לפני
כבוד השופטת רונית גורביץ
תובעת/אם
ת”ז
ע”י עוה”ד שלמה זערור
נגד
נתבע/אב
ת”ז
ע”י עוה”ד שרין סולן
פסק דין
ההליך שבפני עוסק בשאלה האם יש מקום להרחבת זמני שהות ביום לינה נוסף, כאשר לגבי הצורך בכך חלוקים ההורים.
הצדדים הורים לשני קטינים בני 11 ו- ו-12.
הבית העיקרי של הקטינים הוא אצל האם ביישוב XXX.
לאם בן זוג מעיר אחרת.
האב מתגורר בXXX יחד עם בת זוגו וארבעת ילדיה.
בפסק דין ובהחלטות נוספות, נקבע כי האם היא ההורה האחראי וחלוקת זמני שהות יהיו:
יום שני מהשעה 16.30 כולל לינה והבאה למסגרות.
יום חמישי (במקור רביעי הוחלף בהסכמה) משעה 16.30 עד 18:30.
בסופ”ש של האב אוסף בשעה 12.30 ומחזיר בשבת בשעה 18.30.
ההורים מתנהלים לפי מתווה של זמני שהות לעיל כבר 10 שנים.
טענות ההורים
בתביעה עתרה האם לסעד של הוספת יום לינה אצל האב, באופן שבסופ”ש שלו יאסוף את הקטינים ביום חמישי בשעה 16.30 וישיבם אליה ביום שבת בשעה 18.30.
הגם שבעובדות לביסוס עילת התביעה טענה האם כי האב מגיע לפגוש את הקטינים בשעה 16.30 במקום בשעת סיום המסגרות בשעה 14.00, לא עתרה לכל סעד בעניין זה.
הנימוק להוספת לינה בימי חמישי לסירוגין, הוא לאפשר לקטינים זמני מפגש איכותיים וארוכים יותר עם אביהם.
האב מתנגד לשינוי זמני השהות אשר מתקיימים מזה שנים באופן רצוף וקבוע.
לטענתו הוא מקיים את זמני השהות ללא דופי, אוסף את הקטינים גם מעבר לשעות ולימים שנקבעו, משתתף באירועי בי”ס, לוקח אותם לחופשות ואירועים משפחתיים ללא התייחסות לימים קבועים, ואף הרבה מעבר.
בנוסף, לטענתו לאור המרחק בין אזורי המגורים של הצדדים, הקטינים מבלים זמן רב בכבישים, ואי לכך אין להרחיב את זמני השהות ולגרום לטלטלה לקטינים.
כמו כן, הוא אוסף את הקטינים שעתיים לאחר סיום המסגרת, כאשר הקטינים שהו דאז בצהרון, וכיום מבקשים להגיע הביתה לאחר שעות בית הספר על מנת להתארגן ולנוח.
ובאשר לימי שישי שאין בהם מסגרות, הקטינים ישנים עד שעות מאוחרות ואין טעם להעירם.
בתגובה מאוחרת יותר טען כי בימי חמישי בבוקר ושישי בבוקר נמצא באילוצים קבועים ואישיים הנוגעים למקום עבודתו ומתקיימים כבר מספר שנים, ללא יכולת שינוי.
באשר לסעד שהוגדר, מסרב בסופ”ש לו לאסוף את הקטינים ביום חמישי עם לינה, שכן לא יתאפשר לו לעבוד וגם לינה רצופה מחוץ לביתם קשה לקטינים.
בנוסף, שגרת החיים הסדורה שלהם בישוב מאפשרת להם להצליח במסגרות החינוך ולהשתתף בחוגים ובאירועים חברתיים.
לטענתו, הקטינים מביעים תסכול רב בזמן שהייה אצלו על חשבון פעילויות חברתיות.
ביום 2.7.24 הוגש תסקיר עו”ס לסדרי דין.
מהתסקיר עולה כי בין ההורים מתקיים קונפליקט שביטויו בקשיים משמעותיים בתקשורת וחוסר שת”פ בעניין ילדיהם.
במהלך איסוף המידע האב התנגד לחלק מהפעולות הנדרשות והביע עמדה נוקשה והתנגדות לקיום שיח או חשיבה משותפת בנוגע לשינוי זמני השהות שלו עם הקטינים.
האב הבהיר כי אינו יכול לקחת על עצמו שום דבר נוסף בגידול הילדים.
שיתף בתחושות הקשות שהוא לעיתים מרגיש שקרוב לוותר על הקשר עם הילדים נוכח הביקורת כלפיו שלא עושה מספיק, ושלתחושתו בהליך הנוכחי נאמר לו שהוא לא אב מספיק טוב.
שני ההורים תיארו כי על רקע התביעה, האב צמצמם את התקשורת עם האם והדבר הביא להסלמה בתקשורת ביניהם.
עוד התנגד האב לקיום פגישה משותפת עם האם, סרב לביקור בית ולמפגש שלו עם הילדים בנוכחות עו”ס בנימוק שאינו עומד למבחן ואינו מוכן שאף גורם יצפה בו ויעריך אותו.
לפיכך העו”ס לא קיימה ביקורי בית, פגישות עם ההורים ביחד ואינטראקציה עם הילדים.
כפועל יוצא, גם לא ניתנו המלצות על ידה בדבר שינוי זמני שהות.
עם זאת ניתנו המלצות טיפוליות שמקובלות על שני ההורים, לענייו שילוב הקטין XXX בטיפול רגשי בליווי הדרכת הורים, ברור בנושא קשב, וקשר של כל הורה עם עו”ס משפחה במקום מגוריו כדי למצוא גורם טיפולי או הפנייה למרכזי טיפול ציבוריים במסגרת הרווחה.
הכרעה
ביום 9.7.24 בקשתי את הסכמות הצדדים לגבי הטיפולים המומלצים לקטינים וכן למתווה דיוני לפיו יינתן פסק דין לאחר קבלות עמדותיהם.
הצדדים מסרו את תגובותיהם להמלצות התסקיר ונתנו את הסכמתם למתן פסק דין.
יודגש כי הצדדים מוכרים לבית משפט היטב ממספר הליכים שהתנהלו במרוצת השנים.
בין היתר, בשנת 2019 חויבה האם בעוולת לשון הרע ופגיעה בהגנת הפרטיות בגין פרסום על האב ובת זוגו בקבוצה סגורה בפייסבוק. בנוסף בשנת 2019 עתרה האם בתביעה לביטול ו/או הגבלת הסדרי ראייה שלא התקבלה, ובמסגרתה אף הורחבו זמני שהות של האב עם הילדים בחגים. בעוד כיום עותרת היא להרחבתם. כאז כן היום, לא נפתר הקושי של ההורים לקיים תקשורת ביניהם בניתוק מפגיעות מאירועי העבר.
בנסיבות אלה, אין חולק בדבר חשיבותו של מתווה זמני שהות קבוע ויציב שמשכין סדר וודאות, מונע חיכוכים בין ההורים באופן שעולה בקנה אחד עם טובת הקטינים.
הימנעות העו”ס מליתן המלצות לשינוי זמני השהות או להציע חלופות אחרות כמו מינוי אפוט’ לדין לקטינים או קיום מפגש עם המותב כדי לעמוד על רצונם, הגם שכביכול נומק בהתנגדות האב לקיום שיח בעניין זה, מדברת בעד עצמה.
התחושות הקשות של האב, שרואה בפנייה לבית משפט הפעלת לחץ עליו להרחבת זמני שהות עם הקטינים, עד כדי נכונותו לוותר על הקשר עימם, היא בבחינת האם “יצא שכרה בהפסדה”. דהיינו, הסיכון בהמשך ניהול ההליך ומתן הכרעה בניגוד ליכולתו של האב להרחיב את זמני השהות, שנסמך בין היתר על פגיעה ביכולתו לעבוד בפרק זמן זה, לא שקולה להפסד או הפגיעה בקשר שלהם עמו ותחושות האכזבה או הדחייה שיחושו משלא יעמוד ביום לינה שיתווסף, בפרט כאשר אין חולק על הורותו הטובה לילדיו.
עד כה האב מקיים את זמני השהות ללא כל דופי כפי שעולה מהתסקיר וכפי שאושר ע”י האם.
גם כל נטל ההסעות מוטל עליו.
שני ההורים תיארו כי על רקע התביעה, האב צמצמם את התקשורת עם האם והדבר הביא להסלמה בתקשורת ביניהם. אין חולק כי גם לכך יש השלכה לרעה על מצבם של הקטינים.
בנוסף, יש גם היגיון בטענות האב לגבי הקשיים הנעוצים בהרחבת הלינה לרצף של יומיים בביתו בכל הקשור לפגיעה בשגרת החיים הסדורה של הקטינים בישוב ובהפסד פעילויות חברתיות ובית ספריות. עניין זה לא נבדק על ידי העו”ס וגם לא ניתן לכך מענה על ידי האם.
סבורני כי בשקלול – הנזק שייגרם למערכת היחסים של ההורים והסיכון ליציבות זמני השהות שקוימו עד כה בראי טובת הקטינים עולה על היתרון הגלום בהוספת לינה נוספת אחת לשבועיים בימי חמישי שכאמור לא נבחן אל מול רצון וצורכי הקטינים.
עוד התרשמתי כי אין מקום לאכוף על האב הרחבה של זמני שהות משהוא מביע התנגדות לכך. ולא אחת יש להסתפק “בחצי הכוס המלאה”, ולא לכפות זמני שהות שהאב לא יוכל לעמוד בהם ואשר אי קיומם רק יסב צער ואכזבה לקטינים.
לטעמי, מוטב לשמר את מעורבות האב בחיי ילדיו ומימוש הורותו, תוך קיום קשר רציף ומלא עם הקטינים, ולא להובילו למצב לא רצוי בו ישדר לילדיו כי הם מעמסה ונטל עבורו.
על כן, לא מצאתי לנכון להיעתר לסעד המבוקש.
עם זאת בהסכמת שני ההורים, אני נותנת תוקף של פסק דין להמלצות הטיפוליות של העו”ס בתסקיר.
עוד אפנה את הצדדים לתיאום הורי לשם בניית דיאלוג משותף בנושאים הקשורים לקטינים ובכך להקטין את הקונפליקט ביניהם וללמוד להיות הורים שותפים לגידולם.
בנסיבות כל צד יישא בהוצאותיו.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
להמציא לצדדים ולעו”ס ולסגור את התיק.
ניתן היום, א’ חשוון תשפ”ה, 02 נובמבר 2024, מוצ”ש, בהעדר הצדדים.
