לפני
כבוד השופטת ליאת דהן חיון
תובע- משיב
מבקש
נגד
נתבעים
המבקשים
משיב 1
משיב 2
משיב 3
החלטה
עניינה של החלטתי זו בבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.
רקע בקצרה:
המבקש1 (להלן:”הבן”) בנו של המשיב (להלן:”המשיב”). בין הבן למבקשים 2-3 (להלן:”המבקשים”) נערכה עסקת מכר במקרקעין הידועים כגוש *** חלקה *** מאדמות **** (להלן:”הנכס”). אין חולק שהמבקשים אינם בני משפחה של המשיב והבן, כהגדתם בחוק.
עובר לביצוע העסקה, הזכויות היו רשומות ע”ש הבן, לאחר שהועברו ע”י האב. זכויותיו של המבקש 3 נרשמו ביום 2.11.2023 (ראה אישור רישום זכויות שצורף לבקשה המשיב מיום 3.12.2023). לטובת המבקש 2 נרשמה הערת אזהרה (ראה נספח ד’ לכתב התביעה).
ביום 13.11.2023 הגיש המשיב תביעה “הצהרתית נאמנות וצו מניעה”, מסגרתה, בין היתר, עתר להורות על ביטול רישום הזכויות ע”ש הבן ורישומן על שמו, כמו גם לאסור על השלמת עסקאות המכר שנעשו בין הבן למבקשים, ורישום הזכויות על שמם.
ביום 14.11.2023 עתר המשיב לצו מניעה זמני שיאסור על המבקשים מלעשות כל שינוי במצב הזכויות. ביום 14.11.23 נתקבלה הבקשה וניתן צו כאמור.
ביום 11.12.23 עתרו המבקשים למחיקת התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 8.5.24. בהחלטה מאותו היום נקבע שהמבקשים יודיעו תוך 7 ימים באם עומדים על בקשתם לסילוק על הסף. בהודעה מאוחרת הודיעו המבקשים כי עומדים על טענותיהם. יוער כי זו לא הובאה לעיון, ומכאן, נדונה רק כעת.
ביום 16.7.24 הגיש הבן כתב הגנה מסגרתו הצטרף לעמדת המבקשים לפיה יש להורות מחיקת התביעה בהיעדר סמכות עניינית.
עיקר טענות הצדדים לעניין הבקשה לפניי:
לטענות המבקשים, אינם עונים על הגדרת “בן משפחה” כקבוע בסעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה- 1995 (להלן:”החוק”), ומשכך, בהתאם לסעיף 3 לחוק אין לבית המשפט כאן סמכות לדון בהליכים בעניינם. לדידם, על מנת שבית המשפט יקנה סמכות לדון בתביעה כנגדם, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים; זהות הצדדים ומהות הסכסוך. ואולם, תנאים אלה, שניהם, אינם מתקיימים שכן אין כל קרבה משפחתית בינם לבין המשיב, וסיבת הסכסוך ביחסים המשפחתיים. על כן, הסמכות בעניינם נתונה לבית המשפט המחוזי, ויש להורות על סילוק התביעה כנגדם.
לטענות המשיב לבית המשפט כאן נתונה הסמכות לדון בתביעה וזאת מכוח סעיף 6 (ו) לחוק, קרי, להורות על צירוף צד שאינו עונה על הגדרת בני משפחה כקבוע בחוק. לטענתו, המבקשים צד נדרש שכן לאורך כל הדרך הייתה להם ידיעה ממשית שהוא הבעלים של הנכס ובנו משמש כנאמן, וחרף זאת בחרו להתעלם מכך, משיקולים זרים. כך גם המבקשים התעלמו מכך שהחזיק בנכס מזה 20 שנה והקים מפעל ***** שגודלו כ- 400 מ”ר, לגביו ניתן צו הריסה, והערה על כך נרשמה. אשר על כן, היה על המבקשים לערוך בירור מקדים אודות טיב הזכויות בטרם בחרו לערוך עסקה עם בנו.
עוד גרס המשיב שבעצם ההתקשרות עם בנו, המבקשים נתונים להשפעה ישירה מההליך כנגד בנו ומתוצאותיו. בשל כך הם צד נדרש על אף שאינם בני משפחה, שכן הם צד לסכסוך. יתר על כן, משיקולי צדק ותועלת, יש להתיר את ניהול ההליך כנגדם. המשיב מציין שאכן בתי המשפט לענייני משפחה אינם נוהגים להתיר בקלות צירוף צד שלישי, ברם במצב בו התועלת והצדק גוברים על הפגיעה, בית המשפט יטה להתיר את צירופם. עובדה זו מקבלת משנה תוקף מקום בו לא עולה שהמבקשים יינזקו ככל ויצורפו, וכן שהפרדת הדיון בינו לבין הבן, ובינו לבין המבקשים יביא לכפילות דיונים וסרבולם, וחמור מכך, להחלטות סותרות.
מעבר לאמור, לשיטתו, ככל ולא היה מצרף את המבקשים, אלו היו נדרשים ממילא ליזום הליך נפרד על מנת להילחם על זכויותיהם, שכן ככל ויינתן פסק דין המקבל את תביעתו מסגרתו יקבע שהבן הפר את חובת הנאמנות, התוצאה האפשרית הינה ביטול המכר בינם לבין הבן. אשר על כן, הצדק יהיה להתיר את ניהול ההליך, כמבוקש בכתב התביעה, בין כלל הצדדים תחת מעטפת אחת.
דיון והכרעה;
לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, בבקשה ובתגובה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, מצאתי לדחות את הבקשה. אנמק;
כידוע , מחיקה או סילוק תביעה על הסף הינו אמצעי קיצוני, הננקט רק מקום בו אין כל אפשרות, ולו קלושה שהתובע יזכה בתביעתו. וכפי שנפסק: ” מחיקה או דחייה על הסף של תביעה הינם אמצעים קיצוניים הננקטים רק מקום שאין אפשרות ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש ( ראה לעניין זה בר”ע 59/81 דורה ארדיטי נ’ עיזבון יעקב ארדיטי פדי ל”ה כרך 2 עמ’ 811). כל עוד קיים סיכוי כי במידה ויוכחו טענות התובע בתביעתו, הוא יכול לזכות בתביעתו-לא תסולק התביעה על הסף. ראה לעניין זה ע”א 693/83 שמש נ’ רשם המקרקעין פד”י מ’ (2) 668″.
עוד נקבע לא אחת כי פתרון המחלוקת לעולם עדיף ומחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה. אשר על כן, קבעה הפסיקה מבחנים צרים וברורים ורק בהתקיימם בית המשפט ינקוט בדרך מקוצרת והחלטית מבלי להידרש לסוגיה שבמחלוקת (ראה לעניין זה ע”א 50/89 פרופ’ רות לוטן נ’ פרופ’ חיים אילתה ואח’ , פ”ד מה (4) 18).
מאלה, ככל וקיימת אפשרות, ולו המינורית שאכן יזכה התובע בתביעתו, לא תיחסם בפניו הכניסה בשערי בית המשפט [לעניין זה: ע”א 642/89 עזבון המנוח שניידר ז”ל נגד עיריית חיפה, פ”ד מו (1) 470, 476-477 , ע”א 35/83 חסין נגד פלדמן, פ”ד לז(4) , 721 ( 1983) ; י’ זוסמן, סדר הדין האזרחי ( מהדורה שביעית-1995 ) בעמ’ 387].
לצד הפסיקה הענפה וההלכה המפורטת חוקקו תקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט- 2018(להלן: “התקנות החדשות”) שתכליתן בניהול הליך משפטי ראוי, הוגן ויעיל תוך איזון בין האינטרס של בעלי הדין בהליך הספציפי לבין האינטרס הציבורי בניהול הליך מהיר, יעיל וצודק. סעיפים 41-45 לתקנות החדשות, הן הצריכות בבקשה לסילוק על הסף, בין אם במחיקה ובין אם בדחייה. רשימת העילות בעטיין תבחן עילת סילוק על הסף אינה סגורה, תוך שהמחוקק העניק לבית המשפט סמכות לעשות כן בהתבסס על “כל נימוק אחר” אשר לדעתו מצדיק זאת. כך גם לאור עקרונות היסוד של התקנות, לבית המשפט סמכות רחבה יותר לסלק תביעה על הסף.
עם זאת, ועל אף הסמכות שהוקנתה לבית המשפט בחוק ולאור עקרונות היסוד של התקנות, אין בכך משום התעלמות מההלכה הפסוקה באשר לכך שהמדובר בסעד חריג. בהתאמה, יישום התקנות החדשות יעשה תוך כיבוד והקפדה על זכות הגישה לערכאות, שהייתה ועודנה זכות יסוד עליה יש להגן. מכאן, גם לאחר כניסתן של התקנות החדשות, בית המשפט יפעל מכח הסמכות הנתונה לו לסילוק התביעה על הסף, במשורה ובמקרים חריגים המצדיקים זאת בלבד (ראה לעניין זה תמ”ש 53329-01-21 פלונים נ’ פלוני ( 01.03.2022).
בענייננו כזכור, טוענים המבקשים שיש להורות על סילוק התובענה מחמת כך שאינם עונים על הגדרת בן משפחה הקבועה בחוק. אכן, המבקשים אינם בני משפחה כהגדרת החוק, ועל כך אין מחלוקת. ואולם, כזכור, לבית המשפט לענייני משפחה נתונה הסמכות להורות עלי צירוף בעל דין שאינו בן משפחה. בבואו של בית המשפט לדון בשאלת צירוף נתבע בהתאם לקבוע בסעיף 6 (ו) לחוק, יבחן האם הצדק והתועלת שבצירוף, לצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך בשלמותו, עולים על הפגיעה בעניינו של הצד אותו מבוקש לצרף (ראה בש”א (אשדוד) 2489/05 א. נ’ א ( לא פורסם , 29.9.05) וכן ראה בש”א (ת”א) 17692/99 מגן נ’ מגן,[ פורסם בנבו], 11.5.00). את התשובה לכך מצאתי בחיוב.
אחת השאלות העיקריות והמרכזיות בהן נדרשת ההכרעה במחלוקת לפניי, הינה טיב זכויותיו של המשיב בנכס מושא המחלוקת. נהיר שככל ותתקבלנה טענותיו, יהיה צורך להידרש לבחינת העסקה המאוחרת שנעשתה בין הבן למבקשים. לצורך דיון מקיף בסוגיות אלה, ובכלל זה הבירור העובדתי, מצאתי כי צירופם של המבקשים צריך ודרוש.
ודוק; עובדה זו מקבלת משנה תוקף מקום בו קיימת זיקה מהותית שאינה ניתנת להפרדה בעצם תוצאות ההליך שבין המשיב לבן, שכן כאמור, ככל ויתקבלו טענותיו, יכול ויהיה בכך בכדי להשפיע על זכויות המבקשים. בנסיבות אלה, גם לא מצאתי לקבוע שדי בזימון המבקשים לעדות חלף צירופם כבעלי דין.
זאת ועוד; מוצאת אני כי צירוף המבקשים כצד להליך יביא לייעול וחיסכון בזמן שיפוטי באופן מהותי, שכן בחלק מן העובדות הצריכות לבירור, יש בכדי להוות בסיס להכרעה ביחס לשתי העסקאות, הן זו בין המשיב לבן, והן זו שבן הבן למבקשים. על כן, ועל מנת לחסוך מזמנם של כלל הצדדים, כמו גם של בית המשפט, ובכדי להכריע במחלוקת כולה כמקשה אחת, ולהימנע מהאפשרות שיינתנו החלטות סותרות, נדרש צירוף המבקשים כצד להליך.
ומנגד, לא מצאתי שעלה בידי המבקשים להוכיח את הנזק שיגרם להם עת צורפו כצד להליך. זולת הטענה ולפיה אינם בני משפחה כהגדרת החוק, לא עלה בידיהם להצביע ולו לכאורה על כל נזק שיגרם מהצירוף. בנסיבות אלה מוצאת אני לקבוע שהצדק והתועלת בצירוף המבקשים עולה על הנזק שיכול ויגרם להם, כמו גם שאלה צד נדרש והכרחי לבירור המחלוקת לפניי.
סוף דבר;
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף.
המבקשים 2-3 יגישו כתב הגנה בתוך 30 ימים.
לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייבת את המבקשים 2 ו- 3, יחד ולחוד, לשלם למשיב הוצאות בסך של 2,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום השלום המלא בפועל.
ההחלטה מותרת תוך השמטת כל פרט מזהה ובכפוף לתיקוני הגהה.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, א’ כסלו תשפ”ה, 02 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
ניתנה היום, א’ כסלו תשפ”ה, 02 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
חתימה
