בית משפט לענייני משפחה באשדוד
תלה”מ 47106-09-19 (איזון משאבים)
תלה”מ 46743-12-19 (השבה כספית)
תלה”מ 46765-12-15 (מזונות קטינה)
לפני כב’ השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא
התובע:
האב
הנתבעת:
האם
פסק דין
עניינו של פסק דין זה בזוג צעיר אשר חייו המשותפים נמשכו כשנתיים וחצי, במהלכם הביאו לעולם ילדה משותפת, התגורר בדירה שכורה ונפרדו. בעניין האחריות הורית וזמני השהות הגיעו להסכמה, אך לא כך בענייני הכספים, לרבות איזון המשאבים, השבה כספית ומזונות הקטינה.
רקע והליכים:
הצדדים נישאו ביום 15/2/2017 והתגוררו בדירה שכורה.
ביום 1/1/19 נולדה ילדתם המשותפת.
חיי ההורים נקלעו למשבר וביום 6/6/19 נפתח הליך יישוב סכסוך (י”ס 13942-06-19), אשר ללא הבשיל לכלל הסכם.
ביום 1/9/19 עתרה האם לצו הגנה נגד האב (ה”ט 1411-09-19). בדיון הגיעו להסכמה בדבר מגורים נפרדים וזמני שהות של הקטינה עם האב ללא לינה, תוך מחיקת ההליך.
ביום 19/9/19 הגיש האיש תביעה לאיזון משאבים (בתלה”מ 47106-09-19);
ובמקביל הגיש גם תביעה לאחריות הורית משותפת (בתלה”מ47164-09-19).
ביום 18/12/19 הגיש האיש תביעה להשבת כספים בגין תשלומיו עבור הדירה השכורה לאחר שיצא ממנה (בתלה”מ 46743-12-19) וכן תביעה ל “קציבת מזונות” בה ביקש לקבוע המזונות שעליו לשלם לביתו הקטינה (בתלה”מ 46765-12-19).
ביום 2/1/20 הגישה האם תביעה לפסיקת מזונות הקטינה (בתלה”מ 4450-01-19), אשר ביום 25/3/20 נמחקה בהסכמת הצדדים על מנת שלא לנהל הליך כפול בעניין המזונות.
בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 25/5/20 נפסקו מזונותיה הזמניים של הקטינה והועמדו על 2,000 ₪ לחודש בתוספת מחצית עלות החינוך, מאחר והאיש נשא במלוא שכר הדירה עד לחודש 2/20 החיוב החל מיום 1/3/20. נוכח המחלוקת בעניין הרכוש נקבע כי יוגשו תצהירים. ביום 27/12/20 הוגש תצהיר האשה וביום 29/12/20 תצהיר האיש.
הצדדים התגרשו בבית הדין הרבני בחודש 5/21, כאשר תביעת האשה שם בעניין כתובתה טרם הוכרעה.
בישיבת קדם המשפט השניה, מיום 9/5/21, ניתנה החלטה בדבר הרחבת זמני השהות, באופן בו יתקיימו פעמיים בשבוע אחר הצהריים לרבות לינה ובשבתות אחת לשבועיים לרבות לינה, כאשר כלל המפגשים יחלו במסגרת החינוך ויסתיימו בה.
במסגרת ההליך הרכושי, מונה כמומחה מטעם בית המשפט האקטואר ד”ר רון קדם על מנת לחות דעתו בשאלת הזכויות והחובות שצברו הצדדים בתקופת החיים המשותפים, מיום נישואיהם 15/2/17 ועד ליום יציאת האיש מהבית 28/8/19, הן ביחס לזכויות ממקומות העבודה והן ביחס לזכויות ולחובות בבנקים. ביום 4/9/22 הוגשה חוות דעת האקטואר, לפיה על האשה להעביר לאיש 27,810 ₪. ביום 5/9/22 המומחה הגיש התייחסות לשאלות הבהרה שהוגשו על ידי הצדדים. בהעדר הסכמה, נקבע מועד לישיבת הוכחות, לצד הגשת הרצאות פרטים עדכניות.
בפתח ישיבת ההוכחות מיום 8/9/22 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר אחריות הורית משותפת וזמני השהות נרחבים, לרבות לינה הן בימות החול והן בשבתות אחת לשבועיים. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין. בהמשך הדיון העידו ונחקרו בעלי הדין בענייני הכספים. בתום הדיון, בהעדר הסכמה, נקבעו מועדים להגשת סיכומים.
סיכומים מטעם האשה הוגשו ביום 19/2/23. סיכומים מטעם האיש הוגשו ביום 19/3/23.
להלן תתבררנה התובענות כסדרן, תחילה ענייני הרכוש והכספים ולאחר מכן המזונות.
התביעה לאיזון משאבים
בחוות דעת האקטואר ד”ר קדם נבחנו חשבונות הבנק שניהל כל אחד מהצדדים לצד הזכויות הסוציאליות שצברו בתקופת החיים המשותפים, ואלה עיקרי חוות הדעת:
חשבונות הבנק של הצדדים התנהלו בנפרד עוד טרם הנישואין ולכן ערך המומחה הפרדה בין יתרת החשבון ערב הנישואין לבין יתרת החשבון במועד הקרע.
האיש ניהל חשבון בבנק לאומי ובבנק יהב, כאשר במועד הקרע נצברו בהם 57,011 ₪;
האשה ניהלה חשבון בבנק הפועלים, כאשר במועד הקרע נצברו בו 147,168 ₪;
לשם איזון הכספים, על האשה להעביר לאיש מחצית ההפרש, בסך 48,040 ₪.
הזכויות הסוציאליות נצברו במקומות העבודה של הצדדים באופן הבא:
האיש צבר זכויות סוציאליות נזילות בסך על 11,318 ₪ ועוד 79,420 ₪ עתידיות;
והאשה צברה זכויות סוציאליות נזילות בסך 6,002 ₪ ועוד 50,009 ₪ עתידיות.
לשם איזון הזכויות הסוציאליות, על האיש להעביר לאשה מחצית ההפרש, בסך 20,229 ₪.
בסיכום כולל של הזכויות הבנקאיות והסוציאליות, על האשה לשלם לאיש 27,810 ₪.
שני הצדדים הפנו למומחה שאלות הבהרה, המומחה השיב עליהן ולא זומן לחקירה נגדית.
עיקרי טענות האיש
טענתו המרכזית מופנית כלפי הנתונים שריכז המומחה לגבי חשבונות הבנק. לטענתו, מאז החלו הצדדים לנהל משק בית משותף, החליטו כי לחשבונו שלו תופקד משכורתו, באמצעותה ישולמו כל ההוצאות של הבית, לרבות כיסוי יתרות חובה ותשלום ההלוואות; בעוד שלחשבון רעייתו תופקד משכורתה, לשם חסכון ורכישת בית.
טוען כי יש לבחון את מצב חשבונות הבנק של שניהם עוד טרם הנישואין: בחשבון הבנק שלו היתה הלוואה בגובה כ- 27,000 ₪ שנטל לצרכי החתונה (לרבות רכישת אלכוהול, מקדמה לאולם האירועים, מקדמה לצלם, מקדמה לתקליטן ועוד) ולכן יש להתייחס לסכום זה כאל חוב משותף.
בנוסף טוען כי בחשבון הבנק של הנתבעת, טרם הנישואין, היתה יתרת זכות בסך 41,000 ₪, אותה העבירה לתכנית חסכון יחד עם הסכומים הנוספים שנכנסו לחשבונה ובכך גילתה דעתה כי ראתה בהם כספים משותפים. לפיכך יש להכניס סכום זה בחשבון הכולל.
בעניין הזכויות הסוציאליות, בכתב התביעה טען כי יש לאזנן ובסיכומיו חזר על כך, ללא כל התייחסות מיוחדת לחוות דעת המומחה.
בנוסף טוען כי את מרבית המיטלטלין בדירה קיבל מהוריו בהשאלה , ולכן לכל הפחות יש לערוך חלוקה על פי שיטת שתי הרשימות.
בעניין המכונית, טוען כי שייכת לאביו ולכן אין מקום לאזנה.
עיקרי טענות האשה:
טענתה המרכזית היא כי היתה ביניהם חלוקה ברורה: מחשבונו שולם שכר הדירה כלכלה והוצאות מדור, ומחשבונה כלל תשלומי הרווחה, ימי הולדת, אירועים וכיו.
לגבי ההלוואה שנטל טרם הנישואין, טוענת כי אין כל מקום להכניסה באיזון הכולל, ההלוואה אינה קשורה לחתונה, סכומי המקדמות היו נמוכים בהרבה ובסופו של דבר כספי המתנות בגובה 65,000 ₪ הופקדו בחשבונו. האיש ניהל חשבונותיו כפי שמצא לנכון, מבלי לשתף אותה או להיוועץ בה וגם כאשר דיבר איתה, מעולם לא קיבל דעתה.
לגבי הכספים שהוי בחשבונה טרם הנישואין גם כאן טוענת כי אין כל יסוד לטענותיו מדובר בכספים שחסכה בכוחות עצמה מאז ומעולם. העובדה שהפקידה אותם בתכנית חסכון אינה מלמדת על דבר, למעט העובדה שמדובר בערוץ השקעה מוצלח.
בעניין הזכויות הסוציאליות, מסכימה לקבל חוות דעת המומחה בדבר איזון הכולל גם זכויות עתידיות. בסיכום כולל, חרף טענותיה לגבי התנהלות האיש, מסכימה לקבל חוות הדעת המומחה לפיה עליה להעביר לאיש 27,000 ₪.
באשר למיטלטלין טוענת כי פרץ לדירה ביום 30/8/19 ונטל מתוך הדירה ציוד רב ומיטלטלין ייקר ערך שהיה בה, לרבות מכשירי טלוויזיה, מכשיר טלפון נייד שרכשה טרם הנישואין ועוד. טוענת כי המיטלטלין ניתנו במתנה ע”י הוריו ולא בהשאלה. אף היא סברה כי יש לחלק המיטלטלין על פי שיטת שתי הרשימות.
באשר למכונית, טוענת כי בטרם נישואיהם הציג לפניה מצג שווא לפיו רכב מסוג הונדה עליו נוהג שייך לו. כחודשים לאחר הנישואין הודיע לה שהרכב שייך לאביו המאפשר לו להשתמש בו. התובע הודיע לה כי לא ביצעו העברת בעלות על מנת לא להפחית מערך הרכב בהעברת יד נוספת אולם ידוע לה כי התובע העביר כספים לאביו.
דיון והכרעה:
בעניין חשבונות הבנק, בחינת טענות הצדדים מלמדת כי יש לקבל את עמדת המומחה.
טענות האיש בעניין חשבונות הבנק, דינן להידחות משני הטעמים שיפורטו להלן.
מן הבחינה המשפטית, למעשה מדובר בטענה בדבר הקדמת מועד תחילת החיים המשותפים. אילו היה סבור כי כך פני הדברים, היה עליו לטעון לעניין זה בשלב מינוי המומחה, דבר שלא עשה. נראה כי רק כאשר עיין בתוצאה החליט להעלות טיעון זה.
מן הבחינה העובדתית, באשר לחשבון הבנק של האיש, בחירתו ליטול הלוואה בגובה כ- 27,000 ₪ טרם הנישואין, שלו היא. האיש לא הוכיח כי הדבר נעשה בהסכמת האשה, לא הוכיח כי היה צורך בדבר לכיסוי צרכי החתונה שבדרך או כי התשלומים נעשו מחשבונו. בנוסף, לא הפריך טענת האשה לפיה כספי החתונה בגובה 65,000 ₪ הועברו לחשבונו.
על מידת אמינותו בענין נטילת הלוואות תעיד התכתובת בין הצדדים אשר צורפה לתצהיר האשה מיום 29/12/20:
לאור דברים אלה, אין כל מקום לחייבה בהלוואות שנטל האיש טרם הנישואין.
באשר לחשבון הבנק של האשה, יתרת הזכות שצברה בו טרם החיים המשותפים בגובה כ- 41,000 ₪, שלה היא. בתצהיר הרכוש מיום 27/12/20 טענה כי טרם נישואיה היו בחשבונה 934 ₪ בחשבון העו”ש וסך של 44,301 ₪ בחיסכון שצברה עובר לנישואין . טענתה לפיה מדובר בכספים שחסכה, לא נסתרה. גם אם בחרה להשקיע הכספים בערוץ מסויים על הכספים שנצברו בעת החיים המשותפים, הדבר אינו מלמד על שיתוף.
באשר לזכויות הסוציאליות, כפי שצויין לעיל, האשה הודיעה בסיכומיה כי מקבלת את המלצות המומחה בדבר איזון הכולל את הזכויות הנזילות והעתידיות גם יחד. האיש לא הודיע אחרת ומכאן כי מקבל עמדתה בעניין זה.
למעלה מן הצורך יצויין כי איזון זה תואם את הפסיקה לגבי סעיף 6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973 בדבר שיקול דעת של בית המשפט לגבי אופן עריכת האיזון, לפיה כאשר מדובר בחיים משותפים קצרים בהם הצטברו סכומים נמוכים יחסית, יש לערוך איזון הכולל גם את הזכויות העתידיות ובכך לחסוך מהצדדים את הצורך בהתחשבנות עתידית בעוד עשרות שנים. ר’ תלה”מ 42376-02-17 סט.ל נ’ סב.ל (נבו 15.12.2019)
באשר למיטלטלין, לאור עמדותיהם הזהות של שני הצדדים, יפעלו על פי שיטת שתי הרשימות. במסגרת זו, יביאו בחשבון את המיטלטלין שהוציא האיש מדירת המגורים השכורה. האיש יערוך שתי רשימות בעלות ערך זהה תוך 30 יום והאשה תודיע תוך 7 ימים מהי הרשימה בה היא בוחרת.
באשר למכונית, מדובר בנכס שאינו בר איזון, הואיל ורשום בבעלות אביו של האיש. האשה אמנם טענה כי מלכתחילה סבורה היתה כי מדובר במכונית שנמצאת בבעלות האיש, אך בפועל בעלותו של אביו היתה ידועה לה לפני זמן רב.
המסקנה היא כי יש לפעול על פי חוות דעת המומחה. הסכום שנקבע בה עומד על 27,810 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ממועד הגשתה ביום 4/9/22, קרי 30,000 ₪.
באשר להוצאות, הואיל וניתן היה לסיים ההליך על פי חוות דעת המומחה אותו יכולים היו הצדדים למנות אף ללא הליך משפטי, אלה יועמדו על 5,000 ₪ שחייב האיש לאשה.
התוצאה היא כי על האשה לשלם לאיש 25,000 ₪ תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה.
תביעת האיש להשבה כספית
מדובר בתביעת האיש להורות לאשה להחזיר לו הכספים ששילם עבור שכר הדירה וכן הוצאות אחזקת המדור לאחר שיצא מהדירה.
עיקרי טענות האיש
האיש טוען כי ביום 28/8/19 עזב דירתם השכורה, במקביל להליך בקשת האשה לצו הגנה.
בדיון שהתקיים במסגרת צו ההגנה נקבע כי יתגוררו בנפרד.
עוד טוען כי ביום 12/9/19 שלח לאשה מכתב דרישה בו מתבקשת להעביר דמי השכירות והחיובים השוטפים בדירה על שמה. לטענתו התעלמה מפנייתו ולכן הוא המשיך לשאת בתשלומים השוטפים מיום 28/8/19 ואילך, כאשר הנתבעת עושה בדירה שימוש בלעדי.
בפועל הוא ששילם דמי שכירות בסך 2,700 ₪ לחודש, לחדשים 9/19 עד 2/20.
בסיכומיו חוזר על טענותיו ומוסיף כי המזנות שקבע ביהמ”ש הינם ע”ס 2,000 ₪ בעוד שתשלום השכירות עמד על 2,700 ₪, כך שנותר הפרש לטובתו בסך 700 ₪ .
בנוסף לתשלום השכירות, בכל התקופה נשא בתשלומים החודשיים של מים, חשמל וארנונה. הצדדים הצליחו להסדיר ביניהם התשלומים בחלוקה שוויונית למעט תשלום ארנונה בסך 1867 ₪ בגינו הוטל עיקול בחשבונו ומומש ע”י העיריה.
מאחר ונשא בתשלום דמי השכירות מחודש 9/19 ועד לחודש 2/20 מבקש לחייבה בגין דמי השכירות למשך חצי השנה בקיזוז דמי המזונות ובסה”כ 4200 ₪ בתוספת 838.5 ₪ שהנו מחצית מתשלום חוב הארנונה שלא הוכחש לטענתו .
עיקרי טענות האשה:
טוענת כי על אף הפרדת המגורים התובע מחזיק במפתח המחסן המוצמד לדירה אותו הוא מנכס לעצמו , כך שטענתו לגבי שימוש בלעדי בדירה אינה נכונה.
טענה כי מהמועד בו עזב הבית לא שילם מזונות הקטינה ואינו משלם הוצאות הבית, מה שהוביל לקבלת התראות לתשלום וגרם לה למתחים .
עוד טוענת כי מעצם היותו עובד מדינה זכאי להחזרים כספים בשיעור של כ- 1,500 ₪ המגולמים בתלוש שכרו עבור דמי שכירות , דמי טיפול בקטינה וכיו’.
דיון והכרעה:
עיון בנתונים שהוצגו מלמד כי האיש שילם מלוא שכר הדירה בגין חודשים 9/19-2/20 גם לאחר שיצא ממנה בסוף אוגוסט 2019, ובסה”כ 2,700X6 שהם 16,200 ₪.
מתוך הסכום האמור, 1/3 מיוחס למדורה של הקטינה, היינו 5,400 ₪ אותם היה עליו לשלם בכל מקרה, כך שהסכום העומד על הפרק הוא 10,800 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה מדובר ב 12,000 ₪.
טענותיה לגבי המחסן אינן רלוונטיות, שעה שלא יכול היה לעשות בו שימוש בשל צו ההגנה. למער, יכולה היתה להחליף את המפתח.
טענותיה לגבי הטבות כספיות מעבודתו לא הוכחו וטענותיו כי אינו זכאי לכך, לא נסתרו.
באשר למחצית הארנונה, לא הובאה אסמכתא בדבר מחצית התשלום.
באשר להוצאות, הואיל והתביעה נתקבלה בחלקה, אלה יועמדו על 2,000 ₪.
לאור האמור לעיל, התוצאה היא כי על האשה לשלם לאיש 10,000 ₪ תוך 30 יום.
תביעת המזונות:
מדובר בתביעה למזונות קטינה אשר גילה כחצי שנה במועד פתיחת ההליכים. מזונותיה הזמניים הועמדו על 2,000 ₪ לחודש. ביום 1/9/22 האב הגיש הרצאת פרטים וביום 2/9/21 הגישה האם הרצאת פרטים מטעמה.
עיקרי טענות האב:
טוען כי משתכר 9,500 ₪ עד 10,000 ₪ לחודש מעבודתו ב- X בשל תלונה שהגישה כנגדו בעבר מנוע מלבצע עבודות נוספות בשכר במסגרת עבודתו. נאלץ “לשנמך” תפקידו ב-X משום שהעמיד לנגד עיניו זמני השהות עם ביתו והעדיף אותם על פני קידום על פני הקריירה שלו.
עוד טוען כי עליו לפרוע חובות רבים העולים כדי 60,938 ₪
טוען כי האשה עובדת ומשתכרת כ- 6,500 ₪ ובוחרת שלא לעבוד שעות נוספות למרות שיכולה לעשות כן. לומדת משפטים כך ששכרה צפוי לעלות באופן משמעותי. עוד טוען כי הוריה מסייעים לה כלכלית לרבות שירותי בייביסיטר.
באשר לצרכי הקטינה, טוען כי חיו ברמת חיים נמוכה ובהתאם לכך יש לקבוע צרכיה.
עוד טוען כי ממלא חלק נכבד ופעיל בחיי הקטינה, לרבות זמני שהות משמעותיים, אותם יש להביא בחשבון בעת פסיקת המזונות.
טוען כי יש לפסוק מזונת בהדרגה. עד גיל 6 מבקש לפסוק עד 800 ₪ לחודש ומגיל 6 עד 500 ₪ לחודש, כאשר בהוצאות החריגות עליהם לשאת בחלוקה שווה.
עיקרי טענות האם:
טוענת כי מאז חודש 9/19 עת הפרידו מגורים לא העביר ולו שקל אחד לטובת הקטינה.
במועד הגשת כתב הגנה עבדה X, בה השתכרה כ- 5,000 ₪ לחודש ₪ בממוצע.
בסיכומיה מוסיפה כי משלמת שכר לימוד בניכוי מלגות בסך 2,470 ₪ לחודש.
באשר למדור, במועד הגשת כתב ההגנה גרה עם הקטינה בדירה שכורה בה התגוררו כמשפחה. בחודש 2/20 תם חוזה השכירות, ושכר הדירה עמד על 2,700 ₪. מאחר והאיש לא שילם הוצאות המדור צברו התראות. חלקה היחסי במדור ואחזקתו עומד על 1,300 ₪.
באשר לצרכי הקטינה, טוענת כי מדובר ב- על 2,350 ₪ לחודש, הכוללים 600 ₪ עבור דמי טיפול. יחד עם הוצאות המדור ואחזקתו מדובר ב 3,650 ₪ לחודש, החל במועד הקרע.
באשר למצבו הכלכלי של האב, טוענת כי הכנסתו גבוהה משמעותית מזו המוצגת על ידו, הואיל והציג התשלומים המופקדים בבנק חלף תשלומי נטו כהגדרתם בפסיקה. טענת כי לאיש הטבות ממקום העבודה לרבות מענקי לימוד וקייטנות.
טוענת כי הכנסתו הפנויה כפולה מהכנסתה הפנויה, מה גם שעתידה המקצועי לוט בערפל בעוד דרגתו והכנסתו מבוססים היטב.
טענת כי אין המדובר במשמורת משותפת כי אם במשמורת שוויונית .
דיון והכרעה:
מן הבחינה המשפטית, כידוע, על פי ההלכה שנפסקה בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (נבו, 15.7.17), לגבי ילדים שגילם עד שש שנים, חב האב חיוב אבסולוטי לגבי צרכיהם ההכרחיים של הילדים, וחיוב מדין צדקה לגבי צרכים שאינם הכרחיים. לגבי לילדים שגילם מעל שש שנים, כלל החיוב הוא מדין צדקה, היינו על פי היחס שבין הכנסותיהם הפנויות של ההורים. חלוקת זמני השהות תובא בחשבון בכל גיל, כאשר היא משמעותית.
בעמ”ש (ת”א) 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב. (נבו, 20.12.17) נקבע כי לשם פסיקת היקף המזונות יש לבחון הקריטריונים הבאים:
צרכי הילדים על פי רמת החיים בה הורגלו ערב הפירוד;
ב. היכולות הכלכליות של שני ההורים מכל המקורות, לרבות שכר עבודה;
ג. היחס בין היכולות הכלכליות של ההורים;
ד. חלוקת זמני השהות אצל כל אחד מההורים.
עוד נפסק כי אין מדובר בחיוב אריתמטי כי אם בחיוב שיש בו להביא בחשבון את כלל הנתונים הנדרשים. ר’ עמ”ש (מחוזי-ב”ש) 30516-10-18 י.ר. נ’ ש.ר. (נבו, 2/6/19).
להלן יובאו הנתונים העולים מן העדויות והאסמכתאות לגבי צרכי הקטינה, חלוקת זמני השהות ומצבם הכלכלי של ההורים, מתוכם ייגזר היקף החיוב בשים לב לגיל הקטינה.
אבי הקטינה הוא X, המשתכר כ 12,000 ₪ בממוצע, על פי 12 תלושי שכר, לחדשים 8/21 עד 7/22. ההלוואות להן טוען אינן רלוונטיות לעניין זה.
האב מתגורר ביחידת דיור תמורת 2,700 ₪. בגין אחזקת מדור לא טען דבר ולכן יש להניח כי התשלום האמור כולל את רכיבי האחזקה.
הוצאותיו האישיות יועמדו על 2,000 ₪ לחודש, כמקובל.
נמצא כי הכנסתו הפנויה עומדת על 7,300 ₪ לחודש.
אם הקטינה עבדה X ומשתכרת בממוצע 6,900 ₪ לחודש נטו בממוצע, לפי תלוש שכר לחודשים 8/21 עד 7/22. ביום 9/9/23 הודיעה כי פוטרה מעבודתה עקב אי עמידה ביעדים ונוכח היותה סטודנטית הזקוקה לימי חופשה ומבחנים.
עובדה זו אין בה כדי להשפיע על פוטנציאל השתכרותה, בסכום דומה.
נכון למועד ישיבת ההוכחות לומדת בשנה השנייה ללימודי משפטים. עלות הלימודים בקיזוז המלגות נאמדת ב- 18,000 ₪ אותם משלמת בעצמה, קרי 2,500 ₪ לחודש. כפי שלגבי האב לא היה מקום להפחית ההלוואות, כך לגביה אין מקום להפחית שכר הלימוד.
יש להניח כי בשלב ראשון תעבור כמתמחה ושכרה יעלה בהדרגה. נוכח הצפת שוק העבודה בעורכי דין, ספק את בשנים הקרובות יחול שינוי משמעותי בהיקף שכרה. במצב דברים זה, תועמד הכנסתה על 7,000 ₪ לחודש.
בגין מדור עליה לשלם שכר דירה בגובה 2,700 ₪ לחודש ועוד 1,200 ₪ בגין הוצאות המדור ואחזקתו, סה”כ 3,900 ₪ לחודש. חלקה של הקטינה בשיעור 1/3, עומד על 1,300 ₪ לחודש. חלקה של האשה עומד על 2,600 ₪ לחודש. הוצאותיה האישיות יועמדו על 2,000 ₪ לחודש, כמקובל. מכאן הכנסתה הפנויה עומדת על 4,400 ₪ לחודש.
נמצא כי היחס בין הכנסותיהם הפנויות של הוא 1/4 לאם לעומת 3/4 לאב.
נתון זה רלוונטי לתקופה שלאחר הגיע הילדה לגיל 6, שאז יישא האב ב 75% מצרכיה.
באשר לזמני השהות, אלה כאמור מתקיימים בכל יום שני ורביעי ישירות ממסגרת החינוך ובחזרה למסגרת למחרת בבוקר. בנוסף נמצאת הקטינה אצל האב בימי שישי אחת לשבועיים, ישירות ממסגרת החינוך ובחזרה למסגרת בראשון בבוקר.
בע”מ 919/15 קבע כב’ השופט פוגלמן כי זמני השהות יוכלו להשפיע על היקף החיוב על יסוד המלצות וועדת שניט, בהן נקבע כי רק מקום בו מדובר בחמישה ימי הורות מלאים הכוללים לינה בכל שבועיים , יהא בכך כדי להשפיע על היקף החיוב .
בעניין שלפנינו נמצא כי הקטינה לנה אצל האב 6 ימים בשבועיים, היינו 40% מהזמן.
מכאן כי החלק אותו יש לממן הוא החלק בו נמצאת הקטינה אצל אימה, 60% מהזמן.
באשר לצרכי הקטינה:
צרכי המחיה, לרבות בגין מזון, ביגוד, הנעלה, תרופות ונסיעות, יועמדו על 1,600 ₪ לחודש, כמקובל, בפרט כאשר מדובר בילדה אחת (ר’ עמ”ש 30516-10-18 י.ר נ’ ש.ר, שם).
הוצאות החינוך שלה יועמדו על 200 ₪ לחודש, לרבות צרכי הלימוד.
חלקה היחסי במדור ובאחזקתו יועמד על 1,300 ₪ לחודש, על יסוד הנתונים שפורטו לעיל.
נמצא כי הסכום הכולל הנדרש לה עומד על 3,100 ₪ לחודש.
לאור דברים אלה, יש לפסוק מזונות הקטינה על פי התקופות השונות הן ביחס לזמני השהות והן ביחד לגיל החיוב, ולכן נפסק כדלקמן:
האב ישלם למזונות ביתו הקטינה הסכומים הבאים:
בגין התקופה שמיום פתיחת הליך י”ס ביום 1/6/19 ועד 8/9/22 בה הורחבו זמני השהות, על האב לשלם בגין מזונות הילדה 3,100 ₪ לחודש.
בגין התקופה שממועד הרחבת זמני השהות (ביום9/5/21) ועד הגיעה לגיל 6 (ביום 30/12/24) עליו לשלם בגין מזונות הילדה 60% מהסכום האמור, היינו 1,860 ₪ לחודש.
בגין התקופה שמיום הגיעה לגיל 6 (ביום 1/1/25) ועד הגיעה לגיל 18 או סיום לימודיה התיכוניים, לפי המאוחר, עליו לשלם 3/4 מתוך הסכום דלעיל, היינו 1,400 ₪ לחודש.
הסכומים ישולמו לחשבון הבנק עליו תורה אם הקטינה ביום ה- 1 לכל חודש קלנדרי.
הסכומים דלעיל יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, אשר בסיסו המדד שפורסם עובר להגשת התביעה, והוא יעודכן אחת לשלושה חדשים, ללא חיוב רטרואקטיבי. תשלומים שלא ישולמו במועדם ישאו הפרשי ריבית והצמדה.
תשלומים אלה הם בנוסף לקצבת הילדים מאת המוסד לביטוח לאומי, אשר תמשיך להיות משולמת ישירות לידי האם.
בתקופת השירות הצבאי (חובה בלבד) או השירות הלאומי, ישלם האב 1/3 מהסכום שהיה עליו לשלם עבור כל אחת מהבנות, ישירות לידיה.
הוצאות בריאות חריגות שאינן ממומנות על-ידי קופת החולים, לרבות טיפולי שיניים. משקפיים וטיפולים רגשיים והתפתחותיים, ואשר מומלצות על-ידי הרופא המטפל, ימומנו על ידי הצדדים שווה בשווה, בכפוף להצגת אישור הרופא המטפל בדבר הצורך בטיפול, אישור קופת החולים בדבר העדר מימון לאותו טיפול והצעת מחיר לגבי הטיפול הנדרש.
ז. הוצאות חינוך חריגות שאינן ממומנות על-ידי משרד החינוך ו/או על-ידי הרשות המקומית ו/או על-ידי שרותי הרווחה ו/או על-ידי כל גורם ציבורי אחר לרבות אבחונים ושיעורים פרטיים, ואשר מומלצות על-ידי המורה המחנכת ויועצת בית הספר גם יחד, ימומנו על ידי הצדדים שווה בשווה, בכפוף להצגת אישור המחנכת ו/או יועצת בית הספר בדבר הצורך בטיפול, הצעת מחיר לגבי ההוצאה הנדרשת.
ח. הורה המבקש תשלום עבור הוצאה חריגה כאמור לעיל (בריאות או חינוך) ימציא להורה השני הודעת וואטס אפ אליה יצורפו האסמכתאות המפורטות לעיל.
הורה המקבל את ההודעה, יבצע את התשלום יחד עם תשלום המזונות הבא, או תוך 7 ימים ממועד קבלת ההודעה, לפי המאוחר.
ט. במידה וההורה המקבל את ההודעה חולק על הצורך בתשלום ההוצאה ישיב על הודעת הוואטס אפ תוך 7 ימים ויציע הצעה חלופית לטיפולים. ההורים ישוחחו על מנת להסדיר העניין ביניהם. בהעדר הסכמה, יפנו יחד לרופא ו/או למורה על מנת לפתור את העניין.
העדר תשובת ההורה המקבל את ההודעה תוך 7 ימים ממועד קבלתו, תיחשב הסכמה.
י. הורה המבקש לנקוט הליכי הוצל”פ כלפי רעהו בגין אי תשלום מחצית הוצאות חריגות כאמור לעיל, ימציא ללשכת ההוצל”פ מכתב דרישה, אישור מסירה וכן האסמכתאות המפורטות לעיל.
יא באשר להוצאות, הואיל והתביעה נתקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, לא יושת חיוב.
לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:
התביעה לאיזון משאבים מתקבלת בחלקה, כאמור בסע’ 33 לעיל;
התביעה הכספית מתקבלת בחלקה, כאמור בסע’ 47 לעיל;
התביעה למזונות קטינה מתקבלת בחלקה, כאמור בסע’ 69 לעיל;
הסכומים שנפסקו בכל אחת מהתובענות ניתנים לקיזוז.
המזכירות מתבקשת לנתב פסק הדין לתובענות שבכותרת, להמציאו לצדדים ולסגור התיקים.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים ויועבר למאגרי הפסיקה על פי הכללים בעניין זה.
ניתן היום, ט”ו בשבט תשפ”ד, 25 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
חתימה
