לפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערערת
היועצת המשפטית לממשלה
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה
נגד
המשיב
א’
ע”י עו”ד מוחמד מסארווה (הסנגוריה הציבורית)
החלטה
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהתכנסה ביום 14.03.2024 בבית החולים “שער מנשה” (להלן: “הוועדה הפסיכיאטרית”, “בית החולים” בהתאמה) מכוח סעיף 28א’ לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 (להלן: “החוק”), בה הוחלט על המרת צו אשפוזו של המשיב בצו לטיפול מרפאתי כפוי (להלן: “החלטת הוועדה הפסיכיאטרית”).
נימוקי החלטת הועדה הפסיכיאטרית היו כדלקמן:
“מדובר בבן 67, לוקה בהפרעה סכיזואפקטיבית, מאושפז בצו לתקופה מירבית עד שנת 2041, בגין אינוס והטרדה מינית.
מצבו השתפר והוא נמצא במצב יציב, רזידואלי. קיימים סימני ליקוי בכל המישורים. הוא יוצא לעבודה במפעל שיקומי 5 פעמים בשבוע ל־4 שעות בכל פעם. יוצא בכל שבוע לחופשות, לאחרונה חופשות עם לינה (12 חופשות לדבריו). החופשות עוברות בשלום, ללא דיווחים על חריגות. בתו שהייתה בוועדה הקודמת אומנם אינה מתגוררת בבית, תיארה את החופשות כמוצלחות, וכמו כן משפחתו האחרת לרבות אשתו ובן ובת המתגוררים בבית תומכים בהמרת הצו אשפוז לצ.ט.מ.כ. ומצהירים כי יודעיו על כל חריגה בהתנהגותו באם תתרחש שכזו.
יצוין כי כבר ב-2 וועדות קודמות הייתה המלצה של המחלקה להמיר את הצו, והוועדה התעקשה על נוכחות האישה ומי מהילדים שמתגורר עם המשפחה, על מנת להיות בטוחים שלא קיימת סכנה כלשהי בהמרת הצו.
תגובת הפרקליטות המתנגדת להמרת הצו צורפה למכתב ההפניה, הפרקליטות סבורה שלא נעשה מהלך הדרגתי מספיק, אולם מבדיקת התיק והנסיבות אנו סבורים כי מזה שנה לפחות שאין כל אירועים חריגים וכי החופשות שהחלו ללא לינה, והמשיכו עם לינה, היו מוצלחות.
האם ושני הילדים המתגוררים עימה ומכירים היטב את התנהגותו של המטופל הופיעו בפני הועדה וכולם מצהירים כי התנהגותו טובה בחופשות, והוא נרגע והשתנה, אינם חוששים מפניו, והם מודעים לעובדה שאם יהיה חריגה כלשהי בהתנהגותו, יתריעו על כך באופן מיידי.”
ברקע יצוין כי כנגד המשיב הוגש ביום 19.05.2021 כתב אישום המייחס לו עבירות אינוס, מעשים מגונים (ריבוי מעשים), תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (מספר מעשים) ותקיפה בנסיבות מחמירות (ריבוי מעשים), אשר בוצעו כנגד אשתו. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 01.07.2021 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על הפסקת ההליכים כנגד המשיב ועל אשפוזו בצו לפי סעיף 15(א) לחוק, וזאת על בסיס חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי לפיה המשיב אינו כשיר לעמוד לדין.
היסטוריית דיוני הוועדות הפסיכיאטריות שנערכו בעניינו של המשיב לשנת 2022, מלמדת כי הערכות המסוכנות היו על ציר המסוכנות בינונית־גבוהה, כדלקמן:
– 15.11.2021 – הערכת מסוכנות גבוהה לאחרים, עצמית נמוכה.
– 18.04.2022 – הערכת מסוכנות גבוהה לאחרים, עצמית בינונית.
– 05.09.2022 – הערכת מסוכנות גבוהה לאחרים, עצמית נמוכה.
– 19.12.2022 – הערכת מסוכנות גבוהה לאחרים, עצמית בינונית.
בשנת 2023 חלה הקלה בהערכת המסוכנות. בשתי ועדות פסיכיאטריות שהתכנסו בעניינו (02.03.2023 ו־31.08.2023) הוערכה מסוכנותו של המשיב, לעצמו ולאחרים, ברמה נמוכה.
גם בשנת 2024 נותרה הערכת מסוכנותו של המשיב, לעצמו ולאחרים, ברמה נמוכה (ראו החלטות שתי הוועדות הפסיכיאטריות מיום 29.02.2024 ויום 14.03.2024).
לטענת ב”כ המערערת שגתה הוועדה הפסיכיאטרית בהחלטתה להמרת צו האשפוז הכפוי בצו טיפול מרפאתי. עסקינן במשיב בעל היסטוריה ארוכה של אשפוזים עקב מחלת הנפש ממנה הוא סובל. המשיב אושפז לראשונה בשנת 1986 בהיותו בן 29, ומאז אושפז 35 פעמים, מתוכן 4 פעמים בכפייה. אשפוזו האחרון היה בחודש פברואר שנת 2021 ולאחר שחרורו לא הגיע למעקב ולא הקפיד על נטילת תרופות. כ־3 חודשים לאחר שחרורו ביצע את העבירות מושא כתב האישום, וזאת בשל התדרדרות במצבו הנפשי שנבעה מאי נטילת הטיפול התרופתי. לטענת ב”כ המערערת היה מקום לנהוג בהתאם לעיקרון ההדרגתיות שהותווה בפסיקה, על מנת לבחון את התנהגותו במהלך החופשות ועל מנת לבחון האם אין בהרחבת תנאי החופשות (משכן, תדירותן ותנאים נוספים כגון ליווי בזמן חופשה או המקום בו יוכל לשהות במהלך החופשה) כדי לגרום להחמרה במצבו הנפשי או לעליה ברמת הסיכון לציבור הנשקף ממנו. לגרסת ב”כ המערערת הוועדה הפסיכיאטרית נחפזה לשחרר אדם שהוכיח מסוכנות ברמה גבוהה לזולת, בטרם נבחנה לעומק התנהגותו מחוץ לכותלי בית החולים לפרקי זמן ממושכים יחסית, לא התייחסה לעברו הפסיכיאטרי של המשיב, חומרת העבירות שבגינן הוצא צו האשפוז, משך הזמן שחלף מאז בוצעו, העובדה שעד לפני שנה הייתה מסוכנותו לאחרים ברמה גבוהה וכיו”ב. לטענת ב”כ המערערת נדמה כי השיקול היחידי כמעט שהוועדה ראתה לנגד עיניה היה רצונה של משפחת המשיב שיחזור הביתה, העובדה שלא היה מעורב באירועים חריגים במחלקה ושהתנהגותו הייתה שקטה.
לטענת ב”כ המשיב אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית, שכן זו תואמת את עמדת בית החולים ואת הערכת המסוכנות הנמוכה שיוחסה למשיב מזה למעלה משנה. המשיב מרבה לצאת לחופשות ארוכות כולל לינה, וכן יוצא מדי יום מחוץ לבית החולים, ללא ליווי, לצורך עבודה שיקומית במפעל מוגן. דיווח בית החולים הוא חיובי לגבי חזרתו מהחופשות בזמן ואין התנהלות חריגה של המשיב בתוך המחלקה. עד כה החופשות היו לפי שיקול דעת מנהל המחלקה, משנת 2023 יצא כל שבוע ל־8 עד 10 שעות ואחת לחודש ללינה והחל ממרץ 2024 הוא יוצא בכל שבוע לחופשה עם לינה, ללא ליווי.
בחנתי את עמדות הצדדים. השאלה המשפטית שעל פיה יוכרע הערעור הינה בחינת הסיכון המושכל, עת בחרה הוועדה הפסיכיאטרית להמיר את צו האשפוז הכפוי בצו טיפול מרפאתי כפוי, ודומני כי זו החלטה מבוססת ואין מקום להתערב בה.
הלכה היא כי:
“שאלת מסוכנתו העתידית של אדם עניינה בהערכת הסיכון העתידי הנשקף ממנו והיא אינה בגדר מדע מדויק. […] השכל הישר מחייב כי הערכה זו תעשה על בסיס מצבו הנוכחי של מי שמסוכנותו מוערכת, בשים לב לעברו, לתהליך הטיפולי ולתוצאותיו, ולגורמי הסיכון המלווים אותו אף היום ובמיוחד במצב בו ישוחרר מאשפוז. עמדת הרופאים המטפלים המוצגת לפני הוועדה צריך שתתבסס על נתונים אלו ועל ניסיונם המקצועי. ככל שהיא מתבססת על נתונים כאמור היא אינה בגדר ספקולציה אלא בגדר הערכה מקצועית. דברים אלו נכונים אף באשר לקביעת הוועדה המחוזית אודות המסוכנות של אדם שעניינו נדון לפניה. על הוועדה להפעיל שיקול דעת עצמאי הבוחן מן הפן המקצועי את ההערכה שניתנה על ידי הגורמים המטפלים, וזאת בין היתר על בסיס ניסיונם המקצועי של שניים מחברי הוועדה שהם פסיכיאטרים. […]” (עיינו רע”א 9716/10 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה (נבו 12.01.2011)).
אזכיר כי שאלת מעברו של המשיב מאשפוז כפוי לטיפול מרפאתי כפוי, הייתה בהמלצת בית החולים ונבחנה גם בדיון שנערך בפני הוועדה הפסיכיאטרית מיום 29.02.2024 – הוועדה הפסיכיאטרית שקדמה לוועדה מושא הערר. בפרק הנימוקים נרשם, אז בהחלטה הקודמת, כדלקמן:
“שיפור ניכר במצבו של המטופל.
חופשות הכוללות לינה עולות יפה וכן יציאה לעבודה בעת האחרונה.
המחלקה ממליצה על שחרור והמרה לצ.ט.מ.כ. יחד עם זאת, חברי הוועדה מתרשמים כי יש חשיבות לזימון של בני משפחה שמתגוררים בבית עם המטופל ואשתו, יש חשיבות לשמוע את עמדתם ויכולת הפיקוח והעזרה שהם יכולים להושיט במידה ומעשים חמורים כמו אלה שהיו בעבר, יתחדשו, יש חשיבות להבנה מצד בני המשפחה, הזמינים והנוכחים בחיי הקורבן.
הבת הבכורה, שהשתתפה בוועדה, תומכת בשחרור אביה, אולם איננה גרה בבית וספק אם היא זמינה להושיט עזרה לאם במידה ותחול החמרה במצבו הנפשי של המטופל בעתיד. לאור המפורט, תתקיים ועדה נוספת בתאריך 14.3.24, אליה חייבים להגיע הבן והבת המתגוררים יחד עם ההורים בבית המשפחה.”
מעיון בפרוטוקול הדיון מושא הערעור, נלמד כי בני המשפחה העידו על השינוי בהתנהגותו של המשיב, כי לא היו מריבות בבית בזמן שהייתו, וכדבריהם: “הכל טוב ומצוין”. עוד הסכימו בני המשפחה לעובדה שאם המשיב לא ישתף פעולה יחזירו אותו לבית החולים, ואם תצוץ בעיה עם המשיב עליהם להתקשר או להגיע לבית החולים. כמו כן, המשיב הסכים להיות בצו טיפול מרפאתי כפוי ולהיות תחת מעקב רפואי. כאן המקום לשוב ולהזכיר כי, אשת המערער הייתה קורבן העבירה נשוא כתב האישום.
לא מצאתי בסיס לטענת ב”כ העוררת כי הוועדה הפסיכיאטרית נחפזה לשחרר את המשיב ולא בחנה את התנהלותו בפרק זמן ממושך. להתרשמותי, הוועדה הפסיכיאטרית נקטה בזהירות המתבקשת, ואשוב ואפנה לחלק מנימוקיה:
“יצוין כי כבר ב־2 וועדות קודמות הייתה המלצה של המחלקה להמיר את הצו, והוועדה התעקשה על נוכחות האישה ומי מהילדים שמתגורר עם המשפחה, על מנת להיות בטוחים שלא קיימת סכנה כלשהי בהמרת הצו.
תגובת הפרקליטות המתנגדת להמרת הצו צורפה למכתב ההפניה, הפרקליטות סבורה שלא נעשה מהלך הדרגתי מספיק, אולם מבדיקת התיק והנסיבות אנו סבורים כי מזה שנה לפחות שאין כל אירועים חריגים וכי החופשות שהחלו ללא לינה, והמשיכו עם לינה, היו מוצלחות.
האם ושני הילדים המתגוררים עימה ומכירים היטב את התנהגותו של המטופל הופיעו בפני הועדה וכולם מצהירים כי התנהגותו טובה בחופשות, והוא נרגע והשתנה, אינם חוששים מפניו, והם מודעים לעובדה שאם יהיה חריגה כלשהי בהתנהגותו, יתריעו על כך באופן מיידי.”
ערה אני לכך כי, במועד שניתנה החלטת הוועדה הפסיכיאטרית לא התקיימו 12 חופשות, כפי שסברה הוועדה הפסיכיאטרית, אלא רק 7 חופשות אך נכון לכתיבת החלטתי זו, יצא המשיב ל-11 חופשות. ראו מכתב בית החולים לפיו מחודש ספטמבר 2023 יצא המשיב כל שבוע ל־8 עד 10 שעות, ואחת לחודש יצא לחופשה עם לינה מיום שישי עד שבת בערב ומחודש מרץ 2024 יצא המשיב כל שבוע לחופשה עם לינה (01.03.2024, 08.03.2024, 15.03.2024, 22.03.2024) אשר מכולן חזר בזמן והחופשות היו מוצלחות וכי מתוכננת חופשה נוספת עם לינה ביום 29.03.2024. כי המשיב מקפיד על הזמנים ונוטל תרופות ללא התנגדות, ממשיך בתהליך שיקומו תוך כדי עבודה שיקומית במפעל מוגן חמש פעמים בשבוע ללא ליווי, חוזר בזמן וכן יוצא לחופשות לביתו כל שבוע. דומני, כי די בקובץ חופשות זה כדי להורות על ביטול עיכוב הביצוע.
בשים לב לכלל הנתונים שציינתי לעיל, הם הערכת מסוכנות נמוכה לעצמו ואחרים, הערכה עקבית וסיסטמית של מעל שנה, הערכה שהוגשה ל־4 וועדות פסיכיאטריות שונות, שתי המלצות מאת מנהל בית החולים להמרת צו האשפוז הכפוי לצו טיפול מרפאתי כפוי, מקבץ חופשות כולל לינה ראוי להסקת מסקנות בבית המשפחה, עדות בני המשפחה שהיו קורבן העבירה ובקשתם להמרת הצו, הסכמת המשיב לשיתוף פעולה ולהיות תחת מעקב רציף, סבורני כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית היא החלטה זהירה ומאוזנת ואין מקום להתערב בה.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתנה היום, כ”א אדר ב’ תשפ”ד, 31 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
אספרנצה אלון, שופטת
