בפני
כב’ השופט הבכיר איתי כץ
תובע
1. *** ת”ז ***
ע”י ב”כ עוה”ד גלעד אבני
נגד
נתבעות
1. *** ת”ז ***
ע”י ב”כ עוה”ד אורית קמחי קריגר
2. רשות מקרקעי ישראל חברות 500101761
בעניין המנוח *** ז”ל ת”ז ***
פסק דין
מונחת לפני בקשה למתן “צו קיום צוואה” לצוואת המנוח מר *** ז”ל (להלן: “המנוח”) מיום *** (להלן: “צוואת המנוח”) והתנגדות לקיומה.
רקע
התובע והנתבעת 1 (להלן: “הצדדים”) הינם אח ואחות , שניים מתוך תשעת ילדיהם של המנוח והמנוחה (להלן: “המנוחים”).
המנוח ואשתו הגב’ *** ז”ל (להלן: “המנוחה “) התגוררו במשק במושב *** (להלן: “המשק”). הצדדים אף הם מתגוררים באותו מושב.
ביום *** ערכו המנוח והמנוחה צוואות הדדיות בשני מסמכים שונים. הצוואות ההדדיות הן “צוואות בעדים” כאמור בסעיף 20 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965 (להלן: “החוק”).
הצוואות ההדדיות נערכו ע”י עוה”ד *** (להלן: “עו”ד ***”) והן תקינות בצורתן .
ביום *** נפטר המנוח והמנוחה נפטרה ביום ***
ביום 8.9.24 התקיים דיון הוכחות שלאחריו סיכמו הצדדים בעל פה.
צוואת המנוח
להלן עיקרי צוואת המנוח הרלוונטיים לעניינינו:
עם פטירת המנוח, יעבור כל רכושו למנוחה (ס’ 2.1 לצוואת המנוח)
לאחר פטירת המנוחה, יעבור כל הרכוש של המנוח הנותר בידי המנוחה לידי התובע (ס’ 2.2 לצוואת המנוח)
במקרה בו המנוחה תלך לעולמה טרם פטירת המנוח, המנוח הוריש את כל רכושו לתובע (ס’ 2.3 לצוואת המנוח)
ניתנה למנוחה רשות מפורשת בכל עת לבטל או לשנות מהצוואה (ס’ 5 לצוואת המנוח)
טענות הנתבעת 1
טענות הנתבעת 1 נגד מתן צו קיום צוואת המנוח הם: מעורבות התובע בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת. (הודעתה מיום 4.9.24 )
טענות התובע
התובע הכחיש כל מעורבות בעריכת הצוואה או השפעה בלתי הוגנת מצידו על המנוח.
עמדות ב”כ היועמ”ש האפ”כ ורמ”י –הנתבעת 2
ביום 5.6.24 הודיע ב”כ היועמ”ש באפוטרופוס הכללי כי אין בכוונתו להתערב בהליכים.
עמדת הנתבעת 2 – רמ”י הייתה כי יש להקפיד שכל החלטה שתתקבל לא תפגע בנהלי רמ”י ובחוזה המשבצת.
דיון והכרעה
לאחר קיום דיון, עיון בטענות הצדדים ובחומרים שלפני ביהמ”ש, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את ההתנגדות ולקבל את הבקשה ליתן “צו קיום” לצוואת המנוח הכול מן הנימוקים המפורטים להלן.
נטל ההוכחה
בסיכומיה, עתרה הנתבעת 1 להעביר את נטל ההוכחה לגבי הוכחת אי מעורבות בצוואת המנוח והשפעה בלתי הוגנת לכתפי התובע.
מצאתי לדחות טענה זו
בצוואה התקינה מבחינה צורנית, נטל ההוכחה לטענת השפעה בלתי הוגנת (וגם מעורבות בצוואה) הוא על הטוען לכך:
“צוואה שעל פניה נתקיימו בה כל הדרישות הצורניות, חזקה שהיא תקפה, ועל הטוען לפסלותה הראיה. בצוואה כזו נטל הוכחתה של טענת השפעה בלתי הוגנת על הטוען זאת.”
ר’ ע”א 4902/91 שדמה גודמן נ’ ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, מט(2) 441 (1995)
בעניינינו, צוואת המנוח תקינה מבחינה צורנית ומכאן שנטל ההוכחה להוכיח שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה מונחת לכתפי הנתבעת 1/המתנגדת.
בת”ע (משפחה תל אביב-יפו) 46864-07-21 פלונית נ’ אלמונית (נבו 07.11.2023) נקבע לעניין הנטל להוכחת השפעה בלתי הוגנת, כי אפשר וכאשר הנסיבות מצביעות על תלות מקיפה ויסודית של המצווה בזולתו יועבר נטל הבאת הראיות אל מבקש קיום הצוואה: ” עוד נקבע בעניין הנטלים, כי כאשר הנסיבות מצביעות על קיומה של תלות המצווה בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של המצווה, כי אז נטל הבאת הראיות מוטל על המבקש את קיומה של הצוואה. עם זאת, אף אם תקום החזקה, יש בה אך כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל מבקש הקיום, בעוד שנטל השכנוע להוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ימשיך לרבוץ על המתנגד לצוואה, וזאת על פי מאזן ההסתברויות. ”
בעניינינו (וכפי שיפורט בהמשך), לא הוכחה כל תלות מקיפה ויסודית של המנוח בזולתו שיש בה להעביר את נטל הבאת הראיות לכתפי התובע.
לאור האמור, הנטל להוכיח כי צוואת המנוח נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות התובע מונח על כתפי הנתבעת 1.
מעורבות בעריכת צוואה
מצאתי לדחות את טענת הנתבעת 1 1לפיה קיימת מעורבות של התובע בעריכת הצוואה והיא עולה כדי מעורבות כמשמעו בס’ 35 לחוק.
מתווה נורמטיבי
ס’ 35 לחוק קובע כי:
הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה.
סעיף 35 לחוק קובע “חזקה חלוטה” של השפעה בלתי הוגנת במקרה של לקיחת חלק בעריכת הצוואה. בפסיקה התפתחו שתי גישות פרשנות למעורבות על פי סעיף זה “פרשנות מצמצת” ו “פרשנות מרחיבה”. כאשר המבחן הקובע הוא מבחן השכל הישר אשר נעשה על פי כל מקרה ונסיבותיו ומידת האינטנסיביות ומעורבות של הנהנה בעריכת צוואה:
” סעיף זה קובע חזקה חלוטה, שלפיה הנגוע באחת העילות גורם לבטלות הוראת הצוואה שנעשתה לטובתו, יהיו נסיבות נגיעותו אשר יהיו… אכן, מלכתחילה הובן כי סעיף 35 הוא סעיף שתוצאותיו קשות, ולכן הוחלט שלא לפרשו פירוש מרחיב … לעומת זאת לפרקים נקטה הפסיקה בפועל פרשנות מרחיבה יותר…בעניין בנדל [11] ציין השופט ברק שהמבחן בסופו של דבר הוא מבחן השכל הישר. אי אפשר, לדידי, שלא להצטרף לגישה זו… בסופו של יום עולה אפוא כי הבחינה אם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה צריך שתיעשה באשר לכל מקרה ונסיבותיו ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה.”
ר’ ע”א 5869/03 נילי חרמון נ’ בנימין גולוב, נט(3) 1 (2004)
אין בשיחות מוקדמות בין הנהנה לבין עורך הצוואה ביחס לתוכן הצוואה או בהפניית הנהנה את המצווה לעורך הדין לשם עריכת הצוואה – כדי ללמד בהכרח על מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה (ר’ ע”א 2098/97 בוסקילה נ’ בוסקילה, פ”ד נה (3) 837 (2001) ; ת”ע (משפחה תל אביב-יפו) 53200-09-20 ל. ה.(בגירה) נ’ י. ה (נבו 4.6.2024)).
כאשר עורך הצוואה דואג להרחיק מעליו את המלווים לעריכת הצוואה ולוודא מול המצווה ביחידות את רצונו ומניעיו לא מתקיימת עילת הפסלות השלישית בסעיף 35 לחוק (ר’ ע”א 7506/95 מיכל שוורץ נ’ בית אולפנא בית אהרון וישראל, נד(2) 215 (2000)).
מן הכלל אל הפרט
נסיבות עריכת צוואת המנוח
ילדי המנוחים (ובכללם התובע והנתבעת 1), קיימו מספר בהן דנו בענייני המשפחה השונים (להלן: “ישיבות האחים”). פרוטוקולים של הישיבות הוגשו כנספח לתצהירי העדות הראשית של הנתבע והוא הצהיר על נכונותן למרות שאלה לא נערכו על ידו ולא נחתמו על ידי האחים. מאחר הנתבעת 1 נכחה גם היא בישיבות הרלוונטיות כולן או חלקן וב”כ הנתבעת לא חלקה על אמיתותן ואף הסתמכה עליהם בסיכומיה והנתבעת 1 העידה גם כי הסכימה למתווה שסוכם באחת מהן (עמ’13 ש’ 10 לפרוטוקול מיום 8.9.24 ) לא ראיתי מניעה לקבלן כראיה . בפסק דין זה אתייחס לשתיים מישיבות אלה אשר עסקו בצוואת המנוח :.
.
ישיבה וכתב הסכמה מיום 24.6.2009
ביום 24.6.2009 (מספר חודשים טרם עריכת צוואת המנוח), נערכה ישיבה בה הגיעו האחים להסכמות שהועלו על הכתב “כתב הסכמה – משפחת ***”, המסמך נשא את שמות האחים והושאר מקום לחתימתם , אך כאמור לא נחתם ע”י אף אחד מהם.
במסגרת כתב ההסכמה נקבעו בין היתר הדברים הבאים:
“…אנו הבנים והבנות מתוך אחדות והבנה, ומתוך רצון להמשיך ולהעניק להורים את המשך חייהם בנחת ובבריאות טובה, בסביבה משפחתית חמה ואוהבת, הגענו למסקנה שיש לעשות סדר וחלוקת הנטל בטיפול בהורים, ובעיקר בנושא המימון הכספי והכלכלי לרווחתם ומחייתם עד סוף חייהם.
מאחר ולהורים אין הכנסות כספיות, למעט קצבת הביטוח הלאומי. המקור היחיד להחזקתם הינו הבית והמשק שלהם, ומאחר וצוואתם של ההורים כי המשק והבית ישארו לבני – המשפחה בדקנו את האפשרות שאחד מהבנים/בנות יש לו היכולת לפרנס וגם לטפל בהורים בכבוד עד סוף ימיהם…
ולאחר שבדקנו את כל האפשרויות, הגענו למסקנה כל האחים והאחיות שרק האח הצעיר ***, הוא שיכול ומסוגל לקבל על – עצמו אחריות זו.
מתוך בחירה, הבנה, והסכמה, הגענו גם להחלטה שמי שידאג, יכלכל, ויפרנס את ההורים, ויטפל בבית ובמשק , הוא גם זה שיקבל את הזכויות שיש לבית ולמשק, לאחר לכתם של ההורים…זכויות אלה יעברו אליו או לאחד מבניו על-פי שיקולו ובחירתו.
*** הביע את הסכמתו להחלטת האחים בכפוף להתחייבויות הבאות… בכתב הסכמה זה, אנו האחים מוותרים על כל זכות שיש ו/או שתהיה בעתיד לכל אחד מאיתנו מהמשק והבית של ההורים. הוויתור הינו מוחלט וסופי ולא ניתן לחזור בו, כאשר כל הזכויות יהיו *** ו/או לאחד בניו על-פי בחירתו”.
ואומרת לעניין זה הנתבעת 1 בחקירתה הנגדית “אנחנו הסכמנו גם אני שמי שיטפל בהורים יקבל את המשק “( ובהמשך “מי שיטפל ויפרנס את ההורים יקבל את המשק (עמ’ 13 ש’ 9-11 לפרוטוקול הדיון מיום 8.9.24 ) .
ישיבה מיום 6.7.2012
ביום 6.7.12 (כשלוש שנים לאחר עריכת צוואת המנוח) קיימו האחים ישיבה בביתו של אחד האחים (***). האחים ערכו פרוטוקול של הישיבה כאשר נושא הישיבה הוא “נושאים משפחתיים כלכליים בשקיפות מלאה”
התובע והנתבעת 1 השתתפו בישיבה.
להלן ציטוטים מפרוטוקול הישיבה הרלוונטיים לעניינינו.
“***” : “…אבא מינה אותי כבכור, לטפל בכל העניינים והבעיות המשפחתיות, ההורים נתנו הכל עד כלות –נשימה. הם לא צריכים מאיתנו כלום, להיפך. אם הם מוכרים את הנכס, הם יכולים לחיות בכבוד כל ימי חייהם. והם לא צריכים לחיות בהשפלה או נדבה. אבל! כמובן ההורים רוצים להישאר ולגור בנכס עד יומם האחרון…ל*** ו*** אתם ביקשתם לדעת “האם יש צוואה”! התשובה היא כן. יש צוואה אבא קרא לי ו***, ובנוכחתו, הוא ביקש ממני והשביע אותי ואמר בצורה נחרצת, אני מאוד מאוד אוהב את “***” כל הרצון שלי הוא שהבית-הנכס יועבר אך ורק ל***. זו הבקשה שלי, אני צלול, רוצה ומצווה עליכם , שתכבדו, ותקיימו את החלטתי. בקשתי. ורצוני.”
…
“סיכום דברים:”
…
“*** מבקש מ*** בדחיפות להעביר את הנכס על שמו של ***, מכיוון של*** טרם מלאו 18 על-פי חוק, אחר כך יעבירו ל*** בחזרה…”
…
“*** מתבקש כיורש, לדאוג להורים, לכל מחסורם, רווחתם הפרטית, והכלכלית, כמו גם להיזקנותם בביתם עד 120 בנחת ובכבוד”.
איני רואה בישיבות שהם הושגו הסכמות בין האחים משום מעורבות של התובע בעריכת הצוואה שהרי גם הנתבעת 1 העידה כפי שיפורט בהמשך כי המנוח היה זקוק למימון ולטיפול , רצון המנוח היה להשאיר רכושו בתוך המשפחה ,לבנו של התובע. להיפך יש לשבח את האחים שביקשו למצוא מתווה מוסכם על כולם לפיו המנוחים יזכו למימון ולטיפול מסודרים.
עדות הנתבעת 1
כאשר נשאלה הנתבעת 1 כיצד באה לידי ביטוי מעורבות התובע בצוואת המנוח, לא ידעה להצביע על מעורבות כלשהי, מעבר לטיפול שלו במנוחים והישיבות שקיים עם האחים, ומשיבה לעניין זה הנתבעת 1 בחקירתה הנגדית
ש.מהי המעורבות של *** בעריכת צוואת ההורים ?
ת. מן הסתם טיפל בהם ולקח את התיק על עצמו ,היה בכל הישיבות עם האחים לגבי טיפול ההורים הייתה מעורבות .
ש. זו כל המעורבות שלו
ת. כן (ר’ עמ’ 17 ש’ 18-22 לפרו’).
עצם העובדה שהתובע דאג למנוח (ולמנוחים באופן כללי) אינה מראה בשום צורה שהיה מעורב בעריכת צוואת המנוח. יובהר כי טיפול זה היה בהסכמת כלל האחים לרבות הנתבעת 1 .
עריכת הצוואה אצל עו”ד ***
הנתבעת 1 לא העלתה כל טענה בקשר להליך עריכת הצוואה בידי עו”ד *** ובין היתר , מי פנה אליו לערוך את הצוואה, מי שילם את שכר טרחתו , כמה פגישות התקיימו בין המנוח לעו”ד *** בעניין, מי השתתף בפגישות וכיוצ’ .
הנתבעת 1 גם לא ביקשה לזמן את עו”ד *** לעדות לגבי נסיבות עריכת הצוואה. כאשר נשאלה על כך, ענתה כי ” לא מצאתי לנכון לעשות את זה ” (ר’ עמ’ 15 ש’ 29-31 לפרו’).
הנתבעת גם לא ביקשה לזמן לעדות את אחיה ***, אשר ידע על קיומה של צוואת המנוח (ושעל פי ישיבות האחים היה יד ימינו של המנוח). יש לזקוף בחירתה של הנתבעת שלא לזמן אנשים אלו לעדות לחובתה (ר’ ע”א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע”מ נ’ טלקאר חברה בע”מ, מד(4) 595 ((1990)
עדות התובע בהליך קודם
במסגרת דיון שהתקיים בתביעה קודמת בין הצדדים (תמ”ש 6202-11-22) העיד התובע מיזמתו כך (ר’ עמ’ 5 ש’ 19-29 לפרו’ הדיון מיום 8.5.23) :
אני בשנת 2009 בנוכחות עו”ד והאחים שלי עשינו הסכם צוואה הדדית יורש אחר יורש. בהסכם הזה כחלק מהטיפול בהורים בנושא הכספי הוחלט שאני אקח את המשק ואמשיך לטפל בהם, לתמוך בהם כספית וזו היתה ההתנהלות.
ההורים היו צלולים בדעת בשנת 2009 , האבא היה בכיסא גלגליים אך היה צלול מאוד, מי שהיו עדים לצוואה הם *** האח הגדול אבל הוא מכהן כראש משפחה שלנו מאז ומתמיד ו*** שזה גם אחד האחים, ועד *** והעו”ד שחתם על הצוואה.
אבא נפל על משכבו בשנת 2007 ולא היה לאף אחד יכולת לכלכל אותו, יש לנו פרוטוקולים מסודרים של המשפחה, והם חתומים, אנחנו נגיש הכל.
כמו שהסברתי *** תפס אותי אני לא זוכר בערך לפני שביצענו את הצוואה ההדדית וביקש לעשות את זה משתי סיבות: אבא שלי ז”ל יש לו כמה וכמה נכדים, הוא אהב את הבן שלי בצורה חריגה
כפועל יוצא מזה שאבא הבטיח לי את המשק ולבן שלי *** בא ואמר אם אתה יכול לתמוך כלכלית בהורים, ישבנו כל האחים והיתה החלטה שאני אממן את ההורים על ידי שכירות של הבית שלנו.
לטענת הנתבעת 1 יש בעדות זו כדי להעיד על מעורבותו בהליך עריכת הצוואה .
דין טענה זו להידחות במסגרת תיק זה הבהיר התובע את כוונתו בנוגע לאותה עדות.
לטענת התובע הוא לא ידע על צוואת המנוח בזמן אמת, אלא גילה עליה רק בדיעבד, אז נודע לו לגביה. כוונתו הייתה כי הוא ידע שהוא “יורש” מתוקף ההסכמים במשפחה והישיבות שקיימו האחים בה הוחלט כי מי שיטפל במנוחים ויתחזק את המשק יהיה היורש. התובע לא היה נוכח במועד עריכת הצוואה ולא שותף בעריכתה (ר’ עמ’ 2 ש’ 12-14, עמ’ 7 ש’ 19-31. עמ’ 8 ש’ 1-16 לפרו’).
מצאתי לקבל את הבהרות התובע בעדותו בתיק זה ,היא הייתה מהימנה עלי .
כמו כן הנתבעת 1 לא הפריכה את הבהרות התובע בשום צורה כמפורט לעיל, כאשר לא הביאה כל ראיה להפריכה ולא התייחסה בדרך כלשהי לגבי אופן עריכת הצוואה.
סיכום – לאור המפורט לעיל, מצאתי לדחות את טענת הנתבעת 1 למעורבות של התובע בצוואת המנוח לפי סעיף 35 לחוק.
השפעה בלתי הוגנת
לטענת הנתבעת 1, המנוח חתם על הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת.
מצאתי לדחות טענה זאת.
מתווה נורמטיבי
בדנ”א 1516/95 רינה מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה נב(2) 813 (1998) (להלן: “פרשת מרום”), נקבעו מספר מבחני עזר שנועדו לסייע לבחון האם מדובר בהשפעה בלתי הוגנת, מבחן התלות והעצמאות ,מבחן התלות והסיוע מבחן קשרי המצווה עם אחרים –מבחן נסיבות עריכת הצוואה ומעורבות בהכנה מבחנים אלו אינם מצטברים, יש לעשות בהם שימוש בזהירות רבה והם אינם תלויים האחד בשני, הכול בהתאם לנסיבות המקרה (ע”מ (מחוזי תל אביב-יפו) 1100/05 פלוני נ’ פלונית (נבו 06.04.2009). איני מאריך ברקע התיאורטי מאחר שההלכות ידועות.
מן הכלל אל הפרט
תלות ועצמאות
התובע העיד כי על אף אירוע מוחי שעבר המנוח בשנת 2007 (שנתיים טרם עריכת הצוואה), המנוח נשאר צלול עד יומו האחרון (ר’ עמ’ 3 ש’ 1-2 לפרו’).
הנתבעת 1 העידה לגבי מועד עריכת הצוואה, כי המנוח עבר אירוע מוחי (שנת 2007), התנייד בכיסא גלגלים והיה תלוי באחרים , בשל כך היה צורך לדאוג לו למטפל , מה שנעשה . עם זאת, המנוח היה צלול עד יומו האחרון (ר’ עמ’ 15 ש’ 13-15 לפרו’).
בפרשת מרום נקבע כי יש להפריד בין “תלות פיזית” ל “תלות שכלית-הכרתית”: ” כן חשוב לציין, כי תלותו המוחלטת של המצווה מן הבחינה הפיזית אינה עדות מספקת לתלותו בזולת. אפשר שעצמאותו השכלית-הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה כי התלות הפיזית לא גרעה כל עיקר מעצמאותו “.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי המנוח היה “תלוי” בזולתו, וזאת מאחר שאף לטענת הנתבעת 1 המנוח היה צלול עד לפטירתו (ומכאן שגם במועד עריכת הצוואה). תלות פיזית לכשעצמה אינה מספיקה להוכיח כי המנוח לא היה עצמאי.
יוער כי, לטענת הנתבעת 1 המנוח היה “תלוי כלכלית” בתובע, לאור העובדה כי סבר שהוא תלוי בו מבחינה כלכלית לאור ההסכמות אליהם הגיעו האחים.
מצאתי לדחות טענה זאת.
העובדה שהתובע דאג למנוח (ולמנוחה) בין היתר כלכלית, אינה הופכת אותו לתלוי בתובע. המנוח יכול היה להפיק כספים מהמשק ולהתפרנס ממנו ככל שהיה פועל למכור אותו. למנוח היו עוד שמונה ילדים שעל פי ישיבות האחים היה לו קשר מאוד קרוב אליהם ולא סביר שהרגיש תלוי כלכלית בתובע בלבד.
תלות וסיוע
מבחן זה מתקיים במקום בו הוכח כי המצווה היה תלוי ולא עצמאי, מה שאין כן בעניינינו.
יחד עם זאת, מצאתי להתייחס לסיוע שקיבל המנוח מעוד גורמים ולא רק מהתובע כאינדיקציה נוספת שהמנוח לא חתם על הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת.
הנתבעת 1 העידה כי גם היא וגם מטפל זר טיפלו במנוח (ר’ עמ’ 15 ש’ 17-20 לפרו’).
בסעיף 3 “לכתב ההסכמה” של האחים מחודש 06.2009 (שהנתבעת 1 לא התכחשה לו ואף הסתמכה עליו בהתנגדות שהגישה) נכתב ” *** לוקח בחשבון שבבית ממשיכה לגור האחות הצעירה ***, שהיא גם המטפלת בהורים בחיי-היום-יום”. סעיף זה מהווה חיזוק לכך שסיוע רב למנוח הגיע גם מהנתבעת 1 אשר התגוררה בבית המנוח.
לאור האמור, ניתן לראות כי הסיוע למנוח הגיע מגורמים נוספים (לרבות הנתבעת 1) חוץ מהתובע.
קשרי המצווה עם אחרים
לא התרשמתי כי המנוח היה מנותק מסביבתו, משפחתו ומכריו בשום צורה והדבר אף לא נטען.
בהקשר זה יצוין שוב כי במועד עריכת הצוואה הנתבעת 1 היא זו שהתגוררה עם המנוח בביתו.
נסיבות עריכת הצוואה
כפי שפורט לעיל, נסיבות עריכת הצוואה בפועל כלל לא פורטו ע”י הנתבעת (מעבר להסכמות האחים), ויש לזקוף זאת לחובת הנתבעת, כאשר נטל ההוכחה מונח לכתפיה.
בפרשת מרום, ניתנו מספר מבחני משנה נוספים וביניהם “מבחן הגיונה של צוואה”:
צוואה אמורה לשקף את רצונו האמיתי של המצווה. לבחינת אמיתותה של הצוואה עשוי בית-המשפט להידרש לבדיקת הוראותיה באמת-מידה הגיונית. השאלה אינה אם הצוואה סבירה על-פי הבנתו של השופט, אלא אם היא סבירה על-פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה. מן הראיות הבאות לפני בית-המשפט, במסגרת הדיון בתוקפה של הצוואה, קרוב שתצטייר בפניו תמונת חייו של המצווה עובר לכתיבת הצוואה, קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו; ויעלה בידו לבדוק אם הצוואה, מנקודת מבטו המשוערת של המצווה, נראית לכאורה הגיונית. תשובה חיובית לשאלה זו תחזק את ההערכה כי הצוואה משקפת את רצון המצווה
התובע העיד כי האח “***” מונה ע”י המנוח לטפל בכלל ענייניו, ובישיבה בשנת 2009 סוכם כי הוא יירש את המשק בהתאם לזה שהוא יטפל במנוחים (ר’ עמ’ 1 ש’ 17-19 לפרו’).
כתב ההסכמה מהישיבה בשנת 2009 וכן הציטוטים מהישיבה בשנת 2012 שהובאו לעיל מחזקים את עדות התובע בעניין זה.
ככל שרצון המנוח היה שידאגו לכלכלתו ובתמורה לכך הוריש לתובע מעיזבונו, אין הדבר מעיד בהכרח על השפעה בלתי הוגנת. לעניין זה יצוין ההבדל בין “השפעה” סתם ל”השפעה בלתי הוגנת” (ר’ ע”א 4902/91 שדמה גודמן נ’ ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, מט(2) 441 (1995)).
כמו כן, הנתבעת 1 העידה כי היא מתנגדת לצוואה רק בגלל שהתובע מתנגד לצוואת אמה ורצונו של המנוח היה שבנו של התובע “***” יקבל את המשק “ש. מה את מתנגדת לצוואה הדדית? ת. אני מתנגדת לצוואה הדדית כי *** התנגד לצוואה של האמא שהייתה לגבי .חוץ מזה *** צריך לקבל את המשק לא *** (ר’ עמ’ 16 ש’ 6-11 לפרו’). וכי קיבלה מן התובע סך של 600,000 ₪ בגין החזר חוב שרבץ על המשק ,שאותו שילמה (עמ’ 14 ש’ 15-16 לפרוטוקול מיום 8.9.24 )
רצון זה של המנוח קיבל ביטוי גם בדבריו של האח *** בישיבה בשנת 2012 כפי שהובאו לעיל ” …יש צוואה אבא קרא לי ו***, ובנוכחתו, הוא ביקש ממני והשביע אותי ואמר בצורה נחרצת, אני מאוד מאוד אוהב את “***” כל הרצון שלי הוא שהבית-הנכס יועבר אך ורק ל***. זו הבקשה שלי, אני צלול, רוצה ומצווה עליכם , שתכבדו, ותקיימו את החלטתי. בקשתי. ורצוני.”
עריכת צוואה לטובת התובע, היא קרובה לקיום רצונו של המנוח להעברת נכסים לבנו של התובע “***” ויש סבירות גבוהה שהדבר יקרה בסופו של יום .
סיכום – לאור המפורט לעיל, מצאתי לדחות את טענת הנתבעת 1 שצוואת המנוח נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת.
לסיכום
לאור האמור, דין וההתנגדות להידחות ודין בקשת התובע לקיום צוואת המנוח מיום *** להתקבל
התובע יגיש נוסח צו קיום צוואה לפי טופס 5 לתקנות הירושה , תשנ”ח – 1998 לחתימתי בתוך 10 ימים.
הנתבעת 1 תישא בשכ”ט ב”כ התובע בסך 10,000 ₪ . לא ישולם סכום זה בתוך 30 יום מהיום יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין כחוק לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
ניתן היום, ט”ו אלול תשפ”ד, 18 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
