בית משפט לענייני משפחה בקריית גת
תלה”מ 69501-08-24 כ.נ’ כ.א.
מספר בקשה:4
בפני
כב’ השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
מבקשת
ס. כ. א.
מיוצגת ע”י עו”ד בצלאל אביטבול
נגד
משיב
ר. כ.
בעצמו
החלטה
לפני בקשה למחיקת התביעה על הסף.
הרקע העובדתי:
1. ביום 29.8.2024 הגיש התובע (להלן- האב) תביעה שכותרתה “תביעה לאחריות הורית
משותפת” (להלן-התביעה).
בתביעה הקצרה שהגיש האב העלה, בין היתר, הסכמות אליהן הביא בית משפט זה אותו ואת המשיבה (להלן-האם) לחלוקת הסדרי שהות במסגרת דיון בבקשה לצו הגנה אותה הגישה האם. האב טען שטובת ילדיהם המשותפים אינה לנגד עיניה של האם. טען ש”…ניסה ומנסה התובע לישר העקוב למישור אולם נדמה כי האם גמרה אומר להחריב ולאבד. והתובע עותר לעזרת ביהמ”ש הנכבד. אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על אחריות הורית משותפת בין הצדדים”.
2. בד בבד הגיש האב “בקשה דחופה לאחריות הורית משותפת, הסדרי שירות (כך במקור) במינוי עו”ס” (להלן- בקשת האב).
בבקשה עתר האב להורות שהסדרי השהות שנקבעו בהסכמה האמורה במסגרת צו ההגנה ימשיכו להתקיים וכלשונו “…להורות על המשך הסטטוס קוו בעניין חלוקת זמני השירות…” (כך במקור). האב שב על טענותיו בתביעה וביקש, כאמור, להורות על אחריות הורית משותפת ושימור ההסדרים הנוהגים לעת הגשת התביעה.
הבקשה לסילוק על הסף:
3. ביום 23.9.2024 הגישה האם “בקשה לסילוק על הסף ובקשה (שניה) למתן ארכה” (להלן-הבקשה).
4. בבקשתה טענה שדין התביעה להיות מסולקת על הסף מהנימוקים הבאים:
א. התביעה מתייחסת אך ורק לאחריות הורית ולא לקביעת זמני שהות.
ב. היא הגישה ביום 4.9.2024 תביעה “כרוכה” לבית הדין הרבני “…בכל העניינים […] לרבות עניין ההגדרה ההורית אך גם לעניין זמני השהות”. ביום 19.9.24 התקיים דיון בבית הדין הרבני בו התנגד האב לסמכות בית הדין בעניין זמני שהות. בעניינים נוספים הן לעניין רכוש והן לעניין מזונות ילדים טענו הם בפני בית הדין. טענה ש “הצדדים סיכמו לפרוטוקול כי אם בית המשפט יקבע כי לא לו הסמכות, עניין זמני השהות יתנהל עם שאר ענייני הגירושין במסגרת הכריכה בבית הדין הרבני. אם בית המשפט יקבע כי לו הסמכות, עניין זמני השהות יתנהל בידי בית המשפט הנכבד”.
ג. לאור האמור סברה האם בבקשתה שדין התביעה להיות מסולקת על הסף מאחר “…ולא התבקש בה כל סעד אופרטיבי ע”י המשיב. לחלופין, אף אם יקבע בית המשפט הנכבד כי עצם הגדרת אחריות ההורית היא סעד אופרטיבי כשלעצמו, עדיין הסמכות לעניין קביעת זמני השהות עצמם היא של בית הדין הרבני באמצעות כריכה, מאחר וקביעת זמני השהות לא נתבעו לראשונה אלא ע”י המבקשת במסגרת תביעתה הכרוכה מתאריך 04.09.2024” (הדגש בקו תחתי במקור)
ד. האם סברה שראוי להעביר הדיון לבית הדין גם מטעמי יעילות בריכוז כל המחלוקות תחת בית הדין הרבני “…שלא לדבר על עניין ההדגרה ההורית כשלעצמו, שבשני הערכאות אלה נקבעים על בסיס תסקיר של אותה מחלקת רווחה” (הטעויות במקור)
5. ביום 10.10.24 הגיש האב את תגובתו לבקשה, התנגד לה וטען.
א. התנגד להתדיין בבית הדין הרבני הן בשאלת אחריות הורית והן בשאלת זמני השהות.
ב. חרף הליך גישור הודיעה האם שהיא מעוניינת להתגרש. הוא הבין שהאם דוהרת לתהום וגוררת את המשפחה לעבר אותו תהום.
ג. הוא נאלץ לפנות לבית המשפט לאור ההסתה של הילדים על ידי האם כנגדו.
ד. הוא עתר לאחריות הורית משותפת והסדרי שהות כאשר ברישא לבקשה כתב “…המשך סטטוס קוו בעניין חלוקת זמני שהות…” האם יש יותר ברור מכך? לא מדובר באפוטרופסות “…שפשיטא שמוקנית לשני בני ה הזוג”.
ה. באשר לטענת האם לטעמי יעילות טען שלא בכדי אלו חוקי המשפחה בישראל ותהה “כלום מדובר בתיק ראשון בישראל שעניינים שונים מתנהלים בסמכויות שונות?”
ו. האב העלה חשש שהאם מנסה למשוך זמן בעניין סמכויות לצורך מעבר דירה כפי שכבר הודיעה לילדים שבדעתה לעשות כן.
דיון והכרעה:
6. לאחר עיון בבקשה ובתגובה דין הבקשה להידחות. אבהיר.
7. א. אקדים ואומר שיצירת הפרדה בין אחריות הורית להסדרי שהות היא הפרדה
מלאכותית שכן הדברים כרוכים וקשורים מעצם טבעם. הגם שדומה לטעמי שמדובר בפשיטא אפנה גם לפסיקה שהתייחסה לכך בפתח פסק דינו של כבוד השופט פוגלמן ב-בע”מ 919/15 נכתב: “כיצד יתחלק נטל מזונות הילדים בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם, המתבטאת בחלוקה שוויונית של זמני שהיית הילדים אצל כל אחד מהם?” (בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (19.7.2017)).
על בסיס קביעה זו נקבע ב- עמ”ש (חי) 1472-02-17 “…משמעות של משמורת פיזית משותפת היא חלוקה שווה של זמני שהיית הקטין אצל כל אחד מן ההורים” (עמ”ש (חי’) 1472-02-17 נ.כ. נ’ א.כ (31.8.2017) (להלן- עניין עמ”ש 1472-02-17) ס’ 35).
ב. עוד נקבע שם שהעיקרון של אחריות הורית משותפת עוגן בסעיף 18 באמנת האו”ם
בדבר זכויות הילד שהתקבלה בשנת 1989 ואושררה על ידי מדינת ישראל ביום 04.08.1991.
כך, נקבע שעיקרון זה מצא ביטויו בסעיפים 14-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ”ב- 1962.
ג. בית המשפט המחוזי ניתח שם באריכות את ההבדל בין אחריות הורית משותפת לבין משמורת משפטית משותפת. בבקשה שלפני אין מקום להרחיב בשאלה זו העולה בין השיטין הן מהבקשה והן מהתגובה.
השאלה לה אני נדרש האם התביעה שהגיש האב היא תביעה לסעד אופרטיבי ואם כן האם כולל סעד זה גם דיון בהסדרי השהות.
לטעמי התשובה לשתי השאלות היא חיובית.
8. לא ברור מה הטיעון של האם שתביעה לקביעת אחריות הורית משותפת אינה תביעה הכוללת סעד אופרטיבי. התביעה כשלעצמה היא הסעד.
תקנה 15 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ”א-2018 קובעת:
“15. (א) תובענה בשל כל אחד מהעניינים המפורטים להלן תוגש בתביעה נפרדת,
יהיה מספר הסעדים באותו עניין אשר יהיה:
(1) […] ;
(2) […];
(3) תובענה בעניין קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות, חינוך, הבטחת קשר בין קטין להורהו או קרוב משפחה אחר, יציאת קטין מהארץ, וכל תובענה אחרת בין הורים בעניין ילדם הקטין, לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות;
(4) תובענה אחרת לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות;”
9. הנה כי כן מדובר בסעד אופרטיבי.
10. כאמור לעיל בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לשמירת הסטטוס קוו ובקשה למינוי עו”ס לסדרי דין לצורך קביעת הסדרי שהות. אמנם האב טעה טעות סופר וכתב “שירות” תחת “שהות” אך בקשתו נהירה. גם הבקשה להשארת הילדים בבית הצדדים היא כשלעצמה בקשה לקביעת הסדרי השהות כעולה מסעיף 5 לבקשה “ההורים חיים בבית עם הילדים בימים נפרדים האב: ביום שני ושלישי וכל שבת שניה האם: בימים ראשון רביעי וחמישי וכל שבת שניה.”
11. אעיר שגם בהיבט של הסמכות לדון לאור הגשת התביעה לבית הדין הרבני על ידי האם דין הבקשה להידחות. האם לא צירפה לבקשתה את פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני ולא ברור מה טען שם האב ומה משמעות ההסכמות שהושגו לטענת האם. כך או כך, משעה שלגישתי שאלת האחריות ההורית והסדרי השהות חד הם אין ממש בטענת האם לעניין הגשת תביעה כרוכה, אולם ניתן היה ללמוד מהפרוטוקול את עמדתו של האב בדבר התדיינות בפני בית הדין בשאלת זמני השהות. (יוער בשולי דברים אלו בהקשר זה שטרם נבחנה כנות הכריכה לאור התנגדות האב לסמכות בית הדין).
זאת, ועוד. האב הגיש בקשה להסדרי שהות מיד עם הגשת התביעה. כותרת בקשתו היא “בקשה דחופה לאחריות הורית משותפת, הסדרי שירות במינוי עו”ס” לאמור במכלול העולה הן מכתב תביעתו והן מבקשתו היא קביעת הסדרי שהות. כאמור בקשתו לשימור ה’סטטוס קוו’ של ההסדרים הנוהגים לעת הגשת התביעה אף היא מעידה על מהות בקשתו להסדרי שהות.
הצדדים אינם חלוקים בדבר מועדים, תביעת האב ובקשתו הוגשו לבית משפט זה טרם הגשת האם את תביעתה לבית הדין הרבני.
12. לעניין נוחות ההתדיינות בבית הדין הרבני, דומה בעיני שיש צדק בטיעוני שני הצדדים. אכן לטובת הצדדים וילדיהם ראוי שירוכזו ההליכים באכסניה אחת. ברם, התובע הוא המנהל את תביעתו ואין בשיקול נוחות, גם אם יש בו ממש כדי לדחות זכות מוקנית.
13. כללו של דבר הבקשה לסילוק על הסף נדחית.
14. משעה שהצדדים הסכימו שינהגו על פי החלטה זו, משעה שהבקשה לסילוק על הסף נדחתה,אני קובע שהסדרי השהות ייבחנו בבית משפט זה בד בבד עם התביעה לאחריות הורית משותפת שהגיש האב.
15. האם תישא בהוצאות האב בסך 1,000 ₪.
16. מתיר פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.
17. תואיל המזכירות לשלוח ההחלטה לצדדים ולסגור את הבקשה.
ניתנה היום, י”ח תשרי תשפ”ה, 20 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
