולל גיאומטריה, מדעים, מולדת, גיאוגרפיה, עברית ואנגלית ועל כן הוא עונה על הקריטריון שהציבה התובעת.
לא ניתן בהינף יד לשנות את אורחות חיים של הקטינים רק בשל העובדה כי התובעת רואה את עצמה כמי שהשתחררה מעולם הדת ותורת משה ולהתעלם מהוראות ההסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין.
עצם העובדה שהתובעת יצאה בשאלה אין להשליך באופן אוטומטית על הקטינים לפיה גם הם צריכים לבוא בדרכה ובכך להתרחק מאביהם, מבניה משפחותיהם ומחבריהם בקהילה.
נוכח המלצת המומחה קבע בית המשפט ביום 22.8.24 כי על המומחה לבחון שתי שאלות נוספות, הראשונה “בחינת התנאי שבהמלצתו, קרי, האם בת’ ת’ חב”ד שבג’ מלמדים את מלוא מקצועות הליבה? השניה – האם בית ספר חורב, הינו חלופה מומלצת מטעמו, ללא מתן משקל לעמדות הצדדים”.
ביום 25.8.24 הגיש המומחה את הבהרתו. מאחר וזו קצרה, היא תובא במלואה כדלהלן:
עוד באותו היום הגיש המומחה עדכון נוסף, בו ציין כי ב”כ האם התקשר אליו ומסר לו כי נפלה טעות בעדכון שהגיש וזאת לאחר שיחה עם המפקח של משרד החינוך של ת’ ת’ בג’, ועולה כי בבתי הספר של זרם ממ”ח מלמדים רק כ- 55% מלימודי הליבה. המומחה פירט בעדכון את מאפייני הממ”ח וציין בסוף העדכון כי “שוחחתי גם עם אותו מפקח הנ”ל אשר מסר כי בבתי הספר היסודיים אכן בממ”ח לומדים לימודי ליבה מלאים אם כי אופן הצגת הדברים הינו מותאם לציבור החרדי אבל לא התוכן וכי רק בחטיבת הביניים ישנן הנחות”.
כל אחד מהצדדים הגיש תגובה מטעמו, בה עמד על אותן הטענות הראשוניות. לשיטתה של האם המסגרת החינוכית בג’ אינה מאפשרת לימודי ליבה באופן מלא והיא תחטא לקטינים. האם מדגישה כי כל הצעת פשרה שהציעה האב סירב לה. האם חזרה והציעה, כפשרה נוספת, את בית ספר ח’, וככל שבית המשפט לא יקבל את עמדתה, עותרת לחקירת המומחה. לשיטתו של האב יש לאמץ את המלצת המומחה לגבי המוסד החינוכי בג’, כאשר לטענתו, לפי חוות דעת המומחה, גם במסגרת זו מלמדים את לימודי הליבה, כבקשת האם. לפשרה שהוצעה, לרישום הקטינים לבית ספר ח’, מתנגד האב בטענה כי זו מסגרת שכלל אינה מוגדרת כחסידות חב”ד, מנוגדת להסכמת ההורים ומנוגדת לטובת הקטינים.
דיון והכרעה
האב כאמור עומד על רישום הקטינים במוסד החינוכי ת’ ת’ חב”ד בג’, ועמדה זו מבוססת על שני אדנים מרכזיים, הראשון – הוראות הסכם הגירושין, השני – אופי החינוך הדתי (חרדי) המותאם לקטינים.
האם עומדת על רישום הקטינים בש’ חב”ד, ולחלופין בבית ספר ח’, תוך שטוענת כי הסכם הגירושין אינו מחייב את הקטינים וכי לטובתם יש לאפשר להם לימודי תורה בד בבד עם לימודי ליבה.
הוראות הסכם הגירושים:
הצדדים חתמו אכן על הסכם גירושין ונתנו דעתם על המסגרת החינוכית בה ילמדו הקטינים, בסעיף 15 להסכם כאמור בסעיף 6 לעיל.
יתר על כן, בפרוטוקול הדיון של אישור ההסכם טוען ב”כ הצדדים “הילדים גרו בי’ ועברו לי’ בהסכמת האבא ואנו מבקשים להדגיש שהמעבר לי’ תלויה בכך בהתחייבות של סעיף 15 לחנך את הילדים בדרך התורה”. ובית הדין עונה “ראיתי כתוב בדרך של חב”ד” (נספח 3 לכתב התביעה).
עם זאת הפסיקה קבעה כי אין הסכם גירושין כובל קטינים אליו: “מושכלות ראשונים כי הסכם גירושין אינו מחייב את הקטינים אשר אינם צד להסכם ובכל מקרה, לעולם פס”ד בעניין משמורת וחינוך אינו פסק דין סופי אלא הוא נתון לשינוי ובחינה מחדש בכל עת שימצא הצורך לכך.” (ראו: רמ”ש (ב”ש) 6804-09-10 ש.פ נ’ ח.פ (פורסם באתרים האלקטרוניים, 14.10.10)).
לזאת יש להוסיף כי ההסכם נחתם לפני כשנתיים, עת הקטינים היו בגיל צעיר מאוד, ועוד בטרם הגיעם לגיל בית ספר, כלל וכלל, וכידוע קיים הבדל מהותי בין חינוך בגיל גן לבין חינוך בגיל בית ספר.
אשר על כן כאשר הורים חלוקים בנושאים מעין אלו, והסוגיה מגיעה לפתחו של בית המשפט, עליו להכריע בהתאם לעקרון טובת הילד, כקבוע בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ”ב -1962. הפסיקה קבעה בשאלת בחירת מסגרת החינוך, כי יש לבחון מספר שיקולים, ולענין זה ראו החלטת חברתי כב’ השופטת מלר-שלו בתלה”מ (פ”ת) 1080-08-18 פלונית נ’ אלמוני (פורסם במאגרים אלקטרוניים, 10/8/21).
זרם חינוך:
הצדדים חלוקים על המסגרת החינוכית אולם המחלוקת העיקרית הינה על הזרם החינוכי שבכל מסגרת. לשיטתו של האב על הקטינים ללמוד בת’ ת’ של חסידות חב”ד. לשיטתה של האם, על הקטינים לשלב לימודי תורה ולימודי ליבה.
המומחה כאמור בחוות הדעת מיום 18.8.24 המליץ על ת’ ת’ בג’, תוך התניה שבמסגרת זו יש את מלוא לימודי הליבה. אולם רגע לפני ההמלצה כותב המומחה כך:
“סבורני כי השאלה האופרטיבית הינה איזו מסגרת חינוכית תאפשר טוב יותר קשר והשתלבות מרבית ומיטבית של הילד בחייהם של כל אחד מההורים וכן גם איך ניתן למזער כמה שניתן את הקונפליקטים בהם הילד יהיה מצוי בהמשך הדרך”, ובמילים אחרות טובת הקטין. טובת הקטין תיבחן בהמשך.
כאשר האם מתנגדת באופן נחרץ לת’ ת’ בג’, וכאשר הקטינים שוהים עימה מרבית מהזמן, נהיר כי אין זה טובת הקטינים ללמוד במסגרת חינוכית מנוגדת לרצון אימם.
יחד עם זאת אין רצון זה של האם בא על חשבון רצון האב, ועל כן נשאל המומחה לגבי בית ספר ח’.
בתשובה לשאלות בית המשפט הבהיר המומחה, לגבי בית ספר ח’, כי “לא נראה כי מבחינה חינוכית קיים הבדל משמעותי בין שתי המסגרות – בשניהם לומדים לימודי ליבה באופן מלא – למעט זה שיש להניח כי רוב רובם של בוגרי בית ספר ח’ ממשיכים למסגרות של ישיבות תיכוניות (עם לימודים לקראת בגרות) ולא לישיבות קטנות” ולבסוף מציין המומחה כי “אינני רואה יתרון משמעותי עבור הקטין דנן של בית ספר ח’ על פני הת’ ת’ של חב”ד”.
בפסיקה נקבע כי בדרך כלל חוות דעתו של מומחה שמונה ע”י בימ”ש תאומץ על ידו, אלא אם כן ישנה סיבה משמעותית ובולטת לעין שלא לעשות כן: “משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן” (ראו: ע”א 293/88 חב’ יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ רבי [פורסם במאגרים אלקרטוניים]).
במקרה דנן, בית המשפט נותן משקל חלקי לעמדת המומחה, ומדוע? המומחה לא ראה יתרון של בית ספר ח’ על פני ת’ ת’, אולם לא נמצא כי ראה יתרון של ת’ ת’ על פני בית ספר ח’.
אומנם זה לא המוסד החינוכי אשר נבחר על ידי המומחה, אולם הוא בהחלט מוסכם עליו, והוא משלב את השניים, את לימודי הליבה ואת לימודי התורה.
טובת הקטין:
השתלבות – ההורים אינם עוד דומים באדיקותם. לדברי האב דבק הוא בחסידות חב”ד והאם בתהליך של חזרה בשאלה תוך שמירה על זיקה למסורת. מסגרת חינוכית אשר תשקף לקטין את שתי אורחות החיים, תוך מתן משקל שווה גם ללימודי התורה, וגם ללימודי הליבה, תיטיב עם הקטין בכך שתאפשר לו השתלבות טובה יותר במסגרת החינוכית.
גמישות והכלה – מסגרת משולבת תקטין את הניגודיות שבין הקצוות, לרבות בין ההורים ובין בתיהם, ותאפשר לקטין לצבור וללמוד גמישות והכלה.
ללא שינוי קיצוני – מסגרת משולבת לא תהווה שינוי קיצוני ולא תעמיד את הקטין בקונפליקט נאמנויות. יש בה לרצות את שני ההורים ובכך לאפשר גם לקטין להרגיש כי שני הוריו מרוצים.
שמירה על סדר היום – מסגרת לימודית שנוחה לאם, אשר הקטין מצוי אצלה במהלך כל ימות השבוע, תמנע פגיעה בסדר יומו של הקטין.
לסיום – בשקלול טענותיהם המנוגדות של הצדדים, מתוך ראיית טובת הקטין, ונוכח כל המפורט לעיל, הריני מורה כי הקטין מ’ מ’ יתחנך וילמד בשנת הלימודים הקרובה, תשפ”ה, במסגרת בית הספר ח’.
לסיום לא יכול בית המשפט שלא לומר לצדדים כי הוא רואה את רצונו של כל אחד מהם לקבוע את המסגרת החינוכית של הקטינים, ממקום של אמונה, צדקת הדרך, ועתיד הקטינים מנקודת מבטו, אך נהיר כי מחלוקות אינן מטיבות עם הילדים, וכל פשרה עדיפה על הליך משפטי. על הצדדים להבין כי עצם המחלוקת שביניהם, שבוודאי מהלכת מעל ראשם של הקטינים, להבדיל מהשוני שבאורחות החיים שלהם, שאגב לא נראה גדול כל כך, הוא זה אשר גוזר על הקטינים מועקה, קושי, התמודדות מיותרת, ופגיעה. הקטינים קטינים מאוד, רק בתחילת דרכם, ויעשו טוב ההורים אם יאפשרו להם בית חם ואוהב אצל כל אחד מהוריהם, בין אם אדוק יותר ובין אם פחות, תוך כיבוד ביתו ואורחות חייו של ההורה השני.
על מנת שלא ללבות את האש, ולאפשר לצדדים תקשורת גם בהמשך, ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.
הצדדים יודיעו בתוך 7 ימים כיצד מבקשים להמשיך את ההליך. ככל שלא יוגש דבר ובחלוף המועד, ההליך יסגר.
המזכירות תמציא לצדדים.
המזכירות תקבע ת.פ. ליום 15.9.24
ניתנה היום, כ”ה אב תשפ”ד, 29 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
