בפני
כב’ השופט הבכיר איתי כץ
תובעים
1. פלונית דרכון *********
2. אלמוני ת”ז *********
נגד
נתבע
1. היועץ המשפטי לממשלה משרדי ממשלה 513442037
בעניין הקטין: ***, ת.ל *** (להלן: “הקטין”)
החלטה
מונחת לפני תובענה שכותרתה “כתב תביעה לפסק דין הצהרתי אבהות בהסכמה”
כללי
ביום 31.7.23 הגישו התובעים את התובענה שבכותרת. התובעים עתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם הוריו של הקטין. התובעים הביעו הסכמתם לביצוע בדיקת סיווג רקמות, בכדי להוכיח את הורותם לגבי הקטין.
לטענת התובעים, התובע 2 הוא אזרח ותושב ישראל ואילו התובעת 1 היא אזרחית אתיופיה בעלת רישיון שהייה זמני מסוג 2(א)5.
תגובת ב”כ היועמ”ש מיום 25.10.23
ב”כ היועמ”ש ביקש מביהמ”ש להורות לתובעים לצרף את המסמכים הבאים: מסמך מזהה מטעם התובע 2 ותצהיר מטעמו; מסמך מזהה של הקטין בנוסף להודעת הלידה; מסמך מזהה קריא של התובעת 1.
ביום 26.10.23 הורה ביהמ”ש לתובעים להגיש את המסמכים המבוקשים ע”י ב”כ היועמ”ש.
תגובת ב”כ היועמ”ש מיום 23.11.23
ביום 26.10.23 הגישו התובעים את המסמכים הבאים: צילום ת.ז של התובע 2; צילום דרכון של התובעת 1; תעודת לידת חי של הקטין. מסמכים אלו עברו לתגובת ב”כ היועמ”ש.
בתגובתו, טען ב”כ היועמ”ש כי התובעים לא צירפו מסמך מזהה עבור הקטין, וכי בהתאם לס’ 143 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020 (להלן: “תקנות משפחה”). המסמך המזהה הוא בנוסף להודעת הלידה למי שאינו רשום במרשם האוכלוסין.
ביום 26.11.23 הורה ביהמ”ש לתובעים להגיש את המסמכים המבוקשים ע”י ב”כ היועמ”ש.
תגובת ב”כ היועמ”ש מיום 25.12.23
ביום 3.12.23 הגישו התובעים תגובתם לדרישת ב”כ היועמ”ש. לטענת התובעים, אין באפשרותם להמציא מסמך מזהה נוסף עבור הקטין זולת הודעת לידת חי.
בתגובתו, חזר וטען ב”כ היועמ”ש כי בהתאם לתקנות המשפחה יש לצרף מסמך מזהה בנוסף להודעת לידת חי (שלטענתו אינו משמשת כמסמך מזהה).
עוד טען ב”כ היועמ”ש, כי ככל שהצדדים יופנו לבדיקה גנטית אזי יידרשו להציג מסמכים מזהים של הקטין כאמור בס’ 1 לתקנות מידע גנטי (עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, תיעוד ושמירת תוצאותיה), תש”ע-2010 (להלן: “תקנות מידע גנטי”).
מכיוון שהתובעת 1 היא אזרחית אתיופיה והקטין מקושר לדרכונה, אין מניעה כי תיגש לנציג מדינתה בישראל ותפעל להוצאת דרכון אתיופי עבור הקטין התקף לפי ס’ 1 לתקנות מידע גנטי.
ביום 27.12.23 הורה ביהמ”ש לתובעים לפעול להשגת המסמכים המבוקשים ע”י ב”כ היועמ”ש בדרכים אליהם הפנה בתגובתו.
תגובת התובעים מיום 28.3.24
לטענת התובעים, הם פנו לשגרירות אתיופיה בישראל בבקשה להנפיק דרכון עבור הקטין, אך סורבו סירוב מוחלט בשל העובדה שהקטין נולד בישראל.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשות התובעים, תגובות ב”כ היועמ”ש ולצורך קידום ההליך מצאתי להורות כדלהלן.
כיצד מבוצעת “הזדהות” בעת בדיקה גנטית?
סעיף 143(א) לתקנות המשפחה, עוסק במסמכים אותם יש לצרף לתביעת אבהות/אימהות.
143(א) המבקש יצרף לתובענה תצהיר לאימות טענותיו העובדתיות וכן את המסמכים האלה לפי העניין:
(1) הודעת לידת חי של הילד, אם הוא נולד בישראל ולא נרשם במרשם האוכלוסין;
(2) תעודת לידה מאומתת כדין, אם הילד נולד מחוץ לישראל;
(3) העתק מסמכי הזיהוי של מגיש הבקשה ושל הילד נושא הבקשה; וכן העתק מסמכי הזיהוי של צדדים נוספים לבקשה, אם ניתן.
(4) מסמכים נוספים לפי העניין כמפורט בטופס 21 שבתוספת.
ס’ 28א לחוק מידע גנטי, תשס”א-2000, קובע כי לא תיערך בדיקה גנטית לקשרי משפחה, אלא לפי צו של בית המשפט לענייני משפחה. אופן עריכת הבדיקה ודרכי ההזדהות במסגרתה קבועים בתקנות מידע גנטי.
ס’ 2(ב) לתקנות מידע גנטי קובע לגבי נבדק שהוא קטין בן פחות משש עשרה שנים:
“…היה הנבדק קטין, שגילו פחות משש עשרה שנים, יורה בית המשפט על צירוף תצלום של הנבדק שאושר על ידי המעבדה בעת עריכת הבדיקה וזיהויו על ידי דרכון תקף או תעודת לידה, אם יש לו…”
ס’ 1 לתקנות מידע גנטי כוללות בין היתר הגדרה מפורשת למונח “תעודה מזהה” לגבי מי שאינו אזרח או תושב ישראל:
” “תעודה מזהה” – … ולגבי מי שאינו אזרח או תושב ישראל – דרכון תקף או תעודה מזהה עם תמונה שהונפקה על ידי רשות מוסמכת במדינה שבה הוא אזרח או תושב…”
יחד עם זאת, ס’ 2(ג) לתקנות קובע כי לבית המשפט נתונה הסמכות לקבוע אמצעי זיהוי חליפיים לנבדק שלא באמצעות “תעודה מזהה” כהגדרתו בס’ 1 לתקנות, וזאת במקרים שלנבדק לא הייתה אפשרות סבירה להשיג “תעודה מזהה”, וכך לשונו של הסעיף:
“לא היתה לנבדק אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה, או לחדש את תוקפה, רשאי בית המשפט לקבוע כל הוראה שיראה לנכון לעניין אופן זיהוי הנבדק”
ברמ”ש (מחוזי ירושלים) 19512-12-21 פלונים נ’ היועצת המשפטית לממשלה (נבו 14.03.2023), דנה כב’ השופטת חיה זנדברג, בתביעת אבהות על דרך של בדיקה גנטית בין האב הנטען לקטינים. האם נשאה תעודת זהות של “האזור” והאב הנטען החזיק בתעודת זהות ישראלית ותושב ישראל.
ב”כ היועמ”ש ביקש מהצדדים לרשום את הקטינים במרשם האוכלוסין של האזור ע”ש אמם, בכדי שיונפק להם מסמך מזהה של רשויות האזור שיאפשר את זיהויים. הצדדים טענו כי בשל העובדה שהאב הנטען הוא תושב ישראל, רישומם של הקטינים במרשם האוכלוסין של האזור ימנע/יקשה מאוד הענקת מעמד לקטינים בישראל.
כב’ השופטת זנדברג פסקה כי טענות הצדדים אינם זרים או פסולים ויש לקבוע אמצעי זיהוי חלופיים : ” בנסיבות אלו, משעה שב״כ המשיבה לא ראתה לחלוק על כך שרישום הקטינים במרשם האזור ישפיע על בקשתם לקבלת מעמד בישראל, ואף על פי כן היא ראתה להציב את הרישום כתנאי לבירור תביעת האבהות; משעה שהוראות הדין מתירות לבית המשפט קמא את הסמכות לקבוע דרכי זיהוי אחרות; ומשעה שלא סברתי שהטעמים להם טענו המבקשים הם טעמים זרים או פסולים – דין הערעור להתקבל במובן מוגדר זה שהחלטתו של בית המשפט קמא מבוטלת, והתיק מוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיבחן דרכי זיהוי חלופיות”. (ר’ ס’ 27 שם).
בעניינינו ולאור האמור לעיל, מצאתי כי דרישת ב”כ היועמ”ש כי “תעודה מזהה” עבור הבדיקה תהיה לפי הגדרתו בס’ 1 לתקנות מידע גנטי בלבד אינה סבירה , וניתן להורות על אמצעי זיהוי חלופיים לקטין לצורך הבדיקה ככל ולתובעים לא הייתה אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה.
המדובר בקטין בן פחות משש עשרה שנים, שבעניינו חל ס’ 2(ב) לתקנות מידע גנטי, הקובעות כי הזיהוי יתבצע באמצעות דרכון תקף או תעודת לידה אם יש לו. מכאן שאין חובה להציג מסמכים אלו ככל שהם אינם בנמצא.
יתרה מכך, ב”כ היועמ”ש לא התייחס לס’ 2(ג) לתקנות מידע גנטי, המאפשרות לביהמ”ש לקבוע דרכים נוספות לזיהוי הנבדק, ככל ולא הייתה לנבדק “אפשרות סבירה” להשיג תעודה מזהה כהגדרתו בס’ 1 לתקנות מידע גנטי.
האם לתובעים יש אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה לקטין?
כאמור ס’ 2(ג) לתקנות מידע גנטי, מאפשר לביהמ”ש לקבוע דרכי זיהוי נוספות לנבדק, ככל שלא הייתה לנבדק “אפשרות סבירה” להשיג תעודה מזהה.
עד עתה לא הוכיחו התובעים כי אין להם אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה (כהגדרתו בתקנות מידע גנטי) לקטין.
כאמור לעיל, התובעים טענו כי פנו לשגרירות אתיופיה בישראל וסורבו סירוב מוחלט להנפקת דרכון לקטין בשל העובדה שהקטין נולד בישראל.
מעבר לטענה בעלמא, לא צירפו התובעים כל ראיה התומכת בטענה זו (כדוגמת מסמך משגרירות אתיופיה על בקשתם וסירובם כנטען).
לעניין זה ר’ דברי השופט ש’ שוחט ברמ”ש (מחוזי תל אביב-יפו) 4087-04-17 א.ו. (קטין) אימו נ’ ר.א (נבו 15.11.2017):
“אותן תקנות מקנות, כאמור, בידי בית המשפט את שיקול הדעת לסטות מהכלל וליתן כל הוראה אחרת שיראה לנכון לעניין אופי זיהוי הנבדק אך זאת בנסיבות שהוכח לפניו, כי “לא היתה לנבדק אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה”. בענייננו, המבקשת לא הציגה ראיה לכך שניסתה להנפיק לקטין דרכון או תעודה מזהה כלשהי, ולא הובאה לפני בית המשפט קמא כל ראיה ממנה ניתן ללמוד שקיימת מניעות אובייקטיבית להנפקת דרכון לקטין לשם ביצוע הבדיקה…”
סיכום
לאור המפורט לעיל, על התובעים להציג בפני ביהמ”ש ראיות בדבר המניעות להוציא לקטין דרכון אתיופי או תעודה מזהה אחרת כהגדרתו בתקנות מידע גנטי וזאת בתוך 60 יום (סירוב של השגרירות האתיופית בכתב די בו לעניין זה ). ככל שיוצגו ראיות כאלה יקבע ביהמ”ש את אופן זיהוי הקטין לצורך הבדיקה הגנטית.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ”ב אדר ב’ תשפ”ד, 01 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
