לפני
כבוד השופט ניר זיתוני
בענין בנם של הצדדים : יליד 2003
תובעת/האם
האם
ע”י ב”כ עוה”ד גילה ברזילי נודלמן
נגד
נתבע/האב
האב
ע”י ב”כ עוה”ד נאסר עמירי
פסק דין
לפני תביעת האם מיום 6.5.22 להתיר לה לגבות מהאב חובות מזונות עבר שנצבר בחודשים 9.03 עד 7.20 ע”ס 341,800 ₪ .
הצדדים מוסלמים , נישאו בשנת 2002 והתגרשו בשנת 2004 . במסגרת קשר הנישואין נולד בנם בשנת 2003 . התובעת ילידת. הנתבע יליד. הצדדים חתמו על הסכם גירושין לפיו התחייב האב לשלם לאם בגין מזונות הקטין 2,000 ₪ בצירוף השתתפות בעלות גן הילדים בסך 500 ₪ . נקבע כי המזונות ישולמו מחודש 11.04 לחשבון הבנק של האם בבנקשפרטיו צוינו בגוף ההסכם .
בסעיף 18 של כתב התביעה מפרטת האם כיצד נצבר החוב לפי תקופות . לתמיכה בטענותיה בדבר התשלומים ששולמו ואלו שלא שולמו , התיימרה האם לצרף לכתב התביעה כנספח ד’ פירוט תנועות בחשבון הבנק שלה ושל הבן לתקופה הרלוונטית אך בפועל צירפה פירוט תנועות בחשבונה בבנקשמספרולתקופה מיום 21.11.16 עד 6.11.19 בלבד . האם פתחה תיק הוצל”פ לגביית חוב המזונות ביום 17.1.08 . נטען כי בעקבות פתיחת תיק ההוצל”פ איים האב בפני אחותה של האם כי יפגע באם . עוד נטען כי בשנת 2009 איים האב שוב לפגוע באם והפעם הוסיף לאיום גרימת נזק לרכב של האם ולרכב של אחיה של האם . האם הגישה תלונה במשטרה כנגד האב והאב נעצר ליומיים . נטען כי ביום השני למעצר האב , הושחת הרכב של אחי האם בפעם השנייה . נטען כי האם ובני משפחתה נבהלו ולכן האם חזרה בה מהתלונה שהגישה במשטרה . עוד נטען כי לאורך השנים , לאחר פרידת הצדדים , ניהלה האם מערכת יחסים זוגית חד מינית והדבר לא היה ידוע ברבים . נטען כי האב ניצל עובדה זו ואיים על האם , לא אחת , כי אם תעמוד על תשלום המזונות , הוא ישתמש בכל דבר כדי להרוס אותה ובכלל זה יחשוף את נטייתה המינית ויהרוס את שמה הטוב ומעמדה בקהילה השמרנית בה חיה האם . האם מציינת כי שימשה באותה עת מורה בבית ספר ב. נטען כי האב איים לפנות למנהל בית הספר ולחשוף בפניו את הנטייה המינית של האם . לתמיכה בטענה זו צורף לכתב התביעה תצהיר של חברתה של האם , גב’, ילידת( להלן ” חברתה של האם “) . האם טוענת כי בעקבות הלחץ והאיומים , הגישה האם בקשה לסגירת תיק ההוצל”פ שפתחה לגביית חוב המזונות ביום 7.3.10 . עיתוי הגשת התביעה מוסבר בכך שבחודשחשפה האם בפומבי את נטייתה המינית בראיון לתקשורת ולכן אין עוד משקל רב לאיומי האב בהקשר זה .
ביום 21.6.22 הגיש האב כתב הגנה . האב טוען כי חוב המזונות המוכחש שולם במלואו בהזדמנויות רבות . נטען כי במסגרת התכתבויות בין הצדדים אישרה האם לאב כי נכון לחודש 6.21 שולם כל חוב המזונות . בחודשים 7-9.21 שולמו דמי המזונות בהעברה בנקאית . האם פתחה תיק הוצל”פ סמוך לאחר הגירושין והאב הגיע להסדר תשלומים . האם סגרה את תיק ההוצל”פ בעקבות תשלום החוב . תצהיר חברתה של האם מהווה העתקה מהנטען בכתב התביעה ואינו כולל פרטים לגבי ההיכרות והקשר בין הצדדים וכן אינו כולל תאריכים מדויקים . הכתבה במסגרתה חשפה האם את זהותה המינית פורסמה בשנת. דמי המזונות שולמו בדרך כלל במזומן . התביעה הוגשה בשיהוי שגרם לאב נזק ראייתי בדמות אובדן ראיות המוכיחות את תשלום החוב .
ביום 28.8.22 נדחו בקשות האב לסילוק התביעה על הסף וחיוב האם להפקיד ערובה להבטחת הוצאות האב .
ביום 2.4.23 התקיימה ישיבת קדם משפט במהלכה הסכימו הצדדים ללכת לגישור , אך הליך גישור לא התקיים כיוון שהצדדים לא השכילו להסכים האם המגשר יהיה יהודי או ערבי ובית המשפט לא הצליח להביאם להסכמה בענין זה . לפיכך ניתנה הוראה על הגשת תצהירים ונקבעה ישיבת הוכחות .
ביום 5.6.23 הוגשה תצהיר האם וכן תצהיר חברתה של האם ותצהיר אחיה של האם , מר( להלן “אחיה של האם ” או “האח” ) .
ביום 11.10.23 הוגש תצהיר האב בצירוף בקשה לזמן לישיבת ההוכחות את מנהל בית הספר ( להלן “המנהל” ) ואת אימה של האם גב’ ( להלןאו “אמה של האם” ) . האב הצהיר כי אמה של האם אישרה לו שהחוב סולק . עוד נטען כי האם פוטרה מבית הספר כיוון שלא היו ברשותה התעודות הנדרשות ולא בשל נטייתה המינית . עוד נטען כי יחסי הצדדים לאחר הגירושין היו טובים וכללו גם שתיית קפה ביחד .
ביום 20.12.23 הגיש האב לתיק את תמליל השיחה בינו לבין אמה של האם .
ביום 7.2.24 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעו הצדדים , אחיה של האם וחברתה של האם . האם העידה כי למדה הוראה אבל לא השלימה את הלימודים ואין לה תואר ראשון ותעודת הוראה . האם לימדה 15 שנים בבית ספרוהפסיקה את עבודתה בהסכמה עם בית הספר לאחר שביקשה שלוש פעמים חל”ת כדי לעבוד כמגייסת משאבים ב( ע’ 9 שורות 14 עד 26 ) .האם אישרה כי אינה יודעת האם האב פנה למנהל בית הספר וסיפר לו על הנטייה המינית של האם . האם העידה כי הצדדים נפרדו חודשיים לאחר הולדת הבן . האם העידה כי לא דיברה עם האב על נטייתה המינית ( ע’ 11 ש’ 14 עד 15 ) . האם הניחה כי האב ידע על נטייתה המינית לאחר שהחלה לעבוד בעמותת( ע’ 11 ש’ 28 עד 30 ) . האם סירבה למסור שמות של עבריינים שהיו מקורבים לאב ולטענתה נשלחו על ידו כדי לאיים עליה ( ע’ 12 ש’ 10 עד 12 ) . האם הכחישה את הטענה כי לא היו ממנים אותה להיות מנהלת משותפת באלמלא היתה לסבית ( ע’ 13 ש’ 7 ) . האם אישרה קיומן של הודעות בהן היא מאשרת קבלת סכומי כסף ספציפיים מהאב , אך טענה כי לא ניתן ללמוד מכך על מתן אישור להעדרו של חוב מזונות . ( ע’ 14 ש’ 23 עד 28 ) . האם טענה כי חלפו כמה שנים מאז שהגישה תלונה במשטרה כנגד האב ועד שחל שיפור ביחסיהם , עד כדי כך שהאב לקח את הרכב של האם לבדיקה במכון רישוי ( ע’ 16 ש’ 1 עד 4 ) . האם הסבירה כי גם לאחר שיפור היחסים , לא פתחה מחדש את תיק ההוצל”פ , שכן כל הזמן ריחף מעל ראשה האיום לחשוף את נטייתה המינית ( ע’ 16 ש’ 9 עד 10 ) .
אחיה של האם העיד כי גילה לראשונה שאחותו לסבית לפני כמה חודשים . לדבריו הצדדים התגרשו לאחר שהתברר כי האב אינו אמין , לאחר שסיפר שיש לו עסקים והתברר כי יש לו חובות בעטיים נאלצו הצדדים למכור את הבית . לאח של האם יש קשר מיוחד עם האם , אך האם לא חשפה לפניו נטייתה המינית , כנראה משום שחששה מתגובתו . אחיה של האם קרא את כתב התביעה לראשונה כאשר הגיע לחתום על תצהירו . לפי עדותו , האם לא פתחה שוב את תיק ההוצל”פ כיוון שהייתה מאוימת והאיום מומש לאחר הפגיעה ברכבים של האם ושל אחיה .
חברתה של האם סיפרה שהכירה את האם בגיל 13 כאשר האם היתה מורה בבית הספר בו למדה ובנוסף היו שכנות . הידידות הפכה לחברות בעשר השנים האחרונות . חברתה של האם העידה כי לקח לאם זמן רב עד שחשפה בפניה את נטייתה המינית לפני הרבה יותר מחמש שנים . חברתה של האם העידה על עצמה שהיא סטרייטית ונשואה . עוד העידה כי האב ידע על הנטייה המינית של האם לפני שנת 2020 והיא שמעה אותו אומר לאם שיעשה לה פדיחה .
האב העיד כי שילם את דמי המזונות לאם באמצעות אימה של האם במזומן וכן דרך חשבון הבנק של האם בבנק הפועלים בהפקדת מזומן דרך פקיד בנק לחשבון האם . האב אישר כי לאחר הגירושין היה במצב כלכלי מאד קשה ולא היה לו חשבון בנק ( ע’ 25 ש’ 16 עד 32 ) . בשנת 2010 החל האב לשלם מזונות דרך החשבון של אחיו במזומן לאם ולאמה של האם . האב העיד כי הצדדים היו ביחסים טובים לאחר הגירושין עד שנת 2020 שכללו ארוחות משותפות והגעה של האם למקום עבודתו של האב ( ע’ 28 ש’ 10 עד 11 ) .
ביום 9.5.24 התקיימה ישיבת הוכחות שניה במסגרת נשמעו מנהל בית הספר ואימה של האם גב’. אמה של האם העידה כי לאחר שהצדדים נפרדו היא פגשה את האב פעמים רבות אך לא בכל מפגש קיבלה ממנו דמי מזונות . עוד סיפרה כי בתה אמרה לה שיש לה קושי בקבלת המזונות והאב לא משלם את המזונות כל הזמן . אמה של האם אישרה את הנכונות של כל מה שאמרה בשיחה שהוקלטה . אמה של האם אמרה בשיחה המוקלטת כי קיבלה את דמי המזונות מהאב . אמה של האם אמרה כי אינה יודעת מדוע האם תובעת את האב . עוד אמרה כי האם חושבת רק על עצמה .
המנהל העיד כי האם היתה מורה מצוינת והפסיקה ללמד ביוזמתה מבלי לומר מה הסיבה . האב מעולם לא אמר למנהל דבר שלילי על האם ואף ביקש מהמנהל לעזור לאם להתקדם בבית הספר כאשר הצדדים חיו יחד . לאחר הגירושין , האב לא אמר דבר למנהל לגבי האם .
בגמר הדיון ניתנה החלטה המורה על הגשת סיכומים, תוך הדגשה כי במסגרת הסיכומים יהיה על הצדדים להתייחס לשאלה האם יש מקום כי בית המשפט יכריע במסגרת פסק הדין לא רק בסעד שנתבקש בתביעה ( היתר לגבות חוב מזונות עבר ) אלא גם בשאלה האם יש חוב מזונות .
ביום 21.7.24 הוגשו סיכומי האם . נטען כי אם האב היה מממש את איומיו לחשוף את הנטייה המינית של האם , האם היתה עלולה לאבד לא רק את עבודתה כמורה אלא גם את חייה ואת המשמורת על בנה . נטען כי האב העלה לכל אורך הדרך טענות לגבי העדרו של חוב מזונות ואף התעקש על העדתה של אמה של האם בענין זה , ולכן יש מקום שבית המשפט יכריע גם בענין זה . נטען כי האם עמדה בפני בחירה בלתי אפשרית בין גביית חוב המזונות לבין סכנת חיים , ולכן יש לקבוע כי קיים חוב מזונות ולהתיר גבייתו בהוצל”פ .
סיכומי האב לא הוגש במועד שנקבע למרות שמשרד ב”כ האב צפה בסיכומי האם ביום בו הוגשו ופעם נוספת ביום 26.8.24 . למרות שניתן לראות באי הגשת סיכומי האב כאי התייצבות לדיון , בחרתי ביום 26.8.24 ליתן פסק דין מנומק על בסיס כל החומר המצוי בתיק לאחר שהתנהל הליך משפטי מלא . ביום 1.9.24 הגיש ב”כ הנתבע בקשה לבטל את פסק הדין וליתן תחתיו פסק דין חדש לאחר עיון בסיכומיו שצורפו לבקשה . ביום 10.9.24 , לאחר שב”כ הנתבע צירף את התנגדות ב”כ התובעת , ניתנה החלטה המבטלת את פסק הדין מיום 26.8.24 לפי שיקול דעתו של בית המשפט ומורה כי יינתן פסק דין חדש לאחר בחינת הטענות שהעלה ב”כ הנתבע בסיכומיו . נטען כי יש לתת פסק דין המורה על דחיית התביעה בהמשך להצעת בית המשפט בגמר דיון ההוכחות האחרון . יש להפעיל את הכלל “מעילה בת עוולה לא תקום זכות תביעה” שכן התובעת רימתה את הנתבע בכך שהסתירה ממנו כי היא לסבית . הנתבע מודיע כי יגיש תביעה נגד התובעת בשל כך . ב”כ האב חוזר על הטענות המקדמיות שהעלה בהליך ונדחו בהחלטות קודמות . נטען כי האם השתהתה בהגשת התביעה וויתרה על טענות . נטען כי כיוון שהתביעה הוגשה לאחר שהבן הפך בגיר , האם לא רשאית להגיש את התביעה אלא רק הבן בעצמו . נטען כי עילת התביעה התיישנה ומדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית . האב הוכיח כי שילם את החוב באמצעות הודעות ווטסאפ , ראיות נוספות ותמליל השיחה בין האב לבין אמה של האם . האם אישרה כי קיבלה כל חוב המזונות עד חודש 6.21 . בית המשפט לא מוסמך להכריע בטענת פרעתי . התובעת לא הוכיחה טענותיה . התובעת לא הציגה את בקשתה המנומקת לסגירת תיק ההוצל”פ . התובעת לא הביאה לעדות אף עד נייטרלי התומך בטענותיה . טענת התובעת כי איומי הנתבע המומצאים קשורים לפיטורי התובעת , הופרכה בעדותו של מנהל בית הספר ובעדות התובעת עצמה . טענת התובעת כי הנתבע איים עליה לפרסם ברבים שהיא לסבית , התבררה כשקרית . הטענה לאיומים בפגיעה בגופה וברכושה היא טענה שהומצאה כדי להתאים לתביעת התובעת . כנגד הנתבע לא הוגש כתב אישום בגין איומים . לשיטת התובעת יתכן כי מי שעשה את המעשים שהתובעת מייחסת לנתבע הוא מי מבני המשפחה של התובעת . קבלת טענה לאיומים מחייבת ראיות כבדות משקל ואלו לא הוצגו ע”י התובעת . לא ניתן לקבוע כי התובעת הייתה מאוימת כאשר התובעת עצמה סירבה לחשוף את שמות העבריינים שאיימו עליה , לטענתה , בשליחות הנתבע . הוכח כי התובעת יצאה מהארון כבר בשנתולכן לא יתכן שהאיום לחשוף את נטייתה המינית מנע ממנה לפתוח מחדש את תיק ההוצל”פ לגביית חוב מזונות . התובעת לא הוכיחה קיום התנאים שנקבעו בפסיקה לפי ס’ 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה ( מזונות ) שהם נקיטת הליך תוך זמן סביר ובתום לב . התובעת זנחה את זכות התביעה והנתבע שינה מצבו לרעה כאשר פרע את החוב . “חברתה” של התובעת אינה עדה ניטרלית . עדותה גילתה אי אמינות בעניינים החשובים ויתר עדותה הייתה שולית . הכתבה עליה מסתמכת התובעת כביטוי ליציאתה מהארון בפומבי , פורסמה בשנת,שנים לפני הגשת התביעה ולא בשנת, כפי שטענה התובעת .
המצב המשפטי
סעיף 11(ב) של החוק לתיקון דיני המשפחה ( מזונות ) תשי”ט 1959 קובע כי ” מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו , אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט ” . בפסיקת בתי המשפט נקבע כי מזונות שלא נגבו במשך תקופה ארוכה מעוררים קושיה ראייתית . מזונות אינם משולמים בין זרים ולכן לא אחת לא נשמרים קבלות ותיעודים . על בית המשפט הדן בתביעה סעיף 11(ב) הנ”ל לבחון את הטעמים לאיחור בגבייה לאור אופיה המיוחד של גביית המזונות ולאור אופיו המיוחד של השימוש שאמור להיעשות במזונות , כדי לספק את הצרכים השוטפים של הקטין . לדעת כב’ השופט סילמן יש להבחין בין אי תשלום כלל , המעלה את השאלה כיצד התקיים הצד שאמור היה לקבל מזונות , לבין תשלום חלקי כאשר הפער אינו שנוי במחלוקת . במצב של תשלום חלקי , חלוף השנים אינו מלמד על ויתור והנטייה תהיה להתיר גביית ההפרש . השוו – ע”ר 44163-12-15 , פסק דין מיום 17.1.16 . בבחינת השיקולים השונים הקשורים לאישור או דחייה של גביית מזונות עבר יש לקחת בחשבון את זהות הצדדים , נסיבות חייהם והעובדות הקשורות ישירות להליך זה . יש לבחון את גיל הילד ואת השאלה האם מדובר בתובעת שמצבה הכלכלי טוב והתייחסה לסכום המזונות כאל תוכנית חסכון . השוו – תלה”מ 7916-05-19 , פסק דין מיום 16.1.20 . במקרה אחד , אליו הפנתה ב”כ התובעת , היתה הסכמה כי האב נהג באלימות כלפי האם ואף ריצה מאסר בשל כך . בית המשפט התרשם כי האם התייאשה ולא הגישה תלונה נוספת למשטרה בגין איומי האב לאחר שראתה כי האב ממשיך לאיים עליה גם לאחר שנכנס לכלא . בנסיבות אלה וכאשר מדובר היה בהפרשי מל”ל , אימץ בית המשפט את גרסת האם לפיה רק כאשר הילדים בגרו והבטיחו להגן על האם מפני האב , אזרה האם אומץ לגבות את חוב המזונות שהיא זכאית לו על פי דין . עוד נקבע באותו מקרה שגם אם סופקו צרכי הקטינים בדרכים אחרות , אין בכך כדי להצדיק דחיית התביעה , כאשר הוכח כי האם מעולם לא מחלה לאב על חוב המזונות . השוו – תמ”ש 32127-02-19 , פסק דין מיום 17.1.21 .
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי התקיימו במקרה שלפנינו הנסיבות המצדיקות מתן היתר לתובעת לגבות בהליכי הוצל”פ חיובי מזונות שנצברו לשיטתה מחודש נובמבר 2004 ( ס’ 34 לכתב התביעה והסכם הגירושין ) , מהטעמים שיפורטו להלן .
ראשית , אין מחלוקת כי חרף האיומים הנטענים , התובעת פתחה תיק הוצל”פ לגביית חוב מזונות כנגד הנתבע ביום 17.1.08 באמצעות עו”ד( נספח ה’ לכתב התביעה ) . עוד מוסכם כי התובעת פעלה לסגירת תיק ההוצל”פ באמצעות עו”דמטעמה ביום 8.3.10 ( נספח ז’ לכתב התביעה ) . המחלוקת היא בשאלה האם התובעת פעלה לסגירת התיק תחת איומים ולאחר הפגיעה השניה ברכב של אחיה וברכב שלה או בשל הסדרת החוב . כדי לתמוך בנכונות גרסתה יכולה היתה התובעת להציג את פירוט התנועות בתיק ההוצל”פ ולהביא תצהיר של עורך הדין שייצג אותה בתיק ההוצל”פ . הדבר לא נעשה . ההסבר שניתן לכך הנובע מחלוף הזמן , מעורר קושי , שכן לא הוצגה ראייה בכתב בדבר פנייה לעורך הדין וללשכת ההוצל”פ שהעלתה חרס . עם זאת , גם הנתבע , שהוא החייב בתיק ההוצל”פ , יכול היה להמציא מסמכים מתיק ההוצל”פ לתמיכה בטענתו לפיה החוב נסגר בשל תשלומו ולא בשל איומים והשחתת רכבים . ראוי לציין כי הנתבע בחר לזמן כעדים מטעמו את המנהל ואת אמה של האם , שבאופן טבעי קרובים יותר לאם מאשר אליו , אך נמנע מלזמן לעדות מטעמו את ב”כ האם בתיק ההוצל”פ. כאשר אין ראיות חיצוניות חד משמעיות אין מנוס מבחינת השאלה של מהימנות בעלי הדין והעדים וכן בחינת הגיונה הפנימי והחיצוני של הגרסה של כל צד . ממבט ראשון נראה היה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ( ומכאן הצעת הפשרה שאת תוכנה חשף ב”כ הנתבע בסיכומיו ) , אך בחינה מעמיקה יותר הביאה אותי למסקנה כי עלה בידי התובעת להצדיק העדפת גרסתה במאזן הסתברויות . עדות התובעת היתה עקבית בכל הנוגע לליבת הגרסה ועוררה אמון לכל אורך הדרך . הרף הנדרש לביסוס הטענה לאיומים בהליך אזרחי ( מאזן הסתברויות ויתכן שאף מעט מעבר לכך כאשר מדובר בטענה בעלת גוון פלילי ) נמוך מהרף הנדרש כדי להצדיק הגשת כתב אישום כנגד הנתבע בגין איומים ( סיכוי סביר להרשעה ) . כך בפרט כאשר התובעת מסרבת לחשוף את שמות העבריינים אשר לטענתה איימו עליה בשליחות הנתבע . בנסיבות שכאלה העובדה כי כנגד הנתבע לא הוגש כתב אישום בגין איומים אינה מונעת מראש את האפשרות לקבל את גרסת התובעת לפיה לא פתחה מחדש את תיק ההוצל”פ לגביית חוב מזונות בשל איומי הנתבע לחשוף ברבים את נטייתה המינית .הסירוב של התובעת לחשוף את שמות העבריינים שאיימו עליה אינו מלמד כי מדובר בהמצאה , שכן רבים וטובים חוששים לחשוף שמות של עבריינים שמאיימים עליהם בשל חשש מפגיעתם של אותם עבריינים . עצם הגשת התביעה חייבה את התובעת להתמודד עם סוגיית הנטייה המינית שהוסתרה שנים רבות וגם כאשר נחשפה ברבים , החשיפה לא היתה בפני אמה של התובעת ואחיה , למרות הקשר הקרוב והטוב ביניהם . אמה של התובעת , שיתכן כי עד עצם היום הזה אינה מודעת לכך שבתה התובעת היא לסבית , תמכה בסופו של דבר בגרסה הבסיסית של התובעת לפיה הנתבע שילם חלק מדמי המזונות , בדרכים שונות , אך לא הסדיר את כל החוב . אחיה של התובעת העיד בגילוי לב כי עד מועד הכנת תצהירו לא קרא את כתב התביעה ולא ידע כי אחותו התובעת , עמה הוא מצוי בקשר קרוב , היא לסבית . עדותו של האח עוררה אמון . אח התובעת לא התיימר להעיד על דברים שהוא אינו מודע להם ותמך בגרסת התובעת בכל הנוגע לנסיבות סגירת תיק ההוצל”פ . יש לקחת בחשבון כי אחיה של התובעת העיד על נושא כאוב הנוגע לו אישית בדמות פגיעה כפולה ברכבו . חברתה של התובעת מסרה עדות מהימנה וחיזקה את תצהירה , שצורף כבר לכתב התביעה . אין לזקוף לחובת העדה את אופן ניסוח התצהיר והפרטים החסרים שבו , כאשר אלו הושלמו במסגרת החקירה הנגדית . חברתה של התובעת מסרה גרסה עקבית והגיונית בנוגע לטיב ההיכרות ותמכה בגרסת התובעת בכל הנוגע לאיומי הנתבע לבייש אותה על רקע נטייתה המינית אם תמשיך בגביית חוב המזונות באמצעות לשכת ההוצל”פ . טענות ב”כ הנתבע לכך שחברתה של התובעת מסרה גרסה לא אמינה , לא פורטו והן אינן משכנעות .
שנית , התובעת הסבירה כי הצליחה לקיים את עצמה ואת בנם של הצדדים לאורך שנים כה רבות כאשר התובעת לא מרוויחה לכל אורך התקופה סכומי כסף גבוהים , הנתבע צובר חוב מזונות נטען של כ 341 אש”ח והתובעת מקיימת רמת חיים הגבוהה מכפי יכולתה , לפי דברי אם התובעת בקלטת , באמצעות צבירת חובות ( דברי ב”כ התובעת בע’ 1 של פרוט’ הדיון מיום 2.4.23 , ש’ 28 ) . עדות אם התובעת בשיחה שהוקלטה לפיה התובעת מקיימת רמת חיים הגבוהה מכפי יכולתה , תומכת בגרסת התובעת בענין זה . תימוכין נוספים לגרסה זו מצאתי מעיון בפירוט התנועות בחשבון הבנק של התובעת לתקופה מיום 21.11.16 עד 6.11.19 , אשר צורף לכתב התביעה כנספח ד’ . ביום 4.10.17 הועבר לחשבון סך של 86,750 ₪ מפנסיה כדי להתגבר על יתרת חובה של 21,335 ₪ , החורגת משמעותית ממסגרת האשראי בחשבון , שעמדה על 5,000 ₪ . שימוש בכספי פנסיה רחוק מגיל הפרישה הוא אינדיקציה לקיומם של חובות . למרות שמסגרת האשראי בחשבון הלכה וגדלה עם השנים עד כדי 24,500 ₪ , התובעת חרגה גם ממסגרת אשראי זו בחודש 7.19 . לאחר מכן צומצמה מסגרת האשראי ל 15 אש”ח והתובעת נדרשה להעביר לחשבון סכום נכבד של 63,370 ₪ אותו צברה בביום 10.10.19 .
שלישית , לא עלה בידי התובעת להוכיח במאזן הסתברויות כי הנתבע הוא האחראי לחבלות שנגרמו לרכב של התובעת ולרכב של אחיה . מעצר למשך יומיים אינו מוכיח בהכרח כי החשד שיוחס לנתבע נכון ולו במאזן הסתברויות . אין מחלוקת כי התובעת חזרה בה מתלונתה ולא הוגש כנגד הנתבע כתב אישום . עם זאת , כדי להסביר את השיהוי הרב בהליכי הגבייה התובעת לא חייבת להוכיח כי הנתבע הוא שגרם לפגיעה ברכבים , אלא רק כי התובעת ובני משפחתה סברו שכך הם פני הדברים והדבר הוביל את התובעת להורות לבא כוחה לסגור את תיק ההוצל”פ חרף קיומו של חוב מזונות . כאמור לעיל, התרשמתי כי הדבר הוכח , נוכח האמון שאני נותן בעדויות של התובעת ואחיה בענין זה .
רביעית , עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבע איים לחשוף את נטייתה המינית אם תפתח מחדש תיק הוצל”פ לגביית חוב מזונות או אם לא תסגור את תיק ההוצל”פ שפתחה . העדות הישירה היחידה שהובאה לענין זה היא עדותה של, חברתה של התובעת . בסעיף 8 לתצהירה העידה חברתה של האם כי האם חיה בפחד מתמידכי אם תפעל לגביית הכספים המגיעים לה האב יפנה לבית הדין השרעי ויבקש לקחת ממנה את הקטין . פחד זה לא מנע מהאם לפתוח תיק הוצל”פ בתחילת שנת 2008 ולהותיר את התיק פתוח למשך למעלה משנתיים . בסעיף 10 לתצהירה העידה חברתה של האם כי המשפחה לחצה על האם שלא להגיש תלונה , אולם אין מחלוקת כי התלונה הוגשה ע”י האם והעתק התלונה צורף כבר לכתב התביעה כנספח ו’ . כיוון שבאותן שנים , חברתה של האם והאם היו רק ידידות ושכנות ולא חברות טובות , כפי שהן בעשר השנים האחרונות , אין בתמיהות אלה כדי להביא לדחיית גרסתה של חברתה של האם בענין זה . בחקירתה בבית המשפט לא ידעה העדה למסור פרטים מדויקים בשאלה החשובה מתי גילתה האם לחברתה את נטייתה המינית , והסתפקה באמירה הכללית לפיה זה היה לפני הרבה יותר מחמש שנים ( ע’ 22 לפרוט’ ש’ 36 ) . הימנעות ממסירת גרסה מדוייקת כאשר העדה אינה יודעת למסור גרסה מדוייקת בנושא בו יתכן שהזכרון מעורפל , אינו פוגע בהערכת מהימנות העדה ואף מחזק מהימנותה , כמי שנמנעת מלהתיימר למסור גרסה לא נכונה רק כדי להגדיל סיכויי קבלת עדותה . האם מדברת על איומים שהופעלו לא רק בשנת 2009 אלא גם בתקופות מאוחרות יותר ( ע’ 11 לפרוט’ הדיון מיום 7.2.24 ש’ 24 ) . עובדה זו מאפשרת לקשור בין איומים נטענים אלה לבין עדות ישירה על דברים שחברתה של האם , יכולה להעיד עליהם ממקור ראשון , כפי שאכן עשתה . מנהל בית הספר העיד כי לאחר הגירושין האב לא אמר לו דבר לגבי האם . גרסת המנהל אינה סותרת את גרסת התובעת וחברתה , שכן כוחו של איום הוא בעצם קיומו ואין הכרח לממש את האיום . לא נעלם מעיני כי אחותה של האם , הנזכרת בסעיף 21 של כתב התביעה , כמי שבפניה הושמע האיום של האב לפגוע באם , לא הובאה כלל לעדות . עם זאת , לא מדובר באי ההתאמה היחידה בכתב התביעה , דבר המאפשר לראות בכך פליטת קולמוס ולא מעבר לכך . כוונתי לכך שבסעיף 18 לכתב התביעה בוצע חישוב של חוב מזונות החל מחודש 9.03 ואילו בסעיף 34 לכתב התביעה נתבקש אישור לתבוע חוב מזונות משנת 2004 . ניתן לראות בכך פליטת קולמוס גם משום שבסופו של דבר הובא לעדות אחיה של התובעת , הנזכר גם בס’ 23 לכתב התביעה כמי שרכבו הושחת פעמיים לפני שהתובעת חזרה בה מתלונתה במשטרה כנגד הנתבע .
חמישית , באשר לגרסת האם עצמה , נמצאו בגרסה ובאופן הצגתה תמיהות שלא נעלמו מעיני אך בסופו של דבר לא מצאתי כי די בהן כדי להצדיק דחיית התביעה. האם לא סתרה את גרסת האב לגבי הפער בין מערכת היחסים הטובה שהיתה בין הצדדים לאחר הגירושין לבין הפחד הנטען של האם מהאב נוכח איומיו לפגוע בפרנסתה , במשמורת שלה על בנה ואף בחייה . האם לא הכחישה כי נפגשה עם האב , הגיעה למקום עבודתו , אכלה יחד איתו ואף מסרה לו את הרכב שלה כדי שייקח אותו לבדיקה במכון רישוי . עם זאת , בחינת התמונה שהובאה לפני כמכלול , מספקת הסבר מניח את הדעת לפער זה . נאמנה עלי עדותה של התובעת לפיה היה לה חשוב שיהיה קשר טוב בין הבן לבין אביו , דבר המחייב גם קשר סביר בין הורי הבן . התובעת לא ניסתה בשלב כלשהו של ההליך כדי להציג את האב כרע מוחלט או קרוב לכך . האם פירטה כבר בכתב התביעה כיצד האב העביר מעת לעת סכומי כסף שונים על חשבון חוב המזונות . האם נתנה הסבר מפורט ומהימן בעדותה כיצד הבן היה ועודנו מרכז חייה וכיצד עשתה מאמצים כדי לשמר ולקיים את הקשר בין בנה לבין אביו ובני משפחתו ( ע’ 12 לפרוט’ הדיון מיום 7.2.24 , ש’ 6 עד 9 ) . האם לא הצליחה להציג ראיות אותן היה עליה לשמור בקפידה לגבי הסכומים אותם קיבלה מהאב , במישרין או באמצעות אחרים , בגין דמי מזונות . האם התיימרה להציג תמונה מלאה דרך פירוט התנועות בחשבונות בנק שלה ושל הבן , אך בפועל הציגה פירוט תנועות רק בחשבון אחד שלה ורק לגבי תקופה של כשלוש שנים . מחדלים אלה יזקפו לחובתה של האם במסגרת דיון בבקשה צפויה של האב בטענת פרעתי , אך אין בהם כדי להצדיק דחיית התביעה והצבת מחסום מוחלט בפני ניסיון של האם לגבות את חוב המזונות הנטען .
שישית , עדותה של אמה של האם , למרות שהובאה ביוזמת האב ויש בה חלקים התומכים בגרסתו , מחזקת בסופו של דבר את גרסת האם . אמה של האם אישרה את דבריה בהקלטה של שיחתה עם האב במסגרתם אישרה קבלת סכומי כסף גדולים במזומן על חשבון החוב המזונות . דא עקא , האם אינה כופרת בתשלומים אלה ומבינה כי יהיה עליה להפחית אותם בעת חישוב חוב העבר ככל שתביעתה תתקבל ( דברי ב”כ התובעת בע’ 6 לפרוט’ הדיון מיום 5.12.23 , ש’ 11 עד 13 ) . דברי אמה של האם לפיהם האם חיה מעל ליכולתה הכלכלית , תומכים בטענת האם בדבר צבירת חובות כדרך להתמודד עם אי תשלום מלוא חיובי המזונות כסדרם ובמועדם במשך שנים .
שביעית , עדותו של האב תומכת בחלקה דווקא בגרסת האם . האב טען כי בשל מצבו הכלכלי הקשה לאחר הגירושין , נדרש לדרכים מגוונות כדי לשלם את דמי המזונות ובסופו של דבר הסדיר את חובותיו , למרות שלא שילם את דמי המזונות כסדרם . האב התנהל לאורך שנים כמי שהתכונן ליום פקודה בו האם תתגבר על האיומים והפחדים ותפעל לגביית חוב המזונות . בהתאם , ניצל הנתבע את הקשר הטוב בינו לבין אם התובעת כדי להקליט אותה אומרת דברים שיכולים להתפרש כתמיכה בגרסת האב . חרף האמור , לא עלה בידי האב להציג מסכת ראייתית מלאה התומכת בטענתו בדבר הסדרת מלוא חוב המזונות . כמו כן , האב עשה כל שביכולתו כדי להרחיק את מועד בירור המחלוקות העובדתיות ע”י הגשת בקשות לסילוק התביעה על הסף וחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע . בהמשך , ניסה הנתבע להקשות על התובעת ע”י הגשת בקשה בשלב מאוחר של ישיבת קדם משפט לאחר תצהירים , לשלוח שאלון לתובעת ( ע’ 6 לפרוט’ הדיון מיום 5.12.23 , ש’ 6 עד 8 ) . הנתבע אף יצר במו ידיו את המצב בו דמי המזונות לא משולמים כפי שנקבע בהסכם , מדי חודש בחודשו , בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של האם . אלמלא הפרה בוטה ומתמשכת זו של הוראות ההסכם , לא היה בא הליך זה לעולם .
שמינית , במסגרת הצורך לבחון את זהות הצדדים , נסיבות חייהם והעובדות הקשורות ישירות להליך , יש להפנות מבט לקשיים עימם התמודדה התובעת ועדיין מתמודדת כאישה גרושה , אם לילד , לסבית , מוסלמית , הנמנית על החברה הערבית במדינת ישראל . התובעת התגרשה מהנתבע זמן קצר לאחר הנישואין ולאחר הולדת הבן . לכאורה , לאחר הגירושין , יכולה היתה התובעת לממש את נטייתה המינית ולצאת מהארון בגלוי , אך למעשה התובעת חשה כי אינה יכולה לעשות זאת במשך שנים רבות . תהליך היציאה מהארון היה איטי , מהוסס והדרגתי . התובעת עבדה במשך 15 שנים כמורה בבית ספרבלמרות שלא סיימה את הלימודים לתואר ראשון ותעודת הוראה . לפי עדות מנהל בית הספר , בה אני נותן אמון מלא , התובעת היתה מורה מצוינת ולכן בית הספר היה מוכן להמשיך ולהעסיק אותה למרות העדר התעודות . התובעת חשה כי יציאה מהארון בפומבי לא תאפשר לה להמשיך ולעבוד כמורה בבית ספר ולכן נמנעה מלעשות כן . באותה תקופה ובאופן הדרגתי החלה התובעת לממש את חזונה ושאיפותיה באמצעות פעילות שהלכה והתרחבה בארגונים לשינוי חברתי והובילה בסופו של תהליך לעזיבת העבודה בבית הספר . העדות של התובעת בעניינים אלה נמצאה על ידי כנה , הגיונית , אותנטית ומתיישבת עם ניסיון החיים והספרות המקצועית . התייחסות לעמותתמצאתי בבזו הלשון ” ( הציטוט הושמט כדי להימנע משיפת כל פרט מזהה ) . ניסיון החיים של מותב זה מלמד כי התובעת אינה היחידה שמנהלת סוג של חיים כפולים – מימוש השאיפות המקצועיות והאישיות בסביבה הליברלית יחסית בובמקביל אורח חיים שמרני תוך הותרת הנטייה המינית בארון אל מול בני המשפחה והסביבה הקרובה במקום המגורים של בני המשפחה והתובעת עצמה ב. במצב דברים שכזה , הנתבע , שהוא אדם אינטליגנטי , המעורה גם בחברה הליברלית , כפי שבית המשפט התרשם מעדותו , אינו זקוק לכך שהתובעת תספר לו על נטייתה המינית כדי להניח בוודאות קרובה כי התובעת לסבית נוכח פעילותה בעמותתואף לעשות שימוש בידיעה זו ככלי למנוע מהתובעת לפעול לגביית חוב המזונות בסמוך למועד היווצרותו . בנסיבות שכאלה אין נפקות רבה לשאלה האם הריאיון המדובר של התובעת בתקשורת בו יצאה מהארון בפומבי התקיים בשנתכפי שטוען הנתבע או בשנתכפי שטוענת התובעת . כך או אחרת , התרשמתי כי בשל החשש מאיומי הנתבע ומפגיעה בבנם של הצדדים , בחרה התובעת שלא לחדש את הליכי הגבייה בטרם יצאה מהארון בפומבי ובנה התקרב לגיל בגרות , כך שחשה כי איומי הנתבע לחשוף את נטייתה המינית בפני מעסיקיה או בני משפחתה , אינם עוד איום אפקטיבי , שבכוחו למנוע ממנה לחדש הליכי גביית חוב מזונות עבר . עיתוי הגשת התביעה , רק לאחר שהבן הגיע לגיל בגרות , מחזק מסקנה זו . טענת ב”כ הנתבע בסיכומיו בדבר כוונת הנתבע להגיש בעתיד תביעה נגד התובעת בגין כי גילוי העובדה שהתובעת לסבית לפני הנישואין ( ס’ 18 לסיכומי התובע ) רק מחזקת את טענות התובעת בדבר דרכו של הנתבע להלך אימים על התובעת , הגם שמדובר באיום שאינו איום פלילי בגין פתיחה בהליך משפטי .
תשיעית , הבחירה של ב”כ הנתבע להעלות בסיכומים טענות מקדמיות שהועלו וזכו למענה בהחלטות מנומקות עליהן לא הוגשה בקשת רשות ערעור , אינה מחזקת את עמדתו ואת גרסתו . לא קרה שום דבר חדש בשלב שמיעת הראיות המצדיק לבחון מחדש את הטענה לפיה התובעת לא יכולה היתה להגיש את התביעה מבלי לצרף להליך את הבן עצמו כתובע . כך גם לגבי הטענות לפיהן עילת התביעה התיישנה והתביעה קנטרנית . אין ממש בטענה לפיה קבלת התביעה מנוגדת לכלל לפיו מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה . ב”כ הנתבע לא ניסה כלל להראות באמצעות פסיקה כי טענה זו יכולה לבסס את הטיעון שהעלה בתביעה . גם הבסיס הראייתי בסעיף 18 לסיכומי הנתבע מתוך עדות התובעת אינו תומך בנטען שכן התובעת העידה כי כאשר נישאה לנתבע היא לא הרגישה משיכה לנשים ואף לא היו לה מחשבות על נשים בשנים בהן חיה עם הנתבע .
לאור מסקנתי לפיה האם עמדה בתנאים המצדיקים היתר לגביית חוב מזונות עבר , עלי להכריע במחלוקת בשאלה האם היה מקום להכריע במסגרת תיק זה בשאלה האם בנוגע לתקופה הרלוונטית יש חוב מזונות ומהו גובהו . בענין זה אני מקבל את עמדת הנתבע לפיה אין מקום להכריע במחלוקת זו . מדובר בשאלה הנתונה להכרעת כב’ רשם ההוצל”פ במסגרת בקשה בטענת פרעתי . יש לעשות שימוש זהיר באפשרות לדלג על הערכאה הדיונית הטבעית , פעולה שגורמת לצדדים להפסיד ערכאת ערעור . כמו כן , למרות שהנושא עלה במסגרת ההליך שלפני , לא אוכל לומר כי מי מהצדדים הציג את מלוא הראיות האפשריות בעניין זה . הכרעה בנושא זה על בסיס תמונה חלקית עלולה לגרום עוול למי מהצדדים , שאין לו כל הצדקה .
על כן , אני מורה על קבלת תביעת התובעת להתיר לה לפעול לגביית חוב מזונות עבר מיום 1.11.04 עד 27.9.21 , המועד בו הגיע בנם של הצדדים לגיל 18 . לאור תוצאת פסק הדין ונימוקיו , אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו”ד בסך של 11,700 ש”ח. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום , אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל .
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין .
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק .
פסק הדין המקורי ניתן ביום 10.9.24 .
ביום 23.9.24 ניתנה החלטה המתירה לפרסם את פסק הדין לאחר שמטת כל פרט מזהה .
ניתן היום, כ’ אלול תשפ”ד, 23 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
