בעניין:
מדינת ישראל
ע”י עוה”ד יובל קדר, אמיר קסנטיני
המאשימה
נגד
וסים אסעיד
ע”י עוה”ד מחמד ח’לאיילה, פארס מוסטפא
הנאשמים
הכרעת דין
השופט א’ דראל – סגן נשיא:
כתב האישום
נגד הנאשם, יליד חברון ותושב האזור, הוגש כתב אישום האוחז ארבעה אישומים. הנאשם מואשם ברציחתם של שלושה בני אדם, בניסיון לרצוח שני בני אדם נוספים, בעבירות הנלוות למעשים אלה ולצד זאת בחברות בארגון הטרור “המדינה האסלאמית”– דאעש (להלן: “דאע”ש”). שניים מהנרצחים הם בני הזוג תמר ויהודה כדורי, הי”ד, שנרצחו בביתם באירוע שזעזע מדינה שלמה.
האישום הראשון
באישום הראשון – מואשם הנאשם בחברות בארגון טרור – דאע”ש. לפי הנטען בכתב האישום הארגון הוכרז כארגון טרור ביום 3.9.2014. הנאשם שהתחזק באמונתו הדתית, הצטרף בשנת 2011 לתנועת סלפיה ג’יהדיה ובשנת 2014 נשבע אמונים לארגון הטרור המדינה האסלאמית – דאע”ש, ובכך הפך לחבר בו החל ממועד זה.
הנאשם החליט לרצוח יהודים מתוך מניע דתי, לאומני ואידאולוגי וכחלק מחברותו בדאע”ש, ואכן ביצע את המעשים שפורטו באישומים 4-2. משכך נטען כי הנאשם היה חבר בארגון טרור, ביצע פעולות בעבור הארגון ובמטרה לקדם את פעילותו.
העבירות המיוחסות לנאשם בגדרו של האישום הראשון הן חברות פעילה בארגון טרור – עבירה לפי סעיף 22(ב) לחוק המאבק בטרור, התשע”ו-2016 (להלן: “חוק המאבק בטרור”), בהתייחס לתקופה שמיום 1.11.2016, מועד כניסת החוק לתוקף, ובאשר לתקופה שמתחילה ביום 1.2.2015 ועד ליום 31.10.2016 עבירה לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, התש”ח-1948 (להלן: “הפקודה”).
האישום השני
באישום השני מואשם הנאשם בניסיון לרצח הנערה ה’ ב’. העובדות המתוארות בכתב האישום בקשר לאישום זה הן כי ביום 8.1.2019 נכנס הנאשם לישראל במטרה להרוג יהודים מתוך מניע לאומני ואידאולוגי. הנאשם נשא בכליו שתי סכינים, האחת בעלת להב באורך כ-30 ס”מ (להלן: “הסכין”) והשנייה סכין קפיצית בעלת להב באורך כ-15 ס”מ (להלן: “הסכין הקפיצית”) ושוקר.
הנאשם הגיע לירושלים לשכונת ארמון הנציב, שוטט ברחובות השכונה בכוונה לאתר קורבן יהודי ולרצוח אותו. בשעות הלילה שהה במקלט הבניין ברחוב מרדכי אלקחי 55 בסמוך אליו ישנו מעבר עילי לבניין אחר ברחוב מרדכי אלקחי 17 (להלן: “המקלט”). הנאשם השאיר במקלט את הסכין הקפיצית והשוקר ויצא לשוטט ולאתר קורבן.
ביום 9.1.2019 סמוך לשעה 06:50, ראה הנאשם את ה’ ב’, ה’ ב’, נערה ילידת 2003, שמתגוררת בשכונת ארמון הנציב בירושלים, צועדת לכיוון מדרגות המובילות מרחבת החניה שברחוב מרדכי אלקחי (למול בית מספר 55) מעלה לחלקו העליון של הרחוב אל תחנת האוטובוס.
הנאשם החליט לרצוח את ה’ ב’ מתוך מניע לאומני ואידיאולוגי, בשל היותה יהודייה, על יסוד חזותה ומקום מגוריה, והחל ללכת אחריה במהירות כשהוא מדלג במעלה המדרגות. הנאשם השיג את ה’ ב’ כשהייתה באמצע גרם המדרגות, שלף את הסכין אותה החזיק על גבי המותן והחל לדקור באמצעות הסכין את צווארה של ה’ ב’ ולנסות לשסף אותו.
הנאשם עשה מספר תנועות דקירה עם הסכין על גבי צווארה וגרם לה’ ב’ חתך בצוואר באורך כ-7 ס”מ. ה’ ב’ צעקה זעקת כאב והנאשם נמלט מהמקום במהירות במעלה המדרגות, התרחק מהשכונה, נסע בתחבורה ציבורית, יצא את ירושלים וחזר לביתו בא-ראם. ה’ ב’ בסיוע אחותה, חזרה לביתה ופונתה לקבלת טיפול רפואי. לה’ ב’ נגרמו חתך בצוואר וחתך באצבע ימין, שני החתכים הצריכו תפירה תחת הרדמה.
העבירות המיוחסות לנאשם באישום זה הן מעשה טרור של ניסיון רצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל”ז-1977, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע”ו-2016; פציעה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 335(א)(1), בנסיבות סעיף 334 לחוק ו-כניסה לישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי”ב-1952 (להלן: “חוק הכניסה לישראל”).
האישום השלישי
באישום השלישי מואשם הנאשם ברצח בני הזוג יהודה ותמר כדורי ז”ל (להלן: “המנוחה”, “המנוח”). בני הזוג ילידי 1947 ו-1950 בהתאמה, נשואים, התגוררו בדירה מספר 7 ברחוב מרדכי אלקחי מספר 17 (או מספר 55, לפי הכניסה העליונה), בירושלים (להלן: “הדירה”).
ביום 10.2.2019 שב ונכנס הנאשם לישראל במטרה להרוג יהודים מתוך מניע לאומני ואידיאולוגי. הוא חזר למקלט, כמפורט באישום השני, ונטל משם את הסכין והשוקר אותם השאיר במקום מחבוא במקלט. הנאשם שוטט ברחובות השכונה בכוונה לאתר קורבן יהודי ולרצוח אותו. סמוך לשעה 21:30 הבחין הנאשם במנוח המגיע ברכבו לרחבת החניה שלפני הכניסה לבניין ברחוב מרדכי אלקחי 55.
הנאשם ראה כי המנוח חובש כיפה לראשו וכי הוא יוצא מן הרכב בעודו מונע, פורק שקיות מצרכים ופונה לכיוון הדירה. הנאשם צעד אחר המנוח במרחק מה, נכנס לבניין בעקבותיו ועקב אחריו כשירד במדרגות לכיוון מפלס הדירה. הנאשם עצר בעיקול גרם המדרגות המוליך למקלט הבניין וצפה על מעשיו של המנוח בעת שנכנס לדירה.
זמן קצר לאחר מכן יצא המנוח מהדירה ושב לרכב המונע. הנאשם ראה זאת מהמקום שבו צפה, התקרב לדירה, פתח את הדלת שלא הייתה נעולה ונכנס לתוך הדירה. הנאשם עבר בין החדרים ומצא את המנוחה כשהיא שוכבת במיטתה בחדר השינה. הנאשם החליט להמית את המנוחה, ודקר אותה באמצעות הסכין הקפיצית בצווארה מספר פעמים. הוא עזב את חדר השינה והסתתר בחדר אחר, שבו המתין לשובו של המנוח. המנוח חזר לדירה עם המצרכים, סידר אותם במטבח וישב לאכול. בעת שהמנוח צעד לכיוון החדר שבו הסתתר הנאשם, הסתער עליו הנאשם ודקר אותו בסכין הקפיצית.
הנאשם נותר בדירה מספר שעות במהלכן שטף את ידיו ואת הסכין בכיור המטבח. בשעות הבוקר יצא הנאשם מהדירה כשהוא נוטל מספר טבעות מחדרה של המנוחה ששווין אלפי שקלים חדרים, וכן כסף מזומן מארנקו של המנוח. הנאשם הוציא את מפתח הדירה שהיה נעוץ בחריץ המנעול בצידה הפנימי של הדלת ונעל אחריו את דלת הדירה.
המאשימה מייחסת לנאשם שתי עבירות של רצח בכוונה תחילה – עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, כנוסחו בעת ביצוע העבירה (שתי עבירות); גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק; ו- כניסה לישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל.
האישום הרביעי
באישום הרביעי מואשם הנאשם במעשה רצח ובניסיון לרצח. האירוע נושא אישום זה אירע שלוש שנים מאוחר יותר לאחר שהנאשם שוחרר ממעצר מנהלי ביום 17.3.2022 ושב לבית אמו בחברון.
ביום 20.3.2022 השאיר הנאשם את מכשיר הטלפון שלו ברשותו של אחיו בא-ראם ונכנס לישראל במטרה להרוג יהודים. הנאשם נשא עליו תיק ובתוכו מגזרי תיל, שוקר חשמלי עם פנס, גז פלפל וסכין בעלת להב באורך כ-15 ס”מ (להלן באישום זה: “הסכין”) אותה רכש יום קודם לכן. הנאשם עטה כפפות על ידיו. הנאשם טיפס על גדר ההפרדה בין א-ראם לבית חנינה ונכנס לישראל, כשפניו לעיר ירושלים. לאחר הליכה רגלית עלה על מונית ונסע לאזור תלפיות.
הנאשם הגיע בשעת ערב מאוחרת לשכונת ארמון הנציב, שוטט ברחובות השכונה בכוונה לאתר קורבן יהודי ולרצוח אותו מתוך מניע לאומני ואידיאולוגי.
לאחר כמה שעות, סמוך לשעה 01:20 ביום 21.3.2022, נכנס הנאשם לבניין ברחוב חנוך אלבק 11 בירושלים, עלה לקומה הראשונה, ניסה לפתוח את דלת הדירה הראשונה מימין אך לא הצליח כיוון שהייתה נעולה. הוא ניגש לדלת השנייה באותה קומה, פתח אותה כשהוא אוחז ביד אחת את הסכין ובידו השנייה בשוקר ומאיר את דרכו באמצעות הפנס המורכב על השוקר. הנאשם הבחין באיוון טירוונסקי ז”ל, יליד 1985 (להלן: המנוח), אזרח מולדובה העובד בישראל, שהתגורר בדירה יחד עם איגור אונוי, יליד 1984 (להלן: איגור). השניים, המנוח ואיגור היו ישנים במיטתם ואדם נוסף היה ישן בחדר אחר.
הנאשם ניגש למיטתו של המנוח המצויה בצדו הימני של החדר, דקר את המנוח בעודו ישן באמצעות הסכין דקירה עמוקה בצוואר. לאחר מכן הסתובב לכיוון המיטה שהייתה בצדו השמאלי של החדר ודקר את איגור באמצעות הסכין דקירה עמוקה בצוואר. המנוח שקם ממיטתו, נעמד בחדר. הנאשם נס מהדירה והמנוח יצא בעקבותיו. לאחר שהמנוח שב לדירה הוא התמוטט ומת. לאיגור נגרמו חבלות קשות.
העבירות המיוחסות לנאשם הן רצח בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיפים 301א(1) ו-301(א)(11) לחוק העונשין; מעשה טרור של ניסיון רצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור; מעשה טרור של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 335(א)(1), בנסיבות סעיף 333 לחוק, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור; כניסה לישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל.
מהלך הדיון והתשובה לאישום
בתחילת ההליך יוצג הנאשם בידי עורך הדין מ’ יחיא, שמונה על ידי הסנגוריה הציבורית לייצוגו. הקראת כתב האישום נעשתה ביום 10.5.2022 ולאחריה משך מספר ישיבות נתבקשה דחייה לצורך מתן תשובת הנאשם לכתב האישום (ר’ פרוטוקולי הישיבות מהימים 22.9.2022, 27.10.2022, 15.12.2022).
בישיבה שהתקיימה ביום 2.2.2023 נשאל בא כוח הנאשם באשר לתשובת הנאשם והשיב כי “בשלב זה תשובת הנאשם לכתב האישום היא שהוא שותק”. בית המשפט הפנה את תשומת לב הנאשם למשמעות הימנעותו ממתן תשובה לאישום, והנאשם אישר כי הדברים מובנים לו.
שמיעת הראיות החלה כמתוכנן ביום 22.5.2023, אלא שבסמוך לה החליט הנאשם כי אינו חפץ בייצוג של בא כוחו. עורך הדין יחיא לא שוחרר מייצוג עד למינוי סנגורים אחרים, וכך התקיימו מספר ישיבות הוכחות שבהן נכח עורך הדין יחיא אך בהנחיית הנאשם – לא חקר את העדים. מי שחקר את העדים היה הנאשם.
לאחר מינוי שני סנגורים אחרים מטעם הסנגוריה הציבורית, שהיו מקובלים על הנאשם, הגיעו הצדדים להסכמות שונות באשר לשמיעת עדים שכבר נשמעו וויתור על חקירתם של עדים אחרים (דיון מיום 7.9.2023). בעקבות ההסכמות, ולגבי אלה שלא ניתנה הסכמה לגביהם לאחר החלטת בית המשפט – התקיימו ישיבות הוכחות נוספות שבהן נשמעו העדים.
תשובת הנאשם לאישום נמסרה בסופו של דבר ביום 27.9.2023:
אישום 1 – הנאשם טען כי בגין המתואר באישום הראשון נדון ביום 22.11.2016 בבית המשפט הצבאי בעופר, וכן כי נעצר מנהלית משך שנתיים ושלושה חודשים. הוא כפר בכך שפעל לאחר מכן בשם ארגון הטרור דאע”ש או שהיה חבר בארגון.
אישום 2 – הנאשם לא כפר בכך “שמאן דהוא פגע בנערה ה.ב. במועד הרלוונטי לאישום השני” אך כפר בכך שהוא זה שביצע את המיוחס בכתב האישום. הנאשם לא כפר בכך שהמתלוננת נחבלה, אלא בכך שהוא היה המבצע וכן הוסיף שצפה בכתבה בערוצי התקשורת ובין היתר בערוץ 13 על אודות האירוע.
אישום 3 – הנאשם לא כפר בכך שבני הזוג כדורי ז”ל נרצחו, אולם כפר בכך שהוא זה שגרם למותם.
אישום 4 – הנאשם לא כפר בכך שהמנוח באישום זה נפטר כתוצאה מהאירוע וכי לאיגור נגרמו פציעות, אך כפר בכך שהוא המבצע ובכך שהחזיק בסכין שבאמצעותה בוצעו המעשים.
לצד הטענות המתייחסות לאישומים, טען הנאשם טענת זוטא. לטענתו במהלך חקירתו הופעלו עליו לחצים נפשיים ופיזיים פסולים – אשר נועדו לחלץ ממנו הודאה כפי שנעשה. חוקריו הפעילו עליו לחץ ואיומים כדי לשבור אותו ולאלץ אותו להודות במיוחס לו. בין היתר, צוין כי החוקרים הטיחו בו ששיסו כלבים באחיו הרופא ובבני משפחתו, שברו את השכונה בה הוא מתגורר וגרמו נזקים לבני משפחתו ולתושבי השכונה. חוקריו איימו לבצע חקירות קשות להוריו ולבני משפחתו כדי לשבור את רוחו.
בהתייחס לחוקרת המכונה ‘נור’ (נורית) נטען כי הפעילה על הנאשם לחץ פסול בכך שזיהתה שהוא אדם דתי, וביצעה בו מעשים מגונים: שמה את רגלה בין רגליו וחשפה חלק מהחזה שלה, בליווי קללות והעלבות בעלות אופי מיני וכל זאת על מנת לשבור את רוחו.
הנאשם הוסיף כי חוקרים שתלו בפיו פרטים מוכנים הנוגעים לזירות, ובין היתר שרטוטי הבניינים ומידע רב על אודות הקרבנות תוך שילובם במידע אשר פורסם ברבים בכל תקשורת בישראל, שאליהם נחשף הנאשם בעבר. חשיפת החוקרים את הנאשם לפרטים מוכמנים – חלקם תחת תעודת חיסיון, נועדה להכשיר את ההודאות הבלתי חוקיות שנלקחו מהנאשם. לפיכך, נתבקשה פסילת הודאות הנאשם.
יריעת המחלוקת
נוכח פירוט טענות הנאשם הרי שיריעת המחלוקת צומצמה ועדויות שהובאו ומוצגים שהוגשו במהלך המשפט עד להחלפת הייצוג היו מיותרים, שכן לא הייתה מחלוקת לגבי התרחשות האירועים אלא רק באשר לשאלה האם הנאשם הוא זה שביצע את המעשים. משכך נתמקד בדיון הנוגע לשאלות שבמחלוקת ולא נידרש לראיות שבסופו של דבר באו להוכיח את מה שאינו במחלוקת.
הנדבך המרכזי להוכחת אשמתו של הנאשם היא הודאתו. גרסתו נמסרה בתחילה לחוקרי שב”כ, ולאחר מכן בחקירה משטרתית שתועדה וכן בשחזור. נפרט אפוא את גרסאותיו של הנאשם ואת עדותו בבית המשפט; נסקור את הודעות החוקרים שגבו את ההודעות השונות ואת העולה מהן, וכן נבחן את הראיות הפורנזיות המהוות ‘דבר מה נוסף’ להוכחת אמינות ההודאות.
גרסאות הנאשם והודאותיו
הנאשם נחקר מספר רב של חקירות ותשאולים. הפעם הראשונה הייתה ביום 21.3.2022 (ת/75) ולאחריה התקיימו חקירות נוספות לפני חוקרי שב”כ ולפני חוקרי משטרה (הטבלה של החקירות, המועדים, זהות הגורם החוקר או המתשאל ותמצית ההודעה – פורטו בפתח סיכומי המאשימה ולא ראיתי צורך לחזור על הדברים). מתוך מכלול התיעוד של דברי הנאשם, נתמקד בשלושה: זיכרון דברים מחקירת שב”כ (ת/26), הודעת הנאשם במשטרה (ת/8, תמלול – ת/8א’, תיעוד מצולם – ת/8ב’), שחזור שהוסרט (ת/18).
זיכרון דברים לחקירת שב”כ מיום 28.3.2022 בשעה 14:20 – ת/26 (החוקר ברק)
המדובר בחקירה שלא תועדה בתיעוד קולי או חזותי, אלא נערך לגביה זיכרון דברים. את החקירה ערך החוקר המכונה ברק, ונכח בה המכונה רפאל. במסגרת חקירה זו סיפר הנאשם על אודות האירועים נושא כתב האישום.
כמתואר בזיכרון הדברים, האירוע הראשון שאליו התייחס הנאשם הוא האירוע המתואר באישום הרביעי – דהיינו שהתקיים ביום 21.3.2022. הנאשם סיפר שנכנס תחילה לחדר הראשון, ראה שם שני אנשים, עבר לחדר השני, ראה שם אדם אחד וחזר לחדר הראשון. כאשר נתבקש להרחיב הוא אמר כי נכנס לבית, שחט את הראשון בצוואר ואז את השני באזור הצוואר וברח (ש’ 24). ההסבר שנתן לשימוש בסכין ולבחירה דווקא בצוואר היה כי “יש עניין מיוחד בשחיטה” (ש’ 25). הנאשם פירט שנכנס ויצא מהדלת שהייתה פתוחה. הוא הוסיף כי לאחר ששחט את הראשון ואת השני, הראשון ניסה לרדוף אחריו והוא ברח לרחוב. הוא ציין שהוא חושב ששמע את הרודף נופל במדרגות אך אינו בטוח. הנאשם מסר כי דקר את השניים בסכין שנתפסה עליו (ש’ 28).
באשר לפיגועים אחרים שבהם היה מעורב, סיפר הנאשם כי ביצע פיגועים בשנת 2019, וכי מספר ימים לאחר שחרורו ממאסר בינואר 2019, הוא חזר לביתו ואמו אמרה לו ששב”כ מחפש אחריו. אמירה זו הביאה אותו להחלטה לרצוח יהודים והוא התמקד באזור שאותו מכיר בירושלים (ש’ 35-36). מכאן פנה הנאשם לתאר את האירוע הראשון – ניסיון לשחוט בחורה. הוא סיפר שראה בחורה בת 15-16 בשעות הבוקר, כשהיא הולכת לכיוון המדרגות מחוץ לבניין, תקף אותה מאחור וניסה לשסף לה את הגרון עם סכין שאורכה 30 ס”מ (ש’ 38-39 – המדובר באירוע נשוא האישום השני). הנאשם הדגים את דרך הפעולה שלו על אחד החוקרים, וסיפר שהעביר את הסכין מספר פעמים על צווארה אך בשל כך שעטתה צעיף לא הרג אותה, היא צרחה והוא ברח מהמקום (ש’ 41-42).
הנאשם פנה לספר את פרטי האירוע נושא האישום השלישי (רצח בני הזוג כדורי ז”ל). לפי דבריו, יום לאחר תקיפת הנערה – חזר לאותו אזור כיוון שהשאיר במקלט הבניין סכין קפיצית ושוקר. לאחר ששב ונטל אותם, החל לחוג בשכונה. כאשר חזר לכיוון הבניין שבו המקלט, ראה רכב מסוג מיצובישי. הנאשם זיהה שנהג הרכב עצר את רכבו בסמוך לכניסה לבניין, והכניס את סלי הקניות שלו לתוך דירה שנמצאת מתחת לקומת הכניסה. הנאשם נכנס, סרק את הסלון והמטבח, נכנס לחדר השינה וראה אישה במיטה. הוא דקר אותה בגב ולאחר מכן הכה באגרוף בפניה כדי שתשתוק, ודקר אותה בצוואר (ש’ 46).
מיד לאחר מכן הנאשם המתין לנהג, הוא המנוח, שנכנס ויצא מספר פעמים בעודו מכניס את סלי הקניות. הנאשם ערב לו בחדר השינה (הנאשם שרטט על לוח את מבנה הדירה, המקום בו דקר את האישה והחדר שבו המתין עד שרצח את הגבר – ש’ 47). הוא הוסיף שהתפלא מדוע הכניס הגבר שקיות רבות שכן בחדר שבו הייתה האישה היו שני מקררים, והדבר נראה לו מוזר (ש’ 48). הוא סיפר שהגבר התיישב לאכול, ככל הנראה פסטה, ובסוף הגיע לחדר שבו שהה הנאשם.
הנאשם דקר את הגבר עם סכין בפתח הדלת. הגבר התנגד, צעק לאישה, הנאשם צחק ונעץ את הסכין בצוואר (הנאשם תיאר את קול העורק שנקרע). הנאשם סיפר שנשאר בדירה לאחר מעשיו, לקח טבעות שמצא ברחבי הדירה וכן כסף מארנקו של הגבר, אכל תפוח, ונרדם למשך שעה. כאשר ראה ששקט בחוץ הוא יצא, נעל את הדלת, וזרק את המפתח בקרבת הדירה בפח ברצפה ומשם המשיך לדירתו בא-ראם (ש’ 52-53).
באותו שלב בחקירה החל שיח של שאלות ותשובות שבו מסר הנאשם את המידע הבא:
התגייסות הנאשם לדאע”ש – הנאשם סיפר שבשנת 2011 קיבל החלטה ללכת בדרך הסלפיה ג’האדיה, כדרך חיים; בשנת 2014 נדון על-ידי בית משפט ברשות הפלסטינית למאסר בשל הקמת תשתית של המדינה האסלאמית.
ההחלטה לרצוח יהודים – ההחלטה גובשה אצל הנאשם לאחר שהשתחרר ממאסר אצל הרשות הפלסטינית והגיע לבית אמו בימים3-4/01/2019. בימים שלאחר מכן התברר לו שצה”ל ושב”כ חיפשו אחריו כדי לעצור אותו ושברו דברים בבית. הוא אמר לעצמו שכנראה שב”כ לא רוצה שיהיה חופשי ובכל מקרה ימשיך להיעצר, ואז קיבל החלטה לבצע פיגועים נגד יהודים. עד אותו שלב היה עסוק בפעילות נגד הרש”פ וביום זה קיבל החלטה לפעול נגד ישראל.
ניסיון הרצח הראשון – הנאשם תאר שתכנן לבצע פיגועי דקירה, בשל האמונה כי יש לרצוח כופרים בשחיטה וכן כי לא היה ברשותו נשק אחר אלא שני סכינים ושוקר חשמלי. הוא תאר את הסכינים – סכין גדולה מברזל שחור, שאורכה – כאורכו של דף 4A, צדה האחד חלק והצד השני משונן באופן חלקי; סכין קפיצית שחורה באורך של כף היד כשהיא פתוחה וכאשר היא סגורה – חצי מכך. הסכין בצבע שחור; שוקר שנראה כמו פנס של סוהרים בגודל כף יד.
הנאשם הסתובב ביום ובלילה לאיתור מטרות ובלילה שהה במקלט הבניין שבו ביצע לאחר מכן את רצח בני הזוג.
הנאשם תאר את הדרך למקלט, כיצד נכנס למבואת הבניין ליד עץ, עבר דרך דלת זכוכית, פנה שמאלה בפרוזדור קטן, ולאחר מכן פנה ימינה וירד בגרם מדרגות אחד כאשר מולו שתי דירות.
הוא תאר את המקלט – שתי דלתות, בצד ימין שני תאי שירותים וכיור קטן, מול הכניסה ספסלים וכיסאות ומשם דלת לסוג של מחסן ציוד בתוך המקלט. תאר את הגובה וכן כי במקלט סוכה מקופלת לגודל מזוודה. הוא מצא ברחוב כיסא משרדי ומזרון והכניס אותם למקלט.
הנאשם פנה לתאר את ניסיון הרצח נושא האישום השני – הוא סיפר שביום רביעי בבוקר בשעה שאינו זוכר, יצא מהמקלט וביצע סיבוב קטן באזור. הוא הסתובב ליד העץ וזיהה במדרגות בחורה שתיאר כבת 15-16 (פרט ששמע בחדשות), שיער שחור, רזה, חצאית אפורה עד השוק, מעיל שחור וצעיף. על גבה תיק. הוא קיבל החלטה לרצוח אותה, והסיק שהיא יהודייה לפי הלבוש שלבשה ומקום המגורים. הוא החל ללכת לכיוון המדרגות עד שהגיע אל מאחוריה, שלף את הסכין השחורה הארוכה, תפס את ראשה ביד שמאל וניסה לחתוך את צווארה ביד ימין מספר פעמים. הוא שמע את בד הצעיף נחתך והרגיש שאינו מצליח. הבחורה החלה לצעוק, הוא עזב אותה, רץ במדרגות, התרחק, הכניס את הסכין למכנסיו, ועלה על אוטובוס לכיוון שער שכם, לאחר מכן נסע לרמאללה ומשם לא-ראם. הנאשם סיפר שראה דיווח על האירוע בחדשות וממנו למד על גילה של הבחורה, וכן ראה שעליה גבס או תחבושת.
רצח בני הזוג – הנאשם סיפר כי לאחר שחזר לדירתו החליט להמשיך ולפגוע ביהודים. הוא רצה לחזור למקלט כדי לקחת את השוקר החשמלי והסכין הקפיצית, וכך חזר לירושלים באותה דרך בה נכנס בפעם הקודמת. את הסכין ‘הגדולה’ השאיר בדירה בא-ראם. הוא הגיע למקלט, לקח את הסכין והשוקר ויצא להסתובב. הוא ראה גבר יורד מרכב מיצובישי בצבע אפור. הנאשם פרט את תיאורו של הגבר: בן 60 ומעלה, מלא קצת, הרכיב משקפיים שחורים, כיפה שחורה, חולצה מכופתרת בהירה, מכנסי בד, חולצה בתוך המכנסיים, ועל המכנסיים חגורה, קירח וללא זקן. הוא ראה את האיש מוציא שקיות בצבעים שונים מתא המטען, והחליט לעקוב אחר הגבר. הגבר נכנס דרך דלת הזכוכית של הבניין, פנה שמאלה, ירד גרם מדרגות אחד, עבר את הירידה לכיוון המקלט, חלף על פני דלת, ונכנס לדירה הימנית. הנאשם חיכה לפני הגשר שהוביל לכניסה לדירות, והמתין שהגבר ייצא מהדירה כדי להביא שקיות נוספות. באותו זמן הנאשם נכנס לדירה הימנית דרך הדלת הסגורה שלא הייתה נעולה. הוא ראה פרוזדור, הסתכל שמאלה וראה סלון, ומצד ימין ראה מטבח. הוא הלך למרפסת שבצד שמאל שהייתה ריקה.
הנאשם תאר את המטבח: ארונות בצורת ח’, כיור מחולק לשניים עם הפרדה באמצע – מיד בכניסה מצד ימין, חלון מעל הכיור, מקרר בדופן מול הכיורים; את הסלון: שתי ספות בצבע כהה, אחת משמאל ואחת על קיר היציאה למרפסת, שטיח על הרצפה.
בהמשך נכנס הנאשם לפרוזדור, ראה חדר ריק מצד ימין, הביט לחדר מצד שמאל שגם הוא היה ריק. הוא המשיך ללכת במסדרון והסתכל אל חדר שהיה בצד שמאל של המסדרון, ראה ארון מצד ימין, כאשר טלוויזיה ישנה הייתה תלויה מהתקרה מול הדלת, באמצע החדר שולחן גיהוץ. גם חדר זה היה ריק.
בסוף המסדרון פנה ימינה, ראה דלת פתוחה מעט ונכנס. בצד שמאל כאשר הראש לכיוון הקיר הייתה מיטה זוגית, על הקיר ימין ארון בגדים לכל האורך, הטלוויזיה פעלה, מצד שמאל לדלת ארון ובו קרטונים ובכל צד של המיטה מקרר לבן קטן. על המיטה מצד ימין ראה אישה שוכבת מתחת לשמיכה על הבטן.
תיאור האישה היה כבת 50-60, תספורת “קארה”, מלאה, מכנס בהיר אדום או ורוד, וחולצה ארוכה של חורף בצבע בז’.
לדברי הנאשם באותו שלב קיבל החלטה לרצוח את האישה. הוא ידע כי בני הזוג יהודים בגלל הכיפה של ראשו של הגבר. הוא שלף את הסכין הקפיצית, פתח אותה, התקרב לכיוון המיטה, הניח את ברך שמאל על המיטה והחל לדקור את האישה בגב פעמים רבות, כשמחזיק את הסכין ביד ימינו. האישה התעוררה וצעקה. הוא המשיך להכות אותה באגרוף יד ימין שלו כדי שתשתוק ואז דקר אותה פעם נוספת בצוואר בצד ימין והיא השתתקה.
לאחר שהבין שרצח אותה, הלך לחדר שבו נמצא המחשב והמתין לגבר כדי לרצוח גם אותו. הוא ראה את הגבר נכנס ויוצא ופורק מצרכים למקרר. הגבר נכנס לחדר שבו המחשב כדי לטעון את מכשיר הטלפון, ולאחר מכן אכל פסטה. לאחר שסיים לאכול, נכנס לחדר השירותים למשך כעשר דקות. כאשר יצא הגבר מחדר השירותים הנאשם המתין לו והפתיע אותו, הניף לעברו את הסכין הקפיצית ודקר אותו פעם אחת בצוואר, משך את הסכין לכיוונו ובחזרה מספר פעמים בתנועת שיסוף ולאחר מכן הוציא את הסכין (תוך ששמע שהוורידים נחתכים). לאחר שהגבר נפל, דקר אותו פעמיים בגב.
הנאשם שטף את ידיו בכיור, אכל תפוח, צפה בטלוויזיה בחדר השינה, ואז ישן כשעה על השטיח בסלון. עם עלות השחר לקח מהדירה כסף מארנקו של הגבר ומספר טבעות, הוציא את המפתחות מדלת הדירה, יצא מהדירה, נעל אותה מבחוץ, ירד לרחוב וזרק את המפתח בפח שהיה בצדה הימני של המדרכה. הנאשם עלה על אוטובוס לשער שכם ומשם המשיך לביתו. הוא לקח עמו את הסכינים והשוקר.
ביום 14.1.2019 הוא נעצר בדירתו, בעל הדירה העביר את הציוד שהיה בדירה לדירה אחרת באותו בניין. שבועיים שלושה לאחר מכן נטל אחיו, נסים אסעיד, את הציוד למזוודה והניח אותה בבית האם בחברון. כאשר הנדון השתחרר ממעצרו המנהלי ביום 17.3.2022, הוא בדק את הציוד אך לא מצא דבר שקשור לרצח. לדבריו, לאחר הרצח בזמן ששהה בכלא – ראה כתבה בחדשות שבה ראה את השכונה בה ביצע את הרצח, ראיון של הבן ואשתו אך ציין שלא ראה שום פרט על הדירה עצמה או הקורבנות.
האירוע האחרון – הנאשם נעצר ביום 14.1.2019 ושוחרר ביום 17.3.2022. לפי דבריו, במשך כל זמן המעצר חיכה להשתחרר כדי להמשיך ולרצוח. עם השחרור נסע לבית אמו שם נערכה לו קבלת פנים. ביום ששי או שבת בשעות הבוקר פנה לרכוש סכין עם להב שחור (חלק בצד אחד, משונן בצד השני, ידית חומה, באורך של 20 ס”מ) גז פלפל, שוקר מרובע שחור עם פנס. הוא חזר לבית האם, הניח את הדברים, נסע לבית אחיו, טייל עם האח ובנותיו, והשאיר אצל אחיו שקית עם בגדים.
ביום ראשון בשעות הצהריים יצא מחברון במונית, עצר אצל אחיו, ולקח עמו את הציוד. הוא נכנס לישראל לאחר שטיפס על הגדר, מצא מונית והגיע לקרבת תחנת המשטרה “מוריה”. הוא החל להסתובב כדי לחפש מטרה עד שבחר בבניין, נכנס לתוכו, ראה דלת אלומיניום לבנה, עלה בגרם המדרגות, הגיע לקומה ראשונה וראה דירה אחת מימין ומשמאל. הוא ניסה לפתוח את הדירה מימין שהייתה נעולה ואז פתח את הדירה משמאל. הוא הוציא את הסכין מהחגורה ואת השוקר מהכיס, החזיק אותם בידו ונכנס לדירה. הוא הדליק את הפנס שעל השוקר, ראה בצד ימין דלת שירותים פתוחה חלקית עם אור דלוק.
הנאשם תיאר את הדירה כך שמהכניסה נפתח חלל ציבורי, על הקיר הימני שירותים ויציאה למרפסת. מצד שמאל כניסה לשני חדרי שינה, ובחלל יותר ממתלה כביסה אחד.
לאחר שבדק שאין אף אחד בשירותים, פנה לדלת של החדר השמאלי, חדר חשוך, רגיל עם שתי מיטות בשני הצדדים ובין המיטות פריט ריהוט, על המיטה הימנית ישן גבר, ועל השמאלית ישן גבר נוסף. באשר לחדר הימני, הוא היה חשוך ועל המיטה ישן אדם. הוא קיבל החלטה לחזור לחדר השמאלי, נכנס ונעמד מעל הגבר שישן במיטה הימנית. הוא דקר אותו פעם אחת בצוואר מצד ימין, משך את הסכין למעלה לכיוון הראש, ושחט אותו “כמו ששוחטים גמל”. לאחר מכן פנה למיטה השמאלית, דקר את הגבר השני פעם אחת בצווארו ומשך את הסכין. בשלב זה יצא מהחדר, הגבר שנדקר שני החל לצעוק, ואז ראה את הגבר שישן במיטה הימנית קם ומתקדם לעברו, הוא יצא מהדירה ברח ורץ.
הנאשם הגיע לאזור העיר העתיקה והתכוון לנסוע לביתו דרך המחסום. בזמן שעמד ליד תחנת אוטובוס זוהה על ידי כוח מג”ב. הוא ניסה להתחמק ונתפס. בכליו היו הסכין עמה ביצע את הרצח.
הנאשם תאר את הדירה בשרטוט וכן צייר על מפה את הנקודות שבהן ביצע פיגועים.
הודעת הנאשם במשטרה מיום 28.3.2022 בשעה 11:10 – ת/8 (החוקר שי מנדל)
הודעת הנאשם במשטרה נגבתה בהמשך לזיכרון הדברים (ת/26) שפרטיו נסקרו קודם לכן. המדובר בהודעה משטרתית שתועדה. החוקר שרשם את הדברים הוא רס”מ שי מנדל ונכח בה סנ”צ יורם סגל.
בפתח החקירה הוזהר הנאשם. הוא סיפר פרטים על עצמו, על היכרותו עם שכונת תלפיות ועל השתייכותו לדאע”ש מכוח אמונה דתית והסביר שרואה עצמו כלוחם למען החליפות האסלאמית מאז 2011. הוא תאר את החלטתו להרוג יהודים ונתבקש לספר מה קרה בשנת 2019 ומה עשה. תשובתו לכך הייתה “ניסיתי לשחוט בחורה, לא הצלחתי אז ברחתי”. בהמשך הוא פרט שהגיע באוטובוס לאזור תלפיות, שברשותו הייתה הסכין הגדולה ומה לבש. הוא הלך ברגל משך יום שלם, ישן בגנים, קם בבוקר והתפלל, ואז חיפש מטרה. הוא ראה את הבחורה, הגיע מאחוריה וניסה לשחוט אותה (תוך שהוא מדגים על החוקר סגל). הנאשם ציין את מקום העמידה של הנערה, את הליכתו לכיוונה, את אחיזתו בסכין ואת פעולת החיתוך. הוא הזכיר שלנערה היה על הצוואר צעיף וכי היא צעקה ואז ברח וחזר הביתה. לדבריו הסכין הייתה עליו אך גנבו לו אותה.
הוא הוסיף כי לאחר אותו אירוע חזר לאזור כדי לבצע דקירה של יהודים, והתכוון לבצע את הדקירה בסכין שהותיר במרתף הבניין – שם הסתיר שוקר וסכין. הוא תאר את המקלט, את חדרי השירותים, הכיור והמחסן הקטן. החזרה למחסן הייתה ביום חמישי 10.1.2019. הוא לקח את השוקר ואת הסכין הקפיצית ויצא לרחוב. את מה שאירע בהמשך הוא תאר בעצמו ברצף כך:
“הסתובבתי לא זוכר כמה זמן ואז חזרתי לאותו שכונה עם המקלט ואז ראיתי גבר עוצר עם רכב שלו מסוג מיצובישי בצבע אפור והוא בערך בן 60 ומשהו ירד מהרכב שלו, פתח את הבגאז ולקח כמה שקיות הלך לבית שלו הלכתי אחריו ירדתי למקלט והוא יצא מהדירה שלו לרכב שלו ואז אני נכנסתי לדירה שלו חיפשתי מישהו בתוך הדירה ומצאתי את אשתו ישנה על המיטה שלה שוכבת על בטן שלה. הפנים שלה בתוך הכרית והתחלתי לדקור אותה. היא ברחה ממני וצעקה “אמא אמא” היא ישבה על הברכיים שלה ושמה את הראש שלה על היד והיא עדיין צועקת. ונתתי לה אגרוף בראש להשתיק אותה והיא לא שתקה אז דקרתי אותה בצוואר שלה, סיימנו ממנה. חיכיתי לבעל שלה בתוך חדר אחר שהיה בו מחשב לקח לו זמן עד שסיים להעביר את הדברים שלו ולשים אותם בתוך המקרר ונכנס לשירותים… יצא , אכל פסטה ושסיים את האוכל שלו ואז נכנס לחדר שאני הייתי בו. הוא הופתע שראה אותי ודקרתי אותו בצוואר שלו. שחטתי אותו קצת. ירד על הברכיים שלו ותפס אותי מהרגליים. ירדתי ודקרתי אותו בגב שלו. אחר כך הוא נעמד שוב ונשכב על הקיר ואמר “חרחרחר”
בהתייחסו לנעליים שנעל הוא אמר שהיו לו נעלי ספורט בצבע ירוק בהיר, במידה 42 ושקנה את הנעליים ברמאללה.
הנאשם התבקש לתאר את הדרך שהלך בה, את הכניסה לבניין, ותאר באופן מפורט את הבית: “נכנסים מהדלת יש סלון מצד שמאל, ימין המטבח ישר פרוזדור, בהתחלת הפרוזדור שירותים, אחר כך חדר שינה מצד ימין, עוד חדר שינה מצד שמאל ובסוף הפרוזדור יש חדר ריק מצד שמאל וישר יש שירותים ומקלחת ומצד ימין יש חדר שינה ושם הייתה את האישה”.
בהתייחסו לדקירת האישה הוא אמר שדקר אותה בחלק התחתון של הגב, ולאחר מכן בצוואר וכי המתין חצי שעה בחדר הסמוך מאחורי הדלת עם הסכין ביד כדי לדקור את הגבר. באותו שלב נרשמה הערת חוקר שלפיה הנאשם שאל אם הנרצח היה קצין וכאשר נשאל מדוע הוא שואל אמר שראה תמונה של בחור צעיר במדי חיל הים. בנוסף הוא סיפר לחוקרים שראה כתבה בערוץ 13 בעת שעצרו את בנו של המנוח והבחין במטרייה שצולמה בכתבה שהוא היה זה שהביא אותה כי באותו יום ירד גשם.
הנאשם המשיך לתאר את ההמתנה לכך שהגבר יסיים לאכול פסטה, ואת הרצח וסיפר איך נרדם, ישן על השטיח בדירה, שטף את הכפפות ואת הידיים במטבח, נטל עמו את הזבל, סגר את הדלת, נעל אותה וזרק את הזבל והמפתחות בפח.
בסיום ההודעה התייחס הנאשם לאירוע המאוחר יותר. הוא סיפר שרכש סכין ושוקר ופנה לאתר את מי להרוג. הוא סיפר שהגיע לבניין, עלה לקומה הראשונה, ניסה לפתוח דלת אחת שהייתה מצד ימין, ולא הצליח ואז ניסה את דלת הדירה מצד שמאל שהייתה פתוחה. הוא נכנס לחדרים, ראה חדר אחד שבו שניים ישנים, חדר שני שבו אחד. חזר לחדר הראשון וניסה להרוג את השניים שבחדר הראשון. הוא הדגים את פעולת השחיטה על חוקר המשטרה, וסיפר שלמד איך לעשות כן מסרטים של דאע”ש. לדבריו הבחור הראשון עמד לאחר הדקירה ואז הוא ברח בעוד הבחור רודף אחריו עד ששמע שהוא נפל. הוא ברח לגן שמתחת לחומות, וכשהתעורר פנה לכיוון שער שכם והמתין לאוטובוס.
הנאשם סיפר שנתפס על ידי מג”ב, כאשר הסכין בתיקו, וכי הנעל שנעל הייתה נעל מסוג “נביל” בצבע חום. הוא נשאל לגבי הנעליים שנעל בעת שביצע את מעשי הרצח בשנת 2019 ואמר שמדובר בנעליים מסוג נביל בצבע חום, שאותם זרק.
השחזור שערך הנאשם ביום 31.3.2022 בשעה 01:13 – ת/18 (החוקר יניב פיאמנטה)
השחזור נערך ביום 1.4.2022 בשעה 01:13. מתואר בו שהנאשם הכווין את הצוות לשכונת ארמון הנציב לרחוב מרדכי אלקחי. ברחוב אלקחי הצביע על זירה בה ניסה לרצוח בחורה שעשתה את דרכה על גרם מדרגות המוביל לרחוב רזיאל. ביום למחרת הוא תיאר שהגיע שוב למקום, ראה גבר חונה במרכב מסוג מיצובישי אפור, המתין לכניסה לביתו וליציאתו כדי להביא דברים נוספים מרכב, ותאר כיצד נכנס לדירה, רצח את האישה והתחבא עד שהגבר הגיע לחדר שבו התחבא ואז רצח גם אותו ונשאר לנוח. בהמשך תאר את עזיבתו את המקום ואת הרצח שבוצע בחודש מרץ 2022 בדירה.
הראיות הפורנזיות
לאחר שסקרנו את הודאותיו של הנאשם שעומדות בבסיס טענות המאשימה, נסקור את הראיות הפורנזיות – שיש בהן כדי לבסס עצמאית את אשמת הנאשם ולמצער לשמש כ- “דבר מה נוסף” להודאותיו.
הסכין
המדובר בסכין שנמצאה בתיקו של הנאשם בעת שעוכב לחקירה ונתפס. הסכין הועברה לבדיקה )ר’ פירוט שרשרת המוצג בסיכומי המאשימה) ונדגמה. חוות דעת של מעבדת DNA (ת/129) לימדה כי על הסכין נמצאו דגימות דם של המנוח (הקורבן באישום הרביעי) ושל איגור. משמעות ממצאים אלה היא כי הסכין שנמצאה בכליו של הנאשם ובחזקתו בעת שנעצר באופן אקראי היא הסכין ששימשה לביצוע הרצח והניסיון לרצח נושאי האישום הרביעי.
הימצאות הסכין בכליו של הנאשם הוכחה בראיות רבות ולצד זאת היא תועדה מצולמת במכשיר הטלפון הסלולרי של הנאשם, ממועד המוקדם למועד הרצח.
נציין כי הנאשם טען בעת שחקר את העדים ובעדותו כי הסכין הושתלה בכליו ואולם אף הנאשם עצמו התקשה להסביר את ההיתכנות לכך בעת ששב וטען טענה זו (שכן, נדרש היה שמאן דהוא ינחש שהנאשם ידקור שני בני אדם, יברח למקום מסוים, ואז יעקוב אחריו וישתיל בתיקו את הסכין כדי להפלילו). הנאשם אף טען שהתמונות של אותה הסכין הוכנסו למכשיר הטלפון על ידי אדם אחר.
החולצה
בעת שהנאשם נעצר הוא לבש חולצה. בשלב מסוים הוא הופשט מבגדיו והבגדים נלקחו לבדיקה (שרשרת המוצג פורטה בסיכומי המאשימה). החולצה נבדקה במעבדת DNA וניתנה חוות דעת של המעבדה ולפיה בדגימות שנלקחו מהחולצה שלבש הנאשם נמצא חומר החשוד כדם שהתורמים למרכיב הבולט בתערובת שנמצאה הם המנוח ואיגור, שהיו קורבנותיו של הנאשם באישום הרביעי. נמצא שהסיכוי שיש הסבר אחר להימצאות DNA של המנוח ושל הפצוע הוא בלתי אפשרי.
הנעליים
בחיפוש שנערך בבית אמו של הנאשם (חיפוש שני לאחר שבראשון נלקחו נעליים אחרות) נמצאו במחסן שנמצא מאחורי בית האם נעליים שנמסרו לקציני מז”פ (האם והאח של הנאשם העידו לגבי נסיבות הגעת הנעליים למחסן ואיתורם בחיפוש). הנעליים נבדקו על ידי קצין מז”פ. על הנעליים נמצא כתם דם ששויך למנוח יהודה כדורי. מכאן בהיעדר כל הסבר סביר להימצאות דגימת דם של יהודה כדורי ז”ל בנעל שנמצאה בחיפוש במחסן הצמוד לבית אמו של הנאשם, שהעדויות שהובאו מלמדות על כך שהגיע לשם מדירתו של הנאשם, יש בכך ללמד כי הנאשם הוא הרוצח של בני הזוג כדורי ז”ל.
לצד התאמת DNA, נמצאה התאמה בין טביעות נעליים שאותרו בזירה ונמצא כי קיימת התאמה במאפיינים סוגיים, שאינה ההתאמה המקסימאלית.
צילומים מזירות האירועים
צילומים שנערכו בזירות הנוגעות לאישום השני ולאישום הרביעי אפשרו לזהות את הנאשם כמי שנצפה באותם צילומים בזירות האירועים. הנאשם עצמו זיהה את עצמו כמי שנראה בסרטונים ואושרו מאפייני לבוש ותנועה שלו מתוך הודעותיו.
גרסת הנאשם בבית המשפט
העדות הראשית של הנאשם הייתה קצרה ותמציתית. בפתח עדותו סיפר הנאשם על נסיבות מעצרו. לדבריו ניסה לחפש עבודה בירושלים, ופנה לשוב לביתו ובדרך חזרה נתפס על ידי משמר הגבול. הוא נשאל על מציאת הסכין בתיקו וגרסתו הייתה שלא היה ברשותו סכין וכך אמר לשוטר ולכן לא נמצא DNA שלו על הסכין (עמ’ 403).
הנאשם נדרש להודאתו בחקירות שהתקיימו במסגרת עדותו. הוא נשאל בחקירה הראשית על החקירות בשב”כ והשיב כי הן נמשכו שעות ארוכות, בהן החוקרים מנעו ממנו שינה וקיללו אותו. נוסף על כך הוא טען שנאמר לו בעת שהיה בחקירה עם נור שהם “עזבו כלבים על בנות אח שלי ואמרו לי שהם נוגעים במשפחה שלי” (עמ’ 403). הוא ציין את שאול כמי שאמר לו ש”יקרה משהו לא טוב למשפחה שלי, ממנה שהיא – הריסת בית, תקיפות, פיזית לאחים שלי והאמנתי לזה בגלל שהיא אמרה אמא שלי על אח שלי שהיה קטן שקיבל מכות ודברים כאלה” )עמ’ 404). הוא תיאר את תחושותיו כפחד ודאגה למשפחתו, וכאשר נשאל כיצד הדברים השפיעו עליו הוא השיב “משפיע ממש באופן משמעותי בגלל זה משפחה שלי וכמו כל בן אדם רוצה לדאוג למשפחה שלו אני דאגתי” (עמ’ 404). הוא תאר את המעשה של נור שחשפה חלק מהחזה שלה ושמה את הרגלים שלה על הכיסא באופן שפגע בו.
הנאשם לא חלק על כך שהודה ושחזר את האירועים אך טען כי פחד לחזור לנור, שכן אף פעם לא היה עם אישה, והוא בתול, וכי באמצע השחזור שכח ואמרו לו. תשובתו לשאלה מדוע שיתף פעולה הייתה כי פחד על המשפחה ופחד לחזור לחקירה. בנוסף הוא אמר שראה כתבות על מעשי הרצח בטלוויזיה בעת שהיה בכלא וכי למד את כל הפרטים שסיפר מתוך הכתבות. הוא טען שבחקירות הראו לו תמונות של הבית, מפות של השכונה והגדיר את מספר התמונות כחבילה שכוללת תמונות רבות. את השרטוט שערך, שבו תאר את הבית לפרטיו למד מתוך התמונות. בהתייחסו לתמונת החייל שעל הקיר, טען הנאשם כי החוקר הציג לו את התמונה ושאל אותו עליה ואין מדובר במשהו שהעלה מיזמתו.
דברים אלה המשיכו לאורך חקירתו הראשית והנגדית של הנאשם כאשר הנאשם תלה כל מידע שמסר בכתבות שבהן צפה, במידע שקיבל מהחוקרים, וכי בשחזור הורו לו השוטרים מה לעשות ומה להגיד וכך עשה. הוא כפר בכך שביצע את המעשים המיוחסים לו, שב ואמר כי היה מוכן להודות בכך ולשחזר כדי להציל את משפחתו (עמ’ 412).
בהתייחסו למציאת הנעליים במחסן של המשפחה טען הנאשם כי לכל השכונה יש גישה למחסן, הדלת פתוחה וכל מי שרוצה יכול להיכנס (עמ’ 411). הוא הכחיש שהניח חפצים כלשהם במחסן, ולא הכיר את הנעליים שנתפסו (עמ’ 411).
בחקירה הנגדית עומת הנאשם עם פרטים רבים שעליהם ידע לספר בחקירותיו. הוא הופנה לכך שידע לספר שהמנוח חימם “חמגשית” שבה פסטה בטרם רצח אותו (עמ’ 415) וכן כי הוא היחיד שהיה יכול לדעת מה המנוח אכל שכן ה”חמגשית” נמצאה ריקה (עמ’ 417). בהמשך הוא עומת עם האופן שבו שיחזר את האירועים ועם המופרכות של הטענה שהדברים הוכנסו לפיו או שלמד עליהן מתוך כתבות שראה. הנאשם עומת עם ההכוונה שנתן לחוקרים לדירות השונות, וטען כי ידע לעשות כן על יסוד תמונות שראה עם החוקר “ברק” (עמ’ 423) אך לא ידע לומר מדוע לא אמר זאת בחקירתו הראשית. לאחר מכן, טען הנאשם שהוא מכיר את המקומות שאליהם הגיע במסגרת השחזור היטב מעבודתו כרצף בשכונה בשנת 2007. גם לגבי המקלט טען הנאשם כי זיהה אותו מתוך תמונות שאותן ראה (עמ’ 432). טענות הנאשם שידע לכוון את השוטרים בשחזור הנוגע לאירוע האחרון נשענו אף הן על כך שראה תמונות בחקירה (עמ’ 437).
נוכח הקושי לקבל את גרסת הנאשם כי ידע לכוון את השוטרים לשחזור מפורט כל כך על יסוד תמונות, הוא נשאל על כך באופן מפורש והבהיר כי זו עמדתו, ואת כל תהליך ההובלה למקום עשה על סמך תמונות (עמ’ 438). הנאשם הגדיל וסיפר כי עבר על התמונות שהוצגו לפניו, למד אותן פרק זמן ארוך עד אמצע הלילה. לדבריו המדובר בכחמישים תמונות בגודל דף שאת המידע שכלול בהן למד וזכר. בהמשך עדותו התברר שהיה פער זמנים בין השלב שבו ראה את התמונות לבין השחזור וכי מדובר בפרק זמן של שבוע או עשרה ימים (עמ’ 441). הדברים היו כה בלתי מתקבלים על הדעת עד שבית המשפט תהה כיצד ניתן לזכור באופן חזותי כל כך הרבה פרטים מחמישים תמונות שונות בפרק זמן כה ארוך. הנאשם עמד על גרסתו שזה מה שקרה אך מיד אחר הוסיף וטען כי הוא מכיר את המקומות (עמ’ 443), ולכן כאשר הראו לו את התמונות הוא כבר ידע היכן הדברים ממוקמים (עמ’ 444).
למרות זאת, בשלב מסוים בחקירה ציין הנאשם בעצמו כי היה אור בשירותים. הוא נשאל כיצד ידע על כך, והשיב לפי תומו “זה ממני” (עמ’ 446). כשהבין הנאשם את משמעות האמירה הוא אמר שהמציא זאת (עמ’ 447). בהמשך התקשה הנאשם להסביר כיצד ידע להדגים במדויק את תנועת השחיטה באופן שתואם את מקום הפגיעה. תשובתו לשאלה מאיפה הביא את שאר הנתונים שסיפר הייתה “זה משהו, זה בא איתי” והוסיף כי למד על כך מהדמיון שלו, וכי דמיין מידע נכון, על אך שלא ידע אותו (עמ’ 455).
נוכח גרסתו של הנאשם הוא התבקש לפרט מה בדיוק המידע שנמסר לו על ידי החוקרים ושעליו חזר בחקירות ובשחזור. הנאשם לא ידע לומר וטען כי חלף זמן רב וכי “זה דימיון” (עמ’ 460).
באותו שלב התבקש הנאשם לציין האם האמירה שזרק את המפתחות לפח מקורה בדברים שהחוקרים אמרו לו או שהוא המציא. תשובתו הייתה: “אני אמרתי מאצלי”, “ראיתי את הפח אמרתי זרקתי בתוך הזה” (עמ’ 462). עמדה זו של הנאשם כי מקורות המידע למה שנמסר מפיו בחקירות ובשחזור הם מה שהוכנס לפיו על ידי החוקרים, תמונות שראה בחקירה, ומידע שליקט מכתבות שבהן צפה שבו ועלו לאורך החקירה ולא נשוב על הדברים.
אחד הקשיים שעלה מעדות הנאשם הוא היכולת לדעת מראש שיראה משהו בעתיד. הנאשם ידע לשער מראש שהניח את המפתחות בתוך פח הטמנה, למרות שאת הפח יכול היה לראות רק יומיים מאוחר יותר בשחזור (הוא תיקן את החוקר שאמר לו שמדובר בפח עגלה והבהיר שמדובר בפח הטמנה, אלא שההסבר שנתן לכך שידע שמדובר בפח הטמנה היה הביקור בשחזור שהיה יומיים לאחר מכן – ר’ חילופי הדברים בעמ’ 469-472). על האבסורד שעלה מגרסתו נשאל הנאשם מספר פעמים גם על ידי בית המשפט עד שהופנתה אליו השאלה: “אתה מאמין לעצמך? אילו היית שומע את הסיפור הזה היית מקבל אותו? שמישהו יודע עוד יומיים שהוא יראה את הפחים?”. הנאשם אישר שאי אפשר לקבל את האפשרות הזו והשיב לשאלה מה הוא מצפה שיקרה את התשובה “אני התבלבלתי ואמרתי שזה ממני” (עמ’ 472) ולאחר מכן אמר מספר פעמים שאין לו תשובה (עמ’ 473).
הנאשם נשאל בחקירתו אם יש לו טענות כלפי השוטרים והשיב לכך בשלילה (עמ’ 475), ואישר את שהונח לפניו לגבי היות השיחה עם השוטרים נינוחה תוך אישור הדוגמאות שהובאו לכך (עמ’ 476).
בהמשך החקירה הנגדית נשאל על טענתו לכך שהסכין הושתלה בתיקו, וכך גם הושתלו תמונות הסכין במכשיר הטלפון שלו, אך לא ניתן לכך הסבר הגיוני (עמ’ 503) וכך גם טען להפללה בכל הנוגע לחולצתו שעליה כתמי דם של המנוח ואיגור, קורבנותיו מהמעשה שתואר באישום הרביעי (עמ’ 507). באופן דומה הנאשם ניסה לתת הסבר להימצאות כתם דם של יהודה כדורי ז”ל על גבי נעל שנמצאה במחסן ביתה של אמו (עמ’ 515).
בישיבה מיום 26.3.2024 הושלמה החקירה הנגדית. הנאשם אישר כי אינו יכול לבודד מה המידע שקיבל מהתמונות שבהן צפה ומה המידע שבראשו (עמ’ 563). כאשר התבקש להתייחס לפרטי האירועים השיב הנאשם כי אינו זוכר אותם ואינו זוכר שסיפר עליהם (עמ’ 564 ואילך). הנאשם התקשה להסביר כיצד ידע לומר, בחקירה ובשחזור את הפרטים שמסר.
עדויות החוקרים
נוכח טענתו להפעלת השפעה לא הוגנת והכנסת מידע לתודעתו הובאו החוקרים לעדות. (חלקם הובאו פעמיים לאחר שלא נחקרו נגדית בשל התנגדות הנאשם להעלאת שאלות על ידי סנגורו וחילופי הסנגורים). העדים שהובאו היו אנשי המשטרה: רפ”ק ערן אסרף, מפקח רן זכות, רס”מ שי מנדל, רפ”ק יניב פיאמנטה, סנ”צ יורם סגל, אליאן עידני, רן כרמלי, אופי לוי, ניסים, טיראן סיידוף, אריק תבורי, לואי חמוד. בנוסף הובאו חוקרי השב”כ: רפאל, ברק, בנג’י, רינו, שאול, נעים, לילה, שרון, ג’ייקוב, משולם, אוריה, רם, נורית.
לא ראיתי מקום לפרט את העדויות של כל החוקרים, שכולם שללו לחלוטין את טענות הנאשם בדבר איומים, הפעלת כוח, קיומו של מעשה מגונה כלפי הנאשם, וכן לעניין שתילת מידע מוכמן בתודעתו כך שיוכל להעיד עליו ולערוך את השחזור בהתבסס עליו. נתייחס בקצרה לעדים שהייתה בעדותם התייחסות משמעותית יותר לטענות הנאשם.
המכונה רפאל העיד על תחילת החקירה סמוך למעצרו של הנאשם, כאשר בשלב הראשוני בוצעה חקירת הרצח האחרון על ידי המשטרה והנאשם נחקר באשר לתכנון פעילות פח”ע. לאחר שהתקבלו ממצאים פורנזיים כוונה החקירה לרצח נושא האישום הרביעי. לדבריו, במהלך החקירה התברר לחוקרים כי בזמן ביצוע המעשים נושאי האישום השני והשלישי היה הנאשם משוחרר ונמצא דמיון בין הנאשם לבין הקלסתרון שנערך למי שנחשד בביצוע אותם מעשים (עמ’ 44). הדבר הביא להעמקת החקירה למעשים האחרים. העד תאר את התפנית בחקירה, שנבעה מהטחת קיומם של אמצעים פורנזיים לפני הנאשם והעברת הנאשם לחקירת משטרה לאחר שהודה לפני חוקרי שב”כ (עמ’ 45). הוא הגדיר את האווירה בחקירה שנערכה על ידי ברק ושבה הודה הנאשם כ”אווירה נינוחה, היא אווירה נעימה מאוד”, שכללה שתיית קפה, והוסיף גם לגבי חקירת אחיו של הנאשם ותפיסת מכשיר הטלפון שבו תמונות הסכינים (עמ’ 50). לדבריו הנאשם הודה לאחר מכן בחקירה משטרתית וביצע שחזור אך לאחר מכן החלה דעיכה “כמנהגה של חקירה” ובאיזה שלב הפסיק הנאשם לשתף פעולה עד שחזר בו (עמ’ 51). רפאל אישר את טענת הנאשם ששאול הציג לפניו פרטים אך לא פרט מה הוצג (עמ’ 54). העד שלל את טענת הנאשם לאיומים על בני משפחתו של הנאשם, על כך שכללו פגיעה על ידי כלבים, וציין כי אינו מכיר את הדברים וכי החקירה התנהלה באופן שהוא מכבד, נוח (עמ’ 55).
המכונה ברק היה ה- case officer של החקירה והוא תאר את מהלך החקירה ואת השלבים השונים (עמ’ 58). הוא סיפר שבשלב מסוים במהלך החקירה החל הנאשם “לפלרטט” אתו סביב הודאה, החל לאשר דברים רבים בשתיקה ובחיוך (עמ’ 58). העד סיפר כיצד הנאשם תאר את מעשי הרצח תוך שאמר בעברית “שחטתי אותם”, באשר לרצח המולדבים נושא האישום הרביעי, ולאחר מכן עבר לספר על מעשי הרצח משנת 2019. הוא הציג את האופן שבו הנאשם הדגים בסכין את תנועת שיסוף הגרון (עמ’ 59). מה שאירע לאחר מכן תואר על ידו כך:
“אז הוא למעשה מדגים איך הוא ניסה לרצוח את ה’ ב’, ואז הוא ממשיך ואז הוא ממשיך ומתאר בצורה אכזרית את הרצח של הזוג כדורי.
צריך להגיד, בעל זיכרון פנומנלי לפרטים קטנים, לרבות פרטים שאפילו אני לא ידעתי שקיימים, זה מעיד על חוזק הפרטים המוכמנים.
תוך כדי שהוא עושה את זה אז עוד פעם, הוא צוחק, הוא מחייך וניכר שהוא מאוד מאוד גאה במעשים שלו.
הוא מתאר איך הוא הוא עשה את זה מתוך שליחות ותחושה, תחושה דתית אמיתית כי הוא עושה את דבר האל”
(עמ’ 59).
בהמשך לתיאור זה פירט העד כיצד ביקש מהנאשם לשרטט את הדירה של בני הזוג כדורי ז”ל, והנאשם שרטט על לוח. באשר לתחושתו אמר העד ש”אני זוכר את עצמי ממש נפעם מהיכולת לזכור פרטים, שני מקררים, איפה הייתה ספה ואיפה החלון, ואיפה, ומה בדיוק ואיך הוא עמד ואיך יצא”. הוא תאר את האווירה בחקירה כמכובדת. בהתייחסו לזיכרון הדברים המפרט את החקירה שבה הודה הנאשם (ת/26) אמר העד שרפאל היה אתו (עמ’ 61). העד נחקר נגדית על ידי הנאשם, אך לא הוטח בו דבר באשר לאירועי אותה חקירה (עמ’ 63).
לבקשת באי כוח הנאשם התאפשר להם לחקור את העד ברק פעם נוספת. חקירה זו נערכה בישיבה שהתקיימה ביום 26.2.2024 והתמקדה במידע שנמסר לנאשם כמפורט בפרפרזה. ברק שלל את הטענה להשתלת מידע אצל הנאשם (עמ’ 324). הוא שב על התרשמותו כי הופתע מפרטים שהנאשם ידע על אודותיהם, שאפילו הוא כ-case officer לא היה מודע אליהם (עמ’ 324).
חוקר שב”כ נוסף הוא המכונה שאול. הוא סיפר על חקירה אחת שערך לנאשם, וכן פרט לגבי פרפרזה שבה כלול מידע על פרטים שהציג לנאשם במהלך החקירה (ת/39). בחקירה הנגדית הוא נשאל על ידי הנאשם האם נתן לו מספר דפים, תמונות של מפה של הדירה, שרטוט של הדירה ותיאור. הוא הפנה לאמור בפרפרזה ולא פירט בשל תעודת החיסיון שהוצאה (עמ’ 69). בעקבות הפירוט הוא נשאל על ידי הנאשם את השאלה “אם אתה מביא לי את כל התיאור של המקרה, לא נשאר משהו… מה נשאר אני לא מכיר?”. הוא השיב לכך “אתה יודע מה סיפרת אחר כך שלא היה בדברים האלה… אתה יודע איזה פרטים אתה מסרת… שלא מופיעים פה” (עמ’ 71).
באשר לפרפרזה הנזכרת בעדותו של שאול, הרי שהדברים נכתבו בה לאחר ההרחבה במסגרת הדיון בבית המשפט העליון היו:
“במסגרת חקירת הנאשם, כמפורטת בזכ”ד מיום 24.3.22 התבקש הנאשם לציין האם מכיר את הפרטים הבאים הנוגעים לאישום השלישי (רצח תמר ויהודה כדורי ז”ל) בכתב האישום שהוגש נגדו ובהם: קיומו של פיגוע דקירה בירושלים בשנת 19′, דרומית לעיר העתיקה, בשכונת ארמון הנציב, הדירה מצויה מתחת לקרקע, לדירה יש מרפסת, חניות הבניין מצויות ברחוב, הקורבנות הם גבר ואישה, בני 80-60, הגבר נדקר במסדרון (גופתו נמצאה במרכז המסדרון), האישה נדקרה בחדר השינה במיטה (זוגית) המצויה במרכז החדר דרך שמיכה, הערכה בנוגע למספר הדקירות לכל קורבן, על קיר המסדרון היה מצוי שטיח, המפגע יצא דרך הדלת הראשית (אל מעבר לבניין אחר) ונעל את הדלת” (ת/39/ב’)
המכונה שאול זומן להשלמת החקירה הנגדית לבקשת באי כוח הנאשם. ההשלמה התקיימה ביום 26.3.2024, והוא אישר כי מה שנכתב בפרפרזה (ת/39) כולל את עיקרי המידע שנמסר לנאשם במהלך החקירה (עמ’ 550). הוא הבהיר שלא הציג לנאשם תמונות, אלא רק את המידע שפורט בפרפרזה ושלל את הטענה שהציג לפני הנאשם תסריט אלא הוצגו איורים או מפות כלליות (עמ’ 552).
המכונה נעים, חוקר שהשתתף בחקירה – שלל את טענת הנאשם כי הותיר אותו לבד עם החוקרת נורית, למעט אם יצא לרגע להביא משהו ולחזור. הוא הוסיף כי לא שמע אותה מקללת את הנאשם, ולא זכר שאמר משהו על כלבים או על בנות של אחיו של הנאשם (עמ’ 140).
המכונה ג’ייקוב מסר בעדותו כי הוא זה שביצע את פעולת הבדיקה של מכשיר הטלפון הסלולרי של הנאשם, בו מצא את תמונות הסכינים שזוהו מאוחר יותר כסכינים שנמצאו ברשותו של הנאשם (ת/137, ת/138).
המכונה נורית הייתה החוקרת שלה ייחס הנאשם התנהגות מינית פוגענית. בעדותה היא סיפרה שכאשר שמעה על תלונות הנאשם “חטפה” בחילה, והבהירה כי הדברים לא היו ולא נבראו (עמ’ 394). היא אישרה שהחוקרים קיללו את הנאשם בחקירה, והבהירה כי לא היו קללות בעלות קונוטציה מינית (עמ’ 394). בחקירה הנגדית אישרה שנותרה עם הנאשם לבד משך מספר דקות (עמ’ 396), אך לא התקרבה אל הנאשם אלא ישבה מאחורי שולחן בעת שהנאשם ישב על כיסא (עמ’ 397).
הערכת הראיות
לאחר שסקרנו את הראיות המרכזיות, נפנה לדון בטענות הצדדים. עיקרן כאמור הם שאלת קבילות ומשקל הודאות הנאשם, וקיום ‘דבר מה נוסף’ לתמיכה בהודאות.
עיקרי טענות המאשימה
המאשימה טענה בסיכומיה כי ההודאות קבילות ולא קמה עילה לפסילתן. באשר לטענות הנוגעות להפעלת לחצים נפשיים ופיזיים, מפנה המאשימה לכך שלא ניתן כל פירוט באשר למי הפעיל את הלחצים, באלו חקירות ומה פגע ברצונו החופשי של הנאשם. הנאשם אמנם הטיח בפני חוקרים שאותם חקר כי כינו אותו בכינויים שונים וכן טען לכך שנעשה כלפיו מעשה מגונה ואולם דבריו לא נתמכו. לא הונח כל יסוד לטענה שחוקרי שב”כ הכתיבו לו מה לומר, ואף נוכחותם בשחזור או בחקירה אינה פוגמת מהמשקל. המאשימה מבקשת לקבוע כי האמירות שהנאשם טוען שנאמרו לו לא נאמרו ובכל מקרה אין בהן כדי להקים לחץ פסול, ולא קיים קשר בין אותן אמירות לבין הודאתו של הנאשם.
באשר לאיומים, הוברר לטענת המאשימה כי אף לא אחד מהחוקרים איים על הנאשם ואין כל יסוד לעדותו בעניין זה. מכל מקום גם באשר לאיומים נטען כי אלה לא הביאו את הנאשם להודות הודאת שווא, אלא הנאשם מנסה לנצל את הטענה כדי לחזור בו מהודאתו.
המאשימה דוחה את טענות הנאשם לכך שבוצעו בו מעשים מגונים ונסמכת על עדותה של החוקרת נור. מכל מקום המאשימה מפנה לכך שנור נכחה בחקירה אחת, שהייתה ביום 25.3.2022, שלושה ימים לפני החקירה שבה הודה הנאשם במעשים, החקירה שבה נכחה נמשכה כחצי שעה והיא שהתה לצד הנאשם רגעים בודדים. אף בהקשר לכך טענות הנאשם לא הוכחו, ומכל מקום אף אם היו מוכחות לא היה בכך כדי לבסס טענה לפסילת הודאות הנאשם.
מכאן פונה המאשימה לבחינת טענות הנאשם לשתילת פרטים מוכמנים בחקירותיו, פרטים שהחוקרים מסרו לו, תמונות שהראו לו ומידע שקיבל וחזר עליו בגרסאותיו השונות. המאשימה מפנה לעדויות החוקרים ובהם העד שאול, שלו ייחס הנאשם מסירת שרטוטים ואיורים באשר לזירה והוברר לשיטתה כי הדברים לא היו. המאשימה מבקשת לדחות את הטענות הנוגעות לפרפרזה שנמסרה ולחומר שחסה תחת חיסיון באשר לנתונים שהובאו לידיעת הנאשם. עמדתה היא שהגם שנחשפו לפני הנאשם מספר פרטים על אודות הזירה מושא האישום השלישי, הרי לא נמסרו פרטים באשר לזירות האחרות, והפרטים המוכמנים שמסר הנאשם לגבי האירועים האחרים לא נבעו גם לשיטתו, מחקירות שב”כ.
המאשימה מציינת כי במקרה זה מדובר בפרטים מוכמנים רבים, שהנאשם לא יכול היה ללמוד עליהם מתוך החקירה, או מתוך דיווחים בתקשורת ובהם פירוט מבנה ותכולת הבית שבו התגוררו בני הזוג כדורי, התנהגותם, צורת ההמתה שלהם, מנח הגופות, כמות ומיקומי הדקירות, תמונת חיילי חיל הים שנמצאת בדירה, נטילת המפתחות, אכילת התפוח ועוד.
על רקע זה, המאשימה מבקשת לקבוע כי אין שום תימוכין לגרסת הנאשם כאילו נמסרו לו פרטים נוספים במסגרת החקירה זולת מה שנאמר בפרפרזה ביחס לאישום השלישי, והיא מבקשת לדחות את גרסת הנאשם שאין לה שום תימוכין, היא אינה סבירה ואינה נתמכת בדבר.
המאשימה סבורה אפוא שיש לקבל את זיכרון הדברים והודאות הנאשם בשב”כ ובמשטרה על יסוד עדויותיהם של החוקרים שהעידו על גבייתם, לאחר שלא נמצאה כל פעולה אי חוקית שבה נקטו החוקרים, לא נמצא כי הפעולות הנטענות היו בעלות השפעה של ממש על חופש הבחירה של הנאשם ובוודאי שלא נמצא קשר בין הפעולות הנטענות על ידי הנאשם לבין הודאותיו המפורטות. מסקנה זו נתמכת לעמדת המאשימה במספר נדבכים:
צפייה בחקירה המשטרתית ובשחזור מלמדת כי הנאשם שלט בסיטואציה, בחר את דבריו, זכה ליחס מכבד, ודבריו נמסרו מתוך בחירה ורצון חופשי, תוך תיעוד הדברים;
קיומן של אינטראקציות ידידותיות במהלך החקירות כעולה מהתיעוד, וכן התנהלות חופשית ונינוחה של הנאשם;
הודאת הנאשם בהיותו איש דאע”ש שמזוהה עם תפיסת הסלפיה גיהאדיה;
הימנעותו של הנאשם מלחזור בו מהודאותיו ומהשחזור אף לאחר שמניעת המפגש הוסרה, וזאת עד לחקירה שנערכה לקראת סיום שלב החקירות ושבה הוצגו לו ממצאים פורנזיים;
ההתרשמות מהאופן שבו התנהל הנאשם אל מול החוקרים בעת מתן עדותם בבית המשפט.
בכל הנוגע למשקל של ההודאות, הפנתה המאשימה לכך ששני המבחנים המצטברים, הפנימי והחיצוני מתקיימים. המאשימה טוענת שסימני האמת עולים מהודאות הנאשם, יש בהן היגיון פנימי, יש בדברים סדר והנאשם סוקר מהלך עניינים קוהרנטי ורציף לכל אחד מהאירועים. דברי הנאשם רצופים ועמוסים בפרטים תוך עיגון הפרטים בזמן ובמקום. המאשימה מפרטת בהרחבה את כל הפרטים שנזכרו בהודאות הנאשם, ואת המסקנה הנלמדת מהם לגבי התקיימות המבחן הפנימי.
באשר למבחן החיצוני שעניינו בראיה מאמתת מסוג “דבר מה נוסף”, מפנה המאשימה לשורה של ראיות חיצוניות ובהן הסכין, שעליה ממצא DNA של המנוח והפצוע מושאי האישום הרביעי שנתפסה ברשות הנאשם; החולצה שלבש הנאשם עם ממצאי DNA של המנוח והפצוע מושאי האישום הרביעי; נעליים שנמצאה התאמה בינן לבין העקבות שאותרו בזירה נושא האישום השלישי, שעליהן טיפות דם של המנוח יהודה כדורי (הנעליים נמצאו בבית אמו של הנאשם בחברון בין חפציו); הדמות הנצפית במצלמות האבטחה לפני הרצח נושא האישום השלישי ולפני ניסיון הרצח נושא האישום השני.
לצד זאת, הפנתה המאשימה לפרטים מוכמנים שהיו בידיעת הנאשם ונמסרו בחקירותיו ביחס לכל אחד מהאישומים:
האישום השני – תיאור הלבוש של התוקף כפי שעלה מעדות נפגעות העבירה, ומצלמות האבטחה שתואם את גרסת הנאשם בחקירות; תיאור הקורבן שניתן על ידי הנאשם תואם את פרטי נפגעת העבירה כפי שעלו מתוך העדות; תיאור המקום שבו אירוע המקרה; תיאור דרך התקיפה לפי דברי הנאשם ולפי עדות המתלוננת ואחותה.
האישום השלישי – המאשימה אינה כופרת בכך שניתנו לנאשם פרטים שונים בחקירתו כמפורט בפרפרזה (ת/38, ת/39, ת/39ב). היא טוענת כי הנאשם ידע פרטים מוכמנים עודפים על אלה שנחשף להם: לבוש הנאשם כפי שהעיד ונצפה במצלמות האבטחה; תיאור פרטי מקלט הבניין – דרך הכניסה אליו, לאן פונים וכיצד יורדים תואם את תמונות המקלט; הכניסה למקלט דרך שתי דלתות, והימצאות שני תאי שירותים וכיור – כפי שהעיד הנאשם ותואם את התמונות; סוג הרכב בו נהג המנוח לפי עדות הנאשם והמידע לגבי הרכב; חזרתו של המנוח עם מצרכים לביתו כפי שהעיד הנאשם שתואמת את הראיות לעניין עריכת הקניות; תיאור הכניסה לדירה תוך מעבר בגשר ובו שולחן, הדרך שבה התייחס הנאשם להחלפת הדרך; תיאור מבנה הדירה בצורה מפורטת ומדויקת תוך מיקום החפצים והרהיטים בדירה; תשריט הדירה ששרטט הנאשם ותרשים הדירה כפי שמופיע בדו”ח מז”פ; פעולות הנאשם בזירה – מתן האגרוף בראשה של המנוחה כפי שהעיד – פרט שלא היה ידוע לציבור; תמונת קצין במדי חיל הים שהנאשם ידע להעיד עליה ונמצאת בדירה; ביצוע הרצח במסדרון, מהלך היציאה מהדירה.
האישום הרביעי – הנאשם ידע פרטים רבים על הרצח כאשר לגביו לא ניתן לטעון כי נחשף למידע ממקור חיצוני, שכן הנאשם נעצר סמוך לאחר הרצח. הנאשם נצפה מסתובב כפי שתיאר במצלמות האבטחה, לבוש בבגדים שאיתם נתפס; דלת הכניסה לבניין – התיאור של הנאשם תואם את העדויות והתמונות; הסידור הפנימי בדירה – עדות הנאשם תואמת את התרשים של הדירה; מעשיו של הנאשם כפי שתוארו על ידו תואמים את העדויות האחרות.
עיקרי טענות ההגנה
בסיכומי ההגנה מוקדה יריעת המחלוקת עוד יותר. באי כוח הנאשם ביקשו שלא לזקוף לחובתו את אי-מתן המענה במועד שבו נדרש לתת את המענה. הם הפנו לכך שבפרק הזמן שבו נחקר הנאשם על ידי חוקר שב”כ היה הנאשם מנוע מפגש והאפשרות להיפגש עם עורך דין הייתה החל מ-22.3.2022 בשעה 22:00 והיא חודשה מיד ביום 24.3.2022 בשעה 09:00, כך שבפועל הייתה מניעת מפגש רצופה שהגיעה עד השלב שבו הנאשם הודה.
באי כוח הנאשם לא התעלמו מכך שהחוק פוטר מתיעוד חקירות שנערכות על ידי שב”כ בעבירות ביטחון, אך טענו כי השימוש בפטור נעשה באופן סלקטיבי, כך שחקירות מסוימות תועדו ואחרות לא. לטענתם אין לסמוך על זיכרונות הדברים שנערכו כמהימנים, בשל כך שהם אינם משקפים שעות רבות של חקירות אלא “רסיסים של עמוד שניים שלושה שלא יכולים לשקף חקירה של שעות”. מכאן מסקנתם שיש דברים חשובים ומהותיים שלא נרשמים.
לצד זאת טענו באי כוח הנאשם להפעלת לחץ פסול. הם הפנו לטענת הנאשם לכך שהחוקרת נורית ביצעה כלפיו מעשה מגונה, חוקרים אחרים איימו עליו, קיללו אותו ואף פגעו בו. בין היתר הם טענו כי היה קשור למשך עשר שעות כשידיו מאחורי הגב, נשמעו איומים על בני משפחתו וחברים, ואף אם האיומים לא מומשו – היה בהשמעתם באוזניו כדי להשפיע על הגרסה שמסר. באי כוח הנאשם ביקשו לקבל את גרסתו ולהאמין לנאשם כי באותה נקודת זמן לא נותרה לו ברירה אלא להודות, שכן תחושתו הסובייקטיבית הייתה שהחוקרים יכולים לממש את האיומים.
בשלב זה העמיד בית המשפט את באי כוח הנאשם על התרשמותו מהאופן שבו התנהג הנאשם באולם בית המשפט שלא לימד על כך שהוא “מתרגש מאיומים”, ועל האפשרות שאף אם היה בהתנהגות פסולה ככל שהייתה כדי להשפיע על נחקר אחר, הדברים אינם מתאימים לנאשם כפי שבית המשפט התרשם ממנו. באי כוח הנאשם הבהירו כי החשש של הנאשם בעת החקירה היה חשש ממשי, בגלל חומרת האירוע וחשיבותו שאכן אם לא יודה יפגעו בני משפחתו – ואין ללמוד מהתנהגותו שנתיים לאחר מכן בבית המשפט על הלך רוחו בעת החקירה.
בהתייחסם לשאלה מדוע לא עורר הנאשם את הטענה לפגיעה בו ולאיומים לפני השופטים שדנו בבקשות להארכת מעצרו, השיבו באי כוח הנאשם כי דובר בפרקי זמן ארוכים וכי הנאשם “לא ביקר שופט כל יום או כל יומיים או כל שבוע”.
באשר להיקפה של הפסילה המבוקשת טענו באי כוח הנאשם כי מאחר שהודאה הראשונה של הנאשם בזיכרון הדברים שגבו חוקרי שב”כ הייתה פסולה, הרי שמתחייבת פסילתה של ההודאה שנמסרה במשטרה ותועדה וכן של השחזור – שכן האיומים הפסולים ריחפו כל הזמן מעל הנאשם והאיום לא פסק, עד כדי כך שרוחו של הנאשם נשברה, והוא היה במצב שבו אינו יכול להפסיק את שיתוף הפעולה. באי כוח הנאשם ביקשו לייחס אמינות לגרסת הנאשם דווקא בשל גרסתו ה’מדודה’ והימנעותו מלהגזים לגבי מה שנעשה כלפיו.
נושא אחר שאליו נדרשו באי כוח הנאשם היה – מסירת מידע מוכמן על פרטי החקירה לנאשם תוך כדי חקירתו. באי כוח הנאשם הפנו לפרפרזה (ת/39) שבה נמסר מידע חלקי וחסר על המידע שהובא לידיעת הנאשם בחקירתו, ועל כל שחסר באותה פרפרזה. הם ביקשו לקבל את גרסתו כי כל אותו מידע שהיה ברשותו על נסיבות ביצוע מעשי הרצח וניסיון הרצח נבעו ממידע שנמסר לו, תמונות שהוצגו לפניו, פרטים כאלה ואחרים שהוכנסו לתודעתו ולאחר מכן נשמעו מפיו בחקירתו. נוסף על כך נטען לחשיפתו של הנאשם למידע רב שעלה מתוך כתבות שבהן צפה בכלי התקשורת לגבי מעשי הרצח.
בהתייחסם לנעליים שנתפסו בסמוך לבית אמו בחברון, אמרו באי כוח הנאשם כי לגרסת הנאשם לא היה בחברון, החפצים שלו נותרו בא-ראם, ומי שהעביר אותם הוא הבעלים של הדירה. הנעליים לא היו אפוא בחזקתו או בשליטתו של הנאשם, ואף אם נמצא על הנעליים דם של המנוח לא ניתן לקשור זאת לנאשם. עמדת באי כוח הנאשם היא כי לא ניתן לראות בחוות הדעת לגבי הנעליים כראיה המבססת דבר מה נוסף.
באשר לרצח נושא האישום השני, טענו באי כוח הנאשם כי בקשר אליו אין כל ראיה התומכת בהודאה של הנאשם. באי כוח הנאשם טענו כי אף באשר לאישום הרביעי אין ראיות מספיקות, וביקשו לקבל את גרסת הנאשם כי הסכין, שעליה ממצאי DNA של הנרצח והמותקף, הושתלה בתיקו של הנאשם על ידי השוטרים. באי כוח הנאשם ציינו כי הם ערים להימצאות תמונה של הסכין במכשיר הטלפון הסלולרי של הנאשם, אך טענו כי הטלפון לא היה בחזקתו אלא בחזקת אחיו.
דיון והכרעה
לאחר בחינת הראיות וטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל כראיות את הודאות הנאשם (ת/26, ת/8 ו-ת/18) ועל יסוד הודאותיו וקיומו של דבר מה נוסף והרבה מעבר אליו לקבוע כי הנאשם הוא שביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו.
שאלת קבילותן ומשקלן של הודאות נאשם בהליך פלילי מחייבת בחינת השאלה – האם ניתנה באופן חופשי ומרצון. בהקשר זה קובע סעיף 12(א) לפקודת הראיות כי:
“עדות על הודיית הנאשם כי עבר עבירה, תהא קבילה רק אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה ובית המשפט ראה שההודיה היתה חפשית ומרצון.”
לצד הוראת סעיף 12(א) לפקודת הראיות, נוספו עם השנים בפסיקת בית המשפט העליון הוראות נוספות שיש בהן כדי להביא לכך שהודאה לא תתקבל כראיה, בשל פגמים שנפלו בגבייתה או הפרת זכויות הנאשם. בהקשר זה נקבעה דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, לפיה נדרש שהראיה תושג שלא כדין; באמצעים בלתי הוגנים או באמצעים הפוגעים שלא כדין בזכות יסוד מוגנת; וכן כי קבלת הראיה במשפט תפגע מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא על פי גדריה של פסקת ההגבלה (ר’ ע”פ 4995/23 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 32 וההפניות שם (29.7.2024)).
הנה כי-כן, על בית המשפט לבחון את אופייה ואת חומרתה של אי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה, מידת ההשפעה של האמצעי הפוסל על הראיה שהושגה ואת הנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילת הראיה – (ע”פ 5121/98 טור’ רפאל יששכרוב נ’ התובע הצבאי, פ”ד סא(1) 461, 562-567 (2006); ע”פ 4109/15 מירז נ’ מדינת ישראל, פסקה 23 לפסק דינו של השופט (בדימ’) צ’ זילברטל (9.7.2017)). נדרשת אפוא אי חוקיות שהביאה למתן ההודאה.
אשר למשקלה של ההודאה, נקבעו שני מבחנים: המבחן הפנימי – העוסק במהימנות ההודאה, בהתאם לסימני האמת העולים ממנה; המבחן החיצוני – אשר לפיו נדרשת תוספת ראייתית מאמתת להודאת הנאשם (דבר מה נוסף). בין המבחנים מתקיים יחס של מקבילית הכוחות – ככל שמהימנות ההודאה לפי המבחן הפנימי גבוהה יותר, כך יהיה ניתן להסתפק בתוספת ראייתית קלה יותר, וההיפך (ע”פ 8589/13 רמילאת נ’ מדנית ישראל, פסקאות 26 ו- 34 לפסק-דינו של כב’ השופט דנציגר (27.1.2015)).
כפי שנקבע, ראיית הדבר-מה נוסף אינה צריכה להוכיח את התרחשות העבירה או לזהות את הנאשם כמבצעה, אלא לאמת את תוכן הודאת הנאשם, והיא יכולה להיות ישירה או נסיבתית (ר’ ע”פ 4818/16 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 34 ;(9.1.2018)רע”פ 4142/04 סמל (מיל.) איתי מילשטיין נ’ התובע הצבאי, פ”ד סב(1) 378 (2006)), עליה “… להפיג את החשש כי נאשם הודה במעשים שלא ביצע” ע”פ 5937/22 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 10 (28.9.2023)). יכולתו של הנאשם לשחזר בפירוט את מהלכיו ולתת מידע על מעשיו ותנועותיו מלמדים על התמצאות במקום ביצוע העבירה ויכולים להוות ‘דבר מה נוסף’ (ע”פ 7388/20 עמירם בן אוליאל נ’ מדינת ישראל, פסקה 72 (1.9.2022)). אף “שקרים מהותיים של נאשם, להם לא ניתן הסבר מספק, עשויים להוות, כשלעצמם, ‘דבר מה נוסף’ לתמיכה בהודאתו” (ע”פ 3880/17 זיאדאת נ’ מדינת ישראל, פסקה 17 לפסק דינו של השופט קרא (31.12.2019)).
מכאן לבחינת ההודעות שניתנו בעניין שלפנינו. ההודאה הראשונה אינה מתועדת וניתנה בחקירת שב”כ. מיד לאחריה נחקר הנאשם במשטרה (ת/8) וניתן לצפות בחקירתו. כך גם ניתן לצפות בשחזור שערך (ת/18). מה שנלמד מעיון בתוכן ומצפיה בתיעוד אינו מותיר לספק כי הדברים נאמרים על ידי הנאשם, ללא כל השפעה נראית לעין, ולא נמצא כל יסוד לטענה כי הדברים שאמר אינם משקפים את גרסתו לאירועים ואינם הודאת אמת. יותר מכך, בחקירה ובשחזור נראה הנאשם נינוח מאוד, משתף פעולה ויוזם. רבים מהפרטים ניתנו ביוזמתו מבלי שהוכנסו לפיו דברים. הנאשם סיפק פרטים רבים ותיאר את האירועים ואת הזירות השונות לפרטיהם.
אין בחומר הראיות דבר המלמד על הפעלת לחצים פיזיים או נפשיים, למעט עדותו של הנאשם או דברים שהטיח בחוקרי שב”כ בעת שחקר אותם. אכן, החוקרים אישרו כי הטיחו בנאשם דברים קשים ואישרו כי נאמר לנאשם שהוא רוצח שפל וחסר כבוד, אך לא הוכח קיומו של לחץ כלשהו. דווקא האופן שבו נצפה הנאשם בחקירת המשטרה ובשחזור, מלמד כי דבריו נאמרו באופן שוטף ורגוע – מבלי שנראה כי הוא לחוץ או מתאמץ לרצות מישהו.
כך הדבר גם באשר לטענה להשמעת איומים. גרסתו של הנאשם לא נתמכה בדבר. אחיו אישר כי לא הושמע כלפיו איום והחוקרים שללו זאת. באופן דומה החוקרת נור שללה את טענת הנאשם לקיומם של מעשים מגונים. די היה להביט בזעזוע שאחז בחוקרת נורית למשמע טענות הנאשם כלפיה כדי להתרשם עד כמה הדברים מופרכים. מכל מקום, התרשמותי מעדותם של החוקרים – חוקרי שב”כ וחוקרי משטרה הייתה כי הכחשתם את טענות הנאשם היא הכחשת אמת ולא ראיתי כל סיבה לפקפק בגרסתם.
הטענה האחרונה שהועלתה נוגעת לשתילת פרטים מוכמנים. הנאשם ידע לפרט את האירועים לפרטי פרטים, וסיפר וסיפק מידע מפורט ביותר ברכיבים שונים של האירועים כפי שפרטו באי כוח המאשימה. כך הוא פרט את מבנה הדירות, את החלוקה הפנימית, את הריהוט, ואת המיקום של כל אחד מהנוכחים ושל כל הפריטים בזירות. הנאשם ידע לתאר באופן מדויק את הפגיעה בנרצחים ובנפצעים, את מיקום הדקירות ואת טיב הפגיעה וידע לתאר פרטים מוכמנים רבים.
את יהבם תלו באי כוח הנאשם בכך שנמסרו לנאשם פרטים על ידי החוקר שאול (כפי שתועד בפרפרזה ת/39), אלא שאין בכך כדין לסייע לנאשם שכן הוא היה ער ומודע לפרטים רבים אחרים (ובהם מעשיו של המנוח ופריקת המצרכים, סוג הרכב, תיאור מלא של מבנה הדירה מעבר למה שנמסר, מתן האגרוף לפניה של גב’ כדורי ז”ל, קיום שני מקררים, האכילה ב”חמגשית” (ובזאת, אף ההתייחסות לסוג המאכל – פסטה), הלבוש שלבשו בני הזוג, המטבח והכיורים ותמונת הקצין מחיל הים).
מכל מקום לא הייתה טענה לכך שנמסרו לו פרטים על אודות האירועים באישומים האחרים, ומשכך אין בטענות לעניין המידע שנמסר כדי להשליך על אותם אישומים. טענות הנאשם להצגת כ-50 תמונות, שינונן משך שעות ואז מסירת המידע במהלך החקירה והשחזור, וכל זאת תוך הסקת פרטים שלא ניתן היה ללמוד אותם מן החומר שאליו נחשף – אינן מתקבלות על הדעת.
כאן המקום להידרש למהימנות הנאשם. לא ניתן היה להאמין לרבים מהדברים שאמר, והוא התקשה להסביר את חוסר ההיגיון בטענות שהעלה כפי שפורטו לעיל. די אם אזכיר את הטענה להשתלת הסכין ששימש לרצח נושא האישום הרביעי בתיקו על ידי השוטרים שעצרו אותו כשלא ניתן כל הסבר כיצד הדבר יכול להתרחש; הטענה להשתלת תמונות הסכין במכשיר הטלפון שלו; הידיעה מראש בעת שמסר את גרסתו הכתובה כי בשחזור יוכל לראות כי פח האשפה מוטמן באדמה ועוד. לצד הרושם השלילי מגרסת הנאשם קשה היה שלא להתרשם כי מדובר באדם מתוחכם, חד מחשבה, ערני, בקיא בפרטים, ומודע היטב לקורה אותו. ההנחה כי יושפע מאיומים ויודה בשלושה מעשי רצח שלא ביצע – נראית דמיונית.
נוכח כל האמור, המסקנה המתבקשת היא שלא הופעל על הנאשם לחץ פסול, לא כל שכן כזה שהביא להודאת שווא ולכן יש לקבל את הודאותיו כראיות קבילות לכל דבר ועניין.
מכאן לשאלת מבחני המשקל. באשר למבחן הפנימי, הודאות הנאשם מקיימות ללא קושי את המבחן האמור, הן בהירות, קוהרנטיות, נותנות תיאור מלא, סדור, כרונולוגי ומפורט. לא ניתן שלא להתרשם כי בשתי ההזדמנויות שבהן נעשה תיעוד לדברי הנאשם הוא מפרט את מעשיו באופן חופשי, מוסר פרטים רבים באשר לזירות ובאשר למעשיו באותם אירועים, מספר את הדברים באופן מלא, לרבות כלי התקיפה שבהם השתמש, מה בדיוק עשה, היכן פגע בקורבנותיו, תיאור מלא של הקורבנות והזירה. שלוש ההודאות תואמות ברובן האחת את האחרת, וכך גם האופן שבו מספר הנאשם על שאירע. קשה שלא להתרשם מתחושת סיפוק וגאווה מצד הנאשם, שאינה עולה בקנה אחד עם הניסיון להרחיק את עצמו מזירת האירועים בעדותו בבית המשפט.
באשר למבחן החיצוני הרי שהודאות הנאשם נתמכות בראיות פורנזיות משמעותיות: הימצאות DNA של המנוח ושל איגור על גבי הסכין שנתפס ברשות הנאשם; הימצאות דגימת דם על גבי חולצת הנאשם בעת שנתפס מבססות כראיות עצמאיות נסיבתיות את אשמת הנאשם באישום הרביעי; מציאת הנעל שנעל הנאשם, כשעליה דם של המנוח יהודה כדורי במחסן שנמצא בסמיכות לבית אמו של הנאשם ופירוט הדרך שבה הגיעה הנעל לשם מקימה דבר מה נוסף ויותר מכך לביצוען של העבירות באישום השלישי. למעלה מן הצורך, נזכיר את קביעת הפסיקה לדבר:
באשר לאישום השני, הוצגו בעדות הנאשם פרטים מוכמנים רבים באשר ללבוש של התוקף (קפוצ’ון שחור, מכנסי דגמ”ח, תיק גדול), תיאור הקורבן שמסר הנאשם תואם את התיאור שעלה מעדותה של נפגעת העבירה – וכך גם תיאור שניתן על מיקום הפגיעה שעולה בקנה אחד עם סרטון השחזור. הנאשם תיאר באופן מדויק את תקיפת ה’ ב’, והתיאור שנתן תואם את עדותה ואת עדותה של אחותה.
האישום האחרון שיש לדון בו הוא האישום הראשון. בעניינו של אישום זה הודה הנאשם באופן מפורט. הודאתו נתמכת בציוד שנתפס ברשותו וכלל החסנים ניידים שעליהם חומרים המלמדים על יסודות הג’יהאד והאסתישהאד, מדריכים שונים, תוך שהחומרים מכווינים לביצוע מעשי רצח באמצעות שחיטה, כפי שהעיד הנאשם. יש בחומרים שנתפסו לצד חוות דעת המומחה המבהירה אותם כדי לספק דבר מה נוסף להודאתו של הנאשם.
יסודות העבירות באישומים השונים
למעט באשר לעבירות נושא האישום השני לא חלקו באי כוח הנאשם על ביצוען של העבירות ככל שייקבע כי הנאשם הוא המבצע. נבחן אפוא את היסודות הנדרשים לאישומים השונים.
אישום 1
הנאשם הודה כאמור בהשתייכותו לזרם הסלפייה ג’יהאדיה וסיפר על שבועת האמונים שלו לחליף אבו בכר אל בגדדי. הוא אף אישר את ביצוע המעשים נושא האישומים האחרים בשם אידיאולוגיה זו ואף הסביר כי נקט פעולת שחיטה מכוח נימוק דתי. בידי הנאשם נתפסו החסנים ניידים שכוללים חומרים ובהם ספרי יסודות של הג’יהאד, האסטתישהאד וחומרים המלמדים על חברותו של הנאשם בדאע”ש.
באי כוח הנאשם טענו בהקשר לאישום זה כי הנאשם היה במעצר מנהלי בשל אותה חברות ואף נשפט על אותה עבירה בעבר, ולא עשה מעשים חדשים או נוספים לאחר מכן. משכך, הם ביקשו לזכותו מביצועה של עבירה זו.
בהמשך לדיון שהתקיים המאשימה צירפה את כתב האישום והכרעת הדין שכללו חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת בין השנים 2013-2016 ועל יסוד זאת ביקשה להרשיעו באשר לחברות בארגון טרור ופעילות במסגרתו החל משנת 2019, עת שוחרר ממאסר והחל במסע הרציחות.
עמדת המאשימה המצמצמת את הנטען בכתב האישום מקובלת עלי שכן הוכח שהנאשם אכן היה חבר בדאע”ש ואכן פעל מכוחה של החברות האמורה בעת שביצע את מעשי הרצח. לפיכך יש להרשיעו בעבירה של חברות פעילה בארגון טרור – עבירה לפי סעיף 22(ב) לחוק המאבק בטרור, התשע”ו-2016 לתקופה שמתחילה במועד שחרורו ממאסר בחודש ינואר 2019.
אישום 2
כאמור, נוכח הקביעה שלעיל, מיוחסת לנאשם עבירה של מעשה טרור של ניסיון רצח, לפי הדין שקדם לתיקון 137 לחוק העונשין. בענייננו ניתן לקבוע קיומה של כוונה תחילה, שכוללת את ההחלטה להמית, ההכנה באה לידי ביטוי ברכישת כלי תקיפה, נשיאתו לישראל, וחיפוש קורבן, והרצון להביא למות הקורבן נלמד מהדקירה, מיקום הדקירה ודברי הנאשם באשר למניעיו. באשר להיות המעשה “מעשה טרור”, הרי שהוברר מעדות הנאשם נעשה המעשה מתוך מניע דתי, לאומני ואידאולוגי ובשים לב לשימוש בסכין.
לפיכך, יש להרשיע את הנאשם בעבירה של מעשה טרור של ניסיון רצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל”ז-1977, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור; פציעה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 355(א)(1) בנסיבות סעיף 334 לחוק העונשין, התשל”ז-1977; כניסה לישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל (בכל הנוגע להרשעה בעבירות של ניסיון רצח ופציעה בנסיבות מחמירות בגין אותו מעשה ר’ ע”פ 1779/22 אביעד משה נ’ מדינת ישראל, פסקה 30 (18.6.2023), ע”פ 132/57 בנימין נכט נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד יא 1544 (1957)).
אישום 3
הנאשם נכנס לישראל כשברצונו לבצע רצח, תר אחר מטרה וקורבנות וביצע את המעשים מתוך מניע אידיאולוגי ודתי. לפיכך מתקיימים יסודות העבירה של רצח בכוונה תחילה – עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, כנוסחו בעת ביצוע העבירה (שתי עבירות), ותיקון 137 אינו דין מקל בשל קיום נסיבות מחמירות (היות המעשה מעשה טרור, וביצועו לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית). יש להרשיע את הנאשם גם בכניסה לישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל. לא שוכנעתי כי הוכחו יסודות עבירת הגניבה, שכן עדות הנאשם בקשר לכך לא נתמכה ומכל מקום לא הייתה מפורטת באופן מספק.
אישום 4
באשר לאישום הרביעי, הוכח כי הנאשם רצח את המנוח לאחר תכנון, ולאחר שקילה וגיבוש החלטה להמית, כמפורט בסיכומי המאשימה ולצד זאת פעל לרצוח אותו כמעשה טרור. משכך מתקיימות הנסיבות המחמירות ויש להרשיע את הנאשם בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 301א(1), 301א(10) ו- 301א(11) לחוק העונשין, התשל”ז-1977. באשר לפגיעה באיגור, הרי שבהמשך לאמור בנוגע לאישום 2, יש לקבוע גם לגביו כי נעברה עבירה של מעשה טרור של ניסיון רצח, כניסה לישראל שלא כחוק ומעשה טרור של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 355(א)(1) בנסיבות סעיף 333 לחוק העונשין, התשל”ז- 1977, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע”ו-2016.
סיכום
על יסוד האמור אני מציע לחבריי שנרשיע את הנאשם בעבירות הבאות:
שתי עבירות של רצח בכוונה תחילה – עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, כנוסחו בעת ביצוע העבירה.
רצח בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 301א(א)11 לחוק העונשין.
שתי עבירות של מעשה טרור של ניסיון רצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל”ז-1977, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור.
מעשה טרור של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 335 (א)(1) בנסיבות סעיף 333 לחוק העונשין, התשל”ז – 1977 בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע”ו-2016.
פציעה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 355(א)(1) בנסיבות סעיף 334 לחוק העונשין, התשל”ז- 1977.
חברות פעילה בארגון טרור – עבירה לפי סעיף 22(ב) לחוק המאבק בטרור, התשע”ו-2016.
שלוש עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי”ב- 1952.
ארנון דראל, סגן נשיא
השופט א’ אברבנאל:
אני מסכים
אלי אברבנאל, שופט
השופטת ח’ זנדברג:
אני מסכימה
חיה זנדברג, שופטת
הוחלט פה אחד להרשיע את הנאשם בעבירות שפורטו לעיל.
ניתנה היום, כ’ באלול, התשפ”ד (23.9.2024) במעמד הצדדים.
ארנון דראל, סגן נשיא
אלי אברבנאל, שופט
חיה זנדברג, שופטת
