לפני
כבוד השופטת מירית פולוס
תובע
*** ת”ז ****
באמצעות ב”כ עו”ד אמיר קוזקוב
נגד
נתבעת
**** ת”ז ****
באמצעות ב”כ עו”ד שי זילברברג
ממרכז רקמן – אוניברסיטת בר אילן
פסק דין
לפני תביעת האב לעניין מפגשים בינו לבין הקטינים:
, יליד 10.*.* (להלן “א.”)
י., יליד 12.*.* (להלן “י.”)
לקטינים מונה אפוטרופוס לדין באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, עו”ד איתי בוזגלו.
לבקשת האב, ובהסכמת ב”כ האם והאפ’ לדין נקבע כי פסק דין בהליך ינתן ללא דיון הוכחות ולאחר שמיעת סיכומי הצדדים. ראה בקשת האב בדיון שהתקיים ביום 11.12.23 פר’ עמ 25 שורה 38, הסכמת האפ’ לדין בעמ’ 30 שורות 21-23, והסכמת האם שהוגשה ביום 28.12.23.
ביום 1.1.24 נקבע מועד לשמיעת סיכומים ליום 20.3.24. המועד נדחה על מנת לאפשר המתנה לפסק דין של ערכאת הערעור לעניין הגשת מסמך חסוי לתיק על ידי האפ’ לדין. פסק דין בערעור ניתן ביום 27.10.24. ביום 25.11.24 נקבע מועד לשמיעת סיכומים בע”פ ליום 5.12.24.
האב הגיש שלוש בקשות לדחיית מועד שמיעת הסיכומים מהטעם שלשיטתו לא ניתן זמן מספק להכנתם. הבקשות נדחו. חרף זאת, במועד שנקבע לסיכומים ובהתאם להנחיות האב, סירב בא כוחו להשמיע סיכומיו. בהתאם ונוכח הסירוב, עליו עמד האב גם לאחר שניתנה שהות נוספת לבא כח להבהיר המשמעויות, נשמעו סיכומי הנתבעת והאפ’ לדין בלבד.
יצויין כי ניתן היה למחוק או לדחות את התביעה מהטעם של סירוב להשמיע סיכומים, בהתאם לתקנה 74 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט 2018 וכן תקנה 75 (1).
חרף האפשרות למחוק או לדחות את התביעה בשל הסירוב לסכם, מצאתי למען הסדר הטוב ליתן פסק דין מנומק בהליך, נוכח החומר הרב המצוי בתיק, בחלוף שנים של התדיינות.
רקע כללי:
בין הצדדים התנהלו למעלה מ-30 הליכים משפטיים.
בשנת 2012 הגישה האם תביעת גירושין כנגד האב ועברה עם הקטינים למקלט לנשים מוכות.
האב סירב למתן גט חרף הוראות בית הדין הרבני, ובשנת *** נמלט מישראל, בניגוד לצו עיכוב יציאה ותוך שימוש בדרכון מזויף. האב שהה מחוץ לישראל, תוך שעומד על סירובו למתן גט, עד שנת ***.
בשנת **** קבע בית הדין הרבני כי יש לאיין את נישואי הצדדים וביטל את הנישואין ללא מתן הגט. רק אז שב האב לישראל.
בכל התקופה בה שהה האב מחוץ לישראל לא פגש בקטינים, לטענתו קיים עמם שיחות טלפון.
עם שובו של האב לישראל, לאחר כארבע שנים במהלכם לא ראה את בניו, עתר לחידוש הקשר ולקיום הסדרי שהות.
טענות הצדדים בקצרה:
טענות האב:
טובת הילדים היא ערך עליון עבורו הגוברת על כל שיקול מקצועי או כלכלי.
הורותו המיטיבה של האב עם הקטינים המשיכה גם עם עזיבתו את הארץ, מידי יום הוא שוחח עימם בטלפון, היה שותף בבחירת המוסד החינוכי, נמצא בקשר עם מוסדות החינוך ורכש מתנות לילדיו.
בדיון שנקבע לשמיעת סיכומים, האב טען כי אין כל מקום למגבלה המונעת את הקשר בינו לבין ילדיו, קיים ניסיון לצייר את דמותו כמי שיש להיזהר מפניה וקיים ניכור. האב אשר דבריו נשמעו לקראת תום הדיון, ישירות ולא באמצעות ב”כ, הדגיש כי הדברים אינם בגדר סיכומים.
האב מבקש לבטל כל הגבלה הקיימת על הקשר עם הקטינים ובמקביל לפעול בצורה נחרצת נוכח סרבנות הקשר לטיפול פרטי, ממוקד לחידוש הקשר.
טענות האם:
האם מתנגדת לקיום המפגשים נוכח החוויות הקשות שעברו הקטינים עם האב, לרבות פגיעות מיניות שביצע בהם לטענתה עובר לבריחתו מהארץ.
האב כפה נתק מהקטינים למשך ארבע שנים כאשר בחר לעגן את האם, ברח מהארץ תוך שימוש בדרכון מזויף והפרת צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגדו. יציאת האב מישראל היתה רק בשל סירובו למתן גט ולא בשל כל צורך אחר.
משך כל שהותו בחו”ל האב לא בא לבקר את ילדיו והקשר הטלפוני שלו עם הקטינים הצטמצם ביותר.
הקטינים אינם מעוניינים להיפגש עם האב ואין להכריח אותם להיפגש עם מי שפגע בהם.
חוות הדעת שהוגשו ע”י רשויות הרווחה מבהירות היטב את מצב הדברים בנוגע לקשר של האב עם הקטינים. כדי לשנות חוות דעת צריך לכל הפחות לזמן את עורך חוות הדעת. האב לא ביקש לזמן את העו”ס ולחקור אותה על התסקירים שהוגשו.
האב מתנהל בדפוס התנהגות עברייני שעה שניסה להעביר דרך המורים מסרים לילדים, הפר צווים, הסתובב ליד שטח בית הספר, ארב לקטינים ואינו מקשיב להוראות מרכז הקשר. האב אינו מקבל מרות ולא שיפר או תיקן התנהלותו.
זכות הקשר של הורה עם ילדיו איננה זכות אבסולוטית. לנוכח רצון הקטינים וההמלצות שהוגשו, אין מנוס מדחיית התביעה.
ב”כ האם הציע במועד הסיכומים שהמטפלים בקטינים ידווחו לעו”ס או לאפ’ לדין אם יחול שינוי בעמדת הקטינים תוך כדי הטיפול, אז ניתן יהיה לחדש המפגשים במרכז קשר.
עמדת האפוטרופוס לדין:
בנוגע לא., מתחילת ההליך הקטין מביע עמדה חד משמעית, איננו מעוניין בקשר עם האב. האפוטרופוס לדין אינו סבור שניתן לכפות משהו אחר על הקטין ויש לכבד את רצונו.
בנוגע לי., התקיימו מפגשים בתדירות שונה לכל אורך התקופה של ניהול ההליך. התקיימו מפגשים עם שתי מטפלות, לאחר מכן במרכז קשר, הוגשו דיווחים, בית המשפט נפגש פעמיים עם הקטין.
י. הביע עמדה נחרצת ואינו מעוניין לפגוש את אביו.
האפוטרופוס לדין סבור כי יש לסיים ההליך המשפטי אשר מיצה את עצמו ולהתמקד בטיפול בקטינים. אין מקום לחייב את הקטינים במפגשים עם האב.
דיון והכרעה:
א.
הקטין א. אינו מקיים הסדרי שהות עם האב מאז עזב האב את הארץ בשנת ****.
א. החל לקבל טיפול רגשי בשנת 2016.
בתסקיר מיום 12.9.21 ציינה העו”ס :
” הקשר של א. עם אביו הוא נושא שמעסיק אותו מאוד, עד להצפה רגשית, מאז ומעולם. נראה שא. רדוף על ידי זיכרונות טראומטיים, שעולים בקיטועים דרך התנהגותו, תגובותיו הלא מווסתות, בקטעי משחק וציור הרומזים על אימה מדמות הגבר, הצפה של תכנים מיניים ועוד…. נסיונות טיפוליים להתבונן על האב מזוויות שונות, על רגשותיו המעורבים והמבלבלים של א. כלפיו (שכן, ברור כי אביו דמות משמעותית עבורו), נתקלים בדחיה ובמילים מועטות המתרכזות בנסיון למחוק אותו מחייו” ( ר’ עמ’ 7 לתסקיר). עוד צויין כי”א. במצב שברירי מאוד כרגע, וקיים חשש שחידוש הקשר עם האב במצב הנוכחי יפרק אותו נפשית עוד יותר” (עמ’ 8 לתסקיר, ההדגשה במקור).
בהחלטה מיום 13.9.21 שניתנה בדיון, נקבע כי א. ימשיך את הטיפולים אצל המטפלת *** ונראה כי בעת הזו הקטין עדיין איננו מוכן למפגשים שיחלו בכפיה וזו גם עמדת האפוטרופוס לדין.
בתסקיר מיום 27.1.22 ציינה העו”ס לגבי א. כי “הוא עדיין מבוהל ומפוחד מאזכור האב בחייו” (עמ’ 8 לתסקיר); “הבן א. אינו בשל למפגשים עם אביו” (עמ’ 9 לתסקיר).
בהחלטה מיום 8.2.22 בית המשפט קיבל את המלצת הגורמים המקצועיים לפיה בשלב זה לא יחלו מפגשים בין א. לבין האב לפי רצונו של א.. עוד נקבע כי א. ימשיך את הטיפול אצל המטפלת הנוכחית. כאשר המטפלת תסבור שיש אפשרות לחידוש הקשר והכל בהתאם למצבו של א. וליכולת שלו להכיל את חידוש הקשר, תוכל המטפלת של א. ליצור קשר עם המטפלת של האב.
בעמדת האפוטרופוס שהוגשה לתיק ביום 12.1.23 הציג האפ’ לדין את עמדתו של הקטין בדבר סירובו לחידוש קשר עם האב וחידוש הטיפול רגשי. עמדת האפ’ היתה כי רק לאחר שהקטין יתחיל טיפול רגשי וירגיש מספיק בטוח או ירצה בכך, יוכל להתחיל את חידוש הקשר עם אביו.
בהחלטה מיום 19.1.23 נקבע כי משהקטין עומד על סירובו, לא ניתנת הוראה בדבר חידוש הקשר.
בתסקיר מיום 29.1.23 ציינה העו”ס כי א. סיים טיפול של מספר שנים אצל מטפלת וכרגע אין הוא רוצה להתחיל בטיפול חדש וכן “הוא מסרב לכל קשר עם אביו” (עמ’ 5 לתסקיר).
ביום 9.5.23 נוכח הסכמת הצדדים, בית המשפט נעתר לבקשת האם לחדש הטיפולים הפסיכולוגיים לקטין, לאחר הפוגה בת מספר חודשים.
בהחלטה מיום 11.12.23 שניתנה בדיון, נקבע כי בהסכמת ההורים והאפ’ לדין א. יחל טיפול במרכז נתיבים להורות. עוד נקבע כי הטיפול יתמקד בתכנים שיעלו כפי רצונו של א..
כפי שמתואר לעיל, וכן מהתסקירים וחוות הדעת שהוגשו לתיק עולה כי תחושות הקטין הינן תחושות של זעם כלפי אביו (דו”ח מכון אל”י מיום 1.10.20), הקטין הציג את אביו כאדם אכזר ומפחיד והוא נחרץ בסרבנותו לקיים קשר ואף ציין בפני העו”ס בהתייחס לאביו, כי “אני רוצה שהוא ימות” (עמ’ 5 לתסקיר מיום 12.9.21), כשנשאל לגבי משאלותיו השיב “שאבא יעלם, שלא יהיה יותר…” (עמ’ 2 לתסקיר מיום 27.1.22).
הקטין מקבל טיפול רגשי ופסיכולוגי שנים רבות ללא שהדבר הוביל לשינוי בעמדתו לגבי אי רצונו בקשר עם אביו. האפ’ לדין בדעה כי אין לחדש את הקשר בשלב זה.
בסיכומיו טען ב”כ האם כי הקטין איתן בעמדתו הנחרצת שלא לפגוש את אביו נוכח טראומות קשות מהעבר בשל פגיעות מיניות שביצע בו אביו ואין כל רמז בתסקירים ובחוות הדעת שהוגשו להסתה של האם.
יצוין כי התיקים במשטרה שנפתחו כנגד האב בגין הטענות לפגיעות מיניות, נסגרו. לטענת ב”כ האם, התיקים נסגרו בשל העדר ראיות.
נוכח כל האמור, נראה כי אין אפשרות בעת הזו להורות על חידוש קשר בין האב לבין הקטין א..
י.
באשר לקטין י., כפי שיפורט להלן, עם שובו של האב לישראל חודש הקשר עם האב תחת פיקוח ובהמשך, לבקשת הקטין, הקשר צומצם, עד שלבסוף פסק לחלוטין ביזמת ולפי רצון הקטין.
בעמדת האפוטרופוס לדין שהוגשה לתיק ביום 10.6.20 ציין האפוטרופוס כי הקטין מעוניין להיפגש עם האב וכן הקטין אוהב את שיחות הטלפון עם אביו מידי פעם.
באבחון מכון אל”י מיום 1.10.20 צוין לגבי הקטין: “הוא לא הראה סימני חשש או חשדנות וניכרה בו איזו שהיא ציפייה לבאות וברור שגם לקבל מתנות שאביו הבטיח לו וקנה לו”(עמ’ 6 לחוות הדעת); “י. שמח מהקשר שנוצר, מחכה ומצפה לראות את אביו” (עמ’ 10 לחוות הדעת).
בהחלטה מיום 26.11.20 שניתנה בדיון, הופנתה המשפחה למכון “מפגשים”. נקבע כי מפגשים בין האב לי. יחלו בהקדם ותחת ופיקוח.
בדיווח שהגיש מכון “מפגשים” ביום 28.7.21 נטען כי קיימת אינטראקציה טובה בין האב לבן ולכן מורחבים המפגשים בקליניקה לפעמיים בשבוע, תחת פיקוח. בדיווח משלים מיום 5.9.21 צוין כי י. “ממעט להביע רגש או התנגדות אמיתית”, “י. מביע רצון לקבל מתנות וכסף הוא מדבר על זה רבות וציין שהוא “מתגעגע” לכסף.” (ההדגשה במקור) . כמו כן ציינו כי י. רץ הרבה לשירותים ומבלה שם זמן רב יחסית. המלצת המכון היתה לשנות את זמני השהות רק לאחר שי. יתחיל טיפול פסיכולוגי ובהמלצת המטפל.
בתסקיר מיום 12.9.21 ציינו העו”ס כי י. אוהב את המפגשים ומביע רצון להרחבתם, אולם להערכתן, בשלב זה, אין מקום להרחבת זמני השהות ללא השגחה.
בתסקיר מיום 27.1.22 ציינו העו”ס כי מאחר ואף גורם טיפולי או אבחוני איננו מוכן לקחת אחריות על שחרור המפגשים מפיקוח, הומלץ על העברת המפגשים ממכון מפגשים לפעם בשבוע במרכז קשר למשך שעה וחצי וביום נוסף באותו השבוע יתקיים המפגש במכון.
הקו המנחה העומד בבסיס ההמלצה הוא כי לדברי צוות המכון , י. לא יוצר עימם כל קשר רגשי ואינם חשופים לעולמו הפנימי ולפיכך לא ניתן לאמוד את מצבו האמיתי.
בעדכון מרכז הקשר מיום 8.5.22 ציינה העו”ס : ” י. בדרך כלל שמח לראות את אביו, אך מעט דרוך בשפת הגוף בתחילת המפגש ולאחר מספר דקות משתחרר, י. משתף פעולה ונראה כי נהנה מהמפגשים”; ” נראה כי קיים פער בין הדרך בה אנו רואים את המפגש לדרך שבה חווה אותה ***.. אנו ממליצות על המשך מפגשים בפיקוח וכן על הדרכת הורים”.
במהלך חודש ספטמבר 2022 הופנה י. בעקבות צו חירום לבדיקה בבית חולים “שלוותא”, עקב מחשבות אובדניות והתנהגות אימפולסיבית ואובדנית ואושפז בבית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב. (עמ’ לתסקיר מיום 29.1.23)
בתסקיר מיום 29.1.23 ציינה העו”ס כי י. החל להיות מופנם יותר, מרוחק, היה נראה עצוב וקיימת הרעה. י. נמנע משיח ומשחק עם אביו. כמו כן צויין כי בשיחה בע”פ נמסר לעו”ס כי: “הילד עצוב, נמנע מלשחק ולתקשר עם האב. מתלונן על כאבים בגוף מתחפר בספרים ונמנע מקשר עין עם האב ואף נמנע משיח עמו. מסתכל על השעון במפגשים האחרונים.” (ר’ עמוד 2 לתסקיר). ההמלצות שניתנו היו המשך ליווי פסיכולוגי, אבחון פסיכודיאגנוסטי ע”י מאבחן המתמחה בפוסט טראומה וניסיון לקיום מפגשים במרכז קשר, כאשר חלק מהמפגש יהיה ביציאה החוצה בליווי איש צוות.
בדיווח העו”ס שהוגש באמצעות האפוטרופוס לדין ביום 10.8.23 ציינה העו”ס: “ניכר כי המפגשים משפיעים על י. וסוגיית היציאה מהחדר יוצרת עבורו חרדה ואף מחשבות אובדניות ” (ר’ עמ’ 2 לעדכון). ביום 16.8.23 ניתן תוקף של החלטה להמלצות העו”ס לפיהן נאסר לשוחח עם הקטין על נושא היציאה מן החדר, נאסר השימוש בטלפון הנייד במהלך המפגש ויש להמנע מהעברת מסרים בדרכים לא ישירות סביב שיח על נושא היציאה מן החדר.
בדיווח מרכז הקשר מיום 29.1.24 צוין : “אנו חשות כי לאחרונה י. מבטא באופן ברור את אי רצונו להמשיך במפגשים עם האב. י. מבטא מצוקה סביב המפגשים, מציין כי לא חש בטוב, אם בעבר נמנע מקשר עין עם אשת הצוות כיום מנסה לייצר קשר עין עמנו ולהימנע מקשר עין עם אביו. י. ציין מפורשות שאיננו מעוניין עוד במפגשים וביטא את חוסר הנוחות שלו במפגשים עצמם ולהתרשמותנו הם אינם מיטיבים עמו” (עמ’ אחרון לתסקיר).
עוד ציינה העו”ס כי הקטין אמר “אני רק רוצה לברוח במפגשים”. וכן ציינה כי הקטין מבקש לצמצם את תדירות המפגשים. העו”ס המליצה על צמצום משמעותי במפגשים בין הקטין לאב.
ביום 30.1.24 התקיימה שיחה של הקטין עם בית המשפט. תוכן השיחה נותר חסוי ותויק בכספת בית המשפט, בהתאם לתקנה 55 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א -2020.
בהחלטה מיום 19.2.24, נקבע כי המפגשים במרכז קשר יתקיימו אחת לשבועיים וכן הקטין יהיה רשאי פעם אחת בפרק זמן של שלושה חודשים לבטל מפגש בהתראה של שבוע מראש, לפי בחירתו, ללא צורך במתן הסבר.
בדיווח העו”ס שהוגש לתיק ביום 27.3.24 ציינה העו”ס כי מעל חודש שהאב והקטין אינם נפגשים. הקטין “איננו מוכן לפגוש באב גם לא פעם ב.. וגם לא לקיים עמו כל אינטראקציה. גם לא בטלפון. לדבריו כל מפגש עם האב, הציף אותו בזכרונות קשים”. העו”ס ציינה כי הקטין כבר מצוי בטיפול רגשי ואין מקום להפנותו לטיפול נוסף . כמו כן ציינה העו”ס כי “יש מקום, להניח לו לעבור תהליך ריפוי, שעשוי להערכתנו לקחת שנים רבות.”
ביום 20.11.24 ובעקבות פסק דין שניתן ברמ”ש 26957-01-24 ביום 27.10.24, נערכה שיחה נוספת עם הקטין בלשכת בית המשפט, בנוכחות האפ’ לדין. תוכן השיחה נותר חסוי.
ראשית יש לציין כי בית המשפט התרשם בשיחה עם הקטין מקושי משמעותי של הקטין לשוחח בעניין אביו, כאשר עם העלאת נושא המפגשים עם האב, ניתק מידית קשר עין והציג מצוקה משמעותית וניכרת. לא ניתן היה להביא את הקטין לשיתוף פעולה בחידוש המפגשים. יש לציין כי כאשר עלו בשיחה נושאים אחרים, שאינם קשורים באביו, שיתף הקטין פעולה באופן מלא, יצר קשר עין ללא קושי ולא הראה, להתרשמות בית המשפט, סימני מצוקה כלשהם.
כפי שפורט לעיל, בחלוף הזמן בו מתנהל ההליך, נסוג הקטין וחדל מלשתף פעולה בקיום המפגשים. המפגשים הורחבו תחילה, אך לאחר מכן צומצמו עד הפסקתם כליל על ידי הקטין ומבלי שניתנה החלטה של בית המשפט המורה על הפסקת המפגשים. המצב כיום הוא שחרף מעורבות אינטנסיבית של גורמי טיפול, הקטין מסרב לכל קשר עם אביו ונראה שהסירוב נובע ממצוקה אמיתית. כך התרשמו כל גורמי הטיפול והמקצוע ואף האפ’ לדין סבור שלא ניתן לחייב הקטין בקיום קשר עם אביו.
נוכח כל האמור, עמדת גורמי המקצוע, עמדת האפ’ לדין ועמדת הקטינים עצמם אשר “מצביעים ברגליים”, לא ניתן לחדש את הקשר בין האב לקטינים בעת הזו.
נוכח האמור מצאתי להורות כדלקמן:
לא יתקיימו מפגשים בין האב לקטינים. המפגשים יחודשו רק ככל ומי מהקטינים ירגיש כי בשלה העת לחידוש הקשר ויביע רצונו בפני המטפל/ת. עם הבעת רצון של מי מהקטינים בחידוש הקשר עם האב, המטפלת תפנה לעו”ס לסדרי דין אשר תוכל לחדש את המפגשים במרכז הקשר ותחת פיקוח מלא.
למען הסר ספק – האב לא יצור קשר עם הקטינים ולא ישלח מסרים בכל אמצעי לרבות הודעת ווטסאפ, מכתבים וכיוצ”ב. הקשר בין האב לקטינים יהיה אך ורק במרכז הקשר, אם תקבע כך העו”ס, ורק אם יביעו הקטינים הסכמה לכך כפי שפורט מעלה.
ההחלטה מיום 8.2.22 בנוגע לאיסור יצירת קשר יזום של האב עם צוות בית הספר עומדת בעינה. האב לא יגיע לשטח בית הספר בשום מועד. צוות בית הספר רשאי לפי שיקול דעתו לזמן האב וזאת במועד בו הקטינים לא שוהים במסגרת החינוך.
הקטינים ימשיכו בטיפולים רגשיים כל זמן שירצו בכך וכל זמן שהמטפלים יסברו שיש בכך צורך.
באשר להוצאות ההליך, האם היתה מיוצגת ע”י ב”כ מטעם מרכז רקמן, האב והקטינים היו מיוצגים ע”י הלשכה לסיוע משפטי.
ב”כ האם הותיר לשיקול דעת בית המשפט את פסיקת הוצאות ההליך, שכן האם לא נשאה מכיסה בתשלום עבור הייצוג.
לאחר ששקלתי בדבר, מצאתי להורות בעניין ההוצאות כדלקמן:
הוצאות הנתבעת: בהינתן שהאם לא נשאה מכיסה בהוצאות, יחד עם זאת נדרשה להתייצב לדיונים שהתקיימו, להגיב לבקשות מרובות מאוד שהגיש האב (שחלקן לא היו קשורות כלל לסעדים המבוקשים בכתב התביעה) ולוודא הגעת הקטינים לטיפולים ולמפגשים, אני מוצאת לפסוק הוצאות לטובת האם בסך של 6,000 ₪, אשר ישולמו לה על ידי האב בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום המיועד לתשלום ועד ליום התשלום בפועל.
הוצאות לקופת אוצר המדינה: בנוסף, נוכח התנהלותו של האב, מצאתי להורות על פסיקת הוצאות לקופת אוצר המדינה. יוסבר: האב ניהל הליך זה במשך קרוב לחמש שנים, ועם תום הבירור וחרף חוות דעת חד משמעיות שלא הותירו מקום לספק בדבר העדר האפשרות לחייב הקטינים לקשר עמו, נקבע לבקשתו דיון לשמיעת סיכומים. במועד הדיון שנקבע, תוך זילות בהוראות בית המשפט ואדישות לבזבוז זמנם של כל הנוכחים, סירב להשמיע סיכומיו לאות מחאה על החלטת בית המשפט שלא לקבל דרישתו לדחיית דיון. האב עמד על כך שבא כוחו לא ישמיע סיכומים. מדובר בהתנהלות לא מקובלת בלשון המעטה, כאשר האב משתמש בבא כח, הממומן עבורו על ידי הסיוע המשפטי מהקופה הציבורית, בכדי להציג מחאתו כנגד החלטת בית המשפט ותוך סירוב לקיימה. מבחינת האב – סיכומים ישמעו בתנאיו שלו, או שלא ישמעו כלל.
בנסיבות אלו, אני מוצאת לחייב התובע בתשלום הוצאות לקופת אוצר המדינה בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום המיועד לתשלום ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תנפק שובר לחיוב.
בשל התנהלות התובע, אני מורה על העברת פסק הדין לידיעת הסיוע המשפטי.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
התיק יסגר.
ניתן היום, י’ כסלו תשפ”ה, 11 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
