בפני
כב’ השופטת לורן אקוקה
מבקשות
1. ד.
2. ד.
נגד
משיבה
היועץ המשפטי לממשלה
פסק דין
לפניי תביעה למתן צו הורות פסיקתי ובמסגרתו מבוקש להסדיר את מעמדה של המבקשת 1 (להלן: “……) כאמם של ארבעת הקטינים … יליד 31.01.2018, …יליד 04.09.2019 ,ותאומים … ו….. ילידי 27.02.2022, שנולדו למבקשת 2 (להלן: “…..”) בהפריה מתרומת זרע אנונימית.
כנטען, בשנת 2013 עברה המבקשת 1 להתגורר ב…… בשנת 2016 הכירה המבקשת 1 את המבקשת 2. בפברואר 2017 עברה המבקשת 2 להתגורר ב…. יחד עם המבקשת 1 כשכנטען מאז הן מתגוררות תחת קורת גג אחת בבית שרכשו ב…., כשהן מנהלות חיי משפחה מלאים.
עוד נטען כי המבקשות נישאו זו לזו בשנת 2019. נטען כי בתעודות הלידה של הקטינים רשומות המבקשות שתיהן כאמותיהן של ארבעת הקטינים כשהמבקשות שתיהן הן דמויות דומיננטיות בחיי הילדים מיום לידתם. טענה נוספת, כי הקשר של הקטינים עם הורי המבקשות שתיהן המתגוררים בישראל הוא קשר הדוק והמבקשות מגיעות לביקורים תכופים בישראל.
בחודש יולי 2023 הגישו התובעות את התביעה שבכותרת ובמסגרתה כאמור התבקש צו הורות פסיקתי ביחס ל…. כך שייקבע כי אף היא אמם של הקטינים. טענו המבקשות בהקשר לאמור, כי הסיבה העיקרית להגשת הבקשה לרישום המבקשת 1 כאמם של הקטינים למנוע מצב, לנוכח המקרה של משפחת בירן בעמ”ש (מחוזי תל אביב-יפו) 2852-11-21 ש. פ נ’ א. ב (נבו 11.11.2021) (להלן: “עניין בירן”) , שמא ככל שיקרה למבקשת 2 אסון , שאז לא יהיה בידי מאן דהוא לטעון כנגד זכויותיה של המבקשת 1 כאמם של הקטינים.
המשיבה (להלן: היועמ”ר) סירבה לבקשה. בתגובתה הראשונה מיום 11.11.23 ,שמפאת חשיבותה לענייננו יפורטו חלקים נרחבים ממנה, טענה היועמ”ר כדלקמן: בבקשה לא קיימת אינדיקציה לחיים משותפים; לא קיימת אינדיקציה לכוונה משותפת בדבר ההוריה של הקטינים; לא הומצא אישור על הפריה מתרומת זרע אנונימית והמבקשות אף אינן עומדות בתנאי התושבות. פירטה היועמ”ר בהקשר לדרישת התושבות כי עמדת היועמ”ר לממשלה היא שאין לתת צו הורות פסיקתי למי שאינו תושב ישראל מנימוקים שונים ובין היתר לנוכח שני החוקים מהם שואב צו ההורות הפסיקתי השראה, חוק אימוץ ילדים, התשמ”א-1981 (להלן: “חוק האימוץ”) וחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ”ו -1996 (להלן: “חוק הפונדקאות”), אשר דורשים תושבות בישראל כתנאי לכינון ההורות.
לעניין התושבות הבהירה היועמ”ר המשמעות היא שבנות הזוג תתגוררנה בארץ בשלוש מתוך חמש השנים האחרונות, או לחלופין, 12 מתוך 18 החודשים האחרונים. עוד הפנתה היועמ”ר בהקשר לאמור להמלצות צוות מיוחד אשר מינה שר הרווחה בשנת 2018 במטרה לקבוע תנאים למתן צו הורות פסיקתי, כבסיס לעמדתה.
לטענת היועמ”ר, בנות הזוג אינן מתגוררות בישראל ולמעשה הביקור האחרון בישראל של המבקשות היה בשנת 2017, ולפיכך הן אינן עומדות לעת הזו בתנאי זה ומכאן התנגדותו לבקשה.
עוד הפנתה היועמ”ר בהקשר לדרישת התושבות להליך שהתקיים בבית המשפט העליון בבע”מ 802/21 מדינת ישראל נ’ פלונית (נבו 26.04.2022) (להלן: “עניין פלונית”) שבעקבותיו, לנוכח הערות בית המשפט, כונס הצוות לדיון מחדש בדרישת התושבות.
ביום 20.03.22 כנטען אימצה המדינה את המלצות הצוות המחודשות מיום 30.12.21 ולפיהן, תנאי התושבות יישאר על כנו אלא שנקבע כי יש לאפשר חריגים במקרים מתאימים ובהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידי הצוות. ביום 20.03.22 אישרה היועמ”ש לממשלה כי ניתן להציג את ההמלצות המחודשות כעמדת המדינה בכל הקשור לתנאי התושבות בבקשות שעניינן בבקשות לצווי הורות פסיקתית. בהמלצות הוגמשו הדרישות ביחס לתנאי התושבות ביחס למבקשים ובתנאי שאלו עומדים בתנאים המצטברים כדלקמן:
“א. מתקיימת דרישת התושבות הפורמאלית דהיינו מדובר באזרחי ישראל או בתושבי קבע.
ב. כאשר השהות בחו”ל היא לצורך תקופה מוגדרת ומטרה ספציפית ומוגדרת כגון עבודה, לימודים, שליחות ויוצא באלה.
ג. כוונה ברורה לחזור ולהשתקע בישראל בעתיד הקרוב המתבטאת בהוכחה אובייקטיבית לפעולות מעשיות לקראת החזרה (כגון: חוזה שכירות למגורים בישראל, ביצוע ראיונות עבודה בישראל, חוזה העסקה זמנית במסגרת רילוקיישן)
ד. קיומן של זיקות חזקות ומשמעותיות לישראל על אף השהות בחו”ל (כגון: המשך תשלומים לביטוח הלאומי ולקופת חולים, ביקורים תכופים וממושכים בארץ במהלך תקופת השהות בחו”ל וכדומה)
ה. עמידה במרבית התקופה שנקבעה (3 מתוך 5 השנים האחרונות או 12 חודשים מתוך החודשים האחרונים) כך שנותר פרק זמן קצר בלבד להשלמתה”.
עוד נטען כי הודעת העדכון בעניין המלצות הצוות המחודשות הוגשה לבית המשפט העליון. בהקשר לכך מפנה היועמ”ר לפסק הדין של כב’ השופט סולברג בעניין פלונית מיום 26.04.22 שם נקבע כדלקמן:
“מהודעת העדכון של המדינה עולה כי עמדת כלל גורמי הממשלה כיום היא כי קיים כלל ברור ומפורש, שאינו מאפשר מתן צו הורות פסיקתי לכל באי-עולם, אך לצד זאת, קיימים גם חריגים ספציפיים, המתייחסים למקרים מתוחמים בלבד, שעשויים לאפשר אחרת. הווי אומר, על המבקש צו הורות פסיקתי לעמוד ב’דרישת התושבות’, בדומה לזו הקיימת בחוק האימוץ ובחוק הפונדקאות. דרישה זו כוללת שני היבטים מצטברים: תושבות מהותית – על המבקש להיות אזרח או תושב קבע בישראל; תושבות מעשית – על המבקש להוכיח כי שהה בישראל במשך 3 מתוך 5 השנים שקדמו להגשת הבקשה, או במהלך 12 מתוך 18 החודשים שקדמו להגשת הבקשה. החריגים שתוארו בהודעת המדינה אמנם אינם טעונים הכרעה בנסיבות העניין, אך ברור כי אלה חריגים בלבד, שהיקפם מוגבל.”
לאור כל האמור, פירטה היועמ”ר, כי על המבקשות להמציא אסמכתאות להשלמת דרישות המשיבה בהקשר להוכחת חיים משותפים, בהקשר לכוונה משותפת בדבר ההוריה של הקטינים, כמו גם אישור על הפריה מתרומת זרע אנונימית וכן ככל שיש בידי המבקשות להצביע על כך כי הן נכנסות תחת החריגים יצורפו אסמכתאות להוכחת הנטען.
בתגובה לעמדת היועמ”ר, צירפו המבקשות אסמכתאות שלטענתן יש בהן להוכיח את שלושת הדרישות הראשונות של המשיבה. אציין בתמצית כי לטענת המשיבה בתגובתה מיום 17.12.23, על אף המסמכים שצורפו לא עלה בידי המשיבות להוכיח זיקה לזיקה, קרי הוכחה בעניין חייהן המשותפים וקיומה של זוגיות ביניהן לפחות 18 חודשים ביחס לקטינים ילידי 2018 ו-2019, כמו כן נטען כי לא עלה בידי המבקשות לצרף אסמכתאות שיש בהן להוכיח את הכוונה המשותפת בדבר הורייה של הקטינים ואישור מבנק הזרע לפיו הפרייתה של המבקשת 2 נעשתה מתרומת זרע אנונימית.
אשר לעניין התושבות – טענו בנות הזוג כי הן אזרחיות ישראליות ומרבית חייהן התגוררו בישראל, נטען כי בהתאם לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט ב…. בעניין הקטינים ילידי 2018, ו-2019 ניתן צו הורות פסיקתי ולפיו המבקשת 1 היא אימם של הקטינים. באשר לשני הקטינים הנוספים נטען כי הואיל והמבקשות נישאו זו לזו טרם לידתם נרשמו הקטינים במשרד הפנים ב…. כילדיהם של המבקשות שתיהן. עוד נטען כי מדינת ישראל הוציאה דרכון לקטינים ולמבקשות. נטען כי מטרת הבקשה היא ל”להקדים רפואה למכה” בבחינת מניעת מצב בו ככל שיקרה דבר מה למבקשת 2 והמבקשת 1 תחליט לשוב ארצה לישראל אי רישומה כאמם של הקטינים עלול להוביל לבעיות בירוקרטיות שיקשה להתמודד איתן כגון, ככל שהמבקשת 1 תרצה לשוב ל…. עם הקטינים והמבקשת 2 תרצה להישאר בישראל ימנעו מהמבקשת 1 לצאת מישראל עם הקטינים. נטען כי חוסר הוודאות בעניין מעמדה של המבקשת 1 ביחס לקטינים גורמת למשיבות חשש לבוא לבקר בישראל. עוד מפנות המבקשות פעם נוספת לעניין הילד איתן בירן, כשלגישתן הגם כי לא מדובר באותן נסיבות לאור המקרה ניתן ללמוד “לאן מתדרדרים דברים אם לא מקדימים תרופה למכה”. לסיכום, טוענות המשיבות, כי ככל שכוונת המחוקק הייתה להיצמד באופן דווקני לדרישות כפי שאלו הועלו בתגובת היועמ”ר הרי שהמחוקק לא היה מכונן הסדר של צו הורות פסיקתי ולא היה מאפשר שיקול דעת לבית המשפט בנדון אלא שהיה קובע כי בהתאם לעמידה בתנאים יינתן או יישלל צו הורות פסיקתי גם על ידי פקיד .
באשר לטענות המבקשות בעניין התושבות, טענה המשיבה בתגובתה מיום 17.12.23 כי המבקשות אינן עומדות בתנאי התושבות ואף אינן טוענות כי הן עומדות בחריגים שנקבעו במסגרת המתווה החדש, זאת הואיל ולא נטען וגם לא הוכח כי המבקשות מתכוונות לחזור להתגורר בישראל והן מתגוררות ומנהלות את מרכז חייהן עם הקטינים ב…… לא זו אף זו הביקור האחרון בישראל נערך בשנת 2017. עוד הוסיפה בבחינת למעלה מהנדרש כי לא ניתן לבחון את הסעד המבוקש בהיעדר הוכחה של זיקה לזיקה ביחס לקטינים ילידי 2018 ו-2019 הואיל והמבקשות לא הציגו ראיה על חייהן המשותפים וקיומה של זוגיות ביניהן לפחות 18 חודשים לפני ההוריה או הלידה.
ביום 11.01.24 הוגשה תגובתן של המבקשות לעמדתה זו של המשיבה בהתאם להחלטתי. יודגש כי התגובה התבקשה רק ביחס לאמור בתגובת המשיבה לעניין התושבות. על אף האמור צרפו המבקשות תצהיר מטעם עו”ד ….שהיא אחותה של המבקשת 1 ולפיה היא מצהירה מידיעה אישית שהמבקשות בזוגיות מלאה במשנת 2017. עוד צורפה תעודת נישואין של המבקשות משנת 2019, כאסמכתא לכוונת המבקשות לחיות ביחד כזוג. עוד צורף אישור של הרופא שטיפל בשלושת ההפריות של המבקשת 2 שהמקור לזרע ממנו הרתה המבקשת 2 מקורו בתרומת זרע אנונימית. כמו כן נטען בהתאם לנוהג של כיבוד הדדי בין בתי המשפט ב…. ובישראל ובהתאם לאכיפת חוק אכיפת פסק דין הזר, יש לתת משקל ניכר לפסקי הדין של בית המשפט ב… ולפיו נקבע כי המבקשת 1 היא אימם של ארבעת הקטינים . כמו כן נטען כי יש לתת משקל לתעודות הלידה של מדינת ….בהן נרשם כי המבקשת 1 היא אמם של הקטינים. כמו כן צורפו מסמכים שכנטען יש בהם כדי להעיד על הקשר הזוגי בין המבקשות כגון, צוואות שערכו המבקשות, והסכם להבעת אמון. לאור האמור טוענות המבקשות כי לגישתן המסמכים שצורפו יש בהם כדי להעיד על התנאים הנדרשים בהתאם לעמדת היועמ”ר (ולמעט בעניין הדרישה לקיומה של זוגיות 18 חודשים טרם לידת הקטינים בעניין הקטין הבכור).
עוד טוענות המבקשות, באשר לפסק הדין אליו מפנה היועמ”ר בעניין פלונית לעיל, כי לגישתן, דווקא לנוכח האמור בפסיקת כב’ השופטת דפנה ברק ארז, וכב’ השופט אלרון בפסק הדין ניתן ללמוד כי היקפם של החריגים אינו מוגבל, וכי ניתן להגמיש את דרישת התושבות משיקולי טובת הקטין במקרים חריגים מסוימים. עוד מפנות המבקשות תמ”ש (משפחה חיפה) 29592-03-19 ס.ר נ’ ש.ר (נבו 05.12.2021) ולפיו נקבעו לטענת המבקשות שורת מבחנים למתן הצו.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה בתגובות הצדדים בהתאם להחלטתי ולאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש מצאתי לדחות את הבקשה ולהלן נימוקי:
צו הורות פסיקתי, הינו שצו שתכליתו לתת מענה מטעם המדינה לצרכים ההולכים וגדלים באוכלוסייה במדינת ישראל לצורך גיבוש הסדרים מעין חוקיים לצורות שונות של התא המשפחתי שהחלו להיות נפוצות בישראל שאינו התא המשפחתי הקלאסי ולרבות באותם מקרים בהם נזקקים בני הזוג להסדרת מעמדו של בן הזוג השני שאינו האם או האב הביולוגי ביחס לצאצאים שהם תולדה של התא המשפחתי המשותף ובזיקה לכך שהדבר משרת את עיקרון טובת הקטינים. (ראו לעניין זה בג”ץ 566/11 דורון ממט מגד נ’ משרד הפנים, סו(3) 493 (2014). נכון לעת הזו מסיבות שונות טרם עוגנו הדברים בהליך חקיקה מסודר. לפיכך ולנוכח הצורך ההולך ועולה בשלב זה, גיבשה המדינה הסדר כלשהו על מנת להסדיר את מעמדו של בן הזוג שאינו כאמור ההורה הביולוגי של הקטינים. הסדר זה כאמור בתגובת ב”כ היועמ”ר שואב את מקור סמכותו מכוח חוק האימוץ וחוק הפונדקאות, שבשניהם דרישת התושבות הינה תנאי בסיסי.
בהקשר לאמור, מצביעה היועמ”ר בתגובתה על עמדת המדינה, בהתאם להמלצות שגובשו במסגרת הצוות המיוחד אשר מינה שר הרווחה בשנת 2018 במטרה לקבוע תנאים למתן צו הורות פסיקתי (להלן: “המלצות הצוות”). אלו חודדו במסגרת כינוס הצוות המיוחד שמונה על ידי שר הרווחה לדון בשנית בסוגיית התושבות וביום 20.3.2022 שלאחריו אישרה היועצת המשפטית לממשלה את עמדת המדינה בכל הנוגע לתנאי התושבות המעשית שאלו כוללות הגמשה מסוימת ביחס לדרישת התושבות כמפורט בסעיף 6 לעיל.
מהאמור עולה כי דרישת התושבות הינה תנאי בסיסי למתן הצו, ומשאני סבורה כי המבקשות אינן עומדות בדרישה זו אף לא בחריגים שנקבעו להגמשת התנאים לקבלת הצו ואף לא בקירוב, די בכך כדי לדחות את הבקשה.
לא מצאתי כי יש בתגובות שהוגשו מטעם המבקשות ואף לא בזו מיום 11.01.23 שבהחלטתי נדרשו המבקשות באופן מפורש להגיש תגובתן בנדון, להצביע ולו על נימוק אחד שיש בו כדי להצדיק חריגה מדרישה זו בעניינן.
המבקשות מתגוררות דרך קבע ב…., וגם לא נטען על ידם כי יש בכוונתן לשוב לישראל בשלב כלשהו. הטענה העיקרית של המבקשות לחריגה מהתנאי מתבססת על כך בידי בית המשפט שיקול דעת באשר לחריגה מהתנאים שנקבעו למתן הצו וכי אין לאפשר להותיר את דרישת התושבות כתנאי לבל יעבור, אלא יש לבחון את הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה לגופו. אלא שעל אף כי אני רואה עין בעין עם הצורך בבחינת הנסיבות של כל מקרה לגופו סמכות שניתנה לבית המשפט, בבחינת נסיבות העניין שבפניי כאמור לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות את החריגה. לטעמי משעה שאחד מהתנאים הבסיסיים למתן הצו אינו מתקיים כלל אין מקום לחרוג ולהיעתר לבקשה. הסטייה מהתנאים שנקבעו על ידי המדינה בבחינת עמדתה ראוי שתעשה מקום שטובת הקטין מחייבת זאת ( ראו עמ”ש 45359-10-18 היועץ המשפטי לממשלה נ’ מ.ש., פורסם במאגרים משפטיים, 9.7.2019) ואולם בענייננו, בית המשפט אינו יכול לבחון את טובת הקטינים שעה שהן הם והן המבקשות אינן בישראל. במקרה דנן לא מתאפשר מינוי עו”ס לסדרי דין ואין בהזמנת תסקיר – המהווה אחד מהכלים שבארז הכלים של בית המשפט לבחינת טובת הקטינים – כדי לסייע בבחינת האמור.
טענות המבקשות המפנות לעניין בירן לעיל, אין בהן כל אחיזה במציאות משעה שכפי שטוענות המבקשות בעצמן אין כל קשר בנסיבות המקרה שבפניי לנסיבות המקרה בעניין בירן. המדינה גיבשה מתווה למתן צו הורות פסיקתי, שזהו נכון למועד זה ההסדר הרלוונטי בנדון וגם אם לבית המשפט שיקול דעת הרי שצריכה להיות לו אחיזה ולו כלשהי במתווה שנקבע וזהו אינו המצב בענייננו ואף לא בקירוב.
אמנם בתי המשפט דנו במקרים בהם לא התקיימה דרישת התושבות במלואה ואף על פי כן הוחלט להיעתר למתן הסעד אלא שבאותם מקרים עלה בידי המבקשות להוכיח כי חרף כך כי נכון למועד הגשת הבקשה התגוררו המבקשות תקופה מחוץ לישראל, נותרה זיקה חזקה לישראל זאת באמצעות קיומם של חשבונות בנק, חברות בביטוח לאומי, חברות בקופת חולים, ביקורים תכופים בישראל, יכולת להיבדק על ידי הרשויות בישראל, והיעדר כוונת התאזרחות במדינת התושבות הזמנית כמו גם היעדר יכולת להסדרת המעמד בהתאם לחוקי מקום התושבות הזמנית (וראו למשל בעניין זה בעמ”ש (מחוזי מרכז) 25494-11-18 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית (נבו 13.09.2020))
מהאמור נלמד כי על מנת לחרוג מדרישת התושבות דה פקטו צריכים להתקיים תנאים נוספים המקימים זיקה לישראל, בענייננו לא נטען וגם לא הוכח, כי קיים קשר ממשי בין המבקשות לישראל מלבד היותן אזרחיות ישראל ומלבד הקשר המשפחתי להוריהן שמתגוררים בישראל. המבקשות לא טענו ולא הוכיחו, כי קיימת זיקה נוספת כלשהי לישראל שבגינה יש לחרוג מהמתווה שנקבע. יתרה מכך בענייננו לא רק שלא הוכחה זיקה לישראל אלא שכנטען ,אמנם שלא בהקשר לתושבות, כי המבקשת 1 פנתה בבקשת התאזרחות ב…. ואף ניתן לה דרכון. כאמור על ידי היועמ”ר ולא נסתר על ידי המבקשות לא ביקרו בישראל משנת 2017. לעניין זה גרסת המבקשות כי נמנעו מביקור בישראל בשל אי הסדרת מעמדה של המבקשת 1, דווקא מחזקת את עמדת היועמ”ר המבקש את דחיית הבקשה. נוסף על כל אלו משעה שנכון לעת הזו , במקום מושבן הקבוע של המבקשות התבקש, ניתן והוסדר מעמדה של המבקשת 1 כאם הקטינים, אינני רואה כל צורך ממשי לעת הזו להיעתר למתן הצו בהיעדר התנאים הנדרשים.
ביחס ליתר טענות המבקשות, כגון הטענה שמטרת הבקשה היא ל”להקדים רפואה למכה” וכי חוסר הוודאות בעניין מעמדה של המבקשת 1 ביחס לקטינים גורמת למשיבות חשש לבוא לבקר בישראל שהוזכרה לעיל, סבורה אני כי אלו מתבססות על תחושותיהן הסובייקטיביות של המבקשות ואינן יכולות להוות הצדקה לחריגה מהמתווה שנקבע ועל כן מצאתי לדחותן.
בסיום החלטתי אציין בבחינת למעלה מהדרוש, באשר לדרישת ה”זיקה לזיקה” שלטענת היועמ”ר אף היא אינה מתמלאת בעניין המבקשות ביחס לקטינים ילידי 2018 ו-2019, שיכול ולנוכח המסמכים שהוגשו ולרבות רישום המבקשת 1 כאימם של כלל הקטינים בתעודות לידה שיכול והיה מקום לסטות מדרישות המתווה ולעניין זה רלוונטי גם פסק הדין אליו הפנו המבקשות תמ”ש (משפחה חיפה) 29592-03-19 ס.ר נ’ ש.ר (נבו 05.12.2021), אולם שעה שמצאתי שלא מתקיים תנאי התושבות, לא מצאתי בשלב זה כי יש עוד צורך להידרש לדברים לעומקם.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
המזכירות תמציא נא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ”ו שבט תשפ”ד, 05 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
