29.08.2024 | כ”ה באב התשמ”ד
תקציר פס”ד בתיק הפ”ב 31440-05-20 הלוי ואח’ נגד נופשי חריש עמותה לדיור
השופטת עינת אבמן מולר
בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת עינת אבמן-מולר) דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות שניתן ביום 18.11.2019 על ידי כב’ הבוררת ורדה אלשייך.
הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה על ידי עו”ד אלעד הלוי וחברת בית הלל – ניהול השקעות בע”מ. בבקשה טענו המבקשים לביטול הפסק מכוח עילות שונות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ”ח-1968. נטען כי פסק הבוררות לא נכתב על ידי הבוררת ולא היא שהכריעה במחלוקות בין הצדדים; כי פסק הבוררות מכיל סתירות קשות המגיעות כדי חוסר הכרעה במחלוקות; כי לא התאפשר למבקשים לצרף ראיות חשובות; כי הבוררת התעלמה מטענות וראיות שבאו לפניה; וכי פסק הבוררות נעדר הנמקה.
בית המשפט דחה את טענות המבקשים. נקבע כי טענה לפיה הבוררת התנערה מחובתה והעבירה את ההכרעה לגורם שלישי כלשהו, היא טענה חריפה שיש בה לפגוע בשמה הטוב של הבוררת. בהתאם, מצופה היה כי טענה מעין זו תישען על בסיס מוצק ולא על מחשבות והשערות גרידא. בסיס כזה לא הונח. בית המשפט קבע כי בראיות שבאו לפניו לא היה כדי להרים את הנטל להוכיח את הנטען, ואף ההיפך. הראיות והעדויות שנשמעו רק תמכו בגרסה הפשוטה והמתבקשת לפיה הבוררת – שופטת בדימוס עתירת ניסיון – היא שכתבה את פסק הבוררות. בית המשפט הוסיף כי הניסיון לייחס לאדם שהועסק כעוזר משפטי במשכן לבוררות את כתיבת הפסק נעשה באופן מגושם, שלא לומר חסר תום-לב, על בסיס השערות, הנחות וחלקי אמיתות, ונמצא חסר בסיס ונטול היגיון. לסיכום נקבע כי טענת המבקשים כי פסק הבוררות לא נכתב על ידי הבוררת אינה אלא מגדל פורח באוויר, ויש לדחותה.
בית המשפט דחה טענה גם את הטענה להיעדר הכרעה במחלוקות. נקבע כי אין די בקיומה של סתירה בפסק בוררות (ככל שבכלל קיימת), כדי להוביל בהכרח לביטולו של הפסק. על מנת להיכנס לגדר סעיף 24(5) לחוק הבוררות על המבקשים היה להראות כי הסתירה הנטענת מגעת כדי חוסר הכרעה בעניין מהעניינים שנמסרו להכרעת הבוררת. הדבר לא הוכח. נקבע כי טענות המבקשים הן טענות ערעוריות במהותן, שהועלו לעתים תוך הצגת תמונה חלקית או הוצאת דברים מהקשרם. במרבית המקרים כלל לא נמצאה סתירה או אי התאמה. ובמקום בו אולי נמצאה אי התאמה בנימוקי הפסק, נקבע כי הדבר אינו מצדיק ביטול הפסק.
גם טענת המבקשים כי לא ניתנה להם הזדמנות להביא ראיות, נדחתה. נקבע כי למבקשים היתה אפשרות מלאה להביא ראיות בהליך בוררות ארוך ומקיף. החלטת הבוררת שלא להתיר הגשת ראיות נוספות בשלב שלאחר הגשת הסיכומים ניתנה בגדר סמכותה ושיקול דעתה ולא נפל בה פגם.
בית המשפט דחה גם את הטענה שהבוררת התעלמה מתביעות טענות וראיות המבקשים. נקבע כי מדובר בפסק בוררות מקיף וחריג בהיקפו. הבוררת נדרשה לראיות למכביר ולטענות רבות מספור. צויין כי בורר אינו מחוייב לפסוק בכל טענה וטענה, חשובה ובלתי חשובה, עיקרית וחלופית, שבעל דין שוטח לפניו, ורשאי להתייחס רק לטענות המצריכות הכרעה לדעתו. כך עשתה הבוררת במקרה זה ואין בכך כל פגם. בכל מקרה, לא נמצא קיומו של פגם המקים עילה לביטול פסק הבוררות על פי אחת מהעילות הקבועות בחוק.
גם הטענה כי הפסק נעדר הנמקה נדחתה. צויין כי טענה הגורסת שפסק בוררות, המחזיק 315 עמודים, אינו מנומק מצריכה יותר מאשר טענה ערטילאית ולא מנומקת.
לסיכום נקבע כי דיני הבוררות בנויים על מדיניות משפטית שעיקרה חיזוק מוסד הבוררות וצמצום ההתערבות השיפוטית במהלכיו. בקשה לביטול פסק בוררות איננה תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק, ולא ניתן להעלות במסגרתה טענות ביחס לטעויות שנפלו בתוכן הכרעת הבורר. פסק בוררות עשוי להתבטל, אפוא, רק על יסוד עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, המכוונות עצמן בעיקר לתקינות הליך הבוררות. במקרה זה, טענות המבקשים אינן נכנסות לגדר איזו מעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. הטענות שהועלו היו ברובן טענות ערעוריות באופיין, שאין מקומן במסגרת הליך לביטול פסק בוררות. הטענה לפיה הבוררת לא כתבה את פסק הבוררות והעבירה את ההכרעה לאחר, נשענה מלכתחילה על כרעי תרנגולת ונמצאה חסרת יסוד. פסק הבוררות ניתן במסגרת סמכויותיה של הבוררת, לאחר קיום הליך בוררות ארוך ומקיף שבניהולו לא נפל פגם. הבוררת הכריעה בעניינים שנמסרו להכרעתה, נימקה את פסק הבוררות, ולא נמצאה עילה להתערבות שיפוטית בפסק הבוררות.
בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, אישר את הפסק וחייב את המבקשים בתשלום הוצאות המשיבים בסך 50,000 ₪.
*** התקציר אינו בא להחליף את פסק-הדין, הנוסח המחייב הוא זה של פסק-הדין המלא ***
