לפני
כבוד השופט אריאל ממן
התובעת
ח. ח.
באמצעות ב”כ עוה”ד רחלי לויטין
נגד
הנתבע
ר. ח.
באמצעות ב”כ עוה”ד מארי עשהאל
החלטה
במסגרת התובענה הרכושית שבפני מתעורר צורך לקבוע את “מועד הקרע” שבין הצדדים, לצורך איזון המשאבים בהתאם לסע’ 5א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 וזאת בהעדר הסכמה בין הצדדים.
רקע כללי:
הצדדים, בני זוג נשואים, התחתנו ביום 1.4.1996 ולהם 3 ילדים משותפים, כולם בגירים בעת הזאת.
הבקשה ליישוב סכסוך הוגשה ביום 24.4.2022 והתובענה דנן הוגשה ביום 26.10.2022 ובמסגרתה טענה התובעת כי אמנם חיי הצדדים עלו על שרטון באופן סופי, אך נכון לאותו מועד, התגוררו הצדדים עדיין תחת קורת גג אחת (סעיף 7 לכתב התביעה).
הנתבע הכחיש טענת התובעת האמורה לעיל וטען בסעיף 23 לכתב הגנתו כי “היחסים לא עלו על שרטון” וטען בסעיף 10 לכתב הגנתו, כי הוא אוהב את אשתו וכי אין בכוונתו להתגרש ממנה ומשכך עתר לדחות את התובענה.
ביום 19.7.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים ובו טענה ב”כ הנתבע כדלהלן (עמ’ 2, ש’ 5 -7 לפרוטוקול):
“אם האישה רוצה להתגרש היא תפתח את תיק הגירושין.
מרשי לא הוציא אותה מעולם מהחשבון ומאז ומתמיד הם בחשבונות נפרדים, ומרשי משלם את הכל… הוא מחזיק את כל הוצאות הבית.”
אין מחלוקת כי התובעת עזבה את בית המגורים המשותף ביום 1.8.2023.
בנסיבות אלה, עותרת התובעת לקבוע את מועד הקרע ליום 1.8.2023, שהוא מועד עזיבתה את הבית.
למרות האמור, לשיטת הנתבע, יש לקבוע את מועד הקרע ליום 9.10.2019 וזאת בטענה כי במועד זה הפרידו הצדדים חשבונותיהם והדבר מתיישב גם עם טענת התובעת בדיון מיום 19.7.2023 לפיה “הצדדים לא ביחד שלוש שנים”.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי עמדות הצדדים ואחר שעיינתי בכל אשר בפני, לרבות כתבי הטענות והרצוף להן, מצאתי לדחות טענת הנתבע ולקבל עמדת התובעת, לפיה יש לקבוע את מועד הקרע בסמוך למועד עזיבתה של התובעת את הבית.
ככלל, ברירת המחדל הקבועה בדין ביחס למועד בו יש לאזן את נכסי הצדדים “הינה עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג”, כפי הקבוע בסע’ 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973 (להלן: “החוק”).
החריגים לכך נקבעו בסע’ 5א לחוק, כדלהלן. שם, בס”ק (א) נקבע כי הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5, יכולה להתגבש אף בטרם פקיעת הנישואין, בתנאי שהוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן:
(1) חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה:
(א) הליך להתרת נישואין;
(ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ”ט-1969, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11;
(2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג.
בתמ”ש (פ”ת) 38559-05-11 ת.ס נ’ ד.ס (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 1.12.13) סיכם כב’ השופט צ’ ויצמן את פסיקות בתי המשפט בכל הנוגע לקביעת מועד הקרע בין בני זוג, כדלקמן:
“כך נקבע שעל בית המשפט לבחון, בין השאר, מתי חל שבר בלתי ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים או מתי הגיעו הנישואין לסיומם “דה פקטו”? מהו המועד בו החלו בני הזוג בפועל להפריד רכושם ולהתנהל התנהלות כלכלית עצמאית ללא קשר לבן הזוג האחר? האם החל להתפתח קשר זוגי בין מי מבני הזוג עם צד שלישי המלמד על ריקון חיי הנישואין מתוכן? וכיוצ”ב…
ודוק, אותו “מועד” אחריו אנו תרים צריך שיצביע באופן ברור על “קרע שאינו ניתן לאיחוי”, על “שבירת כלים” מוחלטת, רגע ממנו אין חזרה ותקומה למערכת הזוגית של הצדדים, רגע אשר ממנו והלאה יהא ברור כי בני הזוג נוהגים בניהם כמו זרים – “שלי שלי ושלך שלך””.
בעמ”ש (חי’) 23541-01-17 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 9.8.17), הובהר כי הקרע ייתכן במספר מישורים:
“קרע פיזי – ובכלל זה יציאה מבית המגורים, הפרדת מגורים, נקיטה בהליכים משפטיים.
קרע כלכלי – ובכלל זה הפסקת ניהול משק הבית במשותף.
קרע זוגי – ובכלל זה הפרת נאמנות מצד בן הזוג, אלימות בין בני הזוג, הגשת תלונה במשטרה על אלימות ועוד.
לבית המשפט שיקול דעת בנדון, בהתאם לנסיבות המקרה שבפניו”.
במסגרת רמ”ש (ב”ש) 10598-04-24, פלונית נ’ פלוני (21.5.2024. מאגרים משפטיים) קבעה כב’ השופטת פאני גילת כהן כי “אין המדובר ברשימה סגורה וכל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו ולשיקול הדעת של בית המשפט. בתוך כך על בית המשפט לבחון מהו המועד בו חדלו הצדדים לראות עצמם כשותפים, הלכה למעשה ומהי נקודת הזמן בה, דה פקטו, הגיעו הנישואין אל קצם”.
כאמור, מועד הפרדת המגורים אינו מצוי במחלוקת, כאשר אין מחלוקת כי יחסי הצדדים עלו על שרטון במועד זה.
אשר על כן, באיזון כולל של טענות הצדדים, כמפורט לעיל, מצאתי כי נכון וצודק יהיה לקבוע את מועד הקרע למועד עזיבתה של התובעת את הבית, שהוא המועד בו מוכח כי הקרע בין הצדדים אינו נתון עוד לאיחוי, ובו חדלו הצדדים לנהל משק בית משותף, וזאת במיוחד לנוכח טענות הנתבע כי עד למועד זה, נשא בכל הוצאות הבית וכי עד לעזיבת התובעת, אף סבר בזמן אמת כי הצדדים אינם צריכים להתגרש כלל.
אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה יש לקבוע את מועד הקרע לשנת 2019 רק מהטעם שהדבר מתיישב עם טענה אמורפית של התובעת, לפיה הצדדים “לא ביחד” החל מאותו מועד, בשעה שמדברי הנתבע עצמו ניתן להסיק כי אין ממש בטענה זו.
סיכומם של דברים, ולאור האמור לעיל, אני קובע כי מועד הקרע ביחסי הצדדים הינו ביום 1.8.2023.
אי לכך, החלטה למינוי אקטואר תינתן בהתאם למסקנותיי לעיל.
לנוכח מסקנותיי לעיל ובמיוחד לנוכח הסתירות בדברי הנתבע והצורך ליתן הכרעה מנומקת, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסכום של 2,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים.
ניתנה היום, י”ז אב תשפ”ד, 21 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
אריאל ממן, שופט
