לפני
כבוד השופט בן ציון קבלר
מאשימה
מדינת ישראל – פרקליטות מחוז מרכז
נגד
נאשם
פלוני ת”ז XXXXXX
ע”י בכ כוחו עו”ד שי גבאי
החלטה
רקע נדרש:
לפני בקשת הממונה על עבודות שירות להורות על הפסקת ריצוי עונש המאסר על דרך של עבודות שירות כך שהנאשם ירצה את עונשו במאסר של ממש מאחורי סורג ובריח – הלכה למעשה בקשה לשינוי גזר דין לפי סעיף 51 י’ (א1) (2) לחוק העונשין.
אעיר כבר בתחילה – כי גזר הדין לא ניתן למעשה על ידי בית משפט זה אלא על ידי בית המשפט אליו ערער הנאשם ובמה דברים אמורים:
ביום 21/09/23 גזרתי על הנאשם (בין היתר) עונש של שני חודשי מאסר בפועל מהם יש לנכות את כל ימי מעצרו של הנאשם וכן חמישה חודשי מאסר שירוצו על דרך של עבודות שירות.
הנאשם ערער על גזר הדין וביום 19/2/24, על דעת הנאשם וסנגורו, שונה גזר הדין לתשעה חודשי מאסר שירוצו על דרך של עבודות שירות (כמובן שללא ניכוי ימי מעצרו היות ורכיב המאסר בפועל בוטל).
הצדדים לא טענו לעניין זה (של זהות המותב) ומשכך לא נדרשתי לדבר.
נקודה נוספת בה לא הושמעו טענות הצדדים היא העובדה כי חוות דעת הממונה בתיק שלפני הוגשה במועד 8/8/23 וסעיף 5.1 שבה מציין כי חוות הדעת יכול ותשתנה ובמידה ותתקבל החלטה בחלוף שישה חודשים ממועד חוות הדעת – ואשר על כן מתבקש בית המשפט לקבל חוות דעת עדכנית. כאמור ההחלטה בערעור ניתנה בחלוף שישה חודשים מיום מתן חוות הדעת ולא התבקשה קבלת חוות דעת עדכנית – אעיר לעניין זה כי ההחלטה בערעור ניתנה מיד ובסמיכות לחלוף שישה חודשים וכן אין המדובר בהנחיה המחייבת את בית המשפט אלא נתונה לשיקול דעתו – הממונה על עבודות השירות ידע מכל מקום כי הנאשם נמצא בהליך של ערעור ותחת עיכוב ביצוע.
ביום 2/5/24 הוגשה לי הבקשה האמורה וכיוון שיש חשיבות לעילות הבקשה ולניסוח – מן הכתוב עולה כי כבר ביום 4/4/24 פנתה משטרת ישראל בבקשה להפסיק את עבודות השירות של הנאשם נוכח מידע ממנו עולה מסוכנות אליו וממנו (סעיף 2 לבקשה).
אציין כי הבקשה הופנתה ביום 30/4/24 אל בית משפט מחוזי ולפי החלטתו הועברה אלי יום 2/5/24.
לבקשה צורף מכתב קמ”ן יחידת ברקאי בשב”ס לפי התקבל מידע מהמשטרה כי הנאשם “מוכר בתחום האלימות והחזקת כלי פריצה”.
לאור האמור הורתי על דיון אליו יוזמן נציג מודיעין מטעם משטרת ישראל.
ביום 30/5/24 התקיים בפני הדיון – חלקו הראשון במעמד צד אחד בו הופיע בפני נציג משטרת ישראל הציג לי מידע מודיעיני הסביר עמדת המשטרה וענה על שאלותי וחלקו השני היה פתוח בו טען הסנגור כנגד הבקשה לרבות הגשת פסיקה התומכת בעניינו.
דיון והחלטה:
מדובר בצעד חריג לו השלכות כבדות משקל.
אדגיש כבר עתה כי הפסקת עבודות שירות לאחר גזר דין חלוט יכול ותתבצע לפי סעיף 51 ט שאז לא עמד עובד השירות בתנאים שנקבעו לו לפי 6 חלופות המנויות בסעיף. במקרה שכזה, הרי שחטאת רובץ לפתחו של עובד השירות (בהעדר הסברים ראויים) – החוק מדגיש כי לעובד השירות הזכות לטעון טיעוניו לאחר ששמע את המיוחס לו וכן קיימת לו זכות ערר על דרך של עתירה אל בית המשפט.
סעיף 51י אליו נדרשתי עוסק בהפסקה שיפוטית של עבודות השירות – ושם (בין היתר) ניתן היכן שיש יסוד סביר לפגיעה בגופו או בחייו של אדם, לרבות הנאשם עצמו.
בעוד במקרה הראשון מעומת עובד השירות עם עובדות (לא התייצב לעבודה, סירב להוראות ממונה) הרי שבמקרה השני – מעומת הוא עם כותרות ולעיתים עם פראפרזות ולא בהכרח כי העובדות שהביאו להגשת הבקשה רובצות לפתחו (כגון סכנה לחייו).
בשל האמור, בית המשפט צריך וינקוט בזהירות כפולה שכן אין הנאשם יכול להתגונן ישירות אל מול המידע במועבר אל בית המשפט ועל האחרון לשקול הדברים בעין בוחנת וקפדנית אף מנקודת מבטו של נאשם בטרם יקבע כי התמלאו התנאים לקבלת הבקשה.
ומן הכלל אל הפרט.
תחילה לעניין הסכנה הנשקפת לאדם – נציג המשטרה, אדיב ענייני ומקצועי עשה ככל שנדרש ממנו והציג לי המידע המודיעיני וכן חלק מתיק חקירה בו נחקר הנאשם יחד עם גיליון רישום פלילי עדכני.
היות והדיון חסוי – אתייחס לדברים אותם ניתן לחשוף – כך למשל אין צורך/יכולת/טעם לחסות מנאשם כי מדובר בתיק בו הוא עצמו נחקר כחשוד. לצד הדברים כאמור, הוגשו לי דוחות מידע מודיעיני אותם סימנתי בחתימתי ומידע אחד אותו סימנתי באותיות ב.ק 1. בדקתי מקורות המידע, אמינותם הלכאורית, חומרת הדברים ומועד קבלתו.
אומר כבר עתה – חלק מן המידע קדם כבר לגזר הדין שניתן בערכאה הראשונה, חלק קדם לגזר הדין בערעור. לגבי הראשון – הרי שלמרות קיומו ניתנה חוות דעת חיובית.
לגבי השני – מועד גזר הדין בערעור – הרי שלא ביקש הממונה לשנות חוות דעתו וכבר עתה אדגיש כי לטעמי לא היה ברובו המכריע בכדי לשנות תמונת המצב.
לא שוכנעתי קיים יסוד סביר מהמידע שהוצג לי כי הנאשם יפגע באדם ואדגיש כי גם המשטרה לא נחפזה ולא אצה לה הדרך עת גלוי היה לה המידע והדבר מעיד “דרשני”.
מידע אחד סימנתי כב.ק 1 שכן חומרתו שונה הייתה לדעתי מיתר המידע שהוצג לי אלא שכאן מפנה אני שוב למכתבו של קמ”ן יחידת ברקאי – הסיבה להגשת הבקשה היא אלימות והחזקת כלי פריצה – המידע הנ”ל לא יכול להשתבץ תחת כותרות אלו וכאמור אם מעילות אלו הוגשה הבקשה – מידע הקיים לגבי אלימות והחזקת כלי פריצה – המידע שהוצג לי בנושא אינו מבסס יסוד סביר לחשש לפגיעה בחיי אדם.
עוד אציין כי גם מידע זה (ב.ק 1) אינו מהעת האחרונה הסמוכה סמיכות של ממש למועד הגשת הבקשות.
אכן לכאורה הוצגה לי חקירה של הנאשם – אלא שלא הוצגו לי חומרי חקירה נוספים מאותו תיק ולהפתעתי – לא הופיעה החקירה כתיק מב”ד בגיליון הרישום הפלילי של הנאשם – זאת למרות שחלפו חודשים (23/11/23, מעל חצי שנה!) מאז נחקר ואיני מקבל את הסברי נציג המשטרה כי מדובר בעניין “טכני”.
על מנת לסבר את האוזן אציין כי גם בתיק זה לא שוכנעתי כי קיים יסוד סביר על בסיס החומר שהוצג בפני וזאת אף מעבר לזמן הרב שחלף מאז אותו האירוע.
לעניין המב”דים, תיקים תלויים ועומדים – הרי שמעיון בהם (שני מב”דים) התברר כי בראשון שביניהם נשפט הנאשם על ידי – מדובר בתיק ישן שהוגש באישור היועץ המשפטי לממשלה ודבר קיומו היה ידוע עוד טרם גזר הדין שני תיקי חקירה. הנאשם נשפט אך יומיים בלבד טרם הדיון, מכאן שבנסיבות שכאלו אכן ניתן לקבל שהרישום טרם עודכן.
לגבי המב”ד תיק השני – ניתן לומר ברמת וודאות גבוהה כי לא יתגבש לכתב אישום שכן מדובר באירוע מחודש יוני 2021, עת היה הנאשם קטין (בן 16) , חשד להפרת הוראה חוקית, ומאז חלפו שלוש שנים…מכל מקום גם קיומו של תיק זה היה ידוע לכל טרם גזר הדין בערכאה הראשונה.
לעניין המסוכנות הנשקפת לנאשם עצמו – החומר שהוצג לי היה דל, גם מועדו אינו בהלימה בהתחשב במועד הגשת בקשת המשטרה (4/4/24), לא ניתן היה להסיק ממנו מסקנות של ממש ומכל מקום שוב אפנה למכתבו של קמ”ן ברקאי – הבקשה מוגשת בשל פעילותו של הנאשם בתחום עבריינות ולא בשל הסכנה הנשקפת לו. כך או כך אין במידע שהוצג לי כדי הצדקת הפסקת עבודות השירות ושליחת הנאשם למאסר.
לעניין זה אפנה אף לפסיקה שהגיש הסנגור בעפ”ג 66578-01-22 שם נורה הנאשם ונפצע – הדברים ששם מתאימים לכאן אף לכלל המידע שהוגש בפני – “ככל שיש למערער אחריות כלשהי לאירוע אחר שהיה קשור בו או לכל אירוע פלילי אחר, הרי שיש להגיש נגדו כתב אישום”.
עוד אפנה להחלטת בית משפט שלום לנוער בפ”ת מפי כב’ סגנית הנשיאה שרון עצמון הלוי בת.פ 1892-03-16 שם נפתחו כנגד הנאשם שני תיקים (כאמור לא זה המקרה שבפני) ובקשת הממונה סורבה וכן לת”פ 4227-10-18 מבית משפט מחוזי לנוער בחיפה (כב’ השופט קוטון), גם שם דובר היה בתיק חקירה חדש נפתח כנגד הנאשם ובית משפט פסק כי היה על המשטרה להצביע על “מסוכנות ממשית (גם כב’ השופטת עצמון התייחסה למונח זה – ב.ק) מצד הנאשם כלפי אחרים ולחילופין מצידם של אחרים כלפיו” (ראה פיסקה 22 שם).
כאמור ובהדבק הדברים תשתית לחשש למסוכנות ממשית, בין אם דו-סטרית או חד-סטרית לא הונחה בפני ברמה הנדרשת.
אציין עוד כי נציג המשטרה טען (זאת ניתן לחשוף) כי לשיטתו חוות הדעת הראשונית בטעות יסודה. אדרש לדבריו: תחילה, לא כך הוצגו הדברים ומן הסתם היה צריך לציין זאת במפורש.
שנית, איני נדרש להכריע בין המשפטים כי “אין מתקנים טעות בטעות” לבין “על טעויות משלמים” ואם כן – מי משלם… לטעמי מדובר בפרשנות ותו לא ולא נפלה כל שגגה בחוות הדעת הראשונית (מיום 8/8/23) , אשר הייתה מפורטת כדבעי, סרקה את כל העבירות בהן הורשע הקטין, ידעה לסייג דברים ובכל זאת ניתנה, לא לאחר יד ובכובד ראש.
אשר על כל האמור והמפורט לעיל, נדחית הבקשה.
הנאשם ישוב אל הממונה לביצוע עבודות השירות ביום 09/06/24.
מזכירות תעדכן הצדדים בדחיפות.
ניתנה היום, כ”ד אייר תשפ”ד, 01 יוני 2024, בהעדר הצדדים.