לפני
כבוד השופט ניר זיתוני
התובע
התובע
ע”י ב”כ עוה”ד מוניר רמאל
נגד
הנתבע
הנתבע
ע”י ב”כ עוה”ד הייתם דאוד
פסק דין – נוסח מותר לפרסום
לפני תביעה לסילוק יד שהגיש התובע כנגד אחיו. המחלוקת נסובה סביב שטח הכולל מחסן ליד דירתו של התובע הממוקמת בבניין בן 4 קומות הממוקם על מקרקעין הידועים כגושחלקהמאדמות כפר.
רקע עובדתי בקצרה,
התובע והנתבע הם אחים , בניו של המנוח , שנפטר בשנת 2007 .
ביום 16.11.2020 הגיש התובע תביעה ל”צו עשה (סילוק יד), צו הריסה, צו מניעה קבוע”. התביעה הוגשה לבית המשפט בעכו. ביום 30.5.2021 הגיש הנתבע כתב הגנה בו נטען בין היתר טענות לחוסר סמכות עניינית. לאחר שהוגשה תגובת התובע ביום 8.6.2021, ניתנה ביום 8.6.2021 החלטת כב’ השופט ראמי נאסר להעברת התיק לבית המשפט המוסמך מבחינה עניינית , הוא בית המשפט לענייני משפחה. בהמשך להחלטה מיום 9.6.2021, התיק הועבר לטיפולי. ביום 15.3.2022 וביום 21.12.2022 התקיימו דיוני קדם משפט. ביום 21.12.2022 ניתנה החלטה בדבר מינוי השמאי מר סאלח אבו ריא על מנת שיישום את שווי ההשקעות שנדרשו לבניית קומת הקרקע בבניין וכן להכשרת החניה הצמודה לקומת הקרקע וזאת בערכים הנכונים למועד עריכת חוות הדעת. ביום 19.2.2023 הוגשה חוות דעת המומחה. במסגרת הדיון אתייחס לעיקרי ממצאי המומחה.
ביום 19.2.2023 ניתנה החלטה לפיה כל צד יהיה רשאי לשלוח שאלות הבהרה למומחה תוך 14 ימים מיום קבלת חוות הדעת. עוד הובהר כי טוב אם יבואו הצדדים ביניהם בדברים בניסיון להגיע להסכם בזיקה לאמור בחוות דעת המומחה. לא הושגו הסכמות בתיק ולכן ביום 5.5.2023 הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו. תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע הוגשו ביום 19.7.2023. ביום 21.9.2023 התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרו התובע, הנתבע והגב’– עדה שזומנה מטעם הנתבע. בגמר ישיבת ההוכחות ניתן צו להגשת סיכומים. סיכומי התובע הוגשו ביום 30.11.2023 וסיכומי הנתבע הוגשו ביום 11.2.2024. מכאן, נדרשת ההכרעה דנן.
תמצית טענות התובע,
התובע הוא הבעלים של דירת מגורים הממוקמת בקומת קרקע בכפר, הידועה כיום כחלקהבגושמאדמות כפר. הדירה ממוקמת בבניין בן ארבע קומות כאשר שאר הדירות בבניין שייכות ליתר האחים. הנתבע ביקש להקים באופן זמני מחסן קטן על קיר הדירה שבבעלות התובע וזה האחרון הסכים בהיותם אחים שקיים ביניהם יחס טוב. הנתבע ניצל את טוב ליבו של התובע ואת הסכמתו לשימוש הספציפי להקמת מחסן והקים יחידת דיור ללא היתר ובניגוד לחוק התכנון והבנייה , תוך השתלטות על הכניסה לביתו. התובע פנה לנתבע אינספור פעמים על מנת לשמור על יחסים טובים ביניהם וביקש ממנו במעורבות מכובדי הכפר לפנות את השטח ולמסור את המקרקעין לידי התובע כשהם פנויים מכל אדם ו/או חפץ ו/או מתקן ולסלק את המבנה ו/או כל מתקן המצוי בשטח התובע ללא פניה למשטרה ו/או לערכאות המשפטיות. הנתבע לא נעתר לפניות ולא פינה את השטח . חמור מכך , הנתבע הצהיר בפני התובע כי יחידת הדיור תשמש אותו ואת אשתו. בעוד, שאת הדירה שהוריש להם האב המנוח בקומה השנייה בהתאם לצוואה הוא ימסור לבנו על מנת שיתחתן , וכדי שתשמש אותו ואת אשתו לעתיד כדירת מגורים שלהם. הנתבע מסיג גבול במקרקעין שלו בניגוד לצוואת האב המנוח ובניגוד לחוק תכנון ובנייה ועושה בקרקע שבבעלות התובע כבשלו. התובע הוא הבעלים של הקרקע וזכותו לסלק את ידו של הנתבע מן המקרקעין שבבעלותו והשבתם לידיו. הנתבע עושה שימוש בקרקע שבבעלותו ללא הסכמתו וללא תשלום כל תמורה בגין השימוש.
תמצית טענות התובע בסיכומיו – צוואה הינה מסמך משפטי המהווה ביטוי עמוק של רצון המצווה. עיקרון על הוא כי כל אדם קונה חופש לצוות מה יעשה בעיזבונו. רצונו של המנוח אביהם של הצדדים מרהיה אחד ויחיד והוא להוריש לכל בן מארבעת בניו קומת מגורים השייכת לכל בן בנפרד . בניגוד לטענת הנתבע אותה העלה אותה כמו מנטרה בפני בית המשפט שכביכול הצוואה נערכה בכדי לשמר את המצב הקיים [ סע’ 53 לכתב ההגנה] הרי כבר יאמר כי אם המנוח רצה לשמר את המצב הקיים כלל לא הייתה נערכת צוואה שבאה לשנות את המצב ולהבהיר לכל אחד מבניו כי כל אחד והקומה שלו . לא רשות ולא שימוש ולא חנייה ולא מחסן , אלא הפרדה מוחלטת בין כל קומה וקומה . זה לא שטח שנמצא ליד הבית וכולם עושים בו שימוש. זה שטח בתוך הבית של התובע . זה חלק מהבית שבקומה שהוריש לו אביו וזו הכניסה לביתו של התובע. עדותו של הנתבע היה בה בכדי להכריע את התביעה כאשר הוא הודה כי את הרשות לשימושו במחסן קיבל מאשתו של התובע. בהודאה זו ניתן “לסגור” גם את המקרה העגום המונח בפני בית המשפט שאין לנתבע זכות להחזיק בנכס . לנתבע ניתנה רשות מהתובע והרשות הזו בוטלה. התובע עומד על כל הסעדים האחרים העומדים לזכותו לאחר שבית המשפט יכריע בסעד העיקרי של פינוי.
נשוא ההליך הינו שימוש במחסן שמהווה חלק בלתי נפרד מדירת מגורים הממוקמת בקומת קרקע בכפר. הדירה ממוקמת בבניין בן ארבע קומות כאשר הדירות בבניין שייכות ליתר האחים כמפורט בצוואת המנוח. אין מחלוקת כי התובע הינו הזכאי להירשם כבעלים של הנכס הזה מכוח צוואתו של המנוח וזכותו לסלק את ידו של הנתבע מן המקרקעין. הנתבע ביקש להקים באופן זמני מחסן קטן על קיר הדירה שבבעלות התובע והתובע הסכים בהיותם אחים שהיה ביניהם קשר טוב. הנתבע ניצל את טוב ליבו ואת הסכמתו לשימוש הספציפי להקמת מחסן והקים יחידת דיור ללא היתר ובניגוד לחוק התכנון והבנייה תוך השתלטות על הכניסה לביתו של התובע למרות פניותיו של התובע באמצעות מכובדי הכפר לפנות את הנכס ולמסור את המקרקעין. הנתבע המשיך להחזיק בנכס בכוונה להפוך את המחסן ליחידת מגורים שתשמש אותו ואת אשתו בעוד את הדירה שהוריש להם אביהם המנוח בקומה השנייה בהתאם לצוואה הוא ימסור לבנו על מנת להתחתן ותשמש אותו ואת אשתו לעתיד כדירת מגורים שלהם. הנתבע נעדר כל זכות בנכס. הנתבע מאשר בכתבי טענותיו כי החזקתו בנכס הינה אך ורק על סמך רשות. הוא טען שאת הרשות קיבל מאביו אך בהמשך הודה כי את הרשות קיבל מאשתו של התובע. בכל אופן, רשות זו שהמנוח אכן נתן לנתבע אינה רשות לעשות שימוש לצמיתות בנכס של התובע . כך עולה מהסתירות שנתגלו בעדויות הנתבע וכן מהעובדה שלא הובאה כל ראייה להוכחת טענה זו . רשות זו לעשות שימוש במחסן לא היה לה ביטוי במילה או חצי מילה בצוואת המנוח.
הנתבע טען שרק העדה נכחה בזמן מתן הרשות . בתמיכה לטענתו הנתבע הביא אך ורק את אחותוכדי להעיד על הרשות שניתנה. מיד עם עדותה של האחות , שסירבה בהתחלה לתת תצהיר, התגלו סתירות בין עדותה לעדותו של אחיה הנתבע . הנתבע טען שרק האחות נכחה בפגישה לפיה כביכול קיבל הנתבע את הרשות מאביו . לעומתו האחות העידה שגם אמה נכחה באותה פגישה. שינוי גרסאותיו של הנתבע בעניין הרשות שניתנה לו יש בו בכדי לפגום במהימנות עדותו . הגנת הנתבע נסמכת אך ורק על עדותו. בהמשך האחות ניסתה לפרש ולהוסיף דברים לצוואת המנוח כאילו הקומה שהוריש אביה לתובע לא כללה מחסן. לא הוצגה כל ראייה וכל אסמכתא חוקית לזכויות כלשהן של הנתבע בחלק כלשהו של הנכס. הנתבע לא רכש מעולם נכס זה, לא הוכח שניתנה לו רשות , וגם אם ניתנה , היא בוטלה . לאחר שבית המשפט יבחן היטב את צוואת המנוח , כשאין מי מהצדדים חולקים עליה ועל תוכנה, ולאחר שבית המשפט יבחן את טענות הצדדים והעדויות שנשמעו בפני בית המשפט , אין מנוס מהמסקנה להיעדרה של כל זכות שבדין לנתבע בנכס. הדבר הוכח במשפט זה מעל לכל ספק והרבה מעבר לנטל ההוכחה הדרוש. בין המנוח לבין הנתבע לא נערך הסכם תצהיר או ייפוי כוח שיעגן את הרשות הנטענת . המנוח הותיר צוואה שעליה לא חולקים ולא ציינה במילה או חצי מילה רצונו של המנוח שהנתבע ימשיך להחזיק במחסן. עסקינן ברישיון חינם אשר הכלל בקשר אליו הוא כי הוא רישיון בר חזרה. הרשות שניתנה לנתבע להמשיך ולהשתמש במחסן היא רשות הדירה המתבטלת כהרף עין עם גילוי רצונו של בעל הזכות להפסיקה , הן ע”י המנוח עת הוא השאיר צוואה ובה לא הוריש רשות זו לנתבע והן ע”י התובע שפנה לנתבע ודרש לפנות את הנכס. כך אן כך, בעצם הגשת התביעה בוטלה הרשות שניתנה לנתבע להחזיק בנכס ואין עוד צורך לדון בתוקפה ומהותה. לסיכום, התובע טען והוכיח כי גם אם הנתבע קיבל רשות מאביו הרי רשות זו בוטל מיד עם מות אביו . התובע מעולם לא ירש רשות זו לא על פי צוואה ולא על פי ירושה. אלא להיפך, על פי בצוואת נותן הרשות קרי המנוח, הוא שלל ממנו רשות זו במסגרת הצוואה שהוא ציווה ואין עליה חולקין. המסקנה הינה שהנתבע מעולם לא רכש רשות זו לשימוש בנכס וכל טענה אחרת אינה אמת.
בנסיבות שפורטו לעיל ואשר הוכחו כדבעי במשפט, יש להורות על סילוק ידו של הנתבע מן הנכס ועל סילוק כל מה שהוקם כמחוברים ועוד והכל כפי שפורט בחוות הדעת שהוגשה לתיק. התנהלותו של הנתבע מגבשת שורה של עילות עבור התובע . המדובר על פניו ובאופן ברור ומובהק בהסגת גבול המקרקעין. התנהלות הנתבע מהווה גם רשלנות, מטרד ליחיד, הפרת חובה חקוקה, והתעשרות שלא כדין. נוכח כל האמור, בית המשפט מתבקש להיעתר לתביעה בחלקה הנדון כעת, היינו לסעדים בדבר סילוק ידו של הנתבע מהנכס והריסה וסילוק של המחוברים אשר נבנו על ידו כפי שהובא בחוות דעת המומחה. עוד מבוקש להשית על הנתבע גם הוצאות משפט לדוגמא ושכ”ט עו”ד בשיעור ממשי וריאלי נוכח התנהלותו. סיכומים אלה עוסקים אך ורק בחלק התביעה הנוגע לסילוק ידו של הנתבע מהנכס ובהריסה ובפינוי. התובע שומר על מלוא זכויותיו ביחס ליתר הסעדים העומדים לזכותו לרבות תביעה לדמי שימוש.
תמצית טענות הנתבע,
הזכויות אשר תובע התובע במסגרת תביעתו כולן מבוססות אך ורק על צוואת אביהם המנוח של הצדדים, אשר גם צורפה לכתב התביעה כנספח 1. לגבי צוואה זו לא ניתן לגביה צו קיום צוואה מעולם. כאשר לא מוגש צו לקיום הצוואה תיאורטית אין לדעת אם הצוואה הזו הינה צוואתו האחרונה של המנוח או שישנה צוואה אחרת מאוחרת יותר או אם יש מתנגדים לצוואה. מותב זה, בדיון מיום 27.6.2023 אף האיר את עיני התובע בדבר המעמד המשפטי של הצוואה ותוקפה שעליה נסמכים כל טיעוניו בתביעתו בדבר אותו שטח שנוי במחלוקת בין הצדדים. על אף הערת בית המשפט, על אף ההלכה בדבר הסתמכות על צוואה ללא קיום צוואה ועל אף ההוראה המפורשת בחוק הירושה, התובע בחר לטמון ראשו בחול ולהמשיך בניהול תביעת סרק נעדרת כל בסיס. גם בסיכומיו שב ומדגיש התובע כי הבסיס לתביעתו והסעדים שהוא עותר להם הוא הצוואה. התובע אף הגדיל לעשות כאשר לא טרח להתייחס למצב המשפטי של הצוואה בסיכומיו, על אף ההערה של בית המשפט. לא זו אף זו, כפי שצוין בסעיף 3 לתצהירי הנתבע , בעניין המנוח ניתן צו ירושה , אשר נבדל מבחינה קניינית מן האמור בצוואה. גם עניין זה לא זכה להתייחסות בסיכומיו של התובע. התנהלותו של התובע עולה כדי הטעיית בית המשפט וכן שימוש לרעה בהליכים המשפטיים . כפי שצוין בסעיף 4 לתצהיר התובע, והאסמכתאות אשר הובאו שם , למצער כבר בחודש 03/2022 התובע ידע על קיומו של צו הירושה אך בחר לשבת בחיבוק ידיים , להמשיך בהטעיית בית המשפט והצד שכנגד, ולהציג מצב משפטי שונה ונבדל ממה שאמור בכתב התביעה. כל הטענות של התובע והסעדים שהוא עותר להם, בין אם מדובר בזכות בעלות ובין אם מדובר בזכות שימוש, כולן נסמכות על הצוואה אשר כפי שהובא לעיל נעדרת כל תוקף משפטי. על כן וללא כל צורך לדון בטענות הצדדים, דין התביעה להידחות שכן התובע כשל בהבאת ראיות ו/או מסמכים ברי תוקף משפטי, בדבר זכותו לבעלות ו/או להחזקה ו/או לשימוש בחלק מהמקרקעין אשר הוא טוען לזכות בהם. לחילופין ומבלי לפגוע באמור לעיל, יטען הנתבע כי דין התביעה להימחק מהיעדר עילה.
צו הירושה שניתן בעניין אביהם המנוח של הצדדים, צורף כנספח 2 לתצהיר הנתבע. צו הירושה מפרט את היורשים, הכולל את אמם המנוחה של הצדדים וכן יתר האחיות והאחים. התובע טוען לבעלות על חלק מן המקרקעין , אשר בהתאם לצו הירושה יש לכל היורשים חלק בלתי מסוים בבעלות במקרקעין שהותיר המנוח , בהתאם למנת חלקו בצו הירושה. שאר היורשים בנסיבות העניין הינם צדדים דרושים שלא צורפו כצד להליך, לא בתחילתו וגם לא בשלב מאוחר יותר , לאחר שהתברר היעדר תוקפה המשפטי של הצוואה. שאר היורשים הינם צדדים דרושים בהתאם למבחנים אשר הותוו בפסיקה כאשר צד דרוש בין היתר, מאחר שזהותם של הצדדים השלישיים הדרושים עלולה להיפגע בלא הצירוף. הנפקות של אי צירוף צד נדרש להליך, בנסיבות העניין, היא סילוק התביעה. לגופו של עניין, נטען כי לצורך עמידה על עובדות המקרה המונח בפני בית המשפט הנתבע הניח בפני בית המשפט מסמכים היסטוריים אובייקטיביים בלתי תלויים שיש בהם פרטים מזמן אמת ונערכו על ידי גופים מוסמכים. המנוח רכש זכויות בקרקע בשנת 1977. ביום 11.12.1977 ניתן היתר בניה מכוחו המנוח בנה את ביתו והוא מכונה בצוואה כקומה ג’. בדירה זו מתגוררת היום האחות . ביום 5.6.1980 ניתן היתר בנייה שבמסגרתו הנתבע ואחיו בנו חדר קומת עמודים , המכונה קומה ב’ בצוואה. בשנת 1987 ניתן היתר בניה שבמסגרתו האחבנה את ביתו המכונה בצוואה קומה ד’. ביום 2.8.1998 ביצע הנתבע את בניית המחסן והחנייה ומעליו מרפסת. עובדה זו מצוינת בכתב האישום שהוגש נגד הנתבע ובו הורשע. קודם להגשת כתב האישום ביום 2.8.1998 ניתן צו מנהלי להפסקת בנייה המופנה הן אל הנתבע והן אל המנוח כבעלים של המקרקעין. במסמכים מפורטת מהות הבנייה, שהיא בניית מרפסת ומתחתיה חנייה ומחסן. בסופו של יום כתב האישום שהוגש הינו בגין בניית המרפסת בלבד. כל המסמכים במקובץ צורפו כנספח 7 לתצהיר הנתבע.
בחודש 03/1999 ניתן היתר בניה לתובע כאשר הוא סגר קומת עמודים במפלס מתחת הנתבע , כאשר הדירה מכונה בצוואה קומה א’. היתר הבניה של התובע הינו 68.72 מ”ר. כפי שעולה מהיתר הבניה של התובע, שניתן בחודש 03/1999 כאשר הבקשה להיתר בנייה נדונה בישיבה מיום 30.12.1996 וכנראה לאחר שהתובע עמד בתנאים שנדרשו ממנו בבקשה להיתר, ניתן לו היתר והוא התחיל לבנות את ביתו. שטח הקרקע אשר עליה בנוי בית הדירות הינו בשטח של 450 מ”ר, כאשר הבניין הקיים אינו מכסה באופן מלא את כל הקרקע אלא רק בגודל ביתו כ 68 מ”ר כאמור בהיתר הבנייה. הכניסה הקיימת אל כל בניין הדירות היא מתוך קומת הקרקע בה בנויה דירתו של התובע . במפלס קומתו של התובע, קיימים גרם מדרגות לקומות שמעליו, וחניה לרכבים. לעניין תיאור הקרקע , הנתבע צירף תמונות שמראות את המצב בקומת הקרקע. הנתונים מצוינים בתוכנית שהגיש התובע בעצמו (גרמושקה). בנוסף לדירות לעיל, מתגורר גם בקומת הקרקע אח נוסף , ששמו מוזכר בצוואה. המנוח נפטר ביום 10.8.2007. מסמכים אלה הונחו בפני המומחה שמונה. מחוות דעת המומחה, עולה תמונה עובדתית כי כל הבנייה אשר בנו האחים לרבות הצדדים הייתה בזמן חייו של המנוח. הבניה של המחסן קדמה לבנייה של הבית . זאת ניתן ללמוד מצו הפסקת הבנייה אשר הוצא כנגד הנתבע בחודש 08/1998. בשנים 1999-2007 לפני מועד פטירת המנוח, הבנייה והשימוש במחסן ובחניה היו לנגד עיני המנוח, באישורו ובהסכמתו. המנוח חתם כבעלים על כל הבקשות להיתרי בנייה, בתור הבעלים של המקרקעין. לא זו אף זו, הצדדים וכן העדה מטעם הנתבע, העידו כולם כי הפוסק והמחליט בעניין שימוש בשטח כזה או אחר בבניין המגורים הוא המנוח.
אין מחלוקת כי החלוקה של השימוש במקרקעין הייתה באישורו ובהוראותיו של המנוח בעודו בחיים כאשר הוא היה בעלים של המקרקעין , עליהם התיר לכל מאחד מהאחים לבנות ולהשתמש בחלק כזה או אחר . הסכמה זו נוגעת הן לעניין הדירות שבהן מתגוררים האחים והן לגבי השטחים האחרים מעבר לדירות. בטיעוניו התובע מטיל ספק ובוחר באופן סלקטיבי את ההסכמות אשר ניתנו בעוד האב בחיים . עת ההסכמה הייתה לטובתו הוא מקבל אותה, אך כאשר ההסכמה היא לטובת הנתבע הוא מפקפק בה. הסכמת התובע לא הייתה נחוצה כלל עת נבנה המחסן. אין חולק כי המחסן נתנה והשימוש במחסן היה בעוד האב היה בחיים. המשך השימוש אף נמשך לאורך כל הזמן עד לפטירת המנוח וגם לאחר מות האב המנוח ועד עצם היום הזה. ההסכמה של האב לשימוש בשטח במחלוקת לא היה לשימוש ארעי, אלא שעצם ההסכמה של האב, להקנות לו שימוש במבנה קבע היא עוד אינדיקציה להסמכה המפורשת לעשות שימוש בלעדי בשטח נשוא המחלוקת. אין היום ולא היה בזמנו, כל נפקות או צורך בהסכמת התובע לעצם השימוש באותו חלק במקרקעין השנוי במחלוקת. בדיון מיום 15.3.2022 ציין התובע כי מתנגד לשימוש של הנתבע במחסן כבר כמעט 20 שנה ובעקבות כך הוא ביקש ממכובדים בכפר שהנתבע יפנה את המחסן. התביעה הוגשה בשנת 2020 . בהתאם לגרסת התובע הוא החל לבקש פינוי המחסן בשנת 2000 או בסמוך לכך. בשנת 2002 היה האב בחיים ולא ברור מדוע לפנות לצדדי ג’ על מנת לפתור את המחלוקת הנטענת כאשר הבעלים הוא האב. עצם השימוש במחסן במועד שבו האב היה בחיים, הוא עדות כי השימוש שנעשה היה בהסכמה של האב באותו שטח ומעיד על רצונו של האב בעודו בחיים לתת בתור בעלים של הקרקע את השימוש הבלעדי לנתבע בשטח נשוא המחלוקת.
עצם ההסכמה ו/או ההתנגדות של התובע בעניין השימוש במחסן אינה מעלה ואינה מורידה שכן הדבר נעשה בהסכמה של האב , אשר השימוש בשטח היה לנגד עיניו והסכמתו הייתה מפורשת למרות התנגדותו של התובע. קיר משותף והפרעה לשימוש – בין המחסן לבין דירת התובע ישנו קיר חוצץ. הנתבע טען כי בניית הקיר מפריעה לו וחוסמת לו חלון וכניסה לדירה. טענה זו שנכבשה במשך כל השנים כנראה הועלתה על מנת למצוא אמתלה להיאחז בה לשינוי מצב קיים רב שנים בהסכמת האב ועל מנת לבסס הפרעה לשימוש בדירה שלו. טענה זו מתבררת כטענה שקרית. המומחה שמונה ציין כי הקיר החוצץ בין דירת התובע לבין המחסן הינו קיר ישן משנות ה 70. נתון זה מלמד כי הנתבע לא חסם ולא בנה קיר החוסם פתח חלון או כניסה כלשהם. מבחינה עובדתית הוכח כי הקיר בין המחסן לדירת דירת התובע היה קיים עוד לפני ביית המחסן , ולפני בניית דירת התובע לא היה בסגירת המחסן והשימוש בו באמצעות סגירת קיר מאונך לקיר החוצץ. התובע מתגורר בביתו ויש לו כניסה נפרדת מצד צפון. המחסן והשימוש בחנייה מעולם לא הפריעו לשימוש והנאה מהנכס בו הוא משתמש. זכויות התובע – עיון בגרמושקה ובהיתר הבנייה של התובע, לא ניתן למצוא כי במסמכים אלה השטח נשוא המחלוקת יוחד לתובע. ההיתר שניתן לתובע הינו היתר לבניית דירתו בשטח כ 68 מ”ר והוא משתמש בדירה זו עד היום . המחסן אינו בנוי על חלק מדירה זו. התובע אף נשאל והעיד על כך. גם אם נעיין בצוואה ניתן לראות כי גם שם אין הוראה שניתן להסתמך עליה באופן מפורש או באופן משתמע.
לסיכום, הנתבע יטען כי דין תביעתו של התובע להידחות שכן כל תביעתו והסעדים שהוא עותר להם נסמכים על הצוואה, ובהעדר צו קיום לצוואה לא תקום עילה מכוחה. לחילופין, דין התביעה להימחק מהעדר עילה. התובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח זכות כלשהי במחסן ובשטח השנוי במחלוקת ולא הביא כל ראיה לעניין זה. לעומת זאת, גרסתו של הנתבע בדבר זכות השימוש והחזקה לא נסתרה והיא הסתמכה על ראיות מהימנות ואובייקטיביות, כאשר עדותו נתמכה בעדות הבלתי תלויה של האחותאשר העידה על מקור הזכות שלו בשימוש של הנתבע בחלק השנוי במחלוקת, ואף העידה על היעדר כל זכות לתובע בשטח נשוא המחלוקת. בית המשפט מתבקש לחייב את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כאשר בין היתר, הנתבע נשא בחלקו בשכר מומחה בית המשפט.
עיקרי הדברים שנקבעו בחוות דעת השמאי,
חוות דעתו של השמאי נושאת תאריך 25.1.2023 הוגשה לתיק בית המשפט ביום 19.2.2023. בסעיף 1 הבהיר המומחה את מטרת חוות הדעת כאשר הוא נתבקש לשום את שווי ההשקעות שנדרשו לבניית קומת הקרקע בבניין נשוא התביעה. המומחה ביקר בנכס ביום 17.1.2023 [ סע’ 2 לחוות הדעת]. בסעיף 3 פירט המומחה את רשימת המסמכים שהועמדו לרשותו כגון כתבי בי דין, החלטת בית המשפט בדבר המינוי והבקשה להיתר בניה שהוגשה מטעם הנתבע. בסעיף 5 תוארה הבנייה. בסעיף 6 הסביר המומחה את שווי עלות הבניה. השיקולים והעקרונות בהערכת השווי פורטו במסגרת סעיף 7 לחוות הדעת.
להלן עיקרי ממצאי המומחה:
” 8.1 המחסן:
מחסן בשטח 17.3 מ”ר, הכולל חלון דלת כניסה וריצוף, הקיר החוצץ בניה ישנה היסטורית.
שטח המחסן 17.3 מ”ר : עלויות הבניה כשלד 1300 ₪. גובה העלויות : 22,490 ₪.
עלויות אלה מנוצלות על ידי התובע והנתבע כאשר עלויות הבניה מהוות ביסוס ורצפה לנתבע.
מחצית גובה העלויות : 11,425 ₪.
עבודות גמר קומפלט: 13,840 ₪ = 17.3*800
סה”כ חלק הנתבעים בעלויות במחסן : 25,265 ₪.
8.2 כניסה פתוחה:
1) כניסה פתוחה למחסן בשטח 30.64 מ”ר מרוצפת המוקפת בשלוש קירות ותקרה כאשר הקיר החוצץ בניה ישנה היסטורית. עלויות הבנייה במצבם שלד 19,916 = 30.64* 650.
2) עלויות אלה מנוצלות על ידי התובע והנתבע כאשר עלויות הבניה מהוות ביסוס ורצפה לנתבע.
מחצית גובה העלויות 9,958 ₪.
3) עבודות גמר: 350* 30.64 = 10,724 ₪.
4) סה”כ חלק הנתבעים בעלויות בכניסה : 20,682 ₪.
8.3 מקלחת ושירותים:
מקלחת ושירותים בשטח 1.62 מ”ר מחופה קרמיקה ההערכה קומפלט: 6480 = 1.62 * 4000.
8.4 סך עלויות הבנייה:
52,427 = 6480 + 20,682 + 25,265 סך הסכום שהתובע ישלם לנתבע. ” [ראה עמ’ 4 לחוות הדעת].
דיון והכרעה,
לתצהיר התיימר התובע לצרף נספח א’ “נסח טאבו” אך בפועל לא צורף כל מסמך. בסעיף 3 לתצהיר, הצהיר התובע כי הוא הבעלים של דירת המגורים הממוקמת בקומת הקרקע וראיה לכך הוא צירף נסח טאבו. אי צירוף נסח טאבו חרף אזכורו הובהר לתובע כבר במסגרת החלטתי מיום 10.6.2021 בה צוין ” לא ברור מדוע לא צורף לכתב התביעה נסח טאבו” [ההדגשה אינה במקור]. עם זאת, עיינתי בנסח טאבו אותו צירף הנתבע לתצהירו [ ראה נספח 1 לתצהיר הנתבע]. אך אין בו בכדי לתמוך בטענות התובע שכן על פי הנסח שצורף, במקום המיועד לציון שם הבעלים נכתב “לא הוסדר”, תאריך הפעולה 2.7.2008 ומהותה ” רישום בעלות לאחר הסדר”. התובע לא הבהיר מכוח מה הוא עותר לסעדים המבוקשים ומכוח מה קמה לו הזכות הקניינית במקרקעין. די באי הצגת מסמך שיש בו בכדי לחזק ולתמוך בטענותיו של התובע בזכויותיו הקנייניות / הבעלות במקרקעין בכדי לדחות את הסעדים להם הוא עותר במסגרת תביעתו זו.
לא נעלמו מעיני הסברי התובע והמקור עליו הוא מבסס את זכות הבעלות. ממקרא כתבי טענותיו של התובע עולה זה לטענתו של זה האחרון, זכות הבעלות בדירת הקרקע קמה לו מכוח צוואה שערך המנוח [ ראה סע’ 4 לכתב התביעה]. ראה גם עדות התובע בעניין זה ” ש. בתביעה רשום שאתה הבעלים של הדירה שלך, אתה יכול להראות אותה מה המקור של הבעלות בדירה שלך? ת. האדמה היא שלנו, אבא שלי נתן לי אישור לבנות עליה, אבא שלי נתן לי את הקומה לבנות. ש. למה אתה טוען שהדירה הזו היא שלך? ת. כי אבא שלי הביא לי את זה בצוואה. הבית מופיע בצוואה. ש. האם השתמשת בצוואה, מאיפה אתה יודע שיש צוואה? ת. הוא אמר לי שהשטח הזה שלי, אבא שלי הוא הפוסק המחליט. הוא אמר לי שכל קומה א’ היא שלי. ש. צירפת צוואה הצוואה הזו השתמשת בה, האם הגשת אותה לרשם ירושה, אני מפנה אותך לנספח 2? ת. הכול היה נכון, הכול רשמי עם רישיונות והכל”. [ש’ 23-32 בעמ’ 14, ש’ 1-3 בעמ’ 15].
כך נכתב בסעיף 5 לצוואה ” א. הדירה בקומה א’, המכילה 4 חדרים שירותים ומטבח, יקבל בני בדוי נמר עיסא, ת”ז 053797965. ב. בקומה ב’ המכיל שתי דירות מגורים, כאשר כ”א מהדירות מכילה 4 חדרים שירותים ומטבח, יקבלו ילדיי. ג. בקומה ג’ דירה בת 4 חדרים מטבח ושירותים, לאשתי הגב’ולבתי הגב’. ד. בקומה ד’ בנויה דירת מגורים המכילה 4 חדרים שירותים ומטבח, לבני. ה. דירת הקרקע הנ”ל יקבל בני.”
אין בטענות התובע בעניין הצוואה בכדי להוכיח זכויותיו הקנייניות בדירה באופן שהן כוללות בשטחה גם את המחסן . מטעם התובע לא הוגשה לא בקשה לקיומה של הצוואה אלא להיפך, בענייננו של המנוח אביהם של הצדדים, ניתן צו ירושה ביום 22.3.2017 [ ראה נספח 2 לתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם הנתבע]. לא הוגשה כל בקשה לביטול צו הירושה שניתן בטענה של קיום צוואה. צו הירושה ניתן ללא שהוגשה כל התנגדות מטעם מי מהאחים , לרבות מטעמו של התובע. אין מחלוקת גם כי מעולם הזכויות בבניין לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. לא זו אף זו, לא ננקט כל הליך הנוגע לפרשנות הוראות הצוואה שמכוחו ניתן ללמוד על היקף הזכויות המוענקות מכוח אותה צוואה. מכאן, טענות התובע בכל הנוגע לפרשנות הצוואה ולמה שקבוע בה והענקת זכויות קנייניות מכוחה על כל המשתמע מכך באופן המצדיק קבלת התביעה , לא הוכחו בפני. אף בצוואה אין התייחסות ולו ברמז לכך שהמנוח שייך את המחסן לתובע. אין ללמוד מהתיאור שמוצג בצוואה כי המחסן נכלל בקומה השייכת לתובע. למותר לציין גם כי לצוואה לא צורף תשריט כלשהו ממנו ניתן ללמוד על טיב השטח שירש כל אחד מהילדים. ער אני לטענות התובע בעניין הסכמת הצדדים לצוואת המנוח אך לא די בכך בכדי לפטור את הצדדים לנקוט בהליך משפטי מתאים לצורך הסדרת הזכויות המוענקות למי מהצדדים מכוח אותה צוואה. מכאן, מקובלות עלי טענות הנתבע כפי שהרחיב בהן במסגרת סיכומיו.
ראה לעניין זה הערת בית המשפט כאמור בש’ 12-17 בעמ’ 13 לפרוטוקול הדיון מיום 27.6.2023 לפיה ” לפי חוק הירושה אין תוקף לצוואה שלא ניתן צו לקיומה. נוכח מה שבית המשפט אמר קודם לגבי תיקים ישנים, אין לבית המשפט שום כוונה לעכב את בירור התביעה בתביעה בתיק זה, עד שתוגש בקשה לצו קיום צוואה. בזהירות הראויה הוצג לצדדים לשקול את האפשרות לפיה התביעה תימחק, תוגש בקשה לרשם לענייני ירושה לצו קיום צוואה ולאחר סיום ההליכים בנוגע לצוואה, יוכל התובע במידת הצורך, להגיש תביעה חדשה כאשר חוות הדעת וכתבי הטענות שהוגשו בתיק זה יוכלו לשמש במסגרת התביעה החדשה”
הבאתי בחשבון גם את עדותו של התובע אשר אין בה אלא לחזק את המסקנה אליה הגעתי. עת נשאל התובע ” האם השתמש בצוואה, מאיפה אתה יודע שיש צוואה?” [ש’ 28 בעמ’ 14] ענה “הוא אמר לי שהשטח הזה שלי, אבא שלי הוא הפוסק המחליט, הוא אמר לי שכל קומה א’ היא שלי” [ש’ 29-30 בעמ’ 14]. ראוי לציין כי עדותו של התובע אינה מתיישבת עם טענתו שכן הוא בעצמו אישר כי לאחר שבנה לפי היתרים, המחסן היה כבר קיים. להלן קטע רלוונטי מתוך עדותו של התובע ” ש. אתה מאשר שאתה בנית לפי היתרים? ת. אני בניתי הכל ישר ונכון. ש. זה היתר שאתה צירפת, תוכל להגיד לי בבקשה באיזה תאריך ההיתר? ת. זה היה מלפני יותר 25 שנה. ש. אחרי שקיבלת את ההיתר, בנית נכון? ת. התעכבתי שנתיים שלוש עד שבניתי. ש. תוכל לתאר איך היה המצב בשטח לפני שבנית? ת. קומת עמודים פתוחה עם רצפת בטון. ש. היה קיר? ת. כן היה קיר. זה קיר של חצי דירה של אחי. אחי. ש. כשבנית אחרי שנתיים שלוש מההיתר היה מחסן? ת. כן. והנתבע ביקש להשתמש בו.” [ש’ 9-20 בעמ’ 15].
בהמשך חקירתו הנגדית הבהיר התובע את נושא בניית הקיר החיצוני שנמצא בחזית המחסן וזאת להבדיל מקיר ישן שעשוי מאבן משנות ה 70 [ש’ 33-34 בעמ’ 15] וזאת באמצעות תרשים בצירוף הסברים בכתב ידו של השופט שהוגש וסומן ת/1.
927735635000
אין בתרשים בכדי לשנות מתשובת התובע בעניין המחסן שהיה כבר קיים עוד לפני שהחל התובע לבנות. כך שטענת התובע כי המחסן הוקם לאחר בניית ביתו של התובע והאישור שניתן לנתבע אינה מתיישבת עם עדותו בעניין זה לפיה, המחסן היה כבר קיים עוד לפני שהתובע החל לבנות על פי היתר שניתן מלפני 25 שנה.
יש לזכור כי נטל ההוכחה מוטל על התובע . התובע לא הרחיב בנוגע לנסיבות מתן ההיתר הזמני לפיו הוא אישר לנתבע לבנות את המחסן שכן בסעיף 5 הצהיר ” הנתבע ביקש ממני להקים באופן זמני מחסן קטן על קיר הדירה שבבעלותי ואני הסכמתי בהיותנו אחים וקיים בינינו יחס טוב”. התובע לא הבהיר באיזה שנה ניתן ההיתר. טענות התובע בכל הנוגע לפניות מצד מכובדי הכפר לפיהן הנתבע נתבקש לסלק את ידו מהמקרקעין לא התבהרו עד תום. היה מצופה מהתובע להבהיר מאיזה מועד החלו אותן פניות נטענות שממילא לא הוכחו. היה מצופה מהתובע להבהיר את מועדי הפניות, פרק הזמן שחלף מאז שפנה לראשונה לנתבע, צירוף מסמכים ואסמכתאות בעניין הפניות, אישורים ותצהירים מאת אותם מכובדי הכפר והכל על מנת ללמוד על אותן פעולות שיזם ונקט בהן התובע. אי התייחסות למועדים אלה ולו ברמז יש בה בכדי להטיל ספק במהימנות גרסתו של התובע.
נתתי את דעתי גם למחדלי התובע באי צירוף בעלי דין רלוונטיים כגון יתר האחים שיש להם זכויות במקרקעין ומחדל התובע באי זימון האחים ושמיעת עמדתם. עדותם של יתר האחים הינה רלוונטית וחיונית והיה בה בדי לתרום תרומה משמעותית להגעה לחקר האמת בכלל ולחזק גרסת התובע בפרט. אין להתעלם כי עדותה של האחותנתבקשה על ידי הנתבע ולא התובע. זה האחרון לא הבהיר ולא נימק כל הסבר המניח את הדעת המצדיק מחדליו באי זימון עדים רלוונטיים כמו אחיו. כאן המקום להדגיש כי בעבר במסגרת החלטתי מיום 10.6.2021 עמדתי על מחדל זה עת ציינתי במסגרת אותה החלטה ” לא ברור מדוע לא צורפו לתביעה על בעלי הזכויות בבנין בהתאם לצוואת האב ובפרט האח”. [ההדגשה אינה במקור נ.ז].
התובע נשאל במפורש בעניין זה “ש. אחותךנתנה לאחיךאישור לבנות ולהשתמש במחסן סעיפים 6 ו- 7 לתצהיר שלה, האם יש מישהו מהאחים שלך יודע שהשטח הזה שלך? ת. כולם. ש. למה לא הבאת אותה להעיד היום? ת. בשביל מה שהם יעידו בסכסוך בין אחים. אח שלישנשוי לאחותה של אשתו של הנתבע, התחנן איזה 4 או 5 חודשים שרוצה להחליף את הכניסה לבית של, טען שהוא לא רוצה גג ורוצה פתוח, עשה את התוספת גמר את התוספת, אח נוסף עובד בשיפוצים. האח הנוסף ביקש לשים את הכלים שהוא עובד איתן במחסן שלי, אמר לי שהוא רוצה לסגור קיר, ואמר לי ברגע שאתה רוצה את המחסן תהרוס את הקיר עם הרגל. הכוונה שאפשר להרוס את זה בקלות”. לא מצאתי כי הסבריו של התובע, עניינים, משכנעים והמניחים את הדעת לאי צירוף יתר האחים. לא הוכחה כל מניעה בזימונם למתן עדות גם ללא הגשת תצהירים מטעמם. ראה לעניין זה בקשה הנתבע לזמן את האחות למתן עדות ללא הגשת תצהיר.
בהקשר זה יצוין כי הלכה פסוקה היא, כי חזקה על בעל-דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, וככל שנמנע מהבאתה אף שהינה רלוונטית ובהישג ידו, מבלי שיש באמתחתו הסבר סביר לכך, חזקה היא שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. ( ראו: ע”א 9656/05 נפתלי שוורץ נ’ רמנוף חברה לסחר בציוד בנייה בע”מ [פורסם בנבו] (27.7.08); ע”א 548/78 אלמונית נ’ פלוני, פ”ד לה (1) 736, 720 [ה-ו]).
אינני מתעלם מהאמור בסעיף 1 להחלטתי מיום 15.3.2022 שניתנה בגמר הדיון בה נקבע ” לאחר ששמעתי את הצדדים התרשמתי כי נוכח האמור בעמ’ 1 של החלטתי מ- 10/6/21 שורות 15-17 אין עניין אמיתי למי מבעלי הזכויות האחרים בקרקע להצטרף להליך ומדובר בסכסוך הנוגע רק לצדדים להליך שלפני ולילדיהם…” אך אין בכך בכדי להצדיק את מחדל התובע לזמן אותם כעדים מטעמו ולהגיש תצהירים מטעמם ככל ויש ממש בטענותיו כפי שהעיד בחקירתו הנגדית.
יתרה מזאת, עיינתי במסמכים שצירף התובע אך לא מצאתי כי יש בהם בכדי לסייע לו. המסמכים אינם מלמדים כי אכן המחסן שייך לתובע והיא חלק מדירתו אף מההיבט התכנוני. האמור קיבל חיזוק בעדותו של התובע כפי שאצטט להלן “. ש. אני מציג בפניך את הגרמושקה שאתה בנית, על הגרמושקה חתום האבא שלך, האם יש פה איזהו אישור להשתמש במחסן, או לבנות מחסן משלך? ב”כ התובע: אני מתנגד לשאלה זו מפה מאוד ישנה. המשך: ת. השטח כולו הוא שלי. אבא נתן לי כל הקומה הראשונה. לאחר שבית המשפט מסביר לי את השאלה שממוקדת בשאלה, האם על פי היתר הבניה אני יכול לבנות מחסן איפה שנבנה מחסן של מחלוקת , אני משיב, שזה לא מופיע בגרמושקה” [ש’ 21-31 בעמ’ 16]. ראה קטע נוסף מעדותו ” ש. יש לך מסמך מאבא שלך שאתה קיבלת חלק מהשטח מליד הדירה שלך, יש לך את המסמך הזה ת. איזה ניירות צריך בין האחים. ש. אני מדבר על האבא ולא על האחים. ת. אבא שלי כתב שהקומה הראשונה היא שלי. ש. כשאתה בנית ואח שלך בנה את המחסן, אבא שלך היה בחיים? ת. כן. הנתבע שאני הסכמתי מטוב לב בגלל שזה אח שלי. המצפון של הבן אדם” [ש’ 12-17 בעמ’ 17].
בנסיבות, התשתית העובדתית שהונחה בפני הינה חלקית ואין בה להוביל לקבלת עתירתו של התובע. התובע לא נקט בכל ההליכים ואף הבקשות שהיה מצופה ממנו לנקוט בהם על מנת לתמוך טענותיו בכל הנוגע להיבטים התכנוניים שעשויים היו לחזק טענות התובע בדבר זכויותיו הנטענות במחסן. כאן המקום להדגיש כי אין בפסק דין משום הבעת דעה באשר לטיב ומהות הזכויות במקרקעין שכן טענות מסוג זה ראוי לברר במסגרת הליך משפטי מתאים שבו תונח בפני בית המשפט את מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית , לאחר צירוף כל בעלי הדין הרלוונטיים ולאחר שתישמע עמדתם של כל הנוגעים בדבר , לרבות יתר האחים. אך לצרכי הכרעה בתביעה דנן, לא הוכח בפני כי לתובע זכויות קנייניות במחסן באופן המצדיק להיעתר לעתירתו בכל הנוגע לסילוק ידו של הנתבע והכל כפי שהובא ופורט לעיל.
סיכום ותוצאה
דין התביעה להידחות .
נוכח המסקנה אליה הגעתי, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ”ט עו”ד בסך של 15,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום , אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל .
זכות ערעור כחוק בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה.
פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה .
פסק הדין המקורי ניתן ביום 14.2.24 .
המזכירות תמציא פסק הדין ותסגור את התיק שבכותרת.
ניתן היום, י”ב אדר א’ תשפ”ד, 21 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
