לפני:כבוד השופט סגן הנשיא טל פרי
המאשימה:מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז מרכז
נ ג ד
הנאשם:אביעד קליסה
תמצית גזר הדין
הנאשם, כבן 40 , הורשע לאחר שהודה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, ובנהיגה ברכב בקלות ראש או ברשלנות אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש וניזוק רכוש.
במסגרת הסדר הטיעון עתרה התביעה לעונש ראוי של מאסר בפועל למשך 18 חדשים לצד פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת, פיצוי משמעותי לכל נפגעי העבירה ועונשים נלווים, ואילו ההגנה, בהיותה חופשית בטיעוניה לעונש, עתרה כי בית המשפט יסתפק בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
על פי העובדות המפורטות בכתב האישום בו הודה הנאשם, ביום 15.3.21 עקב תקלה ברכבה של נפגעת העבירה יוליה, היא חנתה את רכבה בשול הכביש מעבר לפס הצהוב, הפעילה אורות מצוקה, הזעיקה רכב גרר, והמתינה יחד עם נוסע שהיה ברכבה, ודים, לרכב הגרר כשהם מעבר לגדר הבטיחות. המנוח הגיע עם רכב גרר, ובעודו מתחיל בחיבור וו הגרירה, כשהוא בתוך השול, הנאשם נסע בנתיב במשאית, לא הבחין בשלושה, על אף שדה הראייה הנרחב, סטה מהנתיב, חצה את קו השול, ופגע עם המשאית ברכבה של יוליה, בשעה שהמנוח פעל לחיבור וו הגרירה. כתוצאה מההתנגשות, המנוח נחבל באורח קשה ונהרג במקום. יוליה נחבלה חבלות קשות מאוד, היתה מורדמת ומונשמת ועברה ניתוחים רבים, וכעת מוכרת לביטוח לאומי בשיעור של 100%. ודים נפגע קל באופן פיזי, אך מצבו הנפשי ממנו סובל קודם לתאונה, הוחמר לאחר התאונה והוא נזקק לטיפול נפשי. בנוסף, נגרם נזק לרכוש.
עבירת גרם מוות ברשלנות פוגעת בערך העליון של קדושת החיים וההלכה הנוהגת קובעת כי הענישה המתחייבת בעטיה היא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מדיניות ענישה זו מעבירה את המסר לפיו תוטל ענישה מחמירה על מי שבנהיגתו הרשלנית גרם לתוצאה קטלנית והן את הצורך במאבק בנגע תאונות הדרכים (דנ”פ 1391/12 מזרחי נ’ מדינת ישראל (16.2.12)).
הנאשם נהג משאית מקצועי, ומשכך חלה עליו חובת זהירות מוגברת. מדובר בתאונה בה סטה הנאשם מנתיב הנסיעה לשול ללא גורם זר מתערב, ללא כל סיבה אובייקטיבית וללא רשלנות תורמת מצד מאן דהוא. הנאשם פגע פגיעה מקסימלית בערך המוגן של שמירה על קדושת החיים, גופם וביטחונם של משתמשי הדרך. נקבע כי אין מדובר ברשלנות רגעית, אלא ברשלנות חמורה.
מתחם העונש ההולם שנקבע נע ממאסר בין 10 חודשים ועד 24 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה הנעה בין 10 שנים ועד 18 שנים, מאסר על תנאי ופיצוי כספי לנפגעי העבירה.
לחומרא, נלקח בחשבון עברו התעבורתי של הנאשם אשר אוחז ברישיון נהיגה משנת 2001 ולחובתו 11 הרשעות קודמות ובהן עבירות מהירות, שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, נהיגה בחוסר זהירות, סטייה מנתיב הנסיעה תוך הפרעה לתנועה, עצירה המפריעה לתנועה וכו’.
לקולא, זקף בית המשפט את הודאתו של הנאשם בביצוע העבירות, נטילת האחריות, הבעת החרטה העמוקה, נסיבותיו האישיות, לרבות נסיבות רפואיות משפחתיות, והעדר עבר פלילי.
אין ספק כי התאונה ותוצאתה הטראגית השפיעה באופן ממשי גם על הנאשם ומשפחתו ולא רק על משפחת המנוח והנפגעים הנוספים. עם זאת, אין מקום להשוות בין מצבו של הנאשם לבין אסונה של משפחת המנוח ומצבם של הנפגעים הנוספים. ברי לכל כי נסיבותיו האישיות של הנאשם מחווירות אל מול מותו של המנוח והפציעות הקשות אשר נגרמו בתאונה.
במקרה שלפני בית המשפט, האינטרס הציבורי ועיקרון הגמול וההרתעה, דוחקים את נסיבותיו האישיות של הנאשם ומחייבים ענישה של מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה לא מבוטלת. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן נסיבות חריגות ומיוחדות שיש בהן להצדיק סטייה מההלכה הנוהגת ולהימנע מהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. בנוסף, מידת רשלנותו של הנאשם מחייבת לטעמי הטלת מאסר לריצוי בפועל.
ביהמ”ש לא מצא מקום לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בעונש מאסר בעבודות שירות.
לאור האמור נדון הנאשם לעונשים הבאים:
מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח למשך 16 חודשים
מאסר על תנאי 12 חודשים למשך 3 שנים שיחול היה ויורשע הנאשם בתקופת התנאי בגין ביצוע עבירות זהות לאלו בהן הורשע בתיק זה ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.
פסילת רישיון נהיגה למשך 15 שנים .
פיצוי סמלי בסך 36,000 ₪ אשר יחולק בין נפגעי העבירה.
