לפני
כבוד השופט אלון גביזון
בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל
ע”י ב”כ עוה”ד ואסים אבו עמאר
נגד
הנאשם
ראשד אלעואדה – הובא ע”י נחשון
ע”י ב”כ עוה”ד טהאר אבו עמאר
גזר דין
1. הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במעשה מגונה בכוח – עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין התשל”ז – 1977 (להלן: “חוק העונשין”).
האישום והסדר הטיעון:
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בין הנאשם לבין XXX, קטינה ילידת 2006.X.X (להלן: “המתלוננת”) הייתה קיימת היכרות קודמת לאירועים המתוארים להלן.
מספר ימים לפני התאריך 16.10.23 פנתה המתלוננת אל הנאשם וביקשה ממנו שילווה לה כסף.
הנאשם הסכים, ואף הבטיח למתלוננת שייתן לה את הכסף, אף מבלי שתצטרך להחזיר לו.
בהמשך לאמור, המשיכה המתלוננת וביקשה שוב ושוב מהנאשם כי ילווה לה כסף, עד שלבסוף בתאריך 16.10.23 קבעו המתלוננת והנאשם, להיפגש במקלט שנמצא מאחורי קיוסק XXX, בשכונה XXX בבאר שבע (להלן: “המקלט”), על מנת שהנאשם ייתן לה כסף, מבלי שתצטרך לתת לו תמורה.
במועד הנ”ל, סמוך לשעה 12:18 הגיעה המתלוננת אל המקלט, וחיכתה לנאשם בכניסה למקלט. לאחר מספר דקות הגיע הנאשם למקלט, ושניהם ירדו נכנסו אל המקלט.
מיד לאחר שנכנסו למקלט, נצמד הנאשם אליה לקיר, ניסה לנשק אותה והם נפלו על הרצפה כשהמתלוננת על ביטנה, נישכב עליה, וביצע בה מעשים מגונים בכח בכך שחיכך בה את איבר מינו, ונגע באמצעות ידו באיבר מינה מעל הבגדים.
תוך כדי האמור החלה המתלוננת לצעוק, התקשרה למשטרה לעזרה.
בעקבות האמור הנאשם עזב את המתלוננת, יצא מן המקלט.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת שריטות בידיה, שריטה מאחורי האוזן.
3. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעונש.
4. טרם גזירת עונשו של הנאשם, עתר בא כוחו בהסכמת המאשימה לקבל תסקיר לעונש משירות המבחן והמאשימה עתרה לקבלת תסקיר נפגעת עבירה.
5. בהמשך לעדכון שירות המבחן כי הנאשם נעצר במסגרת תיק אחר ויתרה ההגנה על הגשת תסקיר לעונש. בנוסף ולבקשת המתלוננת, ויתרה המאשימה על קבלת תסקיר נפגעת עבירה.
ראיות וטיעונים לעונש:
6. ב”כ המאשימה הגישה תדפיס מידע פלילי של הנאשם (ת/1) ממנו עולה כי ביום 06.10.22 ובמסגרת ת.פ (נוער ב”ש) 33719-04-17 הועמד הנאשם בצו מבחן, ללא הרשעה, לתקופה של שנה בגין עבירות מין. עוד עולה כי הרישום התיישן.
ב”כ הנאשם הגיש תיעוד רפואי של הנאשם (נ/2) ממנו עולה כי הנאשם סובל מאבנים בכליות ומכליה היפופלסטית.
7. ב”כ המאשימה עתרה לקביעת מתחם ענישה שנע בין שנה לשלוש שנות מאסר וביקשה להטיל על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.
נטען כי במעשיו פגע הנאשם בערכים המוגנים של כבוד האדם, כאשר בעבירות המין הפגיעה פולשת לגופו ולנפשו של הקורבן ומבזה אותו.
הגם שמדובר באירוע בודד, נטען כי מדובר בפגיעה קשה בערכים המוגנים וזאת בשל ביצוע העבירה בקטינה בת 17 שנים על ידי נאשם בגיר, כבן 22, כשהיא לבדה ובזמן שהנאשם שוכב מעליה, נוגע בה בכוח כדי לספק צרכיו ומנצל את כוחו.
נטען כי על הענישה להיות משמעותית על מנת שתבטא את הסלידה מן המעשים. ב”כ המאשימה הוסיפה כי בעבירות מסוג זה קבע המחוקק עונש מזערי של 21 חודשים (כולל המאסר המותנה), ובמקרה שבענייננו אין טעמים מיוחדים המצדיקים להסתפק בעונש המזערי.
המאשימה ציינה כי עסקינן בצעיר שהודה, חסך זמן שיפוטי ואת העדת הקטינה בבית המשפט. מנגד לא מדובר במעידה ראשונה של הנאשם, ולחובתו רישום שהתיישן בעבירות מין מבית המשפט לנוער.
צוין כי הנאשם היה עצור במסגרת תיק זה מיום 16.10.23 ועד ליום 30.11.23, שוחרר ובהמשך נעצר בתיק אחר.
המאשימה הגישה פסיקה (ת/2) התומכת במתחם העונש לו טענה.
8. ב”כ הנאשם עתר לקביעת מתחם ענישה שנע סביב 9 חודשי עבודות שירות וביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם בתיק זה.
הסנגור טען כי על הענישה להלום את נסיבות המעשים, אשר בענייננו כוללים היכרות מוקדמת בין הנאשם והמתלוננת, העדר תכנון, והפעלת כוח רגעית וברף התחתון שהופסקה ברגע שהמתלוננת צעקה.
ביחס להיותה של המתלוננת קטינה נטען כי יש לתת את הדעת לפער הגילאים הקטן בין הנאשם והמתלוננת וכי קטינותה אינה חלק מהעבירה.
ב”כ הנאשם טען כי תיקון כתב האישום הוא משמעותי המלמד על קשיים ראייתיים ולאחר התיקון עסקינן בעבירה אשר היתה צריכה להתברר בבית משפט השלום. עוד נטען כי אין להביא בחשבון את הרישום הפלילי שהציגה המאשימה בעניינו של הנאשם שכן עסקינן באירוע שהסתיים ללא הרשעה והתיישן זה מכבר.
הסניגור הוסיף כי בשל מצבו הרפואי של הנאשם ובעיית הכליות ממנה הוא סובל יש לסטות מטעמי צדק ולקולא בגזירת עונשו.
ב”כ הנאשם סקר הפסיקה שהגישה המאשימה וטען כי זו עוסקת במעשים חמורים מהמעשים אותם ביצע הנאשם ועל כן אין להסיק ממנה לענייננו. ההגנה הגישה פסיקה רלוונטית (נ/1) התומכת בענישה לה טענה.
9. הנאשם אמר כי הוא מצטער ולא יחזור על מעשיו.
דיון והכרעה:
10. הנאשם יליד 2002, הורשע בעבירת מעשה מגונה בכוח לאחר שנשכב על המתלוננת, קטינה כבת 17, חיכך בה את איבר מינו ונגע באמצעות ידו באיבר מינה מעל הבגדים.
קביעת מתחם העונש ההולם
11. בהתאם לסעיף 40ב לחוק העונשין, עיקרון ההלימה הינו העיקרון המנחה בענישה, ויש לבחון קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות, בנסיבותיהם ובמידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.
12. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, אדרש לערכים החברתיים שנפגעו מהעבירה ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנוהגת והנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.
הערכים החברתיים
13. בביצוע העבירה בנסיבותיה, פגע הנאשם באופן ממשי במספר ערכים מוגנים, בכללם הגנה על שלמות גופו ונפשו, כבודו, בטחונו וחופש בחירתו של הפרט. כמו כן פגע הנאשם בתחושת הביטחון האישית של קטינות ונערות וזכותן לצנעת גופן.
מדיניות הענישה
14. בית המשפט העליון השמיע דעתו ביחס לחומרתן הרבה של עבירות מין המתבצעות באדם בניגוד לרצונו החופשי והצורך בהתערבות בתי המשפט לצורך מיגורן, ולעניין זה ראה ע”פ 9994/07 פלוני נ’ מדינת ישראל (11.8.08):
“הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה היא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור בכלל. הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקורבן, והורסת בו כל חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות המקודשת של גופו. היא משקפת השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר אונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קורבנות עבריינות המין בפועל ובפוטנציה”.
עוד הדגישו בתי המשפט החומרה היתרה בעבירות מין המבוצעות כלפי קטינים ותפקידו של בית המשפט להעביר מסר ברור כי החוטא בעבירות מין, בוודאי כלפי קטינים, ימצא עצמו מאחורי סורג ובריח.
ראה לעניין זה ע”פ 6882/14 פלוני נ’ מדינת ישראל (11.11.2015):
“חומרה יתרה נודעת לעבירות מין המבוצעות בקטינים, המתאפיינות בניצול פערי הכוחות האינהרנטיים בין קטין לבגיר ובניצול תמימותו הטבעית של הקטין לסיפוק יצריו של הפוגע. אף הנזקים הנגרמים מעבירות אלו נוטים להיות חמורים יותר, משום שהן פוגעות בנפשו של הקטין בשלב בו טרם התגבשה אישיותו באופן סופי, ומותירות בו צלקות עמוקות … . על כן, הכלל הנוהג בפסיקת בית משפט זה הוא כי במקרים של עבירות מין בקטינים יש להעביר “מסר ברור וחד-משמעי כי הנוטלים לעצמם חירות לפגוע בקטינים צפויים לעונשים כבדים ומשמעותיים”.
וראה גם ע”פ 6690/07 פלוני נ’ מדינת ישראל (10.03.08):
“פסיקתו של בית המשפט העליון הינה עקבית וחד-משמעית, כי יש להעניש בכל חומרת הדין עברייני מין בכלל, ואלה המבצעים זממם בקטינים בפרט. על בית המשפט לשמש מגן לקטינים מפני אלה שרק תאוותם עומדת לנגד עיניהם, תוך ניצול ופגיעה בכבודם וברווחתם של הקטינים הזכאים לילדות תקינה, מבלי שיפגעו גופנית ונפשית… בית המשפט העליון קבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי כאשר מדובר בעבירות מין המבוצעות בקטינים, גוברים שיקולי הגמול וההרתעה על פני שיקולים אישיים או נסיבות מקלות”.
15. בזיקה לאמור, אדרש למתחם של הפסיקה הנוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם תוך שאציין כי בהבניית שיקול הדעת, אין הכוונה לעריכת ממוצע סטטיסטי של טווחי הענישה. קשת הענישה בפסיקה רחבה ותלויה בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי ובפרמטרים שונים, ובכללם אופי הפגיעה והתמשכותה, המקום והזמן שבו בוצעה העבירה, מידת התכנון, התחכום והתעוזה שבמעשים, מידת הכוח שהופעל, פערי הגילאים בין הפוגע והנפגע, קיומן של עבירות נלוות, ובענייננו יש לבצע את ההבחנה הנדרשת לקולא ולחומרא:
א. בע”פ 8529/11 גוסיין אטקישייב נ’ מדינת ישראל (24.05.2012), נדחה ערעורו של נאשם על הכרעת הדין וגזר הדין לאחר שהורשע בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין ובעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק. הנאשם עקב אחר קטינה ילידת 1995 ולא נעתר להפצרותיה להניח לה. הנאשם עלה בעקבות הקטינה לאוטובוס, התיישב לצידה ושאל אותה שאלות אישיות, ירד בעקבותיה מהאוטובוס וליווה אותה לביתה חרף בקשותיה שיעזוב. כשנכנסה הקטינה לבניין מגוריה נכנס הנאשם אחריה, תפס אותה בידו, גרר אותה בכוח במורד המדרגות ומישש ישבנה ואיבר מינה מעל לבגדיה. הקטינה צעקה לעזרה. הנאשם סתם את פיה בידו ודחף אותה לעבר קיר מקלט הבניין שם הכניס את ידו מתחת למכנסיה ותחתוניה, מישש את ישבנה, ליטף את מותניה, נגע בחוזקה באיבר מינה ובחזה מעל לבגדיה ותפס את שערה ונישק את צווארה. עם שמיעת דלת נפתחת עזב את הקטינה וזו נפלה על הקרקע. הנאשם בעט בבטנה בחוזקה ואמר לה “כלבה אני עוד אחזור”. על הנאשם הוטלו 20 חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך 10,000 ₪.
ב. בע”פ (מחוזי מרכז) 20993-05-18 אבו מטיר נ’ מדינת ישראל (9.10.2018) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירה של מעשה מגונה בכוח. הנאשם עבד כנהג מונית כאשר הגיעה קטינה לתחנה המרכזית בנתניה על מנת לנסוע במונית שירות לכפר סבא עיר מגוריה. הקטינה הייתה מלווה בחבר, קטין, ועלתה למונית של הנאשם אשר ייעדה היה תל אביב. הקטין אמר לנאשם במועד עליית הקטינה למונית כי עליה להגיע לכפר סבא ואף שילם על נסיעתה. משהגיע הנאשם לתל אביב הוא הפציר בקטינה שלא לרדת מהמונית והמשיך בנסיעה עד כפר סבא. בהגיעם לכפר סבא ביקש הנאשם מהקטינה לבצע בו מין אוראלי כתנאי לירידתה מהמונית וזו סירבה והחלה לבכות. בהמשך עצר הנאשם את המונית סמוך למושב נווה ימין שם נגע בשתי ידיו בחוזקה בחזה של הקטינה, זו הזיזה את ידו ובכתה. אז פתח הנאשם את דלת המונית והקטינה נמלטה מהמקום. בת”פ (שלום כ”ס) 37918-05-16 נקבע מתחם ענישה הנע בין 21 לבין 30 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, נעדר הרשעות קודמות (בהיותו בן 18 יוחסה לו עבירה של מעשה מגונה בקטין אשר נקבע כי ביצע את העבירה אך ההליך הסתיים ללא הרשעה), הוטלו 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה בן 12 חודשים, פיצוי בסך 10,000 ₪ לנפגעת העבירה, ופסילת רישיון נהיגה.
ג. בת”פ (שלום נתניה) 36888-03-17 מדינת ישראל נ’ סולומון (11.04.2018), הורשע נאשם על יסוד הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1)לחוק העונשין ובעבירה של הסגת גבול כדי לבצע עבירה. בין הנאשם למתלוננת הקטינה היכרות מוקדמת על רקע עבודתו במכולת השכונתית. עובר לביצוע המעשים ליווה הנאשם את המתלוננת מהמכולת לביתה וזו סיפרה לו שהיא בת 16. במועד מאוחר יותר בשעת לילה מאוחרת נכנס הנאשם לביתה של המתלוננת דרך חלון בסלון כשהוא שרוי בגילופין, נכנס לחדרה של הקטינה שעה שישנה, כיסה ראשו בצעיף והתיישב על מיטתה. הנאשם נגע בחזה של המתלוננת מעל בגדיה והקטינה התעוררה מבוהלת. בהמשך התפתח בין השניים מאבק, הקטינה התנגדה וצעקה, נפלה ארצה והנאשם שלח ידו לכיוון איבר מינה אך המתלוננת הזיזה את האגן. הקטינה צעקה להוריה שיסיעו לה ומנעה מהנאשם להימלט עד להגעת אביה שאחז בנאשם עד להגעת המשטרה. נקבע מתחם ענישה שנע בין 15 לבין 36 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת. על הנאשם, צעיר נעדר עבר פלילי, הוטלו 18 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר נוספים מתיק שצורף (חלקו במצטבר) כך שסה”כ נגזר על הנאשם 23 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת על סך 12,000 ₪.
ד. בת”פ (שלום אשקלון) 62857-11-14 מדינת ישראל נ’ ילמה (14.07.2015) הורשע נאשם על יסוד הודאתו בשתי עבירות של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין. הנאשם נכנס לבית כנסת שם שהה המתלונן, חשף איבר מינו בפני המתלונן, אחז בכתפו של המתלונן, הפיל אותו לרצפה והכניס ידו לתוך מכנסיו של המתלונן. נקבע מתחם ענישה הנע בין 10 לבין 24 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם צעיר בעל הרשעות קודמות ורלוונטיות מבית המשפט לנוער הוטלו 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל והופעל מאסר מותנה בן 7 חודשים, 5 מתוכם במצטבר כך שסה”כ נגזר על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל לצד 8 חודשי מאסר מותנה פיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן וחתימה על התחייבות כספית.
ה. בת”פ (שלום ת”א) 15294-02-14 מדינת ישראל נ’ ליאור פורד (2.11.2014) הורשע נאשם על יסוד הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין ובעבירה של הפרת צו פיקוח. הנאשם הפר צו פיקוח לפי חוק ההגנה אשר אסר עליו בין היתר לשהות ביחידות עם קטינים, בכך שניגש לקטינה בת כ-14.5 אשר שהתה לבדה בקומה השנייה של בית הכנסת, התיישב לצידה על הרצפה והחל לשוחח עמה. כשקמה הקטינה ללכת חיבק אותה הנאשם בחוזקה, מנע ממנה ללכת וסרב להניח לה חרף בקשותיה. הנאשם תפס את סנטרה של הקטינה בידו סובב את ראשה לעברו ונישק אותה. הקטינה נחלצה מאחיזתו ונמלטה מהמקום. נקבע מתחם ענישה כולל הנע בין 10 לבין 24 חודשי מאסר. על הנאשם, בעל עבר פלילי רלוונטי, הוטלו 17 חודשי מאסר בפועל והופעל מאסר מותנה בן 10 חודשים במצטבר כך שסה”כ נגזרו על הנאשם 27 חודשי מאסר בפועל לצד מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננת בסך 3,000 ₪.
16. יוער כי מרבית הפסיקה שהגיש ב”כ הנאשם מתייחסת לעבירה של מעשה מגונה ללא שימוש בכוח כבענייננו ולעונשים שהוטלו במסגרת הסדרי טיעון הכוללים ענישה מוסכמת, ומשכך לא ניתן ללמוד ממנה למקרה שבפני.
נסיבות ביצוע העבירה
17. נסיבות ביצוע העבירה בענייננו חמורות שכן מיד לאחר שהשניים נכנסו למקלט, נצמד הנאשם אל המתלוננת, ניסה לנשקה ולאחר שנפלו על הרצפה כשהמתלוננת על בטנה, נשכב עליה, וביצע בה מעשים מגונים בכוח בכך שחיכך את בה את איבר מינו, ונגע באמצעות ידו באיבר מינה מעל הבגדים.
עסקינן ברצף של מספר מעשים כוחניים ופסולים (1.נצמד אליה 2.ניסה לנשקה 3.נשכב עליה 4.חיכך בה את איבר מינו 5. נגע בידו באיבר מינה) ובוודאי שלא במעשה יחיד ורגעי, וברי כי אין לקבל את טענת ההגנה כי בענייננו לא נעשה שימוש של ממש בכוח וכי מדובר במעשה מגונה בכוח ברף הנמוך.
יתרה מכך, הנאשם יכול היה לחדול ממעשיו לאחר שניסה לנשק את המתלוננת והשניים נפלו ארצה, אך לא חדל ממעשיו והסלימם. כמתואר בכתב האישום, הנאשם חדל ממעשיו רק לאחר שהמתלוננת החלה לצעוק והתקשרה למשטרה לעזרה.
18. זאת ועוד, חומרת מעשיו של הנאשם בולטת על רקע היות המתלוננת קטינה. אכן, צודק הסניגור כי קטינותה של המתלוננת אינה מיסודות העבירה בה הורשע הנאשם, ואולם במסגרת נסיבות ביצוע העבירה על בית המשפט להביא בחשבון את גילו של נפגע העבירה ופער הגילאים בינו לבין התוקף. בענייננו עסקינן בקטינה כבת 17 שנים ובנאשם כבן 22 שנים, וברי כי פער הגילאים סייע לנאשם בביצוע זממו.
19. את מעשיו המבזים והמכוערים ביצע הנאשם בשעות צהריים ללא מורא תוך שניצל את המקלט אליו נכנסו השניים. בהקשר זה אוסיף כי אינני מקבל את טענתו של הסניגור כי המעשה בוצע ללא תכנון ותחכום ולראיה העובדה כי “מיד לאחר שנכנסו למקלט נצמד הנאשם אליה לקיר, ניסה לנשק אותה…” (ההדגשה לא במקור-א.ג).
20. כמפורט בכתב האישום נגרמו למתלוננת שריטות בידיה ושריטה מאחורי האוזן. ברי כי פוטנציאל הנזק יכול היה להיות רב עוד יותר לולא פעלה הקטינה בתושייה, גרמה לנאשם לחדול ממעשיו ולעזוב את המקום.
בהקשר לנזקי המתלוננת מצאתי להוסיף כי גם בהעדר תסקיר קורבן עבירה יש להניח שמעשיו של הנאשם פגעו בנפשה של המתלוננת, שכן בעבירות מין המבוצעות בקטין הנחת היסוד היא כי הפגיעה מותירה צלקות בנפשו. ראה בהקשר זה, אם כי בעבירת מין שונה מענייננו, ע”פ 1976/13 גדה בורסאי אנדריאס נ’ מדינת ישראל (17.2.2014).
גם בהעדר תסקיר נפגע עבירה יש להניח כי המתלוננת חוותה פחד עת הנאשם נשכב עליה כשהיא מבודדת בתוך מקלט ואין בסביבתה מי שיענה לעזרתה.
21. מכל המקובץ לעיל, ולאחר שעיינתי בפסיקה אליה הפנו ב”כ הצדדים, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין העבירה בה הורשע הנאשם בנסיבותיה, נע בין 16 חודשי מאסר לבין ל-36 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה ופיצוי.
אני ער לכך כי תחתית המתחם לו עתרה המאשימה נמוך יותר, 12 חודשים, אך סבורני כי היא איננה הולמת את חומרת נסיבות העבירה שבענייננו כפי שפרטתי לעיל ובוודאי שאין בה
כדי לבטא את מידת סלידתו של בית המשפט ממעשים כגון דא.
באשר לגובה הפיצוי מצאתי לחייב הנאשם לפצות המתלוננת בסך של 8,000 ₪, ובאופן שיהא בכך משום פיצוי, ולו חלקי, לסבלה.
גזירת העונש בגדרי המתחם:
22. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות. כידוע הענישה הינה אינדיבידואלית ובמסגרתה יש לתן את הדעת לנסיבותיו האישיות של הנאשם.
23. לקולת עונשו של הנאשם נתתי דעתי להיותו יליד 2002, להודאתו ולחסכון בזמנו של ביהמ”ש. כן נתתי דעתי לכך כי הנאשם שהה במעצר בגין הליך זה מיום 16.10.23 ועד ליום 30.11.23.
לא מצאתי לתן משקל למצבו הרפואי של הנאשם כעולה מהמסמכים הרפואיים שהגישה ההגנה שכן אין ללמוד מהם כי מדובר במצב רפואי קשה וחזקה כי הנאשם יזכה לטיפול רפואי הולם בין כתלי הכלא, ככל שיזדקק לכך. יתרה מכך, מצבו הרפואי הנטען לא מנע ממנו לבצע את העבירה שבענייננו ודומה כי כוחו במותנו.
24. בגדרי שיקולי הענישה בתוך המתחם נתתי דעתי לשיקולי הרתעת היחיד.
הנאשם אומנם הביע צער על ביצוע העבירה אך לא הוצג לפני כל אפיק טיפולי- שיקומי וכאמור ויתר על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו. בהעדר אופק טיפולי- שיקומי סדור וברור נותר הנאשם עם דפוסיו הפסולים. המסוכנות הנלמדת מהעבירה בה הורשע ובנסיבותיה נותרה בעינה בהעדר הליך טיפולי.
25. עוד נתתי דעתי לשיקולי הרתעת הרבים ולצורך בהעברת המסר כי עבירות מין יענו בחומרה ובענישה מוחשית מאחורי סורג ובריח וזאת כדי להרתיע עברייני מין בפועל ובפוטנציה.
26. לאחר ששקלתי השיקולים לקולא ולחומרא בגדרי המתחם שקבעתי לעיל, היה מקום לגזור על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל. אולם משהמאשימה עתרה לעונש בן 18 חודשי מאסר, לא אגזור על הנאשם את העונש הראוי לו.
27. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד (מיום 16.10.23 ועד ליום 30.11.23).
ב. 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע.
ג. 8 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים מיום שחרורו שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
ד. פיצוי לנפגעת העבירה, ע.ת.1, על סך 8,000 ש”ח. הפיצוי ישולם לא יאוחר מיום 01.05.25.
לידיעת הנאשם, ניתן יהיה לשלם את הפיצוי לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:
בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il
מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000
במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).
הנני מתיר פרסום גזר הדין תוך השמטת פרטי המתלוננת ופרטים מזהים אחרים אודותיה.
זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט העליון.
ניתן היום, כ”ה חשוון תשפ”ה, 26 נובמבר 2024, במעמד הצדדים.
