בפני
כב’ השופטת מיכל ברדנשטיין
תובעת
האם
על ידי ב”כ עו”ד ד”ר יאיר שיבר
נגד
נתבע
האב
על ידי ב”כ עו”ד ניר כחלון
פסק דין
לפני תביעת האם לקביעת מסגרת חינוכית לקטין …, יליד …, כבן 5 שנים, בנם של הצדדים. המחלוקת נוגעת לאופי הזרם החינוכי שבו יתחנך הקטין בשנה”ל הבאה, עת הקטין יהיה בגן חובה, וכן למסגרת החינוכית שבה יתחנך הקטין מעת שיעלה לכיתה א’.
לעת שהצדדים חיו יחדיו, הם ניהלו אורח חיים חילוני מסורתי. הקטין מתחנך כעת בגן A בירושלים, שהוא גן חילוני, וזאת בהתאם להסכם גירושין בין הצדדים שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 25.4.22. בהתאם להסכם זה, הקטין יתחנך במסגרת חינוכית חילונית וימשיך להתחנך בגן “A”, וירשם לבית ספר, שהוא המשך טבעי לגן. הצדדים חולקים זמני שהות כמעט שווים עם הקטין.
האם היא היום דתית לאומית ואילו האב היה ונותר חילוני.
בתיק מונתה עו”ס פרטית כמומחית מטעם בית המשפט, אשר המליצה על המשך התחנכותו של הקטין בגן “A” בשנה”ל הבא, ורישומו בשנה”ל לאחר מכן, לאחד מ-3 בתי הספר בחינוך המשלב הפועלים בירושלים – זרם חינוכי שמפגיש תלמידים חילוניים, דתיים ומסורתיים.
השאלה שבמחלוקת בתיק דנן היא האם טובת הקטין היא כי הוא ירשם לגן חובה בשנה”ל הבא ולאחר מכן בבית ספר בזרם החינוך ממלכתי דתי, כעמדת האם, או כי הוא ימשיך בגן “A” בגן חובה, ולאחר מכן, לעת שיעלה לכיתה א’, הוא יתחנך בבית ספר ממלכתי, ולחילופין, באחד מ-3 בתי הספר של החינוך המשלב, בהתאם להמלצת המומחית, כעמדת האב.
יוער כי מלכתחילה, התביעה התייחסה לסוגיית הזרם החינוכי של גן החובה בשנה”ל הקרובה. ואולם, בעקבות הידרשות המומחית בחוות דעתה גם לסוגיית זרם החינוך של בית הספר בהמשך, הצדדים הסכימו בדיון ההוכחות שהתקיים לפני ביום 13.6.24 כי הטיעונים יתייחסו גם לסוגיית זרם החינוך בבית הספר, וכי פסק הדין ינתן אם כן הן לגבי גן החובה בשנה”ל הבאה, והן לגבי בית הספר, בשנה”ל שלאחר מכן, לעת שהקטין יעלה לכיתה א’.
רקע כללי
הצדדים נישאו ביום … והתגרשו ביום …. מנישואיהם אלה נולד ביום … הקטין והוא בנם היחיד. סכסוך הגירושין בין הצדדים החל כאשר הקטין היה כבן שנתיים וחודשיים (הבקשה לישוב סכסוך בתיק י.ס. 11902-09-21 הוגשה ביום 9.9.21).
כאשר הצדדים חיו יחדיו, הם ניהלו אורח חיים חילוני, במובן זה שהם לא שמרו שבת, ואולם הם התנהלו תוך שמירה על זיקה למסורת.
בין הצדדים נערך הסכם גירושין מיום 26.4.22 שאושר וקיבל תוקף של פסק דין כאמור ביום 25.4.23 (להלן: הסכם הגירושין).
על פי הסכם הגירושין, המשמורת על הקטין תהיה בידי האם. חלוקת זמני השהות בין הצדדים היא כדלקמן: האב ישהה עם הקטין בימים ב’ ו-ד’, איסוף מהמסגרת והחזרה למסגרת למחרת, ובכל סופ”ש שני מיום שישי איסוף מהמסגרת ועד יום א’, השבה למסגרת, ובשאר הימים, הקטין ישהה עם האם. חלוקת הזמנים בחופשות ובחגים היא שווה (סע’ 29 – 33 להסכם).
לעניין המסגרת החינוכית, בסע’ 10 להסכם הגירושין, נקבע כדלקמן:
“מוסכם על הצדדים כי מסגרת החינוך בה ילמד הקטין הינה מסגרת חינוך חילונית. הקטין ימשיך במסגרת החינוך A עד הגיעו לכיתה א’, לאחר מכן ירשם וילמד בבית הספר היסודי שהינו המשך טבעי לגן, ובהתחשב בחבריו לכיתה. מסגרת החינוך של הקטין תהיה בירושלים”.
זמן מה לאחר אישור הסכם הגירושין, האם החלה להתחזק מבחינה דתית, ועל רקע זה, היא נישאה ביום … לגבר דתי לאומי ממשפחה דתית, והיא מנהלת אפוא היום אורח חיים דתי. אין לאם ולבעלה ילדים נוספים, ואולם האם היום בתחילת הריון.
האב ממשיך לנהל אורח חיים חילוני, כבעבר. לאב יש בת זוג, אך הוא לא נישא וכן אינו גר עימה.
טענות הצדדים בכתבי הטענות
טענות האם בתביעתה
האם טענה בתביעתה כי בשל רצונה לסיים את מערכת היחסים בין הצדדים בשעתה ולקבל גט, היא חתמה על הסכם גירושין שמיטיב עם האב, אשר מצדו התנה את מתן הגט בכך. האב התעקש על רישום הקטין לגן “A”, הגם שהגן מרוחק בכשעה נסיעה לכל כיוון ממקום מגורי האם בישוב …
האם טוענת כי היום הקטין מתחנך במסגרת שכלל אינה תואמת את אורח החיים הדתי שהיא מנהלת. כך למשל, הקטין חובש כיפה ולובש ציצית, בעוד שבגן שלו שאר הילדים הם חילוניים. כמו כן, מריבת מפעילויות חבריו מתקיימות בשבת, והקטין שהוא שומר שבת, אינו יכול להשתתף בהן. גם התכנים שמועברים בגן אינם קשורים בדת, ואין בהם סממן כלשהו המתקשר לאורח חייו הדתי של הקטין בבית האם.
לטענת האם, הקטין חוזר מתוסכל ועצוב ואף כעוס מזמני השהות עם האב וכי הקטין סיפר לה כי האב אומר לו ש”לא צריך לשמור שבת”, “לא צריך בית כנסת”, וכי “כל האנשים נוסעים בשבת”.
האם טוענת כי המשך התחנכות הקטין בגן חילוני יהפוך את הקטין לחריג ויגרום לחוסר הלימה בין ערכי המסגרת החינוכית לערכי החינוך שהוא מקבל בבית האם. כמו כן, הדבר יגרום לבעיות בחיים החברתיים של הקטין, שכן הקטין לא יוכל להתארח בבית של חבר חילוני בשל בעיית אי שמירת כשרות והפרדה בין בשר לחלב.
האם טוענת כי בהיותה המשמורנית על פי הסכם הגירושין וכמי ששוהה עם הקטין יותר ימים מאשר האב שוהה עמו, ומאחר והקטין אוהב את אורח החיים הדתי, יש להורות על רישומו למסגרת חינוכית בגני חב”ד ב… (כפי שכבר צוין, בשלב שמיעת הראיות, הצדדים הרחיבו בהסכמה ובמפורש את יריעת המחלוקת כך שתחול גם לגבי זרם בית הספר של הקטין, לכשיעלה לכיתה א’).
טענות האב בכתב הגנתו
האב טוען כי יש לדחות מכל וכל את הטענות נגד הסכם הגירושין שאושר בפסק דין חלוט. הוא מפנה לכך שהאם היתה מיוצגת בעת עריכת ההסכם, וטוען כי לא היה כל לחץ לחתום על ההסכם. ההסכם, לרבות ההוראה לעניין התחנכות הקטין במסגרת חינוך חילונית, משקף את אורח החיים שניהלו הצדדים לעת שחיו ביחד וגם במועד ההסכם – אורח חיים חילוני ליברלי.
האב טוען כי האם בתביעתה מנסה להרחיק בין האב לקטין ואינה מבינה כלל מהי טובת הקטין. האם מנסה לכפות על הקטין לחבוש כיפה וללבוש ציצית וזאת בניגוד לרצונו ותוך התעלמות מהעובדה כי עד לפני מספר חודשים היא עצמה נסעה עם הקטין בשבת והיתה רחוקה מהדת. גם היום, האם בסממנים החיצוניים שלה אינה מתנהגת כאישה דתית: היא אינה עוטה כיסוי ראש או פאה, ולובשת לעיתים מכנסיים. כמו כן, האם ובעלה גרים ב…, שהוא ישוב שמרבית תושביו חילוניים.
האב טוען כי אין מקום להקנות עדיפות לרצונה של האם, ודאי לא לרצון בעלה, לעניין אופי המסגרת החינוכית. האב מנהל אורח חיים חילוני, בדומה לזה שהצדדים ניהלו יחד בעבר. הטענה כי הקטין יחשב כחריג בסביבתו אינה מובנת שהרי סביבת הקטין כוללת במידה שווה גם את סביבת האב, שהיא חילונית.
האב טוען כי העובדה שזמני השהות עם האם קצת יותר נרחבים מזמני השהות עמו, אינה מקנה לאם כל זכות יתרה בקביעת אופי המסגרת החינוכית. חלוקת זמני השהות בין הצדדים היא כמעט שוויונית. האב חושש כי האם מנסה לפגוע בקשר בינו לבנו באמצעות התביעה דנן.
עוד לטענת האב, גן “A” נבחר ועוגן על ידי שני הצדדים בהסכם, שעה שהאם גרה בדיוק באותו מקום שבו היא גרה היום ( … ) ואין כל מקום לפיכך, לטענת המרחק ממקום מגוריה.
השתלשלות דיונית
ביום 7.2.24 הורתי על מינוי עו”ס פרטית, הגב’ חנה סימקין, כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: המומחית) כדי שתחווה דעתה בנושא המסגרת החינוכית בשנה”ל הבא ואופיה (אציין כי קדמה להחלטה זו החלטה מיום 25.1.24 שבה הצעתי לצדדים למנות מומחה פרטי מטעם בית המשפט וזאת במקום הזמנת תסקיר של עו”ס לס”ד, וזאת, בשל העומס המוטל על רשויות הרווחה והצפי להגשת התסקיר בשל כך, אשר יכול היה להיות, במקרה הטוב, במועד הסמוך ממש לפתיחת שנת הלימודים הבאה. האם הסכימה לכך, ואילו האב טען כי אין כלל מקום בנסיבות העניין למנות מומחה, משעה שלטענתו לא חל שינוי נסיבות מהותי מאז הסכם הגירושין. על אף התנגדות האב, מצאתי כאמור למנות מומחית פרטית בהחלטה מיום 7.2.24, תוך שקבעתי כי טענות הצדדים שמורות להם).
ביום 25.4.24 הוגשה חוות דעת מפורטת לתיק, ולפיה, טובת הקטין מצדיקה כי ימשיך להתחנך בשנה”ל הבא בגן חובה בגן “A”, ולאחר מכן, ללמוד באחד מ-3 בתי הספר של הזרם המשלב בין דתיים, חילוניים ומסורתיים שפועלים בירושלים.
ביום 8.5.24 הפנה ב”כ האם 8 שאלות הבהרה למומחית וביום 12.5.24 המומחית השיבה על השאלות. המומחית נותרה בעמדתה, כאמור בחוות דעתה. מטעם האב לא הופנו שאלות הבהרה למומחית.
ביום 13.5.24 הודיע ב”כ האם כי הוא מבקש לקבוע את התיק להוכחות ולזמן את המומחית לחקירה.
באופן חריג, ובהינתן הצורך להבטיח ודאות לקטין לעניין המסגרת הלימודית ואילוצי יומן לנוכח פגרת בתי המשפט הקרובה, נעתרתי לבקשה לקביעת התיק להוכחות, בלא לקבוע אותו לקד”ם תחילה, והתיק נקבע להוכחות וחקירת המומחית ולסיכומים בעל פה ליום 13.6.24.
ביום 13.6.24 אכן נשמעו הראיות בתיק וסיכומי הצדדים בעל פה בסופם. המומחית נחקרה ארוכות על ידי ב”כ האם על חוות דעתה, כמו גם על תשובותיה לשאלות ההבהרה. המומחית עמדה באופן מלא מאחורי המלצותיה בחוות הדעת.
אציין כי בתום שמיעת הראיות, וגם לאחר שלב הסיכומים בעל פה, נעשו מאמצים על ידי בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות, ואולם לא היה כל מתווה שזכה להסכמת שני הצדדים גם יחד. משכך, אין מנוס ממתן הכרעה.
חוות דעת המומחית, לרבות תשובותיה לשאלות ההבהרה ועדותה בבית המשפט
כאמור בחוות הדעת, המומחית נפגשה עם הצדדים מספר פעמים, וכן קיימה שיחה עם הגננת של הקטין. המומחית החליטה במכוון שלא להיפגש עם הקטין, וזאת בשל גילו, וכדי לא לערבו במישרין בקונפליקט, ומה גם שממילא, יש להניח כי בשל גילו, כך ציינה המומחית, הקטין יהיה סוגסטיבי מאוד וימסור את העמדה אשר מי מההורים גרם לו למסור, כך שאין מדובר בשיקוף עמדה מהימן. ב”כ האם בהגינותו מסר בדיון מיום 13.6.24 כי בכך פעלה המומחית באופן נכון (עמ’ 26 למטה ועמ’ 27 למעלה). מכל מקום, אני סבורה כי המומחית נהגה נכון, עת נמנעה בהינתן גילו הצעיר מאוד של הקטין לקשר ישיר עמו.
המומחית עמדה על הרקע המשפחתי, וכן על חלוקת זמני השהות. המומחית תיארה את השינוי שחל באורח החיים של האם, אשר לאחר הסכם הגירושין החלה להתחזק מבחינה דתית, נישאה לגבר דתי ומקיימת היום אורח חיים דתי; זאת, שעה שהאב ממשיך לקיים אורח חיים חילוני, כבעבר. המומחית מתארת את הקטין כילד נבון, שמח ומלא חיים, שמגיע מטופח לגן. המומחית מציינת כי שני ההורים אוהבים מאוד את הקטין ויש לו קשר חם ומיטיב עם שניהם, וכן עם בני הזוג שלהם. המומחית מציינת כי בהתאם לדברים שנמסרו לה על ידי הגננת של הקטין (להלן: הגננת), שני ההורים מעורבים בענייני הגן, והם הורים מקסימים ששולחים את הקטין תמיד מטופח לגן ומצויד בכל הנדרש. עם זאת, המומחית מציינת כי מדברי הגננת עולה כי לאחרונה, הקטין עמוס מבחינה רגשית ומתקשה בוויסות רגשותיו. הוא משתמש בשפה לא ראויה (כמו במילים: “קקי” ו”פיפי”) ואף אמר כי “אמרו לו לשבור את כל הגן”. הגננת מסרה עוד כי הקטין מתקשה להתרכז במפגשים וגורר חברים נוספים להתנהגות זו. עקב כך נקבעה פגישה בין הגננת להורים.
המומחית מתארת את עמדות ההורים ביחס למסגרת החינוכית ונימוקי כל אחד מהם בתמיכה לעמדתו (באופן דומה למדי לעמדותיהם בכתבי הטענות, כמתואר לעיל). המומחית מציינת כי האב הבהיר כי לעת שהקטין יגדל וככל והוא יבחר באורח חיים דתי, האב יעמוד מאחוריו ככל שיוכל, ואף יכשיר את ביתו ויאפשר לו לשמור שבת בביתו ויהיה פתוח גם לרישומו במסגרת דתית. לעומת זאת, האם מסרה למומחית כי כבר אמרה לקטין כי הוא לא יתחנך בגן “A” בשנה”ל הבאה, הגם שהנושא שנוי במחלוקת בין ההורים וטרם ניתנה הכרעה וכן התקשתה לקבל את האפשרות שהקטין ילמד בכל מסגרת חינוכית אחרת מאשר כזו ששייכת לזרם החינוך הדתי. האם אף מסרה למומחית, כי ככל ותנתן החלטה שהקטין ימשיך ללמוד בגן “A”, היא “תלחם בהחלטה כזו עד טיפת דמה האחרונה” (או אמירה ברוח דומה – ראו עמ’ 8 לחוות הדעת למטה).
המומחית סיכמה את חוות דעתה והמלצותיה בהאי לישנא:
“… ראשית ברצוני לומר, ודבר זה אף נאמר להורים, כי השאלה באיזה גן ילמד הקטין בשנה הבאה הינה שאלה משנית. השאלה העיקרית לתפיסתי הינה לאיזה בית ספר ימשיך הקטין. השאלה באיזה גן ילמד הקטין בשנה הבאה משמעותית בעיקר משום שסביר שגן החובה אליו ילך יקבע במידה רבה לאיזה בית ספר ימשיך בשנה שלאחר מכן. בשיחותי עם ההורים האם אמרה כי היא רוצה שהקטין ילמד בבית ספר דתי בעוד שהאב אמר כי הוא רוצה שהקטין ילמד במערכת החינוך הממלכתי. לא ניתן בעיני להפריד את שאלת הגן משאלת בית הספר. לפיכך, למרות שבהחלטת כבוד בית המשפט נתבקשתי להתייחס רק לסוגיית הגן בו ילמד הקטין בשנה הבאה, חוות דעת זו מתייחסות גם לסוגיית בית הספר היסודי בו ילמד הקטין.
כל אחד מן ההורים מביע חשש שאם הקטין ילמד במסגרת חינוך שאינה הולמת את אורחות החיים בבית הורה זה, הרי שימצא את עצמו בבלבול ובקונפליקט וכל אחד מן ההורים רוצה שהקטין ילמד במסגרת חינוכית שהינה קוהרנטיות ועולה בקנה אחד עם אורח החיים הנהוג בביתו. יש לזכור כי הקטין הינו ילד שאכן חולק את חייו בין שני הורים ובין שני בתים שמתנהלים באופן שונה מבחינה דתית – אביו חילוני ואימו מנהלת אורח חיים דתי – כלומר הקטין חי בתוך הפער המובנה שקיים בין הוריו מן הבחינה הדתית – עובדה שלא ניתן להתעלם ממנה. עם זאת, ברצוני לציין כי התרשמתי שבסופו של דבר לא מדובר בפערים קיצוניים ובלתי ניתנים לגישור בין שני הבתים. האם אמנם שומרת מצוות, אולם לא נראה לי כי היא קיצונית מבחינה דתית ואורח חיים הינו זה הנהוג בחברה הדתית לאומית (שגם היא רבת גוונים). האב אמנם מגדיר עצמו חילוני ואינו שומר שבת, אולם לא התרשמתי כי מדובר באדם שהינו אנטי דתי. האב גם אמר שבמידה שהקטין יחליט כאשר יהיה גדול יותר שברצונו לקיים אורח חיים דתי הוא יכבד אותו ויתמוך בו וינסה לאפשר לו זאת במידת האפשר גם כאשר הקטין ישהה בביתו. היות והקטין חי בתוך פער מובנה מבחינה דתית, הרי שהדרך לסייע לו לגדול באופן שאינו מבולבל וחופשי מקונפליקטים אינו להתעקש על מסגרת חינוכית דתית או חילונית, אלא לחפש מסגרת שתוכל להכיל את הפער שבתוכו הוא חי ולתמוך בו בהתמודדות עם פער זה ועם סימני השאלה שאורחות החיים השונים בשני הבתים עלולים להעלות אצלו.
הדגשתי בשיחותי עם ההורים ואבקש להדגיש זאת גם בחוות דעת זו – באם הפערים באמונה ובאורחות החיים יגרמו לקונפליקט מתמשך בעצימות גבוהה בין ההורים בנוגע למסגרת החינוך או לכל משא אחר, כאשר כל אחד מן ההורים אוחז בגישה של “כולו שלי הוא”, הקטין עלול למצוא את עצמו במעין “משפט שלמה”. דבר זה יגרום לו לסבל רב ועלול גם להזיק מאד להתפתחותו הרגשית ולהביא אותו למצב של סיכון רגשי ונפשי קשה. עדויות להתחלה של תהליך כזה ניתן למצוא כבר היום בדיווח של הגננת על העומס הרגשי בו מצוי הקטין, שאני מניחה שקשור מאד למתח שההליך המשפטי והגשתה של חוות הדעת מייצר אצל ההורים. אולם, אם ההורים ישכילו לנהוג בכבוד הדדי זה בזו ויצליחו להגיע לפתרונות שגם אם אינם אופטימליים עבור אף אחד מהם, הרי שייצגו את דרך האמצע ואת שביל הזהב בין אורחות חייהם, אני מאמינה שהקטין אף עשוי לצאת נשכר מסיטואציית החיים שלו ולגדול להיות אדם סובלני, מפותח מבחינה רגשית ובעל יכולת לקבלת השונה.
כיום כל אחד מן ההורים טוען כי הוא מחנך את הקטין לסובלנות כלפי ההורה השני, אולם ההורה האחר אינו נוהג בדרך זו.
כאשר שוחחתי עם ההורים אמרתי להם שאני סבורה כי המסגרת שתתאים ביותר עבור הקטין, הינה מסגרת של חינוך משלב – זרם חינוכי שמפגיש תלמידים חילונים, דתיים ומסורתיים בתוך מרחב בית ספרי משותף שפעמים רבות כולל בתוכו גם חטיבה צעירה – כלומר גם את גן חובה.
מידע רב על החינוך המשלב ניתן למצוא באתר של עמותת “מיתרים” שמלווה את מסגרות החינוך המשלב וכן בחוזר מנכ”ל של משרד החינוך מיום 8.9.22 בפרק הדן בחינוך הממלכתי המשלב.
בשיחה עם ההורים הזכרתי בין השאר את בית ספר “קשת” שהיה הראשון מבית בתי הספר המשלבים במרחב העירוני. במפגש האחרון שקיימתי עם האם היא אמרה שעשתה ברור בנוגע לבית הספר זה, באמצעות שיחה עם סייעת שעובדת שם וכן עם משפחה שילדיה היו שם ועזבו, ושבית הספר הינו בית ספר רפורמי. דבר זה אינו נכון. בית ספר “קשת”, כמו גם שאר בתי הספר בירושלים ששייכים לחינוך המשלב, אינו בית ספר רפורמי. בבתי הספר יש ילדים ממשפחות חילוניות, דתיות ומסורתיות. בחלק מן המשפחות קיים אף מצב בו הורה אחד הינו דתי והאחר חילוני. עם זאת אמרתי לאם כי ייתכן שמגיעים לבתי ספר אלה גם ילדים שמשפחותיהם מגדירות עצמן כרפורמיות. האם ענתה על כך שהיא אינה מוכנה שבנה יפגוש ילדים ממשפחות רפורמיות או שיהיו לו חברים כאלה ושהדבר יותר גרוע לתפיסתה מאשר ילדים ממשפחות חילוניות. אמרתי לאם כי לא נראה לי כי תוכל לשלוט באופן הרמטי בחייו של בנה ובאנשים עמם ייפגש במהלך השנים. כל שהיא יכולה לעשות הינו להקנות לו בסיס ערכי איתן שיאפשר לו חוסן במפגש עם כל סוגי האנשים בהם יתקל.
התרשמתי כי האם וגם בן זוגה משוכנעים באמת ובתמים כי החינוך הדתי הינו אכן ערכי וטוב יותר מאשר החינוך החילוני ומתקשים לפיכך להבין מדוע האב מתנגד לכך ואולי אף רואים בהתנגדותו התעקשות גרידא. אמרתי להורים כי מתוך ניסיוני המקצועי והיכרותי הנרחבת עם מסגרות חינוך רבות, ישנן מסגרות חינוכיות מצוינות בכל המגזרים וגם מסגרות טובות פחות בכל המגזרים, וכי בכל המגזרים ניתן למצוא גורמי סיכון שונים וגם ילדים ובני נוער בסיכון גבוה, כך ששום מגזר ושום זרם חינוכי אינו יכול להוות ערובה לכך שילד לא ייחשף לגורמי סיכון כאלה או אחרים. האופן בו ילד יתמודד עם התופעות אליהן הוא עלול להיחשף תלוי בגורמים רבים, בין השאר גם מידת החוסן שהבית מקנה לו.
לתפיסתי המקצועית הסוגיה שעומדת על הפרק אינה היותו של זרם חינוך מסוים טוב ממשנהו (לשיטתה של האם החינוך הדתי טוב יותר מזה החילוני) אלא רצונם הטבעי של כל אחד מן ההורים כי המסגרת החינוכית בה ילמד ילדם תהיה כזו שתהלום או תפיסת עולמם ואורחות חייהם.
בפגישה המשותפת עם שני ההורים ציין האב כי הקטין אמר שאימו אמרה לו שבשנה הבאה ילמד בגן של “צדיקים”. דבר זה עורר כעס רב אצל האב היות וטרם הוחלט היכן ילמד הקטין בשנה הבאה.
האם אמרה כי אכן הודיעה כבר קטין שבשנה הבאה לא ילמד בגן A. לשאלתי מה יקרה אם יוחלט בסופו של דבר שהקטין ימשיך ללמוד בגן זה, ענתה האם כי לא יקרה דבר כזה וכי תילחם בהחלטה כזו עד טיפת דמה האחרונה (איני בטוחה לגבי הניסוח המדויק של דברי האם, או המילים המדויקות בהן השתמשה, אולם זו הייתה ללא ספק רוח הדברים). התנהלותה זו של האם מעוררת אצלי דאגה רבה. נראה כי האם מנסה “לרתום את המרכבה לפני הסוסים” ולקבוע עובדות בשטח תוך שימוש בקטין והכנסתו לתוך הקונפליקט שבין הוריו – דבר ממנו יש להימנע בכל מחיר כדי לשמור על שלומו הנפשי של הקטין ולא להפוך אותו לקורבן במאבק האידיאולוגי שבין ההורים. נראה כי האם מתקשה להבין כי זהותו החילונית של האב ורצונו לחנך את בנו באופן המכבד את זהותו ואינו מוחק אותה, הינה לגיטימית וראויה לא פחות מאשר הזהות הדתית שלה ורצונה כי בנה יתחנך באופן המכבד זהות זו. מכיוון שהיא רואה את החינוך הדתי כטוב יותר באופן אובייקטיבי לכאורה מאשר זה החילוני, היא מתקשה גם להבין את כאבו של האב כלפי מה שהוא חווה ככפייה דתית או כהדתה של בנו.
האם אמרה לי כי היא מנסה לחנך את הקטין בדרכי נועם ובאופן זה לחבב עליו את הדת ואת שמירת המצוות. אני חוששת מאד כי באם האם תדבוק בעמדה של מאבק עיקש ומלחמה, אפילו אם תנצח במאבק והקטין ילמד במסגרת דתית בניגוד להסכם הגירושין עליו חתמו ההורים, בסופו של דבר היא עלולה להשיג את המטרה ההפוכה ולהשניא את הדת ואת שמירת המצוות בראש וראשונה על האב (שכפי שכתבתי קודם לכן הוא חילוני אך לא אנטי דתי) ובסופו של דבר גם על הקטין שישלם את המחירים הגבוהים שהקונפליקט בין הוריו יגבה ממנו.
המלצות
בנוגע לגן ילדים לשנה הקרובה – ישנן שלוש אפשרויות:
1. גן חב”ד כפי שמבקשת האם. אני איני סבורה כי נכון יהיה שהקטין ילמד בגן חב”ד אליו מתנגד האב נמרצות היות ואינו עולה בשום צורה עם השקפת עולמו של האב ועומד בניגוד גמור להסכמות אליהן הגיעו ההורים ועליהם חתמו בהסכם הגירושין שלהם.
2. בירושלים פועלים שלושה גני חובה של החינוך המשלב: גן החטיבה הצעירה של בית ספר “קשת” בקטמונים, גן החטיבה הצעירה של בית ספר “קשת תלפ”ז” וגן מונטסורי ברחוב וולטה עלית בקרית יובל. הרישום לגנים הסתיים זה מכבר אולם ההורים יכולים לבדוק אם יש מקום באחד מגנים אלה ואם הגן נראה להם מבחינת המיקום, הצוות החינוכי וכל שאר הפרמטרים שההורים נוהגים לבדוק כאשר הם רושמים ילד לגן.
3. המשך לימודיו של הקטין בגן A. היתרון הגדול אותו אני רואה בחלופה זו הינו שמדובר במסגרת שהקטין מכיר ואוהב. בנוסף לזאת – מעבר לעניין הדתי לא ראיתי שלמי מן ההורים הייתה תלונה כלשהי על הגן. מן השיחה עם הגננת למדתי שהקטין ילד אהוב מאד בגן, יש לו חברים ותחושה של בית. בהינתן שהקטין הים ילד שהספיק לעבור עוד לפני גיל שלוש את הטלטלה שבגירושי ההורים, היציבות שהמסגרת מקנה לו הינה בבחינת יתרון. הנסיעה מבית האם לגן אמנם אינה קצרה (ע”פ google mapsמדובר בנסיעה של בין 25 ל 50 דקות לכל כיוון) אולם בהינתן כי מדובר בילד ששני הוריו מתגוררים מחוץ לעיר בכיוונים מנוגדים ובהינתן שפקקי התנועה הפכו לשגרת החיים של כולנו, הדבר אינו נשמע לי מחוץ לגדר הסביר. מן השיחה עם הגננת הבנתי כי הילדות הדתיות שנמצאות בגן בשנה זו (כרבע מילדי הגן) לא ימשיכו בשנה הבאה. עם זאת, הגננת אמרה לי שלמרות שמדובר בגן ממלכתי מבחינת תוכני הלימוד הרי שהגננת המובילה משפיעה מאוד פעמים רבות על אופי הגן חובה השנה הייתה גננת חרדית. עדיין לא ידוע מי תהיה הגננת המובילה בגן החובה בשנה הבאה, אולם A הינה מסגרת מכילה שחלק לא מבוטל מאנשי הצוות בה הינם דתיים כך שבוודאי ולא מדובר במסגרת שאינה מכבדת את הדת. אימו של הקטין טענה כי בשל העובדה שהם שומרי כשרות הקטין אינו יכול להתארח אצל חברים מן הגן, אלא רק לארח ילדים אצלו.
אבקש להזכיר כי ירושלים הינה עיר מעורבת בה יש ממשק רב בין אוכלוסייה דתית לאוכלוסייה חילונית – מה שיוצר בסופו של דבר מידה רבה של סולידריות למרות הפערים האידיאולוגיים. אני בטוחה שהורים רבים יסכימו לשנות מאורחותיהם מדי פעם (דוגמה כיבוד של פיצה קנויה בכלים חד פעמיים וכד’) כדי לאפשר לילדם לארח חבר אהוב.
בנוגע לרישום לבית ספר בשנה שלאחר מכן – אני ממליצה על רישומו של הקטין לבית ספר משלב בו לומדים ילדים מכל גווני הקשת: דתיים, חילוניים ומסורתיים. אני מאמינה כי מסגרת כזו תהיה המקום שיאפשר לקטין את ההרגשה הנוחה, בעיקר כאשר לבתי ספר כאלה מגיעים פעמים רבות ילדים שאחד מהוריהם הינו שומר מצוות והשני לא. בירושלים פועלים כהיום שלושה בתי ספר משלבים: “קשת קטמונים”, “קשת תלפ”ז” שפועל בשכונת ארמון הנציב ובית ספר “אריאל” בשכונת גילה. אני מציעה כי כבר בתחילת שנת הלימודים הבאה ההורים יתחילו לבחון בתי ספר אלה ולראות מי מתוך שלושת בתי הספר הללו המתאים ביותר עבורם ועבור הקטין.
עם זאת, אמרתי להורים כי במידה ויגיעו להסכמה ביניהם על כל בית ספר אחר הדבר גם אפשר ובלבד שתהיה ביניהם הסכמה. בסופו של דבר, מכיוון שמדובר בעיר מעורבת, ישנם הורים חילונים שרושמים את ילדיהם לבתי ספר דתיים והורים דתיים הרושמים את ילדיהם לבתי ספר חילונים וכל זמן שיש בין ההורים הסכמה בעניין המסגרת החינוכית לא צריכה להיות בעיה כלשהי.
המלצתי השלישית הינה תיאום הורי או הדרכה הורית לשני ההורים בכל הנוגע להתמודדות עם הפער בתפיסת עולמם ובאורחות חייהם. מדובר בשני הורים מיטיבים ומסורים שאוהבים מאד את בנם, אולם מתוך המפגשים עמם זיהיתי כי כיום ההתמודדות עם הפער הזה אינה טובה ויוצרת מתחים רבים – כאשר הניזוק העיקרי ממתח זה ומי שעתיד לשלם עליו את המחיר הגבוה ביותר הינו הקטין. אני ממליצה כי ההורים יעברו תהליך של תיאום או הדרכה סביב נושא זה כדי לסייע להם להתמודד עם הפער הדתי בצורה טובה יותר, למען רווחתו הנפשית וטובתו של בנם המשותף” (ההדגשות כולן במקור).
כפי שצויין, ב”כ האם הפנה שאלות הבהרה למומחית ויהא השיבה להן. אעמוד על השאלות המרכזיות שהופנו והתשובות להן.
בתשובה לשאלות 3 ו-4 המומחית הבהירה כי לא בדקה את גן חב”ד וכן לא את בית הספר “B”, מסגרות שהאם סבורה שיש לרשום את הקטין אליהן. המומחית נימקה זאת בעובדה כי מדובר במסגרות דתיות, ולנוכח התנגדות האב למסגרת דתית ושאר הנימוקים בחוות דעתה, היא ראתה במסגרות אלו כלא מתאימות. אציין כי בחקירתה הנגדית בבית המשפט היא הוסיפה והבהירה כי באופן דומה, היא גם לא בדקה מסגרות חילוניות, שהאב סבור כי יש לרשום אליהן את הקטין (כמו בית הספר פולה בן גוריון), וזאת בשל התנגדות האם למסגרת חילונית (עמ’ 27 למטה ועמ’ 28 למעלה).
בתשובה לשאלה 7, שבה נשאלה האם נכון שבבית הספר המשלב “קשת” לומדים תלמידים רפורמיים, היא השיבה ש”קשת” אינו בית ספר רפורמי אם כי יתכן שמגיעים אליו גם תלמידים ממשפחות רפורמיות, וחזרה וציינה כי בבתי הספר המשלבים לומדים ילדים ממשפחות דתיות, חילוניות ומסורתיות וכן מעורבות, משפחות שבהן הורה אחד דתי והשני חילוני.
במענה לשאלה 8, שבה נשאלה להבדל בין בית ספר “קשת” לבית ספר ממלכתי דתי, שהרי בשניהם לומדים גם דתיים וגם חילוניים, היא השיבה כי בית הספר “קשת” שונה מבית ספר ממלכתי דתי בכך שהוא מסגרת חינוכית המשותפת לתלמידים המקיימים אורח חיים דתי, חילוני ומסורתי, המטפחת את זהותה היחודית של כל אחת מהקבוצות בד בבד עם ביסוסה של התרבות היהודית על ערכי הסובלנות והאחדות הלאומית, והפנתה לסע’ 2.1 לפרק החינוך הממלכתי המשלב – הנחיות לבתי ספר המבקשים להיחשב כבתי ספר משלבים. המומחית הסבירה כי בעוד שקיימים בתי ספר דתיים שבהם לומדים חילוניים, ובתי ספר חילוניים שבהם לומדים דתיים, הרי שבבתי הספר המשלבים בין תלמידים המקיימים אורח חיים דתי, חילוני או מסורתי הוא לב האג’נדה והתפיסה החינוכית של בית הספר.
המומחית נחקרה ארוכות על ידי ב”כ האם בדיון מיום 13.6.24 על חוות דעתה ותשובותיה לשאלות ההבהרה ועמדתה מאחוריהן באופן מלא, תוך שהיא מבארת ומשלימה פרטים, בהתאם לשאלות שהופנו אליה.
טענות הצדדים בסיכומיהם
טענות האם בסיכומיה
ב”כ האם בסיכומיו בעל פה הבהיר כי האם מתנגדת מכל וכל להמלצות המומחית, וכן מתנגדת לרישום הקטין למסגרת חינוכית חילונית, ולשיטתה רק בית ספר ממלכתי דתי הוא המענה המתאים לקטין ומשרת את טובתו.
ב”כ האם טען כי המומחית כתבה את חוות הדעת מתוך תפיסת העולם שלה ואין בהמלצותיה כדי להלום את טובת הקטין.
ב”כ האם טען כי בבית ספר ממלכתי דתי לומדים גם תלמידים חילוניים, ולכן ממילא, יש בהם כדי לתת מענה לעובדה שהקטין משתייך לשני העולמות. ב”כ האב טען כי הוברר שהמומחית לא בדקה אף אחת מהמסגרות הדתיות שהאם הפנתה אליהן לגופן, דבר שלטענתו פוגם בשיקול דעתה בעת מתן המלצותיה. ב”כ האב טען כי המענה המתאים ביותר לקטין הוא בית הספר “B” שבו לומדים גם תלמידים חילוניים ובמובן זה גם הוא בית ספר משלב.
ב”כ האם טען כי המומחית שגתה בכך שסברה שבתי ספר משלבים מהווים זרם ביניים בין הדתי לחילוני. לטענתו, בבתי ספר משלבים, קיים נפח גדול יותר של תלמידים ממשפחות רפורמיות, בהשוואה לבתי ספר חילוניים, והציבור הרפורמי הוא בגדר “גוי” או “מוקצה” בעיני הציבור האורתודוכסי, וכן קיים חשש לבלבול בעולם התוכן הדתי של הקטין, ככל ויתערבב עם תלמידים רפורמיים.
עוד חזר ב”כ האם על הטענות בתביעה כי מרבית הזמן הקטין שוהה עם האם בהתאם לחלוקת זמני השהות לפי הסכם הגירושין ועל כן, הדבר מצדיק, לטענתו, העדפת עמדת האם לגבי זרם החינוך שאליו יש לרשום את הקטין, באופן שיתאם את אורח חיי הקטין ברוב הימים.
ב”כ האם מקבל עם זאת את המלצת המומחית לעניין הפניית ההורים להדרכה הורית ו/או תיאום הורי.
טיעוני ב”כ האב בסיכומיו
ב”כ האב בסיכומיו לפני טען כי יש לדחות את עמדת האם, ולו בשל הקביעות הברורות בהסכם הגירושין לעניין אופי המסגרת החינוכית של הקטין, אשר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין אך לפני כשנתיים.
ב”כ האב טען כי אין כל מקום לרשום את הקטין למסגרת דתית, גם אם לומדים שם ילדים חילוניים במספר כזה או אחר. האופי של המסגרת, שהוא דתי, אינו מתאים לקטין ששייך לשני עולמות. כך למשל, במסגרות דתיות כופים על התלמידים לחבוש כיפה ולעטות ציצית ולהתפלל. חיובים אלה של בית הספר בצירוף אורח החיים הדתי בבית האם יקשה על הקטין לקבל את אורח חייו החילוני של האב ועלול להביא להתרחקותו מהאב. בנוסף, בכיתה ו’, ההמשך הטבעי לבית הספר “B” הוא בית הספר “C” לבנים בלבד, בעוד שהאב מתנגד להפרדה מגדרית בחינוך. בשל כך, אין מקום לקבל את עמדת האם כי הקטין יתחנך מכיתה א’ בבית הספר “B”.
האב טוען כי לעניין בתי ספר מעורבים, כי באותה מידה, ניתן לדרוש לרשום את הקטין לבית ספר ממלכתי, שבו לומדים גם תלמידים דתיים, כמו בית הספר “פולה בן גוריון”. כמו כן, גם בבתי ספר ממלכתיים קיים מממד משמעותי בתכנים של לימודי מסורת, בוודאי באזור העיר ירושלים שהיא עיר מעורבת.
ב”כ האב סבור כי טובת הקטין מחייבת את המשך התחנכותו בגן חובה בגן “A” ולעת שיעלה לכיתה א’, כי ירשם לבית ספר ממלכתי דתי. עם זאת, האב מקבל את המלצות המומחית כי הקטין יתחנך באחד משלושת בתי הספר המשלבים. הוא מעדיף את בית הספר “…” ב… אך יסכים גם לכל אחד מבתי הספר המשלבים האחרים שהומלצו.
ב”כ האב טען כי עדיפותו הראשונה של האב היא כי הקטין יתחנך במסגרת חינוכית חילונית.
גם ב”כ האב מקבל את המלצת המומחית לעניין הפניית ההורים להדרכה הורית ו/או תיאום הורי.
דיון והכרעה
בהתאם לסע’ 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב – 1962, במקום שבו אין הסכמה בין ההורים בנוגע לקטין, רשאי בית המשפט להכריע בעניין “כפי שייראה לו לטובת הקטין”.
ואכן, עקרון טובת הקטין הוא כידוע עקרון העל המנחה את בית המשפט בכל הליך בו מעורבים קטינים. ראו למשל דבריו של כב’ הש’ אלון בע”א 121/79 פלוני נ’ פלונית, פ”ד לד(2) 253):
“כבכול נושא שבתחום זה, שבו מדובר בשלומו ובעתידו של קטין, הכלל המנחה והקובע בכל החלטה שהיא, הוא טובתו של הקטין” (פסקה 7 לפסק הדין).
ודוק, הכרעת בית המשפט צריכה להתבסס על טובתו של הילד הספציפי הבא בפניו. וכפי שנקבע בבע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני (פורסם בנבו), מפי כב’ הש’ ארבל:
“בהכריעו בשאלת טובת הילד שומה על בית המשפט ליתן החלטתו בראש ובראשונה בהתבסס על עובדות המקרה שבפניו, ולאחר שהתבררו כל הנתונים הצריכים לעניין ונבחן כל נזק אפשרי לטובתו של הילד שגורלו נתון להכרעת בית המשפט” (פסקה 13 לפסק הדין).
המסגרת המשפטית לבחינת תביעה בנושא מקום המגורים ומסגרות החינוך מסוכמת בפסק דינו של כב’ השופט נ’ סילמן בתמ”ש 11425-08-12 פלוני נ’ פלונית (נבו, ניתן ביום 9.8.12) כדלקמן, תוך שהודגש כי סוגיית המשמרות והשאלה מיהו ההורה שתפקד או מתפקד כהורה מטפל עיקרי, אינן רלבנטיות:
“9. מקום מגורי הקטינים וחינוכם הינו עניין לשני אפוטרופסים לענות בו ובהעדר הסכמה יכריע בכך בית המשפט. לא אחת הוגדרו תיקי מעבר קטינים מישוב לישוב, כתיקי הגירה, והשיקולים נמצאו זהים. העובדה כי הורה אחד משמש כמשמורן (או הומלץ לשמש כמשמורן) אינה מקנה בידו הזכות להחליט לבד מהו מקום מגורי הקטינים, ומהו מוסד החינוך של הקטינים. האפוטרופסות והמשמורת הינם מלכויות נפרדות.
משכך, דומני כי ב”כ שני הצדדים החמיצו הנקודה, עת טענו ארוכות לגבי עדיפות הטפול בקטינים ומשמורתם, ואף לגבי כלכלתם השוטפת.
לאור משמעות המעבר, השפעת המעבר על הקשר בין הקטינים להוריהם, מוסדות החינוך, וכל דבר הנוגע לטובת הקטינים, הרי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יותר מעבר בלא בחינת אנשי מקצוע, גורמי טיפול, ובחינת טובת הקטינים, דרכי שימור הקשר, והכל בבחינות עומק ולא אגב גחמה של מי מהצדדים.
לראייתי, מעבר יכול להתבצע באחד משלושה אופנים – :
לאחר הליך, כאמור לעיל, בו נבחנה ונבדקה לעומק טובת הקטינים.
תוך הסכמה של שני ההורים לביצוע המעבר.
עקב נסיבות אקוטיות, בדרך כלל בלווי המלצה של גורמי רווחה – כגון מעבר למקלט חירום” (ההדגשה במקור).
בענייננו, רלבנטית רק החלופה של הליך של בחינה לעומק של טובת הקטין, דבר שנעשה באמצעות מינוי עו”ס לס”ד או מינוי עו”ס או מומחה פרטי שיגיש חוות דעת, כפי שנעשה במקרה דנן.
כידוע, חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט היא בעלת מעמד מיוחד ובית המשפט לא יסטה ממנה “… בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן” (ראו למשל: ע”א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ מונטי רבי (נבו, ניתן ביום 31.12.1988). הדברים אמורים גם לגבי תסקיר עובד סוציאלי, המהווה כלי מרכזי ומשמעותי במסכת הראיות המובאת בפני בית המשפט, כאשר תפקידו הוא להניח תמונה כוללת בפני בית המשפט, לאחר שריכז את המידע מגורמים רלבנטיים שונים, בצירוף המלצה. מדובר בראיה בעלת חשיבות ומשקל רב, שנועדה לסייע לבית המשפט בבחינת המקרה. לא אחת נכתב בפסיקה כי יש להתייחס לתסקירי העובד הסוציאלי, בדומה לחוות דעת מקצועיות, הואיל והעובד הסוציאליים הם בעלי הכלים והניסיון לצורך בחינת השאלות המתעוררות בכל מקרה ומקרה, בעין אובייקטיבית, בשל היותם גורם נייטרלי בלתי מוטה לצידו של מי מהנפשות הפועלות. כיוון שכך, הרי שנטיית בתי המשפט היא לאמץ את המלצות התסקיר המוגשות לו, כל עוד אין טעמים ושיקולים של ממש המצדיקים סטייה מממצאי התסקיר ומסקנותיהן (ר’ למשל: עמ”ש 55785-02-12 ק.ש. נ’ ע.ש. (נבו, ניתן ביום 20.9.2012).
במקרה דנן, לא מצאתי כל הצדקה לסטות מהמלצות המומחית. נהפוך הוא: בהעדר הסכמה אחרת בין ההורים, קיימים כל הטעמים לאמצן.
המלצות המומחית תואמות את ההסכמות בהסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין רק לפני כשנתיים. בהתאם להסכמות אלו, הקטין יתחנך במסגרת חילונית. הוא ימשיך להתחנך בגן “A” ולאחר מכן כשיעלה לכיתה א’ הוא ירשם בבית ספר שהוא המשך טבעי לגן זה, דהיינו לבית ספר שאינו דתי.
הטענה כי האם חתמה על ההסכם תוך לחץ, נוח לה לולא נטענה בתביעה, שהרי לא הוגשה כל תביעה לביטול ההסכם, וטוב עשה בא כוחה שלא חזר על טענה זו בסיכומיו.
ודוק, ההסכמה לענין אופי המסגרת החינוכית מבחינה דתית לא באה בחללו של עולם אלא היא תאמה את אורח החיים של שני הצדדים לעת שחיו יחדיו וגם לעת שנפרדו וערכו את הסכם הגירושין.
העובדה כי האם התחזקה מבחינה דתית והפכה לדתית לאומית ואף נישאה לגבר דתי, מהווה אמנם שינוי אצלה ביחס למצב שנהג בעת עריכת ההסכם, ואולם, אין כל הצדקה לכך שבשל שינוי זה, שחל בחיי האם בלבד, הקטין יתחנך במסגרת דתית, על אפו וחמתו של האב.
אין ספק שטובת הקטין היא שההורים היו מגיעים להסכמה לעניין המסגרת החינוכית, תוך ייתור הכרעה שיפוטית. כאשר הורים שמאפיינים בשונות מבחינת הזיקה לדת מגיעים להסכמה לעניין המסגרת החינוכית ולעניין ניהול חיי הקטין בשני הבתים השונים מאוד זה מזה מבחינה זו, הרי שהדבר משדר לקטין מסר של הכלה של שני העולמות שבהם הוא חי. כך הילד חווה קבלה מצד שני ההורים, שלמות פנימית, ככל הניתן, ובד בבד גם מתחנך לסובלנות וקבלת האחר השונה. כאשר ההורים אוחזים בעמדות מנוגדות ומגלגלים את חילוקי הדעות להכרעה שיפוטית, הרי שמועבר לקטין מסר כי הוריו חלוקים באשר לטובתו, ולא יכולים לקבל את העובדה שעולמו כולל שני בתים שונים, והתוצאה היא שהקטין נקרע בין ההורים. פסק דין הוא הכרעה סמכותנית, אשר מחייבת כמובן את ההורים והקטין, אך אין בה כדי לחסוך מהקטין את הקרע שהקונפליקט בין ההורים קולע אותו אליהם. בשל כך, נעשו על ידי מאמצים ניכרים בדיון מיום 13.6.24 להביא את ההורים להסכמות, אך למרבה הצער, הדבר לא צלח.
בנסיבות שנוצרו, שעה שאין מנוס מהכרעה, סבורתני כי המלצות המומחית תואמות את טובת הקטין, הן לעניין המשך רישום הקטין בשנה”ל הבאה לגן “A” והן לרישומו לאחד מ-3 בתי הספר המשלבים בין ילדים דתיים, חילוניים ומסורתיים, כמו גם ילדים להורה אחד דתי ואחד חילוני או מסורתי, לעת שיעלה לכיתה א’.
המומחית ביצעה עבודה יסודית ונדרשה לשיקולים השונים, בהינתן הפער המובנה באורח חייהם היום של הצדדים, ונתנה להם משקל ראוי והמלצותיה מתיישבות היטב עם טובתו של הקטין דנן.
אשר לשנה”ל הבאה, עת הקטין יהיה בגן חובה, אני סבורה כאמור כי הקטין צריך להמשיך ולהתחנך בגן “A”, כהמלצת המומחית. אמנם, הילדים הדתיים בגן זה יעזבו בסוף שנה”ל הנוכחית את הגן (ר’ עדות המומחית בעמ’ 12 ב’ 13-14). ואולם, המומחית הסבירה בחוות דעתה וגם בחקירתה לפני כי הקטין מתחנך בגן זה ורגיל אליו ומשעה שממילא צפוי לו מעבר לבית ספר בתום שנה”ל הבאה, הרי שנכון יהיה לחסוך ממנו את הטלטלה שכרוכה במעברים תכופים. כל זאת, גם בהינתן העובדה כי הקטין חווה פרידה בין הוריו, על כל הקשיים הכרוכים בכך.
אין בטענות לענין מרחק הגן ממקום מגורי הקטין לבית האם (כ-50 דקות נסיעה לכל כיוון) כדי להטות את הכף לכיוון העברתו לגן אחר, קרוב יותר למגורי האם, ככל ואין הסכמה לכך מצד שני ההורים. כפי שטען האב בכתב הגנתו, גם בעת עריכת ההסכם האם גרה בישוב … כך שלא חל כל שינוי בהיבט זה. מכל מקום, סוגיית המרחק לא יכולה לגבור על השיקול של מניעת מעברים תכופים של הקטין ממסגרת למסגרת.
אשר לטענות לעניין מצבו של הקטין בגן שמשקף מצוקה, הרי שטענות אלו הועלו רק בדיון מיום 13.6.24 – בלי שנמסרו למומחית על ידי הגננת או ההורים בטרם כתיבת חוות דעתה (ר’ עדות המומחית בעמ’ 10 -11); בדיון הוצגה התכתבות עם הגננת, ולפיה, הקשיים של הקטין החלו כבר בשנת 2022 והומלץ על טיפול ואבחון. ברם, טענות האם בעניין זה הועלו בשפה רפה, ומכל מקום, אין בטענות כדי לשנות דבר לטעמי. הקשיים של הקטין קשורים להבנתי בהתמודדויות של הקטין, כנראה על רקע הסכסוך בין ההורים (שהחל עוד טרם המחלוקת אודות המסגרת החינוכית) או קשיים אחרים שילדים מתמודדים איתם. מעבר לכך, האב טען בעדותו, והאם לא חלקה על כך, כי בסופו של דבר, ההורים החליטו בהחלטה משותפת לא להפנות את הקטין לאבחון אלא לטיפול אחר (עמ’ 5 למטה ועמ’ 6 למעלה). גם הטענה שהועלתה אגב חקירת האב (עמ’ 6) כי התגלעו אצל הקטין לאחרונה בעיות של אלימות וכי צפויה להתקיים בקרוב פגישה של ההורים עם המפקחת, אין בה כדי לשנות לעניין המלצת המומחית. התנהגות אלימה משקפת מצב של מצוקה רגשית שמקורה להבנתי בסכסוך בין ההורים, לרבות בעניין המסגרת החינוכית ואולי גם מסיבות אחרות (כך למשל, האם בהריון כעת מבעלה השני ויתכן שהקטין חושש מכך שלא יהא עוד כל עולמה של האם), אך לא כאלו הקשורות בגן עצמו. לא בכדי לא הועלו טענות ביחס לגן עצמו בכתב התביעה ובעת פגישות האם עם המומחית בטרם הגשת חוות הדעת.
המענה לבעיות הרגשיות של הקטין אינו בהעברת הקטין לגן אחר – שעה שאין טענות אמיתיות נגד הגן והצוות – שכן העברתו תביא ל”גרירת” הבעיות לגן החדש, אלא במתן מענה מתאים לקטין, לרבות מענה טיפולי לפי הצורך, וכן טיפול באמצעות ההורים – בהדרכה הורית ובתיאום הורי, כפי שהמליצה ממילא המומחית בסוף חוות דעתה.
אשר לאופי המסגרת החינוכית, עת יעלה קטין לכיתה א’, הרי שכפי שציינה המומחית, בין אורח החיים החדש של האם שהוא דתי לאומי לבין אורח החיים החילוני של האב יש פער מובנה, ולא ניתן להתעלם ממנו או לתת לו משקל נמוך בהכרעה.
רישום הקטין למסגרת דתית יהווה התעלמות מוחלטת מכך שהאב מקיים אורח חיים חילוני, ובהעדר הסכמה של האב לכך, הדבר עלול להביא להתרחקות של הקטין ממנו. זאת, שכן הקטין יהא מורגל הן בבית האם והן במסגרת החינוכית בהרגלים של ילד דתי, על כל הכרוך בכך, לרבות, חבישת כיפה, לבישת ציצית, נטילת ידיים, תפילות, שמירה על הפרדה בין בשר לחלב והימנעות עקב כך מחברויות עם ילדים חילוניים בשכונת בית מגורי האב או בשל הקושי המובנה בהתארחות בבתים שאינם שומרים על כשרות והפרדה כאמור. קשיים אלה לא יפסחו מן הסתם גם על עצם השהות של הקטין בבית האב שכן הניגוד המוחלט בין אורח חיי הקטין במסגרת החינוכית ובבית האם לבין אורח חייו של האב יעמיד את הקטין בקונפליקט קשה, שהוא יתקשה ליישבו. הקטין עלול אף לחוות את האב כיוצא דופן וזר, אולי אף להתבייש בו, ולעת שיגדל, הוא עלול לבקש לצמצם את השהות עמו וכך להתרחק ממנו כדי להימנע מהצורך להתמודד עם ההבדל בין אורח החיים של הקטין לאורח החיים של האב. הדברים אמורים ביתר שאת לנוכח התנהלות האם שכבר מיהרה למסור לקטין, בטרם הכרעה שיפוטית, כי הוא לא יתחנך בגן “A” בשנה”ל הבאה וכן מסרה למומחית כי אם תנתן הכרעה שלא כעמדתה היא תלחם בה עד טיפת דמה האחרונה (או אמירה ברוח דומה). גם בבית המשפט, כאשר נשאלה כיצד תנהג ככל ובית המשפט ידחה את עמדתה וכך גם בית המשפט המחוזי בערעור, היא לא ציינה כדבר מובן מאליו כי היא תכבד את ההכרעה אלא כי היא תחשוב על הדברים (עמ’ 51, בש’ 24-30). מדובר בהתבטאות מטרידה שמדליקה אור אדום לגבי יכולת האם לתת מקום של כבוד לאורח חייו השונה של האב במסגרת המסרים (הגלויים או הסמויים) שהיא מעבירה לקטין.
מנגד, רישום הקטין למסגרת חינוכית חילונית גם הוא מהווה התנכרות מוחלטת לכך שהאם מקיימת אורח חיים דתי. העובדה כי הקטין מבלה כמעט מחצית מהזמן עם אביו ויתחנך במסגרת חילונית, עלולה להביא את הקטין בהמשך, ולעת שיגדל, לבקש לצמצם את זמני השהות עם האם, שאורח חייה יחווה עבורו כמכביד ומעיק אולי, ומכל שכן, בסופי שבוע, לנוכח המגבלות של שמירת שבת, ובכך הוא עלול להתרחק מהאם. אמנם, התרשמתי שהאב יכבד את הקטין ככל שיחליט לשים כיפה על ראשו, ללבוש ציצית, לשמור שבת ולנהוג כדתי, והוא אמר את הדברים במפורש למומחית, כאמור בחוות דעתה, וכן בעדותו לפני (עמ’ 2-4), ואולם, לא ניתן להתעלם מהחשש האמור, על אף הכבוד המלא שהאב רוחש כלפי אורח החיים החדש של האם.
האם טענה כי הפתרון לקונפליקט זה הוא ברישום הקטין לבית הספר “B”, שבו לטענתה לומדים גם תלמידים חילוניים לא מועטים. דא עקא, עמדה זו מתעלמת מכך שמדובר בבית ספר דתי, על פי הגדרתו, אשר לכל הפחות כולל רוב גדול מאוד של תלמידים דתיים, ובכל מקרה, התלמידים מצופים לחבוש כיפות ואולי גם לעטות ציצית, להתפלל כל בוקר, ולהיות מחויבים למסגרת תכנים לימודיים דתיים מוגברים. כמו כן, האב הצביע על נימוק נוסף להתנגדותו לבית ספר זה והוא כי בכיתה ו’ המעבר מבית ספר זה הוא לבית הספר “C”, שם הקטין ילמד עם בנים בלבד, תוך הפרדה מגדרית (ר’ עדות האב בעמ’ 7 בש’ 10-17), שאינה מתיישבת עם תפיסת עולמו של האב. והעיקר, לטעמי הוא העובדה כי אין מדובר במסגרת שהאג’נדה שלה היא לתת מקום שווה ומכבד הן לאורח החיים הדתי והן לאורח החיים החילוני, תוך התאמת תכנית הלימודים והפעילות החברתית לתפיסה של הכלה, סובלנות וקבלת האחר, תוך העצמה של הזהות היחודית של כל קבוצה. מדובר במסגרת דתית, שאינה מחויבת, באופן מובנה ואידיאולוגי, להעצים במידה שווה את אורח החיים החילוני, ולמתן התייחסות ערכית דומה לאורח החיים החילוני, אלא מחויבת לערכים של אורח חיים דתי כרעיון מארגן בסיסי.
המלצת המומחית לרשום את הקטין לאחד מ-3 בתי הספר של זרם החינוך המשלב בין תלמידים דתיים, חילוניים ומסורתיים, לרבות ילדים להורים שאחד מהם דתי ואחד חילוני, נותנת את המענה המיטבי לקונפליקט המובנה שבו נתון הקטין בהנתן אורח החיים השונה של כל אחד מהוריו. זאת, משום שבמסגרות אלו לומדים תלמידים דתיים, לצד תלמידים חילוניים ומסורתיים ביחס מספרי מאוזן ביניהם (כך, לפי עדות המומחית, בבית ספר “קשת” דואגים לאיזון מספרי בין דתיים לחילוניים – ר’ עמ’ 24 בש’ 10-14), ומדובר, וכאן הדגש, במסגרת אשר בלב תפיסת העולם שלה עומד הצורך לטפח את התרבות היחודית והזהות היחודית של כל אחת מהקבוצות ולבסס את החינוך על ערכי סובלנות ואחדות לאומית. מדובר במסגרת שבה מתורגלים לתן מענה גם לילדים שאחד מהוריהם דתי והשני חילוני (ראו עדות המומחית בעמ’ 26 בש’ 32-36). ודוק, האם אינה חולקת על כך כי בתי ספר אלו שהומלצו בחוות הדעת הם ברמה טובה (ר’ הצהרת בא כוחה בעמ’ 18 בש’ 32). אשר לתפילה בבוקר, המומחית הסבירה בחקירתה כי הדבר נתון לבחירת התלמיד אם כי הבחירה נעשית בתחילת השנה ומתייחסת לכל השנה, כך שככל שהתלמיד בוחר להתפלל בבוקר, הוא יהיה בבוקר עם אותה קבוצה שמתפללת וזאת לאורך כל השנה (עמ’ 26 בש’ 23-25). אשר לכיבוד שמובא לבית הספר, המומחית ציינה כי הכיבוד (כגון עוגה) הוא קנוי והוא כשר כדי למנוע קשיים בנושא כשרות (עמ’ 35 בש’ 5-7).
מסגרת כזו לא רק שתיתן מענה לכך שהקטין שייך במידה שווה לשני העולמות, הדתי והחילוני – שכן הצוות החינוכי במסגרת כזו מוכשר ומאומן לכך – אלא גם תחנכו לקבל את שני הוריו, ואגב כך גם את עצמו, ולסובלנות כללית.
חשש מרכזי שהביעה האם מרישום הקטין לזרם החינוך המשלב הוא הסתברות גבוהה יותר להשתתפות תלמידים רפורמיים במסגרת זו בהשוואה למסגרות אחרות, לדעתה, בוודאי בהשוואה למסגרת דתית אבל גם בהשוואה למסגרת חילונית. ההתנגדות ללימודי הקטין ביחד עם תלמידים רפורמיים נומקה בכך שלתפיסת הדתיים האורתודוכסיים, כך נטען, היהודים הרפורמיים, אשר מאפשרים למשל לבנות לעלות לתורה, ולהניח לעיתים תפילין, הם כמו “גויים” וההתערבבות איתם היא בבחינת יהרג ובל יעבור או “מוקצה”. עלה גם חשש לבלבול אצל הקטין עקב השוני המהותי בין אורח החיים הדתי לאומי לאורח החיים הרפורמי (ראו טיעוני ב”כ האם בעמ’ 55 – 56).
תחילה יאמר כי מבחינה עובדתית, “הנחת העבודה” כי קיימת הסתברות ליותר תלמידים רפורמיים מבחינת נפח בבתי ספר משלבים לעומת בתי ספר אחרים נשללה בחקירת המומחית. המומחית, שציינה כי יש לה הכרות ארוכת שנים עם בתי הספר בזרמים השונים בעיר (עמ’ 16 בש’ 8 וב’ 34-35), ציינה כי משפחות רפורמיות דווקא יותר נוטות לרשום את ילדיהם לבתי הספר של תל”י (תגבור לימודי יהדות) (עמ’ 15 בש’ 6-31 ועמ’ 16 למטה עד עמ’ 17 למעלה) וכי יש תלמידים רפורמיים גם בחינוך החילוני ואולי גם בבתי ספר ממלכתיים דתיים (עמ’ 18 בש’ 16-14). כמו כן, המומחית סבורה שבבית הספר המשלב “אריאל” בשכונת גילה, מספר התלמידים הרפורמיים בו, אם בכלל, הוא מועט מאוד, בשל אופי האוכלוסיה בישוב זה שאינה כוללת קהילה אנגלוסכסית משמעותית, קהילה שבה רווח יותר הזרם הרפורמי (עמ’ 17 בש’ 8-18). המומחית חזרה והדגישה את האמור בתשובותיה לשאלות ההבהרה, כי אף אחד מבתי הספר שעליהם המליצה אינו רפורמי אף כי יתכן ולומדים בהם תלמידים רפורמיים. אשר לחשש לבלבול בתחום הדתי עקב חשיפה לתלמידים רפורמיים, השיבה המומחית כי אין מקום לחשש זה וכי בידי ההורים להסביר לקטין “למה מבחינה הלכתית רואים את מה שהם רואים יותר נכון” (עמ’ 32 בש’ 9-10).
האם העלתה טיעון נוסף לחיזוק עמדתה כי על הקטין להתחנך במסגרת דתית, והוא כי בכך כי החינוך הדתי ערכי יותר לטענתה וכן כי הקטין יהיה חשוף פחות לסיכונים שקשורים בחברה החילונית המתירנית. ברם, הטענה כי מסגרות דתיות הן יותר ערכיות ממסגרות חילוניות אינה יכולה להתקבל, ודאי כטענה גורפת, ויש לבחון כל מסגרת לגופה. כפי שכבר צוין, האם לא העלתה כל טענה לגבי רמת בתי הספר המשלבים שהומלצו על ידי המומחית ואיכותם. אשר לחשיפה לגורמי סיכון, הרי שכפי שמסרה המומחית בחקירתה, בכל מסגרת יכול הקטין להיחשף לגורמי סיכון, והעיקר בסופו של יום הוא החינוך שהקטין מקבל בבית הוריו, והחוסן שמוקנה לו עקב כך אל מול גורמי סיכון (עמ’ 29 בש’ 29-35).
טענת האם כי יש להעדיף את עמדתה היות והיא הוגדרה כמשמורנית בהסכם הגירושין והיא שוהה עם הקטין ברוב הזמן נדחית אף היא. חלוקת זמני השהות בין הצדדים היא כאמור כמעט שיויונית (האב שוהה עם הקטינים ב-6 מתוך 14 ימים), ואין מקום לפיכך, לתת משקל של ממש להגדרת המשמורת בהסכם הגירושין. מעבר לכך, גם אם חלוקת זמני השהות היתה כך שלאב היו זמני שהות פחותים יותר (למשל, ללא לינות באמצע השבוע), לא היה בכך כדי להשליך על ההכרעה בתיק דנן. כפי שכבר צוין לעיל, סוגיית המשמורת וזמני שהות לחוד, והחלטות הנוגעות למסגרת החינוכית שהן בליבת סמכות ההורים כאפוטרופסיים טבעיים על הקטין, לחוד.
סיכום והנחיות אופרטיביות
סיכומו של דבר, אני רואה לדחות את התביעה ולאמץ את כל המלצות המומחית.
לפיכך, הקטין ימשיך להתחנך בשנה”ל הבאה עלינו לטובה בגן חובה במסגרת גן “A” שבו הוא מתחנך היום.
אשר לשנה”ל שלאחר מכן, עת יעלה הקטין לכיתה א’, הקטין ירשם לאחד משלושת בתי הספר המשלבים המפורטים בהמלצות המומחית בחוות דעתה – “קשת קטמונים”, “קשת תלפ”ז” שפועל בשכונת ארמון הנציב ובית ספר “אריאל” בשכונת גילה, וזאת לפי בחירת האם.
על האם להודיע לאב בכתב, תוך מסירת הודעה במקביל לתיק, באיזה משלושת בתי הספר האמורים היא בוחרת וזאת בתוך 90 ימים מהיום, כאשר ימי הפגרה הם במנין הימים, וזאת כדי לאפשר היערכות ורישום מוקדם ככל הניתן להבטחת מקום לקטין (שכן מדובר בבתי ספר שלהם לפי הידוע, ביקוש רב).
ככל והאם לא תמסור הודעה בכתב בתוך 90 ימים כאמור, כי אז מוסמך האב לרשום את הקטין לאחד משלושת בתי הספר המשלבים הנ”ל לפי בחירתו, ועל פי חתימתו בלבד, ללא צורך בהסכמת האם ובחתימתה, וניתן יהיה, לפי הצורך, להגיש פסיקתה לחתימתי.
בהתאם להמלצת המומחית, ובהסכמת הצדדים, הצדדים מופנים לתיאום הורי באמצעות מומחה שימונה מטעם בית המשפט ויחלקו בעלותו שווה בשווה. הצדדים יגישו לתיק הודעה בתוך 7 ימים ובה יציעו שם מוסכם של מומחה. בהעדר הסכמה, בית המשפט ימנה מתאם הורי לפי שיקול דעתו.
עוד בהתאם להמלצות המומחית, ובהסכמת הצדדים, הם מופנים להדרכה הורית לאלתר. הצדדים יבחנו קבלת הדרכה הורית באמצעות קופת חולים.
האם תשלם לאב הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך של 15,000 ₪ בתוך 30 ימים, שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.
פסק הדין יפורסם בכפוף להשמטת פרטים מזהים.
לעיוני (סע’ 85 לעיל) בעוד 10 ימים.
.
ניתן היום, י’ סיוון תשפ”ד, 16 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
