בפני
כבוד השופטת שירי היימן,
סגנית נשיאה לענייני משפחה-מחוז חיפה
תובע
א.א.נ.
ע”י ב”כ עו”ד מדיחה רמאל עיסא
נגד
נתבעים
1.נ.א.
2.ר.פ.
ע”י ב”כ עו”ד חליל מסאלחה
פסק דין
לפני תביעה רכושית בין בני זוג אותה הגישה התובעת (להלן: “האישה” או “התובעת”) ביום 22.1.20, כנגד הנתבע (להלן: “האיש” או “הנתבע”) וכנגד אחותו (להלן: “האחות”).
הסעדים להם עותרת האישה בסיכומים מטעמה הם:
מתן צו הצהרתי הקובע שהזכויות בבית בו התגוררו הצדדים והקרקע עליה הוא בנוי (חלקה ** גוש *****) שייכים במחציתם לה מכוח שיתוף ספציפי למרות שהוא רשום על שם האיש בלבד. (הבית בו התגוררו הצדדים ייקרא להלן: “בית המגורים” המבנה בו מצוי בית המגורים ייקרא: “המבנה” והמגרש עליו בנויים המבנה ובית המגורים ייקרא: “המקרקעין”).
עוד היא עותרת לצו הצהרתי הקובע כי הזכויות במגרש *** והבנוי עליו בחלקה ** גוש ***** שייכים לה ולאיש בחלקים שווים. (המקרקעין עליהם בנוי המבנה ייקראו להלן: “המגרש” המבנה הבנוי על המגרש ייקרא להלן: “הנכס”).
להצהיר שלאחות אין זכויות בנכס, למרות שמחצית הזכויות רשומות על שמה, שכן נרשמו על שמה כניסיון לנשל את האישה.
להורות על פירוק שיתוף בנכסי המקרקעין הנ”ל ע”י מינוי ב”כ האישה ככונסת נכסים ועל איזון משאבים בין בני הזוג בהתאם לחוות דעת האקטואר.
הצדדים מוסלמים אשר נישאו זל”ז בתאריך 22/06/2007. נישואי הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו זמ”ז ביום 31.5.2020 בבית הדין השרעי **** (נספח 12, תיק מוצגי האישה).
תקופת החיים המשותפת נקבעה החל מיום נישואי הצדדים 22.6.2007 ועד ליום 9.11.2019 (המועד הקובע).
לצדדים 4 קטינים ותביעת המשמורת התנהלה בבית הדין השרעי. בבית המשפט התנהלה תביעת מזונות שבה ניתן ביום 2.6.2020 תוקף של פסק דין להסכם הפשרה עליו חתמו הצדדים.
עוד התנהלו בין הצדדים 5 הליכים של צווי הגנה במסגרתם הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 18.11.2019, ותביעה להפחתת מזונות שהגיש האיש ביום 10.11.22 ונמחקה לבקשתו ביום 2.11.23.
השתלשלות ההליכים
ביום 5.3.20, ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על הנתבע לעשות דיספוזיציה בזכויותיו בנכסים: דירת המגורים – חלקה ** גוש ***** מאדמות ***; מקרקעין והבנוי עליהם בחלקה ** מגרש *** גוש *****; רכב **** שנת ייצור 2019 – מ.ר. *********.
ביום 30.6.2020 התקבלה בקשת הנתבע ונקבע כי מאחר והאחות רשומה כבעלת זכויות במגרש יש לצרפה כנתבעת בתיק ובהתאם הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן המצרף את האחות כנתבעת.
במסגרת ההליך מונה השמאי מנחם גרוסמן על מנת להעריך את שווי זכויותיו של הנתבע 1 בנכס ובמגרש ובהמשך, לאחר שהתברר שהזכויות בבית המגורים עדיין רשומות על שם האיש, תוקנה ההחלטה ונקבע שהשמאי יעריך גם את שוויו של בית המגורים.
ביום 27.12.20 מונה רו”ח אבי כהן על מנת שיעריך את כלל הזכויות והחובות שצברו הצדדים מיום נישואיהם 22.6.07 ולמועד האיזון 9.11.19.
ביום 21.1.21 הוגשה חוות דעת השמאי לגבי שני הנכסים וביום 3.3.2021 הגישו השמאי תשובות לשאלות ההבהרה ששלחה אליו האישה.
ביום 26.1.21 הוגשה חוות דעת האקטואר.
בסיום הדיון שהתקיים ביום 6.5.24 הוצע לצדדים כדלקמן: “שמענו את דברי ביהמ”ש שכפי שהוא רואה את העניין גדר המחלוקת היא בין 200 אלף ₪ ל- 600 אלף ₪ בצירוף הסכום שנקבע בחוות דעת האקטואר ושביהמ”ש מציע לצדדים לנהל מו”מ או לחילופין מתן פס”ד בהתאם לסעיף 79א, כאשר האישה תוכל להבטיח את התשלום שהבעל התחייב לשלם לה באמצעות הטלת עיקול על חלקו בבית, כאשר בהתאם למתווה זה הבעל הוא זה שייקח את מלוא ההתחייבויות כלפי האישה והתביעה כנגד האחות תידחה. אנחנו ננהל בינינו מו”מ ונשקול את הצעת ביהמ”ש ונודיע עמדתנו בתוך 14 יום.”
לאחר שלא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמות נקבע התיק לשמיעת הוכחות.
לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות, המשיכה והתנהלה תביעה להפחתת מזונות שהגיש האיש ב- 11/2022. ביום 11.5.23 הגישה האישה בקשה למתן הוראות ובה טענה כי במסגרת התביעה להפחתת מזונות צרף האיש תדפיס תנועות חשבון הבנק שלו וממנו עולה כי האיש משך סך של 259,458 ₪ מחברת מגדל והיא סבורה שהקופה שייכת לשני הצדדים והאיש העלים אותה מעיני האקטואר.
בתגובתו מיום 3.7.23 טען האיש שהקופה לא הוסתרה מעיני האקטואר. לטענתו ביום 19.12.22 העביר את מלוא סכום קרן הפנסיה שצבר במבטחים לחב’ מגדל ולאחר שחלה הרעה במצבו הכלכלי משך בשלושה מועדים בין 12/22ל – 5/23 את מלוא הכספים. לטענתו הכספים במנורה מבטחים נלקחו בחשבון בחוות דעת האקטואר.
ביום 18.7.23 הוריתי לאקטואר לבחון טענות התובעת וביום 21.11.23 הוגשה חוות הדעת המתוקנת.
ניתנה לצדדים אפשרות לשלוח שאלות הבהרה לאקטואר. ביום 14.1.24 הגישה האישה הודעה על בחירתה בחלופה שנייה מחוות דעת האקטואר העדכנית. האיש לא שלח שאלות הבהרה לאקטואר.
בקשתו של האיש שהוגשה ביום 4.7.23, לאחר סיום שמיעת הראיות והגשת הסיכומים לצירוף סרטונים מיום 24.9.20 המוכיחים שבמועד זה הבית היה במצב שלד וללא טיח נדחתה, לאחר שהאיש לא נימק בבקשתו מדוע נמנע מהצגת הראיה במועד שנקבע להגשת תיק המוצגים.
טענות הצדדים בתמצית
טענות התובעת
בית המגורים – חלקה ** בגוש *****
הבית הידוע כגוש ***** חלקה ** בכפר *** שימש כבית המגורים של בני הזוג מאז נישאו ובמשך כל 13 שנות נישואיהם. החל משנת 2007 ועד סוף שנת 2019 אז עזבה התובעת את הבית.
למרות, שבית המגורים רשום על שם האיש בלבד, לאישה מחצית מהזכויות בו מכוח הלכת השיתוף הספציפי, הן מכוח היותו בית המגורים של הצדדים והן מכוח שיפוצים שהצדדים ערכו בו במהלך השנים. המבנה שימש במשך 17 שנים כבית ספר והצדדים השביחו והתאימו אותו.
האישה טוענת כי הדירות הן בקומת הקרקע והן בקומה א’ היו בשימוש בני הזוג. כשאת שתי הקומות הראשונה והשניה בנו אחיו של האיש. האיש מכר את זכויותיו בשתי קומות אלו לידי אחיו ***** תמורת 300,000 ₪ שהאיש שלשל לכיסו ורכש באמצעותם ג’יפ מפואר בסך של 300,000 ₪, שנמכר שנה לאחר מכן בהפסד של 100,000 ₪.
יש לדחות את טענת האיש כי הכספים ששילם לו אחיו שימשו לרכישת המגרש עליו בנוי הבניין, שכן הרכישה נעשתה בשנת 2013 ומכירת החלק לאח בוצעה בשנת 2018.
האישה טוענת כי המכירה היא פיקטיבית, שכן גם לאחר שכביכול בוצעה האישה והילדים המשיכו לגור בקומת הקרקע ובקומה א’.
הוכחה נוספת לכך שהמכירה הייתה פיקטיבית ניתן למצוא בחוות דעת השמאי שקבע שהעברת הזכויות לא נרשמה בטאבו על שם האחים ולא הומצאו מסמכים המעידים על המכירה.
התובעת טוענת כי לאיש לפחות 50% מהזכויות במבנה שכולל 3.5 קומות והאישה זכאית ל- 25% מהזכויות במבנה כולו. בהתאם לחוו”ד השמאי שווי זכויותיה עומד על סך של 631,391.5 ₪.
הבניין המצוי על מגרש **** גוש ***** חלקה **
האישה טוענת כי ביום 6/6/2013 נטלו הצדדים הלוואה על סך של 250,000 ₪ מהחשבון המשותף לרכישת המגרש מרמ”י. ובהמשך, במהלך שנת 2019 התובעת חתמה על צ’קים לטובת רשות המים והביוב בנוגע לבניין.
מאחר ובני הזוג לא היו רשאים להשתתף במכרז של רמ”י, שהיה מיועד לזוגות מחוסרי דיור, הרכישה בוצעה באמצעות 4 קרובים משפחה- שני זוגות שלהם זכאות. הנתבע חתם על הסכם החכירה כמיופה כוח של ארבעה.
ביום 22.1.2016 הועברו הזכויות מארבעת קרובי המשפחה לנתבע. ביום 19.7.2017 הגיש הנתבע בקשה להיתר בניה על שמו בלבד.
ביום 25.2.2019 חתם על הסכם חכירה חדש מול רמ”י על שמו ועל שם האחות הנתבעת. ביום 15.5.2019 הוצא היתר בניה על שם הנתבע בלבד וביום 10.11.2020 נרשמה הבעלות על שם הנתבע והאחות.
התובעת טוענת רישום הזכויות על שם האחות הוא רישום פיקטיבי ונעשה מאחר והאחות בעלת זכאות כמחוסרת דיור ויש לדחות את הטענה כי האחות השתתפה במימון רכישת הבניין ובנייתו.
אשר על כן טוענת התובעת כי היא זכאית למחצית הזכויות בבניין, שכן הבניין כולו שייך לנתבע והוא נרכש ונבנה במהלך חיי הנישואין.
התובעת טוענת כי היא זכאית למחצית שווי הזכויות בשלב טיח ובהתאם לחוו”ד האקטואר סך של 839,463.5 ₪.
התובעת עותרת למתן תוקף של פסק דין לחלופה השנייה בחוות דעת האקטואר וכן לקבוע כי על הנתבע להשיב את הכספים שהבריח והמפורטים בסעיף ד8 לחוות הדעת.
לסיכום עותרת התובעת להצהיר כי היא זכאית למחצית מזכויות הנתבע בבית המגורים ובבניין בהתאם למפורט בסיכומים, להורות על פירוק השיתוף וחלוקה בחלקים שווים בין בני הזוג, למנות את ב”כ התובעת ככונסת נכסים למכירת הנכסים, לתת תוקף של פסק דין לחלופה השנייה בחוו”ד האקטואר ולהורות לנתבע להשיב את מחצית הכספים שהבריח.
טענות הנתבע
האיש טוען כי בית המגורים נמצא בבניין שקיבל בירושה מאביו, האישה לא הוכיחה כוונת שיתוף, יחסי הצדדים היו רעועים מאז שנת 2015, עת הוגשו בקשות לצווי הגנה, ובני הזוג לא השקיעו בשיפוץ והשבחת בית המגורים ועל כן יש לדחות את טענת האישה לזכויות בבית.
האישה טוענת כי השיפוצים בבית בוצעו בשנים 2009- 2010 ואילו האיש קיבל את הבית במתנה מאביו בשנת 2011, כך שהשיפוצים בוצעו טרם הענקת המתנה לאיש ולא הוכחו השקעות בבית לאחר מועד זה.
בית המגורים הוא חלק מבניין בן 4 קומות, 5 יחידות דיור. על פי היתר משנת 1976 נבנתה קומת מחסנים ומקלטים ושתי יחידות דיור בקומה א’. הקומה השנייה והשלישית נבנו על ידי אחיו של האיש.
בעדותה טענה האישה לזכויות בדירת המגורים בלבד ולא בבניין כולו.
בשנת 2018 האיש מכר את זכויותיו בבית המגורים לאחיו ***** בהתאם להסכם מכר. העסקה דווחה והוצגו לאקטואר מסמכים על העברת הכספים.
התמורה הועברה לחשבונו הפרטי לאחר הפרדה רכושית שערכו בני הזוג בשנת 2015. מאחר והבניין נרכש בכספים שקיבל הנתבע עבור בית המגורים, שהוא נכס בבעלותו בלבד, הרי שגם התמורה שייכת לו בלבד ובאמצעותה רכש את המגרש ובנה עליו את הבניין.
ההלוואה שנטלו בני הזוג בשנת 2013 לא שימשה לרכישת המגרש אלא לכיסוי חובות.
האיש מכר את זכויותיו בבית המגורים לאחיו ***** על מנת לרכוש את המגרש ולבנות עליו את הבניין ובשנת 2019 הציע לאחותו הנתבעת להשתתף אתו בבנייה. האישה לא הסכימה להשתתף ברכישת המגרש ולא בבניית הבית.
בהתאם לתמונות וסרטונים במועד הקרע היה הבניין במצב של שלד ללא טיח.
האישה זכאית לכל היותר למחצית שווי המגרש בלבד שכן לא השתתפה במימון הבנייה.
האיש בסיכומיו מקבל חוות דעת המומחה האקטואר ומציין סכום של 69,587 ₪ סכום שניתן בחוות הדעת הראשונה בטרם תוקנה.
טענות האחות הנתבעת
האחות טוענת כי הנתבע פנה אליה והציע לה לרכוש מחצית מהזכויות במגרש עליו בנוי הבניין, בשל קושי תקציבי והיא הסכימה.
בניית הבניין החלה רק בשנת 2019 והצדדים הוסיפו ושילמו חובות עבור הבנייה לאחר המועד הקובע.
האחות טוענת כי היא השקיעה את כל הכסף והזהב של אמה, כספי פנסיה וקרנות על מנת להשקיע בבניית הבניין. האחות טוענת כי נתנה לנתבע סכום התחלתי של 100,000 ₪ ושילמה צ’קים שהתובעת נתנה אך חזרו בסך של 27,000 ₪. האחות צרפה חשבוניות וקבלות של השקעותיה בבניין.
התובעת שותפה לכל היותר במגרש ללא הבניין הבנוי עליו.
דיון והכרעה
בית המגורים, המבנה והמקרקעין עליהם הם בנויים (חלקה ** גוש *****):
הסוגיות העומדות להכרעה
האם לאישה זכויות קנייניות בבית המגורים מכוח שיתוף ספציפי?
האם האישה ידעה על כך שהאיש מכר את זכויותיו לאח ******?
כיצד משליכה עסקת המכר על זכויות האישה?
לאור טיב והיקף זכויותיה של האישה בבית המגורים ייקבע אופן פירוק השיתוף.
כבר כעת אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפני, שמעתי את הצדדים והעדים מטעמם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי הגעתי למסקנות הבאות:
לאישה מחצית מהזכויות בבית המגורים מכוח הלכת השיתוף הספציפי.
האישה לא ידעה ולא הסכימה כי האיש ימכור את זכויותיה בבית המגורים לאח *****, ועל כן לאישה 1/4 מהזכויות בבית המגורים.
פירוק השיתוף יהיה בדרך של פיצוי כספי לאישה בגובה מחצית שוויו של בית המגורים בהתאם לחוות דעת השמאי ובסך של 412,804 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות דעת השמאי ועד ליום התשלום בפועל.
להלן נימוקי:
בני הזוג, התובעת והנתבע התחתנו ביום 22.7.2007, מועד הקרע נקבע ליום 9.11.2019.
שנה טרם הנישואין, ביום 11.6.2006 נחתם הסכם מתנה בין אביו של האיש, לאיש ולאח ***. בהתאם להסכם האיש והאח ***** קיבלו מאביהם בחלקים שווים וללא תמורה את מלוא הזכויות במקרקעין (נספח 1 לכתב ההגנה של האיש, הסכם מתנה מיום 11.6.2006 בין האב לאיש ולאח ***** צורף כנספח לסיכומי האיש).
בהתאם לנסח רישום מקרקעין, ביום 17.5.2012, נרשמו בלשכת רישום המקרקעין הזכויות על שמם של האיש והאח ****. (צורף כנספח לכתב ההגנה של האיש).
האישה העידה שהחל מיום נישואיהם התגוררו בני הזוג בדירה הנמצאת בקומת הקרקע ובקומה א’ של המבנה:
“ש. אחרי שהתחתנת עם הנתבע, איפה גרת?
ת. בכפר ***, התחתנו ב- 12.7.07 ומאז אני גרה ב*** בבית המגורים שלי *****.
ש. תתארי את בית המגורים שאת מתכוונת אליו?
ת. גרתי בהתחלה בקומה השנייה. היה קומת קרקע. גרתי כמה שנים ולאחר מכן **** הציע שאנחנו נשפץ את קומת הקרקע וקומת הקרקע היתה לא מתאימה למגורים והתחלנו לשפץ אותה והשקענו השקעה, מאות אלפי שקלים, מדיח ריצוף, ארונות, גינון, נאלצנו להרכיב שער חשמלי לביטחון הילדים וגם סורגים. כל השיפוץ היה מהכסף המשותף שלנו, בנוסף לכך גם קיבלתי ירושה אחרי שאבא שלי נפטר, אמא שלי נתנה לי את החלק שלי בירושה וגם את החלק הזה השקעתי בשיפוץ הבית.
ש. כשאת אומרת שאת השקעת בשיפוץ הבית, באיזה קומה?
ת. בקומת הקרקע. אחרי השיפוץ אנחנו כאילו גרנו בשתי הקומות. במהלך היום הייתי בקומת הקרקע עם הילדים הקטנים . אולי ב- 2009, 2010 היינו בדרום **** נשאר בדרום והיה קשה לי עם 2 ילדים והייתי בהריון עם ילד שלישי ולכן היה לי יותר קל להיות בקומת הקרקע בחצר עם הילדים ובשעות הערב היינו עולים למעלה לישון. קומת הקרקע היה בית לכל דבר, עם חדרים, מטבח, סלון. הכל.” (עמ’ 9 לפרוטוקול שורה 16 ואילך).
כן העידה האישה כי כשנשאו בני הזוג בית המגורים היה בנוי, ובמבנה התגורר האח **** בקומה בה התגוררו בני הזוג ועוד שני אחים למעלה בכניסה אחרת. (עמ’ 12 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
כן תיארה האישה את השיתוף בין בני הזוג במהלך חיי הנישואים:
“ש. למה את חושבת שמגיע לך הזכות ומחצית מהזכות של הבית הישן?
ת. מאז שהתארסתי אני שותפה עם **** בכל. חיינו חיים משותפים בהכל. גם בחשבונות שלנו. בהכל. אני תמיד תמכתי בו ותמיד עודדתי את **** להתפתח יותר ושנתקדם יותר בחיים שלנו. השקעתי גם מהקרנות השתלמות שלנו. הייתי כל הזמן במינוס. הייתי מחכה שהלוואה תסתיים והייתי לוקחת עוד הלוואה. הרכוש הזה, הנכס הזה, אני שותפה בו. זה שלי ושל הילדים שלי. זכותי לקבל את הרכוש הזה. זכותי לקבל פיצוי על הרכוש הזה. אני לא אחזור לשעב לעולם. ביקשתי ממנו שאת המגרש והבית יהיה בשם הילדים שלי והוא סירב.” (עמ’ 11 לפרוטוקול שורה 27 ואילך).
אחיה של האישה, *******, תמך בעדותה והעיד כי בני הזוג התגוררו בבית המגורים מאז נישאו בשנת 2007 וכי התגוררו תחילה בבית למעלה “ואח”כ עשו את הבית למטה עם חצר והכל” כן העיד שבקומת הקרקע היה: “בית לכל דבר. יחידה למעלה איפה שהתגוררה כשהתחתנה ואח”כ עשו שיפוץ חזק, הכל. מהריצוף עד הקירות, דלתות. עשו כאילו עוד בית.” (עמ’ 20 שורה 23 ואילך).
גם אחיה של האישה, ******, תמך בגרסת האישה כי התגוררה עם האיש בבית המגורים מאז נישאו וכי:
“ת. בהתחלה היה להם בית בקומה השנייה, אח”כ היה להם עוד קומה למטה. ירדו למטה.
ש. תתאר את הקומה למטה?
ת. בית לכל דבר. נכנסים, סלון, מטבח, חדר שינה, מקלחת, שירותים.
ש. ביקרת גם בקומת הקרקע?
ת. כן.
ש. קומה למעלה?
ת. גם.
ש. איך היתה קומת הקרקע לפני שאחותך עברה לקומת הקרקע?
ת. לא היה שום דבר שם.” (עמ’ 25 לפרוטוקול שורה 22 ואילך).
כן העיד כי הוא והמשפחה סייעו לאישה לצורך שיפוץ הבית:
“ש. באיזה שנה היה השיפוץ?
ת. לא זוכר.
ש. מתי הגעת לבקר את אחותך?
ת. לא זוכר.
ש. עזרת לאחותך בכסף?
ת. כולנו יחד נתנו 50 , 60 אלף ₪.זה היה בין 2009-2011.
ש. למה עזרתם לה?
ת. חלק ירושה
ש. אם זה ירושה זה לא נקרא עזרה כי זה מגיע לה.
ת. חלק ירושה וחלק עזרה, בערך 20 אלף ₪ . אמרתי שזה היה בין 50 – 60 אלף ₪, שזה כולל הכל, חלק ירושה וחלק עזרה. ” (עמ’ 27 לפרוטוקול שורה 10 ואילך).
האיש מצדו העיד:
התחתנתי בשנת 07, הבית היה מוכן למגורים. אחים שלי ואבא שלי השתתפו כולם בשיפוץ בבית אחרי שהיה בי”ס תיכון במשך 17 שנים, הבית עצמו היה שתי קומות ממנו לבי”ס תיכון. כשהגיע הזמן להתחתן, עשו שיפוץ וגרנו בבית. משנת 07 עד 2012 אני והיא היינו ב****** מלמדים. היא חזרה בשנת 2011 ואני בשנת 2012. כלומר, רק פעם בחודש היינו חוזרים ****** ובחופשות. הבית היה חדש לחלוטין, רק סופ”ש כל חודש פעם. אחרי שחזרנו ל***, אני נשארתי לעבוד גם כמרצה במכללה ****** שם, יומיים בשבוע. יש לי תלושים ומשכורת שלי 6,500-7,000 ₪. יש לי חשבון בנק שגם עבדתי כגנן ובשיפוצים עם חברים. אחרי שחזרתי ל***, היו בעיות עם האח שלי שגר מלמעלה. באותו זמן ב- 6/6/11 אבא שלי ז”ל עשה הסכם מתנה לי ולאחי התאום ******. חצי לאחי וחצי לי. קיבלתי את הבניין כירושה מאבא בהסכם מתנה ויש לי תאריך. בהסכם זה נתן לי אותו במתנה ללא שום תמורה. ב- 2012-2013 היינו בחשבון משותף שנקבל הלוואה ב- 100,000 ₪ לעשות כל מיני אחזקה לבית, שיפוץ וכו’. הרבה מהעבודות אני ביצעתי בגלל שאני גנן, גם עבדתי בשיפוצים, בנייה, כל מה שבוצע בבית בצבע וכמה דברים, עשיתי אני במו ידיי. אני עובד בתחום הזה בחופשות…….
בקשר לשיפוץ בבית, יש לי חשבון בנק. בתאריך 29/7/13 קיבלתי עזרה **** ***** ב- 20,000 ₪. עזרה לי לשיפוץ בבית. גם מכרתי את האוטו שלי לאחיה תמורת 56,000 ₪. 48,000 ₪ תמורת הרכב, העברתי טסט וטיפולים, אז יצא 8,000 ₪, זה 56,000 ₪ שהשקעתי בשיפוץ. אם חוזרים לתאריך הבעלות של האוטו, אפשר לראות שזה היה באותה תקופה. (עמ’ 30 לפרוטוקול שורה 4 ואילך).
האחות גם היא העידה כי בני הזוג התגוררו בבית המגורים: “נכון שהם שיפצו את הדירה הראשונה.” וכן העידה כי גרו: “בקומה השניה. אחרי זה התחילו לשפץ למטה. כל הזמן עם שתי דירות.” (עמ’ 38 לפרוטוקול שורה 23 ואילך).
האיש טען בפני השמאי ששתי הקומות הראשונות, קומת הקרקע וקומה א’ נבנו על ידי אביו בשנות ה- 70 על פי היתר בנייה. שתי קומות אלו והמגרש ניתנו לאיש ולאח **** במתנה מהאב. בשלב השני הכולל 2 קומות מגורים נוספות, קומה ב’ וקומת גג נבנו בשלב מאוחר יותר על ידי שני אחיו האחרים ללא היתר בניה.
בעמ”ש 30266-12-18 ב’ נ. ב’ (ניתן ביום 20.4.2019 – לא פורסם) קבע כב’ השופט סילמן:
“30. בצד הוראות חוק יחסי ממון ניתן ליצור דואליות נורמטיבית של שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי (הלכת “אבו רומי” – רע”א 8672/00 אבו רומי נ’ אבו רומי, פ”ד נו(6) 175) בייחוד משמדובר ב”יהלום השיתוף” – דירת מגורים, ובהתחשב באורך חיי הנישואין.
31. כידוע, במקרה של בני זוג אשר חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג -1973, גם אם מדובר בנכס חיצוני, ניתן להוכיח לגביו כוונת שיתוף ספציפית מכוח הדין הכללי.
32. השאלה אם הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בנכס היא שאלה שבעובדה (ראו בע”מ 2948/07 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] מיום 18.4.2007 וכן בע”מ 4545/09 פלוני נ’ פלונית, [פורסם בנבו] מיום 7.1.2010). יש לבחון הנסיבות בכל מקרה לגופו ולתור אחר “דבר מה נוסף”. בפרט יש לבחון אומד דעת בני הזוג, כוונתם, ציפייתם הלגיטימית, ההסכמות ביניהם ונסיבות החיים ביחס לנכס הספציפי (ראו ע”א 7750/10 מרים בן גיאת נ’ הכשרת הישוב ביטוח בע”מ [פורסם בנבו] מיום 11.8.2011). בפס”ד גיאת נקבע כי בכל הנוגע לדירת מגורים הופחת רף הנטל ביחס לדירת מגורים ובבע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני [פורסם בנבו] מיום 26.12.2012, נקבע כי ניתן להסתפק בהבטחות, מצגים אקטיביים והסתמכות.
וכן:
34. בנסיבות המקרה דנן, הוכחה כוונת שיתוף, אולם לאור בעלות אבי המשיב על הנכס, ניתן להעתיקו לחיוב כספי בגובה מחצית משווי הדירה, ואפרט –
א. ראשית, ההלכה קבעה כי גם אם נכס נרכש לפני הנישואין, הרי השקעה מהותית בו, גם כדי שיפוץ או הרחבה, יכול ותביא ליצירת שיתוף (ראה – בע”מ 10734/06 ובע”מ 2948/07).
וכן:
ג. שלישית, רוח העידן נותנת בכורה לבית המגורים, כנכס משותף, גם אם זה הובא ע”י אחד מהצדדים, ובכפוף לכך כי הנישואין היו ממושכים, לעתים אף ללא שהוכחה השקעה ממשית (לגבי רוח העידן- בע”מ 5939/04; ראה גם עמ”ש (ת”א) 1039/09).
לעתים, גם בלא השקעה כלל, אלא מקום בו השתכנע בית המשפט כי היתה הבטחה או מצג שיצרו הסתמכות, ניתן לקבוע שיתוף ספציפי בבית מגורים שהובא ע”י צד לפני הנישואין (ראה בע”מ 1398/11).”
בענייננו אין ספק כי עלה בידי האישה להוכיח קיומו של שיתוף ספציפי לגבי בית המגורים. אין מחלוקת כי בני הזוג התגוררו בבית המגורים מאז נישאו. גם אם בילו את רוב זמנם בדרום בשנות הנישואים הראשונות ושהו בבית המגורים רק בחופשות ובסופי השבוע, זה היה ביתם, שם נולדו וגדלו ארבעת ילדיהם המשותפים. בני הזוג שיפצו והשביחו את בית המגורים במהלך שנות הנישואים. לצורך השיפוצים נטלו הלוואות, קיבלו עזרה מבני משפחתם, כשחלק מהעבודות בוצעו ע”י האיש בעצמו . כל אלו מובילים למסקנה כי נוצר שיתוף בין בני הזוג לגבי בית המגורים.
אשר על כן אני קובעת שלאישה מחצית מזכויות האיש בבית המגורים. בית המגורים מורכב מקומת הקרקע והקומה הראשונה בה התגוררו הצדדים. לאישה אין זכויות קנייניות בקומות העליונות, לגביהן אין מחלוקת כי נבנו על ידי אחיו של האיש והם מתגוררים בהן.
עסקת המכר בין האיש לבין האח *****
ביום 4.8.2018 נחתם הסכם מכר בין האיש לבין אחיו ***** (נספח 4 לסיכומי האיש). בהתאם להסכם האיש מצהיר בסעיף 2.א להסכם המכר כי הוא “בעל הזכויות והמחזיק הבלעדי בממכר והמהווה דירת מגורים בשטח של 100 מ”ר המהווים 1/2 חלקים במושע מתוך שטח החלקה הנ”ל” בתחילת ההסכם מוגדרת החלקה כחלקת האדמה הידועה כחלקה ***, גוש **** שהיא בשטח של 594 מ”ר ועליה דירת מגורים בשטח של 100 מ”ר.
כן נקבע בסעיף 5 להסכם כי בתמורה לזכויותיו ישלם האח **** לאיש סך של 300,000 ₪ ונקבע שהחזקה תימסר לקונה ביום 30.9.2018. ההסכם אושר בפני נוטריון ביום חתימתו.
למרות הסכם זה בני הזוג המשיכו לגור יחדיו בבית המגורים עד למועד הקרע ביום 9.11.2019 אז עזבה האישה את הבית והאיש המשיך להתגורר בו. דהיינו, החזקה לא נמסרה לאח **** בהתאם לקבוע בהסכם.
ההסכם דווח לרשויות המס והאיש צרף לסיכומיו דרישת לתשלום מס שבח ומס רכישה מיום 21.6.2019.
העברת הזכויות לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין והנכס רשום על שם האיש והאח **** בחלקים שווים. האיש ואחיו טוענים כי צו המניעה שהוטל במסגרת הליך זה הוא שמנע את רישום הזכויות, אך ההסכם נחתם ביום 4.8.2018 וצו המניעה ניתן רק ביום 5.3.2020, כך שאין בטענה זו משום הסבר לאי רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.
סכום התמורה
בסעיף 5 להסכם נקבע כי סכום התמורה עומד על סך של 300,000 ₪.
האיש צרף לסיכומיו דפי חשבון של בנק מסד מהם עולה כי קיבל מהאח **** סך כולל של 284,000 ₪ בשלוש העברות במהלך חודש 8/2018, החודש בו נחתם ההסכם.
למרות זאת טוענים האיש והאח **** כי האח שילם סך של 500,000 ₪ בעבור הזכויות במגרש. האיש העיד:
ש. בכמה מכרת את שתי הקומות לאחיך?
ת. 343,000 ₪ שהועברו לחשבון והשאר עכשיו הוא מעביר.
בערך בכ- 500,000 ₪. (עמ’ 37 לפרוטוקול שורה 5 ואילך).
האח העיד אף הוא כי מכר את הבית בתמורה לסך של 500,000 ₪, למרות שבחוזה המכר רשומה תמורה בסך של 300,000 ₪ בלבד. (עמ’ 43 לפרוטוקול שורה 15 ואילך).
מאחר ועדויות האיש והאח **** סותרות את המוצהר בחוזה המכר ולא הוצגו בפני העברות כספים מעבר לסך של 284,000 ₪ המופיע בדפי הבנק, אני דוחה את הטענה כי האח **** שילם סך של 500,000 ₪ עבור העסקה וקובעת כי סכום התמורה עמד על סך של 300,000 ₪ בלבד, הכול כמפורט בהסכם וכפי שהוצהר לרשויות המס.
האם ידעה האישה על הסכם המכר
האישה העידה כי לא ידעה דבר על מכירת בית המגורים לאח ****: “לא ידעתי כלום. אני הופתעתי. הייתי בשוק….רק במהלך התיק ידעתי על זה מעורכת הדין ולא ידעתי קודם.” (עמ’ 11 לפרוטוקול שורה 21 ואילך).
האיש טען כי מאחר וקיבל את הבית בירושה מאביו, לאישה אין כל זכות בו והוא לא אמור היה לעדכן אותה על המכירה לאחיו, אך למרות זאת טוען כי ידעה על המכירה:
ש. מכרת לו את קומת הקרקע עם הקומה השנייה?
ת. מכרתי את כל הזכות שלי בכל המגרש.
ש. ב- 300,000 ₪?
ת. 300,000 ₪ עבור הדירה. השאר קיבלתי במזומן וגם עזרה בבנייה. יש לי עד היום העברות מאחי שהוא מעביר לי כסף.
ש. מכרת את שתי הקומות וכל זה התובעת לא יודעת?
ת. רכוש שמועבר בירושה, אין לה שום זכות בו. גם אני לא אמור שהיא תדע שאני רוצה למכור, אבל למרות זאת היא ידעה כשהיו עורכי הדין. הם יעידו ביום רביעי שהיא ידעה. (עמ’ 35 לפרוטוקול שורה 27 ואילך).
האח **** טוען אף הוא כי האישה ידעה על המכירה וכי העסקה נערכה בבית המגורים של הצדדים ונוכחים היו האיש, האח ***, ***** ו****. (עמ’ 43 לפרוטוקול שורה 25 ואילך).
מטעם האיש העידו מתווך המקרקעין *** ** ועו”ד **** ***. שניהם העידו כי האישה נכחה בבית בעת עריכת העסקאות והגישה קפה. אולם שניהם מעידים לגבי 3 עסקאות, עסקה בין האיש לבין 4 מוכרים של המגרש שנערכה בשנת 2016, עסקה בין האיש לבין האחות שנערכה בשנת 2019 והסכם מכר זה לגבי בית המגורים שנערך ביום 4.8.2018. בעדותם הם מתארים מצב דברים כללי שחל לטענתם בכל אחת מהעסקאות. את המסקנה כי האישה ידעה על הסכם המכר הם מבססים על העובדה שנכחה בבית והגישה קפה.
העד *******, מתווך מקרקעין העיד:
“ת. עם עו”ד ****** עשינו 3 עסקאות.
ש. איזה עסקאות?
ת. עסקה שהוא רכש מ- 4 אנשים, לא זוכר את השמות אבל יש את כל המסמכים. עסקה שנייה ****** לאחות שלו נרשמה בטאבו, הוגשה קודם למס שבח ורשמנו את זה בטאבו עם עו”ד ***** ועסקה שלישית בין **** ל**** אושרה במס שבח ב****** וקיבלנו את כל האישורים. זה המגרש שעליו יש בניין.
ש. איזה מגרש?
ת. בתוך הכפר.
ש. כל העסקאות האלה איפה ניהלתם?
ת. בבית של ****. היו נוכחים הוא ואשתו ועורך דין *****.
ש. לדעתך אשתו ידעה על העסקאות האלה?
ת. כן. את כל העסקאות. אכלנו יחד ושתינו קפה בבית של *****.
ש. כשהחתמת אותם על העסקאות, אתה חושב שאשתו התעניינה או ישבה בצד?
ת. היא ידעה על כל העסקאות.” (עמ’ 45 לפרוטוקול שורה 31 ואילך).
עו”ד *** ***** העיד לגבי נסיבות העברת מחצית הזכויות במגרש לידי האחות:
“ש. הנתבעת טוענת כי אתה עשית לה עסקה עם אח שלה?
ת. נכון. זה היה מדובר במגרש **** ש****** או ***** העביר לה את מחצית זכויות החכירה במגרש הנ”ל ללא תמורה. בוודאי אח שקנה נכס בתמורה אין ביכולתו להעביר בלי תמורה לאח השני, אך כפי שהבנתי היא לא שילמה, ללא תמורה .עשיתי את זה ללא תמורה. בוודאי שדווחה העסקה במס שבח ושולם מס רכישה.
ש. איפה היתה העסקה?
ת. בבית שלו.
ש. מי היה נוכח?
ת. ****, ****, **** וגם אשתו.
ש. אתה מכיר את האישה?
ת. לא מכיר אף אחד. גם לא הכרתי את *****. הכרתי את **** שרכש את הנכס ב- 2016 ולקח עוד שנתיים שהעברתי על שם ****. האישה היתה נוכחת ומי שכיבד אותנו. זה היה חצי שעה. הכל היה מוכן, חתמו וזהו. הצהרתי על העסקה, העברתי את הזכויות ברשות מקרקעי ישראל. שם הזכויות רשומות וסיימתי את העסקה. עכשיו ***** בעלת זכות החכירה של מחצית.
ש. כשהגעת עם כל הניירת לביתו של *****, האם דיעה במה מדובר?
ת. זה עניין משפחתי. לא התערבתי. הלכתי, העבירו את החומר של המנהל, אישור זכויות של *****. הכל. לפי חוזה החכירה עשיתי חוזה ללא תמורה ולא התעניינתי בעניינים המשפחתיים ביניהם.
ש. כשפרסת את הניירת, כל מי שנוכח ראה?
ת. זה היה על השולחן. השולחן היה 3,4 העתקים. גם ייפוי כוח בלתי חוזרים, גם מסמכי המנהל והעברת הזכויות. הכל היה מוכן. בפעם אחת החתמתי אותם על הכל. דיווחתי כמו שצריך.” (עמ’ 50 לפרוטוקול שורה 16 ואילך).
בחקירה הנגדית אישר שלא החתים את האישה על הסכמה (עמ’ 51 לפרוטוקול שורה 27 ואילך) מאחר והמדובר בעסקה בתוך המשפחה. והבהיר: “לו היה מדובר על עסקה בין שני אנשים זרים הייתי מחתים שמסכימה כדי שלא תבוא לרוכשים בטענות. כשמדובר בעסקה בתוך המשפחה ולא היה לי שום ספק שאין ביניהם סכסוך, היחסים היו טבעיים ונורמליים כמו בעל ואישה, זה אח והוא וויתר על זה לאחיו.” (עמ’ 52 לפרוטוקול שורה 3 ואילך).
עדותה של האישה תומכת במסקנה שלא הייתה מעורבת בתוכן העסקאות למרות שהגישה קפה וקינוחים לאורחים:
“ש. מאיפה את מכירה את ****שעשה את העסקה ביני לבין אחי?
ת. היה מבקר אותך. מה שידעתי שיש בעיה בבניה והוא היה אמור לעזור לך. הוא קשור להיתר הבנייה. הוא כל הזמן היה אומר לי שזה קרוב ונשיג את ההיתר ונתחיל לבנות ונהנה בבית החדש שלנו.
ש. במה הוא עובד?
ת. אין לי מושג אבל הוא אדם מכובד והיה מגיע ומבקר אותנו והייתם יושבים לבד.
ש. היית יושבת איתנו?
ת. לא. הייתי רק מגישה קינוח.
ש. את **** אם תראי תזהי?
ת. לא יודעת. אולי .” (עמ’ 14 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי אני קובעת שהאישה לא ידעה על הסכם המכר בין האיש לבין אחיו ולא הביעה את הסכמתה לביצוע העסקה.
דבריו של האיש כי: “רכוש שמועבר בירושה, אין לה שום זכות בו. גם אני לא אמור שהיא תדע שאני רוצה למכור, אבל למרות זאת היא ידעה כשהיו עורכי הדין.” (עמ’ 35 לפרוטוקול שורה 27 ואילך) מחזקים מסקנה זו. האיש הוא זה שהוביל את כל עסקאות הנדל”ן ומעורבות האישה הייתה מצומצמת וכך השיבה לשאלתו בחקריה הנגדית:
“ש. מתי נקנתה האדמה החדשה?
ת. אני יודעת שלקחנו הלוואה, מעבר לזה אתה היית מתעסק עם האדמה והמהנדס וההיתר והטאבו. אני מטפלת בילדים שלי והבית שלי. רצית שאתערב גם בזה?” (עמ’ 15 לפרוטוקול שורה 2 ואילך).
העובדה שייתכן והאישה נכחה בבית וידעה שישנם עורכי דין בבית אינה מובילה למסקנה כי ידעה על תוכן ההסכם. האיש סבור שלאישה אין זכויות בבית המגורים ועל כן אין הוא צריך לקבל את הסכמתה והוא רשאי לעשות ברכושו כרצונו. האישה לא הוחתמה על ההסכם, הסכמתה לא נדרשה ולא התקבלה. החזקה בבית לא עברה לידי האח במועד הקבוע בהסכם המכר ובני הזוג וילדיהם המשיכו להתגורר בבית המגורים, כך שהאישה לא יכולה הייתה לדעת כי חל שינוי במצב הזכויות בבית. העסקה אף לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, למרות שבמשך שנתיים מיום החתימה – 4.8.2018 ועד היום בו הוטל צו מניעה זמני 5.3.2020 לא הייתה כל מניעה לרשום את הזכויות.
השלכות עסקת המכר על זכויות האישה בבית המגורים
כאמור לאישה מחצית מהזכויות בבית המגורים והאיש מכר את מלוא הזכויות, כולל את זכויות האישה לאחיו ללא הסכמתה וללא ידיעתה. אשר על כן זכאית האישה לפיצוי כספי בגובה שווי זכויותיה בהתאם לחוות דעת השמאי.
בתביעתה האישה לא טענתה לביטול הסכם המכר ולא צרפה את האח ***** כנתבע ועל כן אין אני דנה בשאלת תוקפו של הסכם המכר.
בנסיבות אלו, בהן קיים הסכם מכר תקף בין האיש לבין אחיו ****, ושני אחיו הנוספים של האיש בנו את בתיהם בקומות השנייה והשלישית וגרים בהן, כשמהות זכותם בקרקע לא התבררה ולא נקבעה, הדרך הנכונה היא העתקת השיתוף הספציפי לחיוב כספי בגובה שווי המקרקעין והבנוי עליהם, כפי שנקבע בעמ”ש 30266-12-18 ב’ נ. ב’ הנ”ל:
33. בעמ”ש 23200-04-12 קבע בית משפט זה, כי אין כל מניעה להעתיק שיתוף ספציפי, במידה וקיים, לחיוב כספי, שיהווה שווי המקרקעין והבנוי עליהם, גם מקום בו קיימות זכויות לצדדי ג’.
כב’ ביהמ”ש המחוזי, ובעקבותיו כב’ ביהמ”ש העליון שם ראו לקבוע, כי גם מקום בו קיימות בנכס זכויות קניין של צדדי ג’, הן שותפים בנכס והן בעל משכנתא, ניתן לקבוע חובת תשלום כדי שווי הנכס לרבות המקרקעין, ביחסים שבין בני הזוג. (ראה בע”מ 7181/12).
השמאי העריך את שווי בית המגורים (גוש ***** חלקה ****) וקבע:
בית המגורים ממוקם במרכז הכפר ****, מדובר בבית מגורים בן 4 קומות ו- 5 יח”ד. המבנה מורכב בקומת קרקע המשמשת למגורים ומחסנים. בקומות א’+ב’ 2 יחידות דיור בשטח של כ – 100 מ”ר כל יחידה. בקומה ג’ קיימת יחידת דיור אחת בשטח של 100 מ”ר והשאר הוא משטח גג.
זכויות האישה מתמקדות בבית המגורים בלבד לגביהם קבע השמאי כדלקמן:
חישוב שווי בהתאם לאפשרות 2 קרקע ושתי הקומות התחתונות
שווי הבנוי של 2 קומות
388.6
3,000
1,165,800
שווי מרכיב הקרקע
485,416
סה”כ שווי נכס
1,651,216 ₪
שווי חלקו של נאסר פאעור
50%
825,608 ₪
הפיצוי לו זכאית האישה הוא אם כן מחצית משווי חלקו של האיש. על האיש לשלם לאישה סך של 412,804 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות דעת השמאי ועד ליום התשלום בפועל.
המגרש והנכס (מגרש *** חלקה ** גוש *****)
השאלות העומדות להכרעה הן:
מה טיב והיקף זכויותיה של האישה במגרש ובנכס?
האם העברת מחצית זכויות האיש במגרש ובנכס לאחות היא העברה פיקטיבית שיש להצהיר על ביטולה?
ככל והעברת הזכויות לא תבוטל כיצד ישפיע הדבר על היקף זכויות האישה במגרש ובנכס.
לאור טיב והיקף זכויותיה של האישה במגרש ובנכס ייקבע אופן פירוק השיתוף.
אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי במסמכים, שמעתי את הצדדים והעדים מטעמם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי הגעתי למסקנות הבאות:
לאישה מחצית מזכויות האיש במגרש ובנכס מאחר וזה נרכש ונבנה בחלקו במהלך החיים המשותפים מתוך משאבים משותפים.
עסקת העברת הזכויות מהאיש לאחות אינה עסקה פיקטיבית והיא תמשיך ותעמוד בתוקפה, שכן האחות השקיעה במגרש ובנכס את תעודת הזכאות שלה, כספים ונטלה משכנתא יחד עם האיש.
במועד הקובע היה הנכס במצב של שלד.
לאישה הזכות למחצית מזכויות האיש במגרש ובנכס, שהן מחצית הזכויות הרשומות, בהתאם לשווי שנקבע בחוות דעת השמאי לנכס במצבו כשלד.
מאחר ולאחות זכויות במחצית המגרש והנכס, הדרך הנכונה לפירוק השיתוף הוא בדרך של פיצוי כספי.
משווי חלקו של האיש במגרש ובנכס יש לנכות את התמורה שקיבל מהאח **** בעבור מכירת זכויותיו בבית המגורים ושאותה השקיע האיש בבניית הנכס. האישה זכאית לפיצוי בגובה מחצית יתרת השווי בסך 158,794 ₪.
ואלו נימוקי:
רכישת המגרש
האישה טוענת כי בני הזוג רכשו יחדיו את המגרש בשנת 2013, אך בהמשך העידה שאינה יודעת בדיוק מתי נרכש, שכן האיש הוא זה שהתעסק בעניין (עמ’ 15 לפרוטוקול שורה 3 ואילך):
“ש. לגבי המגרש שאתם רכשתם יחד, את יכולה להגיד מתי רכשתם את המגרש שעליו בניתם את הבית?
ת. רכשנו את המגרש ב- 2013 וגם היתה הצעה של ****, חיינו חיים משותפים לגמרי. אחרי כמה שנים ***** אמר לי שהמנהג במקרקעי ישראל שיש מכרז בשכונה חדשה עם פיתוח והכל וכדאי להגיש ולרכוש את המגרש. אמרתי לו בסדר. הוא הלך לבנק, אמר לי כדי לבקש הלוואה וסרבו לו לתת הלוואה. אמרו לו שאם נהיה בחשבון משותף יסכימו לתת את ההלוואה ואז עברתי לחשבון שלו והיינו בחשבון משותף 3 , 4 שנים יחד. קיבלנו את ההלוואה ורכשנו את המגרש ב- 2013.” (עמ’ 10 לפרוטוקול שורה 1 ואילך).
כן העידה:
“ש. **** אמר לך פעם שהוא רוצה לרכוש מגרש על השם שלכם?
ת. כן. לא יודעת תאריכים. התחלנו מ- 2013, הוא כאילו אמר לי מה דעתך לרכוש מגרש ואני יודעת טוב מאוד שהוא הלך לבנק מסד ב****** לקחת הלוואה ואמרו לו שהסכום הזה, 270 או 280 אלף ₪ אם נהיה בחשבון משותף יאשרו הלוואה.
ש. האם הלכת עם **** למשרד השיכון להוציא תעודת זכאות על מנת שתעברו מכרז?
ת. לא הייתי איתו.” (עמ’ 15 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).
האיש טוען כי רכש את המגרש רק בשנת 2016: “בשנת 2016 שמעתי שיוסף שקנה את האדמה, הוא ועוד אחד רוצים למכור את המגרש שרכשו בשנת 2013. הצעתי להם שאני רוצה לקנות.” (עמ’ 30 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).
האיש טוען כי ההלוואה שנטלו בני הזוג בשנת 2013 לא הייתה לצורך רכישת המגרש, כטענת האישה אלא: “החזרתי הרבה חובות לאנשים שהייתי חייב להם.” וגם: לא רק חובות. חובות, שיפוץ ועוד דבר, ב- 250,000 ₪ היתה הלוואה ב- 150,000 ₪. חלק מהכסף הזה כיסינו עבור הלוואות קודמות.” (עמ’ 32 לפרוטוקול שורה 5 ואילך).
ביום 15.8.2013 נחתם חוזה חכירה בין ארבעת בני משפחת ***** לבין רמ”י לגבי מגרש ***. (מוצג 1 בתיק המוצגים של האישה).
ביום 21.8.2018 נשלחה הודעת רמ”י בה אושר כי זכויות משפחת ***** עברו במלואם על שמו של האיש. (מוצגים 2 + 3 לתיק המוצגים של האישה).
ב”כ האישה חקרה את האיש לגבי טענתה כי האיש הוא שמימן לזוג **** את רכישת המגרש כבר בשנת 2013, שכן הם היו בעלי תעודת זכאות ואילו האיש, שכבר רשומות זכויות במקרקעין על שמו, לא יכול היה לרכוש בעצמו את הזכויות מרמ”י:
“ש. בשנת 2016 חתמת על הסכם בינך לבין **** ואשתו ו**** ואשתו, הסכם רכישה והעברת זכויות. זה נכון?
ת. כן. קנייה.
ש. אתה יכול לומר שזה לא מחזק את הטענה שאתה זה שמימנת את המגרש והם החזירו לך.
ת. אחרי 3 שנים.
ש. עפ”י המכרז של מנהל מקרקעי ישראל, אסור היה להעביר או למכור את המגרש אלא רק אחרי 4-5 שנים. אתה חיכית עד שהחזירו לך את זה? יש לך אסמכתא בשנת 2016 רכשת מהם את המגרש?
ת. יש לי דבר אחד, שמכרתי רכב שהיה לי ב- 150,000 ₪.
ש. אם אתה אומר שזה לא המגרש שלך והשתמשת באחרים כדי לרכוש את המגרש, איך שילמתם להם את הכסף? יש לך אסמכתא שרכשת את המגרש מ*****?
ת. לא.” (עמ’ 32 לפרוטוקול שורה 20 ואילך).
אין רלוונטיות לשאלה האם השתמש האיש במשפחת ***** כדי לרכוש את המגרש כבר בשנת 2013 או רכש את המגרש מהם רק בשנת 2016, כך או כך המגרש נרכש במהלך החיים המשותפים, מתוך כספים משותפים, בין על ידי נטילת הלוואה ובין על ידי מכירת רכב של האיש. ההשקעה משותפת והזכויות שנרכשו במגרש הן משותפות לבני הזוג.
העברת מחצית הזכויות לאחות
ביום 20.1.2018 העביר האיש לאחות מחצית מזכויותיו במגרש. הדבר עולה הן מהמסמכים שצורפו והן מהעדויות שנשמעו.
ביום 13.9.2018 נשלח מכתב מטעם רמ”י לעו”ד ***** ****** בו אישרה רמ”י כי מחצית מזכויותיו של האיש הועברו על שם האחות. (צורף כנספח לכתב ההגנה של האחות).
כן צורפה לכתב ההגנה מטעם האחות הודעת שומה – מס שבח בגין עסקה זו בה מצוין כי תאריך הרכישה על ידי האיש הוא ביום 22.1.2016 ותאריך מכירת מחצית הזכויות לאחות הוא ביום 20.1.2018.
ביום 6.2.2019 נשלחה לאיש ולאחות דרישה מטעם רמ”י לרשום את זכויותיהם במגרש בלשכת רישום המקרקעין (מוצג 9 למוצגי האישה).
ביום 25.2.2019 נחתמה תוספת לחוזה החכירה עם רמ”י ממנו עולה כי הזכויות במגרש שייכות בחלקים שווים לנתבע ולאחות. כן נקבע כי יש להשלים את הבנייה במגרש עד ליום 1.1.2020. (נספח 2 לכתב ההגנה של הנתבע, מוצג 8 למוצגי האישה).
האיש העיד כי לאחר שהאישה הפרידה את חשבונות הבנק שלהם בשנת 2015 מאחר ורצתה להיות עצמאית בכספים, פנה לחפש מקורות מימון חיצוניים:
“ישירות פניתי לאחותי ולעוד כמה אנשים שישתתפו איתי במגרש. אחי ***** פניתי אליו, אמר לי שהוא קנה דירה ב*** ולא יכול להשתתף איתי. פניתי ל***** אחותי, הסכימה להשתתף איתי אבל זה היה תמורה, אימא שלי מכרה את הזהב מה שיש לה. **** היתה חוסכת כמה כספים וקנינו את האדמה. זה דבר ראשון. בגלל שהבניין שאבא שלי קיבלתי אותו במתנה, לא הצלחתי להוציא תעודת זכאות, מה שדיברתי בהתחלה. אז גם **** פנתה והוציאה תעודת זכאות ורכשה את הבניין. אחרי ששילמה לי **** לשלם לאנשים שהתחילו לבנות את הבית, כאילו שזה היה בהסכמה שיש לה זכות חצי מהמגרש וקומה ראשונה, מרתף ועוד קומה שיהיו לזכותה ואפשר לראות את זה שהיא משכה את כל הפנסיה שלה שתשלם עבור תהליך הבנייה ורואים את התאריך באותה תקופה. אישור על משיכת כספים מקרן הפנסיה, זה מחב’ “כלל”. כאילו כל השקעה של החיים שלה ושל אימא וגם מהפנסיה השקיעה בבניין…… בניתי את הבית אני ו****, **** שילמה את הכסף.” (עמ’ 30 לפרוטוקול שורה 28 ואילך).
האחות העידה:
“ש. את ו**** שותפים בחלקה מסוימת, תסביר?
ת. אני ו***** שותפים במגרש החדש שקנה. נתתי לו תעודת זכאות בתמורה שאקח שתי קומות. אני אסייע לו בכסף ואשלם כל הזמן. אני מזכירה במשרד עו”ד כבר 30 שנה וכל הפנסיה והקרנות שלי הוצאתי והשתתפתי איתו בנכס הזה. אני לא נשואה ואין לי ילדים ואני מצפה שככה יהיה לי נכס בפנסיה שלי.
ש. איך השתתפת בהוצאות הבנייה?
ת. הייתי משתתפת איתו בכסף שנתנו לבונה ולכל הדברים בתהליך הבנייה בתמורה שאקבל את המרתף והקומה הראשונה.
ש. התבקשת פעם לשלם לבטון, חומרי בניין, למישהו בגלל שחזרו שיקים?
ת. לחומרי בניין אחרי שהשיקים שנתנה הגרושה שלו חזרו ונאלצתי למשוך מהבנק ולמסור להם.
ש. כמה הסכום?
ת. 270 אלף ₪. סליחה מתקנת – 27 אלף ₪.
ש. יש טענה שהעסקה שעשיתם בינך לבין **** היא עסקה למראית עין, כאילו לא השקעת כסף בקניית המגרש ובניית הבית. איך השקעת כסף בקנייה?
ת. כל הכסף שאני אספתי והזהב של אמא שלי שמכרה, בזמן שהייתי חוסכת הכל אני שילמתי. את הפנסיה והקרנות שלי וכל מה שחסכתי מאז שהתחלתי לעבוד ועד עכשיו.
ש. מה הסכום ההתחלתי שנתת ל**** כשעשית את העסקה?
ת. בין 80 ל- 100 אלף ₪ לפעם הראשונה.
ש. אחרי זה?
ת. כל פעם משהו אחר.” (עמ’ 39 שורה 27 ואילך).
וכן:
“ש. מתי או באיזה שנה פנה אלייך **** ומבקש ממך שתשתתפי איתו ברכישת המגרש והבנייה?
ת. או 2017 או 2018.
ש. ידעת ש***** רכש את המגרש בשנת 2013?
ת. לא יודעת. תעודת זכאות שלי נתתי לו ב- 2017 או 2018. אולי 2016, לא זוכרת.” (עמ’ 41 לפרוטוקול שורה 13 ואילך).
וכן:
“ש. איך ידעת ש**** היה זקוק לתעודת זכאות שלו?
ת. אני הצעתי את התעודת זכאות שלי כדי שאהיה שופה איתו.
ש. למה הצעת תעודת זכאות שלך?
ת. אני לא רוצה להיות לבד, רוצה שהוא יטפל בכל הדברים שלי.” (עמ’ 41 שורה 28 ואילך).
האישה טוענת שיש להצהיר כי העסקה בין האיש לאחות היא עסקה פיקטיבית, האחות לא השתתפה כלל במימון רכישת המגרש ובניית הנכס והעברת מחצית הזכויות על שמה נעשתה לצורך הברחת זכויות מהאישה. אך בד בבד היא טוענת בסיכומיה: “בשנת 2019 נכנסת הנתבעת לשותפות פיקטיבית עם הנתבע כדי לאפשר לו לקבל היתר בנייה. יצויין שוב כי תנאי יסודי להשתתפות במכרז רמ”י, הוא הצגת תעודת זכאות למחוסרי דיור בלבד…” (עמ’ 4 לסיכומי האישה).
טענה זו עולה בקנה אחד עם טענות האיש והאחות, שהעידה מפורשות שהציעה לאיש את תעודת הזכאות שלה לצורך רכישת הזכויות במגרש. שותפות זו אינה שותפות פיקטיבית. לולא תעודת הזכאות של האחות האיש לא יכול היה לרכוש את הזכויות במגרש ולא יכול היה לקבל היתר בנייה ולבנות את המבנה. תעודת זכאות היא נכס כלכלי. האחות השקיעה את תעודת הזכאות שלה במגרש בתמורה לקבלת מחצית מהזכויות בו. אשר על כן טענת האישה כי העסקה היא עסקה פיקטיבית נדחית.
מעבר לתעודת הזכאות השתכנעתי כי גם בהמשך הדרך השקיעה האחות בבניית הנכס על המגרש.
האחות צרפה לסיכומיה אישור על משיכת כספים מקרן הפנסיה שעל שמה ביום 22.11.2020 בסך של 48,925 ₪ וסך של 32,962 ביום 22.12.2020 וסך של 12,369 ₪ ביום 14.1.2021. כן צרפה דפי חשבון בנק בהם מופיעים העברות לאיש בחודש 12/2020, לפי חשבון שערכה בכתב יד על גבי דפי החשבון ההעברות ומשיכות המזומנים היו בסך כולל של 38,500 ₪.
ביום 29.3.2021, לאחר מועד הקרע, נטלו האיש והאחות הלוואת משכנתא על המגרש מבנק ירושלים בסך של כמיליון ₪ (מוצג 16 למוצגי האישה).
האישה טוענת כי למרות שהמשכנתא רשומה על שם האיש והאחות, האיש בלבד הוא זה שנושא בהחזר, אך האחות העידה על אופן השתתפותה בהחזר:
“ש. את משלמת משכנתא?
ת. אני נותנת כסף ל***** והוא משלם מה שרוצה.
ש. אז על אף שאת חתומה על הסכם הלוואה את אומרת שלא העברת הוראת תשלום מהחשבון שלך?
ת. אני מעבירה לו כל חודש.
ש. למה לא עברת לגור בבית החדש שלכם, אם אמרת שסיכמת איתו שתקבלי את המרתף עם קומת הכניסה?
ת. אני עכשיו מתגוררת עם אמא שלי ובעתיד ובפנסיה שלי אני מתכוונת לגור בדירות שלי.
ש. יש הסכם בינך לבין **** שתקבלי את קומת המרתף וקומת הכניסה?
ת. לא כתוב.” (עמ’ 42 לפרוטוקול שורה 21 ואילך).
האיש אף הוא העיד על השתתפות האחות בהחזרי המשכנתא:
“ש. אתה ואחותך קיבלתם משכנתא במיליון ₪, זה נכון שכל הכסף הזה עבר לחשבון שלך?
ת. כן.
ש. זה נכון שאתה היחיד שמשלם משכנתא?
ת. לא.
ש. *** משלמת משכנתא?
ת. **** מעבירה לי כל חודש 3,000 ₪.
ש. אתה היחיד שמשלם תשלומי משכנתא.
ת. **** מעבירה לי כל חודש 3,000 ₪. אני מציג דף ריכוז פעולות בבנק הדואר.
ש. המשכנתא רשומה על שם שניכם. אתה נטלת את ההלוואה ואתה יחיד שמשלם את המשכנתא בגלל שהבית הוא שלך לבד.
ת. **** באותה תקופה לא היתה עובדת.
ש. **** לא משלמת משכנתא, לא משתתפת בתשלום, אתה היחיד שעשית.
ת. יש לי העברות מ****. בתקופה שקיבלתי משכנתא, **** לא עבדה ושמתי את זה על החשבון שלי.” (עמ’ 34 לפרוטוקול שורה 10 ואילך).
אני מקבלת את גרסת האיש והאחות בעניין נטילת המשכנתא והשתתפות האחות בהחזר החודשי.
לסיכום, אני דוחה את טענת האישה כי הסכם העברת הזכויות לאחות הוא הסכם פיקטיבי שיש לבטלו.
האם ידעה האישה על העברת הזכויות במגרש לאחות
האישה העידה כי לא ידעה על כך שהאחות שותפה במחצית המגרש והדבר נודע לה רק במהלך הליך זה, היא לא הייתה נוכחת בעת שנחתם ההסכם בין האיש לאחות ולא ידעה על כך דבר. (עמ’ 18 לפרוטוקול שורה 31 ואילך).
האחות טוענת שהאישה ידעה על ההסכם ואף נכחה בעת שחתמו על ההסכמות:
“ש. זוכרת איפה חתמתם על הכספים?
ת. בבית שלו. היינו אשתו, הוא ואני.
ש. **** יידע את אשתו על מה הוא חותם?
ת. זה היה בבית שלהם.כן.” (עמ’ 39 לפרוטוקול שורה 21 ואילך).
בפרק שעסק בידיעת האישה אודות הסכם המכר בין האיש לאח ***** פורטו עדויות האיש, עורך הדין והמתווך אודות נסיבות עריכת שלוש העסקאות וביניהן העברת הזכויות במגרש לאחות.
מסקנתי דומה, האישה לא עורבה בפרטי העסקאות, והשאירה את הטיפול לאיש.
אולם, בעניין המגרש, לולא צורפה האחות כבעלת זכויות במגרש לא יכולים היו בני הזוג לקבל היתר בנייה, לבנות בניין על המגרש, להשביח ולהעלות את ערכו. האישה אינה יכולה לטעון כי היא זכאית למחצית הזכויות בנכס הבנוי ולהתעלם מכך שלולא תרומתה של האחות לא ניתן היה לזכות בהשבחה זו.
האישה הייתה מודעת לכך שקיים קושי בקבלת היתר הבנייה וכך העידה:
ש. מאיפה את מכירה את **** שעשה את העסקה ביני לבין אחי?
ת. היה מבקר אותך. מה שידעתי שיש בעיה בבניה והוא היה אמור לעזור לך. הוא קשור להיתר הבנייה. הוא כל הזמן היה אומר לי שזה קרוב ונשיג את ההיתר ונתחיל לבנות ונהנה בבית החדש שלנו. (עמ’ 14 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
אשר על כן ומאחר וקבעתי כי ההסכם בין האיש לאחות הוא הסכם תקף, לאיש מחצית הזכויות במגרש ובנכס והאישה זכאית למחצית מזכויות האיש בהתאם לשווי במועד הקובע.
מצב הנכס ביום הקובע
הצדדים חלוקים בשאלה מה היה מצבו של הנכס במועד הקובע – 9.11.2019. האישה טוענת בסיכומיה כי הבית היה במצב של טיח והאיש טוען כי היה במצב של שלד.
אך בחקירתה הנגדית העידה שבמועד הקובע היה הנכס במצב של שלד:
“ש. מה מצב הבניין היום?
ת. אין לי מושג. מאז שיצאתי משם לא הגעתי לשם. אני יצאתי משם והיה שלד. היה טיח בית. את החלוקה עצמה סיימנו בפנים. אני זוכרת כל פינה בבית מה ביקשתי מהאדריכל שיעשה.
ש. וככה נבנה השלד?
ת. היה שלד. האדריכל ביקר אותנו פעם או פעמיים במגרש. הסתובבנו כמה פעמים. **** והאדריכל היו מזכירים את המושג קומת מרתף.” (עמ’ 17 לפרוטוקול שורה 11 ואילך).
אחיה *** חמוד העיד כי הנכס היה במצב של טיח בפנים ובטון בחוץ, ללא עבודות גמר. (עמ’ 28 לפרוטוקול שורה 32 ואילך).
האישה העידה לגבי תהליך קבלת היתר הבניה ותחילת הבניה:
“אחרי שרכשנו את המגרש ב- 2013 רצינו להמתין עד שנחסוך כסף. ב- 2017 **** אמר לי שאולי נתחיל בתהליך היתר הבנייה והנדסה והכל ואז התחלנו בעניין ההיתר. הבית היה קומת מרתף, כמו ווילה ועוד 2 קומות שהם ביחד, בית אחד. הקומה הראשונה קומת הכניסה היה עם חדר מגורים אחד, סלון, מרפסות וממ”ד. זה מה שאני זוכרת. החדר שלנו היה אמור להיות. למעלה חדרי ילדים עם מרפסות ומדרגות פנימיות. עיצוב הבית הייתי בקשר עם האדריכל, כמה פעמים ישבתי איתו, הוא בא אולי פעמיים שלוש למגרש וביקר אותנו בבית. אני מכירה אותו והיינו מדברים. פעם הוא גם התקשר אלי והציע לי משהו בעניין עיצוב הבית.” (עמ’ 10 לפרוטוקול שורה 15 ואילך).
וכן העידה כי בשנת 2017 החלו לטפל בקבלת היתר הבניה שהתחילה ב: “201,2018, משהו כזה. אולי 2019” (עמ’ 16 לפרוטוקול שורה 20 ואילך).
הוצגו שתי בקשות להיתר בניה, ביום 27.12.2018 הגיש האיש בקשה להיתר בניית בניין חדש בן 3 קומות שכולל 3 יח”ד בכל קומה – סה”כ שטח בניה מבוקש 356 מ”ר, האיש חתום כבעל הזכויות במגרש. (מוצג 6 לתיק המוצגים של האישה) כן הוצגה בקשה מיום 19.7.2017 להיתר בנייה בשטח של 356 מ”ר על המגרש על ידי האיש לוועדה לתכנון ובניה.
ביום 21.1.2019 הגיש האיש בקשה להארכת מועד להשלמת הבנייה במגרש. (מוצג 5 לתיק המוצגים של האישה).
ביום 15.5.2019 ניתן היתר בנייה במגרש על שמו של האיש בלבד (מוצג 10 למוצגי האישה).
באשר למקורות מימון הבנייה העיד האיש כי את הכסף שקיבל מאחיו ***** ביום 20.8.2018, לאחר שמכר לו את זכויותיו בבית המגורים, השקיע במגרש ובבניית הנכס: “בתאריך 20/8/18 אחי העביר לי את הכסף ואח”כ התחלנו אני ו**** לבנות את הבית. התחלתי לבנות את הבית בחודש מאי 2019 או אפריל 2019 אחרי שקיבלתי את ההיתר. באותה שנה, 4 חודשים נפרדנו. בחודש נובמבר 2019, אחרי 7 חודשים נפרדנו. סכום הבית הזה ב- 4 חודשים, מאיפה אני יכול להביא את הכסף הזה? לפי הערכת ביהמ”ש זה 1,200,000 ₪. אין לי. בניתי את הבית ונפרדנו בחודש נובמבר.” (עמ’ 31 לפרוטוקול שורה 13 ואילך).
אני מקבלת את טענת האיש כי את הכסף שקיבל מאחיו ***** בסך של 300,000 ₪ השקיע בבניית הנכס. לא הוכח לי שבשלב זה היו לבני הזוג מקורות כספיים נוספים. האישה טוענת כי האיש רכש רכב בסכום זה והאיש טוען שרכש את הרכב באמצעות הלוואה. סוגיה זו אינה רלוונטית. הצדדים השתתפו בכספים שעמדו לרשותם באותה העת לצורך רכישת המגרש ובניית המבנה והסכום שקיבל האיש מאחיו ***** היה חלק מאותם משאבים.
הצדדים צרפו מסמכים המעידים על השקעה בבנייה
האישה צרפה צילום המחאות בסך כולל של 12,000 ₪ מחשבונה הפרטי ששולמו עבור מימון הנחת קווי ביוב ומים לקבלת היתר בנייה.(נספח 11 לתיק מוצגי האישה- המחאות מיום 2.6.19 ע”ס 3,000 ₪, מיום 2.5.19 ע”ס 3,000 ₪, מיום 2.7.19 ע”ס 3,000 ₪, מיום 2.5.19 ע”ס 3,000 ₪).
הנתבע צרף קבלות על תשלום לחב’ ****** עבור חומרי בנייה לבניין ששולמו בחלקם לפני ובחלקם לאחר המועד הקובע (סך של ₪ 17,850 ₪ ביום 24.11.2019, 5,000 ₪ ביום 10.12.2019, סך של 16,000 ₪ ביום 20.3.2019, סך של 53,105 ₪ ביום 25.4.2019, סך של 2,571 ₪ ביום 10.12.2019). כן צרף דף תנועות חשבון ממנו עולה כי ביום 24.11.2019 היה לנתבע חוב על סך של 136,606 לחב’ ****** (נספחים 5+6 לכתב ההגנה של הנתבע).
האחות טוענת כי הבניה החלה ביום 19.5.2019 כחצי שנה טרם המועד הקובע ונותר חוב לחב’ **** בסך של 97,921 ₪ (נספח 1 לכתב ההגנה של האחות). עיון בכרטסת מצביע כי העבודה החלה ביום 1.11.2017 והסתיימה ביום 2.12.2019.
האחות צרפה לכתב ההגנה מטעמה קבלות מהן עולה כי עבור עבודות גמר וטיח שולם לקבלנים ב 10/2020 סך של 65,520 ₪, ביום 25.10.2020 שולם ל****** לבניין ופיתוח בע”מ סך של 84,240 ₪, ביום 12.10.2020 לחומרי בניין “**********” סך של 13,798 ₪ (נספח 1 לכתב הגנה).
מהקבלות והמסמכים שהציגו הצדדים עולה שחלק מהתשלומים עבור הבנייה שולמו על ידי האיש, האישה והאחות, טרם המועד הקובע ולאחר המועד הקובע המשיכו האיש והאחות להשקיע בבניית הנכס.
חוות דעת השמאי
השמאי קבע כי המדובר במבנה בשלבי בנייה בשכונה החדשה ב****. במבנה מוקמות 4 קומות מגורים, קומת מרתף, קומת כניסה, קומה א’ וקומה ב’ שנבנית על הגג ללא היתר. למבנה רחבת כניסה מבוטנת שתשמש בחנייה.
בעמ’ 5 לחוות דעתו כתב השמאי כי בעת עריכת חוות הדעת ביום 12.1.2021 רמת הגמר בבניין הייתה לאחר הרכבת מערכת המים, הביוב, החשמל, טיח פנים, ורוב עבודות טיח חוץ. עוד הוא מציין כי האיש הציג בפניו תמונות מיום 15.5.2019 אז ביקר במקום שמאי רכוש וחתם על תצלומים המעידים על כך שביום זה היה הנכס בשלב שלד בלבד.
מכאן כי לא ייתכן שבניית הנכס החלה במאי 2019, כטענת האיש והאחות, שכן במאי 2019 היה הנכס כבר במצב של שלד שנבנה בתקופת החיים המשותפים, אולם שוכנעתי כי לאחר המועד הקובע המשיך ובוצע חלק ניכר מהבנייה, כשלשם כך נטלו האיש והאחות משכנתא בגובה של מיליון שקל ביום 29.3.2021, כך שרוב ההשקעה במבנה בוצעה לאחר המועד הקובע.
הן מעדויות הצדדים והן מחוות דעת השמאי שצפה בתמונות שהוצגו בפניו השתכנעתי כי במועד הקרע היה הנכס בשלב של שלד בלבד.
השמאי ערך את חישוב שווי המבנה לשני שלבי הבניה, שלב השלד ושלב גמר הטיח, לגבי שלב השלד קבע:
4.9 סיכום:
4.9.1. בהתאם לכל האמור לעיל, אומדן שווי נכס מקרקעין בשלב שלד גוש **** חלקה *** מגרש *** בכפר *** למועד הקובע כשהיא פנויה מכל מחזיק וחופשיה ופטורה ממיסים, היטלים, חובות, שעבודים ומשכנתא וצד ג’ בסך: 1,235,176 ₪
(מיליון מאתיים שלושים וחמש אלף מאה שבעים ושש ₪ ).
אשר על כן אני קובעת כי במועד הקרע היה הנכס במצב של שלד ששוויו הוא סך של 1,235,176 ₪ בהתאם לחוות דעת השמאי.
דרך פירוק השיתוף
גם לגבי המגרש והנכס, מאחר ומחצית הזכויות שייכות לאחות יש מקום להעתיק את השיתוף הספציפי לחיוב כספי כפי שנקבע בעמ”ש 30266-12-18 ב’ נ. ב’ הנ”ל.
לאיש מחצית מהזכויות במבנה ולאישה מחצית מזכויות האיש, אולם מחלקו של האיש יש להפחית את התמורה שקיבל האיש מהאח ***** בעבור זכויותיו בבית המגורים. זאת מאחר והאיש השקיע את התמורה בבניית הנכס ואילו האישה קיבלה את חלקה בבית המגורים במסגרת פסק דין זה.
שווי המגרש והנכס נכון ליום הקובע הוא 1,235,176 ₪. חלקו של האיש הוא מחצית – סך של 617,588 ₪. מסכום זה יש להפחית את גובה התמורה שקיבל האיש מהאח **** עבור זכויותיו בבית המגורים בסך של 300,000 ₪. האישה זכאית למחצית היתרה (317,588:2= 158,794 ₪).
אשר על כן על האיש לשלם לאישה סך של 158,794 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות דעת השמאי ועד ליום התשלום בפועל. (308,794 – 150,000).
איזון המשאבים
המתווה הנורמטיבי
מאחר והצדדים נישאו בשנת 2007, חל עליהם המשטר הרכושי המעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג- 1973 (להלן: “חוק יחסי ממון”) המסדיר את העניינים הרכושיים בין בני זוג. כשסעיף 5(א) לחוק קובע בזו הלשון:
“עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם”.
ביום 26.1.21 הוגשה חוות האקטואר ובה קבע כי בהתאם לחלופה הראשונה על האיש להעביר לאישה סך של 69,587 ₪. על פי החלופה השנייה על האיש להעביר לאישה סך מיידי של 29,752 ₪ וייחתמו פסיקתות לאיזון הקופות במועד הבשלת הזכויות.
האקטואר בחן בסעיף ד.8 לחוות דעתו של טענת האישה למשיכות כספים חריגות במהלך שנת 2019. מהטבלה שערך האקטואר עולה שהחל מחודש אפריל 2019 קיימות משיכות כספים חריגות, נפדו שתי קרנות השתלמות וקופת גמל בסך כולל של 82,419 ₪. האיש הסביר לאקטואר שהכספים נמשכו לצורך בניית הבניין שבנה עם אחותו בתקופה שבין 1-9/2019.
לאחר שהאקטואר התבקש לבדוק את טענות האישה לגבי הכספים שעברו ממנורה למבטחים למגדל, קבע האקטואר בחוות הדעת המתוקנת מיום 15.10.23 כי מבדיקת המסמכים עולה במועד הפקת האישור ממנורה מבטחים שעל בסיסו הכין את חוות הדעת, היתרה הרשומה במכתב הייתה שגויה, שכן הסכום העיקרי שהיה בקופה בסך של 516,553 ₪ הועבר לחב’ מגדל ובקופה נותר סך של 59,072 ₪ בלבד. בתחילת ינואר 2023 משך האיש את כספי התגמולים ובחודש 6/23 משך את כספי הפיצויים.
האקטואר קבע: “מכל האמור לעיל עולה כי כל הכספים שהיו צבורים בקרן הפנסיה מנורה מבטחים עד למועד הקובע ואשר הועברו לביטוח החיים במגדל, נמשכו על ידי האיש, בפטור ממס. משמע, האישה צריכה לקבל את חלקה בכספים שנמשכו במועד חוות דעתי. ובמקביל יש להסיר את האיזון בכספי קרן הפנסיה מחוות הדעת.”
האקטואר עדכן את חוות הדעת:
ב.1. איזון הזכויות ליום חוות הדעת-חלופה ראשונה על האיש להעביר לאישה סך של 171,173 ₪.
ב.2. פורט איזון הזכויות למועד הבשלתן- חלופה שניה.
לאיזון מיידי של זכויות נזילות למועד חוות הדעת, על האיש להעביר לאישה סך של 270,906 ₪ במועד חוות הדעת.
כן ייחתמו הפסיקתות מצורפות.
בשתי החלופות על בית המשפט לתת החלטה שיפוטית בעניין סעיף ד.8 לחוות הדעת.
האישה ביקשה ביום 14.1.24 כי יינתן תוקף של פסק דין לחלופה השנייה. האיש בעמ’ 2 לסיכומיו הסכים כי יינתן תוקף לחלופה הראשונה בחוות דעת האקטואר מיום 26.1.21 והתעלם מחוות הדעת המתוקנת.
מאחר והחלופה הראשונה תיצור הפרדה רכושית מלאה בין הצדדים וכל אחד מהם יישאר עם הזכויות הרשומות על שמו ומאחר והאיש בחר בחלופה הראשונה, ניתן תוקף של פסק דין לחלופה הראשונה בחוות דעת האקטואר מיום 15.10.23.
על האיש לשלם לאישה סך של 171,173 ש”ח ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות הדעת ועד ליום התשלום בפועל
משיכות כספים בחשבון הבנק של האיש
האקטואר השאיר סוגיה זו להכרעת בית המשפט. בסעיף ד.8 לחוות הדעת (עמ’ 7) מיום 26.1.2021 מפורטת טבלה של משיכות שביצע האיש בסך של 259,000 ₪ שטעונות הסבר וכך כתב:
“ניתן לראות בטבלה שלעיל כי החל מחודש אפריל 2019 קיימות משיכות כספים חריגות ביחס למשיכות הכספים שהיו בחש’ הבנק בחודשים ינואר-מרץ 2019. בחודש אפריל 2019 נפדו שתי קרנות השתלמות וכן קופת גמל אחת ובסך כולל של 82,491 ₪. כל הכספים הנ”ל נמשכו מחשבון הבנק במהלך החודשים אפריל-יוני 2019….
מר ***** הבהיר כי מדובר בבניית בית בן שלוש קומות שבנה ביחד עם אחותו במהלך התק’ ינואר-ספטמבר 2019. לצורך כך נזקק למזומנים וכי כל המשיכות שבוצעו על ידו נועדו לצורך בניית הבית”.
המומחה לא איזן את המשיכות החריגות בחוות הדעת.
הסברו של האיש מקובל עלי בתקופה זו אכן בוצעו השקעות בבניית הנכס, מאחר והאישה קיבלה את חלקה בהשקעות בנכס אין מקום לאזן משיכות אלו.
רכב מסוג *****
לבני הזוג רכב מסוג ***** מס’ רישוי ******* אשר נרכש במהלך חיי נישואי הצדדים ורשום על שם הנתבע.
מדפי חשבון הבנק של האיש ניתן ללמוד כי ביום 3.9.2018 רכש האיש רכב בסך של 304,243 ₪. האיש העיד כי רכש את הג’יפ ב – 17.9.2018 כאשר 200,000 ₪ מהסכום מומן על ידי הלוואה מהבנק. (דפי חשבון בנק מסד מוצג 15 למוצגי האישה, עמ’ 36 לפרוטוקול שורה 20).
על האיש לשלם לאישה מחצית משווי הרכב מס’ רישוי ******** בהתאם למחירון לוי יצחק נכון למועד הקובע, בקיזוז גובה יתרת ההלוואה נכון למועד הקובע, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הקרע ועד למועד התשלום בפועל.
מיטלטלין ודמי שימוש
האישה עזבה את בית המגורים בהתאם להסכמות שגיבשו הצדדים ביום 18.11.2019 במסגרת ה”ט *****-****-***.
האיש העיד כי המשיך להתגורר בבית המגורים עד תחילת שנת 2020 ולאחר הגירושין, ביקש האח כי יסיים את הבנייה ויפנה את בית המגורים. (עמ’ 35 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).
האישה זנחה טענה זו בסיכומיה, מאחר ובית המגורים נמכר לאחיו של האיש והאישה קיבלה במסגרת פסק דין זה את חלקה בבית המגורים אין היא זכאית עוד לדמי שימוש.
גם הטענה כלפי חלוקת המיטלטלין נזנחה במסגרת הסיכומים ולא הונחה כל תשתית ראייתית למיטלטלין משותפים שנותרו בחזקת האיש. אשר על כן טענה זו נדחית.
לסיכום
עבור חלקה של האישה בבית המגורים על האיש לשלם לאישה סך של 412,804 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות דעת השמאי ועד ליום התשלום בפועל.
עבור חלקה של האישה במגרש ובנכס על האיש לשלם לאישה סך של 158,794 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות דעת השמאי ועד ליום התשלום בפועל.
לאיזון משאבי הצדדים בהתאם לחוק יחסי ממון ניתן תוקף של פסק דין לחלופה הראשונה בחוות דעת האקטואר מיום 15.10.23. על האיש לשלם לאישה סך של 171,173 ש”ח ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות הדעת ועד ליום התשלום בפועל.
על האיש לשלם לאישה מחצית משווי הרכב מס’ רישוי ********** בהתאם למחירון לוי יצחק נכון למועד הקובע, בקיזוז גובה יתרת ההלוואה נכון למועד הקובע, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הקרע ועד למועד התשלום בפועל.
מאחר וקיבלתי חלק מטענות כל צד אין צו להוצאות.
פסק הדין על כל חלקיו ניתן לביצוע בלשכת הוצל”פ.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ”ח אב תשפ”ד, 01 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
