מספר בקשה:22
בפני
כבוד השופטת רוית פלג בר-דיין
מבקשת
מדינת ישראל-
ע”י ב”כ עו”ד בן חמו
נגד
משיב
מתנאל נחמני (עציר)-
ע”י ב”כ עו”ד שני דבש
החלטה
בקשה לזמן את אשת הנאשם למסור עדות בתיק זה כעדת תביעה.
השאלה העומדת בפניי היא האם אישום בגין גרם תאונת דרכים שתוצאותיה חבלה לגוף ביחד עם אי הגשת עזרה לנפגע בתאונת דרכים הינה בגדר עבירת אלימות לפי סע’ 5(א)(1) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל”א-1971 (להלן: “פקודת הראיות”).
1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת לנזק, אי ציות להוראות שוטרים, נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא ביטוח, אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, אי מסירת פרטים ונהיגה בזמן פסילה.
2. הדיונים בעניינו של המשיב נדחו מעת לעת בנסיבות שונות.
3. ביום 16.11.22 ניתן מענה מפורט לכתב האישום המתוקן, כאשר בדיון זה הוסכם על זימון עדים, כאשר עדת תביעה מס’ 21 – אשת הנאשם – נכללה בתוכם (ראה פרוטוקול דיון מיום 16.11.22, עמ’ 24 שורה 2).
4. בדיון מיום 1.2.23, שבו הצדדים לדון בעניין העדים כאשר עדת תביעה מס’ 21 – אשת הנאשם – הוזכרה ע”י ההגנה.
5. פרשת התביעה החלה, ועדים נשמעו אחד אחריי השני במס’ דיונים.
6. בדיון מיום 12.2.23, לאחר שהוזכרה הודעת אשת הנאשם כחלק מחקירת עד תביעה מס’
4, ב”כ המשיב ציינה לפרוטוקול כי אשת הנאשם לא תהיה עדת תביעה בתיק על אף שהיא רשומה ברשימת העדים, אך ניתן יהיה להשתמש בדברים שמסרה למשטרה כשהיא לא יכולה לומר אותם ממקור ראשון (ראה פרוטוקול דיון מיום 12.2.23, עמ’ 59, שורות 26-27). המאשימה לא הגיבה להערה זו של ההגנה.
7. בדיון מיום 13.3.23, הודיעה ב”כ המאשימה כי ככל והליך הגישור לא יצלח, ברצונם להעיד את אשת הנאשם (ראה פרוטוקול דיון מיום 13.3.23, עמ’ 86, שורה 13). בית המשפט קבע כי על התביעה להגיש בקשה בעניין זה מבעוד מועד, ומכאן הבקשה שבפניי.
8. המאשימה בבקשתה טענה כי עדותה של עדת תביעה מס’ 21 – אשת הנאשם – מותרת לפי סעיף 5(א)(1) לפקודת הראיות ועל כן ביקשה להעידה.
9. ביום 14.5.23, התקבלה תגובת ההגנה לבקשה, בה ההגנה התנגדה לזימון אשת הנאשם למתן עדות. לטענת ההגנה, אין מדובר באירוע של אלימות או של חבלת גוף, ומשכך, אין העניין נכנס תחת הסייג בסעיף 5 לפקודת הראיות.
דיון והכרעה
10. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי כי האירוע בכתב האישום, נכלל תחת ההגדרה “חבלת גוף או אלימות”, ועל כן חוסה תחת סעיף 5(א)(1) לפקודת הראיות, ומכאן שניתן להעיד את אשת הנאשם.
11. סעיף 2 לפקודת הראיות קובע כי “הכל כשרים להעיד בכל משפט..”, כאשר סעיף 3 מסייג את הכלל האמור וקובע כי: “במשפט פלילי אין בן זוג כשר להעיד לחובת בן זוגו..”. סעיף 5(א)(1) מסייג את תחולת הסייג הקבוע בסעיף 3 בכך שהוא מתיר העדת בן זוג במשפט פלילי שענייננו: “חבלת גוף או אלימות או איום באחד מאלה”.
12. בענייננו, הצדדים חלוקים בשאלה האם המשפט שלפניי, שעניינו בין היתר בעבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, ואי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה, יחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה, הוא בבחינת “משפט פלילי שעניינו חבלת גוף או אלימות”.
13. במשך השנים בית המשפט פירש את המונחים שבסעיף 5 לפקודת הראיות כמשמעותם בלשון בני אדם ובאופן רחב ומקיף, תוך שנקבע כי מונחים אלה אינם מוגבלים לאלימות או חבלה פיזית גופנית בלבד, וניתן להרחיבם לכל שימוש בכוח ולכל פגיעה שהיא בגוף הקורבן (ראה ע”פ 103/80 קרני נ’ מדינת ישראל; ע”פ 95/50 אריכא נ’ היועץ המשפטי לממשלה).
ראה בהקשר זה רע”פ 8188/09 שלומי דבורה נגד מדינת ישראל (פורסם במאגרים 25.10.09) שם התייחס בית המשפט העליון למושג ה”אלימות”:
“מנקודת מבטה של תורת המוסר אפשר לטעון, כי בכל עבירה יש מן האלימות. אך במישור המשפטי ברי כי אין המונח אלימות מקיף את שלל המעשים המנויים בדיני העונשין שלנו. יש מבין העבירות הקולעות במובהק לגדריה של התנהגות אלימה, ויש אחרות המצריכות בחינה מעמיקה יותר… אמת, לאלימות פנים רבות. קשת המעשים הבאים בגדרה היא רחבה”
14. בהמשך, בע”פ 7895/04 פלוני נ’ מדינת ישראל (להלן: “עניין פלוני”), נפסק כי יש לבחון עניין זה ע”י שלושה מבחנים. הראשון, עבירה שבין יסודותיה מצוי יסוד של חבלת גוף או אלימות; השני, עבירה שעל פי טיבה ומיונה מסווגים אותה ככזו; והשלישי, עבירה שביצועה בפועל היה כרוך בחבלת גוף או אלימות.
15. בהמשך פסק הדין פורטו מספר עבירות שהוכרו בפסיקה כעבירות אלימות לעניין סעיף 5(א)(1) לפקודת הראיות, ביניהן עבירות הצתה, כליאת שווא, סחיטה, ועבירות הכוללות מעשה של בעילה. עבירות אשר מתאפיינות בכך שהרכיב ההתנהגותי של היסוד העובדתי שלהן כולל מעשה של אלימות נגד הגוף או הרכוש. עבירות אלה נבדלות מהעבירות בהן מואשם המשיב, שכן עבירה של נהיגה בקלות ראש וכן עבירה של אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, אינן מעשה של אלימות נגד גוף, אלא מעשה שיש בו סיכון לאלימות, וכן מעשה שבא לאחר פגיעה בגוף.
16. המונח “אלימות” במשפט אכן פורש בהרחבה אך הוא תלוי הקשר. בעבירות תעבורה, אשר לא כוללות בתוכן מאפיין מובהק של אלימות, הפסיקה פרשה את המונח בכפוף וכתלות בנסיבות.
17. בע”פ 308/06 מדינת ישראל נגד יונתן סבן (פורסם במאגרים 15.5.06) נדונה סוגיה של תחולת מאסר מותנה בו עבירת התנאי הוגדרה כעבירת אלימות ואילו העבירה המפעילה הייתה עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בית המשפט העליון מצא להחיל את המאסר המותנה תוך שהבהיר כי:
“הגדרת עבירת התנאי כ’עבירת אלימות’ הינה הגדרה רחבה הכוללת בתוכה כל עבירה שעניינה איסור על פגיעת גוף האדם… השימוש בכלי רכב כמתואר ביסודות העבירה כרוך באלימות במובן זה שהוא כורך סיכון לחיי בני-אדם ושלמות גופם. ברי, כי אדם המסכן במזיד את בטיחותו ושלומו של המשתמש בנתיב תחבורה נוהג התנהגות אלימה כלפיו אגב השימוש ברכב, והוא מבצע בכך עבירת אלימות על פי תוכנו ומהותו של מושג זה”.
18. המבחן הוא לא מבחן טכני של בחינת יסודות העבירה אלא הוא מבחן מהותי. כך בכלל, וכך גם מקום בו נקבע כי אלימות יכולה לבוא לידי ביטוי גם כאשר מדובר בהתנהגות שיוצרת אך סיכון או פוטנציאל לפגיעה בחיי אדם או בשלומו.
19. בע”פ 1894/14 אנדרג’או גבריאל צ’אקול נ’ מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון כי עבירה של הריגה בתאונת דרכים, שהתרחשה תוך כדי נהיגה בשכרות ובמהירות מופרזת, והביאה למותו של אדם, ניתן להגדירה כעבירת אלימות על אף שאינה עונה לתנאים הטכניים של עבירת אלימות אך מבחינה מהותית הסיכון הרב שיצר הנאשם והתממשותו מגיעים כדי עבירת אלימות:
“במקרה שלפנינו, המערער העמיד מספר חיי אדם בסיכון שעה שנכנס לרכבו כשהוא שיכור ועייף. כפי שנפסק בעניין סבן, הגדרת עבירת התנאי כ”עבירת אלימות” היא הגדרה רחבה הכוללת בתוכה כל עבירה שעניינה איסור על פגיעה בחיי אדם (שם, בפסקה 7). כך, בעניין סבן, עבירת סיכון חיי אדם בנתיבי תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין נקבעה כעבירת אלימות המפעילה את המאסר המותנה (שם). בענייננו, אמנם מדובר בעבירה שונה, של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי סעיף 62(3) ו-64ב (א)(3)+(4) לפקודה, אשר ביסודותיה הטכניים אינה מגלה יסוד של אלימות, אולם במובנה המהותי משמעותה העמדת חיי אדם בסיכון. לצערנו, במקרה שלפנינו, הסיכון התממש ואכן חיי אדם נקטלו, ובהתאם המערער הואשם והורשע בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין. הסיכון הרב במעשיו של המערער אשר הסתברותם לפגיעה בחיי אדם גבוהה מחייב הכרה במעשיו כמעשי אלימות המקימים “עבירת אלימות” ואשר מפעילים את המאסר המותנה שהוטל על המערער בתיק קודם.”
20. כהקשה לענייננו, מבחינת יסודות העבירה וכן ביצועה בפועל (המבחנים הראשון והשני לפי עניין פלוני), עבירת נהיגה בקלות ראש או אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, אינן נכנסות בגדר הגדרת אלימות או חבלת גוף, אולם, הסיכון במעשיו של הנאשם, בכך שעל פי כתב האישום נהג בקלות ראש תוך מהירות מופרזת וכתוצאה מכך התהפך רכבו וגרם לנזק, הרי שיש בהתנהגות זו סיכון או פוטנציאל בפגיעה בחיי אדם ושלמות גופם, ומכאן שיכולים להיכלל תחת הגדרת “אלימות”.
21. בנוסף, בנוגע לעבירת אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, כיוון שתנאי להתקיימות העבירה, הוא קיומה של תאונת דרכים בה נפגע אדם – ובמקרה זה, אשת הנאשם – הרי שניתן לקבוע כי משפטו של הנאשם שלפניי הוא משפט שעניינו גם “חבלת גוף”.
22. לא זו אף זו, מבחינה טכנית, העבירה של אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, עונה על המבחן הראשון, שכן פגיעה בגוף או בנפש של אדם בתאונה היא חלק מיסודות העבירה. אמנם היא חלק מהרכיב הנסיבתי של היסוד העובדתי ולא חלק של הרכיב ההתנהגותי, אולם, היא חלק מיסודות העבירה. עבירה זו באה בגדרו גם של המבחן השלישי שכן הגדרת העבירה מחייבת שהנאשם היה מעורב בתאונה שבה נגרמה פגיעה לאדם – גם אם לא על ידי הנאשם – ומכאן שמדובר בעבירה שביצועה, במובן של אופן התרחשות העבירה בפועל, היה כרוך בפגיעה באדם.
23. בעניין זה, י’ קדמי, בספרו על הראיות, חלק ראשון, 2004, עמ’ 398, מציין כי המבחן להיותה של עבירת חבלה או אלימות, הוא תוצאתי. כל עבירה שתוצאתה פגיעה בגוף, גם אם אין מדובר בחבלה מכוונת אלא בחבלה שנגרמה ברשלנות, עולה בגדר החריג הקבוע בסעיף 5(1) לפקודת הראיות.
24. למעלה מן הצורך אוסיף כי ההגנה לא הופתעה ולא נבצר ממנה להכין את הגנתה כנדרש, לאור העובדה כי העדת אשת הנאשם הועלתה לדיון עוד מיום 16.11.22, כפי שפורט בחלק המקדמי להחלטה זו, וכל המסמכים הקשורים אליה הועברו לידי ההגנה מראשית הימים.
25. לאור כל האמור אני מורה כדלקמן:
א. אני נעתרת לבקשה להעיד את אשת הנאשם, עדת תביעה מס’ 21. מועד דיון לזימון העדה ע”י המאשימה ייקבע בדיון ביום 22.5.23.
ב. אין מקום להשתת הוצאות על המאשימה בגין בקשה זו, וההסבר התקבל.
ג. לדיון הוכחות הקבוע ליום 22.5.23 בשעה 09:30 יובא הנאשם באמצעות היוועדות חזותית וזאת לאור הנסיבות בהן התרתי עד כה את שמיעת פרשת התביעה בהיוועדות חזותית, בהיות הנאשם טעון הגנה.
המזכירות תודיע לצדדים ולשב”ס.
ניתנה היום, א’ סיוון תשפ”ג, 21 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
