לפני כב’ השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא
המבקש (הנתבע)
המשיבה (התובעת)
האיש
האשה
החלטה
עניינה של החלטה זו בבקשת הנתבע לדחייה על הסף של עתירת התובעת לאיזון משאבים, בטענה כי העניין נדון בהליכים קודמים.
רקע והליכים:
הצדדים נישאו ביום 7/3/91 והתברכו בשישה ילדים. במחצית שנת 2018 נקלעו חייהם המשותפים למשבר ומאז ניהלו תריסר הליכים משפטיים, לרבות צווי הגנה, יישוב סכסוך, משמורת, מזונות ורכוש, בגינם התנהלו תשעה דיונים והוגשו עשרות מסמכים. ביום 2/2/20 התגרשו וביום 27/9/23 הגיעו להסכמה באולם הדיונים בעניין כלל ההליכים ביניהם, לרבות בעניין הרכוש, אשר קיבלה תוקף של פסק דין.
חרף האמור לעיל, ביום 27/11/23 הגישה האשה תביעה נוספת לאיזון משאבים, בה עתרה, בין היתר, לבחון כלל הזכויות המשותפות שצברו הצדדים בתקופת החיים המשותפים.
האיש עתר לסילוק התובענה על הסף בטענה כי עניין זה נדון והוכרע בהליכים קודמים, בהם הוגשו תצהירי רכוש מפורטים, לרבות הזכויות שצברו בתקופת החיים המשותפים, לאחריהם הגיעו להסכמות בעניין חלוקת הרכוש. עוד טען כי התביעה לא נועדה אלא לאפשר משיכת זמן לגבי מכירת דירת המגורים המשותפת, כפי שנקבע בפסק הדין שנתן תוקף להסכמתם.
האשה טענה כי אין יסוד לבקשתו, שעה שעניין הזכויות הצבורות כשלעצמו לא זכה להתייחסות נפרדת במסגרת פסק הדין שניתן בהסכמה, אין כל הסכן חלוקת רכוש בין הצדדים ולכן יש לברר עניין זה בנפרד.
בישיבת קדם המשפט מיום 23/5/24 נדונו טענות הצדדים בעניין הסילוק על הסף, לאחריהן הוצע לצדדים לשקול סיום ההליך בהסכמה. ביום 27/5/24 הודיע ב”כ התובעת כי יש להמשיך בבירור התובענה, הואיל ואופן סגירת ההליכים הנוספים נעשה ביחס לטענות האיש בלבד, ומבלי לברר טענות הצדדים בעניין הרכוש לגופן. עוד טען כי גם לאחר סגירת ההליך הקודם הגיש האיש תביע נוספת לפירוק השיתוף בבית, חרף העובדה שעניין זה נדון בהליך הקודם, תביעתו לא נמחקה ולכן יש לנהוג באופן דומה לגבי תביעה האשה.
למען השלמת התמונה יצויין כי ביום 5/8/24 הגיש האיש תביעה לפינוי האשה מדירת המגורים המשותפת, בטענה כי לא קיימה האמור בהסכם בין הצדדים. האשה טענה בכתב הגנתה כי ההתחשבנות בין הצדדים טרם הסתיימה, בין השאר נוכח התביעה מושא הליך זה.
דיון והכרעה:
כידוע, תקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 אשר תכליתן בניהול הליך משפטי ראוי, הוגן ויעיל תוך איזון בין האינטרס של בעלי הדין בהליך הספציפי לבין האינטרס הציבורי בניהול הליך מהיר, יעיל וצודק, קובעות כדלקמן:
תקנה 41 – מחיקה על הסף:
“(א) בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מאלה:
(1) כתב התביעה אינו מעלה עילת תביעה;
(2) מכתב התביעה עולה כי התביעה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) התובע מתמיד באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראות מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט.
(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה.
תקנה 42 – מחיקה מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט
“סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו”.
תקנה 43 – דחיית תביעה במקרים מיוחדים
“בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה”.
הלכה היא לםנינו כי מחיקת כתב טענות היא בגדר סעד חריג, המצריך בחינת סיכויי התביעה, גם בהיותם קלושים, כאשר יישום התקנות ייעשה תוך כיבוד והקפדה על זכות הגישה לערכאות, שהייתה ועודנה זכות יסוד, עליה יש להגן ולכבד. עם זאת, תקבות סדר הדין האזרחי כפי שתוקנו לפני כשש שנים, מרחיבות את הסמכות ושיקול הדעת שהוענק לבית המשפט סלק תביעה על הסף ביחס לתקנות הקודמות. רשימת העילות בעטיין תבחן עילת סילוק על הסף, אינה סגורה, והמחוקק העניק לבית המשפט סמכות לעשות כן בהתבסס על “כל נימוק אחר” אשר לדעתו מצדיק זאת.
ר’ לעניין זה תמ”ש 53329-01-21 פלונים נ’ פלוני (נבו, 01.03.2022).
בעניין שלפנינו, בחינת ההליכים הקודמים מלמדת כי עניין חלוקת הרכוש, לרבות הזכויות הכספיות והפנסיוניות שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים נדון בין הצדדים, הוכשו לגביו אסמכתאות, ניתן לגביו פסק דין וטלכן אין מקום להמשיך ולבררו, כפי שיפורט להלן.
ביום 31/12/18 עתר האיש לפירוק שיתוף ואיזון משאבים בתלה”מ 72510-12-18.
בישיבת קדם המשפט מיום 8/3/20 התקיים דיון בתובענה במאוחד עם עתירות האשה למזונות לאחריות הורית. בהחלטה מאותו היום כדלקמן:
“הצדדים יגישו תוך 30 יום תצהירי רכוש בהם יפרט כל צד את הזכויות והחובות שצבר במהלך החיים המשותפים, בתקופה שמיום 07.03.1991 ועד צו ההגנה מיום 04.10.18. לתצהירים יצורפו גם המסמכים לגבי הזכויות והכספים שקיבל האיש ממקום עבודתו הקודם (רוז כימיקלים בע”מ), כאשר סיים עבודתו שם. בנוסף, יצורפו כל המסמכים הרלוונטיים לגבי התביעה שהגיש האיש כלפי המשטרה ו/או מד”א, לרבות הסיבה להפסקת בירור תובענה זו. בנוסף יצורפו אישורי יתרות מחשבונות הבנק של כל אחד מהצדדים במועד הקרע כאמור. עוד בנוסף, יצורפו אישורי המסלקה הפנסיונית של משרד האוצר לגבי תקופת החיים המשותפים”.
ביום 19/5/20 הגיש האיש תצהיר רכוש מטעמו, אליו צירף תדפיס המסלקה הפנסיונית של משרד האוצר ואף אסמכתאות לגבי הכספים שקיבל במסגרת ההליכים בבית הדין לעבודה. ביום 27/5/20 הגישה האשה תצהיר רכוש מטעמה, בצירוף אסמכתא בודדת.
בישיבת קדם המשפט מיום 6/12/20 התייחסו הצדדים וב”כ למסמכים הללו. בתום הדיון הוצעה לצדדים דרך לסיום ההליך בהסכמה, הם הודיעו כי ישקלו הדבר, אך לבסוף נקבע מועד נוסף לדיון.
בישיבת קדם המשפט מיום 6/6/21 נבחנו פעם נוספת כלל טענות הצדדים, לרבות הנתונים בעניין הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים ולבסוף הגיעו הצדדים להסכמה המפורטת בפרוטוקול (עמ’ 23 ש’ 14-6) אשר זו לשונה:
“לעניין הרכוש – לאחר ששמענו את דברי בית המשפט מוסכם עלינו כדלקמן:
ביחס לדירה, כאשר הבן (נ) יגיע לגיל 18, בעוד כשנה וחצי, הדירה תעמוד למכירה למרבה במחיר והרוכש שיזכה במכירתה יהיה זה שיציע להשכיר אותה בחזרה לאשה על מנת שתוכל להמשיך ולהתגורר בה עם הבן הצעיר (א). במידה והאשה לא תהא מעוניינת במכירת הדירה באותו מועד, כי אז תעביר לאיש מחצית שכר הדירה הראוי על פי הערכת שמאי לאותה עת ותוכל להמשיך ולהחזיק בדירה עד אשר הבן הצעיר (א) יגיע לגיל 18 בעוד כ – 9 שנים. בתקופה שמהיום ועד הגיע הבן (נ) לגיל 18, דמי המזונות מקזזים את שכר הדירה הראוי של האב ולכן לא יועבר תשלום.
מעבר לכך אין לצדדים טענות נוספות בעניין הרכוש, למעט החזר הכספים בעניין אחזקת המדור.
(ההדגשה היא שלי, ע.א.)
הסכמות אלה קיבלו תוקף של פסק דין ובכך נסתיימו כלל ההליכים בין הצדדים. בכותרת פסק הדין צויין “פסק דין לעניין המזונות והרכוש”. מספר התיק שהוקלד הוא מספר התיק בו הוגשה תביעת המזונות, ככל הנראה בשל השמטת הקלדה מקרית, אך בכותרת הפרוטוקול נמצא גם מספר תיק הרכוש, כך שברור כי פסק הדין התייחס גם לענייני הרכוש. בגוף פסק הדין, ניתנו הוראות אופרטיביות לעניין המזונות והדירה, תוך קביעה מפורשת כי בכך מסתיים בירור כלל ההליכים. לאור הסכמתם המפורשת של הצדדים לפיה אין להם טענות נוספות בעניין הרכוש, מאליו מובן כי בכך הסתיים גם בירורו של עניין זה. גם אם היה מקום לציין הדבר באופן מדוקדק יותר במסגרת פסק הדין, אין בכך כדי לשנות מהותם של דברים.
במצב דברים זה, חל הכלל בעניין בדבר השתק עילה, לפיו אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים מקום בו אותה עילה נדונה לגופה והוכרעה וכלל זה יחול גם ביחס לפס”ד שניתן בהסכמה. ראו: ע”א 601/88 עזבון רודה נ’ שרייבר, פ”ד מז(2) 441 (1993) שם נפסק:
“ניתן לכללי ההשתק, על ענפיהם השונים, תוקף גם בנסיבות שבהן יושב סכסוך על ידי פסק דין בהסכמה. ביסוד גישה זו עומד השיקול של סופיות הדיון: משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית שלה נועד, קרי – יישובם הסופי של סכסוכים.”
נמצא כי גם בענייננו, שעה שהעניין נבחן לגופו ונסתיים בהסכמת הצדדים, אין מקום לשוב ולבררו פעם נוספת, תוך השחתת זמנן וממונם של כלל הגורמים.
באשר לטענת האשה בעניין תביעתו הנוספת של האיש לפירוק שיתוף (מיום 1/3/23 בתלה”מ 2575-03-23), מדובר בתביעה אשר עיקרה ביצוע ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהליך הקודם, בצירוף סעד של דמי שימוש ראויים. גם בהליך זה, בדיון מיום 27/9/23 הצדדים הגיעו להסכמה לעניין אופן מכירת הבית כאשר התמורה תחולק באופן שווה בניכוי דמי שכירות מחלקה של האשה ודמי אחזקת מדור. משכך, הגשת תביעה זו אינה עומדת בסתירה לטענות האיש לפיהן אין מקום לברר בכפל אותן טענות.
במאמר מוסגר יצויין כי העובדה שהאיש נאלץ להגיש לאחרונה תביעת פינוי, אשר אף היא בגדר ביצוע של פסק הדין הקודם, אף בה אין כדי לשנות מן האמור לעיל.
נוכח האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:
הבקשה למחיקה על הסף מתקבלת והתביעה נמחקת בזאת.
המשיבה תשלם הוצאות המבקש בגובה 5,000 ₪, תוך 30 יום.
ראוי כי ב”כ הצדדים ישוחחו ביניהם על מנת ליישם הוראות פסק הדין.
החלטה זו ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ”א תשרי תשפ”ה, 23 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
