בפני
כב’ השופטת עפרה גיא
מבקש
האיש
באמצעות בא כוחו- עו”ד קובי רון
נגד
משיבה
האישה
באמצעות באת כוחה- עו”ד מאיה פלד
החלטה
לפניי בקשה לביטול איסור נשיאת נשק שהוגשה על ידי האיש והתנגדות לבקשה שהוגשה על ידי האישה.
בני הזוג היו נשואים כ- 40 שנה ונפרדו לאחר הגשת תלונה של האישה במשטרה על אלימות. גרושים מזה כעשור.
לבני הזוג ארבעה ילדים משותפים.
צו ההרחקה בתיק הוצא ביום 08/01/2013.
ביום 15/11/2023 עתר האיש לביטול איסור נשיאה והחזקה של נשק בתיק דנן.
במסגרת בקשתו טען האיש כי הינו גמלאי של צה”ל והגיש לאחרונה בקשה לנשיאת כלי ירייה אולם נדחה נוכח איסור נשיאה והחזקה של נשק שניתן במסגרת התיק דנן.
האישה התנגדה למבוקש. לטענתה, האיש הורשע על פי הודאתו במסגרת טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות חמורות של תקיפת בת זוג באיומים ואף הורשע בהפרת צו של בית משפט שנועד להגן עליה. האישה אף צרפה לעיון בית משפט את הכרעות וגזרי הדין שניתנו. עוד צרפה האישה הודעות רבות ששלח לה האיש בשנים שלאחר הרשעתו ופרידתם, בהן כתב שהוא אוהב אותה ואף התנצל בפניה. יצוין כבר עתה כי האישה לא השיבה לפניותיו הרבות.
בדיון שהתקיים בבית משפט ביום 19/12/2023 הסכימו הצדדים כי בית משפט יורה על הגשת תסקיר בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א- 1991, שלאחריו תינתן החלטת בית משפט על סמך המלצות התסקיר והחומר המצוי בתיק ללא צורך בקיום דיון נוסף.
ביום 10/10/2024 הוגש תסקיר הערכת מסוכנות מטעם העו”ס ולאחר מכן הוגשו עמדות הצדדים בנוגע לביטול הצו..
מעיון בתסקיר עולה כי האיש טען בפני העו”ס כי הוא נמצא בסכנת חיים באיזור מגוריו ולכן זקוק לנשיאת נשק כאמצעי להגנה עצמית ולצורך העסקתו במשמר החופים.
עוד עולה מהתסקיר כי האישה טופלה במשך שנים במרכז למניעת אלימות במשפחה ובאותה העת התרשמו במרכז מרמת מסוכנות גבוהה של האיש כלפי האישה. מדיווח המרכז נמסר כי האיש הפחיד מאד את האישה, איים עליה,, אמר לה ש”אם תגיעי למשטרה זה הסוף שלך”, הכה אותה ביד, בראש, אמר לה שלא תזכה לחגוג 60 וכי ירצח אותה ואף בתחנת המשטרה התעמת עם השוטרים.
בשיחת העו”ס עם האיש הציג עמדה אמביוולנטית בעניין לקיחת אחריות ואשמה על התנהלותו האלימה בעבר. לדבריו, בשנת 2013 אחרי 4 חודשי מעצר בבית סוהר, עבר לחלופת מעצר למשך ארבעה חודשים והשתתף בקבוצה טיפולית לגברים אלימים ושם הבין כי נהג באופן אלים מילולית וכלכלית.
כן ציינה העו”ס כי האיש התייחס למצב משברי, אלימות מצבית ואילו מהשיח עם האישה עולה תמונה של אלימות אישיותית כדפוס התנהגות של האיש, אימפולסיביות וקושי בתיעול וניהול כעסים.
לטענת האיש, מאז הפרידה והוצאת הצו הוא עבר להתגורר בצפון, בדירה בגפו, יש לו חברים וחברות, הוא גר בעיר התחתית באזור של אוכלוסיה מעורבת וחש שנזקק לנשק לצורכי הגנה עצמית.
כן צוין בתסקיר כי במהלכו התברר שהאיש המשיך במהלך השנים לשלוח הודעות לאישה על אף שלא הגיבה להן. מבדיקת העו”ס עולה כי האיש טען שלא הבין שיש בהודעות אלו בכדי להלחיץ האישה, לפגוע בה ולערער אותה.
אציין כי מאז שנפגש האיש עם העו”ס במאי 2024, לא שלח עוד הודעות לאישה.
העו”ס אף הוסיפה כי נצפה שהאישה מאד מפוחדת, מבוהלת ומוצפת מעצם פתיחת ההליך, גילתה קושי להירדם בלילה וחווה דריכות שיא ובשיחה עמה בכתה, חוותה קשיי נשימה כאילו חווה סכנת חיים מעצם החשיבה לאפשר לאיש לשאת נשק.
מנגד, הסביר האיש כי האישה ‘טהורה’ הוא אוהב אותה ולא רוצה שיאונה לה רע, הוא מבקש להמשיך בחייו. כן הוסיף שהבת המשותפת היא שמונעת מהאישה להתקדם.
בנוגע להערכת מסוכנות ציינה העו”ס כי האיש הוערך ברמת מסוכנות נמוכה כאשר זו מתייחסת למסוכנות בהווה ולא למסוכנות בעבר. עוד ציינה כי מכל המידע שנאסף עולה כי האיש נהג לאורך השנים בצורה אימפולסיבית ואלימה. בנוסף, ציינה כי התרשמה מהאותנטיות של החוויה הקשה שהאישה עברה בעבר וחווה כעת נוכח הגשת התביעה לנשיאה בנשק.
בהתאם להוראות סעיף 2 ג לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א1991 (להלן: החוק”), רשאי בית משפט להורות על ביטול איסור נשיאת נשק אם סבר כי אין בכך כדי להוות סיכון לשלומו של בן משפחה ובכפוף לאחד התנאים הקבועים בסעיף 2 (א) לחוק, הנשק דרוש לשם הגנה עצמית מפני סכנה ממשית; הנשק משמש במסגרת מקום העבודה; הוא איש רשות הביטחון ועוד.
עיון בבקשת האיש לביטול הצו מיום 15/11/2023 מלמד כי זו אינה מפרטת הנימוקים בגינם יש להורות על ביטול הצו ודי בכך בכדי לדחות הבקשה. אומנם, במסגרת הדיון שהתקיים בתיק טען האיש כי הוא זקוק לנשק נוכח המצב הביטחוני במקום מגוריו ועניין זה עולה אף במסגרת התסקיר שהוגש, אלא שכאמור, אין כל זכר לכך במסגרת הבקשה.
אף אם אתעלם ממחדל זה של האיש, סבורני שהגם שעולה כי כיום קיימות מסוכנות נמוכה מהצד הפוגע בהתאם לכלי להערכת מסוכנות (דהיינו, מצד האיש כלפי האישה- הערה שלי, ע.ג), אין באפשרותי להתעלם מהתנהגותו האובססיבית של האיש במהלך השנים כלפי האישה ולתחושותיה הקשות בעקבות התנהגותו זאת.
אומנם, חלף למעלה מעשור מאז שהורשע האיש במעשי אלימות ונגזר דינו והוא עבר להתגורר במקום אחר מרוחק מהאישה. עם זאת וחרף חלוף השנים, המשיך האיש במהלך כל השנים לשלוח הודעות אהבה רבות ואובססיביות לאישה . אכן, האיש חדל לעשות כן מאז הגיש בקשתו זו, אלא שלא מצאתי מקום ליתן כל משקל לכך נוכח ההליך שנפתח ולאור העובדה שהאיש המשיך בהודעותיו לאישה במשך כעשר שנים ועל אף שמעולם לא ענתה לו על הודעותיו. זאת ועוד, האיש אמר לעו”ס כי עדיין אוהב את האישה שהיתה אשתו במשך כ- 40 שנה. כך גם ציין שרואה תמונות שלה במדיה. מכך, ניתן אף להסיק כי עוקב אחריה ברשתות החברתיות.
אם כן, נראה כי חרף חלוף הזמן והמרחק בין הצדדים, עדיין רגשותיו והתנהגותו של האיש כלפיי האישה, עלולים להשפיע על שיקול דעתו. כך גם כאמור לעיל, נתתי דעתי לתחושותיה הקשות של האישה אובדן תחושת הביטחון ותחושת הסכנה שלה נוכח קיומו של ההליך.
בנסיבות אלו, הינני סבורה כי יש בביטול נשיאת נשק בכדי להוות סיכון לשלומה הפיזי והנפשי של האישה. כך גם לא התרשמתי כי מדובר בנשק שנדרש לאיש לשם הגנה עצמית מפני סכנה ממשית.
אכן סביר שמאז פרוץ מלחמת ‘חרבות ברזל’ ב- 7/10/2023 אנשים רבים במדינת ישראל חשים בסכנה ואין להקל בכך ראש, אלא שבהיעדר סכנה ממשית לאיש ושעה שלא הוצגה כל ראייה כי יש בכך פגיעה בעבודתו, או כי נמנה על אנשי כוחות הביטחון, לא מצאתי מקום להיעתר לסעד המבוקש.
כידוע, החוק בישראל אינו מכיר בזכותו של אדם להחזיק ולשאת נשק כחוק יסוד ובמיוחד כאשר מול זכותו זו של האיש, עומדת זכותה של האישה להגנה על חייה, חופש התנועה שלה וזכותה לחיות בביטחון אישי.
אשר על כן ובאיזון בין זכותו של האיש לשאת נשק לבין זכותה של האישה להגנה על חייה וביטחונה האישי, בחרתי להעדיף את זכויותיה של האישה ואיני נעתרת לבקשה לביטול איסור נשיאת נשק. משכך, הבקשה נדחית
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבאי כח הצדדים.
ההחלטה מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ונוסח בלבד.
ניתנה היום, כ”ט תשרי תשפ”ה, 31 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
