לפני
כבוד השופט יחזקאל אליהו
בעניין המנוחה/החסויה:
מבקש:
מ.ב ז”ל
י.ב, עו”ד
בעצמו
נגד
משיבים:
1. א.ג
ע”י ב”כ עו”ד אבשלום נוימן
2. ב”כ היועץ המשפטי לממשלה – האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב
ע”י ב”כ עו”ד אורלי גלעדי אבידור
פסק דין
רשות ערעור ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב’ השופטת קרן גיל א”פ 56246-11-10), מהימים 28.7.24, 29.7.24 ו-19.8.24 “בהמשך להחלטת רצף מיום 13.6.24”.
העובדות הצריכות לעניין
1. העובדות הצריכות לעניין, סוכמו על ידי כב’ השופט שאול שוחט, סגן נשיא במסגרת פסק הדין שניתן על ידו ביום2.5.24 בבקשת רשות ערעור קודמת שהגיש המבקש, רמ”ש 3730-03-24. משכך ומשהבקשה דנן הינן “חוליה” נוספת במסגרת אותו הליך, אצטט את האמור מתוך פסק הדין לעניין זה:
“המבקש והמשיבה הם הוריה ויורשיה של המנוחה מ.ב ז”ל, שנולדה בשנת 1992 עם שיתוק מוחין. הצדדים נפרדו בעת ש-מ’ ז”ל היתה קטינה, והתנהלו ביניהם הליכים שונים.
מ’ ז”ל בגרה בשנת 2010, והתנהלו הליכים שונים בעניין מינוי אפוטרופוס לגופה ולרכושה. בשנת 2011 המשיבה מונתה כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של מ’ במינוי זמני ובשנת 2012 מונתה במינוי קבע.
ביום 21.10.2022 מ’ ז”ל נפטרה בעקבות מחלה קשה. בהתאם לצו הירושה שניתן אחר מ’ ז”ל, כל אחד מהצדדים יורש מחצית מעיזבונה.
ביום 14.2.2023 עתרה המשיבה לפסוק לה שכר טרחה עבור תפקידה כאפוטרופוס ל-מ’ ז”ל משנת 2012 ועד לפטירה בשנת 2022, בשיעור כולל של 135,993 ₪ (בקשה מס’ 47 בנט).
ב”כ האפו”כ הודיע שאינו מתנגד לפסוק למשיבה שכר טרחה בסך 1,031 ש”ח לחודש עבור 124 חודשים, וסה”כ 127,844 ש”ח, ובנוסף 688 ש”ח כתשלום לאחר הפטירה, והותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט קמא.
למרות ארכות חוזרות ונשנות שנתנו ע”י ביהמ”ש קמא, המבקש טרם הגיש תשובתו לבקשה לפסיקת שכר אפוט’ למשיבה, משלטענתו אינו יכול להשיב לה עניינית משלא צורפו לה המסמכים הנדרשים. המבקש אף עתר לפני ביהמ”ש קמא לסילוק הבקשה לפסיקת שכרה של המשיבה על הסף, אך בקשתו זו נדחתה.
קצרה היריעה מלתאר את “מלחמת העולם” המתנהלת בין הצדדים סביב ההכרעה בבקשה המדוברת. אציין רק שמאז הוגשה הבקשה לפסיקת השכר הוגשו לביהמ”ש קמא למעלה מ-10 בקשות נוספות באותו עניין; עשרות החלטות ניתנו ע”י ביהמ”ש קמא ולא פחות מ-4 מאותן החלטות (החלטות מהימים 26.10.23, 2.11.23 4.12.23, ו28.1.23) הותקפו בשתי בקשות רשות ערעור התלויות ועומדות להכרעה לפניי ( רמ”ש 66878-12-23 ורמ”ש 3730-03-24). בקשת רשות הערעור שבכותרת היא האחרונה מבין השתיים ונסובה אחר החלטת ביהמ”ש קמא מיום 28.1.24.
קדמה להחלטה מיום 28.1.24 החלטה קודמת של ביהמ”ש קמא מיום 25.1.24 במסגרתה הורה ביהמ”ש קמא למשיבה להמציא לתיק ביהמ”ש העתק מדוחות רו”ח שהוגשו בעניינה של מ’ ז”ל לשנים 2014 ועד לפטירתה.
ביום 28.1.24 הודיעה המשיבה לביהמ”ש קמא כי מילאה אחר החלטתו מיום 25.1.24 ולהודעתה צירפה דו”חות רואה החשבון (כולל כרטסות התומכות בדו”ח) לשנים 2014-2022, המסתכמים ב-113 ע”מ.
בנסיבות אלו, בהחלטתו מושא הבר”ע הורה ביהמ”ש קמא כי “משצורפו גם הדוחות הכספיים משנת 2014 ואילך, לרבות אישור רו”ח שערך את הדוחות על בסיס המסמכים שהמבקשת המציאה לו – ניתנת למשיב, לפנים משורת הדין, ארכה אחרונה עד 18.2.24 להשיב לבקשה לפסיקת שכר האפוטרופוס”.
2. כעולה מפסק הדין מיום 2.5.24, המבקש לא הסתפק במסמכים האמורים ולטענתו אין באלה די, על מנת שיוכל להגיש תשובה עניינית לבקשה לפסיקת שכר הטרחה. המבקש עתר בבקשת רשות הערעור ברמ”ש 3730-03-24 לביטול ההחלטה, להורות על מחיקה על הסף של בקשת המשיבה לפסיקת שכר טרחה ולחילופין להורות למשיבה להגיש לאלתר לתיק בית משפט של הערעור את הדוחות השנתיים על כל צרופותיהם ואסמכתאותיהם שהוגשו לאפוטרופוס הכללי, לגבי השנים נשוא בקשתה.
3. בפסק דין שניתן והמשתרע על פני 8 עמ’ ותחת הכותרת “סוף דבר” פסק כב’ השופט שאול שוחט כדלקמן:
“הערעור מתקבל באופן חלקי כמפורט לעיל – בתוך 30 ימים המשיבה תמציא לתיק ביהמ”ש קמא את מלוא האסמכתאות להוצאות והכנסות אשר הוגשו על-ידה לרו”ח ושצורפו בפועל לדו”חות השנתיים שהוגשו לאפוט’ הכללי. בתוך 30 ימים לאחר מכן, יהיו האסמכתאות אשר תמציא המשיבה אשר יהיו, המבקש ישיב לבקשה המשיבה לפסיקת שכר אפוט’ כשהוא רשאי בתשובתו לצאת מתוך נקודת הנחה כי אסמכתאות שלא הומצאו על-ידי המשיבה לתיק לא הומצאו אף לאפוט’ הכללי במסגרת הדו”חות השנתיים. לאחר מכן יידרש ביהמ”ש קמא לבקשה לפסיקת שכר אפוט’ ויכריע בה כטוב שכלו, תוך שהוא רשאי לתת את דעתו במסגרת הכרעתו לטענות המבקש באשר להשלכות (ככל שקיימות) לחסרים שהמבקש יסבור שעדיין קיימים”.
4. לאחר שעמדתי על העובדות הדרושות לעניין אפנה להחלטות מושא בקשת רשות הערעור.
ההחלטות מושא בקשת רשות הערעור
5. כעולה מהבקשה ההחלטות מושא הבר”ע הינן “מהימים 28.7.24, 29.7.24 ו-19.8.24 “בהמשך להחלטת רצף מיום 13.6.24”.
משכך אפנה תחילה להחלטה מיום 13.6.24 אשר נתנה בבקשה מס’ 61 בה נקבע ע”י בית משפט קמא כדלקמן:
בהחלטה מיום 28.7.24 קבע ביהמ”ש קמא כדלקמן:
ביום 29.7.24 ניתנה ע”י בית משפט קמא החלטה נוספת ולפיה:
ביום 19.8.24 נתנה ע”י בית משפט קמא החלטה נוספת ולפיה:
6. ביום 7.10.24 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור מושא פסק דין זה. בבקשת רשות הערעור, עמ’ 7, תחת הכותרת : חלק ג’ במידה ותינתן רשות ערעור, מבוקש לדון בבקשה כבערעור ולהורות כלהלן:
“1. להורות על ביטול ההחלטות הנ”ל.
2. להתיר למבקש לסרוק לתיק בית המשפט את המסמכים שקיבל, ממוספרים כדין ולהורות למשיבה לאמת בתצהיר כי הם אכן כל המסמכים שהיא הגישה לתיק בית המשפט ואין בלתם!!”.
3. לחייב את המשיבה בהוצאות ובשכ”ט עו”ד”, (ההדגשות במקור, י.א).
7. על פי החלטתי שנתנה בו ביום (7.10.24) הוריתי על קבלת תגובת המשיבים לבקשה. כבר ביום 11.10.24 הגישה המשיבה 1 את תגובתה.
ביום 13.10.24 הוגשה תגובת האפוטרופוס הכללי ולפיה:
משהוגשו התגובות נתן פסק הדין.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות וזאת מהטעמים המצטברים והמשלימים כמפורט להלן תוך שכפי שיובהר כי די היה בכל אחד ואחד מהם כשלעצמו, להביא לדחיית הבקשה.
דחיית הבקשה מכוח תקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018
9. כבר בפתח פסק הדין יש להדגיש את העובדה כי ערעור זה נסוב כולו על טענות המערער בדבר המצאת מסמכים – נספחים / צרופות ואסמכתאות לדוחות הכספיים שהגישה המשיבה לאפוטרופוס הכללי משנת 2014 ואילך והחלטות בית משפט קמא נסובות כולן בעניין זה. ההחלטות מושא הערעור עניין בשאלה מצומצמת עוד יותר ועניינם בשאלה האם אלה הומצאו למבקש.
10. כנגד החלטות אלה, שעניינן כאמור טכני ופרוצדוראלי גרידא, טוען המערער כך ממש :
א. המבקש נאלץ להגיש ערעורים לביטול שמונה החלטות !! שניתנו ע”י המותב קמא בתיק קמא, בגין הפרות דין שהמשיבה ביצעה וממשיכה לבצע, בסיוע ובחיפוי המותב קמא המבצעת לצורך כך, הפרות דין חמורות – פליליות, נזיקיות משמעתיות ומנהליות, בדפוס שיטתי (נפרט)”, (ס’ 2 ההדגשה במקור י.א).
ב. בגין ההחלטות האמורות הגיש המבקש, בקשה לפסלות המותב ולבקשותיו למכותבים המפורטים להלן, לצורך נקיטת הליכים לקבלת סעדים נוספים נגד המותב קמא, כלהלן: למ”מ נשיא ביהמ”ש – להגשת הצעה לסיום שיפוט, ליועמ”ש לממשלה לפתיחת הליכים פליליים והגשת כ. אישום, לשר המשפטים, מר יריב לוין – על מנת שהוועדה לבחירת שופטים תממש סמכותה לסיום כהונת המותב קמא, ליו”ר ועדת האתיקה של שופטים – להגשת קובלנה לנקיטת הליכים משמעתיים בבד”מ, לנציבות תלונות הציבור על שופטים, כב’ השופט צחי עוזיאל – חקירת המזכירות, רישומים כוזבים בתיק ועוד, למבקר מערכת בתיהמ”ש ונציב תלונות הציבור, ליועמ”ש למערכת בתיהמ”ש לחקירות /בירורים בגין הפרת מנהל תקין וטוהר המידות לרבות בידוי ראיות, רישומים כוזבים בתיקי בימ”ש, פעולות מרמה, עו”ד להגשת תביעת נזיקין אישית נגד המותב קמא ותביעה נגד המדינה (לא ממצה), לשכת עורכי – הדין, יו”ר הלשכה /עו”ד יימסרו בייפוי כוח, שלילת זכויות המבקש כעו”ד/ב”כ, עו”ד בתנועה לאיכות השלטון בישראל, עו”ד בתנועה לטוהר המידות ו- עו”ד בתנועת משמר הדמוקרטיה הישראלית – לגבי 3 המכותבים האחרונים צוין –”יימסרו עם ייפוי כוח לייעוץ /לייצוג”.
ג. עוד נטען בבקשה תחת הכותרת “חלק א’ – הטעמים למתן רשות ערעור ולדיון דחוף בבקשה כבערעור גופו”:
“1. זאת ועוד ההתנהלות הבלתי חוקית הנ”ל והפרות הדין החמורות אשר המותב קמא ביצעה בהחלטה הנ”ל, מפרות גם את “חובות הליבה” המוטלות עליה כשופטת בחוק יסוד: השפיטה ובכללי האתיקה לשופטים ובכלל כך, את חובת היושרה, תום הלב והגינות דיונית (לא ממצה) וגורמות בכך נזקים חמורים לא רק למבקש. פגיעתן הינה מעבר לצדדים כאן, הן גורמות לפגיעה קשה (קשה מאוד), גם באמון הציבור במערכת המשפט ובאמון הציבור ביושרה ובטוהר ההתנהלות של הרשות השופטת, אשר המותב קמא נמנית עליה – נציגתה בפני ובעיני הציבור.
2. אם ההחלטה דנן לא תבוטל, לאלתר תוצאתה תהיה גרם נזקים, חמורים כמפורט לעיל וכן נקיטת הליכים משפטיים רבים.
3. לפיכך, נדרשת התערבות דחופה של ערכאת הערעור לרבות מכוח סמכותו על פי סעיף 9 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ”ה -1995, על מנת למנוע החמרת עיוות דין, על מנת למנוע תוצאות קשות של שיבוש מהלכי המשפט ולמנוע נזקים חמורים ונקיטת הליכים משפטיים רבים.
ד. במסגרת בקשת רשות הערעור, “מואשם” בית משפט קמא כי סרב/נמנע/ הכשיל וסיכל המצאה של המסמכים לכתובת המייל של המבקש, הפרת חובתו לוודא כי מזכירות ביהמ”ש מבצעת המצאה כדין של המסמכים הנ”ל לכתובת היחידה של המבקש והפרה במזיד של חובות אלה. עוד מוסיף וטוען המבקש בקשתו, כן ממש : “האם זו פניה של מערכת ביהמ”ש, שכבודו הח”מ עו”ד ושופטים צפו לפני מעל 40 שנים ???? זהו שפל משפטי שיפוטי, ערכי מוסרי אליו מדורדרת מערכת המשפט באמצעות המותב קמא – הכשלה זדונית, שיבוש הליכים פלילי והפרת חובות ליבה אתיות !!”. עוד מואשם בית משפט קמא כי כיזב בהחלטתו, החלטתו מיום 13.6.24 מכונה “החלטת מרמה” ו”אירוע מכונן חמור”, “חצתה את הרוביקון!!”, “חצתה גם את קצה גבולות המרמה והפרת אמונים”, מהווה סימוכין מובהק לחוסר כשירות המותב קמא לכהן כשופטת ופוסלת אותה להמשיך לשבת לדין בתיק המבקש ו /או בתיק אחר כלשהו!” “בטלה מעיקרא”.
ה. עוד מפורטות בבקשה באריכות הקלטה שערך המבקש של שיחה עם הגב’ לילך נתן, מזכירת בית משפט, שיחה עם מזכירת המותב קמא הגב’ שרית ארבילי וסגנית מנהלת מזכירות משפחה, גב’ רותי ברדוגו.
11. לא בכדי בחרתי להביא באריכות את טענות המבקש בבקשת הערעור תוך שיובהר כי האמור לעיל הינו אך חלק מן הטענות. אין המדובר בבקשת רשות ערעור כי אם כתב בי-דין אשר מראשיתו ועד סופו עוסק בהשתלחות בלתי ראויה, חסרת כל גבולות בבית משפט קמא, מסע הכפשה וזילות והכל בגין החלטות שנתנו על ידו בעניין טכני לחלוטין, המצאת מסמכים נספחים / צרופות ואסמכתאות לדוחות הכספיים שהגישה המשיבה לאפוטרופוס הכללי משנת 2014 ואילך ואשר כפי שיובהר עוד בהמשך, החלטות בהן לא נפל כל פגם או טעות. גם לו היה טועה בית משפט קמא, ולא כך, אין בכך כדי לאפשר למבקש להעלות את הטענות המועלות בבקשת רשות הערעור ובאופן בו הן מנוסחות ובוודאי שאין להשלים עם התנהלות חריגה וקיצונית זו. המדובר בבקשת רשות ערעור המנוסחת באופן המנוגד לכל נורמות התנהלות דיונית מקובלת והעולה כדי זילות בוטה בבית המשפט וניסיון להלך אימים. בכל הכבוד הראוי, לא ברור כלל כיצד החלטות בית משפט בעניין כה טכני הפכו לבקשת רשות ערעור המנוסחת בשפה כה פוגענית העולה כדי אלימות דיונית ומילולית. הפיכתו של בית משפט קמא לצד ישיר לסכסוך בין הצדדים וכמושא לטענות כה חמורות המנוסחות בצורה כה פוגענית אינה ראויה ולא ניתן לעבור עליה לסדר היום.
12. האמור מקבל משנה תוקף שעה שהמבקש הינו עורך דין, המעיד על עצמו: “המבקש (צ.ל להוסיף בן, י.א) 66 הינו עו”ד מעל 40 שנים, בורר במחלוקות עסקיות ללא רבב אישי ומקצועי בכל שנותיו”. משכך דומה כי אין צורך להזכיר למבקש כי בהיותו עו”ד חלים עליו, כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ”ו-1986, לרבות כלל 32 (א) ולפיו “עורך דין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כבוד לבית המשפט”, “עורך דין יטען טענותיו לפני בית המשפט, בין בעל פה ובין בכתב, בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם אחר הקשור בהליך השיפוטי”, כלל 33.
13. קולעים לעניין זה דבריו של כב’ השופט א. רובינשטיין בעל”ע 736/04 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ’ מזרחי, פ”ד נח(6) 200 בעמוד 204:
“בית המשפט הוא זירת ויכוח העלול, מטבע האנוש, להתלהט. המקצוע המשפטי כולל התמודדות מילולית בכתב ובעל פה. זו עלולה להגיע לכלל התלהמות, בייחוד בעל פה, אך גם בכתב. לפיכך נקבעו בחוק הלשכה ובכללי האתיקה, וכך גם במדינות תרבות אחרות, נורמות וכללים הבאים לתחום את הגבולות. אכן, הם מגבילים את חופש הביטוי במידה מסוימת, אך יש הכרח בהם. לענייני המשפט, הריהם בחינת שלומה של מלכות, “שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו” (ר’ חנינה סגן הכהנים, משנה, אבות, ג, ב [א]). המקצוע המשפטי, שכוחו בפיו ובעטו, וההתנצחות מצויה בו תדיר, זקוק במיוחד לכללים כאלה גם אם לא היו מזיקים גם בתחומים נוספים. הלשכה אמונה על כיבודם, וכך בית משפט זה כערכאת ערעור. לפרהסיה הציבורית הישראלית נטייה להתלהמות, לכן נוספת חובת עורך הדין באשר להתנהגותו, לרבות המילולית, בכתב ובעל פה, על חובתו של מי שאינו עורך דין – לנהוג בדיבורו על פי החוק פן יילכד בהליכי לשון הרע הפליליים והאזרחיים וכיוצא בהם”.
“…ועוד באשר לצורך הביטוי – “מחובתו של פרקליט לנקוט לשון מנומסת, מאופקת ומרוסנת, והן בפניותיו אל בית המשפט והן ביחסו שאל חבר למקצוע… יחד עם זאת גם מוטלת עליו החובה לייצג את ענינו של לקוחו כמיטב יכולתו ואם הוא סבור, בתום לב, כי הצד שכנגד או הפרקליט המייצג אותו חטא… עליו להביע זאת… אין פירושו של דבר, כאמור, כי הפרקליט רשאי לנקוט בסגנון מעליב ומשפיל… אם מתחייבת הפעלת בקורת, אף אם קשה היא… עליו להביע דברים כהווייתם”, אך לא להשתמש בתוארי גנאי בלתי נחוצים”.
14. בקשת רשות הערעור, הטענות המועלות במסגרתה ואופן ניסוחן מנוגדת לחלוטין לחובה הקבועה בתקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 הקובעת: “כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח”.
15. ראו לעניין זה האמור בסעיף 4 להחלטת כב’ השופט נ’. סולברג ברע”א 4975/21 אתרי דור נ’ מי לוד – תאגיד המים והביוב של לוד [פורסם בנבו, 8.8.21]:
“כפי שכתבתי זה לא מכבר, “בית המשפט לא יאפשר לבעלי הדין להתבטא לפניו, בכתב או בעל-פה, בלשון משתלחת, ובאופן פוגעני, משפיל או מעליב. ניתן להתבטא בדרך מכבדת, גם כאשר עסקינן בטענות חמורות, הנוגעות להתנהלות לא ראויה מצד אדם או גוף כלשהו. דברים אלו נכונים כלפי כל אדם, ונכונים מקל וחומר למקרה שבו ההתבטאויות הבוטות והקשות מופנות כלפי שופט היושב בדין, ובשל כך עלולות הן להתפרש כניסיון להלך עליו אימים, ולהשפיע על הכרעותיו […] ברי כי היה על העותרים לרסן עצמם, ‘שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּלְשׁוֹנָם וְלֹא יִנָּקְשׁוּ בְּשִׁנּוּנָם’, ולנקוט לשון נקייה ומכבדת” (בג”ץ 1430/21 הוכהאוזר נ’ מיכאל תמיר, שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פסקה 7 (11.4.2021); ההדגשה הוספה – נ’ ס’). עיקרון זה, זכה לאחרונה לעיגון מפורש, בתקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע”ט-2018: “כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח”. טוב יעשו אפוא המבקשים אם יתרכזו בהעלאת טענותיהם המשפטיות, חלף שימוש בלשון בוטה ומשתלחת; כך גם למדנו מפי חכמינו ז”ל: “לעולם יספר אדם בלשון נקיה” (בבלי, פסחים ג, ע”א)”.
16. עוד אפנה בעניין זה לאמור בפסק דינו השופט י’ עמית ב- ע”א 7041/21 עיסה סלימאן מוסה נ’ רשות הפיתוח [פורסם בנבו, ניתן ביום 13.3.22] : בסעיף 11 לפסק הדין:
“אלא שמלאכתנו לא תהא שלמה אם נתעלם מעילה נוספת, בגינה היה מקום למחוק או לדחות על הסף את התביעה שהגיש המערער ואת הערעור דכאן”….”תקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי “כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח”. לדידי, די היה באמור לעיל כדי למחוק או לדחות על הסף את התביעה בבית המשפט קמא ואת הערעור דנן. אציין כי בית המשפט קמא היה ער לדברים והבהיר למערער כי בסמכותו למחוק את כתב התביעה בהיותו משתלח”.
ובהמשך:
“רשאי ב”כ המערער לאחוז בדעותיו כראות עיניו, אך השתלחות כגון דא בבתי המשפט, במוסדות ציבור ובחלקים מהציבור בישראל – אין מקומם בכתבי הטענות, ואין הדברים ראויים לחצות את מפתנו של בית המשפט.
אשר על כן, אני מורה על העברת פסק דין זה ללשכת עורכי הדין, על מנת שתבחן את הדברים ותפעל כחוכמתה”.
17. עוד אוסיף ואדגיש לעניין זה כי כשם שחובתה של ערכאת הערעור להעביר תחת שבט ביקורתה את פסקי הדין וההחלטות שנתנו על ידי בית משפט קמא, כך גם חובתה להתוות נורמות של התנהלות דיונית ותרבות דיון. על ערכאת הערעור ועל בית המשפט בכלל, להעביר מסר ברור וחד ולפיו בעל דין אשר יפעל בניגוד לתקנה 32 לתקנות סדר הדין כתב טענותיו יימחק. זכות היסוד לגישה לערכאות אינה מקנה את הזכות להשתלח בבית המשפט ולבזותו. ביקורת על החלטות ופסקי דין הינה מיסודות השיטה המשפטית, חוסנה ואמון הציבור במערכת המשפטית מותנה באותה ביקורת ובקרה. השלמה ועצימת עיניים לנטען בבקשה ואופן ניסוחה, הוא שיביא לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש אין בינה לבין ביקורת דבר וחצי דבר. המדובר בבקשה מבזה, מבישה ומשתלחת באופן קיצוני. הטענות החמורות המועלות במסגרתה, ללא כל בסיס עובדתי או משפטי ואפילו לא בדל מאלה, ואופן ניסוחן אין מקומם בבקשת רשות הערעור ואין זו ראויה לחצות את מפתנו של בית המשפט ודינה הוא אחד – סילוקה על הסף.
18. לטעמי די באמור כדי להביא לדחייה על הסף של בקשת רשות הערעור, בשל האופן החריג והקיצוני שבו מנוסחת בקשת רשות הערעור, ובכך לחתום את פסק הדין.
19. עם זאת ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל וכתוספת לו, דין בקשת רשות הערעור אף להידחות לגופה.
דחיית הבקשה לאור ההחלטה מיום 25.8.24 ברמ”ש 47681-07-24
20. ביום 18.7.24 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 13.6.24, רמ”ש 47681-07-24.
21. ביום 25.8.24 נתנה על ידי כב’ השופט שאול שוחט החלטה ולפיה נדחתה בקשת רשות הערעור. לעניין זה יודגש כי בעת מתן ההחלטה נדרש כב’ השופט להחלטת בית משפט קמא מיום 13.6.24 כמו גם להחלטה מיום 19.8.24. משכך ומשערכאת הערעור כבר נדרשה להחלטות אלה והכריעה בהן, המדובר בהחלטות חלוטות ואין המבקש יכול לשוב ולתקוף אותן במסגרת בקשת רשות ערעור זו .
כב’ השופט שאול שוחט בהחלטתו מיום 25.8.24, דחה את הסעדים להם עותר המבקש במסגרת בקשה זו לרבות הסעד, לפיו מתבקש בית המשפט “להתיר לו לסרוק לתיק בית המשפט את המסמכים שקיבל, ממוספרים כדין ולהורות למשיבה לאמת בתצהיר כי הם אכן כל המסמכים שהיא הגישה לתיק בית המשפט ואין בלתם!!”.
22. מפאת חשיבותה של ההחלטה שנתנה על ידי כב’ השופט שאול שוחט ביום 25.8.24 ברמ”ש 47681-07-24, להכרעה בבקשת רשות הערעור מושא פסק דין זה, מצאתי לנכון להביא ציטוט מלא שלה:
“בקשת רשות הערעור נסובה על החלטת ביהמ”ש קמא מיום 13.6.24 שניתנה בבקשת המשיבה לפסיקת שכר אפוטרופוס.
במסגרת ההחלטה נקבע כי למבקש בוצעה המצאה חוזרת של שני קבצי מסמכים אותם הגישה המשיבה באמצעות אתר נט המשפט וכי ככל שלא יעלה בידי המבקש לצפות בקבצים יודיע לביהמ”ש עד יום 16.6.24.
המבקש טוען במסגרת הבר”ע כי מדובר בקביעות שגויות שכן קבצי המסמכים לא זמינים לצפייתו באתר נט המשפט וכי “המשמעות של קביעתה בהחלטה מיום 13.6.24 לפיה ביהמ”ש קמא ביצע (כביכול) שתי המצאות כדין של המסמכים הנ”ל למבקש עד 13.6.24 היא כי עד ליום 13.7.24 (לכל המאוחר), היה על המבקש להגיש (כביכול) תגובה לבקשת המשיבה ומאחר ולא הגיש, בסמכותה (כביכול) לפסוק לאלתר למשיבה שכ”ט על פי בקשתה, בהיעדר תגובת המבקש”.
המבקש טוען כי המצאה של מסמכים, מעל 1,000 במספר, בוצעה אליו רק ביום 16.7.24 (להבנתי ע”י מזכירות ביהמ”ש קמא שהדפיסה עבור המבקש באותו יום את הקבצים ומסרה אותם לידיו).
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה ובתיק המתנהל בביהמ”ש קמא מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בקבלת תשובה.
המונח בקשת רשות ערעור מדבר בעד עצמו ובית המשפט מוסמך לשקול גם שיקולים מעשיים בבואו להכריע באשר למתן הרשות. לפי פסיקת בית המשפט העליון, שיקולים מעין אלו עשויים לתפוס מקום מרכזי בהליך קבלת ההכרעה, עד כדי הטיית הכף מצד לצד (רא והשוו בע”מ 1648/15 פלוני’ ואח’ נ’ פלונית ואח’ 12.5.15, פורסם בנבו; רע”א 4824/96 יוסיפוב נ’ יוסיפוב , 3.9.1996; רע”א 4357/07 האות נתניה רועי בע”מ נ’ ניוטון , 12.7.07).
עיון בתיק המתנהל בביהמ”ש קמא מלמד כי ביום 19.8.24 ניתנה החלטה חדשה המייתרת את הצורך להידרש למחלוקות מושא בקשת רשות הערעור שלפניי. בהתאם להחלטה מיום 19.8.24 נקבע כי שני קבצי המסמכים הומצאו למבקש ביום 16.7.24 וניתנה לו ארכה להגשת תשובתו לבקשה לפסיקת שכר אפוטרופוס עד יום 1.10.24.
אציין כי לא נעלמה מעיניי עתירת המבקש לפיה לאור העובדה שהמסמכים שהומצאו לו לא סומנו במספרים סידוריים הוא מבקש למספר אותם בעצמו, לסרוק אותם לתיק ביהמ”ש קמא ולהורות למשיבה לאמת בתצהיר כי הם אכן כל המסמכים שהיא הגישה לתיק ביהמ”ש ביום 29.5.24 ואין בלתם. קבצי המסמכים שהוגשו ע”י המשיבה לתיק ביהמ”ש קמא סרוקים בנט ומונים אכן מעל 1,000 עמודים (קובץ ראשון 510 עמודים וקובץ שני 499 עמודים). אין כל סיבה להניח כי מזכירות ביהמ”ש קמא שהדפיסה עבור המבקש את הקבצים ביום 16.7.24 בחרה לגרוע מסמך כזה או אחר. בנוסף, כעולה מהודעת מייל מיום 22.7.24 שצורפה לבקשה מיום 18.8.24 מטעם המשיבה, הוצע למבקש לקבל עותק מודפס של אותם מסמכים, אך הוא בחר שלא להשיב להצעה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
העירבון, על פירותיו, יוחזר לידי המבקש”.
23. החלטת כב’ השופט שאול שוחט מיום 25.8.24 ברמ”ש 47681-07-24, הינה קצרה, פשוטה וברורה ולמעשה יש בה להוות הכרעה, אף בבקשת רשות הערעור מושא פסק דין זה באשר היא מתייחסת ונדרשת להחלטות בית משפט קמא מיום 13.6.24 ומיום 19.8.24, החלטות אשר הינן אף מושא בקשת רשות ערעור זו.
דומה כי לא בכדי בחר המבקש הנשען על פסק דינו של כב’ השופט שאול שוחט מיום 2.5.24 ברמ”ש 3730-03-24 להתעלם לחלוטין מהחלטת כב’ השופט שאול שוחט מיום 25.8.24 ברמ”ש 47681-07-24, אשר מאוחרת בזמן לפסק דינו מיום 2.5.24 ברמ”ש 3730-03-24 וכאמור לעיל מייתרת את ההכרעה בבקשת רשות הערעור, מושא פסק דין זה. התנהלות זו עולה כדי חוסר תום לב של ממש.
דחיית בקשת הערעור לגופה / החלטות בית משפט קמא
24. כאמור לעיל בקשת רשות הערעור, נסובה על החלטות בית משפט קמא “מהימים 28.7.24, 29.7.24 ו-19.8.24 “בהמשך להחלטת רצף מיום 13.6.24” -בנושא המצאת מסמכים נספחים / צרופות ואסמכתאות לדוחות הכספיים שהגישה המשיבה לאפוטרופוס הכללי משנת 2014 ואילך ולמעשה בשאלה אם אלה הומצאו למבקש.
25. שבתי והפכתי בהחלטות בית משפט קמא ולא מצאתי כי נפל בהם כל פגם המצדיק התערבות ערכאת הערעור בהחלטותיו. אין צורך לומר כי בית המשפט נדרש פעם אחר פעם לעניין טכני זה, בהחלטות מפורטות ומנומקות. החלטת בית משפט קמא מיום 28.7.24 נתנה לאחר שהמבקש הגיש בקשה שכותרתה “בקשה דחופה למתן הוראות”, במסגרתה עתר “לזמן לעדות /לחקירה נגדית ,ללא דיחוי את מנהלת מזכירות בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת”א או בעל /ת תפקיד בבית המשפט הנ”ל המכיר/ה מידיעה אישית את העניינים המפורטים להלן בסעיף זה (ואם מדובר בכמה בעלי תפקיד שכל אחד מכיר מידיעה אישית חלק מהעניינים ,לזמן אותם)”, “לזמן לעדות את המזכירה גב’ לילך”. יודגש כי הבקשה הוגשה בהיקף של 6 עמודים + תצהיר ונספים רבים (בסה”כ 42 עמ’ לרבות תמלול שיחה בין המבקש לנציגת מרכז מידע ועוד. כלום באמת סבור המבקש כי זהו ההליך העיקרי וכי לשם כך על בית המשפט להפנות המשאב הציבורי היקר של זמן שיפוטי.
המדובר בעניין טכני גרידא, אשר לא היה כל מקום להידרש לשלל הבקשות וההחלטות שנתנו ודי היא לפתור אותו בפנייה לב”כ המשיבה, וככל שבפנייה זו לא היה די, בהגשת בקשה קצרה ועניינית לבית המשפט להורות למשיבה לעשות כן.
עוד אדגיש לעניין כי ביום 29.7.24 הגישה המשיבה לבית משפט קמא הודעת עדכון ולפיה:
בנסיבות אלה אין כל מקום להתערב בהחלטות בית משפט קמא ובוודאי שאין לבטלן.
26. עוד פחות ברורות טענות המבקש בסעיפים 2 ו-3 לבקשה בהן טען המבקש כהאי לישנא:
“2. המבקש נאלץ להגיש ערעורים לביטול שמונה החלטות !! שניתנו ע”י המותב קמא בתיק קמא, בגין הפרות דין שהמשיבה ביצעה וממשיכה לבצע, בסיוע ובחיפוי המותב קמא המבצעת לצורך כך, הפרות דין חמורות-פליליות, נזיקיות, משמעתיות ומנהליות, בדפוס שיטתי (נפרט).
3. ביום 2.5.24, ביהמ”ש הנכבד דנן נתן פס”ד ברמ”ש 3730-03-24, ביטל והפך בו את החלטת המותב קמא וכן הפך הלכה למעשה, קביעה עובדתית כוזבת שהמותב קמא קבעה ביום 14.12.23 (בסוגיית ליבה בתיק. נפרט להלן)והביע מורת רוח וביקורת לנוכח הפרת הדין שבוצעה במשך למעלה משנה בערכאה קמא”,(ההדגשות במקור י.א).
שבתי והפכתי בפסק דינו של כב’ השופט שאול שוחט, סגן נשיא ברמ”ש 3730-03-24 ואין בה דבר וחצי דבר מהנטען בבקשת הערעור שהגיש המבקש ובפרט באופן בו הדברים מנוסחים.
כך למשל בוחר המבקש להתעלם מהאמור בעמ’ 2, פסקה שנייה לפסק הדין בה נקבע:
“קצרה היריעה מלתאר את “מלחמת העולם” המתנהלת בין הצדדים סביב ההכרעה בבקשה המדוברת. אציין רק שמאז הוגשה הבקשה לפסיקת השכר הוגשו לביהמ”ש קמא למעלה מ-10 בקשות נוספות באותו עניין; עשרות החלטות ניתנו ע”י ביהמ”ש קמא ולא פחות מ-4 מאותן החלטות (החלטות מהימים 26.10.23, 2.11.23 4.12.23, ו28.1.23) הותקפו בשתי בקשות רשות ערעור התלויות ועומדות להכרעה לפניי ( רמ”ש 66878-12-23 ורמ”ש 3730-03-24). בקשת רשות הערעור שבכותרת היא האחרונה מבין השתיים ונסובה אחר החלטת ביהמ”ש קמא מיום 28.1.24.”
27. אכן בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש ברמ”ש 3730-03-24, התקבלה באופן חלקי. אלא שפסק הדין לא “הפך הלכה למעשה, קביעה עובדתית כוזבת שהמותב קמא קבעה ביום 14.12.23”, ואין בו כל ביקורת על בית המשפט כפי טענת המבקש, ככל שישנה ביקורת בפסק הדין הרי שזו מופנית כלפי המשיבה , ראו למשל עמ’ 8 לפסק הדין ש’ 2-9:
“המשיבה גם מעולם לא מצאה לנכון למסור גרסה ברורה שכוללת התנגדות למסירת האסמכתאות (להבדיל מהדו”חות והכרטסות) כך שהתחושה היא שרב מהומה על לא מאומה. כשם שהמשיבה ידעה להמציא באופן מיידי את האסמכתא לעניין ביטוח מעלית לחודש ינואר 2014 לבימ”ש זה בעקבות החלטתי מיום 28.3.24 , היא יכולה לעשות כן אף ביחס ליתר האסמכתאות ולסתום את הגולל על טענות המבקש לחסרים באופן שיאפשר למבקש ליתן מענה ענייני לבקשה לפסיקת שכר הטרחה תוך בחינת הדו”חות השנתיים המהווים חלק ממנה. במילים אחרות, המבקש אולי עומד על זכויותיו כמשיב לבקשה לפסיקת שכר האפוט’ באופן דווקני אך דווקא התנהלות המשיבה הייתה רחוקה מלסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לצורך הכרעה בבקשתה שלה”.
עוד אפנה לעניין זה לאמור בפסק הדין עמ’ 7 פסקה שלישית:
“התערבותי בהחלטה מושא הבר”ע באה לידי ביטוי בסה”כ בהארכת מועד למבקש להגיש התייחסותו לבקשה לפסיקת שכר אפוט’ שהגישה המשיבה עד שהאחרונה תואיל להמציא לתיק ביהמ”ש את אותן אסמכתאות שאם אכן נמסרו על-ידה בעבר למבקש הרי שהיא יכולה להגישן לתיק ביהמ”ש קמא בלחיצת כפתור”.
כן אפנה לאמור בעמ’ 8 לפסק הדין תחת הכותרת “סוף דבר”:
“הערעור מתקבל באופן חלקי כמפורט לעיל – בתוך 30 ימים המשיבה תמציא לתיק ביהמ”ש קמא את מלוא האסמכתאות להוצאות והכנסות אשר הוגשו על-ידה לרו”ח ושצורפו בפועל לדו”חות השנתיים שהוגשו לאפוט’ הכללי. בתוך 30 ימים לאחר מכן, יהיו האסמכתאות אשר תמציא המשיבה אשר יהיו, המבקש ישיב לבקשה המשיבה לפסיקת שכר אפוט’ כשהוא רשאי בתשובתו לצאת מתוך נקודת הנחה כי אסמכתאות שלא הומצאו על-ידי המשיבה לתיק לא הומצאו אף לאפוט’ הכללי במסגרת הדו”חות השנתיים. לאחר מכן יידרש ביהמ”ש קמא לבקשה לפסיקת שכר אפוט’ ויכריע בה כטוב שכלו, תוך שהוא רשאי לתת את דעתו במסגרת הכרעתו לטענות המבקש באשר להשלכות (ככל שקיימות) לחסרים שהמבקש יסבור שעדיין קיימים”.
28. לאמור מצטרפת העובדה עליה עמדתי לעיל בהרחבה ולפיה, המבקש הנשען על פסק דינו של כב’ השופט שאול שוחט מיום 2.5.24 ברמ”ש 3730-03-24 מתעלם לחלוטין ומטעמים ברורים מהחלטת כב’ השופט שאול שוחט מיום 25.8.24 ברמ”ש 47681-07-24, אשר מאוחרת בזמן לפסק דינו מיום 2.5.24 ברמ”ש 3730-03-24 וכאמור לעיל מייתרת את ההכרעה בבקשת רשות הערעור, מושא פסק דין זה ודוחה את טענות המבקש המועלות במסגרתה.
דחיית הבקשה מכוח עקרונות היסוד שבתקנות החדשות
29. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף נוכח עקרונות היסוד שבפרק א’ לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018: שכותרתו, “עקרונות יסוד” הקובעות כדלקמן:
תקנה מס’ 1 שכותרתה “מטרות התקנות” קובעת:
“מטרות תקנות סדר הדין האזרחי הן לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך”.
תקנה 2 שכותרתה “הליך שיפוטי ראוי והוגן” קובעת:
“הליך שיפוטי ראוי והוגן מתקיים במערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה שהוקמה לפי דין, נגישה לציבור, מקיימת דיון לפי כללי הצדק הטבעי, מכריעה בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה, מנהלת את ההליך ופוסקת בו באופן שוויוני, מידתי ויעיל ומנמקת את החלטותיה”.
תקנה 3 שכותרתה “ניהול המשפט וחובת בעלי הדין” קובעת:
“(א) בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן.
(ב) חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן”.
תקנה 4 שכותרתה “שימוש לרעה בהליך השיפוטי” קובעת:
“לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו”.
תקנה 5 שכותרתה “איזון אינטרסים” קובעת:
“בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, “אינטרס ציבורי” – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי”.
תקנה 5א שכותרתה “אופן יישום עקרונות היסוד בתקנות אלה” קובעת:
“עקרונות היסוד שבחלק זה ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו לפי תקנות אלה או לפי כל חיקוק אחר המפנה אליהן”.
30. לעניין זה אחזור ואדגיש כי ההליך המתנהל בפני בית משפט קמא, עניינו בקשה אשר הגישה המשיבה עוד ביום 14.2.23 – לפני שנה ושמונה חודשים, במסגרתה עתרה לפסוק לה שכר טרחה עבור תפקידה כאפוטרופוס לבת מ’ ז”ל, וזאת לתקופה משנת 2012 ועד לפטירה בשנת 2022, בשיעור כולל של 135,993 ₪ (בקשה מס’ 47 בנט). ב”כ האפו”כ בתגובתו מיום 22.3.23 הודיע שאינו מתנגד לפסוק למשיבה שכר טרחה בסך 1,031 ש”ח לחודש עבור 124 חודשים, וסה”כ 127,844 ש”ח, ובנוסף 688 ש”ח כתשלום לאחר הפטירה, והותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט קמא. הנה כי, לפי תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים), תשמ”ט-1988וכפי האמור בתגובת ב”כ האפו”כ זכאית המשיבה לכאורה לסך של 128,532 ₪ (127,844 + 688) ובקשת המשיבה הינה ע”ס של 135,993 ₪. בשל מחלוקת זו ומאז הוגשה בקשה מס’ 47 ביום 14.2.23 נתנו על ידי בית משפט קמא 43 החלטות והוגשו 17 בקשות, כן קיים בית המשפט דיון בבקשה ביום 25.1.24 המשתרע על פני עמ’ 26-36, דיון במסגרתו אף עתר המבקש לפסילת המותב.
באם לא די באמור, פרט לבקשת רשות ערעור מושא פסק דין זה, הגיש המבקש 3 בקשות רשות ערעור נוספות: רמ”ש 66878-12-23, רמ”ש 3730-03-24 ו-רמ”ש 47681-07-24 ובסה”כ 4 בקשות רשות ערעור.
31. אין הדעת נותנת כי בית משפט קמא וערכאת הערעור יידרשו להקצות זמו שיפוטי כה רב לבקשה לפסיקת שכ”ט, אשר מוגשת כבקשה בתיק אפוטרופסות סגור. זמו שיפוטי הינו, משאב ציבורי יקר ועל בית המשפט להקצותו באופן יעיל . כך גם התנהלות המבקש מונעת הכרעה בבקשה “בתוך זמן סביר” (תקנה 2). התנהלות המבקש אינה מתיישבת עם החובה “לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן” (תקנה 3(ב). מעיון בהליכים שהתנהלו בבית משפט קמא עד כה ובקשות רשות הערעור שהוגשו עולה הרשום כי ההכרעה בבקשה פנתה את מקומה למלחמת חורמה במותב קמא. התנהלות המבקש מנוגדת לחובה הקבועה בתקנה 4 ולפיה ” לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו”. כאמור לעיל המדובר בבקשה לפסיקת שכ”ט אפוטרופוס, אשר הינה מעצם טיבה בקשה פשוטה ואפילו טכנית והזמן השיפוטי לו נדרש בית משפט קמא כמו גם בית משפט זה חורג מכל קנה מידה סביר ואינו מידתי ואין לאפשר עוד למבקש להמשיך ולהשהותו. דומה כי המבקש, מנסה בכל דרך להשהות ולעכב את ההכרעה בבקשה. דחיית בקשת רשות הערעור אך מתבקשת גם לאור תקנה 5 לפיה על “בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, “אינטרס ציבורי” – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי”, וזאת נוכח התארכות ההליך שלא לצורך והזמן השיפוטי הרב שהוקצה לשם כך ואשר אינו עומד בכל קנה מידה סביר לבקשה בה נדרש בית משפט קמא להכריע.
לעניין זה אפנה לאמור בהחלטת כב’ השופט שאול שוחט ברמ”ש 47681-07-24 הנ”ל בו נקבע על ידו:
“המונח בקשת רשות ערעור מדבר בעד עצמו ובית המשפט מוסמך לשקול גם שיקולים מעשיים בבואו להכריע באשר למתן הרשות. לפי פסיקת בית המשפט העליון, שיקולים מעין אלו עשויים לתפוס מקום מרכזי בהליך קבלת ההכרעה, עד כדי הטיית הכף מצד לצד (רא והשוו בע”מ 1648/15 פלוני’ ואח’ נ’ פלונית ואח’ 12.5.15, פורסם בנבו; רע”א 4824/96 יוסיפוב נ’ יוסיפוב , 3.9.1996; רע”א 4357/07 האות נתניה רועי בע”מ נ’ ניוטון , 12.7.07)”.
עוד אפנה לעניין זה להחלטת כב’ השופט נפתלי שילה ברמ”ש (תל אביב-יפו) 893-02-19 פלוני נ’ אלמונית [פורסם בנבו, 1.4.19) סעיפים 2 ו-3 להחלט תחת הכותרת “דיון והכרעה”:
“2. כפי שנקבע לא אחת, לדוגמא בר”ע (ת”א) 1648/07 ש.ר. נ’ י.נ. [פורסם בנבו] (30.4.08):
“הלכה פסוקה היא כי התערבות ערכאת ערעור בהחלטות זמניות תעשה במשורה… על אחת כמה וכמה נכונים הדברים, כאשר עסקינן בבקשות רשות ערעור שעניינן משפט המשפחה, בהן שיקול הדעת המסור לערכאה הראשונה הוא רחב”.
3. ככלל, ערכאת הערעור תתערב בהחלטת ביניים, רק כאשר להחלטה נשוא הערעור השפעה רבה על זכויות הצדדים ויהיה קשה להביא לתיקון הפגם מאוחר יותר, או שהיא בעלת השפעה מכרעת על הדיון או שהיא עשויה לגרום נזק של ממש, כגון בקיומו של הליך שגוי או הליך ארוך ומורכב.
ראו: רע”א 7682/06 אליהו חברה לביטוח נ’ חיים אלוש [פורסם בנבו] (25.6.07), רמ”ש 41673-04-15 ב.ח. נ’ ע.מ. ואח’ [פורסם בנבו] (18.6.15)., רמ”ש 11577-07-16 נ.י. נ’ מ.י. [פורסם בנבו] (13.9.16); רמ”ש 11963-01-16 א.ג. ואח’ נ’ ע.פ. [פורסם בנבו] (4.5.16)”.
סוף דבר
32. א. בקשת רשות הערעור נדחית.
ב. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪.
ג. נוכח האמור בפסק הדין, באשר להתנהלות המבקש ולאור האמור בתקנה 151 (ג) ו-156 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, הנני מחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ש”ח. לעניין זה אפנה לאופן ניסוח בקשת רשות הערעור בניגוד לתנה 32, ניהול ההליך בניגוד לעקרונות היסוד ומטרת התקנות, הארכת ההליך שלא לצורך וזאת באופן חריג וקיצוני, שימוש לרעה בהליך השיפוטי ובהיות בקשת רשות הערעור, בקשת סרק ממש. לעניין זה ראו: רע”א 162/24 מידן נ’ איגמה ניהול ומסחר בע”מ, פסקה 11 [פורסם בנבו] (11.1.2024);רע”א 2507/24 אמירן לבון נ’ ד”ר שולמית שרון, פסקה 9 [פורסם בנבו] (14.4.2024) ; רע”א 4256/23 ירון דהן ואח’ נ’ עדי אגודה שיתופית להתיישבות בע”מ ואח’ פסקה 18 [פורסם בנבו] (27.09.2023) ו-רע”א 5830/22 טוביה שטראוס נ’ עידן פלג יצחק, [פורסם בנבו] (16.01.2023).
33. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
34. פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ”ה תשרי תשפ”ה, 27 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
