לפני
כבוד השופט עובד אליאס
תובע
***
נגד
נתבעים
1. ***
2. ***
3. ***
פסק דין
1. *** ז”ל (להלן גם: “האם” ו – “המנוחה”) הלכה לבית עולמה בשנת 2020. *** היתה אם ל – 3 ילדים: התובע, הנתבעת 1 ו*** ז”ל. *** הלך לבית עולמו אחרי האם. יורשיו הם הנתבעים 2 ו – 3, רעייתו ובנו, עפ”י צו ירושה שהוצג, ונכנסו לנעליו גם בכל הקשור להליכים כאן (הנתבעים יכונו להלן גם “האחים הנתבעים”, חרף העובדה שמדובר גם באחיין ובגיסה).
המנוחה הותירה אחריה דירת מגורים ב-***. בין הצדדים מחלוקת של ממש סביב עיזבונה.
2. בהליכים קודמים עתר התובע לקיים צוואה שאושרה ע”י נוטריון משנת 2020, בה הורישה לו המנוחה את מלוא זכויותיה בדירה. אחיו (הנתבעים) התנגדו לקיום הצוואה וביקשו ליתן צו ירושה עפ”י דין. בקשת התובע לקיום צוואת 2020 נמחקה, לבקשתו, בפסק דין מיום 17.5.22, תוך חיובו בהוצאות משפט (בהחלטה מיום 18.5.22). התובע חזר בו מבקשת הקיום בין היתר לאחר שהוגשו לתיק ביהמ”ש חוות דעת של מומחה רפואי, שקבע כי המנוחה לא היתה כשירה במועד החתימה על צוואת 2020, וחוות דעת של מומחית לכתבי יד, שקבעה כי החתימה על גבי הצוואה אינה חתימת המנוחה.
3. לאחר סיום ההליך האמור הגיש התובע את ההליך דנן, לקיום צוואת המנוחה משנת 2013. גם צוואה זו אושרה ע”י נוטריון (הנוטריון עו”ד *** ז”ל). גם בצוואה זו הורישה המנוחה לתובע את כל זכויותיה בדירה, אולם נקבע בה כי לאחר 120 שנים שלו יועברו 40% מהזכויות ע”ש שני אחיו (10% *** ו – 30% ***).
האחים הנתבעים הגישו התנגדות גם לקיום צוואת 2013. הם טוענים לזיוף חתימה וחוזרים ועותרים למתן צו ירושה על פי דין.
4. בשים לב לטענת הזיוף מונתה מטעם בית המשפט מומחית לכתבי יד. זו קבעה בחוות דעתה מיום 12.5.24 (הוקלדה למערכת נט המשפט ביום 13.5.24) כי החתימה על גבי הצוואה אינה חתימת המנוחה. בתוספת לחוות הדעת (מיום 20.6.24) נקבע כי המסמך של הנוטריון (המאמת החתימה) נראה אותנטי.
5. נסיונות להביא הצדדים לכדי הסכם לא עלו יפה. הצדדים נחקרו, הביאו ראיות, באי כוחם סיכמו ומכאן פסק דין זה.
6. דין הבקשה לקיום צוואת 2013 להידחות. יש ליתן צו ירושה כדין לפיו האחים יורשים בחלקים שווים ביניהם.
7. דומה כי אין צורך להכביר במילים אודות המשקל שיש ליתן לחוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט. הכלל הוא כי רק במקרים מיוחדים וחריגים יסטה בית המשפט מהמלצות חוות הדעת. במקרה דנן נחקרה המומחית ארוכות. לא רק שלא מצאתי כל דופי בחוות דעתה, היא גם התחזקה, ואנמק.
ראשית ראוי לציין כי גם מבט בעין בלתי מקצועית וללא מכשור מיוחד על חתימת המנוחה על הצוואה, בהשוואה לחתימתה על גבי ממסכים שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים (מסמכי ההשוואה), מעלה כי אין מדובר בחתימתה. מדובר בחתימה שונה לגמרי. החתימה על הצוואה כוללת הן את השם והן את שם המשפחה. החתימה על גבי מסמכי ההשוואה (שאינם שנויים במחלוקת) מכילה את שם המשפחה בלבד. כמו כן הקו שנמתח תחת החתימה בצוואה נמצא במקום שונה לגמרי במסמכי ההשוואה (שם הוא נמצא על גבי האותיות).
המומחית העידה ופירטה בחוות הדעת כי קיימים הבדלים במהלך השורה, במהירות, בשטף ועוד. קיימים סימנים אישיים מיוחדים בחתימת המנוחה, שאינם בחתימה על גבי הצוואה. עובי כתב היד שונה, זוית האותיות שונה, מהירות הכתיבה שונה וכיו”ב. עדותה של המומחית עקבית וסדורה ומצאתי לקבוע כי היא מהינה ואמינה.
לא נעלם מעיני כי חוות דעת המומחית נעשתה תוך בחינת 3 מסמכי השוואה שאינם שנויים במחלוקת וכי אף אלו אינם במקור. המומחית העידה ופירטה בחוות הדעת כי ככלל נכון לערוך חוות דעת תוך בחינת מספר רב יותר של מסמכי השוואה (במקום 3) וכן קיימת עדיפות שמסמכי ההשוואה יהיו מקוריים. ברם, עת נכנסים לעומקם של דברים, והמומחית העידה על כך באופן מפורט וסדור בבית המשפט, עולה התמונה הבאה:
כבשגרה, ביקשה המומחית מהצדדים מסמכי השוואה שאין חולק כי נחתמו ע”י המנוחה, שמועד החתימה עליהם סמוך למועד החתימה שבמחלקות (שנת 2013, משום שעם הזמן משתנה אופי חתימתו של כל אדם). התובע המציא לה 3 מסמכים בלבד. אחד מהם ללא תאריך ו – 2 מהם נושאי תאריך משנת 1999. הואיל ו – 2 מסמכים הם ממועד רחוק מאד ממועד חתימת המחלוקת, ולא ניתן לדעת את מועד החתימה על המסמך השלישי (שאינו נושא תאריך), הודיעה המומחית כי לא ניתן ‘לעבוד’ עם 3 המסמכים שהומצאו ע”י התובע. הנתבעים הממציאו למומחית כ – 16 מסמכים שונים. 9 מהם היו ממועד קרוב למועד חתימת המחלוקת. התובע פסל 6 מתוכם, בטענה כי לא נחתמו ע”י המנוחה. לפיכך נותר לעבוד עם 3 מסמכי השוואה בלבד. יוצא אפוא כי העובדה כי מספר מסמכי ההשוואה אינו גבוה, ואלו אף אינם במקור, אינה אלא בשל התנהלות התובע, שלא רק שלא המציא כל מסמך השוואה מתאים מטעמו, אלא אף פסל שני שליש מהמסמכים שהובאו ע”י הנתבעים.
חשוב להזכיר כי המומחית פירטה כי אמנם היה טוב יותר לערוך חוות דעת צוך בחינת יותר מסמכי השוואה, ועם מסמכי השוואה מקוריים, אולם לטענתה, ואני מקבל אותה כמהימנה מאד, מסמכים נוספים ומסמכים מקוריים לא רק שלא היו משנים את תוצאת חוות הדעת כי החתימה על גבי הצוואה אינה חתימת המנוחה אלא אף היו מחזיקים אותה (כי ניתן היה לבדוק שונות בפרמטרים נוספים). המומחית העידה כי בחנה גם את 6 המסמכים שהמציאו הנתבעים, אשר נפסלו ע”י התובע מלשמש מסמכי השוואה בלתי שנויים במחלוקת, וגם שם ראתה זהות ל – 3 המסמכים שאושרו כבלתי שנויים במחלוקת. דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם.
8. לא נעלם מעיני כי החתימה שבפלוגתא אינה חתימה שנחתמה בחדרי חדרים (שם הסיכוי לזיוף גבוה יותר) אלא נחתמה לכאורה בפני נוטריון, שאף אישר אותה. בהקשר זה יאמר כי בפני בית המשפט העיד בנו של הנוטריון, עו”ד *** (וזאת משום שאביו, הנוטריון שאימת החתימה, הלך לבית עולמו) ופירט כי נמצא במשרד ספר הנוטריונים ובו שורה המעידה כי בוצעה הפעולה של אימות הצוואה הנוטריוני דנן. עו”ד *** לא אישר החתימה ולא נכח במעמדה. כל שאישר עו”ד *** הוא כי נמצא במשרד ספר נוטריונים, שכולל שורה המלמדת על ביצוע הפעולה. עו”ד *** לא מצא העתק של הצוואה במשרד (על פי הדין על הנוטריון לשמור העתק) וטען כי זה לא נשתמר.
יוצא אפוא כי אם החתימה מזוייפת, לא ברור כיצד (עובדתית) אושרה ע”י הנוטריון. אין בידי לקבוע ממצא עובדתי כלשהו ביחס לכך אולם מצאתי להעדיף את קביעתה של המומחית לכתבי יד ולא ליתן משקל של ממש לעובדה כי נוטריון אישר החתימה, והטעמים לכך הם בין היתר כדלקמן:
א. באישור הנוטריון נפלה טעות במועדים. במקום אחד נרשם 23.5.11 ובמקום אחר 10.6.13. אין להקל ראש בטעות האמורה. יכול ואין מדובר בטעות סופר גרידא. הדבר מעלה תמיהה של ממש.
ב. באישור הנוטריון פורט כי המנוחה קראה הצוואה בפני הנוטריון. אני מעדיף את גרסת הנתבעים כי האם לא ידעה לקרוא היטב עברית. לא ברור אפוא כיצד יכלה להקריא הצוואה בפני הנוטריון.
ג. בצוואה העדפה ברורה לתובע. כאמור, נקבע כי הוא מקבל את כלל הזכויות בדירה וכי רק לאחר 120 שנים שלו עוברות 40% מהזכויות לשני אחיו. התובע עצמו לא ידע ליתן כל הסבר מדוע העדיפה אותו האם, נוכח שנשמע כי היו יחסים טובים, חמים ותקינים בין כל האחים לבין האם. גם נתון זה ושתיקת התובע בעניין מעלה תמיהה של ממש.
ד. התנהלות התובע לכל אורך ההליך מעלה קושי וספק של של ממש במהימנותו. הדברים באו לכדי ביטוי עת ביקש למחוק ההליך הקודם לקיום צוואת 2020, כפי הנראה בשל קשיים ראיתיים של ממש, לרבות עדויות שנשמעו וחוות הדעת שהוגשו (כאמור, חוות דעת רפואית שקבעה כי המנוחה לא היתה כשרה לחתום על צוואה כחודש לפני פטירתה, וחוות דעת מומחית לכתבי יד, בה נקבע כי אין מדובר בחתימת המנוחה, חרף אישור נוטריוני שניתן שם, ופועל יוצא של כל אלו כי התובע עתר לקיום צוואה שמומחים מטעם בית המשפט קבעו כי המנוחה לא היתה כשירה לחתום עליה וכי החתימה אינה חתימתה (והכל, כאמור – ללא קביעה שיפוטית של בית המשפט, נוכח מחיקת ההליך על ידי התובע)). בהמשך, ניסה התובע להתחמק מבדיקת המומחית לכתבי יד של צוואת 2013, ובין היתר לא המציא לה, כאמור, מסמכי השוואה מתאימים, פסל את רוב מסמכי ההשוואה שהובאו מטעם הנתבעים, לא שילם את שכר טרחתה במועד ועוד. לכל האמור יש להוסיף כי התובע עושה שימוש בלעדי בדירה מיום פטירת המנוחה, בכך שמשכיר אותה לצד שלישי ונוטל לידיו את כל דמי השכירות. החלטות רבות ניתנו בענין זה, ובכלל זה מינוי מנהל עיזבון זמני. התובע חוייב להעביר לידיו את דמי השכירות והוא חזר והפר החלטות שיפוטיות רבות בעניין זה. כמו כן מצאתי לציין כי גם התנהלות התובע באולם בית המשפט מעלה תמיהות של ממש. הוא מרבה להרים הקול, לצעוק, להתחמק משאלות וכיו”ב התנהגויות שמביאות אותי לקבוע כי אינו מהימן.
ה. טרם נעילת פרק זה ראוי להזכיר כי אמנם המומחית לכתבי יד אמרה כי מסמך הנוטריון נראה אותנטי אולם היא לא בחנה את חתימה הנוטריון על גביו. כאמור, ביחס לחתימת המנוחה – הקביעה היתה כי זוייפה.
9. סוף דבר כי התביעה נדחית.
ניתן בזאת צו ירושה כדין.
מחייב התובע בהוצאות משפט בסך של 20,000 ₪. סכום זה ישולם לידי הנתבעים תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
פסק הדין יפורסם ללא פרטים מזהים.
המזכירות תסגור כלל התיקים.
ניתן היום, כ”ט תשרי תשפ”ה, 31 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
