בפני
כב’ השופטת כרמית חדד
התובעת:
מ’
ע”י ב”כ עוה”ד דלית יניב-מסר
נגד
הנתבע:
ר’
ע”י ב”כ עוה”ד אסי סגל
בעניין הקטין ל’
החלטה
מונחת לפני בקשה לפסוק מזונותיו הזמניים של הקטין שפרטיו בכותרת החלטה זו (להלן: “הקטין”) שאומץ על ידי המבקשת בלבד בתקופת החיים המשותפים של הצדדים (שלא נישאו) ואשר לא נרשם כבנו של המשיב.
רקע דיוני:
התובענה שבתיק זה הוגשה ביום 03.01.2024 . הבקשה לפסיקת מזונות זמניים הוגשה ביום 13.08.2024 . המשיב הגיש תגובתו ביום 18.09.2024 ותשובת המבקשת הוגשה ביום 01.10.2024 ומכאן החלטה זו.
כאן המקום לציין כי בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים בהם תובענה לקביעת הסדרי שהות, תביעה למתן פס”ד הצהרתי ביחס לדירה שבבעלות המשותפת לצדדים ותביעה כספית לסכום כסף קצוב (הוגשו על ידי המשיב). עוד יש לציין כי בדיון מיום 14.10.2024 הגיעו הצדדים להסכמות שסיימו הלכה למעשה את הדיון בתובענה בעניין הדירה.
מקור החיוב
הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית, במהלכה אימצה המבקשת את הקטין והוא רשום כבנה של המבקשת בלבד והמשיב לא נרשם כאביו של הקטין כשכל צד מציג הסבר מטעמו לאי הרישום.
טענות המבקשת:
המבקשת טענה כי לאורך השנים המשיב הזניח את הקשר עם הקטין, בטענה כי הוא אינו בנו וכן נהג כלפיו באלימות מילולית ופיזית שהופנתה גם כלפי המבקשת.
לטענת המבקשת, נטל הטיפול בקטין והוצאותיו מוטלים על כתפיה כך שהמשיב אינו נושא בהם כלל.
לטענת המבקשת שעה שהמשיב דורש קיומם של הסדרי שהות עם הקטין הרי שיש לו גם חובות באשר לגידולו.
טענות המשיב:
המשיב עתר לדחיית הבקשה בשלב זה והדגיש כי אינו מתנער מאחריותו וחובתו לזון את הקטין אולם מסרב לעשות כן בטרם יקוימו זמני שהות של הקטין עמו ולכל הפחות הכרתו על ידי המבקשת כאביו של הקטין.
המשיב טען כי בניגוד לטענות המבקשת, הצדדים אימצו את הקטין יחד בהחלטה משותפת, כאשר המשיב היה שותף להליך במלואו לרבות עלויותיו והוא אף ששכנע את המבקשת לבצע צעד זה לאחר טיפולי פוריות שלא צלחו.
עוד טען המשיב כי הצדדים לא פעלו לתיקון הרישום מאחר ולא נדרשו מול הרשויות ואף אחד מהם לא ראה בכך הצורך שכן היה ברור לכל שהקטין הוא בנם המשותף של הצדדים. המשיב הדגיש כי הסיבה לרישומו של הקטין של ידי המבקשת בלבד נבע ממגבלות בירוקרטיים של רוסיה, המדינה ממנה אומץ הקטין, אשר חייבה את הצדדים לבצע הרישום כאל “אימוץ חד הורי” וכי הדבר נעשה בהמלצתה של מנהלת העמותה אשר ליוותה את הצדדים וסייעה להם לאורך הליך האימוץ.
המשיב צירף מכתב הפניה לרפואה יועצת עבור הקטין ממנה ניתן ללמוד לטענתו כי לא נדרש רישום פורמלי של המשיב כאבי הקטין במשרד הפנים ושמו של המשיב מופיע כאביו של הקטין (ר’ נספח 2) .
לטענת המשיב מעולם לא נקט באלימות כלפי הקטין, וכל מבוקשו הוא לשמור על הקשר עם הקטין ולממש את זכותו ההורית הבסיסית.
המשיב הוסיף כי לאחר הפרידה חלקו הצדדים הסדרי ראייה שוויוניים אלו עוגנו בטיוטת הסכם במסגרת הליך הגישור כאשר המבקשת פעלה על פיהם עד ליום 18.05.2023.
המקור לחיוב דיון והכרעה:
בהתאם לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי”ט – 1959 (להלן:”חוק המזונות”) החיוב במזונות ייעשה על פי הדין האישי ובהיעדרו על פי צרכי הקטין ובשיעור יחסי להכנסותיהם של הוריו מכל מקור שהוא.
בעניין שלפני כאמור לעיל המשיב אינו אביו הביולוגי של הקטין והוא אינו רשום כאביו. עם זאת המשיב עתר לסעדים בעניין הקשר שבינו לבין הקטין בטענה שהוא אביו של הקטין חרף הרישום ושעה שהקטין אומץ בעת שהצדדים קיימו מערכת יחסים של ידועים בציבור והכל בהסכמתו ועידודו של המשיב (ראו תלה”מ 65258-07-23 בכתב התביעה שם המשיב מציג עצמו כ”אב” עותר לקביעת הסדרי שהות בין “אב לבנו” ומציין כי לקטין אין אב אחר מלבדו).
בעניין בע”מ 4751/12 אלמוני נ’ אלמונית (פורסם בנבו, 29.08.2013) נדרש בית המשפט העליון לבחון את השאלה העקרונית “האם ניתן לחייב בן זוג במזונות ילדיו הקטינים של בן זוגו הידוע בציבור (שאינם ילדיו הביולוגיים או המאומצים של בן הזוג ‘הראשון’) מקום שבו הילדים “הובאו” לתוך התא המשפחתי בהסכמתו ובמהלך הקשר”.
נקבע שם כי לא ניתן לחייב את בן הזוג מכח חוק המזונות. לצד זאת נקבע כי חוק המזונות אינו קובע הסדר שלילי בכל הקשור למזונות קטינים והיעדר חובה מכח חוק המזונות כשלעצמה אינה מביאה לפטור מוחלט מחובת מזונות והדבר אינו חוסם את בית המשפט מלפנות אל המשפט האזרחי בכלל ואל דיני החוזים בפרט לרבות בדרך של בחינת קיומה של הסכמה מכללא. במקרה שם בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את בן הזוג במזונות על אף סירובו לראות את הקטינות כבנותיו ורצונו בניתוק הקשר בינו לבין הקטינות.
בנסיבות המקרה שלפני שבו הקטין אומץ על ידי המבקשת בהסכמת המשיב ואף לטענתו של המשיב בעידודו במהלך חיי הזוגיות בין הצדדים ולטענת המשיב הוא נטל חלק פעיל בגידולו כאב לכל דבר ועניין הרי שעל פני הדברים יש לראותו כמי שהסכים, למצער מכללא, לזון את הקטין כאביו לכל דבר ועניין.
בהקשר לכך יש לציין כי בית המשפט העליון התייחס בפסק דינו לעניין ההסתמכות של הקטינות והאם בעניין שם על הסכמת האב לזון אותן. אף בענייננו עולה כי לכאורה ניתן להסיק קיומה של הסתמכות.
על פי טענות המשיב בתלה”מ 59589-02-24 (בכתב התביעה ובעדותו בדיון מיום 14.10.2024) משנת 2008 לערך (וקודם אימוץ הקטין) הכנסות התא המשפחתי נסמכו על הכשרתו של המשיב כ -XXX. הוקם עסק על שם המבקשת ועל אף שהמשיב נרשם כשכיר עלה כי לכאורה הכנסות העסק התבססו בעיקר על חוות דעת שניתנו על ידי המשיב. המשיב בתגובתו כאן אינו מכחיש כי ההכנסות מהעסק עמדו על הסך של 40,000 ₪ לחודש. בעדותו של המשיב בדיון מיום 14.10.2024 בהליך הנ”ל הצהיר הוא כי מחשבון המבקשת אליו נכנסו הכנסות העסק שולמו כל הוצאות התא המשפחתי. אין גם חולק כי מחודש פברואר 2023 העסק מנוהל על שם המשיב וכלל הכנסותיו נזקפות לזכותו של המשיב בלבד.
הכנסות המבקשת משכרה דהיום כפי שיפורט בהמשך ההחלטה עומדות על שיעור של כ – 5,000 ₪ לחודש לכאורה.
עובדות אלו מקימות ראיות לכאורה לקיומה של הסתמכות של ממש על הכנסות הנובעות ממשלח ידו של המשיב בלבד עת אומץ הקטין ואשר שימשו למימון צרכיו.
לאור האמור לעיל, הגם שעסקינן בהחלטה למזונות זמניים ואין בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות במחלוקת בין הצדדים לגופו של עניין, סבורני כי עמדת המשיב ביחס לאבהותו ואופן ההתנהלות הכלכלית בתקופת החיים המשותפים לרבות אופן מימון צרכי הקטין בתקופה זו מקימים עילה לכאורה ברף מספק לחיובו של המשיב במזונות הקטין מכח הסכמתו בין המפורשת ובין מכללא.
באשר לטענות המשיב כי אין לחייבו במזונות בשל הניכור ההורי שנגרם לטענתו בעטיה של המבקשת, אכן, אין חולק כי כיום אין כמעט קשר בין האב לבין הקטין, וכי במסגרת תיק תלה”מ 65256-07-23 מונתה ד”ר קיבנסון בר און לשם טיפול בקטין ובצדדים (ראו החלטה מיום 01.05.2024).
מעדכון המומחית מיום 30.06.2024 עולה כי היא מצאה סממנים לניכור הורי אולם קבעה מתווה לשם הפחתת הסימפטומים של הניכור ולשם חידוש וחיזוק הקשר בין המשיב לבין הקטין תוך שהיא מציינת בסיום העדכון כי במידה ולא תחול הפחתה בסימפטומים תעלה השאלה ביחס לשיתוף הפעולה של המבקשת עם התהליך הטיפולי.
הלכה היא כי הטלת סנקציה כה חמורה של ביטול מזונות או הפחתתם באופן משמעותי היא אמצעי קיצוני שאין לנקוט אותו אלא במקרים של מרדנות בעלת ביטויים “בולטים גסים ועולבים”. הגם שבענייננו קיים תיעוד של ביטויים קיצוניים של הקטין כלפי המשיב הרי שההליך הטיפולי מצוי בראשיתו. אמנם הלכות אלו נקבעו במתייחס להורה שחובת המזונות ביחס אליו קמה מכח חוק המזונות ולא מכח הסכמתו ויש טעם בטענות המבקש כי הסכמתו ככל שהיתה מותנית לכאורה בקיומו של קשר בינו לבין הקטין. עם זאת בשלב מקדמי זה לא ניתן לקבוע מסמרות באם נסיבות הענין מצדיקות הפטרת המשיב מחובת המזונות וזאת חרף היותה חובה מכח הסכמה ולא חובה מכח חוק המזונות ויש להמתין להתפתחות ההליך הטיפולי בתקווה שהוא יישא פרי.
בעניין זה יצויין כי הוגש עדכון ד”ר קיבנסון ביחס להתקדמות ההליך ממנו עולה כי בשל המצב הבטחוני ותקופת החגים לא התקיים רצף מפגשים טיפולי מספק ונקבעו מפגשים נוספים עד לסוף חודש דצמבר. לפיכך סבורני כי טרם ניתן לקבוע ולו לכאורה כי בשלה העת לנקוט בסנקציה קיצונית של שלילת מזונות אולם יש מקום ליתן לעובדת הקשר המינורי של המשיב עם הקטין והתייחסות ד”ר קיבנסון לעניין זה בדיווחיה עד כה, ביטוי בהיקף המזונות שייפסק. יתרה מכך, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, יכול שיהיה בחיוב מידתי ומתאים בנסיבות כדי לקדם ההליך הטיפולי לשיקום הקשר שבין המשיב לקטין.
לאור כלל האמור לעיל מצאתי כי ניתן לחייב המשיב במזונות הקטין כפוף לאמור לעיל ובהתאם לנסיבות הספציפיות כפי שיפורט גם להלן.
היקף החיוב:
במסגרת הבקשה למזונות זמניים העמידה המבקשת את צרכי הקטין והוצאות שוטפות על הסך 16,612 ₪ (כולל 4,000 ₪ כלכלה, 61.86 ₪ תרופות, 50 ₪ תספורת, 429 ₪ ביגוד והנעלה, 264 ₪ ציוד ביה”ס, 280 ₪ אחזקת בניין, 1,200 ₪ דלק ,28 ₪ גז , 4,707 ₪ משכנתא , 2,262 ₪ הלוואת רכב של המבקשת, 1,367 ₪ הלוואת רכב של המשיב, 593 ₪ הוצאות חשמל, 167 ₪ הוצאות מים, 807 ₪ ארנונה).
לבקשה לא צורפו אסמכתאות אולם אסמכתאות חלקיות צורפו לכתב התביעה.
בסופו של דבר עתרה כי חיוב המשיב במזונות הקטין לא יפחת מסך של 7,000 ₪ לחודש. בתוספת חיוב המשיב בדמי טיפול בסך של 1,000 ₪ לחודש וכן מחצית מהוצאות החינוך של הקטין והוצאותיו הרפואיות החריגות לרבות טיפולי שיניים וטיפולים פסיכולוגיים.
במסגרת התשובה לתגובה צירפה המבקשת 12 תלושי שכר, פירוט דפי עו”ש לחודשים ספטמבר 2023-ספטמבר 2024 ופירוט כרטיסי אשראי לחודש מאי-ספטמבר 2024.
עוד בנוסף המבקשת התייחסה לטענות המשיב בדבר היעדר קיומם של הוצאות המדור ואחזקתו למבקשת וטענה כי היא ממשיכה לשאת בתשלומים השוטפים של דירתה גם בעת זאת ולאחר מעברה למגורים משותפים עם בן זוגה הנוכחי כאשר אלו צורפו לטענתה לכתב התביעה.
במסגרת כתב התביעה צירפה המבקשת אסמכתאות שונות להוצאות ארנונה, חשמל גז וכיו”ב אלו הנושאים את שמה והכתובת המופיעה במרביתם היא כתובת הדירה בה התגוררו הצדדים בעבר ומתייחסים לחודשים פברואר- נובמבר 2023. אין חולק כי נכון להיום המבקשת והקטין אינם מתגוררים בדירה זו אלא בדירת בן זוגה של המבקשת ולפיכך אלו אינם מהווים אסמכתאות לקיומן של הוצאות אחזקת מדור בפועל.
המבקשת גם לא פירטה כיצד ובאיזה היקף היא נושאת בהוצאות מדור ואחזקתו בבית בן הזוג שלה ולא צירפה אסמכתאות לכך ולפיכך לא מצאתי לפסוק במסגרת החלטה זו הוצאות מדור ואחזקתו. טענות הצדדים ביחס להוצאות הדירה המשותפת אינן רלוונטיות להליך זה.
לטענת המבקשת היא נושאת בעול הטיפול בקטין לבדה ודואגת לכל צרכיו ומשכך יש בכך לחזק את טענתה לחיובו של המשיב בדמי טיפול בגין הקטין. המבקשת הוסיפה כי היא שנושאת בהחזר ההלוואה שניטלה לצורך מימון רכבו של המשיב ולא כטענת המשיב ואלו משתקפים בדפי העו”ש אותם צירפה במסגרת התשובה לתגובה. בנוסף המבקשת צירפה אסמכתה של פירוט ההלוואה נכון ליום 25.09.2024
כאן המקום לציין כי גם המשיב טען להוצאות בגין החזר הלוואות בהן הוא נושא ואשר מפחית את הכנסתו הפנויה.
לא מצאתי להידרש לטענות הצדדים לעניין נשיאה בהחזרי הלוואות בהעדר התייחסות לצורך בנטילת ההלוואות והשימוש שנעשה בכספי ההלוואה. טענות ביחס לחיוב הצד שכנגד לשאת בהחזרי הלוואות אינן רלוונטיות להליך זה.
בכל הנוגע להכנסות הצדדים ויכולותיהם הכלכליות, הנתונים העולים מכתבי הטענות ומאשר הוגש במסגרת תובענה זו הם כדלקמן:
המבקשת עובדת כשכירה בXXX ומשתכרת בסך של כ- 5,000 ₪ בחודש. בנוסף המבקשת הוסיפה כי מקבלת עבור הקטין את קצבת הנכות מהביטוח לאומי בסך של 3,000 ₪ לחודש.
לבקשה לא צורפה אסמכתה גמלת ילד נכה כטענת המבקשת אולם מדפי העו”ש אותם צריפה המבקשת התשובה עולה כי סכום קצבת הנכות המתקבל לחשבונה עבור הקטין הוא בסך 3,479 ₪ וכן קצבת ילדים בסך 112 ₪
במסגרת התשובה לבקשה המבקשת צירפה 12 תלושי שכר לחודשים ספטמבר 2023-אוגוסט 2024 מהם עולה כי הכנסתה הממוצעת אינה עולה על הצהרתה.
בנוגע להכנסתו של המשיב טענה המבקשת כי אין בידיעתה מידע הנוגע להכנסותיו של המשיב בעת זאת וציינה כי מתוך הכנסות העבר של המשיב עולה כי הכנסותיו החודשיות עומדות על סך שלכ- 40,000 ₪ בחודש. המשיב לא הכחיש טענות המבקשת ביחס לשכרו וטען כי הכנסותיו מהעסק שברשותו עומדות על סך של כ- 40,000 ₪ בחודש.
בכל הנוגע להכנסות המבקשת טוען המשיב כי לצד הכנסתה של המבקשת כשכירה למבקשת הכנסה נוספת כXXX, כאשר עבור כל XXX היא מרוויחה לכל הפחות 10,000 ₪ והתקבולים מעבודה זו מתקבלים בעיקר כמזומן. בשלב זה לא הוצגו ראיות בדבר הכנסה נוספת של המבקשת ועניין זה יתברר במידת הצורך במסגרת בירור התובענה לגופה.
המשיב טען כי קצבת הנכות המתקבלת עבור הקטין עומדת על הסך של 3,479 ₪ ולא כפי הנטען על ידי המבקשת.
לטענת המשיב הוא נדרש להוצאות מדור ואחזקתו המסתכמים בסך של כ-11,000 ₪ בחודש. בנוסף ציין המשיב כי הוא נושא בהחזרי הלוואה חודשיים ע”ס 2,800 ₪ בעבור רכבו ובעלויות דלק בסך של כ-3,000 ₪ כך שהוצאותיו הקבועות נאמדות בסך של כ- 16,900 ₪ מה שמותיר אותו עם הכנסה פנויה לכל היותר של כ-6,000 ₪ בחודש.
המשיב צירף אסמכתא להפקדתם של כספי קופת חיסכון בחשבונה הפרטי של המבקשת לאחר פרידת הצדדים , דפי עו”ש לחודשים יולי 2023-מרץ 2024 לחשבון המתנהל על שמו בבנק מזרחי טפחות , דוח שומה לשנת 2023, דוחות מע”מ לחודשים פברואר 2023-אפריל 2024 ודוח רווח והפסד לשנת 2023.
לעניין פסיקת מזונות זמניים נפסק כי נוכח השלב המקדמי לא ניתן להיכנס לעובי הקורה ואף אין מקום לעשות כן (ע”א 542/68 בן סירה נ’ בן סירה פ”ד כג (1) 169). בנוסף נקבע, כי מזונות זמניים הם בגדר סעד זמני אשר נועד לשמור על מצב הדברים הקיים (ע”א 342/83, גלוזמן נ’ גלוזמן פ”ד לח (4) 525).
צרכי הקטין, כמו גם הכנסות הצדדים או פוטנציאל ההשתכרות שלהם או של מי מהם, יתבררו במידת הצורך במסגרת בירור התובענה לגופה.
הפסיקה הכירה בצרכים ההכרחיים של קטין שאינם צריכים לראיה מיוחדת ואלו הועמדו על סכומים שבין 1,300 ₪ ל – 1,400 ₪ לילד לחודש. בכל הנוגע לקטין שחיוב המזונות ביחס אליו הוא מדין צדקה הועמדה חזקת הצרכים המינימאליים על סכומים שבין 1600 ל – 1900 ₪ לחודש לקטין הגדל בבית מרכזי אחד, ובסך של 2,250 ₪ לקטין הגדל בשני בתים בשל חלוקת זמני השהות עם כל אחד מהוריו [ראו רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ’ א.נ’ (פורסם בנבו, 25.10.18) וכן עמ”ש (מרכז) 5121-05-20 י.ג ‘ נ.ג (פורסם בנבו, 26.10.20)].
בכל הנוגע לקצבת הנכות המתקבלת עבור הקטין, יש לציין כי קיימות בפסיקה גישות שונות לגבי האופן בו יש להביא בחשבון את גמלת הנכות המשולמת עבור קטין בעל צרכים מיוחדים בעת פסיקת מזונותיו. מחד, יש הסוברים כי מקום בו לא הוכח שצרכיו של הקטין עולים על גמלת הנכות המשתלמת לו, אין לפסוק עבורו מזונות [ראה: תמ”ש (טבריה) 7112-01-10 ט.ח. ואח’ נ’ י.ח. (פורסם בנבו, 14.01.11)]. מאידך, יש הסוברים כי קצבת הנכות היא אישית הניתנת לזכאי בשל נכותו, וכי מטרתה לסייע במימון צרכים רפואיים ושירותים נלווים להם הוא זקוק והנובעים מנכותו, ולרבות אלה של המטפלים בו, וככזו אינה מיועדת היא למימון צרכיו ההכרחיים של הקטין לרבות מזון, ביגוד וכיוצ”ב [ראה: תלה”מ (פ”ת) 35401-11-16 פלונית נ’ פלונית (פורסם בנבו) 28.08.18, תמ”ש (כ”ס) 24690-04 פלוני נ’ פלונית (פורסם בנבו) 22.02.06]. גישה זו אומצה באופן עקרוני כפוף לנסיבות הספציפיות גם בעניין בע”מ 2083/19 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, 28.04.2021).
בעניין התחשבות בקצבת הנכות בעת קביעת מזונות זמניים נפסק: “מכאן בשלב של מזונות זמניים, יש להימנע ממתן פטור מתשלום מזונות בסיסיים השווים לכל ילד, או לעסוק בשאלת השבת מזונות זמניים ששולמו לכאורה ביתר, ע”י אחד ההורים, מתוך הנחה שהקצבה כיסתה מלוא הצרכים מכל סוג שהוא. כך גם יש להימנע בשלב זה, טרם בחינה מעמיקה, מקביעה לפיה קצבאות אלה מקימות פטור מתשלום מזונות. קביעות מסוג זה יש לדחות לשלב לאחר עריכת בירור מקיף ובמסגרת פסק הדין הסופי” [רמ”ש (חי’) 67776-07-23 א’ב’ נ’ ג’ב’ (פורסם בנבו 21.01.2024].
לאור כלל האמור לעיל, לאחר שעיינתי באשר הוגש במסגרת תובענה זו, לאור גילו של הקטין, הדין החל ונטל החיוב בנסיבות העניין וכן נוכח סכום המזונות המינימאלי הנדרש עבור קטינים שאינו דורש ראיה בהיותו בתחום הידיעה השיפוטית של בית המשפט ובהתחשב בהיקף הקשר שבין המשיב לבין הקטין בשלב זה, אני מורה כדלקמן:
אני מחייבת את המשיב לשלם עבור מזונות הקטין לידי אמו, המבקשת, הסך של 1,300 ₪ לחודש החל מיום הגשת הבקשה למזונות זמניים (13.08.2024) ועד לכל 10 לכל חודש עבור מזונות החודש השוטף (להלן: “המזונות הזמניים”). מועד החיוב נקבע בשים לב לפער שבין מועד הגשת התביעה למועד הגשת הבקשה למזונות זמניים ולנוכח כלל הנסיבות כאמור לעיל לרבות מועד תחילתו של ההליך הטיפולי. שאלת החיוב במזונות ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך תבחן במסגרת ההליך העיקרי במידת הצורך.
בנוסף ישא המשיב בתשלום מחצית הוצאות חינוך בכפוף להצגת קבלות על תשלום בפועל ובקיזוז כל הטבה או הטבה שתקבל המבקשת בגין הוצאה זו, מכל גורם שהוא, ככל שתהא זכאית לכך.
בנוסף ישא המשיב בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע”י הביטוח הרפואי, בכפוף להצגת קבלות על תשלום בפועל.
הוצאות רפואיות והוצאות חינוך הנובעות מנכותו של הקטין ישולמו תחילה מתוך קצבת הנכות המשולמת עבורו. מקום בו הוצאות אלו יעלו על קצבת הנכות ישא המשיב במחצית ההפרש.
שאלת ההשלכות של תשלום קצבת הנכות על היקף החיוב במזונות כמו גם אופן השימוש בקצבה ייבחנו במסגרת בירור התובענה לגופה.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה.
המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש ספטמבר 2024 שפורסם ביום 15.10.2024
כל תשלום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל.
קצבת הילדים של המל”ל עבור הקטין תשולם לידי המבקשת ותתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל.
לנוכח הנסיבות המפורטות לעיל וההליך המקביל בעניינו של הקטין יודיעו הצדדים תוך 14 יום עמדתם ביחס להמשך ההליכים בתיק זה.
למעקב המזכירות.
החלטה זו מותרת בפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ”ו תשרי תשפ”ה, 28 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
