בפני
כב’ השופט הבכיר איתי כץ
תובע
1. פלוני ת”ז *********
ע”י ב”כ עוה”ד דוד יוסף
נגד
נתבעת
1. אלמונית ת”ז *********
ע”י ב”כ עוה”ד הילה דהן טובי
בעניין הקטינים1. ***, ת.ז *********, ת.ל ***
2. ***, ת.ז *********, ת.ל ***
(להלן: “הקטינים”)
פסק דין
מונחת בפני תובענה שהגיש התובע (להלן: “האב”) כנגד הנתבעת (להלן: “האם”) לביטול מזונות הקטינים (*** ו***) עקב שינוי נסיבות מהותי.
רקע עובדתי
האב והאם (להלן: “הצדדים”) נישאו זל”ז כדמו”י ביום ***, מנישואים אלו נולדו לצדדים ששה ילדים, מתוכם שני הקטינים (*** ו***) המופיעים בכותרת פסק הדין ובה עוסקת התביעה דנן. שאר ילדי הצדדים בגרו, אך עניינו של ילד נוסף (***) כיום בן *** יפורט גם הוא בפסק דין זה.
ביום *** התגרשו הצדדים זמ”ז.
פסק הדין המקורי למזונות הילדים
ביום 15.7.2014 הגישה האם תביעה למזונות ילדים כנגד האב במסגרת תמ”ש 30226-07-14 (להלן: “פסק הדין המקורי”).
במסגרת פסק הדין המקורי נקבע כי החל מיום 1.6.15 (היום בו עברו שניים מהקטינים *** ו*** לחזקת האב), יישא האב במזונות בסך 1,000 ₪ לחודש (כולל הוצאות מדור) עבור כ”א מארבעת הקטינים שנותרו בחזקת האם.
פסק הדין להפחתת מזונות ולהעברת משמורת הקטינים
ביום 6.9.2018 הגיש האב שתי תובענות: האחת – תלה”מ 10509-09-18 להעברת משמורת הקטינים אליו; השנייה – 10440-09-18 להפחתה או ביטול מזונות הקטינים (להלן: “פסק הדין בהליך הקודם”).
ביום 9.6.2020 התקיים דיון הוכחות בשני ההליכים, בו ניתן תוקף להסכמות הצדדים לפיה המשמורת של *** תהא אצל האם. בזאת תם הדיון בתיק העברת המשמורת (ר’ ס’ 7 לפסק הדין בהליך הקודם).
תביעתו של האב להפחתת/ביטול המזונות נדחתה (ר’ ס’ 26-28 לפסק הדין בהליך הקודם).
המשך רקע עובדתי
ביום 30.4.2023 הגיש האב את התביעה דנן, ביום 18.6.23 הגישה האם כתב הגנה. ביום 10.7.23 הגיש האב תגובה נוספת בהתאם להחלטת ביהמ”ש (להלן: “תגובת האב”). בתיק נתקיימו שתי ישיבות קדם משפט הראשונה ביום 18.9.23 והשניה ביום 17.7.24.
טענות האב
החל ממועד פסק הדין בהליך הקודם ועד להגשת התביעה דנן התרחש שינוי נסיבות מהותי, המצדיק את ביטול מזונות הקטינים.
שני הקטינים נמצאים בנתק מוחלט מהאב בשנתיים האחרונות, מה שמחזק את טענת האב לניכור הורי שהולך ומתעצם בשנים האחרונות בחסות האם.
הבן *** מתגורר אצל האב באופן קבוע החל מגיל ***.
האב אינו עובד בשל מצבו הרפואי שאינו מאפשר זאת ומתקיים מקצבת נכות והבטחת הכנסה. לאב נקבע נכות רפואית קבועה של 60%. מנגד, האם עובדת בשתי עבודות ומרוויחה שכר נאה.
עבור הקטין *** מתקבלת קצבת נכות ובעקבות כך יש לבטל את דמי המזונות המשולמים עבורו.
טענות האם
יש לדחות את התביעה על הסף בשל היעדר עילה, טענות האב הן טענות ממוחזרות אשר נטענו במסגרת ההליך הקודם ונדחו שם.
האב הוא שניתק את הקשר עם *** ומתעלם ממנה בשל תלונות שהועלו על ידה כנגד שניים מאחיה. *** פוגש את אביו במהלך השבוע למספר שעות אך לא מוכן לערוך אצלו שבתות.
בשל אי תשלום דמי מזונות הקטינים, נפתח כנגד האב תיק מזונות בהוצל”פ, כאשר סכום החוב עומד היום על 413,542 ₪.
האב אינו משיא את כושר השתכרותו, נכותו הרפואית במועד פסק הדין בהליך הקודם היה 100% וכעת עומדת על 60%. לאב היכולת להגדיל הכנסותיו אך מבחירה אינו עושה זאת.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים ובתגובת האב, מצאתי לדחות את התובענה לאחר שתי ישיבות קדם משפט ,בהם שמעתי את הצדדים וב”כ , מן הנימוקים המפורטים להלן.
תביעה להפחתת מזונות – מתווה נורמטיבי
מזונות ילדים הן בגדר “עילה נמשכת”, וניתן לשוב ולדון בהם כאשר מתקיים “שינוי נסיבות מהותי”, בין שסכום המזונות נקבע בפסק דין או בהסכמת הצדדים. שינוי הנסיבות יפורש באופן דווקני ואין בו כדי פתיחת שער רחב:
“כידוע, פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות. עיקרו של דבר, מבחינה זו אין שוני בין פסק-דין, שהושג על יסוד הסכמה בין הצדדים, לבין פסק-דין, שהכריע בפלוגתאות על יסוד הראיות.”
ע”א 363/81 יואכים (יהויכין) פייגה נ’ רועי ברנרד פייגה, לו(3) 187 (1982)
“לא כל שינוי נסיבות מצדיק פתיחה מחדש של הדיון בחוב המזונות. רק שינוי היורד לשורשו של עניין, ואשר משפיע באופן משמעותי ומתמשך על עצם קיומו של החוב שנפסק, שיעורו או תנאיו – יכול להצדיק התערבות מחודשת של בית המשפט”
רע”א 3050/12 פרופ’ יוסף גמזו נ’ נעמה ישעיהו (נבו 18.11.2012)
“שינוי הנסיבות המהותי”, צריך שיהיה בין מועד פסק הדין או ההסכם שקבע את סכום המזונות למועד הגשת התביעה הנוכחית ואין בודקים את הכנסות ההורים או צרכי הילדים מההתחלה, אלא רק את שינוי הנסיבות:
“עוד קבעה הפסיקה כי שינוי הנסיבות המהותי הנטען צריך להיות שינוי שנוצר מאז מתן פסק הדין ועד לזמן הנוכחי (היינו מועד הגשת התביעה), שינוי כזה אשר לא היה בזמן מתן פסק הדין. נקודת המוצא המחייבת היא המצב שהיה בעבר, בעת פסיקת המזונות הקודמים, והבהרתו לעומת המצב השורר היום היא בגדר חובתו של הטוען לשינוי. העולה מן המקובץ איפוא הוא, כי בתביעה לשינוי נסיבות, אין בודקים את היכולת או הצרכים מן ההתחלה, אלא רק את השינוי בנסיבות. כלומר, כל המבקש להוכיח שינוי מהותי בנסיבות ובצרכים מחויב בהוכחתו של המצב ששרר בעבר, בעת מתן פסק הדין, ובהוכחת השינוי שחל מאז.”
תמ”ש (משפחה תל אביב-יפו) 46342/08 א.ש נ’ נ.ש (נבו 28.03.2011)
מן הכלל אל הפרט
תום לב בהגשת תביעה להפחתת מזונות
תביעה להגדלת או הפחתת מזונות עקב “שינוי נסיבות מהותי” כפופה לדרישת תום הלב הקבועה בחוק החוזים, ועל ביהמ”ש הדן בתביעה לבחון האם הוגשה בחוסר תום לב:
“במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי (ראו ע”א 32/81 צונן נ’ שטל, פ”ד לז(2) 761), הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973”
בע”מ 3148/07 פלוני נ’ פלוני (נבו 13.06.2007)
תום הלב ייבחן בין היתר בבדיקה האם במשך הזמן עד הגשת התביעה הקפיד התובע על תשלום דמי המזונות ולא יצר חובות:
“תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות: … כיצד התנהל בתשלום מזונותיו השוטפים מאז פסק הדין הפסוק למזונות. האם יצר חובות או הקפיד על תשלומים שוטפים ובמועד…”
עמ”ש (מחוזי חיפה) 53288-03-18 פלוני נ’ פלונית (נבו 13.11.2018)
כנגד האב נפתח תיק לגביית חוב מזונות הקטינים בהוצאה לפועל. במועד פסק הדין בהליך הקודם עמד חובו של האב על סך 270,000 ₪ (ר’ ס’ 24 לפסק הדין בהליך הקודם). נכון ליום 11.6.23 עמד חובו של האב על סך 413,542 ₪ !! (ר’ נספח 3 לכתב הגנה). נכון ליום 3.7.24 עמד חובו של האב על סך של כ 379,000 ₪ (ר’ החלטת רשם ההוצל”פ מתאריך זה).
לשאלת בית המשפט בנוגע לחוב המזונות ועיקרון תום הלב, השיב האב כי אינו מתכחש לחובותיו וכי הוא משלמם דרך קצבתו מדי חודש (ר’ ס’ 3 לתגובת האב).
העובדה שהאב התחיל לשלם את חוב המזונות בה הוא מחויב, אינה מהווה “שינוי נסיבות” המזכה אותו בפרס להפחתת המזונות. שינוי הנסיבות בעניין זה פועל לרעתו של האב, חוב המזונות ממועד פסק הדין בהליך הקודם עלה ביותר מ 140,000 ₪.
מצאתי כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, כאשר לאב עומד חוב מזונות גבוה מאוד ומסיבה זאת בלבד יש לדחות את תביעתו.
על אף האמור ולפנים משורת הדין מצאתי לדון בשאר טענותיו של האב, אותן מצאתי לדחות גם כן.
הכנסות האב
לטענת האב הוא אינו עובד ומתקיים מקצבת נכות בסך 2,370 ₪ בחודש (ר’ ס’ 39 לכתב התביעה) וכן מהשלמת הכנסה ועזרה מאמו (ר’ ס’ 42 לכתב התביעה). מצאתי לדחות את טענות האב לשינוי נסיבות בעניין זה.
במועד פסק הדין בהליך הקודם האב לא עבד ונקבע לו דרגת אי כושר של 100% ונכות רפואית משוקללת של 40% באופן זמני. נקבע כי האב לא תמך את טענותיו ולא הוכיח מניעה בריאותית או גופנית השוללת את יכולתו לעבוד בתעסוקה מתאימה (ר’ ס’ 25ב לפסק הדין בהליך הקודם).
כיום נקבע לאב נכות רפואית קבועה של 60% (ר’ נספח 2 לתגובת האב). לאב קצבת נכות חודשית בסך 2,700 ₪ מהמל”ל (ר’ נספח 3 לכתב התביעה).
לאחר שנקבעה הנכות הרפואית, יש לבחון מהי דרגת הנכות התפקודית שממנה סובל האב לאור מצבו, כלומר מהי מידת ההגבלה המעשית שהנכות הרפואית הסבה לו. כידוע, הפגיעה התפקודית אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, ואף אין לקבוע מעין חזקה בדבר זהות בין השתיים (ע”א 2577/14 פלוני נ’ הפול (11.1.2015)). עם זאת, לשיעור הנכות הרפואית נודעת חשיבות בהערכת שיעור הפגיעה התפקודית, ולא אחת יש בה אכן כדי לשקף גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד (ראו למשל ע”א 8799/08 הדסה נ’ פלוני (21.3.2011)).
האב צירף החלטת וועדה לממצאי כושר של שירות התעסוקה מיום 29.3.22, בו נקבע כי האב כשיר לעבודה עם מגבלות מסוימות: עבודה בישיבה רוב הזמן, ללא חשיפה לחומרים כימיים (ר’ נספח 3 לתגובת האב). לטענת האב מצבו החמיר ממועד החלטה זו .
ביום 3.7.24 בהחלטה של כב’ רשם ההוצל”פ קייס כראמה במסגרת “חקירת יכולת” שנערכה לאב, נקבע כי ” לחייב נקבעה דרגת אי כושר בשיעור של 60% יציבה החל מיום 28.2.22, יוער שהתיק דנן נפתח בשנת 2015 וגם לפני ההכרה החייב לא שילם את דמי המזונות שנקבעו. התרשמתי שהחייב לא עושה מספיק כדי להשתלב במעגל העבודה ולא נראה שהוא עושה מאמצים לסלק את חובו או להביא לסילוקו… על החייב לעשות מאמצים כדי להשתלב במעגל העבודה ולהגדיל את הכנסותיו…”.
לאור האמור, לא מצאתי כי נתקיים כל שינוי נסיבות בעניין זה. האב מסוגל ומחויב להשיא את כושר השתכרותו לצורך רווחת הקטינים גם היום [כפי שאף נקבע בפסק הדין בהליך הקודם.
מעבר לצורך אוסיף בניגוד לתקנה 49 (א) לתקנות סדר הדין וללא אישור בית המשפט הגיש האב בקשה נוספת ביום 17.7.24 לאחר ישיבת קדם המשפט בה טען שמצבו הרפואי החמיר וצירף כנספח מסמך רפואי על ביקור במרכז הרפואי *** ביום 15.7.24 דהיינו לפני מועד ישיבת קדם המשפט השניה בה נכתב כי מצבו הרפואי החמיר והומלץ שוב לשקול טיפול ניתוחי. לא הייתה התייחסות לכושר ההשתכרות של האב ולקביעות השונות בעניין זה .
במועד זה, כל שיש לפני ביהמ”ש לעניין כושר ההשתכרות של האב הם ההחלטות שפורטו לעיל משנת 2022 והחלטת רשם ההוצל”פ בחקירת היכולת שניתנה סמוך למועד פסק דין זה והוצגה בישיבת קדם המשפט האחרונה לפיהן האב אינו ממצה את כושר השתכרותו ולגבי אלה לא חל כל שינוי נסיבות .
הכנסות האם
לטענת האב, האם עובדת בחברת ביטוח אצל דודה וכן בעבודה נוספת והכנסותיה גבוהות לאין ערוך מהכנסותיו (ר’ ס’ 43 לכתב התביעה).
מצאתי לדחות את טענות האב בעניין זה.
טענות האב נטענו בעלמא ללא כל ביסוס וצירוף אסמכתאות. טענות אלו נטענו גם בהליך הקודם ונדחו לאחר שלא גובו בתשתית עובדתית כלשהי (ר’ ס’ 25 לפסק הדין בהליך הקודם).
זמני השהות של הקטינים עם האב
לטענת האב, הקטינים אינם מגיעים אליו כלל והדבר מהווה שינוי נסיבות, התובע אף מאשים את האם “בניכור הורי” (ר’ ס’ 26-32 לכתב התביעה). מצאתי לדחות את טענות האב.
במועד פסק הדין בהליך הקודם, היו הקטינים מגיעים לאב לסופ”ש אחת לשבועיים (ר’ ס’ 25ד לפסק הדין בהליך הקודם). אפילו אקבל את טענות האב שהוא אינו מתראה כלל עם הקטינים (מבלי להיכנס לסיבות השונות שהביאו למצב זה, כפי שעלו מכתבי הטענות ), הרי שאין מדובר בשינוי נסיבות מהותי. זמני השהות של האב עם הקטינים היו מצומצמים מאוד גם במועד פסק הדין בהליך הקודם והפחתתם מגדילה את הנטל הכלכלי על האם ומפחיתה אותו מהאב כך שאין בטענה זו לסייע לו. כל טענה לניכור הורי כביכול אין מקומה בהליך זה אלא היו צריכים להיות מוכחים בהליך קודם נפרד. .
צרכי הקטינים
כאמור לעיל, האב משלם עבור מזונות הקטינים 2,000 ₪ לחודש (1,000 ₪ עבור כ”א מהקטינים) כולל הוצאות מדור. מדובר בתשלום מזונות על הצד הנמוך ביותר, בהתחשב בעובדה שהאב אינו מקיים זמני שהות כלשהם עם הקטינים.
מגוריו של הבן *** אצל האב
לטענת האב, הבן *** (כיום בן ***) מתגורר אצלו באופן קבוע ועל כן יש לבטל את חוב המזונות לגביו החל ממעברו לבית האב (ר’ ס’ 14 ו 28 לכתב התביעה). מצאתי לדחות את טענות האב.
כאמור לעיל, במועד פסק הדין המקורי נקבע כי האב ישלם 4,000 ₪ עבור כ”א מארבעת הקטינים שנשארו בחזקת האם וזאת בהתחשב ששניים מהקטינים (ובניהם ***) עברו לחזקת האב (ר’ ס’ 52א-ב לפסק הדין המקורי).
מכאן שהאב לא חויב בתשלום מזונות עבור *** ומכאן לא ברורה טענתו שיש לבטל חוב מזונות זה.
קצבת הנכות של הקטין ***
עבור הקטין *** מתקבלת גמלת ילד נכה מהמל”ל בסך 1,676 ₪ לחודש (ר’ ס’ 6 לתגובת האב, ס’ 82 לכתב הגנה). *** זכאי לקצבה החל מתאריך 28.2.2018 (ר’ נספח 7 לתגובת האב).
בפסק הדין המקורי נקבע כי, קצבת הילדים שמתקבלת מהמל”ל וכן כל סכום אחר שיתקבל בגין ארבעת הקטינים שבחזקתה (וביניהם ***) תועבר לידי האם ותוקדש לרווחתם בנוסף לדמי המזונות (ר’ ס’ 52ט לפסק הדין המקורי).
לטענת האב, בשל העובדה שהאם מקבלת את קצבת הנכות עבור *** יש לבטל את תשלום המזונות עבורו (ר’ ס’ 7 לתגובת האב).
לאור האישור שצורף מהמל”ל הקצבה ניתנת החל משנת 2018. פסק הדין בהליך הקודם ניתן ביום 29.6.2020, קרי לאחר הזכאות לקבלת הקצבה, ומכאן שלא מדובר בשינוי נסיבות שקרה לאחר פסק הדין בהליך הקודם ודין הטענה להידחות .
זאת ועוד כלל הוא כי אין לראות בקצבת נכות שמקבל קטין כחלק מעלויות המחיה שלו כחופפת לדמי המזונות המוטלת על ההורים, קצבת הנכות באה למלא את ההוצאות העודפות בגינה היא מתקבלת.
טענות האב כי האם מגדילה את חובותיו
לטענת האב, האם מגדילה את חובותיו להוצאה לפועל ואינה מדווחת לרשם ההוצל”פ על תקבולים והקטנת החוב (ר’ ס’ 11 לתגובת האב). מצאתי לדחות את הטענה מן הטעם שאין מקומה במסגרת הליך זה.
סיכום
לאור המפורט לעיל, התביעה לביטול מזונות הקטינים – נדחית.
למרות שמדובר כבר בתביעה שניה של התובע לביטול המזונות שנדחית הרי מתוך התחשבות במצבו התובע ישא בשכ”ט ב”כ הנתבעת על הצד הנמוך בסך 7500 ₪ .לא ישולם סכום זה בתוך 30 יום כולל ימי הפגרה ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים
המזכירות תמציא פסק הדין כחוק לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ”ו תמוז תשפ”ד, 01 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.