תובע
ga
תייק 35006-09-21 אבו סנינה נ’ אלגד פיצה בע”מ
תיק חיצוני:
נתבעת
TO
בית משפט לתביעות קטנות בירושלים
כבוד הרשמת בכירה אביגיל ון-קרפלד
מדחת אבו סנינה
נגד
אלגד פיצה בע”מ
פסק דין
לפני תביעה קטנה בה טען התובע שהוא תושב אבו תור, שהנתבעת סירבה לספק לו טובין שקנה
ממנה בשל מקום מגוריו. עוד טען התובע להטעיה בכל הנוגע למקום ההספקה. מכאן שהתובע הגיש
תביעה לפי חוק איסור הפליה במוצרים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס”א –
2000 (להלן – חוק איסור הפליה) וכן מכח חוק הגנת הצרכן, תשמ”א -1981 (להלן – החוק או חוק
הגנת הצרכן).
לטענת התובע בכתב התביעה ובדיון, הוא הזמין פיצה לכתובת אבו תור 26 בה מתגוררים הוריו
ושבה התגורר במועד הרלבנטי לתביעה (להלן – כתובת המשלוח). לדבריו, בידו ראיות שהנתבעת
טענה שהיא אינה יכולה לעשות משלוח למקומות מסוימים בעיר הבירה ירושלים למרות שכתובת
המשלוח רשומה ברשימת הבחירה של הנתבעת באפליקציה. לדברי התובע, הטענה שחברות
הביטוח לא מבטחות אזורים מסוימים בארץ אינה נכונה. התובע מלין על כך שהשליח לא הסכים
להגיע לכתובת המשלוח אלא מתחת למרפאת קופת חולים כללית בכניסה לשכונה. לדבריו, הוריו
גרים 100 מטר מתחת למרפאה. בדיון טען שהמרחק בין כתובת מרכז החלוקה ברח’ נעמי לכתובת
המשלוח הוא 200 מטר. לדברי התובע מדובר בגזענות נגד אזורים מסוימים ותושבים מסוימים
והוא מרגיש שהוא תושב בדרגה נמוכה, נגרם לו נזק נפשי וכן היה איחור בהזמנה כשהוא יצא
מהבית והמתין למשלוח. בדיון טען שמדובר באפליה (ע’ 2 ש’ 3-4).
התובע תמך את כתב התביעה בצילום מסך מהאפליקציה של הנתבעת ממנו עולה, שבשם הרחוב
רשום עמינדב שכונת אבו טור ירושלים. במספר הבית רשום 26. דהיינו, לפי הראיה שהוגשה
הנתבעת מפרסמת שניתן לבצע הזמנה לכתובת המשלוח
1 מתוך 6
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
TO
בית משפט לתביעות קטנות בירושלים
תייק 35006-09-21 אבו סנינה נ’ אלגד פיצה בע”מ
תיק חיצוני:
הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה. לשיטתה מדובר במקרה מובהק של ניצול לרעה של הליכים
משפטיים תוך ניסיון לעשיית עושר שלא כדין על חשבון הנתבעת בשל זוטי דברים. לטענת הנתבעת,
עילת התביעה היחידה היא איחור של מחצית השעה בהספקה עליו ניתן לתובע פיצוי הולם בזמן
אמת. כל יתר טענות התובע הן מופרכות ומגמתיות ונועדו לבסס את סכומה המופרז של התביעה.
לטענת הנתבעת, התובע הזמין משלוח לנקודת המפגש ברח’ נעמי 26 בכניסה לשכונת אבו תור. לפי
נתוני ההזמנה היה איחור של כמחצית השעה בהספקה. התובע פנה ודרש פיצוי על האיחור בהזמנה.
דרישתו נענתה והוענק לו פיצוי מוגדל. פיצוי זה לא הניח את דעתו של התובע והוליד את תביעתו.
הנתבעת צרפה העתק משיחת צ’אט בין התובע לבין נציגת השירות מזמן אמת שיש בה כדי להעיד
על העובדות כהוויתן (שיחת הצ’ט בין התובע לנציג מטעמה צורפה מע’ 5 בכתב ההגנה).
הנתבעת מכחישה הימנעות מביצוע משלוחים לשכונת אבו תור או לשכונות אחרות במזרח ירושלים
מנימוקים גזעניים. לדבריה, היא מעסיקה עובדים רבים משכונות אלה והדבר מעיד שאין גזענות.
ככלל הנתבעת מספקת את מוצריה לכלל שכונות העיר, לרבות לשכונות המזרחיות (סעיף 4 בכתב
ההגנה). ההספקה היא בכפוף לאילוצים תפעוליים הנובעים ממיקומים אשר אין להם מען מדויק,
או שאינם נגישים תחבורתית לקטנועי החלוקה של הרשת, וגם אז המוצרים מסופקים לנקודות
מפגש מוכרות המתואמות מראש עם הלקוח. הראיה לכך שהתובע הזמין בעבר ממוצרי הנתבעת
אשר סופקו לו לנקודת המפגש (סעיף 4 בכתב ההגנה). הנתבעת צרפה תיעוד של הזמנות עבר וטענה
עוד, למען הסר ספק, שנקודת המפגש בה נמסר לתובע המשלוח, ברח’ נעמי 26, נמצא בכניסה
לשכונת אבו תור בסמוך לאותה מרפאת קופת חולים הנמצאת גם היא בכניסה לשכונה.
עולה משיחת הציט כי התובע התלונן שההזמנה הייתה אמורה להגיע בתוך חצי שעה והתקבלה
אחרי שעה. בנוסף התלונן התובע כי השליח לא הסכים לבוא לכתובת מדויקת ועמד 100 מטר
מהכתובת שמסר, כי לטענתו הביטוח של האופנוע לא כולל את אזור אבו תור למרות שלפי מה
שרואים זה חלק מהארץ. עוד כתב התובע לנציג, שהוא איחר לתור של הרופא רק בהמתנה לפיצה
ואחרי שהחליט לא להמתין יותר בשל התור לרופא מצא את השליח במקרה.
דיון והכרעה
טענת הנתבעת שעילת התביעה היחידה היא איחור של מחצית השעה בהספקה נדחית. כפי
שביהמ”ש הבין את התביעה מדובר בטענה של הפליה, שהוא הרגיש שהוא תושב בדרגה נמוכה שגר
באזור שלטענת הנתבעת לא נכלל בשירות למרות שהוא חלק מהארץ.
מראיות הנתבעת עולה, שהתובע הלין בזמן אמת הן על האיחור בהספקה של ההזמנה והן על אי
הספקה לכתובת המשלוח המדויקת (שיחת בצ’ט מע’ 5 ואילך ובע’ 14). אין בכתב התביעה דרישה
2 מתוך 6
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
TO
בית משפט לתביעות קטנות בירושלים
תייק 35006-09-21 אבו סנינה נ’ אלגד פיצה בע”מ
תיק חיצוני:
לסעד או פיצוי בגין האיחור ולכן ביהמ”ש לא דן בעניין, בפרט שהוצע לתובע פיצוי עבור האיחור
שלפי דברי הנתבעת, עומד על כנו.
בשיחת הצ’ט הנתבעת מודה ש”יש אזורי חלוקה ויש כתובות שאנחנו לא שולחים. לכן זה לא מופיע
בעת ביצוע ההזמנהיי. כן נרשם “אני באמת מתנצלת אם החוויה שלך נפגעה אבל אתה ביצעת הזמנה
לכתובת מסוימת בעוד שאתה כותב שזה לכתובת אחרת, במקרה זה אנחנו לא מחויבים לספק לך
את המשלוח לכתובת שלא מופיעה באיזור החלוקה שלנו”י (ע’ 9).
הוכח כי באפליקציה של הנתבעת רשום רחוב אבו תור (בנספח לכתב התביעה). טענת נציג הנתבעת
שאבו תור זה לא כתובת אלא שכונה נדחית (ע’ 2 ש’ 23). אמנם אבו תור זו שכונה אך אין לשלול כי
מדובר גם ברחוב. הראיה שבאפליקציה של הנתבעת רשום רחוב אבו טור (כך במקור – נספח לכתב
התביעה). מכל מקום הנתבעת לא הוכיחה שאין מדובר ברחוב.
התובע ביקש לטענתו לבצע הזמנה לכתובת המשלוח באבו תור 26 ולא ברח’ נעמי 26. טענת הנתבעת,
שמדובר באותו מקום שהוא כתובת המשלוח לא הוכחה והיא נדחית. נציג הנתבעת אישר בעצמו
שההספקה של המשלוח לשכונת אבו תור היא בנקודת מפגש מחוץ לשכונה ברח’ נעמי מצויה בסמוך
לאותה מרפאת קופת חולים (סעיף 4 בכתב ההגנה וע’ 2 ש’ 18). כן אישר שאין נקודות חלוקה
באמצעות נקודות מפגש בשכונות יהודיות (ע’ 2 ש’18 עד ש’ 19).
בין אם הנתבעת מפרסמת באפליקציה שלה את אבו תור אך מספקת את המשלוח לנקודת מפגש
ברח’ נעמי בשכונת גבעת חנניה ובין אם היא אינה מאפשרת כלל להזמין בתוך שכונת אבו תור יש
לבחון האם הדבר מהווה הפרה של חוק איסור הפליה ובהפרה לפי חוק הגנת הצרכן.
חוק איסור הפליה קובע בסעיף 1 שמטרתו “לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות
ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים”.
בסעיף 3(א1) קובע שמי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא
יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי במקום העסק, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן
שירות במקום הציבורי, מחמת מקום מגורים.
מטרת חקיקת סעיף 3 (א1) בתיקון מספר 4 לחוק איסור הפליה שנכנס לתוקף ביום 1.3.2017 (סיים
תשע”ז מס’ 2608 מיום 1.3.2017 עמ’ 442 עולה מדברי ההסבר: “מטרת הצעת חוק זו לנסות ולמנוע
את הסירוב, לעתים, מצד מי שעיסוקם בהספקת מוצרים או שירותים ציבוריים כהגדרתם בסעיף
2לחוק לספק את אותם מוצרים או שירותים בשל מקום המגורים של הצרכן. לפיכך, מוצע להוסיף
3 מתוך 6
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
TO
בית משפט לתביעות קטנות בירושלים
תייק 35006-09-21 אבו סנינה נ’ אלגד פיצה בע”מ
תיק חיצוני:
לעילות ההפליה הקבועות בסעיף 3 לחוק עילה שעניינה הפליה מחמת מקום מגורים, ולקבוע כי מי
שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי לא יסרב לספק את אותו מוצר או שירות במקום עסקו
(לרבות במחסניו ובכל מקום אחר שאליו צרכנים מגיעים כדי לרכוש או לאסוף את המוצר או לקבל
את השירות), וכן לא ימנע כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום הציבורי מחמת מקום
מגורים”.
יש להידרש לשאלה האם הספקת פיצת במקום מפגש ולא במקום מגורי התובע מהווה הפליה
בהספקת שירות יימחמת מקום מגורים” לפי חוק איסור הפליה. יש להידרש לשאלה נוספת והיא
האם השירות אותו מספקת הנתבעת נכנס בגדר התיבה “מוצריי או יישירות ציבורייי.
התיבה יישירות ציבורייי מוגדרת כ”שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור,
תיירות, ושירותים פיננסיים, המיועדים לשירות הציבורי. כיוון שהספקת משלוח פיצה אינו נכנס
להגדרה של יישירות ציבורייי נראה כי לא ניתן לבסס את התביעה לפיצוי על תיבה זו.
התיבה “מוצריי לא הוגדרה בחוק. כיוון שבהגדרת חוק איסור הפליה לא נכתב מהו “מוצריי. . ברע”א
10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע”מ נ’ חאלד סלמאן (ניתן ביום 19.8.19) עלתה השאלה האם
דירת מגורים היא בגדר “מוצריי והדעות נחלקו. כב’ השופט מזוז סבר כי המונח “מוצריי שלא הוגדר
בחוק ופרשנות החוק מובילה למסקנה לפיה, הוא חל גם על מקרקעין, במיוחד כאשר מדובר בדירות
שנבנו על מקרקעי ציבור וכי חוק איסור אפליה חל על כל גורם יישעיסוקו בהספקת מוצרי ושהמונח
מוצר כולל דירת מגורים. כב’ השופט שטיין סבר אחרת, שהמוצרים שעליהם חוק איסור אפליה חל
אינם כוללים דירת מגורים ושהסעד לתובעים באותו מקרה יצמח ממקור אחר, ואילו כב’ השופט
הנדל העדיף להשאיר את הפיצוי שנפסק בערכאות הנמוכות בהתבסס על עקרון השוויון. באותו
מקרה עלו סוגיות משפטיות שונות החורגות ממקרה זה, אך לענייננו יש חשיבות לדבריו של כבי
השופט מזוז :
“24. השאלה הפרשנית המרכזית העומדת לפתחנו הינה, האם דירה היא בגדר “מוצר” לעניין
חוק איסור הפליה? החוק כולל הגדרות לרבים מהמונחים בהם הוא עושה שימוש בסעיף 3 ןבכלל
(״מי שעיסוקו”, “מקום ציבורי”, “שירות ציבורי”, “מעמד אישי”, “ציבור” ועוד), אך אינו כולל
הגדרה של המונח “מוצר”. העדרה של הגדרת “מוצר” בחוק משמעה כי מבחינה לשונית החוק
מיועד לחול על כל “מוצר”, במשמעותו הלשונית המקובלת של מונח זה. ללא סייגים וחריגים.
החוק אינו מחריג דירה מגדר “מוצר”, זאת להבדיל למשל מהמונח “שירות ציבורי” שהוגדר בחוק
בהגדרה סגורה של סוגי שירותים ציבוריים ספציפררם שרק עליהם חל החוק. כך גם בעניינים
אחרים בהם החוק קובע במפורש חריגים לתחולתו (ראו למשל סעיף 3(א1) סיפא וסעיף
3)ד(לחוק) [ההדגשה הוספה – א.ו.ק]
ביהמייש סבור כי מוצרי מזון, ובכלל זה פיצה, נכנסים לגדר המונח “מוצריי שבחוק איסור הפליה.
גם בכתב ההגנה מתארת הנתבעת את מה שהיא מוכרת כמוצרים. ביהמ”ש סבור שהספקת פיצה
4 מתוך 6
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
TO
בית משפט לתביעות קטנות בירושלים
תייק 35006-09-21 אבו סנינה נ’ אלגד פיצה בע”מ
תיק חיצוני:
נכנסת לגדר התיבה הלשונית “הספקת מוצריי שבסעיף 3(א1) לחוק איסור הפליה והחוק חל על כל
גורם יישעיסוקו בהספקת מוצר”, כדברי כב’ השופט מזוז עניין מי- טל, לעיל.
העקרון לפי החוק הוא של הספקה אוניברסלית. אין מחלוקת שהנתבעת אינה מספקת שירות
משלוחים לשכונת אבו תור בירושלים או בתוכה. ההספקה היא לנקודת מפגש מחוץ לשכונה. לפי
סעיף 6(1), 6(2) וסעיף 6(4) חזקה שהנתבעת פעלה בניגוד להוראות סעיף 3 לחוק איסור הפליה. בעייא
(מחוזי מרכז) 39345-07-12 קיי יזמות אומנות הבילוי והפנאי בע”מ נ’ שרון שרגא (9.1.13) נקבע
שמרגע שנקבע שהייתה הפליה – וביהמ”ש קובע כי אכן כך ארע – ואף הייתה הודיה בעניין, הרי
שהחזקה קיימת כל עוד לא הוכיחה הנתבעת טעם רלוונטי להפליה הזו.
במקרה זה עלה בידי התובע להוכיח קיומן של נסיבות המקימות את חזקת ההפליה, ומאידך לא
עלה בידי הנתבעת לסתור את החזקה וגרסתם לא הוכחה. אף אחד מהסברי הנתבעת להתנהלותה
לא הוכח והם נדחים. כך למשל, הטענה שלא ניתן לבטח את הקטנועים לא בוססה בתשתית
ראייתית מתאימה. הטענה שאין גישה לא הוכחה ונטענה באופן כללי. כך גם הטענה לגבי העדר
כתובת משלוח. הטענה לגבי אילוצים תפעוליים הייתה כללית וסתומה והיא נדחית. למעשה לא
הוכח שיש טעם המצדיק את התנהלות הנתבעת.
אשר לסכום הפיצויים, סעיף 5(ב) לחוק איסור הפליה קובע שבית המשפט רשאי לפסוק פיצוי שלא
יעלה על 50,000 ₪ בלא הוכחת נזק (הסכום מתעדכן בכל 16 לחודש על פי מדד המחירים לצרכן
כשהמדד הבסיסי הינו מדד אוקטובר 2000). הפיצוי הסטטוטורי נקבע בשל הקושי לכמת ולהוכיח
את הנזק שבפגיעה הנגרמת לאדם מחמת נסיבות כגון אלה שבמקרה שלפני ועל מנת שהעוולה
תהפוך לכלי ממשי במאבק למיגור האפליה, לצד פיצי לתובע על העוולה החוקתית שנגרמה להם
ועל הפגיעה בכבודו וברגשותיו (ראה דברי ההסבר להצעת החוק).
השיקולים לקביעת גובה הפיצוי לפי חוק איסור הפליה הוצעו בתאיימ (י-ם) 30139-06-17 סוהיל
תרזי נ’ מונית רב שפע בע”מ (26.8.19). לאחר ששקלתי את השיקולים לכאן ולכאן, בשים לב
שמדובר בגוף עסקי פרטי, בבן המגזר הערבי, דהיינו, בן קבוצת מיעוט, שאין מדובר במוצר בעל
מאפיינים ציבוריים או שהוא במישור זכויות מוגנות, שלא הוכח שלא קיימת חלופה סבירה, שאין
מדובר במקרה חד פעמי כעולה מדברי נציג הנתבעת ושהנתבעת לא חזרה בה מעמדתה בהליך. מנגד,
ביהמ”ש התרשם מכנות דברי התובע שהוא הרגיש שהוא תושב בדרגה נמוכה. ניתן משקל לכך
שנאלץ לצאת ולהמתין מחוץ לביתו במרחב הציבורי להספקת המוצר. הטענות לגבי איחור לתור
לרופא לא הוכחו. לא ראיתי מקום לפסוק פיצוי בגין נזק נפשי שכן זה לא הוכח שנדרש באמצעות
חוות דעת מומחה ערוכה כדין לפי פקודת הראיות. בשיקלול כל האמור נראה לביהמ”ש שהפיצוי
הראוי הוא 6,500 ₪.
5 מתוך 6
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
TO
התביעה מתקבלת.
בית משפט לתביעות קטנות בירושלים
תיק 35006-09-21 אבו סנינה נ’ אלגד פיצה בע”מ
תיק חיצוני:
מעבר לנדרש, ואם ייאמר שחוק איסור אפליה לא חל במקרה זה, ולא כך נקבע על ידי, ניתן להגיע
לאותה תוצאה לאור טענות התובע המשמיעות הטעיה. סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן קובע איסור
הטעיה בכל דרך, במעשה או במחדל או בכל דרך אחרת העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסק,
בין היתר, לגבי המקום שאליו יסופק לצרכן הנכס או השירות: סעיף 2(א)(3א) לחוק. סעיף
31א(א)(1א) לחוק קובע כי ביקש צרכן כי עוסק יספק את הנכס או השירות למקום כפי שהוסכם
בין הצדדים, לאחר שהעוסק הטעה אותו בעניין המקום שאליו יסופק הנכס או השירות כאמור
בסעיף 2(א)(3) והעוסק לא סיפק את הנכס או השירות למקום שהוסכם בין הצדדים. סעיף 31 א(א)
קובע שיעור פיצוי של 10,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
ההטעיה במקרה זה נובעת מכך שהנתבעת מציגה באפליקציה שהיא מספקת את מוצריה לאבו תור
(ראה הנספח לתביעה) אך בפועל ההספקה אינה לפי המוצג אלא לנקודת חלוקה. הטענה שהתובע
ידע ולכן אין מדובר בהטעיה אינה משנה את קביעת ביהמ”ש שהייתה הטעיה מלכתחילה. זאת
ועוד, בכל רכישה יכולה להיות ללקוח תקווה שהמוצר יסופק לביתו ישירות בפרט שהנתבעת שולחת
ללקוח הודעות בזמן ההספקה שיישליח דומינו’ס פיצה אוטוטו אצלכם בדלת!” (ראה שתי ההודעות
בעי 8 בכתב ההגנה) דבר שהנתבעת הודתה בפה מלא שאינה מבצעת באבו תור. התובע, הצרכן, נדרש
על כורחו לעמוד ולהמתין בנקודת מפגש למשלוח שגם לא הגיע בזמן. בנסיבות אפשר להבין את
הטרוניה של התובע כלפי הנתבעת.
הנתבעת תשלם לתובע סך 6,500 ₪ ובנוסף אגרת פתיחת תיק יחסית בסך 100 ₪ והוצאות בסך 400
₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לכב’ ביהמ”ש המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.
ניתן היום, י”ב אדר ב’ תשפייב, 15 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
6 מתוך 6
Bulle
אביגיל ון-קרפלד, רשמת בכירה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
