כבוד השופטת שירי היימן,
סגנית נשיאה לענייני משפחה-מחוז חיפה
התובע
א.ק.
ע”י ב”כ עו”ד אורלי מואיגר אביגדור
נגד
הנתבעת
א.מ.
ע”י ב”כ עו”ד אריאל יום טוביאן
פסק דין
לפני שתי תביעות.
תביעת האיש (תמ”ש 56131-10-21) מיום 24.10.21 בה הוא עותר לחיוב האישה לשלם לו פיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין, עוגמת נפש ונזקים שנגרמו לו.
תביעת האישה מיום 29.12.21 בה היא עותרת לחיוב האיש בפיצוי בגין פגיעה בפרטיותה.
רקע
הצדדים, בני העדה האתיופית, ניהלו מערכת יחסים החל משנת 2014 עד אשר נפרדו בחודש 11/20. ממערכת יחסים זו נולדו לצדדים שני קטינים, ילידי 2018 ו – 2015.
בין הצדדים התנהלו הליכים קודמים בעניין הקטינים ומזונותיהם.
עת החלה מערכת היחסים בין הצדדים התובע היה נשוי לאישה אחרת ולהם ארבעה ילדים משותפים. הנתבעת הייתה גרושה ולה שני ילדים מנישואיה הקודמים.
השתלשלות ההליכים
תחילה הגיש האיש את תביעתו לבית משפט השלום, אך בית המשפט השלום קבע כי הסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.
הצדדים השתתפו בהליך גישור בפני מגשרת מהו”ת אולם לא הגיעו להסכמות ועל כן התקיים דיון הוכחות בשתי התביעות במסגרתו נשמעו הצדדים ועדים מטעמם.
תביעת האיש- הפרת הבטחת נישואין
טענות האיש
האיש טוען כי הצדדים חיו יחדיו כידועים בציבור, ערכו טקס אירוסין וחתמו על הסכם נישואין, כנהוג בעדה האתיופית, ובמשך 6 שנים התגוררו תחת קורת גג אחת והביאו לעולם שני ילדים.
בעת עריכת טקס האירוסין היה האיש עדיין נשוי לאשתו הקודמת והצדדים הבטיחו זה לזו כי עם גירושיו יינשאו.
הצדדים התגוררו בדירת האישה והאישה לחצה עליו שיוותר על דרישות גרושתו למזונות ילדיו בתמורה לשווי זכויותיו בדירה המשותפת לו ולגרושתו בהבטחה שהם למעשה נשואים ודירתה היא דירתו. בדרך זו הבטיחה כי מלוא שכרו ישמש לצרכיה ואכן במשך 5 שנים לא עבדה כלל והאיש מסר לידיה את כל שכרו.
עם לידת בתם השנייה דרשה האישה לעבור לדירה גדולה יותר. הצדדים שיפצו מכספים משותפים את דירת האישה, השביחו אותה ומכרו אותה, אך האישה רשמה את הדירה החדשה על שמה בלבד למרות שהאיש נטל הלוואה לצורך מימון עלות התיווך ועוה”ד.
ביום 10.12.2019 קיבל התובע גט וכחודש לאחר מכן קבעו הצדדים להינשא.
לאחר חלוקת ההזמנות דרשה האישה כי האיש יחתום על הסכם לפיו מעולם לא התגוררו יחד ודירתה אינו שייכת לו ומשסרב לעשות כן ביטלה האישה את הנישואין וזרקה את האיש מהדירה כשהוא חסר כל.
האיש טוען שחתימות הצדדים על הסכם נישואין לפיו הם מתחייבים להינשא, וענידת טבעת נישואין בטקס שנערך בפני זקני העדה ובני משפחותיהם, מהווה הבטחת נישואין פורמלית ומחייבת והאישה עשתה זאת בשעה שידעה שהאיש נשוי לאישה אחרת. האיש הסתמך על הבטחה זו של האישה.
מיד לאחר שהאיש קיבל גט מאשתו הראשונה פנו הצדדים לרבנות לקבלת היתר נישואין, הזמינו שמלת חתונה, קנו טבעות נישואין וחילקו הזמנות, הדבר מעיד על כוונת האישה להינשא ועל כך שהאיש הסתמך על הבטחתה זו.
כתוצאה מהפרת ההבטחה נגרמו לאיש נזקים כדלקמן: האיש קיבל החלטות כלכליות ועשה השקעות כספיות על בסיס ההבטחה להינשא. כתוצאה מהפרת ההבטחה הושפל בפני משפחתו וחבריו, נזרק מהבית ללא קורת גג, ונאלץ לפנות לעזרת משפחה וחברים בעוד הנתבעת נותרה עם כל הרכוש שצברו הצדדים ואף פתחה עסק לפרנסתה.
אשר על כן עותר האיש לחייב את האישה בתשלום פיצויי הסתמכות בגין הפרת ההבטחה להינשא, פיצוי בגין מצג כוזב, פיצוי על כך שהאיש וויתר על חלקו ברכושו לטובת גרושתו, החזר הסכום שמסר לידיה בגין תשלום הוצאות התיווך ורכישת הדירה, הכרה בזכויותיו של האיש בדירת האישה, מחצית משווי המיטלטלין, פיצוי על נזקיו הנפשיים, חלקו בהשבחת הדירה, הוצאות מסיבת האירוסין, החזר הוצאות החתונה שבוטלה.
טענות הנתבעת
האישה טוענת כי האיש היה נשוי לאחרת במועדים הרלוונטיים ואין עילה לתביעה להפרת הבטחת נישואין מגבר נשוי.
כן היא טוענת שהאיש לא פרט את הכספים שכביכול נתן לאישה ולכן אינו יכול לתבוע את החזרתם.
האישה מסכימה כי הצדדים ניהלו ביניהם קשרים אינטימיים, הביאו לעולם שני ילדים והתגוררו יחד בדירתה.
22. יש לדחות את טענת האיש כי וויתר על חלקו בדירת גרושתו נוכח הבטחת הנישואין. האיש וויתר על חלקו בהתאם להמלצת בית הדין וב”כ וענייניו עם בת הזוג הקודמת ללא כל קשר למערכת היחסים עם האישה.
23. האישה טוענת כי אכן ביקשה שהצדדים יחתמו על הסכם ממון טרם הנישואין, שכן התגוררו יחד בדירה השייכת לה בלבד והיא ביקשה לעגן זאת בהסכם ממון, לטענתה המדובר בבקשה לגיטימית.
24. התביעה נולדה לאחר שהאישה ביקשה לסיים את הקשר, נוכח זעמו של האיש על כי היא מבקשת להיפרד ממנו.
25. יש לדחות את התביעה שכן האיש לא הוכיח כלל את ההוצאות שהוציא לקראת החתונה ולא הוכיח נזקים שנגרמו לו.
הסוגיות שבמחלוקת
האם נתנה האישה לאיש הבטחה להינשא לו העולה לכדי הסכם מחייב?
האם האישה הפרה את ההסכם?
ככל וייקבע כי גובש הסכם והופר, האם נגרמו לאיש נזקים בגינם הוא זכאי לפיצוי?
אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוצגו בפני, שמעתי את הצדדים והעדים מטעמם ובחנתי את טענותיהם הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה על כל רכיביה.
ניתן לבחון את מערכת היחסים בין הצדדים והאירועים שהובילו לפרידה בשני אופנים ובאף אחד מהם לא קמה לאיש הזכות לפיצויים.
דרך אחת מובילה למסקנה שהצדדים ראו עצמם כנשואים כבר משנת 2014 עת ערכו טקס נישואין בהתאם למסורת העדה האתיופית. הצדדים התכוונו להעניק ליחסים ביניהם תוקף חוקי על ידי עריכת חופה כדמו”י, אך נפרדו קודם לכן, ביוזמת האישה. פרידה ופירוק התא המשפחתי אינו מהווה עילה לפיצויים.
גם אם נלך בדרך האחרת וייקבע כי האישה הפרה את ההבטחה להינשא לאיש כדמו”י, הרי שלאור חוק החוזים, לאישה קמה הזכות להפר הבטחתה, מאחר והאיש הפר את ההסכמה שעמדה בבסיס היחסים בין הצדדים.
הצדדים הסכימו, במהלך כל שנות זוגיותם, כי הדירה השייכת לאישה תמשיך ותישאר בבעלותה הבלעדית. על בסיס הבנה זו החליטו הצדדים להינשא כדמו”י, אולם כשביקשה האישה לעגן הסכמה זו בהסכם ממון האיש סרב לכך ובכך גילה דעתו כי הוא אינו מסכים עוד לכבד הסכמה זו. בכך הפר האיש את ההסכם ביניהם הפרה שניתן לראות בה הפרה יסודית המזכה את האישה בביטול הבטחתה להינשא לאיש.
עוד הגעתי למסקנה כי האיש לא הוכיח אף אחד מראשי הנזק להם טען בכתב תביעתו, מלבד נזק מזערי בסך של כ-1,000 ₪, הכול כפי שיפורט להלן.
הפרת הבטחת נישואין – המתווה המשפטי
כב’ השופט ג’יוסי קבע בתמ”ש 3281-01-09 ר.ט. נ’ ק.ל.ק (ניתן ביום 26.9.2011 – פורסם במאגרים):
“19. הפסיקה הכירה בעילת תביעה של הפרת הבטחת נישואין מכוח העילה החוזית גם בין פנויים וגם בין בני זוג שאחד מהם או שניהם נשואים לאחרים.
שורשיה של תביעה זו בדיני החוזים האנגליים והיא נעוצה בכך, כי “ההבטחה להינשא גוררת לעתים הסתמכות ותכניות שונות להגשמתה. תכנית הנישואין עשויה אף להשליך על תכניות אחרות של בני-הזוג ולהביא לשינוי מצבם לרעה בהיבטים שונים. התעלמות ממציאות חיים זו גורמת עוול בלתי מוצדק.”. (ראה: ע”א 5258/98 פלונית נ’ פלוני פ”ד נח(6) 209, בעמ’ 214-226; להלן: “פס”ד פלונית”).
20. עוד נקבע בפסיקה, כי “ההכרה בתוקפה החוזי של הבטחה להינשא אינה נקייה מספיקות. ניתן לטעון כי ההסכם להינשא הוא בעל אופי אינטימי והוא מצוי בתחום הרגש; על כן מן הראוי הוא להכיר בחירות של כל צד להשתחרר מהבטחתו, בלא שבכך יפר את זכותו של הצד האחר.”. בהמשך נפסק, כי המשפט הישראלי אינו יכול להיות אדיש להסכמה להינשא, ואינו צריך להשאיר הסכמה זו במשבצת המעניקה חופש החלטה לכל אחד מהצדדים. ראה ע”א 5258/98 פלונית נ’ פלוני מיום 14/7/04 (טרם פורסם) [פורסם בנבו] ת.א. (ת”א) 40553/99 ציפורה רביבו נ’ יוסף כספי ( פסק דין מיום 24.08.2004, פורסם בנבו).
21. אף על פי כן, על פי ההלכה הנהוגה במשפטנו, “ההבטחה לנישואין היא… בשיטתנו המשפטית חוזה מחייב” (ראה 5587/93 נחמני נ’ נחמני פ”ד מ”ט (1) 485, 508).
……
26. מן האמור עולה, כי טענה להבטחת נישואין צריכה להיות מעוגנת בראיות פנימיות וחיצוניות כאשר נטל השכנוע המוטל על התובע הינו נטל כבד.”
27. בתמ”ש 18103-04-15 פלונית נ’ אלמוני (ניתן ביום 31.7.2016 – פורסם במאגרים) סקר כב’ השופט שילה סקר את הפסיקה בעניין הפרת הבטחת נישואין ומדיניות הפיצוי:
“בעבר, היתה במשפט הישראלי מגמה לצמצום העילה של הפרת הבטחת נישואין. במאמרו של פרופסור שיפמן- הבטחת נישואין – חוזה מחייב? משפטים יג, 104, המליץ המחבר המלומד שלא לתת תוקף לחוזה להבטחת הנישואים, ולכל הפחות לצמצם את העילה, תוך שימוש יעיל באפשרות שלא ליחס לצדדים כוונה ליצור יחסים משפטיים. זאת, גם אם זו היתה כוונתם והוא הציע לצמצם את הפיצוי למקרים שבהם נגרמו נזקים ממשיים בלבד. עמדה זו נדחתה בע”א 5258/98 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נח (6) 209 (להלן: “עניין פלונית”), אשר עסק בפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין. באותו מקרה, קבע כב’ הנשיא ברק, כי חוזה מסוג זה תקף. נפסק כי:
“ההכרה בתוקפה החוזי של הבטחה להינשא אינה נקייה מספיקות. ניתן לטעון כי ההסכם להינשא הוא בעל אופי אינטימי והוא מצוי בתחום הרגש; על כן מן הראוי הוא להכיר בחירות של כל צד להשתחרר מהבטחתו, בלא שבכך יפר את זכותו של הצד האחר. ..חרף טיעונים אלה, הנני סבור כי המשפט אינו יכול להיות אדיש להסכמה להינשא, ואינו צריך להשאיר הסכמה זו ב”משבצת” המעניקה חופש החלטה לכל אחד מהצדדים. הטעמים לכך הם שניים. ראשית, הפרת ההבטחה להינשא עשויה לגרור נזק לצד השני. אין כל צידוק ענייני שלא לאפשר קבלת פיצוי על נזק זה. חירות הנישואין אינה מקנה חירות לגרימת נזק לאנשים אחרים. ההבטחה להינשא גוררת לעתים הסתמכות ותכניות שונות להגשמתה. תכנית הנישואין עשויה אף להשליך על תכניות אחרות של בני הזוג ולהביא לשינוי מצבם לרעה בהיבטים שונים. התעלמות ממציאות חיים זו גורמת עוול בלתי מוצדק. לעתים קרובות, כרוכה ההבטחה להינשא בהוצאות כספיות נכבדות. מדוע ישוחרר הצד החוזר בו מהבטחתו בעמידה בהוצאות אלה? ….שנית, דיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי. המשפט אינו שולל תוקף משפטי מחוזים (אף חוזים משתמעים) המבוססים על אדנים רגשיים, ונוצרים בנסיבות אינטימיות בינאישיות. …”.
נימוקיו של כב’ הנשיא ברק בנושא הפרת הבטחת נישואין, יפים גם במקרה שלפנינו. בפסק הדין הנ”ל סברה דעת הרוב, כי : “תרופת הפיצויים אינה מוגבלת וניתן לפסוק לנפגע פיצוי כללי מקום שהוכח כי חווה סבל, עוגמת נפש וצער המוכרים במשפט כראשי נזק בדיני התרופות בשל הפרת חוזה”.
במאמרה של פרופ’ נילי כהן “ירידתה ועלייתה של הבטחת נישואין” המשפט יא 27 (2006) סוקרת המחברת המלומדת את מעמדה של הבטחת נישואין במשפט הישראלי. לדבריה:
“ראשית, נוכח אופיה האישי, אין לצוות על אכיפתה. שנית, הפיצוי בגין הפרתה אינו פיצויי קיום, שיעמיד את התובעת במצב שבו היתה, לו היה בן זוגה נושא אותה לאישה, אלא פיצויי הסתמכות, המאפיינים פיצויים בגין הפרת הבטחה שאינה חוזה… הפיצויים שבתי המשפט פוסקים בגין התביעה, עיקרם הנזק הממשי שנגרם – הוצאות בפועל”.
במאמרה, מתייחסת המחברת לעניין פלונית, אשר בו התקבלה הטענה בדבר הזכאות לפיצויים כללים על דעת רוב חברי ההרכב והיא טוענת כי:
“אין כופים, חלילה על המבטיח לגרש את אשתו ולשאת את פלונית. כפיה כזו היא לא רק פגיעה אנושה במוסד הנישואין לטובת מחויבות מאוחרת, חלשה יותר. היא בראש ובראשונה פגיעה קשה בחירויות הפרט. גם אם אין מטילים על פלוני פיצוי שיעמיד את פלונית במצב שבו היתה לו היתה ההבטחה מתממשת. פלוני אינו חייב במזונותיה של פלונית… מצד שני אין מאפשרים התנערות מלאה מההבטחה: על המבטיח לפדות את החרטה בתשלום פיצויים כללים בגין הצער, פיצוי בסכום לא גבוה במיוחד”.
האם נתנה האישה לאיש הבטחה להינשא לו העולה לכדי הסכם מחייב?
מערכת היחסים בין הצדדים
הצדדים הכירו ביום 18.7.2014 (עדות האיש בעמ’ 11 לפרוטוקול שורה 18 ואילך).
עת הכירו הצדדים האיש היה נשוי, פרוד מאשתו ובהליכי גירושין. האיש העיד שמיד עם היכרותם סיפר על כך לאישה (עמ’ 13 לפרוטוקול שורה 10 ואילך).
ביום 28.8.2014 ערכו הצדדים טקס נישואין בהתאם למקובל העדה האתיופית במסגרתו חתמו על חוזה נישואין (נספח 1 למוצגי האיש) בנוכחות זקני העדה ועדים מטעם שני הצדדים. בחוזה מצוין שהחתן מסר לכלה טבעת נישואין ו – 5,000 ביר אתיופי.
31. האיש העיד לגבי טקס הנישואין:
“ש. אתה יכול לספר מה משמעות של טקס הנישואין בעדה האתיופית?
ת. שבעדה שלנו כפי שאני יודע את המסורת שלנו הטקס הזה בונים את החיים ונשארים בני זוג. כולם יודעים שהיא נשואה לו והוא נשוי לה. עשינו טקס עם משפחה. זה טקס נישואין על פי בית הדין הרבנות צריכים לחכות שנתגרש. אחרי שהתגרשתי חודש ימים החלטנו ללכת להוציא הזמנות.
ש. בטקס שעשיתם אתם חתמתם על הסכם?
ת. כן.
ש. מה כתוב בהסכם?
ת. שסיכמנו באותו רגע היו גם אנשים על האירוסין אתה לכל דבר שאתה בעלי, גם אני אמרתי לכל דבר שאת אשתי ואנחנו מקימים את המשפחה.
ש. אתה חתמת על הסכם?
ת. כן. אני חתמתי וגם היא חתמה. היא גם קיבלה את הכסף וגם טבעת שקנינו ב- 700 ₪.
ש. איזה כסף?
ת. 5 אלף ₪. מתנה בטקס האירוסין.
ש. האם המשפחות של שניכם היום שם? מי היה נוכח?
ת. היה משפחה שלה, אבא שלה. אח של אמא שלה, היו גם אנשים אחרים שהיא הזמינה אותם. המשפחה שלי היו, 3 אחים ושתי האחיות שלי.
ש. בסוף הטקס היתה חגיגה?
ת. חגיגה, היו ריקודים. כל אחד תרם כסף לחגיגה הזאת.
ש. אחרי הטקס עברתם לגור ביחד?
ת. גרנו ביחד וגם אחרי הטקס גרנו ביחד והתחלנו לגור ביחד והיו גם שני קטינים.” (עמ’ 13 לפרוטוקול שורה 21 ואילך).
האישה מסכימה כי נערך טקס נישואין בהתאם למנהגי העדה האתיופית:
“ש. הייתם בטקס חוזה נישואין?
ת. כן. אבל זה לא נשוי. אמר שהוא יתגרש.
ש. בטקס הזה נתן לך כסף?
ת. לא. המשפחה שלי אמרה שהוא רוצה לתת לי 5,000 ₪. הוא אמר שאין לו כסף. הוא לא נתן. (עמ’ 27 לפרוטוקול שורה 4 ואילך).
אמנם האישה טענה כי אין המדובר בנישואין מאחר והאיש היה עדיין נשוי, אך בפועל הצדדים התייחסו זה לזו כאל בעל ואישה, גרו יחד לאחר הטקס, האיש השתתף בפרנסת המשפחה ולצדדים נולדו שני ילדים, בשנת 2015 ובשנת 2018. האישה העידה:
“ש. אחרי זה גרתם יחד בדירה שלך? בבית ב***?
ת. כן.
ש. הדירה ב*** זו דירה שהיתה בבעלותך?
ת. כן.
ש. הוא עבר לגור איתך בדירה?
ת. כן. היינו שם עם הילדים שלי מהנישואים הראשונים.
ש. גרתם בדירה ונולדו לכם שני ילדים יחד?
ת. כן.
ש. ממה הייתם חיים?
ת. הוא עבד. הוא היה נותן לי 50 ₪, 200 ₪. לא היה נותן לי. הוא אמר שהוא לא נותן לילדים אחרים.” (עמ’ 27 לפרוטוקול שורה 8 ואילך).
האיש העיד אף הוא כי הצדדים ניהלו חיי משפחה כשהוא היה המפרנס העיקרי של המשפחה, האישה לא עבדה מאז הכירו הצדדים בשנת 2014 ועד אשר קרתה לאיש תאונת עבודה והוא הפסיק לעבוד (עמ’ 14 לפרוטוקול שורה 25 ואילך). לדבריו: “הייתי מעביר לה כסף, היא הייתה מתפרנסת מהמשכורת שלי וגם מקבלת מביטוח לאומי” (עמ’ 14 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).
אחיו של האיש העיד אף הוא כי משמעות הטקס היא נישואין:
“ש. מה היה בטקס?
ת. הביא טבעת. מהיום אני ואת בעל ואישה נהיה.
ש. המשפחה שלה היתה בטקס?
ת. מהצד שלה היו כמה אנשים. גם מהצד שלו היינו אחים ואחיות.
ש. איך היה המפגש בין המשפחות בטקס?
ת. זה מפגש חדש, הכרות חדשה. איפה אח שלי נמצא, איפה חי, שמנו אותו פה והלכנו. באותו זמן המשפחה שלה ביקשה 5,000 ₪. הוא אמר שאין לו. אמרנו לו להתחייב על זה והוא התחייב לתת לה 5,000 ₪. באותו זמן לא נתן. אחרי זה ייתן, לא ייתן, לא יודע.” (עמ’ 22 לפרוטוקול שורה 21 ואילך).
האישה גם היא ראתה עצמה כאשתו של האיש ולראייה, במסגרת ה”ט 10995-07-20 הגישה ביום 8.7.2020 בקשה לביטול צו ההגנה שניתן, ובה כתבה: “אני ובעלי הסתדרנו ואני מבקשת את ביטול צו ההגנה נגדו.”
מכאן כי מאז שנערך טקס הנישואין בהתאם למסורת האתיופית ראו עצמם הצדדים כאיש ואישה הנשואים זה לזה, התגוררו יחדיו, הביאו שני ילדים לעולם ונשאו במשותף בהוצאות המשפחה.
דירת האישה
אין מחלוקת כי מאז הכירו הצדדים התגורר יחדיו בדירת האישה הרשומה על שמה ונרכשה על ידה בטרם הכירה את האיש. האישה התגוררה בדירה עם שני ילדיה מנישואיה הראשונים והאיש הצטרף לאישה והתגורר בדירתה.
39. האיש טוען כי במהלך החיים המשותפים שיפצו את ביתה של האישה על מנת למכור אותו:
“ש. במהלך התקופה הזאת גם עשיתם שיפוץ בבית?
ת. כן.
ש. למה?
ת. בשביל למכור את הדירה.
ש. למה רציתם למכור את הדירה?
ת. היא היתה אומרת שנקנה דירה גדולה. הכוונה שלה היה לרכוש את הדירה ב***. היינו שם, לא הסתדרנו ואחרי שחזרנו לפה היא אמרה שצריך לקנות את הדירה, אמרתי שאין בעיה. פעם אחת היא הביאה מתווך ואמר שרוצה למכור את הדירה בחמש, אמרתי לא. אח”כ אמרה שיש מישהו שרוצה 600 אלף ₪ ולא הסכמתי. עד שנמכור אמרתי שצריך לחסוך כסף להוצאות הדירה. בסוף אחרי שנה רצתה שנמכור, אמרתי שאין בעיה ואני אגיד מה המחיר. אמרתי שקודם נחפש את הדירה ואח”כ נמכור.
ש. מאיזה כספים עשיתם את השיפוץ?
ת. מהמשכורת שלי. יש לה את הקצבה מביטוח לאומי שאנחנו גם מתנהלים. לא חסר כסף.” (עמ’ 14 לפרוטוקול שורה 32 ואילך).
40. בהמשך העיד כי סייע לאישה ברכישת הדירה החדשה בסך של 50,000 ₪:
ש. האם השתתפת בעלויות של הדירה החדשה שנרכשה?
ת. היא ביקשה כסף, אמרתי לה שאין לי. אמרתי לה שכל חודש אני מעביר לה משכורת אז את יודעת שיש לי רק את המשכורת שאת מקבלת. היא אמרה לגייס מהמשפחה ולהביא. מהמשפחה הבאתי ותמכתי בה.
ש. כמה כסף הבאת?
ת. הבאתי 50 אלף ₪ מאחיין שלי קרוב משפחה. (עמ’ 15 לפרוטוקול שורה 23 ואילך).
41. עוד העיד כי האישה נרשמה כבעלים יחיד של הדירה החדשה ורק היא נרשמה כלווה של המשכנתא:
“ש. היא מכרה את הדירה הראשונה ב***, היא בעצם הלכה וחתמה על הסכם המכירה?
ת. כן.
ש. ואז קנתה דירה אחרת ב***, כשהיא הלכה לקנות את הדירה ב*** היא הלכה לבד לחתום על הסכם הקנייה?
ת. הלכה איתי יחד. אחרי שראינו את הדירה, אחרי שדיברתי עם בעל הבית וסגרתי איתו, הצלחתי להוריד אותו ל- 700 אלף ₪, אמר לי לחזור מחר ואין בעיה.
ש. אני אומר לך שאצל עורך הדין רק היא חתמה?
ת. יצאתי למשמרת ערב והיא הלכה לבד וחתמה.
ש. בבנק מי חתום על משכנתא?
ת. היא.
ש. ומקדמה במעמד החוזה מי שילם?
ת. אני הבאתי לה מזומן. הבאתי לה 50 אלף ₪. היא ביקשה ממני לגייס את הכסף מהמשפחה.” (עמ’ 21 לפרוטוקול שורה 5 ואילך).
42. האישה מכחישה זאת:
“ש. ב- 2018 ספטמבר, כשמתחיל בית ספר. הוא הביא לך 50 אלף ₪ במזומן?
ת. כלום. לא ראיתי אגורה. אפילו אני עשיתי בת מצווה לבת שלי.
ש. הדירה ב***, שיפצתם אותה?
ת. שיפצתי בבת מצווה של הבת שלי מהנישואין הראשונים, קיבלתי 90 אלף ₪. עם הכסף הזה שיפצתי את הבית, קניתי לו את הרכב ב- 27 אלף ₪, כיסיתי לו חוב 9,000 ₪ בבנק. הבחור הזה שהיה פה שילם 9,000 ₪ ואני שילמתי 9,000 ₪.
ש. הדירה ב***, רשומה על שמך רק?
ת. כן.
ש. לקחת עליה משכנתא?
ת. לא. לקחתי כסף מהבנק 20 אלף ₪ כדי לשלם למתווך, באותו סכום קניתי את הבית ב*** על שמי. אמרתי לו שנלך לעשות חוזה והוא אמר זה בית שלך, אז עשיתי חוזה לבד והוא הלך לעבודה.
ש. הוא לא שילם לך 50 אלף ₪ עבור מתווך ועו”ד?
ת. לא. בספר תורה לא נתן.
ש. כמה שילמת לעו”ד?
ת. 9,000 ₪ כמעט. היה לי כסף מהבת מצווה של הבת.” (עמ’ 27 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).
43. האיש לא הציג כל ראיה על כך שהשתתף בשיפוץ דירת האישה המקנה לו זכות כלשהי בדירה. האיש טוען כי השיפוץ בוצע ממשכורתו ואילו האישה טוענת שביצעה את השיפוץ ממתנות חגיגת בת המצווה של ביתה מנישואיה הקודמים.
האיש לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, לא הציג קבלות, תשלומים והוצאות שביצע עבור השיפוץ.
האיש העיד כי האישה לא עבדה במהלך השנים והוא זה שפרנס את המשפחה שמנתה 6 נפשות, שני ילדים משותפים ושני ילדיה של האישה, וכן העיד כי עבד כמסגר שכיר והשתכר סך של 7,000 ₪ נטו (עמ’ 20 לפרוטוקול שורה27 ואילך).
נוכח גובה ההכנסה אין זה סביר כי השיפוץ בוצע ממשכורתו של האיש וגרסתה של האישה כי השתמשה בכספי מתנות בת המצווה של בתו עדיפה עלי.
האיש אף לא הציג כל ראיה על העברת הסך של 50,000 ₪ במזומן לאישה. מטעמו של האיש העיד ר.מ., גיסו של האיש שתמך בגרסתו:
“ש. אתה נתת לא.ק. הלוואה. א.ק. פנה אליך לבקש את ההלוואה?
ת. הוא והיא ביקשו. היו באים לאבא שלו ז”ל והוא ביקש, הם רצו לעבור דירה, לא יודע, לשפץ. ביקש ממני לעזור לו. אמרתי שאם זה סכום קטן אני יכול לעזור. הוא ביקש 50 אלף ₪, העברתי לו את זה במזומן.
ש. העברת לו 50 אלף ₪ במזומן?
ת. כן. יש לי ונתתי.
ש. הם באו ואמרו לך שהמטרה שרוצים?
ת. היה יומולדת של הבן שלי, אמר שרוצה לעבור דירה, רוצה להסתדר. אמרתי שאין בעיה ואחשוב, חזרתי אליו, התייעצתי עם האישה שלי. אמרתי שאין בעיה.
ש. הוא החזיר לך את הכסף?
ת. כן, אבל הוא חייב לי עוד כסף. הוא מחזיר לי כל חודש כמה שיכול. יש לו מזונות ושכר דירה. מחזיר לי 500 , 400, 600 ₪. יש קבלות על הכל.” (עמ’ 24 לפרוטוקול שורה 28 ואילך).
העד העיד כי לא ערך הסכם עם האיש ואין לו רישום, לא לגבי מתן ההלוואה ולא לגבי ההחזרים:
“ש. הוא חתם לך על משהו לגבי 50 אלף ₪?
ת. לא צריך לחתום, הוא משפחה שלי.
ש. אמרת שהוא החזיר לך את הכסף, כמה החזיר לך?
ת. חלק. אין לי רישום. הוא מעביר דרך בנק הדואר.
ש. כמה הוא חייב לך עוד?
ת. אם אני לא טועה 20 אלף ₪. הוא משלם לאט לאט. מתי שהוא בא לאמא הוא גם מביא לי מזומן. לא חייב בנק הדואר.” (עמ’ 25 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
האיש צירף דואר אלקטרוני שנשלח אליו מטעם ר.מ. ביום 24.2.2021 (נספח 4 למוצגי האיש) במכתב כותב ר.מ. כי ביום 11.9.2018 הלווה לאיש סך של 50,000 ₪ עבור הוצאת חוזה רכישת דירה חדשה והוא מוכן לבוא ולהעיד על כך. אין במכתב זה משום הוכחה או חיזוק לגרסת האיש וגיסו, שכן עולה ממנו כי הוכן לקראת הגשת התביעה.
לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי הגעתי למסקנה כי האיש לא הוכיח טענתו כי סייע לאישה לשפץ את דירתה הישנה או כי נתן לה סך של 50,000 ₪ לשם רכישת הדירה החדשה. לא הוא ולא העד מטעמו לא הציגו ולו מסמך אחד שיתמוך בטענתם.
גם דרישת האיש להחזר מחצית ממיטלטלין שנרכשו במשותף נדחית. האיש לא הציג כל ראיה, קבלה, חשבונית או כל הוכחה אחרת כי השתתף ברכישת מיטלטלין.
יתרה מכך, גם אם האיש השתתף בביצוע חלק מהשיפוץ בדירת האישה, דירה בה התגורר מספר שנים כבר רשות ומבלי שנדרש לשלם דמי שימוש, הרי שאין בכך בכדי להקנות לו זכויות בדירה או זכות השבה של ההשקעה הנטענת, בהעדר הסכם המקנה לו זכות זו. (ראה בע”מ 1270/23 פלונית נ. פלוני (ניתן ביום 6.9.23 – פורסם במאגרים).
הצדדים התגוררו יחד בדירה השייכת לאישה עוד טרם תחילת מערכת היחסים עם האיש, עת הכירו הצדדים האישה הייתה גרושה והתגוררה בדירתה עם שני ילדיה מנישואיה הראשונים. האישה מכרה את דירתה ורכשה דירה אחרת תחתיה, הדירה החדשה נרשמה אף היא על שם האישה בלבד והיא בלבד נטלה את הלוואה לצורך השלמת הרכישה.
הצדדים התגוררו יחדיו בדירת האישה כשלשניהם ברור שהדירה הן המקורית והן החדשה שייכת באופן בלעדי לאישה בלבד. הסכמה זו הייתה הסכמה בסיסית במערכת היחסים בין הצדדים.
טענותיו של האיש לזכויות בדירת האישה, להחזר השתתפותו בעלויות שיפוץ הדירה, להחזר השתתפותו ברכישת מיטלטלין בסך של 15,000 ₪ ולהחזר סך של 50,000 ₪ נדחות.
גירושי האיש והסכם הגירושין בינו לבין גרושתו
ביום 10.12.2019 התגרש האיש מגרושתו, אשתו הראשונה, בהתאם להסכם גירושין מיום 24.9.2019 (נספח 2 למוצגי האיש).
האיש טוען כי ויתר על חלקו בדירה המשותפת לו ולגרושתו בגלל לחצה של האישה:
“ש. תספר על העניין של מזונות שלא שילמת, מה גרם לך להחליט?
ת. מבחינת המזונות, היה לי 4,000 ₪ כל חודש לשלם, אחרי שחזרתי מ*** אמרתי לה שביהמ”ש החליט שאשלם מזונות ל- 4 הילדים שלי 4,000 ₪. היא אמרה אתה גר איתי, חי איתי, אתה לא צריך לשלם מזונות ותעביר את המשכורת שלך ואנחנו מנהלים את החיים שלנו ביחד. אז שחררתי את הבית שלי.” (עמ’ 15 לפרוטוקול שורה 18 ואילך).
בחקירה הנגדית הכחיש כי הסכים לתנאי ההסכם לאור המלצת עוה”ד או בית הדין:
“ש. לא בגלל שעורך הדין או ביה”ד המליץ לך?
ת. לא. עוה”ד שלי לא המליץ לי. אפילו ביה”ד הרבני, פעם אחת העורך דין לא ענה לי ופניתי לסיוע משפטי וסיימתי את כל התיקים בלי עורך דין.
ש. מפנה להסכם הגירושין בכתב התביעה , יש חתימה. האם זו חתימתך?
ת. כן.
ש. היית בדיון?
ת. כן.” (עמ’ 19 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
אולם, טענתו של האיש סותרת את הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין ע”י בית הדין הרבני (נספח 2 למוצגי האיש):
בסעיף ג’ להסכם נקבע כי :”עפ”י פסיקת ביהמ”ש לענייני משפחה האב חייב מזונות בסך של 1350 ₪ לחודש. ב”כ הצדדים בהתאם להמלצת ביה”ד האב מסכים לכסות את מלוא חוב מזונות ילדיו בעבר ולעתיד, בסכום מוסכם לצרכי פשרה ע”ס 305 אלף ₪. סכום זה יגבה מחלקו בעת פירוק השיתוף” כן נקבע כי נוכח הסכם זה האיש אינו חייב במזונות כלל, כולל מחציות והאישה תישא במזונות הקטין לבדה מיום ההסכם ואילך.”
בסעיפים ה+ו להסכם הגירושין מצוין כי לאיש וגרושתו דירה משותפת ב***, הגרושה תקנה את חלקו של האיש בדירה בהתאם לשווי שייקבע על ידי שמאי שמונה ע”י ביה”ד ובתוך 120 יום מיום חוות דעת השמאי תשלם לאיש את חלקו בקיזוז סכום המזונות שנקבע ויתרת חוב המשכנתא.
אשר על כן טענתו של האיש כי “וויתר” על חלקו בדירה נוכח לחציה של האישה נדחית. האיש לא וויתר על חלקו בדירה אלא ערך איזון בינו לבין גרושתו ושילם מראש את כל חיוב מזונות העבר והעתיד. מהסכם הגירושין עולה שהאיש אמור היה לקבל מחצית משווי הדירה, בניכוי מחצית יתרת המשכנתא וחוב המזונות בסך של 305,000 ₪. האיש לא הציג את חוות דעת השמאי ואת התחשיב לגבי חלקו בבית ולא הוכיח כי לא קיבל כלל כסף עבור חלקו בבית. האישה העידה שלאיש היה סך של 280,000 ₪ בחשבון הבנק שלו (עמ’ 31 לפרוטוקול שורה 14 ואילך).
הסכם הגירושין שנערך 5 שנים לאחר תחילת היחסים בין הצדדים, לאחר שנולדו ילדיהם המשותפים מחזק את מסקנתי כי הצדדים שמרו על הפרדה בעניין בעלות בדירותיהם. האיש שמר לעצמו את הסכום שקיבל מגרושתו בעבור חלקו בדירה ואף לא הציג את התחשיב והסכום, והאישה הקפידה לרשום על שמה בלבד את הדירה החדשה שרשמה ואת ההלוואה שנטלה.
תכנון החתונה
האיש הגיש מסמכים המעידים על ההכנות לטקס חתונה כדמו”י.
פסק דין של בית הדין הרבני מיום 10.2.2020 בו קבע בית הדין כי הצדדים רשאים להינשא זה לזה וקבלה עבור תשלום עבור הכרת אבהות/היתר נישואין לצדדים מיום 10.2.2020 בסך של 279 ₪ (נספחים 11+13 למוצגי האיש).
טופס הזמנת אירוע חתונה מיום 5.1.2020 (נספח 6 למוצגי האיש). מהטופס עולה כי ביום 5.1.2020 הצדדים הזמינו אירוע במתחם קונספט *** ליום 2.7.2020 בשעה 19:30, הזמנה של 50 מנות בעלות של 299 ₪ למנה כולל מע”מ בתוספת 4,000 ₪ עבור תאורה, הגברה ומוסיקה.
תשלום מקדמה על חשבון רכישת שמלת הכלה- חשבונית ע”ס 500 ₪ (נספח 8 למוצגי האיש) האיש אף צרף תמונה של האישה בשמלה.
הצעת מחיר להדפסת 300 הזמנות לחתונה מיום 2.1.2020 עבורן שולם סך של 400 ₪ (נספח 9 למוצגי האיש) וכן צרף דוגמה מבוטלת של ההזמנה לחתונה ליום 2.7.2020.
הזמנת צלם מיום 24.2.2020 לחתונה שתתקיים ביום 2.7.2020 בסך של 7,800 ₪.
בעדותה מסכימה האישה כי הצדדים ערכו הכנות לחתונה אולם טוענת כי האיש “הכריח” אותה לעשות זאת:
“ש. תכננתם להתחתן באולם ***?
ת. אני לא רציתי. הוא אמר נתחתן, נתחתן…
ש. אתם הלכתם וקניתם טבעת נישואין, הזמנתם שמלת כלה, עשיתם הזמנה לאירוע?
ת. לא רציתי להתחתן והוא הכריח אותי. המשפחה שלי אמרה שלא באה לחתונה כי אנחנו משפחה, הוא 4 דורות ואני 5 דורות. הוא בכוח לקח אותי, החזיק את האולם. 47 אלף ₪ את השיק שלי הוא חתם ונתן לאולם. אמרתי לו שיש לי בית לבד, תחתום לי על הבית לילדים שלי ואח”כ נתחתן.
(עמ’ 28 לפרוטוקול שורה 3 ואילך).
ובהמשך:
“ש. כשא.ק. התגרש, את הלכת איתו לעשות את התרת נישואין, הכרה באבהות ומיד הלכתם להזמין אולם?
ת. הוא הלך לבד.
ש. אבל רואים שיש בקשה משותפת שביקשתם שהוא יוכר באבהות ויש בקשה להתרת נישואין?
ת. אמרתי לו שימלא כי זה הבן שלך. עשו בדיקת דם לילד וזהו.
ש. כשהלכתם יחד לביה”ד הרבני כדי לבקש היתר לנישואין?
ת. הוא ביקש. באתי כי רציתי להיות איתו אבל בסוף לא הסתדר ולא רציתי להתחתן. הוא אמר לי שהוא ייקח כסף מהבן שלי. עכשיו אני רוצה שקט ולגדל את הילדים שלי. (עמ’ 31 לפרוטוקול שורה 16 ואילך).
מהעדויות והמסמכים עולה כי הצדדים תכננו להינשא וערכו את כל ההכנות הדרושות לשם כך, קיבלו היתר נישואין מבית הדין הרבני, שכרו אולם, צלם, הזמינו שמלה והזמנות לאירוע. מכאן כי האישה הבטיחה לאיש כי בכוונתה להינשא לו כדמו”י.
טענתה של האישה כי לא ניתן להבטיח הבטחת נישואין לאיש נשוי נדחית. בפסיקה נקבע מפורשות: “הפסיקה הכירה בעילת תביעה של הפרת הבטחת נישואין מכוח העילה החוזית גם בין פנויים וגם בין בני זוג שאחד מהם או שניהם נשואים לאחרים.” (בתמ”ש 3281-01-09 ר.ט. נ’ ק.ל.ק לעיל).
ביטול החתונה
האיש העיד בעניין ביטול החתונה:
“ש. הזמנתם אירוע ב***?
ת. כן.
ש. וביטלתם?
ת. כן. לא ביטלתי, ביטלה.
ש. התקשרת ל*** ואמרת שמבוטל?
ת. התקשרו ואמרו שהיא רוצה לבטל. שאלו אם אני מסכים. אמרתי שכן.
ש. שילמת קנס?
ת. כן. 5,000 ₪. הטילו עליה קנס ועזרתי לה ב- 3,000 ₪.
ש. יש לך חשבונית?
ת. היא פנתה לאחיין של אבא שלי וביקשה ממנו… אני הבאתי לה כסף במזומן.
ש. טבעת נישואין, יש לך את החשבונית שקנית?
ת. כן. יש בתיק.
ש. שמלת כלה? אתה קנית?
ת. כן. יש חשבונית בתיק.
ש. שילמת מקדמה 500 ₪?
ת. כן. אחרי שביטלה עצרתי תשלומים.
ש. כמה שילמת על השמלה?
ת. שילמתי 500 ₪. אחרי זה לא המשכתי לשלם.
ש. הזמנות לחתונה שילמת?
ת. כן.
ש. גם את הצלם ביטלת?
ת. כן.
ש. שילמת משהו לצלם?
ת. לא. כשהתבטל אמרתי שאין אירוע וביטלתי.” (עמ’ 19 לפרוטוקול שורה 31 ואילך),
האיש צירף צילום טופס הזמנת האירוע עליו מצוין: “מבוטל”- לא צוין תאריך הביטול (נספח 14 למוצגי האיש). כן צרף צילום שיק פיקדון שנתנה האישה והוחזר לה לטובת אולם האירועים ע”ס של 44,000 ₪ מיום 5.7.2020 (נספח 18 למוצגי האיש) ואישור על תשלום קנס בסך של 5,000 ₪ ששילמה אישה עקב ביטול האירוע (נספח 19 למוצגי האיש). כן צרף התכתבויות סביב תשלום הקנס עקב ביטול האירוע מיום 20.5.2020 ומיום 18.5.2020 (נספח 20 למוצגי האיש).
האישה מסכימה כי היא זו שביטלה את טקס החתונה, אך מציעה הסבר לביטול.
בזמן אמת, בסמוך למועד החתונה המתוכנן, ביום 6.7.2020 הגישה האישה בקשה לצו הגנה (ה”ט 10995-07-20 – נספח 15 למוצגי האיש) ובה עתרה למתן צו הגנה כנגד האיש. האישה ציינה כי הצדדים נפרדו לפני כשבועיים ביום 23.6.20. בדיון שהתקיים במעמד צד אחד הצהירה:
“נפרדנו כי כל הזמן היינו רבים והוא לא עוזר עם הילדים ועם כסף. יש לנו שני ילדים משותפים.
א’ יליד 7.9.15 ומ’ ילידת 1.1.18.
הבית שייך לי. התחלתי לחיות איתו בבית לפני 6 שנים.
קניתי את הבית הזה עם משכנתא. יש לי ילדים גדולים מאבא אחר. קניתי יחד עם הילדים הגדולים שלי.
יש לי מסמך להציג שהבית הוא אכן שלי אך לא כאן.
הוא רוצה להתחתן, אמרתי שאני לא רוצה. הוא לא רוצה לעשות הסכם ממון, אני רציתי.
אמרתי לו שכל עוד אין הסכם אני לא מתחתנת, רבנו על זה הרבה ולכן נפרדנו.”
בעדותה חזרה על גרסתה, אך הוסיפה כי ביקשה להיפרד גם עקב מערכת היחסים הקשה:
“ש. אמרת שאת לא מסכימה להתחתן עד שאתה לא חותם לי על הסכם שהבית נשאר שלך ולילדים שלך?
ת. כן.
ש. רצית לוודא שהבית נשאר שלך ?
ת. כן.
ש. הוא לא הסכים לחתום?
ת. כן. אפשר לבדוק את החוזה של הבית כמה שילמתי וכמה לקחתי מהבנק.” (עמ’ 28 לפרוטוקול שורה 10 ואילך).
וכן:
“ש. כשהלכתם יחד לביה”ד הרבני כדי לבקש היתר לנישואין?
ת. הוא ביקש. באתי כי רציתי להיות איתו אבל בסוף לא הסתדר ולא רציתי להתחתן. הוא אמר לי שהוא ייקח כסף מהבן שלי. עכשיו אני רוצה שקט ולגדל את הילדים שלי.
ש. מה שאת אומרת זה שמתחילת הקשר ועד היום הוא הכריח אותך לעשות כל דבר ולא רצית כלום? לא רצית להתחתן? להביא ילדים?
ת. הוא מקלל את הילדים שלי, עושה לי רע, לא נותן לי כסף. לא היה מה לאכול בבית. 33 אלף ₪ שם בבנק וביקשתי כסף לקנות קמח ואמר שאין לו. כל הכסף שלו הוא שם בצד.
ש. אם א.ק. היה חותם על הסכם ממון שהדירה שלך, היית מתחתנת איתו?
ת. לא.
ש. מפנה לנספח 15 – אמרת לשופט בדיון שהיה בצו הגנה שאם אין הסכם לא מתחתנת?
ת. התובע ראה את חברה שלי ואמר לי שאני כמו חברה שלי זונה.
ש. כשאמרת לו לחתום על ההסכם, אמרת לו תחתום ונתחתן?
ת. לא רוצה להתחתן. אמרתי לו גם לחתום שהבית שלי וגם לא רוצה להתחתן.” (עמ’ 31 לפרוטוקול שורה 21 ואילך).
האיש מסכים למעשה שהסיבה לביטול החתונה הייתה סירובו לחתום על הסכם הקובע כי אין לו זכויות בדירת האישה:
“ש. מתי פעם ראשונה אמרה שלא מוכנה להתחתן איתך אם לא תחתום על הסכם?
ת. בפברואר, אחרי שהוצאנו הזמנות והיה אולם. היא אמרה שהיא מעבירה ניירת מעורך דין ואני חותם שאני לא גר בכתובת הזאת ולא בבית הזה. אם תחתום ככה אתחתן איתך, אם לא תחתום לא אתחתן. אמרתי שבכל זאת אם אני חותם, יש לי ילדים והורים, אם אני דופק בדלת מאוחר ותגידי שהבן אדם הזה פעם חתם שלא גר איתי בכתובת הזאת אז איך אני דופק מאוחר ואם תזמיני משטרה, אמרתי שלא מתאים לי לחתם. ואז היא ביטלה את האירוע.
ש. היא ביטלה אחרי שהיו הזמנות?
ת. היו הזמנות, היו אורחים, הזמנתי אנשים לארוחה והיא אמרה שהיא לא רוצה שיגיעו לדירה. אמרתי אין בעיה, אל תבואו. גם כשהזמנתי את המשפחה שלי, אחרי ש….” (עמ’ 15 לפרוטוקול שורה 29 ואילך).
האם ביטול טקס החתונה מהווה הפרת הבטחת נישואין המזכה את האיש בפיצויים?
מסקנתי היא כי ביטול טקס החתונה אינו מזכה את האיש בפיצויים משני טעמים.
ראשית, למעשה אין המדובר בהפרת הבטחת נישואים. הצדדים ראו עצמם כבעל ואישה וכנשואים זה לזה החל מהמועד בו ערכו את טקס הנישואין בהתאם למסורת האתיופית וחיו למעשה כידועים בציבור. טקס החתונה נועד לתת תוקף חוקי למערכת היחסים שכבר התקיימה בין הצדדים כך שלמעשה מדובר בפרידה בין בני זוג. האישה העידה: “באתי כי רציתי להיות איתו אבל בסוף לא הסתדר ולא רציתי להתחתן. הוא אמר לי שהוא ייקח כסף מהבן שלי. עכשיו אני רוצה שקט ולגדל את הילדים שלי.” (עמ’ 31 לפרוטוקול שורה 21 ואילך).
פרידת בני זוג אינה מהווה הפרה חוזית המזכה בפיצויים ואינה מזכה בפיצויים בגין עוגמת הנפש הנגרמת כתוצאה מהפרידה. כך נקבע בע”א 8489/12 פלוני נ’ פלוני (ניתן ביום 29.10.2013 – פורסם במאגרים):
“7…..
ודוק: המשפט מכיר כמובן בערכו של התא המשפחתי אשר “שמירתו מהווה חלק מתקנת הציבור בישראל” ( HYPERLINK “http://www.nevo.co.il/case/17930333” בג”ץ 693/91 אפרת נ’ הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ”ד מז(1) 749, 766-765 (1993)), אך זאת תוך התחשבות בשינויי העיתים והשינויים בנורמות החברתיות. עמד על כך הנשיא ברק בע”א 5258/98 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] בפסקה 20 (14.7.2004) (להלן: עניין פלונית):
“אין ספק, כי שמירתו של התא המשפחתי הינה חלק מתקנת הציבור בישראל גם בימינו אלה. האינטרס החברתי תומך בנישואין יציבים… עם זאת, במהלך השנים השתנו התפיסות החברתיות ביחס לסיום קשר הנישואין ולתופעת הגירושין. ישנה הכרה בכך שגירושין הפכו חלק ממציאות החיים (דנ”א 2401/95 נחמני נ’ נחמני, פ”ד נ(4) 661, 792). הסכמי ממון שעורכים צדדים לפני הנישואין, שדנים באפשרות של גירושין, אינם נחשבים כיום מנוגדים לתקנת הציבור. ניתן תוקף אף להסכמי גירושין מפורשים (ע”א 3833/93 לוין נ’ לוין, פ”ד מח(2) 862). גם הסלידה מפני קשר זוגי מחוץ לנישואין אינה משקפת את גישתה של החברה הישראלית של היום, ודיני הידועה בציבור – שבהתפתחותם תרמו המחוקק ובית המשפט גם יחד – יוכיחו (הדגשה הוספה – י.ע.).
וכך נאמר גם על ידי השופט (בתוארו אז) ריבלין:
“בן הזוג המתעתע, הנואף, המפרק קשר ללא הצדקה, ראוי אולי לגנאי מוסרי, דתי או חברתי, אך הנפגע ממנו יתקשה למצוא תרופתו במשפט” (שם, פסקה 15).”
שנית, גם אם ייקבע כי ביטול טקס החתונה מהווה הפרת הבטחת נישואין יש לבחון את האירועים בהתאם לחוק החוזים. בחינה כזו מובילה למסקנה כי בנסיבות העניין לאישה עמדה הזכות להפר את הבטחתה.
הפסיקה קבעה כי הזכות לפיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין הינה מכוח עילה חוזית, הפרת החוזה מחייבת בתשלום פיצויים. (ראה הפסיקה המצוטטת לעיל).
על כן יש לבחון את תהליך הביטול בהתאם להוראות חוק החוזים.
מערכת היחסים בין הצדדים התבססה על ההסכמה החוזית כי הצדדים יינשאו זה לזו ויחיו כבעל ואישה כשהם מתגוררים יחדיו, מגדלים יחדיו את ילדי האישה ואת ילדיהם המשותפים, נושאים יחדיו בהוצאות הבית, כל אחד לפי יכולתו.
כן הסכימו הצדדים כי כל אחד מהם ישמור על זכויות בלעדיות בדירה או בתמורת הדירה שהייתה בבעלותו טרם תחילת החיים המשותפים וכך נהגו במהלך השנים. דירת האישה הייתה רשומה רק על שמה וכך גם דירתה החדשה. האיש מצידו לא שיתף את האישה במידע אודות סכום הכסף שקיבל מגרושתו תמורת חלקו בדירתם המשותפת, אם כי לדברי האישה לאיש היה פיקדון בסך של 280,000 ₪.
עת תכננו הצדדים להינשא בהתאם לחוקי המדינה ביקשה האישה להמשיך את ההסכמה החוזית בין הצדדים ולעגן במסמך חוקי את בעלותה הבלעדית בדירה, אך האיש סרב לכך, סרב לחתום על הסכם ממון וסרב לעגן את ההסכמות על פיהן נהגו הצדדים.
האיש הפר את הבסיס לחיים המשותפים ונטע בלב האישה חשש כי ייטול ממנה ומילדיה את רכושה וכספה. האישה העידה כי חששה מאחר ו: “הוא אמר לי שהוא ייקח כסף מהבן שלי”. במסגרת הדיון בצו ההגנה הצהירה: “קניתי את הבית הזה עם משכנתא. יש לי ילדים גדולים מאבא אחר. קניתי יחד עם הילדים הגדולים שלי.”
האיש הפר הפרה יסודית את הסכמות הצדדים. בהתאם לסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל”א – 1970: “הפרה יסודית”- הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה.”
האישה הסכימה להינשא בהתבסס על הסכמת הצדדים כי דירתה נשארת בבעלותה בלבד, משהתברר לה שהאיש אינו מסכים לכך ואינו מוכן לעגן את ההסכמה בהסכם מחייב החליטה שאינה מעוניינת להינשא לו.
סעיף 7 א לחוק החוזים תרופות קובע: “הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית”. וגם אם ייאמר שאין המדובר בהפרה יסודית, הרי שהפרה כזו מזכה את הנפגע בהתאם לסעיף 7ב “לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר אורכה לקיומו והחוזה לא קוים זמן סביר לאחר מתן האורכה.”
בפרוטוקול הדיון בצו ההגנה ביום 6.7.20 אמרה: “אמרתי לו שכל עוד אין הסכם אני לא מתחתנת”. האישה נתנה לאיש הזדמנות לתקן את ההפרה ולחתום על הסכם, אך הוא עמד בסירובו.
מכאן, כי נוכח הפרה זו של בסיס ההסכמה בין הצדדים זכאית הייתה האישה לבטל את הבטחת הנישואין והאיש אינו זכאי לפיצוי.
נזקים
נימוק נוסף לדחיית התביעה הוא כי נזקיו של האיש כתוצאה מביטול החתונה הם מזעריים.
לדברי האיש בפברואר 2020 ביטלה האישה את החתונה שתוכננה לחודש יולי 2020, זמן סביר ומספיק מראש. הצדדים לא הספיקו אף לשלוח הזמנות לחתונה.
אחיו של האיש העיד:
“ש. קיבלת הזמנה לחתונה?
ת. שמעתי שהם אמורים להתחתן.
ש. לא קיבלת הזמנה?
ת. אמרו שיוציאו הזמנה. לפני שקיבלתי הזמנה זה בוטל. שאלתי למה בוטל, אמרו בגלל הקורונה.
ש. יש אנשים אחרים במשפחה שקיבלו הזמנות?
ת. לא יודע.” (עמ’ 24 לפרוטוקול שורה 2 ואילך).
האיש העיד כי ההוצאות שנגרמו לי הם התשלום עבור ההזמנות בסך 400 ₪ ותשלום ראשון עבור השמלה בסך 500 ₪:
“ש. בעצם כל ההוצאות של החתונה שהספקתם לשלם, רק אתה נשאת בהוצאות?
ת. אני נשאתי בהוצאות של ההזמנות לאירוע.” (עמ’ 16 לפרוטוקול שורה 15 ואילך).
ובהמשך:
ש. התקשרת ל*** ואמרת שמבוטל?
ת. התקשרו ואמרו שהיא רוצה לבטל. שאלו אם אני מסכים. אמרתי שכן.
ש. שילמת קנס?
ת. כן. 5,000 ₪. הטילו עליה קנס ועזרתי לה ב- 3,000 ₪.
ש. יש לך חשבונית?
ת. היא פנתה לאחיין של אבא שלי וביקשה ממנו… אני הבאתי לה כסף במזומן.
ש. טבעת נישואין, יש לך את החשבונית שקנית?
ת. כן. יש בתיק.
ש. שמלת כלה? אתה קנית?
ת. כן. יש חשבונית בתיק.
ש. שילמת מקדמה 500 ₪?
ת. כן. אחרי שביטלה עצרתי תשלומים.
ש. כמה שילמת על השמלה?
ת. שילמתי 500 ₪. אחרי זה לא המשכתי לשלם.
ש. הזמנות לחתונה שילמת?
ת. כן.
ש. גם את הצלם ביטלת?
ת. כן.
ש. שילמת משהו לצלם?
ת. לא. כשהתבטל אמרתי שאין אירוע וביטלתי.” (עמ’ 19 לפרוטוקול שורה 31 ואילך),
האישה שילמה את הקנס בסך של 5,000 ₪ לאולם האירועים. האיש טען כי סייע לה בסך של 3,000 ₪. למעשה טען שהאישה פנתה לאחיין של אביו וביקשה ממנו סיוע והוא זה שהעביר לה את הסכום במזומן, כך שאין המדובר בסכום שהאיש שילם.
בכתב התביעה עתר האיש לחיוב האישה בתשלום סך של 5,000 ₪ שהתחייב לשלם לה. אך האיש לא הוכיח ששילם סכום זה. הן האישה והן אחיו של האיש העידו שהאיש לא שילם כי הסכום לא היה בידיו ורק התחייב לשלם בעתיד. (עמ’ 22 לפרוטוקול שורה 21 ואילך, עמ’ 27 לפרוטוקול שורה 4 ואילך).
עיקר תביעתו של האיש מבוססת על עוגמת הנפש שנגרמה לו:
“ש. כשהיא גירשה אותך מהבית וביקשה שתצא מהבית, עם מה יצאת?
ת. בלי כלום. אחרי שאמרה שאצא מהבית, אחרי שהשקעתי כל השנים, אחרי שבזבזתי את הכסף כל החיים, שהאמנתי בה, אחרי שהבאנו 2 ילדים, אמרתי לעצמי שאנחנו כבר בלי עין רעה הולכים להיות משפחה נורמטיבית. לא סיימתי להגיד, פתאום סילקה אותי מהבית. התאכזבתי ממנה.
ש. מה גרם לך לסמוך עליה? מה גרם לך להביא ילדים?
ת. בהתחלה לא הכרתי אותה לעומק. חשבתי שהיא אישה נורמטיבית, חכמה, שאפשר להקים איתה משפחה.
ש. מה בהתנהגות שלה גרם לך להביא איתה ילדים?
ת. ההתנהגות שלה. היתה מתנהגת אלי טוב. אחרי שקנינו את הדירה והתחלנו שם לגור המצב השתנה. כל הזמן זה כסף, תביא כסף.” (עמ’ 16 לפרוטוקול שורה 17 ואילך).
וכן:
“ש. אתה בעצם תובע על הפרת הבטחת נישואין. על מה אתה תובע? מה מגיע לך ועל מה מגיע לך? תסביר.
ת. זה שהיא השפילה אותי, אני רוצה שתפצה אותי. אחרי שהזמנתי הכל ואת כל המשפחות ונשאר 30 יום, היא היתה צריכה להגיד לי מההתחלה שלא מתחתנת איתי. כשעשינו את האירוסין היא הבטיחה לי.
ש. אתה בעצם אומר שאתה תובע על ההשפלה ועוגמת הנפש שהיא לא התחתנה איתך כמו שאמרה לך?
ת. שהשפילה אותי. כן.” (עמ’ 21 שורה 21 ואילך).
האיש הוא זה שבהתנהגותו גם לביטול הסכמת האישה להינשא ועל כן אין הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש ואין לו להלין אלא על עצמו. האיש הפר את הסכמת הצדדים שהייתה בסיס ליחסים ביניהם. הסכמה כי דירת האישה נשארת בבעלותה בלבד. בכך שסרב לחתום על הסכם ממון המעגן זאת, גילה דעתו כי הוא מערער על הסכמה זו. בכך הפר את ההסכם בין הצדדים, הפרה המזכה את האישה לבטל את הבטחת הנישואין.
אשר על כן אני קובעת כי דין התביעה להידחות על כל רכיביה.
אני מחייבת את האיש בתשלום הוצאות משפט לאישה בגין ניהול הליך זה ובירור שלל הטענות שנטענו במסגרתו בסך של 15,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
מתוך סכום זה סך של 7,500 ₪ ישולם לידי האישה והיתרה תשולם לטובת אוצר המדינה.
תביעת האישה לפיצוי בגין פגיעה בפרטיותה (תמ”ש 66283-12-21)
טענות האישה
האישה טוענת כי האיש הפיץ סרטון אינטימי בהם נראים הצדדים מקיימים יחסי מין לצדדי ג’ תוך ביזוי והשפלה שלה בפני אחרים.
לטענתה, האיש זעם על כך שביקשה להיפרד ממנו וביקשה שייצא מדירתה ועל כן הגיש את התביעה בגין הפרת הבטחת נישואין והציג בפני אחרים סרטון אינטימי שצילם עת היו יחדיו כדי להשפיל אותה.
האישה טוענת כי קיבלה את הסרטון ממר ד.ג שמסר לה כי קיבל אותו מאדם אחר בשם מ’.
לטענתה, יש לדחות את טענת האיש כי לא צילם את הסרטון, כי האנשים המצולמים בסרטון אינם הצדדים וכי הוא לא הפיץ את הסרטון, לראייה הסרטון היה בידי האיש וב”כ.
אשר על כן יש לקבל את התביעה ולפסוק פיצויים לאישה בגין הפרת פרטיותה, שכן היא תמשיך להתמודד כל חייה עם השלכות הפצת הסרטון.
טענות האיש
האיש מכחיש כי אי פעם צילם סרטון של הצדדים מקיימים יחסי מין.
האיש טוען כי האנשים המצולמים בסרטון אינם בני הזוג ולא ניתן כלל לזהות מי המצולמים.
האיש מכחיש כי הפיץ את הסרטון.
האישה לא הוכיחה תביעתה ולכן הוא עותר לדחיית התביעה.
הדין החל
בעמ”ש 56871-01-16 מ.ז.כ. נ’ ע.ז.כ (ניתן ביום 26.2.2017 – פורסם במאגרים) נקבע:
“הזכות לפרטיות – קיצורו של דין
61.”הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות האדם בישראל”, זכות אשר הפכה מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו “לזכות חוקתית-על-חוקית” (בג”צ 6650/04 פלוני נ. בית הדין הרבני באיזורי בנתניה (להלן – ענין פלונית); עפ 5026/97 גלעם נ. מדינת ישראל (1999) , להלן – פרשת גלעם).
בסע’ 2 לחוק הגנת הפרטיות נקבע, בין השאר, כי צילום אדם ברשות היחיד ופרסום תמונתו ברבים באופן העלול להשפילו מהווים פגיעה בפרטיות –
“פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
…
(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
…
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; (10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9); (11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד” (הדגשות שלי- צ.ו)
62. פשוט וברור כי הזכות לפרטיות חלה בבית מגוריו של אדם, הוא מתחמו/ מבצרו הפרטי, רשות היחיד שלו, כפי שנפסק כדוגמה בבג”צ 2481/93 דיין נ. מפקד מחוז ירושלים (1994) –
” על רקע גישה זו ניתן לקבוע, כי הזכות החוקתית לפרטיות משתרעת, בין השאר – ובלא כל ניסיון להקיף את הזכות על כל היבטיה – על זכותו של אדם לנהל את אורח החיים שבו הוא חפץ בדל”ת אמות ביתו, בלא הפרעה מבחוץ” .
וכך אף למדנו במדרש –
“מיכן לא יכנס אדם לבית חברו אלא אם יאמר לו: ‘הכנס’; קל וחומר ממשה” (מדרש לקח טוב, המכונה פסיקתא זוטרתא, לויקרא, א, א)
ואולם הזכות לפרטיות רחבה יותר וחוצה את ד’ אמותיו הקנייניות של האדם כפי שהובהר בעניין פלונית כי –
“לדיבור “רשות היחיד” משמעות שונה על פי הקשרה… בהקשר שלנו, שעניינו צילומו של אדם שלא בהסכמתו, הדיבור “ברשות היחיד” אינו מצביע על “יחידה קניינית”. הוא מצביע על “יחידה אוטונומית”. הוא לא נקבע על פי דיני הנכסים. הוא נקבע על פי דיני הפרט. אכן, “הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום” (א’ הלם, דיני הגנת הפרטיות 85 (2003), וכן Katz v. U.S., 389 U.S. 347 (1967)). אכן, סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין” (סעיף 21 בפסק הדין, וכן ראו תא (תל אביב) 49345-01-16 – איריס כ. נ’ אורית כ. , (2016)).
יותר מכך, זכות הפרטיות עומדת אף לבני זוג בינם לבין עצמם, והשיתופיות בניהם אין בה להתיר פגיעה בפרטיותו של מי מהם, כך נקבע בעניין פלונית –
“הנישואין אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה. הזכות לפרטיות עומדת לכל אחד מבני הזוג כלפי העולם כולו, לרבות כלפי בן זוגו. אכן, כשם שכל אחד מבני הזוג זכאי לכבודו, ולחירות גופו כלפי בן זוגו (ראו ע”פ 91/80 כ. נ’ מדינת ישראל, פ”ד לה(3) 281), וכשם שכל אחד מבני הזוג שומר על קניינו כלפי בן זוגו, כך זכאי כל אחד מבני הזוג לפרטיותו כלפי בן זוגו. האוטונומיה של הפרט היא גם אוטונומיה כלפי בן הזוג. הפרטיות של הפרט, היא גם פרטיותו כלפי בן זוגו. גם בחיי הנישואין שומר לעצמו כל אחד מהצדדים לקשר תחומים של פרטיות כלפי בן זוגו.”
מתוך שכך נפסק, כדוגמה בתמ”ש (תל אביב) 11310-10-14 – תובעת נ’ נתבע,(2015)
“מן המקובץ ברי כי התובעת זכאית לפרטיות בבית מגוריה גם כלפי הנתבע ולטענתו של הנתבע כי הבית הינו בבעלותו, אין נפקות לענין זה…צילום אדם שלא בידיעתו והסכמתו, אפילו צילום זה נעשה במרחבים “הציבוריים” של הבית, מהווה פגיעה בפרטיות. אדם זכאי להניח כי כאשר הוא מצוי בביתו בגפו הוא נהנה מפרטיות כלפי כולי עלמא, וחדירה לפרטיות זו ופגיעה בה, אסורות.”
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את הצדדים והעדים מטעמם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי וכן צפיתי בסרטון הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה, שכן האישה לא הוכיחה את תביעתה.
האישה העידה:
“ש. לגבי הסרטון. כשהייתם יחד, הוא היה מצלם אתכם עושים סקס?
ת. כן. הוא אמר שהוא רוצה לעשות סקס עם אור. אמרתי שיש ילדים ולא רוצה שיהיה אור. הוא אמר לי בבקשה ואמרתי לא. אז הוא אמר שהוא יעשה בפנס, הוא לא רוצה בחושך. הבאתי לו ולא חשבתי. הוא עשה פנס וצילם. אמרתי לו לא לצלם אוי ואבוי.
ש. ראית את הסרטון ?
ת. כן.
ש. את מזהה אתכם?
ת. כן. מישהו שלח לי ואמרתי שזה אני והתובע. מה זה עושה אצלך?” (עמ’ 28 לפרוטוקול שורה 17 ואילך).
וכן:
“ש. בסרטון שהעברתם לביהמ”ש, מה רואים שם?
ת. רואים את הגוף שלי בגוף שלו.
ש. איך יודעים לזהות שזו את?
ת. אני מכירה את הגוף שלו.
ש. בן אדם שרואה את הסרטון יכול לדעת שזו את בסרטון?
ת. רק אני והוא יודעים. אנשים אחרים, לא.
ש. אף אחד אחר לא יכול לזהות שזו את?
ת. לא.”
האישה מסכימה אם כן שמצפייה בסרטון לא ניתן לזהות מי האנשים המצולמים ולא ניתן לזהות האם היא מופיעה בסרטון אם לאו. אולם לטענתה האיש שלח את הסרטון לאחרים ואמר שהצדדים הם המצולמים בו:
“ש. מי שלח לך?
ת. ד.ג.
ש. מה אמר לך?
ת. הוא אמר לי שמישהו בשם מ’ שלח לו.
ש. מי זה מ’?
ת. לא מכירה.
ש. התובע שלח סרטון למי?
ת. לא שלח, הראה. החבר זה מי שהעיד פה ד.ג.. זה העד שאני הבאתי. אשתו של ד.ג. אמרה לי שראתה את הסרטון ולמה הוא צילם אותך הבעל שלך? אמרה לי לא להיות איתו כי הוא מראה את הגוף שלי לכל אנשים. בגלל זה הוא שלח לי את הסרטון.
ש. גם לך הוא שלח את הסרטון?
ת. ד.ג. שלח לי.
ש. לעוד אנשים שלח?
ת. הלך ל*** לאחיינית שלו בשם ק’. היא אמרה לי. הקלטתי אותה מדברת איתי שהיא אומרת שראתה את הסרטון. היא אמרה שהוא הראה את זה ורואים את הגוף שלי. הוא עשה לי בכוח וצילם אותי. הלכתי למשטרה, המשטרה אמרו לי ללכת לבית משפט. אמרתי לא חשוב, אני אשב בבית. אמרתי לו רק לא לגעת בי.
ש. בעקבות זה שאת יודעת שהוא צילם אותך בסרטון והראה לאנשים, מה את אומרת?
ת. שנה אני לא יושנת. גברים מתקשרים אלי ורוצים להכיר אותי ואני אומרת שלא רוצה. אומרים לי שהוא הראה להם סרטונים. עד עכשיו כבר הראש שלי כואב.
ש. התקשרו אלייך גברים שראו את הסרטון ורצו להכיר אותך?
ת. כן. אני איתו 7 שנים ולא הייתי עם גבר אחר.” (עמ’ 28 לפרוטוקול שורה 25 ואילך).
וכן:
“ש. אי אפשר לדעת שזה א.ק. בסרטון?
ת. הוא אמר להם שזה אנחנו. הוא אמר לאנשים שמצא אותי עם גבר, שם מצלמה בבית והוא אמר שעשיתי עם גבר אחר אבל זה הוא ואני עשינו את זה.
ש. היו מצלמות בבית?
ת. לא.
ש. את טענת שצד ג’ שלח לך את הסרטון, מי זה צד ג’?
ת. ד.ג. שנמצא בחוץ שלח לי. הוא שלח לי ואמרתי שזה אני וא.ק. ושאלתי מי שלח לו.
ש. אמרת שהגשת תלונה במשטרה על זה?
ת. הלכתי למשטרה ואמרתי להם תראו את הסרטון, חבר שלי רצה להתחתן ולא רציתי, אחרי זה בגלל שביטלתי חתונה הוא עשה לי ככה. הוא אמר שיהרוס לי את החיים שלי. אמרתי תעשה מה שאתה רוצה. התקשרתי אליו ואמרתי שלא יפה מה שאתה עושה, ילדתי לך 2 ילדים וצריך לתת לי כבוד. הוא אמר שלא עשה את זה. הוא משקר.
ש. טענת בכתב התביעה שהגשת תלונה במשטרה?
ת. הלכתי, היא אמרה שאני גרושה ואם הייתי נשואה היו מזמינים אותו ובודקים.
ש. אז לא נכון שהזמנת תלונה?
ת. אמרו לי לגשת לביהמ”ש.” (עמ’ 30 לפרוטוקול שורה 4 ואילך).
העד שעליו סיפרה האישה בעדותה, ששלח לה את הסרטון העיד בבית המשפט, אך הכחיש כל קשר לסרטון:
“ש. הוא לא הראה לך בפלאפון סרטון שלו מקיים יחסים ?
ת. לא.
ש. לא סיפר לך שהוא צילם אותה בסרטון שרואים אותה מקיימת יחסי מין?
ת. לא סיפר לי.
ש. לפלאפון שלך לא שלח?
ת. לא שלח לי בכלל.
ש. אתה שלחת מהפלאפון שלך לאישה את הסרטון?
ת. אני לא שלחתי לה.
ש. מי שלח לך?
ת. לא שלח לי.
ש. שלחו לך סרטון?
ת. אף אחד לא שלח לי.” (עמ’ 32 לפרוטוקול שורה 20 ואילך).
וכן:
“ש. יודע על סרטון שקיבלת, הועבר אליך מא.ק. שרואים משהו אינטימי שלו ושל א.מ.?
ת. לא.
ש. גם לא העברת את הסרטון הזה?
ת. לא.” (עמ’ 33 לפרוטוקול שורה 15 ואילך).
האיש מכחיש כל קשר לסרטון ומכחיש כי אי פעם צילם או שלח סרטוני מין שלו ושל האישה:
“ש. האם צילמתם עם הפלאפון סרטונים?
ת. מעולם לא. בחיים לא נעשה כזה דבר.
ש. ראית את הסרטון?
ת. כן.
ש. אבל רואים אתכם.
ת. זה לא אנחנו. לא יודע מי זה.
ש. כלומר, רואים בסרטון זוג אנשים אחרים מקיימים יחסי מין?
ת. זה לא אנחנו.
ש. לא הראית את הסרטון הזה לאנשים אחרים?
ת. בחיים לא היה לי.
ש. לא שלחת את הסרטון לאף אחד?
ת. לא היה לי ולא שלחתי.
ש. סרטוני מין אחרים ותמונות של בחורות עירומות העברת?
ת. לא.” (עמ’ 17 לפרוטוקול שורה 2 ואילך).
האישה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה תביעתה.
מצפייה בסרטון לא ניתן ללמוד כי המצולמים הם הצדדים.
העד היחיד שהוזמן מטעמה של האישה הכחיש כל קשר לסרטון.
לא הוצגה כל ראיה הקושרת בין הסרטון לבין האיש ומוכיחה כי האיש שלח את הסרטון באומרו שהמצולמים הם הצדדים.
אשר על כן התביעה נדחית.
אני מחייבת את האישה בתשלום הוצאות ושכ”ט עו”ד לאיש בסך של 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את שני התיקים.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, א’ טבת תשפ”ה, 01 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
