בפני
כבוד השופטת בכירה מאיה לוי
תובע
י’ ח’ ת”ז *********
ע”י ב”כ עוה”ד יהודה שמעוני
נגד
נתבעת
ז’ ח’ ת”ז *********
ע”י ב”כ עוה”ד מאור בן חיים/דקלה דויטש-סופ
פסק דין
הקדמה:
שלוש תובענות עומדות על המדוכה: תביעה לסכום קצוב, תביעה לצו מניעה קבוע, ותביעה כספית לסכום בלתי קצוב.
את שתי התובענות הראשונות הגיש ח’ י’ (להלן: י’) כנגד ח’ (ג’) ז’ (להלן: ז’), ואילו את התובענה השלישית הגישה ז’ כנגד י’.
הצדדים נישאו כדמו”י ביום 2018.**.**.
אלו הם נישואיהם השניים של הצדדים. ל- י’ **** ילדים מנישואים קודמים ול- ז’ **** ילדים מנישואים קודמים.
טרם נישואיהם ערכו הצדדים הסכם ממון אשר נחתם ביום 18.4.2016 ואושר ע”י נוטריון ביום חתימתו.
עובר לעריכת הסכם הממון, היו ל- ז’ זכויות בדירה ברח’ ****** **/**4 ב**** **** (להלן: “הדירה ב******). עם זאת, היה צורך לערוך בדירה שיפוץ נרחב לפני שניתן יהיה להתגורר בדירה.
על כן, לאחר נישואיהם, התגוררו הצדדים בדירת הורי י’ ברח’ **** ** **** ** ב**** **** יחד עם שני הילדים הקטינים של ז’, כאשר ילדי י’ שהו גם כן בבית בהתאם לזמני השהות בין י’ לגרושתו, אם ילדיו.
בחלוף מספר חודשים הושלם השיפוץ בדירתה של ז’ והצדדים עברו להתגורר בה.
י’ הוא *** ***** ל***** ו- ז’ ***** במקצועה, בעלת עסק ל***** *****.
הגרסה העיקרית של י’ הינה כדלקמן: י’ הלווה ל- ז’ כספים לצורך תשלום לקבלנים במסגרת שיפוץ דירתה, רכישת האבזור לדירה וכן רכישת ציוד לעסק ****. על כן, זכאי י’, כך לטענתו, להשבת הכספים.
כמו כן טען י’, כי יש מקום לרשום הערת אזהרה על דירתה של ז’ ברח’ ****, לאור הכספים אותם הוא השקיע בדירה וכן לאור הסכמתה בעל-פה של ז’ כי תירשם לטובת י’ הערת אזהרה. ההערה לא נרשמה בפועל.
לטענת י’, אף אם הסכמות אלו לא עוגנו בכתב, לא ניתן להתכחש לקיומן והוא זכאי, מכוח דין עשיית עושר ולא במשפט, להחזר כספים אשר הושקעו על-ידו.
ז’ מכחישה את הגרסה העובדתית, לה טוען י’, וטוענת מצדה, כי יש לפעול בהתאם להסכם הממון בין הצדדים אשר קבע הפרדה רכושית מלאה. לצד האמור עותרת ז’ להשבת הכספים והחסכונות אותם נטל י’ בסך של כ- 500,000 ₪. לטענת ז’, היא נכנסה למסגרת הנישואין כשהיא עתירת ממון ונכסים, אולם היא יצאה מהנישואין כשידיה על ראשה, שכן י’ גזל את רכושה.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הנני מורה על דחייה הדדית של כלל התביעות המונחות בפניי. אבאר את הנימוקים לכך.
ביום 18.4.2016 חתמו הצדדים על הסכם יחסי ממון, אשר כותרתו: “הפרדת נכסים מלאה”.
ההסכם קובע הפרדה רכושית ברורה ומפורשת, באופן כללי וספציפית ביחס לדירה שברח’ *****, השייכת בלעדית לאישה:
“להלן הנכסים הרשומים על שם בת הזוג – מ’ ז’ ואשר ניתנו לה במתנה ו/או אשר יינתנו לה במתנה ו/או אשר נרכשו על ידה, ולגביהם לא תהייה לבן הזוג כל טענה ו/או כל תביעה מכל מין ו/או סוג שהוא ואשר יישארו על שם בת הזוג ובבעלותה המלאה והם להלן:
כל הזכויות הרשומות על שם בת הזוג במקרקעין כלהלן: רח’ ***** * * **** ****הידוע כגוש **** חלקה **…כל הכספים ו/או הזכויות מכל מין ו/או סוג שהוא הרשום על שם בת הזוג ו/או על שם בת הזוג עם צד ב’ כלשהו, לרבות בבנקים כדלקמן: בנק ***** סניף ***…”.
הסכם ממון זה הינו ההסכם היחיד החתום על ידי הצדדים ונוסחו אינו שנוי במחלוקת. כל יתר ההסכמות להן טוען י’, החורגות מההסכם הכתוב, אינן מעוגנות במסמך בכתב ואף לא בעל-פה.
לא עלה בידי י’ להוכיח, ברף הראייתי הנדרש במשפט האזרחי (ואף לא ראשית ראיה!), התקיימות נסיבות המצדיקות שינוי הסכם הממון הכתוב החתום והמאושר ו/או סטייה ממנו.
הגרסאות של שני הצדדים באשר להשקעות הדדיות כאלה או אחרות ונסיבותיהן, היו סותרות בתכלית. עדותה של ז’ הותירה רושם אמין יותר מזו של י’, אשר נשמע מתחמק ולא מדייק בלשונו, בלשון המעטה.
עדותה של ז’ נשמעה אותנטית ואמינה לחלוטין, באופן אשר עורר אמון מלא בגרסתה. ראה למשל עדותה של ז’:
“…ת: הוא רכש את זה בכסף מזומן שנתתי לו. אל תשכח שבאתי עם הרבה כסף, לא באתי על מגש של כסף ואמרו לי קחי רכב ובית. מכרתי שני בתים ב**** **** וקניתי את הבית הזה. הוא עזר לי כי עבדתי קשה, כקבלן משנה ב**** ב***** **** ולא היתה לי דקה לנשום. זה היה פרק מאוד קשה בחיים שלי. כל מה שהוא נתן, הוא קיבל כסף בחזרה. אם הוא הלווה לי כסף, הוא קיבל בחזרה. אני חוזרת ואומרת שהוא לא שילם עבור כלים סניטריים אלא הוא לקח ממני כסף המזומן שהבאתי לו…
….*** ו**** מכירים אותי טוב מאוד. *** ידע שאני מעבירה את הכסף לבעלי כי אין לי זמן להתעסק איתו, אז מה הבעיה לקבל את הכסף מ- י’. אני יצאתי בשעה מוקדמת בבוקר וחוזרת מאוחר, אז מתי היה לי זמן להתעסק עם זה…
…כל מה שקשור לשיפוץ של הבית אני מימנתי.
…זה מה שאני טוענת, לא כביכול. אני נתתי את הכסף ל- י’ והוא שילם ל*** ****. אני אוכיח לך שהיה לי כסף במזומן…”.
עולה מעדותה של ז’ כי היא עבדה שעות ארוכות ובהעדר זמינות והיות ונתנה אמון מלא ב- י’, אפשרה ל- י’ לנהל את השיפוץ בשמה ולהעביר לאנשי מקצוע כספים אותם הפקידה בידי י’.
שוכנעתי לקבל באופן מלא את גרסתה של ז’, על פיה, כל הסכומים אשר שולמו ע”י י’ לקבלן, היו כספים שלה, ולא כספים של י’, אשר ניתנו, כטענתו של י’, בתור הלוואה ל- ז’.
עוד שוכנעתי, כי ככל שהלווה י’ ל- ז’ סכומים מסוימים (ולא שוכנעתי כי היה מדובר בסכומים משמעותיים, אלא לכל היותר בסכומים פעוטים), הם הוחזרו לו כנדרש.
מעבר לרושם אשר הותירה עדותו של י’, כמפורט לעיל, י’ העלה טענות עובדתיות סותרות בכתבי טענותיו השונים, ויכול והדבר נעשה על מנת לזכות ביתרון דיוני. אפרט:
גרסת הבסיס אשר הועלתה על-ידי י’ בכתב התביעה (24430-04-20), כפי שנסרקה לתיק ביום 22.4.2020, ציינה את הדברים הבאים:
“הנתבעת שכרה קבלנים לשיפוץ הדירה האחד בשם *** והשני בשם ****. הנתבעת התחייבה לשלם לקבלנים סך של 70,000 ₪ עבור שכר עבודתם בלבד, כאשר בנוסף היה עליה לרכוש את כל הכלים הסניטרים, דלתות, משקופים, מערכת החשמל, אינסטלציה… בסכום של למעלה מ- 250,000 ₪ למיטב זכרונו של התובע… כמו כן הייתה הנתבעת זקוקה לציוד עבור העסק שפתחה לשירותי **** לרבות רכישת ***…אלא שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסה של הנתבעת וזו נזקקה להלוואות מהתובע, תוך שהיא מבטיחה לו כי תשיב לו הכספים שהוא העביר לה לרכישת מזון ו/או ציוד לעסק המנוהל על-ידה… הנתבעת פנתה לתובע וביקשה כי ילווה לה כספים לצורך התשלום לקבלנים…”.
עינינו הרואות כי בהתאם לגרסה הראשונית בכתב התביעה, מודה י’ כי ‘ הבטיחה להשיב לו את הכספים אשר ניתנו לה כהלוואה, ללא כל אזכור להתחייבות הנטענת להעברת מחצית מהדירה על שמו.
רק בהמשך כתב התביעה הכספית טען י’, כבדרך אגב, כי ז’ הציעה מיוזמתה כי במקום שהיא תשיב לו את כספי ההלוואה שכבר הועברו לה, י’ יעביר לה כספים נוספים, ובתמורה, הוא יהיה בעלים של מחצית הזכויות בדירה. ברם, י’ עצמו טען כי הוא לא הסכים להצעתה של ז’, ועל כן עתר לבית המשפט בתובענה כספית.
לעומת זאת, בעדותו טען י’ כי הצדדים הסכימו, עוד עובר לעריכת ההסכם הכתוב, כי הוא ישלם את כספי השיפוצים של דירת ז’, תמורת רישומו כשותף בדירה. י’ טען כי הדבר לא צוין בהסכם, כדי לנסות ולחמוק מתשלום מיסים.
מלבד העובדה כי מדובר בגרסה עובדתית השונה מהותית מהנטען בכתב התביעה, י’ מבקש כי בית המשפט יאמץ גרסה לפיה הוא התכוון להונות את רשויות המדינה. כלומר, כי בית המשפט יאמץ גרסה של חוזה בלתי חוקי בהיותו למראית עין.
גרסה זו דינה להידחות על הסף.
יתר על כן, בכתב ההגנה בהליך אחר – תביעת המזונות (46116-06-20) – מודה י’ במפורש כי הדירה ב**** אינה שייכת לו, גם לא במחצית, וכי הוא עזב את הדירה בהתאם להסכם הממון בין הצדדים אשר קבע הפרדה רכושית:
“ביום 21/1/20 קיבל הנתבע מכתב מהתובעת ובו מודיעה לו התובעת, כי עליו לפנות הדירה ב**** בהתאם להסכם הממון שנחתם בין הצדדים…הנתבע עזב את הדירה ב***** ביום 31/1/20, בהתאם לבקשת התובעת…”.
לא זו אף זו, בכתב ההגנה מטעמו טען י’ כי מצבה הכלכלי של ז’ טוב בהרבה ממצבו הכלכלי שלו, באופן השומט את טענותיו בהליך זה בדבר מצבה הכלכלי הקשה של ז’ והזדקקותה לכספי הלוואה מ- י’, שהינו לכאורה אדם אמיד בעל הון נזיל.
י’ גם הקפיד לציין בכתב ההגנה בהליך המזונות, כי ז’ התכחשה לכספי ההלוואה אשר ניתנו לה על-ידי י’, וחלף השבת הכספים העדיפה להעביר כספים בסכומים נכבדים לילדיה.
כלומר גם כאן י’ סותר את עצמו בכך שטוען כי ז’ הינה בעלת ממון אותו היא העבירה לילדיה.
ראה לעניין זה גם עדותו של י’ במסגרתה ציין בתחילה, כי ל- ז’ לא היה כסף לשפץ את הדירה, לכן היא הייתה מוזנחת.
ברם, כאשר נשאל י’ בנוגע למצבה הכספי של ז’, השיב כי הדבר אינו בידיעתו וכי חשבון הבנק של ז’ לא עמד לנגד עיניו.
עם זאת, כאשר עומת י’ על טענותיו בתיק בו עתרה ז’ למזונות זמניים (46116-06-20) ושם טען כי ז’ משתכרת סכומים ניכרים, הוא החל לענות באופן מתחמק וציין כי יש לערוך הבדלה בין התאריכים השונים.
ראה לעניין זה עדותו של י’:
“ש: תסביר את הסתירה בין שאמרת עכשיו שלא היה לה כסף לשיפוץ לבין כך שאתה אומר שהיה לה כסף.
ת: אמרתי שהיא ביקשה, אז אין קשר לכאורה אם יש לה כסף או אין לה כסף. כשהיא באה ואומרת שאני אשלם כי אין לה כסף ואהיה איתה שותף חצי-חצי. אני לא תמיד יודע כי אני לא איתה בחשבון בנק, אני ניזון ממה שהיא אומרת”.
עוד יש לציין כי אין התאמות בין הסכומים להם טען התובע, כאשר הוא מעלה את הסכום בכל כתב טענות:
כך בכתב התביעה בהליך מס’ 24430-04-20, טען י’ כי סך כל כספי ההלוואה הסתכמו בסך של 339,543 ₪ (התובע ביקש להסתמך על מסמך בכתב יד אשר לא ברור מי הגורם אשר ערך אותו). אולם בכתב ההגנה בהליך מס’ 27121-10-22, טען התובע כי ההלוואה אשר ניתנה ל- ז’ הסתכמה בסך של כ- 400,000 ₪.
מעיון במסמכים אשר צורפו לסיכומים והתעלמות מקבלות כפולות עולה, כי י’ העביר שיקים בסך של 155,550 ₪ (ולא סך של 217,720 ₪ כפי שנטען), נשא בסך של 26,505 ₪ (ולא בסך של 61,457 ₪) באמצעות העברות במזומן, וכן שילם בכרטיס אשראי סך של 1,797 ₪. סך כל ההעברות הנ”ל מגיעות כדי 183,852 ₪ בלבד.
כל זאת מבלי שנביא בחשבון את ההמחאות וכן את המסמכים הנוספים אותם הציגה ז’ בסיכומיה כהעברות בסכומים לא מבוטלים לאיש (כדוגמת שתי המחאות בסך 35,000 ₪ כ”א מאת ז’ לטובת י’).
עוד יש להזכיר, כי ההעברות לגורמי המקצוע, בהן נשא י’, הוצגו מבלי שאנו יודעים כי אכן הם יועדו דווקא לאנשי המקצוע אשר הועסקו בשיפוץ הדירה ב*****. כפי שהסתבר, ויוצג להלן, במקביל לשיפוץ הדירה ב*****, נערך גם שיפוץ בדירתו של י’.
האזנתי בדיון גם לקטע שיחה אותו השמיע בא כוחו של י’, אשר נערך בין י’ לבין ז’.
הרושם העולה משמיעת חלק מהשיחה וכן מעיון בתמלול המלא של שיחת הצדדים, כי י’ הפעיל לחץ משמעותי על ז’ ו”משך אותה בלשונה”, על מנת לגרום לה להודות בכך שהיא הסכימה, לכאורה, לרישום הערת אזהרה לטובתו.
ברם, לא עלה בידי י’ להצביע על הודאת ז’, לפיה נערך כביכול הסכם בעל-פה, המחליף את הסכם הממון הכתוב והמאושר, וזאת על אף הלחץ, כאמור, אשר הופעל על ידו בשיחה.
ז’ טענה כי השיחה נערכה בסמיכות לאחר צנתור אותו היא עברה וכשהיא הייתה תחת השפעה של תרופות, כאשר י’ ניסה למשוך אותה בלשון.
י’ ציין בהיתממות בעדותו, כי הוא אינו זוכר מתי נערכה השיחה ובאילו נסיבות.
י’ טען בהקשר זה לפתע, כי יש לו בעיות זיכרון. נשאלת השאלה, כיצד ניתן לתת אמון בעדותו של אדם עם בעיית זיכרון (אשר אף אינו זוכר פרט כה משמעותי כמו אשפוז בת הזוג לרגל פעולת הצנתור לבבי), בעניין התשלומים הנטענים, בהקשר של שיפוץ הדירה אשר אירע לפני כ- 7-8 שנים.
אם כן לא ניתן לייחס משמעות של ממש לדברים אשר נאמרו בשיחה בין ז’ לבין י’, נוכח נסיבות עריכת השיחה.
ברם, אף אם לא הייתי קובעת כאמור, גם תמלול השיחה היבש, אינו תומך בגרסתו של י’.
לכל היותר, מה שעולה מהתמליל, הוא ש- י’ הלווה כספים ל- ז’, בסכום מסוים, וכי נותר לו להשלים עוד 70,000 ₪ ל- ז’ (תשלום שלא ברור האם שולם עד היום, שכן נכון למועד השיחה הוא לא שולם).
לאורך כל השיחה, ז’ ביקשה להחזיר ל- י’ את הסכומים אותם היא לוותה והיא ביקשה לפרוס את ההחזרים למשך תקופה ממושכת. י’ אמר לה שאין כל היגיון בפריסת התשלומים וכי מגיעים לו זכויות בדירה.
ז’ סירבה מפורשות וכפרה בכך שמגיעות ל- י’ זכויות כלשהן. עם זאת ולאחר לחץ שהופעל על-ידי י’ כאמור, ניתן היה להבין במשתמע, כי הם דנו על כך שתירשם הערת אזהרה על הבית של ז’ כדי להבטיח את תשלום החוב.
לצד האמור, יש לזכור כי לא הוברר כלל הסכום של כספי ההלוואה, אשר ניתנו על-ידי י’ ל- ז’, ככל שניתנה, וכן לא ניתן לקבוע מפורשות, כי ז’ לא השיבה את הכספים ל- י’ ממועד השיחה שאינה מתוארכת ועד להגשת התביעה.
ויודגש, להסרת ספק, בשום מקום במהלך השיחה, ז’ אינה מציינת במפורש או במשתמע, כי י’ זכאי למחצית הדירה ב****** או לחלק כלשהו בה.
ראה לעניין זה גם את חקירתו של י’:
“ש: מפנה אותך לראיית הזהב שלך – מקריא לך מעמ’ 3 שורה 6 – היא אומרת לך איך שילמת על השיפוץ אם אתה עדיין חייב לה כסף.
ת: אם הסיכום היה שאני צריך לשלם עד מחצית הדירה, לפי הסיכום בינינו 400,000 ₪, אז מה שנשאר לתשלום זה ה- 60,000 ₪. היא לא נתנה לי הלוואה. אם הסיכום ביני לבינה הוא 400,000 ₪ …
ש: איפה הסיכום?
ת: זכותי להגיד, אתה צריך להוכיח שאין.
ש: איפה הסיכום של ה- 400,000 ₪?
ת: אין סיכום, אבל יש לי סיכום מוקלט.
…כשבית משפט שואל איפה בתמלול כתוב שהיה סיכום ביני לבין אשתי שאני משלם עד 400,000 ₪, מחצית משווי הדירה, אני משיב שבדף 2 , בשורה 1, אני אומר “אני את הכסף מזמן שילמתי …” אני אומר לה שמזמן שילמתי והיא אומרת אוקיי ולמעשה היא מאשרת. למעשה אני לא מוצא תשובה”.
זאת ועוד, מחקירת י’ התברר כי בעת ש- ז’ ערכה שיפוץ בדירתה, גם י’ ערך שיפוץ בדירתו, וכי הייתה זו ז’ אשר התקשרה עם הקבלנים ושכרה את שירותיהם לעריכת שיפוץ בדירתו של י’:
“ש: תאשר לי שבזמן שהנתבעת שיפצה את הדירה שלה אתה שיפצת את הדירה שלך?
ת: בזמן שאני שיפצתי את הבית, הבית שלי שופץ הרבה אחריה.
ש: לא בשנת 2016?
ת: התחלתי והפסקתי, התחלתי והפסקתי. הבאתי כמה קבלנים וזה לא הסתייע, עד שהבאתי את הקבלן האחרון, בשנת 2018, לסיום שיפוץ הדירה שלי.
ש: מי שכר את הקבלנים לשיפוץ בדירה שלך?
ת: אח שלה המליץ לנו על מישהו, עובד שעבד איתו ואותו עובד הביא את קבלן המשנה שלו.
ש: זאת אומרת שהיא שכרה אותו?
ת: לא יודע מבחינה משפטית מה זה אומר.
ש: מפנה לסעיף 8, תביעה כספית, בבקשה לצו עיקול זמני- שם כתבת שהנתבעת היא ששכרה את הקבלנים.
ת: מה שכתוב זה מה שנכון.
ש: למה אתה טוען ששילמת כאשר היא שכרה את הקבלנים?
ת: מה הקשר”.
עינינו הרואות כי הצדדים שיפצו את דירותיהם במקביל, וכי הנתבעת התקשרה עם אנשי מקצוע גם לטובת שיפוץ דירתו של י’ וגם לטובת שיפוץ דירתה.
עיינתי גם בעדותו של מר **** ****. עד זה אומנם אינו שולט בקריאת השפה העברית והוא לא היה מודע באופן אישי לגורם אשר משך את הכספים ו/או העביר את הכספים אליו. עם זאת, עד זה שמר על קו קוהרנטי ויציב בנוגע לגורם אשר נשא בעלות השיפוץ, והחקירה לא ערערה את דבריו:
“ש: מי עשה את העבודה?
ת: *****. הוא קבלן משנה שלי.
ש: מי קיבל את הכסף?
ת: *****. אני הבאתי את הקבלן. חוץ מזה זה ***, חבר שלי והוא ביקש שאטפל בזה. עבדתי בגבעת טל ולפעמים באתי ובדקתי את ****, מה שביקש ממני ***…
…
ת: אני לא יודע על שיקים. דבר שני, אני יודע ש- ז’ נתנה כסף, לא יודע למי. פעם אחרונה שהיא לא שילמה כסף, ***** התקשר אלי, דיברתי עם ז’, שאלתי אותה למה לא נתנה כסף ל***** והיא אמרה שהשאירה כסף ל****.
…
ש: אני לא מכחיש מה שאתה אומר, אבל אני מבין מהדברים שלך שהיתה עבודה, אתה לא יודע מי שילם, לא ראית בעיניים .
ת: בעיניים לא ראיתי, אבל סגרתי עסקה עם ז’ ואני יודע שפעם אחרונה ש**** לא קיבל כסף, התקשרתי ל –ז’ , שאלתי למה היא לא משלמת לו כסף, והיא אמרה שהשאירה ל**** כסף”.
ראה גם חקירתם של הילדים של ז’.
אומנם אין לייחס משקל רב לעדויות של ילדיה של ז’, בין אם בשל האינטרס הברור שלהם בהליך ובין אם מפאת גילם הצעיר בזמנים הרלוונטיים לסכסוך. עם זאת, עדויות אלו אשר הותירו רושם מהימן, מהוות דבר מה נוסף, התומך בכלל התמונה אשר מצטיירת ממכלול הראיות.
ראה חקירתו של ש’ *** – בנה של ז’ אשר התגורר עם הצדדים במרבית הזמנים הרלוונטיים לתביעה.
בעדותו טען זה כך: “…לא זוכר שהוא קנה בחיים קניות לבית או ריהוט לבית. אני זוכר שאני עזרתי לאמא שלי עם כסף ועד היום אני עוזר לה”.
ראה גם עדותה של א’ *** – בתה של ז’:
“ת: כן. י’ לא שילם שכר דירה, לא קנה דברים, לא עשה כלום בעבור הבית. אמא שלי עשתה כמעט הכל. י’ היה מרים שקיות שאמא שלי קנתה, לא הוא קנה.
ש: מה את יודעת לומר לגבי השיפוצים.
ת: אמא שלי שילמה עבור השיפוצים.
ש: איך את יודעת?
ת: ראיתי שהיא משלמת לאנשים. ראיתי אותה משלמת ל**** כסף”.
אני ערה גם לעד ההגנה של מר ג’ **** אשר בנה את המטבח בדירה של ז’.
עד זה ציין בתחילת החקירה כי “בזמנו י’ היה חבר שלי ועכשיו לא”.
על כן יש להתייחס לעדותו בזהירות הראויה נוכח קשרי החברות המוצהרים ועל אף ההצהרה בדבר ניתוק יחסי החברות בין השניים. מר ג’ העיד כי ז’ בחרה את המטבח, וכי הוא קיבל את הכספים במזומן. בהמשך העיד כי ההסכם נערך מול י’ ולא ידע לציין מי הגורם אשר שילם לו את הכספים.
הדברים אשר נאמרו בחקירתו של מר ג’ לא נשמעו עקביים ולא קוהרנטיים, ובאופן כללי הנני מתקשה לתת אמון בעדות זאת :
“ש: מי שבחר את המטבח זו האישה?
ת: כן.
ש: חתמתם על חוזה?
ת: לא, החברות היתה טובה שמילה הספיקה.
ש: איך קיבלת את הכסף?
ת: במזומן, מהאדון. אני לא זוכר, אבל כל הסכומים קיבלתי מהאדון. הרבה זמן עבר. יכול להיות שחלק קיבלתי מ- ז’ כשהייתי בבית ותוך כדי עבודה. לא זוכר, אני לא רוצה להטעות. ההסכם היה מול האדון”.
לאור כל האמור, ספק אם יש בעדותו של מר ג’ כדי לתמוך בגרסת האיש.
י’ הגיש תצהיר מטעם הקבלן, ע’ ****, אשר לא התייצב לעדות. י’ לא עמד על כך שיקבע מועד הוכחות נוסף על מנת שהעד יובא לדיון באמצעות צו הבאה ותינתן אפשרות לחקור אותו בחקירה נגדית. על כן, אין לו אלא להלין על עצמו. י’ אינו יכול להשליך את מחדלו על ז’ ולטעון כי היא לא פעלה לזימון העד, היות ומדובר בעד מטעם י’.
מאחר והקבלן ע’ **** לא התייצב כאמור ולא נחקר על תצהירו בפני בית המשפט, אין לקבל את תצהירו. עם זאת, יצוין כי לא ברור הכיצד עדותו של הקבלן יכולה להועיל ל- י’.
יוער, על מנת שהצדק לא רק ייעשה, אלא גם ייראה, גרסתו של הקבלן ממילא לא היתה מוסיפה תרומה משמעותית ל- י’. העובדה כי י’ הוא זה אשר נתן את הכספים לקבלן, כפי טענתו של האחרון, אינה סותרת את גרסתה של ז’ על כי נתנה כספים ל- י’ על מנת שישלם לקבלן.
לסיום, כאשר זוג חי יחד, לא ניתן למדוד ולכמת בחיי היום יום מי נתן למי ומתי. הנתינה בין בני הזוג אינה מתבטאת רק במישור הפיננסי ולא ניתן לשחזר לאחור את העברות הכספים מצד אל צד, כמו שלא ניתן לכמת את טובות ההנאה או הטיפול המסור או כל תמיכה ואו עזרה אישית אחרת לא ממונית.
י’ יכול היה להימנע מהשקעה בבנייה ובשיפוץ, שכן הדירה אינה שלו. ואם בפועל בחר להשקיע סכום כלשהו בדירתה של ז’, דבר אשר לא עלה בחקירה, מן הראוי היה לעגן זאת בהסכם הלוואה מסודר, דבר אשר לא נעשה. י’, אשר עולם הכספים אינו זר לו, בהיותו **** **** ודאי היה מודע להסכם הממון אשר נחתם אך זמן קצר לפני השיפוץ של הדירה או לפחות חזקה עליו שהיה מודע לנוסחו של הסכם הממון הנ”ל.
לסיכום, שוכנעתי ממכלול הראיות, כי ז’ עבדה שעות רבות והתקשתה להתפנות לעיסוקים נוספים, לרבות לפרויקט השיפוץ של הדירה ב*****. בשל כך והיות ו- י’, בן זוגה דאז, היה פנוי יותר והיא נתנה בו אמון, הסמיכה בפועל את י’ לנהל בשמה את פרויקט השיפוץ בדירתה (במקביל לשיפוץ דירתו שלו), כאשר ז’ מעבירה ל- י’ סכומי כסף לצורך תשלומם לקבלנים מבצעי השיפוץ.
שוכנעתי מעדותה העקבית של ז’, כי לא רק זו ש- י’ לא פעל בשמה בנאמנות ולא הפקיד את כספי המזומן שקיבל ממנה בחשבון החיסכון כדי להתכונן ל”יום שחור”, אלא שהוא עשה שימוש בכספים אלה כבשלו, לצרכיו שלו, ולתשלום לקבלנים עבור השיפוץ, לפי שיקול דעתו, כאשר כאמור, באותה עת גם דירתו של י’ עברה שיפוץ.
על רקע מכלול הראיות מזה והוראותיו הברורות של הסכם הממון מזה, נראה כי מוטב היה לו ל- י’ שלא להגיש תביעותיו כלל.
סופו של דבר, כלל התובענות נדחות.
בשל תוצאות ההליך ומאחר ו- ז’ הייתה נכונה למשוך את תביעתה עוד בתחילת ההליכים והיה זה י’ אשר התעקש להמשיך ולהשחית לריק את זמנו של בית המשפט, תוך שהוא נסמך על הקלטות החוסות תחת חיסיון עורך דין – לקוח וכן על הקלטות או תמלולים אותם הוא מכנה “ראיית הזהב”, דבר אשר גרם להימשכות ההליכים מעל ל- 4 שנים(!), הנני מחייבת את י’ בהוצאות משפט לטובת ז’, בסך של 50,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד תשלומם המלא בפועל.
פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
המזכירות תמציא את פסה”ד לצדדים ותסגור את כלל התיקים הקשורים.
ניתן היום, י”ז אב תשפ”ד, 21 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
