בימ”ש עליון, אב”ד השופטת יעל וילנר, השופט עופר גרוסקופף, השופט אלכס שטיין: פס”ד בעתירות בעניין הבחירות לרבנים הראשיים לישראל (בג”ץ 4266/24)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”ץ 4266/24

לפני:

כבוד השופטת י’ וילנר

כבוד השופט ע’ גרוסקופף

כבוד השופט א’ שטיין

העותר בבג”ץ 4266/24:

המרכז לקידום מעמד האשה ע”ש רות ועמנואל רקמן באוניברסיטת בר אילן

העותרים בבג”ץ 4712/24:

1. הקליניקות המשפטיות, המרכז האקדמי “שערי מדע ומשפט”

2. עו”ד הרב ד”ר חיים שיין

העותרת בבג”ץ 4886/24:

עתים, ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי

העותר בבג”ץ 5652/24:

הרב אליעזר איגרא

נ ג ד

המשיבים בבג”ץ 4266/24:

1. כבוד ראש מועצת הרבנות הראשית לציון

2. כבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול

3. מועצת הרבנות הראשית לישראל

4. ממשלת ישראל

5. הרשות לקידום מעמד האישה

6. היועצת המשפטית לממשלה

המשיבים בבג”ץ 4712/24:

1. השר לשירותי דת

2. מנכ”ל המשרד לשירותי דת

3. הוועדה לבחירת הרבנים הראשיים לישראל

4. היועצת המשפטית לממשלה

5. הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו

המשיבים בבג”ץ 4886/24:

1. ועדת הבחירות לבחירת הרבנים הראשיים לישראל

2. השר לשירותי דת

3. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף

4. הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו

5. שר הפנים

המשיבים בבג”ץ 5652/24:

1. ועדת הבחירות לביצוע הבחירות של הרבנים הראשיים בישראל

2. המשרד לשירותי דת

תאריך הישיבה:

‏ט”ז בתמוז התשפ”ד

(‏22.7.2024)

בשם העותר בבג”ץ 4266/24:

עו”ד ורד בר; עו”ד שי זילברברג

בשם העותרים בבג”ץ 4712/24:

עו”ד פרופ’ אביעד הכהן; עו”ד חיים שיין

בשם העותרת בבג”ץ 4886/24:

עו”ד יאיר מבורך שאג; עו”ד אלה סקעת

בשם העותר בבג”ץ 5652/24:

עו”ד דב אברמוביץ’; עו”ד אופק ברוך

בשם המשיבים:

עו”ד יונתן נד”ב; עו”ד יונתן סיטון

פסק-דין

עניינן של העתירות שלפנינו בסוגיות שונות הנוגעות לקיום בחירות לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל, או ליתר דיוק – לאי-קיומן. העותרים הם עמותות ואנשים שונים אשר אחת היא מהות עתירותיהם – דרישה כי רשויות ואורגנים שונים של מדינת ישראל יפעלו על פי דין, על מנת להביא לקיום בחירות לתפקיד הרבנים הראשיים, אשר מועד קיומן על פי חוק חלף זה מכבר.

רקע

1. לפני למעלה מעשור, בתאריך י”ז באב התשע”ג (24.7.2013), נבחרו כבוד הרב יצחק יוסף וכבוד הרב דוד לאו לכהן כרבנים הראשיים לישראל, וביום זה אף החלו בכהונתם (וזאת בשל הוראות חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע”ג-2013)). לפי הוראות חוק הרבנות הראשית לישראל, תש”ם-1980 (להלן: חוק הרבנות או החוק), רב ראשי לישראל יכהן עשר שנים, ותקופת הכהונה תחושב לפי הלוח העברי (סעיף 16(א) לחוק). לפיכך, כהונת הרבנים הראשיים עתידה הייתה להסתיים בסוף יום ט”ז באב התשפ”ג (3.8.2023). לעניין מועד קיומן של בחירות לרבנים ראשיים חדשים, חוק הרבנות קובע כי אלו ייערכו לא יותר משלושה חדשים, ולא פחות מחודש אחד, לפני תום כהונת הרבנים הראשיים המכהנים אותה שעה (סעיף 16(ג) לחוק). לפיכך, המועד בו אמורות היו להיערך בחירות כאמור היה ט”ז בתמוז התשפ”ג (5.7.2023), לכל המאוחר.

2. אלא שביום ט”ו בתמוז התשפ”ג (4.7.2023) נחקק בכנסת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ”ג-2023 (להלן: חוק הארכת הכהונה 2023), אשר קבע כי על אף הוראות סעיף 16 לחוק הרבנות, שני הרבנים הראשיים לישראל שכיהנו ערב תחילתו של חוק הארכת הכהונה 2023, יוסיפו לכהן עד יום א’ בניסן התשפ”ד (9 באפריל 2024). ממילא, המועד האחרון לפי חוק הרבנות לעריכת הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים נדחה ליום א’ באדר ב’ התשפ”ד (11.3.2024).

3. ביום ה’ באדר א’ (14.2.2024) הוארכה כהונת הרבנים הראשיים בשנית, במסגרת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה)(תיקון), התשפ”ד-2024, וזאת עד ליום כ”ה בסיוון התשפ”ד (1.7.2024). כהונת הרבנים הראשיים לא הוארכה שוב. כפועל יוצא, המועד האחרון לקיום הבחירות לרבנים הראשיים חל ביום כ”ה באייר התשפ”ד (2.6.2024) (להלן: המועד האחרון לקיום הבחירות על פי החוק).

4. אולם, הוראות החוק לחוד ומציאות לחוד – בחירות לתפקיד הרבנים הראשיים טרם נערכו, וזאת על אף שחלפו כבר למעלה מחודשיים מהמועד האחרון לעריכתן על-פי חוק.

העתירות דנן

5. במסגרת העתירות שלפנינו מלינים העותרים על הפרות דין שונות מצד רשויות ואורגנים של המדינה, ומבקשים סעדים שונים, הנוגעים לאי-קיום הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל, כדלקמן:

(-) העותר בבג”ץ 4266/24 הוא המרכז לקידום מעמד האשה ע”ש רות ועמנואל רקמן באוניברסיטת בר אילן (להלן: המרכז), אשר היה גם העותר שהגיש בזמנו את העתירה בבג”ץ 7583/22 המרכז לקידום מעמד האישה ע”ש רות ועמנואל רקמן באוניברסיטת בר-אילן נ’ הרבנים הראשיים לישראל (14.1.2024) (להלן: עניין רקמן). בעניין רקמן נפסק כי על הרבנים הראשיים לשקול מינוין של נשים בעלות השכלה תורנית והלכתית מתאימה במסגרת עשרת ה”רבנים” שיש למנות, לפי סעיף 7(8) לחוק, לאסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים ואת חברי מועצת הרבנות הראשית (להלן: האסיפה הבוחרת). בהמשך לקביעת בית משפט זה בעניין רקמן, בעתירה הנוכחית עותר המרכז לכך שסמכות הרבנים הראשיים לפי סעיף ס’ 7(8) תועבר לידי הממשלה, בהתייעצות עם הרשות לקידום מעמד האשה, או לחלופין לכל גורם מנהלי אחר שיקבע בית המשפט. זאת, לטענתו, נוכח הצהרת הרבנים הראשיים כי אין בכוונתם לקיים את פסק הדין בעניין רקמן, ובהמשך, גם לנוכח סירובם של ממלאי מקומם לעניין מינוי רבנים לפי סעיף 7(8) לשקול מינוי נשים כאמור.

(-) העותרים בבג”ץ 4712/24 הם הקליניקות המשפטיות של המרכז האקדמי “שערי מדע ומשפט”, ועו”ד הרב ד”ר חיים שיין. בעתירתם מבוקש, בעיקרו של דבר, להביא לקיום בחירות לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל בהקדם האפשרי – וזאת גם אם פחת מספר חברי האסיפה הבוחרת, בהתאם לקבוע בסעיף 6(ב) לחוק.

(-) העותרת בבג”ץ 4886/24 היא עמותת “עתים – יעוץ ומידע במעגל החיים היהודי”. אף עותרת זו מבקשת, בעיקרו של דבר, להביא לקיום בחירות כאמור בהקדם, וזאת, גם אם לא ימונו הנציגים שעל הרבנים הראשיים והשר לשירותי דת למנות לפי החוק לאסיפה הבוחרת.

(-) העותר בבג”ץ 5652/24 הוא הרב אליעזר איגרא, דיין בבית הדין הרבני הגדול, אשר משמש החל מיום 2.7.2024 כממלא מקום נשיא בית הדין הרבני הגדול. הרב איגרא מבקש שייקבע כי הוא כשיר להיבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל, גם אם הבחירות תתקיימנה לאחר שמלאו לו 70 שנה. יצוין כי יום הולדתו ה-70 של הרב איגרא לפי הלוח העברי צפוי להתקיים ביום י”א באב התשפ”ד (15.8.2024), ואילו לפי הלוח הלועזי – ביום 9.8.2024.

6. בתאריך 16.6.2024 ניתן צו על תנאי בבג”ץ 4712/24 כמבוקש בעתירה, שהוחל בהחלטה נוספת מאותו יום אף על בג”ץ 4886/24. בתאריך 15.7.24 ניתן צו על תנאי בבג”ץ 5652/24 כמבוקש בסעיף (ב) לעתירה. באשר לעתירה בבג”ץ 4266/24, ניתן במהלך הדיון ביום 2.7.2024 צו על תנאי אך ביחס לבקשה להורות למשיבים לנמק מדוע לא יבחנו מינוי נשים לאסיפה הבוחרת בהתאם לאמור בעניין רקמן.

דיון והכרעה

7. מכתבי הטענות שהוגשו לנו והדיונים שהתקיימו לפנינו, ובכלל זה הודעת העדכון מטעם המדינה מיום 1.8.2024, עולה כי בין העותרים ובין משיבי המדינה אין חילוקי דעות מהותיים ביחס למצב המשפטי, כמפורט להלן:

על פי סעיף 16(ג) לחוק הרבנות נדרש היה לקיים את הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים עד ליום 2.6.2024. חובה זו לא קוימה במועדה, ויש לקיימה בהקדם האפשרי.

לעת הזו הושלם מינוי חברי האסיפה הבוחרת, למעט מינוי 10 חברים על פי סעיף 7(8) לחוק (להלן: המינויים החסרים).

המינויים החסרים צריכים להתבצע על ידי ממלאי המקום שמונו לעניין זה (כבוד הרב אליעזר שמחה וייס וכבוד הדיין הרב שלמה שפירא. להלן: הגורמים הממנים), בהתאם לפרוצדורה שנקבעה בסעיף 7(8) לחוק, ובכפוף להנחיות שניתנו לעניין זה בפסק הדין בעניין רקמן.

בהינתן שהבחירות לא התקיימו בטווח המועדים שנקבע בחוק (ראו סעיף 16(ג) לחוק), ראוי לאפשר למי שמבחינת גילו עמד בתנאי הכשירות להיבחר כרב ראשי (ראו סעיף 5(א) לחוק. להלן: תנאי הגיל) במועד האחרון לקיום הבחירות על פי החוק – להתמודד בהן גם במועד נדחה סמוך.

לדידנו, הטעם העיקרי לנקודה אחרונה זו נעוץ בכך שתנאי הגיל נקבעו בחוק תחת ההנחה שהבחירות יתקיימו לא יאוחר מהמועד האחרון לקיום בחירות על פי החוק. בהינתן שכך, אין לאפשר מצב שבו הפרת הוראות החוק – בדרך של אי-קיום הבחירות במועדן הקבוע בדין – תביא לפגיעה בזכות ההתמודדות של מי שעמד בתנאי הגיל במועד שקבע המחוקק. נקודה זו ניתנת לביסוס, כך אנו סבורים, על עקרונות משפטיים כלליים, המונעים שלילת זכות מאדם בשל אי עמידה בדרישה הנוגעת למועד, כאשר הדבר נובע כל כולו בשל פגם שנפל בהתנהלות הרשות [זאת, בדומה לאופן בו היינו למשל נוהגים במקרה ההיפותטי הבא: נניח, שפקיד משרד הפנים דחה שלא כדין בקשה לקבל אזרחות ישראלית שהוגשה בשם בנו הקטין של מתאזרח לפי חוק האזרחות, התשי”ב-1952 (להלן: חוק האזרחות). מדובר בהפרה של סעיף 8(א) לחוק האזרחות, אשר קובע כי “התאזרחותו של אדם מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שביום ההתאזרחות היה תושב ישראל” (בהנחה שהקטין עומד ביתר הדרישות הקבועות בסעיף 8 לחוק האזרחות). כעת, הבה נניח שהפרת הדין מצד הפקיד כאמור נמשכה עד למועד שבו הקטין חגג את יום הולדתו ה-18 והפך לבגיר. הקטין שהפך לבגיר, מגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בדרישה לקבוע כי הוא זכאי לקבל אזרחות ישראלית מכוח סעיף 8(א) לחוק האזרחות. לדעתנו, במקרה כזה אין ספק שבית המשפט יהיה חייב לתקן את הפרת זכותו של “הקטין לשעבר” על ידי מתן סעד אשר מכיר בזכאותו לקבל אזרחות ישראלית מתוקף היותו “ילדו הקטין” של המתאזרח כאמור (על אף שהוא אינו קטין עוד)]. אנו סבורים אפוא שיש בסמכותנו להורות על מתן אפשרות לרב איגרא (ולאחרים במצבו), להתמודד בבחירות בנסיבות יוצאות הדופן שבענייננו, זאת, גם בהתאם לעיקרון “מקום שיש זכות – יש תרופה” (ראו: רע”א 6339/97 רוקר נ’ סלומון, פ”ד נ”ה (1) 199, פסקאות 19-21 לפסק דינו של השופט מ’ חשין (1999)), ולמצער מכוח סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה, על מנת שלא ייגרם לו – ולציבור המעוניין בהתמודדותו – עוול.

8. לנוכח המצב המשפטי האמור, ניתן בזאת צו (להלן: הצו) המורה כדלהלן:

ועדת הבחירות שהוקמה לפי סעיף 11 לחוק (להלן: ועדת הבחירות) תקבע מועד לקיום הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים שלא יהיה מאוחר מיום 30.9.2024, ותפרסמו בהתאם להוראת סעיף 12(א) לחוק.

ועדת הבחירות תפרסם את רשימת חברי האסיפה הבוחרת לא יאוחר מ-21 יום לפני מועד הבחירות שייקבע, בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק (להלן: מועד הפרסום של חברי האסיפה).

על הגורמים הממנים להשלים את המינויים החסרים עד למועד הפרסום של חברי האסיפה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 7(8) לחוק, כפי שזו פורשה בפסק הדין בעניין רקמן.

מובהר בזאת, כי אדם שעמד מבחינת גילו בתנאים להתמודד במועד האחרון לקיום הבחירות על פי חוק (דהיינו ב-2.6.2024), יהיה רשאי להתמודד בבחירות גם במועד הנדחה שייקבע בהתאם לאמור לעיל בסעיף א’ לצו.

9. למען הסר ספק – ואף שחזקה על הגורמים הממנים, הפועלים לעניין זה כממלאי תפקיד ציבורי על פי חוק, כי יפעלו על פי הדין, ובכלל זה פסיקת בית משפט זה – מובהר בזאת כי פרסום רשימת חברי האסיפה הבוחרת וקיום הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים, לפי סעיפים א’ ו-ב’ לצו, כאמור לעיל, אינם מותנים בביצוע סעיף ג’ לצו, כך שגם אם לא יושלמו המינויים החסרים במועד, יושלם הליך בחירת הרבנים הראשיים כסדרו בהתאם להוראות הצו שניתנו לעניין זה.

ניתוק הקשר בין ההוראות הללו, באופן שביצוע האחת (בחירת הרבנים הראשיים) לא יהיה מותנה בביצוע האחרת (השלמת המינויים החסרים), נובע מהטעמים המצטברים הבאים:

ראשית, גם אם תיסתר חס וחלילה החזקה כי הגורמים הממנים יפעלו על-פי הדין, כאמור, הרי שאין לאפשר מצב שבו אי-קיום מצוות החוק לעניין מינוי מקצת מחברי גוף בוחר (עשרה מתוך מאה וחמישים, שהם 6.66%) על ידי הגורם המוסמך לעשות זאת, תאפשר לו למנוע את כינוס הגוף הבוחר. עוד נוסיף כי מצב זה בו בידיו של גורם ממנה למנוע כינוס גוף בוחר – וממילא למנוע את קיומן של בחירות – עלול להוביל, הלכה למעשה, לשימוש לרעה בסמכות האמורה. התוצאה הראויה אפוא של הימנעות גורמים מוסמכים מלבצע את חובתם, איננה טעינת ידיהם בכוח נוסף, אלא דווקא הקפאת כוח המינוי הנתון להם עד שיחזרו בהם מסירובם להפעילו כדין.

שנית, כל עוד לא מושלמים המינויים החסרים, נמצאים אנו במצב של בחירה בין שתי רעות: אי-קיום בחירות לתפקיד הרבנים ראשיים תוך הפרה מתמשכת של מצוות המחוקק, או הפרת מצוות הדין לעניין המינויים החסרים. במצב דברים זה, ובשים לב לנסיבות הייחודיות שנוצרו בענייננו, ובכלל זה התמשכות הזמנים, הרעה הראשונה חמורה מהרעה השנייה, ולא ניתן להסכין לה; נציין עוד כי שקלנו אף את האפשרות להורות על נטילת סמכות הגורמים הממונים על ידי השר הממונה על ביצוע החוק או הממשלה, וזאת בהתאם להוראות חוק יסוד: הממשלה, ואולם הגענו למסקנה כי גם אם אפשרות זו קיימת (ובהינתן עמדת היועצת המשפטית לממשלה, אשר שללה היתכנות חלופה זו, מצאנו לנכון שלא לטעת מסמרות בסוגיה נכבדה זו), הרי שבמקרה דנן היא מבטאת מידה רבה יותר של התערבות שיפוטית, ועל כן מוטב להימנע ממנה.

שלישית, המחוקק שיקף בחוק את עמדתו כי מבחינה מהותית אין פסול בביצוע הליך בחירה על ידי אסיפה חסרה, ובלבד שמספר חבריה לא פחת מ-80. כך, סעיף 6(ב) לחוק מורה כי “האסיפה הבוחרת רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת מ-80”. לכאורה, על פי לשונה, ניתן היה לסבור כי הוראה זו אינה חלה במישרין על ענייננו, שכן במקרה דנן מספר חברי האסיפה הבוחרת לא “פחת”, אלא קיים חשש שחלק מחבריה לא ימונו עד למועד הבחירות שצפוי להיקבע לפי הוראות הצו. עם זאת, דומה כי בשל אופי האסיפה האמורה, ובעיקר בשים לב לכך שחבריה ממונים בסמוך למועד קיומן של הבחירות, תכלית הוראה זו אינה רק להבטיח את רציפות עבודת האסיפה במקרה בו נבצר מחלק מחבריה (בשל מוות או כל סיבה אחרת) להצביע, אלא נראה שעיקר תכליתה למנוע אפשרות של סיכול קיום הבחירות באמצעות הימנעותו של גורם אשר אמון על מינוי חברים לגוף הבוחר מלמלא חובתו (ובדומה לכך, ראו: בג”ץ 5424/98 סלאלחה נ’ השר לענייני דתות, פ”ד נד(5) 97, 99 (2000), שם נקבע כי אין לאבחן בין אי מינוי, מראש, של חלק מחברי ועדת מינויים לבין מצב בו פחת מספר חבריה של ועדת המינויים לאחר הרכבתה). ודוק, כוונת המחוקק בעניין זה אף נלמדת מכך שלמעשה, החוק מתיר לאסיפה הבוחרת לפעול אף אם פחת מספר חבריה ב-70 חברים. על פני הדברים, בלתי מתקבל על הדעת שהמחוקק ראה לנגד עיניו מצב שבתקופת זמן כה קצרה ייבצר מ-70 חברי אסיפה להשתתף בבחירות. על כן, לא נראה סביר שתכלית ההוראה האמורה היא אך לשמור על רציפות תפקודית של האסיפה במקרה של נבצרות חלק מחבריה. לנוכח האמור, נראה כי ניתן לעשות שימוש בענייננו בהוראת הסעיף הנדון.

לחילופין, אף אם נניח, כגישת מי מהמשיבים, כי סעיף 6(ב) לחוק אינו מתייחס לפי לשונו למצב הדברים שנוצר, דהיינו לאי-מינוי מתמשך של מקצת הנציגים לאסיפה הבוחרת (להבדיל מפחיתת מספרם לאחר שמונו כל הנציגים), הרי שקיים חסר בעניין זה בהסדרי החוק, ויש למלא אותו על דרך של היקש להוראה האמורה בהתאם להוראת סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, תש”ם – 1980 (ודוק, גם סמכות הגורמים הממונים למנות את המינויים החסרים נלמדה על דרך ההיקש מסעיפים 20(ב) ו-20(ד) לחוק, שעניינם סיום כהונה בטרם עת, ולא מהוראת חוק החלה במישרין על המצב יוצא הדופן שנוצר עם סיום כהונת הרבנים הראשיים הקודמים בתום תקופת כהונתם טרם מינוי המינויים החסרים).

לבסוף, יוער כי על אף ההבהרה האמורה, אין בה כדי להפחית כמלוא הנימה מחובתם של הגורמים המוסמכים לממש את הזכות החשובה שהעניק להם המחוקק לבחור עשרה חברים לאסיפה הבוחרת על-פי שיקול דעתם – נציגים אשר אינם ממונים באופן אוטומטי על בסיס תפקיד, ותק או גיל. סמכות זו טומנת בחובה כוח מיוחד וחשוב, אשר נדמה שנועד לאפשר שיתוף של גורמים נוספים, מחוץ למערכת הקיימת, בבחירת הרבנים הראשיים וחברי מועצת הרבנות הראשית, ובכך להביא לגיוון המערכת ולטיובה.

10. בכך מתמצה הטיפול בעתירות.

המדינה תישא בהוצאות העותרים בבג”ץ 4266/24, בג”ץ 4712/24 ובג”ץ 4886/24 בסכום של 15,000 ש”ח בגין כל אחת מהעתירות, וכן בסכום של 5,000 ש”ח לטובת העותר בבג”ץ 5652/24 (בסך הכל 50,000 ש”ח).

ניתן היום, ד’ אב תשפ”ד (08 אוגוסט 2024).

יעל וילנר

שופטת

עופר גרוסקופף

שופט

אלכס שטיין

שופט